ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ירין נוי נגד מדינת ישראל :


בפני כבוד ה שופט אור לרנר

מבקשים

ירין נוי

נגד

משיבים
מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין הודעת קנס שמספרה 101546867744 (להלן: " הדו"ח").

בבקשתו טוען המבקש כי לאחר שקיבל את הדו"ח הוא הפקיד אותו בידי מעסיקו מר משה דדון, מאחר והרכב בבעלות החברה, במטרה שהאחרון ישלח בקשה להישפט למפנ"א. לטענתו בהיסח דעת, המעסיק שילם את הדו"ח על אף שהבקשה להישפט הוכנה ביום 28/8/19 . ביום 15/9/19 , במסגרת לוח הזמנים הקבוע, שלח המבקש באמצעות בא כוחו את הבקשה להישפט בצירוף מכתב מפורט למפנ"א אך לא קיבל מענה.

לצורך תמיכה בטענותיו צירף המבקש לבקשה תצהיר מטעמו, ותצהיר מטעם המעסיק מר משה דדון . כן צורפה החלטה של בית משפט לתעבורה בפתח תקווה בתיק המ"ש 669-09-19 בתיק דומה שמנהל המבקש , שם בית המשפט נעתר לבקשתו.

מוסיף המבקש כי היה וההרשעה תיוותר ייגרם לו עיוות דין, מאחר והוא כופר בביצוע העבירה, וגילה ממשרד הרישוי כי עצם ההרשעה בעבירה זו מטילה עליו סנקציות נוספות עקב הצטברות נקודות לחובתו.

המשיבה מתנגדת לבקשה מאחר ולא מצאה תימוכין לטענות המבקש . לטענתה הדו"ח שולם ביום 1/8/19 במרכז לגביית קנסות, ולפי ההלכה מעת ששילם המבקש את הקנס הרי שמדובר בהרשעה חלוטה.

דיון והכרעה

טרם אתייחס לגופו של עניין, אציין כי בחנתי את בקשתו של המבקש לקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים אך לא מצאתי כי יש לכך הצדקה במקרה הנוכחי . ברע"פ 8427/17 מ"י נ' סאלם (פורסם בנבו, להלן: "עניין סאלם"), סיכם כבוד הש' שהם את ההלכה הנוהגת בעניין בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר אשר יפים גם לענייננו:
"אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק הדין שניתן בהיעדר. עם זאת, על בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה".

המבקש לא נימק ולא הצביע על טעמים המצדיקים קיומו של דיון במעמד הצדדים ואף לא הצביע על טעמים של ממש לביטולה של הרשעה חלוטה .

לגופו של עניין, נקודת המוצא לדיון, כאמור בבקשה עצמה, היא שהמבקש שילם את הקנס ולפיכך, על פי הוראות החוק, יש להתייחס אליו כאל מי שהודה בביצוע העבירה. הדברים נכונים גם כאשר המנהל שלו הוא זה ששילם את הקנס לכאורה בהיסח דעת בלי ידיעתו. חובתו של המבקש היא לוודא כי הודעת הקנס תטופל על ידו בהתאם לכוונתו המקורית.

סעיף 229 ח' לחסד"פ מורה כלדקמן:

")ח( שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. אולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם ששילם את הקנס ותובע ביטל את הודעת תשלום הקנס לפי סעיף קטן ) ג( או על אדם שבית המשפט החליט לקיים את משפטו אף על פי שהודיע באיחור על רצונו להישפט כאמור בסעיף 230".

מלשון הסעיף עולה כי עם תשלום הקנס הרשעתו של המבקש השתכללה בעבירה המיוחסת לו, והוא נשא את עונשו במלואו. עם זאת, על פי הוראות החוק והפסיקה בעקבותיו, הארכת מועד להישפט לאחר שהקנס שולם היא עדיין אפשרית, וזאת חרף עיקרון סופיות ההליך וזאת בהתבסס על לשונו של סעיף 229 לעיל.

הנסיבות שבהן תתאפשר הארכת המועד להישפט לאחר תשלום הקנס הינן חריגות ביותר ויוצאי דופן, כמו למשל אי ידיעה וחוסר יכולת הנאשם לדעת אודות הדוח (ברע"פ 2096/07 צפורה כוכבי נ' מדינת ישראל ניתן ביום 10/11/08) . או כאשר בסמוך לקבלת הדוח הנאשם לקה במחלה קשה, כך שהמעקב והטיפול הרפואי דחקו את נושא הטיפול בדוח אל מחוץ לתשומת הלב וגרמו לאיחור בהגשת הבקשה ) עפ"ת חיפה 40444-10-18 פתאל פנינה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 2.11.18).

במקרה זה לא מצאתי כי מתקיימים אותם נימוקים מיוחדים המצדיקים החזרת הגלגל לאחור לאחר שהדו" ח שולם.
עם כל הכבוד לטענתו של המבקש כי מעסיקו בתום לב שילם את הדו"ח , הדו"ח שולם ביום 1/8/19 במרכז לגביית קנסות. שני התצהירים שהוגשו לתמיכה בגרסת המבקש לאקוניים ואינם מציינים באיזה מועד שולם הדו"ח, ולא בכדי- ההצהרה כי הבקשה להישפט נערכה ביום 28/8/19 אינה מיטיבה לגרסת המבקש, מאחר והתשלום בוצע בתחילת חודש אוגוסט וברי כי לכך משמעות רבה לצורך תמיכה בטענותיו של המבקש , כאשר כוונתו המקורית של המבקש הייתה להגיש בקשה להישפט נהיר היה שהבקשה תוכן ברגע שהופקד הדו"ח בידי המנהל , בסמוך ולפני התשלום.

אכן, כבר נפסק כי מקום בו הדו"ח שולם שלא בידיעתו או בהסכמתו של המבקש יש לערוך בירור מתאים וראוי במקרה כזה לשקול בחיוב את בקשתו, אלא אם יתברר כי הקנס שולם בידיעתו או בהסכמתו (ר' ע"פ [ב"ש] 6560/09 רוני גז ואח' (14.12.09)). אולם זהו אינו המקרה.

כאמור לעיל, הדו"ח שולם לאור הסכמה מדעת, ברורה ונמשכת, לפיה המנהל של המבקש הוא האחראי לתשלום הדו"חות על הרכבים. מקום בו הסכים המבקש , הסכמה שבשתיקה (לא כל שכן הסכמה מדעת), כי דוחותיו ישולמו על ידי המנהל מבלי שהוא יעודכן ויודע בעניין, עליו לקבל על עצמ ו את האחריות להתנהלות זו , במיוחד לאור העובדה כי דו"ח זה נמסר לו ידנית.

נוסף גם טענתו הכללית של המבקש כי הוא כופר לחלוטין בביצוע העבירה, אין כדי לסייע לו. עיקרן של טענות אלה הינן העדפת גרסתו אל מול גרסת השוטר ומהימנותו . טענות אלה יכול והיו בעלות משקל, לו היה מתנהל הליך הוכחות ומהימנות השוטר היתה עומדת למבחן בעת עדותו, אך אין די בהם כדי להחזיר את הגלגל לאחור.
לשם ביטול הרשעת המבקש דרושה מסה נכבדת של ראיות אשר מטילה צל כבד על הרשעת המבקש. לא כך הדבר בעייננו. יפים לעניין דבריו של כבוד הש' קוטון בעפ"ת 36978-04-18 הייתם סבית (31.5.18):

"קיים קושי רב בקבלת טענות עובדתיות אשר מטרתן להתעמת עם דברים ברורים שרשם השוטר בהודעה, בעוד הטענות הן טענות כבושות שעומדות בסתירה מוחלטת לאמור בהודעה על תשלום הקנס ובדברי המערער עצמו אשר בסמוך אליהם מתנוססת חתימת ידו.
צדק אפוא בית משפט קמא עת קבע שטענות המערער בתצהירו היו ראויות להישמע אילו היה מתנהל משפט, היינו הליך הוכחות. אלא שהמערער בחר שלא להגיש בקשה להישפט במועד ובחר לשלם את הקנס שהוטל עליו. רק לאחר יותר מחמישה חודשים מיום קבלת ההודעה (12.9.17) חתם על התצהיר הנלווה לבקשה שהגיש לבית משפט קמא".

בנוסף, הגשת הבקשה רק לאחר שהמבקש נדרש לבצע אמצעי תיקון מעלה את החשד שמא הב קשה נועדה אך ורק לשחרר את המבקש מעולו של אמצעי התיקון. יפים לעניין דבריו של כבוד הש' בולוס ב עפ"ת 51587-11-18 אחמד חמדאן נ' מדינת ישראל (3.12.18):

"כן בשל עוצמת החשד שאף טבוע בבקשה מהסוג זה שלרוב מוגשת אחרי קבלת הודעה מאת משרד הרישוי באשר לצבירת נקודות ונקיטה באמצעי תיקון (כגון פסילה מנהלית). הרוב המכריע של הבקשות המוגשת אחרי קבלת הודעה מאת משרד הרישוי בדבר הפעלת אמצעי תיקון בעקבות שיטת הניקוד, נגועות בחשד כי התכלית האמיתית העומדת ביסודן שונה מזו המוצהרת: "דומה כי יש יסוד להנחה, שפנייתו של המבקש לבית המשפט באה רק מש"חרב הפסילה" הונפה מעל ראשו. חוששני כי בנסיבות אין בטענותיו בבקשה זו כדי להצדיק - כאמור - הליך בגלגול שלישי" (רע"פ 2754/12 פול ביסמוט נ' מדינת ישראל, פס' ו (19.4.12)".

הטענה בדבר היעתרות בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה לבקשה דומה בהליך אחר שהגיש המבקש , מדגישה את דבריי לעיל שמא הבקשה הוגשה רק בכדי לשחרר את המבקש מעולו של אמצעי התיקון, זאת לאור סמיכות המועדים שהוגשו בהם הבקשות והמועד שנודע למבקש על " הצטברות הנקודות לחובתו" במרד הרישוי.

ברם, שם נסיבות המקרה אינן דומות למקרה דנן, שם הועלו טענות של כשל במסירה והסבת דוח לנהג האמיתי שביצע את העבירה.

אשר על כן, האמור בבקשה אינו מצדיק את הארכת המועד להישפט , לא כל שכן אינו מבסס את אותם נימוקים מיוחדים המצדיקים השבת הגלגל לאחור וביטול הרשעתו של המבקש.
סוף דבר, הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ב' כסלו תש"פ, 30 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ירין נוי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: