ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין MCHAMED ABDELGA YOUSI B נגד א. וייס בניה ופיקוח בע"מ :

לפני:

כבוד השופטת כרמית פלד
נציגת ציבור (עובדים) גב' אלינור ויינטרוב
נציג ציבור (מעסיקים) מר זאב בירנבוים

התובע
MCHAMED ABDELGA YOUSI B0069252
ע"י ב"כ עו"ד דוד בר חוה
-
הנתבעות

  1. א. וייס בניה ופיקוח בע"מ ח.פ. 511957599
  2. אינספייר אי טי בע"מ
  3. אתרוג הבר בע"מ ח.פ. 515450872

הנתבעת 1 ו- 3 ע"י ב"כ עו"ד שי רוזנר

פסק דין

בפנינו בקשת הנתבעות 1 ו- 3 (להלן – הנתבעות) לדחות את התביעה נגדן על הסף. התובע מתנגד לבקשה.
לאחר שעיינו בבקשה, בתגובה לבקשה, בתשובה לתגובה ובכל יתר המסמכים שהוגשו לתיק מצאנו כי דין הבקשה להתקבל. להלן נפרט טעמינו.
מבוא
ביום 3.8.17 הגיש התובע כנגד הנתבעות תביעה בהליך סע"ש 8161-08-17 במהלכו היה מיוצג על ידי בא כוח (להלן – ההליך הקודם). התביעה בהליך הקודם התייחסה לתקופת עבודה שמחודש אפריל 2016 ועד חודש יוני 2017.
במסגרת ההליך הקודם פנו הצדדים לוועדה פריטטית בענף הבניה, בניסיון לפתור באמצעותה את הסכסוך. בדיון בוועדה הפריטטית הגיעו הצדדים ביום 30.4.18 להסכם פשרה, בו נקבע כדלקמן (להלן – הסכם הפשרה):
"לאחר דיון שהתקיים בוועדה הצדדים מודיעים כי מבלי להודות בכל טענה, הגיעו להסכמות לסילוק סופי ומוחלט של כל טענה ותביעה כנגד הנתבעות. הוויתור האמור מתייחס לכל האמור בכתב התביעה שהוגש בתיק ד"מ 8161-08-17 וכן כל טענה אשר עשויה לעמוד לתובע ו/או מטעמו כנגד הנתבעות ו/או הנתבעות כנגד התובע ו/או מי מטעמם ו/או חברות בנות ו/או קשורות בין הצדדים ו/או בקשר עם סיומם".
לאחר הדיון בוועדה הפריטטית ביקשו הצדדים מבית הדין ליתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אשר הוגש במצורף לבקשה וביום 6.5.18 ניתן להסכם תוקף של פסק דין.
ביום 30.4.19 הגיש התובע כנגד הנתבעות תביעה חדשה, היא התביעה שלפנינו (להלן – התביעה או התביעה הנוכחית ). בתביעה מיוצג התובע על ידי בא כוח אחר והיא מתייחסת לתקופת עבודה שמחודש דצמבר 2015 ועד חודש יוני 2017.
לאחר שהוגשה הבקשה דנן לסילוק התביעה על הסף, הודיע התובע במסגרת התנגדותו לבקשה, כי הוא מבקש לתקן את התביעה הנוכחית כך שתתייחס רק לתקופה שמחודש דצמבר 2015 ועד חודש מרץ 2016 - תקופה אשר לא נתבעה במסגרת ההליך הקודם (להלן – תקופת ההעסקה הראשונה).
טענות הצדדים
עיקר טענות הנתבעות:
הסכם הפשרה הושג בוועדה הפריטטית עת היה התובע מיוצג על ידי בא כוח וכן על ידי נציג ההסתדרות. הדיון בוועדה הפריטטית לא היה תחום לגדרי התביעה שהוגשה בהליך הקודם ולכן ההסדר המוסכם כלל ויתור על כל טענה כנגד הנתבעות, גם כזו שלא הועלתה בכתב התביעה.
תקופת העבודה לה טוען התובע בתביעה הנוכחית קודמת למועד בו התקיים הדיון הוועדה הפריטטית ומשכך ברור שהתובע היה מודע לטענותיו ביחס לתקופה זו בעת ניסוח ההסכמות בין הצדדים.
הסכם שהתקבל במסגרת דיון הוועדה פריטטית דומה במישור זה להסדר גישור אשר יכול גם הוא לכלול הסכמות וויתור על טענות שאינם תחומות לכתבי הטענות.
הנתבעות, משיקוליהן, הסכימו לשלם לתובע סכום הגבוה יותר מחשיפתן במסגרת ההליך הקודם, בשל ויתור התובע על כל טענותיו נגדן.
לאחר הדיון בוועדה הפריטטית ביקש בא כוחו הקודם של התובע לשפר את סכום הפשרה שהוסכם, תוך שהתייחס לחלק מתקופת ההעסקה הראשונה אליה מתייחסת התביעה הנוכחית (חודשים ינואר-פברואר 2016). מאחר ותשלום סכום הפשרה על ידי הנתבעות נעשה כנגד ויתור על מלוא הטענות לא הסכימו הנתבעות להוסיף על סכום הפשרה, אולם נתנו לתובע אפשרות לחזור בו מהסכם הפשרה. התובע לא היה מעוניין לחזור בו מהסכם הפשרה ומשכך שילמו הנתבעות את סכום הפשרה.
עיקר טענות התובע:
תקופת ההעסקה בתביעה הנוכחית אינה חופפת במלואה לתקופת ההעסקה בהליך הקודם.
בגין תקופת ההעסקה שהחלה בחודש דצמבר 2015 ועד מרץ 2016 לא קיבל התובע את זכויותיו, ובכלל זה לא קיבל שכר עבודה בחודש מרץ 2016.
הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בהליך הקודם אינו מהווה מעשה בית דין בהליך הנוכחי, מאחר והתקופות המצויינות בתביעות אינן חופפות במלואן.
בא כוחו הנוכחי של התובע לא ידע על ההליך הקודם טרם הוגשה הבקשה לסילוק על הסף. משהובא ההליך הקודם לידיעתו מבוקש לתקן את התביעה הנוכחית כך שתתייחס לתקופה שמחודש דצמבר 2015 ועד חודש מרץ 2016.
תיקון התביעה בהליך הנוכחי תאפשר לתובע לקבל את מלוא זכויותיו תוך עשיית שימוש בזכות הגישה לערכאות, שהינה בעלת חשיבות עליונה.
דיון והכרעה
לאחר ששקלנו בכובד ראש את טענות הצדדים בהקשר זה הגענו לכלל מסקנה שאין לקבל את טענות התובע ואכן ראוי לדחות את התביעה הנוכחית על הסף, מחמת קיומו של מעשה בית דין. נבאר.
כאמור, פסק הדין שניתן בהליך הקודם ניתן לבקשת הצדדים ובהסכמתם. לפסק דין שניתן בהסכמה שני פנים: פן הסכמי, המהווה את הבסיס והמסד לפסק הדין ופן שיפוטי, המאשר את פסק הדין (בג"צ 6103/93 סימה לוי ואח' נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים ואח', פ"ד מח(4), 591).
התובע אינו תוקף את הפן השיפוטי של פסק הדין (קרי אין טענה כי נפל פגם בהליכי המשפט) ואף אינו טוען כנגד הפן ההסכמי, שכן לא נטען כי בהסכמת התובע להסכם הפשרה נפל מהותי כלשהו, מכוח דיני החוזים, אשר בעטיו יש מקום להורות על ביטול פסק הדין (וככל שהיה התובע טוען טענות מסוג זה יכול היה לתקוף את הסכם הפשרה באמצעות הגשת תביעה נפרדת ועצמאית לביטול הסכם הפשרה, המבוססת על אחת מהעילות שבדיני החוזים). כל שטוען התובע הוא כי אין לייחס משמעות לחלק מהסכם הפשרה ויש לבטל את התוקף שניתן לו, ככל שהוא חורג מכתבי הטענות בהליך הקודם, קרי ככל שהוא מתייחס לתקופת ההעסקה הראשונה - תקופה אשר אינה נזכרת בכתב התביעה בהליך הקודם. לטענת התובע פסק הדין והסכם הפשרה אינם מקימים מעשה בית דין ביחס לתקופת ההעסקה הראשונה מאחר וכתב התביעה בהליך הקודם לא אזכר את תקופה זו.
ביחס לפסק דין אשר נותן תוקף להסכם פשרה פסק בית המשפט העליון בע"א 601/88‏ ‎ ‎עיזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל‎ ‎נ' ורדה שרייבר, (15.4.93) את הדברים הבאים:
"פסק הדין המוסכם הינו אפוא הסכם מחייב, שהוראותיו נוצרו ועוצבו על ידי הצדדים; מעורבותו של בית המשפט בהסכם זה אינה מתבטאת בדרך כלל בקביעת התכנים הספציפיים הכלולים בו, והיא מתמצית בעיקר במתן גיבוי מוסדי להסכם. נוכח אופיו החוזי המובהק של פסק הדין בהסכמה, אך טבעי הוא כי פרשנותו תיעשה בהתאם לכללי הפרשנות הרגילים החלים על הסכמים. כלל היסוד בכגון דא מעוגן בהוראת סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973, המורה כי -
חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות."
אכן הסכם הפשרה חורג מגבולות כתבי הטענות בהליך הקודם, אולם כעולה מנוסחו של הסכם הפשרה, כפי שצוטט בסעיף 2 לעיל, הוא נועד לסיים את כלל המחלוקות בין הצדדים, הן את "כל האמור בכתב התביעה בתיק ד"מ 8161-08-17" והן "כל טענה אחרת אשר עשויה לעמוד לתובע ו/או מי מטעמו כנגד הנתבעות", בין אם המחלוקות פורטו בהליך הקודם ובין אם לאו. משכך, שוכנענו כי הסכם הפשרה מתייחס גם לתקופת ההעסקה הראשונה וסבורים אנו שיש ליתן למילים הכתובות בהסכם הפשרה תוקף מלא, שכן אלה לא הושחתו לריק והן מבטאות את הסכמת הצדדים. בנסיבות אלה אין מקום לאפשר דיון בתקופת ההעסקה הראשונה, חרף העובדה שזו אינה מצויינת במפורש בכתב התביעה בהליך הקודם.
מושכלות ראשונים הם כי הסכמים יש לכבד. קל וחומר הסכמים אשר התקבלו לאחר דיון בפני וועדה פריטטית – טריבונל בעל אופי שיפוטי – ואשר ניתן להם תוקף של פסק דין. קיימת חשיבות עליונה לטעמנו כי הצדדים אשר הגיעו להסכם במסגרת הוועדה הפריטטית וביקשו לתקף את ההסכם האמור יעמדו מאחורי התחייבויותיהם ויכבדו אותם. הדברים מתחייבים, בין היתר, מכוח כללי הגינות בסיסית וודאות משפטית.
חזקה כי הסכם הפשרה אשר נחתם בוועדה הפריטטית נעשה מתוך מודעות מלאה של התובע למצב המשפטי והעובדתי ששרר עובר לחתימתו. התובע, כאמור, היה מיוצג על ידי בא כוח במסגרת אותו הליך, קיבל ייעוץ משפטי וברי כי היה מודע לתקופת ההעסקה הראשונה, שכן תקופה זו קדמה למועד החתימה על הסכם הפשרה, חרף העובדה שלא קיבלה ביטוי בכתב התביעה בהליך הקודם. התובע לא מעלה כל טענה ממנה משתמע, ולו לכאורה, כי לא ניתנה לו ההזדמנות ההוגנת לשקול את צעדיו ולקבל החלטות מושכלות בנוגע לתוכן הסכם הפשרה. לצדדים להסכם הפשרה מניעים שונים ומטבע הדברים מדובר בקנייה מחושבת של סיכונים וסיכויים, תוך ויתור הדדי על חלק מטענות כל צד מחד גיסא וקבלת חלקן האחר מאידך גיסא. אי מתן תוקף מלא להסכם הפשרה, מהווה הלכה למעשה התעלמות מאומד דעת הצדדים להסכם הפשרה.
סבורים אנו כי הסכם פשרה בכלל והסכם אשר התקבל לאחר דיון בוועדה פריטטית בפרט יכול לכלול הסכמות אשר כוללות ויתור על טענות שונות שאינן כלולות בהכרח בכתבי הטענות של ההליך אשר בגדרו נחתם הסכם הפשרה (ר' בשינויים המחוייבים פסק דינו של בית המשפט העליון בע"מ 2514/07 רמי (רחמים) הר לב (בן לולו) נגד חיים בן לולו (19.1.10) להלן – פרשת הר לב). ברי כי יש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו, ובין השאר, טיב הוויתור, מהות טענות הצדדים בהקשר זה, אופן ניסוח הסכם הפשרה וכיוצ"ב.
בע"א 2495/95‏ בן לולו נ' אטראש ואח' (21.5.97) הדגיש בית המשפט העליון כי "אחת ממטרותיה העיקריות של פשרה היא למנוע תביעות נוספות בעתיד בקשר לעניין נושא הפשרה" והורחב על חשיבות סופיות הדיון, תוך שנפסק:
"מנקודת המבט של הצדדים להסכם פשרה, תכונת הסופיות היא תכונה חיונית. טול מן הפשרה תכונה זו, ונטלת ממנה את טעם קיומה.
...
יש לייחס משקל ניכר לערך בדבר סופיותן של פשרות. יש להביא בחשבון את מרכזיותו של ערך זה מבחינת הצדדים לפשרה. ההגנה על ערך זה חיונית, כדי להגשים את הציפיות הסבירות של הצדדים להסכמי פשרה. נזכור, כי "שאיפת המשפט האזרחי היא מילוי הציפיות הסבירות של הצדדים" (דברי הנשיא שמגר בע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ [7], בעמ' 506 ; ראו גם פסק-דינו של הנשיא שמגר בע"א 806/93 י' הדרי נ' ש' הדרי (דרחי) [8], בעמ' 693 ).
...
תכונה מרכזית של הסכמי פשרה, ובהם הסכמים מן הסוג שבו אנו עוסקים כאן, היא הסופיות שלהם. בשל כך, נקבע בהסכמי פשרה – כמו בהסכם העומד לדיון בפנינו – כי יש בהם הסדר סופי ומוחלט של הסכסוך בין הצדדים. קביעה כזו משקפת את ציפיותיהם של הצדדים להסכמי פשרה. אמנם, בעובדה זו אין כדי למנוע, במקרים המתאימים, קבלה של טענה כי בהסכם פשרה נפלה טעות המצדיקה את ביטולו. ואולם, יש בכך כדי להזין גישה זהירה לטענות כאלה. יש בכך כדי להצביע על הצורך, בקיומם של טעמים כבדי משקל אשר יצדיקו את המסקנה כי דין ההסכם להתבטל."
בפרשת הר לב פסק בית המשפט העליון ביחס לטיבם של הסכמי פשרה כי:
"דרכם של הסכמי פשרה כי הם מבקשים להיות כוללניים וסופיים ולא חלקיים וזמניים (ענין אטראש, בעמ' 593). תכליתו של כל הסכם פשרה, ובמיוחד הסכם פשרה המנוסח באופן כה כוללני כמו זה שלפנינו, תומכת בחזקה הפרשנית לפיה הצדדים להסכם הפשרה התכוונו לסיים באופן סופי את כלל המחלוקות והתביעות ההדדיות שביניהם, כל עוד לא ציינו אחרת בלשון ברורה ומפורשת. כך הוא גם במקרה זה".
עוד נפסק בפרשת הר לב כי:
"כלל הוא כי פסק דין המהווה מעשה בית דין יוצר מחסום דיוני בפני צדדים למחלוקת מלשוב ולעורר את עילות התביעה שהוכרעו בהליך המשפטי הקודם (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 587 (1962); נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 13 (1991) (להלן: זלצמן)).
"כאשר פסק הדין נותן תוקף להסכם פשרה שהושג בין הצדדים, נבלעת עילת התביעה נשוא ההסכם בפסק הדין הנותן לו תוקף, ונחסמת בכך התדיינות מחודשת באותה עילה מכח פסק הדין שניתן (זלצמן, בעמ' 330). ההסכמה החוזית בבסיס הפשרה, המקבלת תוקף של פסק דין, הופכת לחלק מתוכנו של הפסק, ותוכן זה מהווה בסיס לחסימה הדיונית במסגרת מעשה בית דין (זלצמן, בעמ' 337). מאחר שהסכמת הצדדים היא המעצבת את תוכן פסק הדין, פרשנותו של הפסק נעשית תוך מתן משקל משמעותי למאפייניו ההסכמיים, המצריכים היזקקות לדיני פרשנות החוזים (ע"א 601/88 עזבון רודה נ' שרייבר, פ"ד מז(2) 441, 450-451 (1993); וראו גם ע"א 151/87 ש. ארצי, חברה להשקעות בע"מ נ' רחמני, פ"ד מג(3) 489, 498-499 (1989); ע"א 1351/06 ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ, פסקה ל"ב ([פורסם בנבו], 20.6.2007); רע"א 682/07 לבייב נ' גילר, פסקה י"ב ([פורסם בנבו], 20.6.2007); זלצמן, בעמ' 335).
בענייננו, קם מעשה בית דין מכח הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, והוא חל על הצדדים להסכם ומשתיק אותם מהעלאה בשנית של עילות תביעה אשר נבלעו בהסכם הפשרה וקיבלו תוקף של פסק דין, ככל שהן קשורות לרכוש ההורים המנוחים."
העתרות לבקשת התובע לתקן את התביעה משמעותה ביטול חלקי של הסכם הפשרה, ככל שהוא מתייחס לתקופת ההעסקה הראשונה. יש בכך לטעמנו פגיעה בלתי מידתית בזכויות הנתבעות, שכן הדבר ייכפה עליהן דיון משפטי בנושא אשר הוסכם על הצדדים, במסגרת הסכם הפשרה, כי מוצה ותם. מתן אפשרות לתובע לנהל כעת את התביעה הנוכחית, לאחר חתימת הסכם הפשרה וקבלת כספים מכוחו אינה עולה בקנה אחד עם כללי צדק, יעילות, הגינות וודאות ואינה מתיישבת עם הכללים הבסיסיים של תום לב.
ערים אנו לכך שסעד של סילוק על הסף הינו צעד קיצוני, הננקט בבתי הדין לעבודה במקרים חריגים, במשורה וביד קמוצה, אולם לטעמנו מדובר במקרה חריג המצדיק סילוק התביעה על הסף.
בשולי הדברים ועל מנת שפסיקתנו לא תצא חסרה נציין כי הנתבעות לא העלו טענות הנוגעות לכך שבהליך הקודם לא התבקש וממילא לא התקבל היתר לפיצול סעדים. משהטענה לא נטענה לא נרחיב בסוגיה, אולם נציין כי בנסיבות הענין מדובר בסוגיה מהותית המעוררת שאלות הראויות לבחינה.
מהנימוקים המפורטים לעיל – הבקשה מתקבלת. התביעה נגד הנתבעות 1 ו- 3 נדחית על הסף.
מאחר וטרם הוגש כתב הגנה, התובע יישא בהוצאות הנתבעות בסך 1,500 ₪ בלבד אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז חשוון תש"פ, (25 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' אלינור וייטרוב
נציגת ציבור עובדים

כרמית פלד, שופטת
אב"ד

מר זאב בירנבוים
נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: MCHAMED ABDELGA YOUSI B
נתבע: א. וייס בניה ופיקוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: