ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רבקה נחמני נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד הנשיאה הדס יהלום
נציג ציבור עובדים מר יהונתן דקל
נציג ציבור מעסיקים מר אבי אילון

התובעת
רבקה נחמני
ע"י ב"כ עו"ד סיגלית דיל
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד רועי הררי

פסק דין

1. התובעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 21/5/17. הפגיעה הוכרה כפגיעה בעבודה. התובעת מבקשת להכיר בפגיעה נפשית ובחבלה בכף רגל ימין, כנובעים מהתאונה.

2. האירוע מיום 21.5.17 הוכר כפגיעה בעבודה. על פי הודעת הנתבע, הפגיעות שהוכרו הן כאבי צוואר וגב תחתון.
לאחר מכן הוכרה פגיעה נוספת - שבר בחוליה.

3. בהסכמת הצדדים, מונו מומחים רפואיים.
אלה העובדות שהועברו למומחים:
א. התובעת ילידת 02/02/66.
ב. ביום 21/5/17 בדרכה לעבודה הייתה מעורבת בתאונת דרכים עת רכב ההסעה בו נסעה כנוסעת לא האט ועלה על כיכר שהייתה בשלבי בניה.
ג. התאונה הוכרה על ידי הנתבע כתאונת עבודה.

4. תחילה מונה ד"ר אופנהיים דב – מומחה אורטופד, לעניין הפגיעה ברגל ימין.
אלה השאלות שהופנו למומחה:
א. מהו הליקוי שממנו סובלת התובעת בכף רגל ימין, כעולה מהחומר הרפואי שלפניך ?
ב. האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי הנ"ל לבין האירוע בעבודה מיום 21/5/17 כמתואר בעובדות המקרה?

5. להלן חוות דעת המומחה (הוגשה לתיק ביום 27.12.18):
"דיון ומסקנות:
בהחלטת בית הדין התבקשתי להשיב לשתי שאלות. להלן תשובותיי על פי סדר השאלות:
א. על פי הגיליון הרפואי, התובעת סבלה עובר לתאונה מתהליך דלקתי בכף רגל ימין (מטטרזלגיה) כתוצאה של מחלת מפרקים שגרונית.
אין תיעוד של חבלה בכף רגל בעת התאונה או לאחריה.
אין ממצא רנטגני המאשר חבלה גרמית.

  • התובעת התלוננה לאחר התאונה על כאבי גב בלבד.
  • ממצאי מיפוי העצמות אינם ספציפיים אולם, ממצאי קליטה דיפוזיים מתאימים יותר למצב של תחלואה דלקתית מאשר למצב של שבר שהיה מודגם בקליטה מוקדית.

ב. התובעת סבלה עובר לתאונה מתהליך דלקתי בכף רגל ימין והיות שאין כל תיעוד של פגיעה טראומטית בכף רגל בעת או סמוך לתאונה, אין להערכתי קשר סיבתי בין הליקוי בכף הרגל הימנית לאירוע הנטען מיום 21.5.17".

6. לאחר מכן מונה ד"ר רמי אהרונסון, מומחה פסיכיאטר. המומחה בדק את התובעת וביום 1.4.19 שלח את חוות דעתו כדלקמן:

"לשאלות כבוד השופטת:
5. א.
מתוך עיון בתיק הרפואי עולה שהתובעת לאחר תאונת הדרכים הנידונה סובלת מהפרעת עקה בתר חבלתית. זו גם האבחנה שעולה מהבדיקה אצלי במרפאתי.1 יש לציין שבכל התיק הרפואי אין אזכיר של תלונה מתחום הפסיכיאטרי לפני מועד התאונה.
בתקופה 13.6.2017-9.8.2017 טופלה 6 פגישות אצל פסיכיאטר. ברישומים מוזכרים תסמינים אופייניים ל: PTSD? חרדות, מחשבות חוזרות וחודרניות על אירוע התאונה, הימנעות חלקית מנסיעה ברכב ודריכות רבה כשכן נוסעת, עצבנות יתר. טופלה בתרופות נוגדי דכאון וחרדה (ציפרלקס, אפקסור ואלפרזולם).
הטיפול לא הביא אתו שינוי משמעותי. מומחה בתחום הפנימאי מפנה לפסיכיאטר בתאריך 17.7.2017 ומציין הפרעת חרדה. בתאריך 28.11.2017 נרשם "חרדה מנסיעה ברכב, עצבנות יתר".
בבדיקה אצלי התובעת מוסרת על תסמינים שביחד מהווים פסיפס של כ 181 מחשבות חוזרות וחודרניות על אירוע התאונה, הפרעות שינה עם קשיי הרדמות והתעוררויות בהולות שמשחזרת כאילו בתמונות חוויתה בתאונה (בהלה, צעקות של אנשים, הרכב בקרבת בור גדול ומה היה יכול לקרות אם...). היא ממעטת ונמנעת כמה שאפשר לנסוע ברכב, בנסיעה למקום העבודה יושבת דרוכה וחרדה ומגיבה בעוררות יתר והסתרת בידיה פניה לרעשים של חריקת בלמים. היא מתארת הימנעות מפעילות חברתית, ממעטת ביותר להשתתף באירועים משפחתיים. מרגישה רק בטוחה בביתה ובתוך מקום העבודה. לדעתי התובעת סובלת מתסמונת עקה בתר חבלתית שהופיעה לאחר התאונה הנידונה.
5. ב.
כן. ראי נא תשובתי לעיל".

7. ביום 6.6.19 הופנו למומחה שאלות ההבהרה כדלקמן:

  1. הנך מופנה לדוח מד"א מיום האירוע.
  2. האם נכון כ-PTSD מתעוררת בעקבות טראומות קשות יותר, כגון מצב מסכן חיים, מראות קשים, פגיעה פיסית חמורה? אם לא, אנא נמק מדוע לא.
  3. הנך מופנה לכך כי בחודש ספט' 17' (כעולה מהתיק הרפואי) נפלה התובעת ונחבלה בכפות הידיים ובכף רגל ימין. הםא יתכן כי מצבה הנפשי של התובעת נובע דווקא מהטראומה הנ"ל ולא מהארוע נשוא התיק? אם לא, אנא נמק מדוע לא?

8. להלן תשובות המומחה (הוגשו לתיק ביום 1.7.19):

"1. עיינתי בדו"ח מד"א מתאריך האירוע. אין שם תיאור של תגובה נפשית מידית מיוחדת של התובעת שיצאה בכוחות עצמה מהרכב במקום האירוע. נרשם "תלונה": חבלה קלה". בין ממצאים הגופניים רשום דופק ולחץ דם תקינים.
2. תנאי בסיסי של אבחנת PTSD הוא שברקע יש אירוע שנחווה כמסכן את חיים, את שלמות הגוף וכדומה. אין זה תנאי שהאירוע יהיה אובייקטיבית כזה, אלא מדובר על החוויה הסובייקטיבית של הפרט. בבדיקה אצלי התובעת מתארת שהתאונה אירעה כשישבה שקועה בתפילה, חוותה שהאוטובוס התנגש במשהו והמשיך " לקפוץ" על המקום. היא נפלה על הרצפה, חשה כאב עז בגב וברגל. הייתה מבוהלת, מסביבה אנשים צעקות והיא לא מבינה מה קרה.
3. לא מצאתי בתיק הרפואי רישומים על תאונה וחבלה גופנית בחודש ספט' 2017. יש רישום על תאונה וחבלה כזו בתאריך 29.1.2017 ל אחריה יש רישום של ימי מחלה עד חודש מרץ 2017. אין ברישומים לאחר תאונה הזאת תלונות כלשהן בתחום הפסיכיאטרי. התלונות הרשומות כולן בתחום האורתופדי. ציינתי בחוות דעתי שבתקופה 3.6-8.9.2017 התובעת נבדקה וטופלה 6 פעמים על ידי פסיכיאטר. אודות תוכן רישומי הפגישות אני מפנה לחוות דעתי מתאריך 24.3.2019, סעיף 5 א'. התסמינים המוזכרים אופייניים לתסמונת עקה בתר חבלתית והיא אובחנה כסובלת מתסמונת זו וטופלה תרופתית בהתאם. ברישומים אין אזכור לתסמינים ותלונות דומים בתקופה שלאחר התאונה בתאריך 29.1.2017 ולפני הבדיקה הפסיכיאטרית בתאריך 13.6.2017, אחרי התאונה הנדונה. ברצוני לציין שבתקליטורים שהועברו אלי עם שאלות ההבהרה אין רישומים מהטיפול הפסיכיאטרי שהיו לפני בכתיבת חוות דעתי. בבדיקה אצלי התובעת התלוננה על אותן התופעות המהוות באופן ברור תסמונת עקה בתר חבלתית, אני מפנה לתיאור בחוות דעתי.
לשאלת כבוד השופטת: כמובן יתכן שמצבה הנפשי של התובעת נובע מהטראומה של התאונה בתאריך 29.1.2017. אבל לדעתי הדבר מאוד לא סביר. זאת על רקע הכתוב לעיל, על רקע בדיקתי את התובעת ועל רקע תוכן ואפיון התסמינים".

9. הנתבע ביקש להציג למומחה את השאלות פעם נוספת. הבקשה נדחתה.

10. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.
לאחר עיון בחומר שבתיק ובטענות הצדדים, להלן פסק הדין.

11. פגיעה ברגל ימין
התובעת זנחה תביעתה בעניין זה, לאור האמור בחוות הדעת המומחה (סעיף 29 לסיכומים).

12. פגיעה פסיכיאטרית
מחוות דעת המומחה עולה שהתובעת נפגעה בתאונה ביום 29.1.17 ולאחר מכן פעם נוספת ביום 21.5.17, היא הפגיעה מושא הליך זה.
ככל הנראה היתה פגיעה נוספת, לאחר 21.5.17, אולם אין הוא מענייננו.

המומחה מצא כי הן בפגיעה מינואר והן בפגיעה ממאי, אין תלונות של התובעת בתחום הפסיכיאטרי במועד הקרוב לפגיעה.
יחד עם זאת, מצא כי התובעת היתה במספר פגישות אצל פסיכיאטר בתקופה 3.6.17 עד 8.9.17, דהיינו - לאחר הפגיעה מחודש מאי.

עוד הבהיר המומחה, כי תנאי בסיס של אבחנת PTSD היא שברקע יש אירוע שנחווה כמסכן חיים, אף שמבחינה אובייקטיבית אין מדובר בארוע מסכן חיים.
המומחה תאר את החוויה שתיארה התובעת בעת האירוע מחודש מאי 2017, שארע לדבריה, בעת היותה בזמן תפילה.

המומחה מצא כי מועד הפניה לטיפול הפסיכיאטרי, כמו גם התיאורים של התובעת באשר לתאונה, מעידים על כך שהפגיעה הנפשית קשורה בקשר סיבתי לתאונה מחודש מאי ולא לתאונה מינואר או ממועד כלשהו שלאחר חודש מאי.

13. הנתבע טען שלא ברור כיצד ממרחק של שנה וחצי שנתיים, יכול היה המומחה להבחין בין השפעתן של שלוש התאונות על מצבה של התובעת ולקבוע שדווקא החבלה הקלה שבניהן היא שגרמה לתסמונת PTSD.

בכל הכבוד – זוהי בדיוק מטרת מינוי מומחה הרפואי. בית הדין וכן ב"כ הנתבע אינם רופאים. המומחה שמונה מצא שאכן היו שתי תאונות רלבנטיות, מינואר וממאי, אך לפי שיפוטו הרפואי קבע שהתסמונת קשורה בקשר סיבתי לתאו נה ממאי ולא לתאונה מינואר.

14. חוות דעת המומחה ד"ר אהרונסון וכן תשובותיו לשאלות ההבהרה, הינן ברורות ולפיהן, קיים קשר סיבתי בין התאונה מיום 21.5.17 לבין הפגיעה בתחום הפסיכיאטרי. לפיכך יש לקבל את התביעה.

15. סוף דבר, התביעה לפגיעה ברגל ימין נדחית.
התביעה שעניינה פגיעה נפשית מתקבלת.

16. הנתבע ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח.

ניתן היום, י"ב חשוון תש"פ, (10 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים מר יהונתן דקל

הדס יהלום, נשיאה

נציג מע סיקים מר אבי אילון


מעורבים
תובע: רבקה נחמני
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: