ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הפניקס חברה לביטוח בע"מ נגד ש. שלמה בע"מ :

התובעת:

הפניקס חברה לביטוח בע"מ

נגד

הנתבעים:

1.ש. שלמה (ניהול ציים) בע"מ
2.שמעון ברק

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

בפני תביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, בה חברת הביטוח התובעת נכנסת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 18.11.17, בין שני כלי הרכב נשוא התביעה דנן (להלן: "התאונה"). ליבת המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב נסיבות התרחשות התאונה.

להלן טענות הצדדים בתמציתיות:
טענות התביעה
התובעת הינה חברת ביטוח הרשומה ופועלת כחוק בישראל, אשר הייתה המבטחת בזמנים הרלבנטיים של רכב מספר רישוי 42-088-08 (להלן: "הרכב"), בפוליסת ביטוח מקיף מס' 17/016/040/1019073 (להלן : "הפוליסה").
נתבע 1 היה בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה בעליו של רכב מ.ר. 28-390-39 (להלן: "הרכב הפוגע").
נתבע 2 היה הנהג ברכב הפוגע בעת התאונה .
בתאריך 18.11.17 , עת עמד רכב התובעת ביציאה ממגרש חנייה מוסדר, הגיח רכב הנתבעים במהירות כאשר ניסה להיכנס למגרש החניה ופגע בו בצדו הימני הקדמי (להלן: "התאונה").
בגין התאונה דנן שילמה התובעת למבוטח סך של 10,682 ₪ (להלן: " סכום התביעה").
על כן, התובעת זכאית להשבת סכום התביעה מאת הנתבעים כשיפוי, פיצוי והשבה, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומם ועד השבתם בפועל.

טענות ההגנה

הנתבעים טענו כי נסיבות התאונה שונות בתכלית מן המתואר ע"י התובעת. לטענתם, התאונה התרחשה עת רכב הנתבעים נסע ישר בנתיבו, כאשר לפתע, הגיח רכב התובעת אשר יצא מחניה, והתפרץ לנתיב נסיעת רכב הנתבעים וכתוצאה מכך פגע בו וגרם להתרחשות התאונה.
לאור המתואר לעיל, עם הגשת כתה ההגנה הוגשה גם תביעה שכנגד.

בדיון שנערך ביום 6 נובמבר 2019, גולל מר ברמי כמוס את נסיבות התאונה אשר ארעה בצאתו מחניון המלון, איליו הגיע לחגוג עם בני משפחתו את החג, כפי שנהג בשנים האחרונות. לטענתו כאשר יצא מהחניון האחורי של המלון, הגיע לסוף העליה ונעצר על מנת לתת לרכב שמגיע מימין לנסוע ישר. הרכב שבא מימין האט התקרב לרכב התובע ורצה לפנות ימינה לכניסה לביתו , ופגע בו.
להלן עדותו של מר ברמי, מבוטח התובעת (פרוטוקול מיום 6.11.19 עמוד 1 שורות: 13-20):

"בפעם האחרונה שנסעתי לאשקלון למלון, בצאתי מהחניון האחורי של המלון יש עליה יש כביש ראשי הגעתי לסוף העלייה נעצרתי לתת לרכב שמגיע מצד ימין ליסוע ישר, אבל לשמחתי רכב בא האט התקרב אלי והוא רצה לקחת הפניה ימינה לכניסה לביתו ממש ממש בול, ברגע שהתקרב אלי צפצפתי לו אבל הוא המשיך ובחלק אחורי של הגלגל שלו תפסתי את הטמבון המספר יותר נכון ועקר לי את הטמבון מהמקום... אני לא נגעתי כלום לא בגלגלים ולא בדלת האחרית בגלל הסיבוב הגדול בקשת זה משך לי את הטמבון, החלפנו פרטים הגיע בני צלמו הוא אין לו נזק לא שריטה ולא שום דבר."

בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 6.11.19 עמוד: 3, שורות 4-18), העיד נהג התובעת:

"ש. הראיתי לעו"ד שלך וגם לך, זה כן תמונות של התאונה?
ת. כן, זה גם הרכב שלי. הוא תפס אותי במספר.
ש. מציג הנזק שלנו, בגלגלים שפשופים.?
ת. עם כל הכבוד לא הגעתי לרכב שלו. בקצה הוא תפס לי את המספר המספר בולט מהטמבון ברגע שתפס את המספר צפצפתי הוא רצה להמשיך ימינה ועקר את הטמבון. כששמע את הרעש שפגע בי החלון שלו היה סגור, צפצפתי.
ש. אם הוא רוצה לפנות ימינה למה שיהיה מגע ביניכם?
ת. במלון בשני קצוות הכביש מלא מתארחים, שם זה ממש כמו פקק קשה לעבור, הוא ניסה בהמשך הצליח. אני צריך לפנות שמאלה כדי לצאת, ראיתי את הרכב שלו, הוא ברח מהרכבים שעומדים בצד ימין ברח לשמאל תפס לי את המספר ופנה לבית כדי להיכנס לבית שלו. שאלתי אותו וכך הוא ענה שרצה להיכנס לבית שלו."

סיכומי התביעה

ניתן לראות מצילומי התאונה כי רכב התובעת עומד ביציאה מהחניה בניצב לכביש ולמעשה מתחיל בנסיעה של יציאה מחניון. הדבר מתיישב עם גרסת נהג התובעת אשר העיד שעמד ביציאה הבחין ברכב הנתבעת מגיע מימין, המתין שיחלוף על פניו.
גם מוקדי הנזק מתיישבים עם גרסת התובעת. גם לפי גרסת ההגנה רכב התובעת עמד ללא תזוזה.
נהג הנתבעת אישש ששמע רק חבטה, ואכן ניתן לראות כי מדובר בנזק שנגרם במשיכה (שריטות), בחלק האחורי כלומר כשהיה בהטיה ימינה חלקו האחורי נוטה שמאלה וזה החלק שפגע בחלקו הקדמי (לוחית הרישוי) של רכב התובעת.
נהג הנתבעת אישש את העובדה שביצע פניה ימינה כאשר חש במכה, ולמעשה עדותו של נהג הנתבע מתיישבת באופן מלא עם גרסתו הפוזיטיבית של נהג התובעת.

סיכומי ההגנה

ניתן לראות בתמונות שהוצגו לביהמ"ש שרכב התובעת אכן עומד ישר ביציאה מהחניה אולם עומד בהטיה שמאלה.
לעומתו רואים את רכב הנתבעת ישר בנתיבו ומבקש להיכנס לחניה במקביל לביתו.
ציור ההסבר שצויר בכתב התביעה, הינו ציור הפוך.
הגרסה הסבירה היא כי בעת יציאתו מהחניה שמאלה בניסיון להשתלב בכביש החוצה, פגע נהג התובעת ברכב שעבר אותו.

תגובת ב"כ התובעת:
התביעה ביקשה להפנות לעובדה שיש פה גרסה פוזיטיבית של נהג התובעת מול "אין גרסה" של נהג הנתבעת. באשר לטפסי ההודעה הרי שטופס ההודעה מטעם נהג הנתבעת נמסר כ 3 שבועות לאחר התאונה, והרכב נבדק רק כחודשיים אחרי התאונה.

דיון והכרעה

הצדדים חלוקים באשר לשאלת האחריות. בעדותם, הוצגו גרסאות סותרות ביחס לנסיבות התרחשות התאונה. הכלל הוא שהמוציא מחברו עליו הראיה. במצב בו הצדדים טוענים לאמת עובדתית שונה, על בית המשפט לבחון בחינה מעמיקה את התשתית הראייתית שהוצגה בפניו, ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על האחרת, יוכרע הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלבנטיים. במצב זה, על בעל הדין התובע להרים את נטל ההוכחה. (ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993) ; בר"ע (מחוזי י"ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן (15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02) .

מן הכלל אל הפרט, לאחר שמיעת עדויות הצדדים ועיון בטענותיהם וראיותיהם, שוכנעתי כי התובעת, שעליה נטל ההוכחה , הצליחה להטות את מאזן ההסתברויות לכיוונה.
עדותו של נהג התובעת היתה קוהרנטית ומהימנה בעיני למעט אי דיוקים מסוימים (שאינם מהותיים) שנפלו בה.

אכן עדות התובע הינה עדות יחידה כהגדרתה בסעיף 54 ל פקודת הראיות, אך אין בזה בכדי למנוע את המסקנה שהיא תואמת את המציאות כפי שעולה מן העדויות והתמונה שהוצגה.

מאידך, עדותו של הנתבע על אף שנשמעה לי אמינה וקוהרנטית, מעלה תהיה. ראשית, בשל הדיווח המאוחר (כשלושה שבועות לאחר התאונה) ושנית, ההתמהמהות הרבה והוצאת הרכב לבדיקה רק לאחר כחודשיים ממועד התאונה. מסקנתי מתחזקת לנוכח עדותו, כל אלו הביאו להסתת מאזן ההסתברויות לטובת התובעת, שהרי מצופה ממי שאינו אשם בתאונה וסבור כי רכב צד ג' פגע בו ונגרם נזק, שמיד ידווח ויטען זאת ולא ימלא פיו מים ובטח לא יתחמק מהצד השני כפי שעולה מעדותו של נהג התובעת (פרוטוקול מיום 6.11.19 עמוד 2 שורות:1-7)
"....הלכתי לסוכן הביטוח שלי נתתי לו הפרטים התקשרו אליו עשרות פעמים והוא לא עונה, פנו לביטוח אמרו שלא תופסים אותו בטלפון אמרו שנתן להם זמן שלא אפעיל הביטוח והם ינסו והאומן ימתין לי. שאלתי את המוסך כמה זמן יוכל להמתין לי הוא אמר שלי הוא יוכל להמתין חודש..."

מעדותו של נהג הנתבעת לא ניתן לקבל תשובה לתמיהות הנ"ל (פרוטוקול מיום 6.11.19 עמוד:6, שורות 2-18):
"ש. החתימה בטופס ההודעה היא שלך?
ת. אני הקלדתי פרטי התאונה.
ש. למה לקח לך 3 שבועות לעשות זאת?
ת. לא יודע.
ש. זכור לך מה היה בתוך 3 שבועות לא דיווחת מידית?
ת. עמוס התקשר אלי בזמן הזה. לא היה בינינו ריב שוחחנו. מה שקרה אחרי ברגע שקרתה המכה המשכנו קצת.
ש. הוא התקדם טיפה?
ת. הוא קרא לילדים שיעזרו לו להרים הטמבון.
ש. הפגיעה שלו בחלק הקדמי?
ת. אצלו כן. ממש איפה שלוחית הרישוי.
ש. על מנת לצאת מהחניה צריך לפנות שמאלה?
ת. כן.
ש. אצלך רואים שריטות ברכב בכנף אחורי, לא מעיכה?
ת. מה שיש בתמונות.
ש. למה לקח בערך כחודשיים שלושה עד שהרכב נבדק?
ת. לא יודע."

לפיכך, לאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים שהועלו בפניי ולתמונות שהוצגו לי, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבע שבעת פנייתו לכניסה לחניה לא העריך נכונה את מידת הקירבה לרכב התובעת אשר היה במצב עצירה (כפי שגם הודה בחקירתו עדות אשר נמצאת בניגוד למוצהר על ידו בטופס הדיווח). (פרוטוקול מיום 6.11.19 עמוד:5, שורות 3-12):

"ש. סיפרת קודם שנסעת וראית את הרכב מצד שמאל, ז"א שעמד שם ביציאה וראית שהוא עומד?
ת. כן.
ש. המשכת וסיפרת שהמשכת בנסיעה על מנת להחנות ליד הבית לפתע שמעת חבטה לא ראית מאין ולא ראית הרכב נוסע?
ת. נכון.
ש. אחרי החבטה אתה צילמת מיד לאחר התאונה?
ת. כן.
ש. אשר שלפי התמונות האלה ניתן לראות שהוא עומד בדיוק ביציאה מהחניה?
ת. כן."

ניתן להסיק מכלל הנתונים והראיות כי רכב הנתבעת ביצע את הפניה באופן שאינו זהיר ומחושב, ובמיוחד בכביש צר בו חונים רכבים משני צידיו (עפ"י התמונה שהוצגה).
לצד זאת, אינני סבור כי נהג המבוטח שותף לנטל האחריות לתאונה, אמנם ביציאה מחניון לכביש פעיל (עפ"י עדותו), יתכן והיה צריך להשתלב ביתר זהירות, אולם גם מהסתכלות על התמונה שהוצגה בדיון ניתן לראות שרכבו טרם ירד לכביש המדובר, והיה במצב עצירה (לא הוכחש ע"י נהג הנתבעת). אי לכך אני מקבל את התביעה, ודוחה את התביעה שכנגד.
הנני מחייב את הנתבעים הן בהוצאות משפט והן בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים בדואר רשום

ניתן היום, ב' כסלו תש"פ, 30 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הפניקס חברה לביטוח בע"מ
נתבע: ש. שלמה בע"מ
שופט :
עורכי דין: