ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק זיסמן נגד המוסד לביטוח לאומי :

03 אוקטובר 2019
לפני: כבוד השופט אורן שגב
נציג ציבור (מעסיקים) מר יעקב חמצני

התובע:
יצחק זיסמן ת.ז XXXX441
ע"י ב"כ: עוה"ד דוד שוורצבאום
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עדי אשכנזי

החלטה

ד"ר יצחק זוסמן (להלן – התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) להכיר באוטם שריר הלב, כתאונות עבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן- החוק).
הנתבע דחה התביעה במכתבו מיום 20.7.2015 ובנימוק כי: "לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא לאוטם שהתפתח בתאריך 4.01.2015". מכאן התביעה שבפנינו.

עיקרי ההליך:

במסגרת קדם המשפט שהתנהל בפני כבוד השופטת אידית איצקוביץ, הסכימו הצדדים על מינוי מומחה ביחס לקשר הסיבתי בין האירוע ביום 4.1.2015 לבין אוטם שריר הלב בו לקה התובע ובהתאם לתשתית העובדתית הבאה –
התובע יליד שנת 1953, רופא במקצועו, סגן מנהל המערך הקרדיולוגי בבית החולים אסף הרופא.
ביום 4.1.2015 בשעה 07:15 בבוקר, הובהר לתובע כי אחד מהרופאים הבכירים במערך, ד"ר אלי פלג, נעדר מהעבודה.
התובע היה אחראי על שיבוץ הרופאים במערך ומתוקף תפקידו היה עליו לדאוג לשיבוץ רופא במקום ד"ר פלג.
התובע התרגז וכעס כתוצאה מהמצב.
זאת לא הפעם הראשונה שקורה שיש צורך למצוא שיבוץ עקב רופא שנעדר.
בהתאם, מונה מטעם בית הדין ד"ר אליעזר קפלינסקי, מומחה לקרדיולוגיה (להלן- המומחה), אשר קבע בחוות דעתו מיום 18.4.2017 כדלקמן –
"שני תנאים לקיומו של קשר סיבתי. האחד – צמידות הזמנים בין האירוע בעבודה לבין התפתחות התקף לב והשני – היות האירוע חריג בחומרתו, במקרה זה, הנפשית. לגבי לוח הזמנים התמונה טיפוסית מאוד. מיד עם האירוע בבוקרו של יום ה- 4.1.65 (צ"ל 1.4.2015, הערה שלי – א.ש) התפתחו כאבי חזה ואובחן התקף לב. הפרשה של הרופא שלא הגיע לעבודה כשלעצמה לא בהכרח מהווה תמונה חריגה. במכוני הלב בגודל והיקף כמו זה באסף הרופא, היעדרות פתאומית של רופא אינה אירוע מאוד נדיר.
מה שצריך לקבוע הוא מה שהתרחש בעקבות כך. מתוך המסמכים, מצוין שהאירוע היה מלווה ברוגז רב. הקביעה הסופית לגבי מידת החומרה של התגובה הנפשית נתונה בידי ביתה משפט. במידה ויתקבל מתוך העדויות כי היה כאן אירוע של דחק נפשי ורוגז רב וחריג ויקבע ביתה משפט כי אכן מדובר באירוע חריג נפשי – נוכל לקבוע כי אכן קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה וזאת משום שהתקיימו שני התנאים ...כפי שצוין בפרק הרקע מחלת הטרשת מצטיינת ביציבות רבת שנים. ממצאי הצנתור העלו מחלה בעורק הכלילי אחר בלבד. ביודענו את היקף המחלה הכלילית כאן ניתן להעריך מהו הסיכון להתפתחות התקף גם לאל הגורם החיצוני. מסקרי רבי היקף למדנו כי הסיכון לפתח התקף אצל גבר בגילו של ד"ר זיסמן ובהיקף מחלה כמו כאן הינו בסדר גודל של כ-2% לשנה. הווה אומר שלולא האירוע החריג (באם יוגדר כך) דבר לא היה קורה בסבירות של 98%. לפיכך אין לנו אלא לקבוע כי האירוע החריג (באם יוגדר כך) בעבודה מהווה את הסיבה העיקרית והמרבית להתפתחות התקף לב ולפיכך להגדיר את התקף הלב כתאונה לכל דבר".
צא ולמד, כי המומחה קבע למעשה כי התשתית העובדתית עליה הסכימו הצדדים אשר הוצגה בפניו, דלה מכדי להגיע למסקנות בעניין הקשר הסיבתי. על כן, לא היה מנוס אלא לנהל דיון הוכחות ביחס לשאלה מצבו הנפשי של התובע ביום האירוע. בהתאם, התנהלו שני דיוני הוכחות, הראשון ביום 10.7.2018, במסגרתו העיד מטעם התובע פרופ' צבי ורד וכן התובע נחקר על תצהירו; דיון ההוכ חות השני התקיים ביום 11.12.2018, במסגרתו נחקר ד"ר סער מנחה בחקירה ראשית ונגדית. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

טענות התובע תמצית
לטענת התובע, יש לקבל את תביעתו שכן מדובר באירוע חריג במסגרתו הוא רגז מאוד. התובע הבהיר בתצהירו כי הגילוי כי רופא בכיר נעדר כשעה לפני תחילת הטיפול במטופלים הינו מצב חריג. כמו כן, התובע הבהיר בחקירה כי דבר ההיעדרות גרם לו לרוגז רב ובייחוד לאור העובדה כי מדובר במקרה בו הרופא הבכיר פשוט שכח לעדכן כי הוא נמצא בחו"ל, ואין המדובר במקרה של מחלה או מקרה חירום אחר. דברים אלה קיבלו משנה תוקף מקום בו האירוע התרחש ביום ראשון, קרי לאחר סוף השבוע, שהתקבלו חולים רבים.
עוד מפנה התובע לעדותו של ד"ר מנחה אשר העיד מטעם הנתבע והגדיר את האירוע כ"סערה". כמו כן, העיד ד"ר מנחה כי מדובר באירוע חריג אובייקטיבית, המתרחש אחת ל-3 חודשים לערך. כך, לעניין חריגות האירוע העיד ד"ר פלג כי אין דין רופא זוטר שנעדר במפתיע לבין רופא בכיר שנעדר במפתיע, שכן החלפה של האחרון כרוכה בלוגיסטיקה רבה, והחלפה משולשת או אף מרובעת של בעלי תפקידים, על מנת לפתור את החסך שנוצר. כך, לצורך פתרון החוסר שנוצר, יש מקום לזמן רופא בכיר אחר מאחת המרפאות וכתוצאה מכך לבטל את התור לכ-20 מטופלים והכל בהתראה של כשעה מתחילת יום העבודה.
גם פרופ' ורד, מנהל המערך הקרדיולוגי, שהעיד מטעם התובע, והיה עד אישית למקרה, ציין כי לצורך החלפת הרופא החסר היה צורך ברופא בכיר בלבד, וכי מלאכת מציאת הפתרון הייתה מוטלת לפתחו של התובע. עוד העיד פרופ' ורד כי הצורך במציאת רופא בכיר חלופי בהתראה כה קצרה, הוא מקרה חריג.
לאור כל האמור לעיל, ובשים לב כי לפי ההלכה אין חובה כי מדובר יהיה באירוע שלא התרחש בעבר מעולם וכי חריגותו של האירוע נבחנת לפי מבחן סובייקטיבי, הרי שיש לקבל את התביעה.

טענות הנתבע בתמצית
לטענת הנתבע לא אירע לתובע תאונה כהגדרתה בסעיף 79 לחוק. לאמור, התובע לא הוכיח כי התרחש אירוע חריג בעבודתו ביום האירוע. כך, במסגרת טופס התביעה לא ציין התובע כי מדובר באירוע חריג אלא רק ציין כי התרגז בישיבת הבוקר לאור היעדרותו של כונן.
לטענת הנתבע, ישנן אי דיוקים בגרסת התובע, וכדלקמן –
מעיון בדוח השיבוצים עולה כי ד"ר אלי פלג, אשר לא הגיע למשמרת היה משובץ ככונן יחידה ולא כאחראי על יחידת הביניים, כדברי התובע.
ד"ר מנחה ציין בניגוד להודעת התובע כי קורה מידי פעם שרופא נעדר ונוצרת בעיה בסידור העבודה, כאשר התדירות היא בין אחת לשלוש פעמי בחודש.
התובע טען כי ד"ר מנחה הודיע לו על היעדרותו של ד"ר פלג, זאת בעוד שד"ר מנחה עצמו העיד כי אינו יודע מי הודיע לתובע על הביעה בסידור העבודה.
ד"ר מנחה העיד, בניגוד להודעת התובע כי ראה אותו עומד ליד סידור העבודה ועל כן אינו יודע כיצד הגיב ברגע הראשון שהודיעו לו על הבעיה בסידור. כמו כן, העיד ד"ר מנחה כי לא ראה את התובע צועק או דופק על השולחן.
ד"ר מנחה העיד כי ראה את התובע מתרגז אף יותר עקב בעיות בסידור העבודה. כמו כן, ד"ר מנחה העיד כי עם ד"ר פלג יש בעיות חוזרות בנוגע לדיווח ימי חופשה.
עדותו של ד"ר מנחה נועדה לסייע לתובע, אשר משמש כאחד המנהלי הישירים שלו. על כן, יש להעדיף את דבריו של ד"ר מנחה לחוקר על פני דבריו בפני בית הדין. כך, הסיטואציה שתיאר ד"ר מנחה בפני בית הדין אינה עולה בקנה אחד עם סידור העבודה לפיה ד"ר פלג היה משובץ כרופא כונן ביחידה.
לטענת הנתבע, הגדרת רופא כונן בהתאם לחוזר המנכ"ל מעלה כי מדובר ברופא שנדרש להתייצב בבית החולים רק במידת הצורך. על כן, מקום בו ד"ר פלג לא שובץ כמנהל תחום אקו, הרי שלא נוצרה סיטואציה הקשה לפתרון.
לטענת הנתבע התובע שימש בתפקידו כ-5 שנים במהלכן חווה ביטולים של רופאים משלל סיבות, על כן, לא ניתן לומר כי היעדרותו של ד"ר פלג, אשר נעדר מעבודתו כ-20 פעמים בעת שביצע התובע את תפקידו, הוא אירוע חריג.
לאור כל המקובץ לעיל, התובע לא הוכיח קרות אירוע חריג ויש לדחות את תביעתו.

דיון הכרעה
"תאונת עבודה" מוגדרת בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 כתאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו של המבוטח. במקרה של אוטם שריר הלב המבחן לבחינת התרחשותה של "תאונה בעבודה", הינו מבחן "האירוע החריג" או "המאמץ המיוחד".
הצורך בהוכחת אירוע חריג נעוץ בעובדה שבמקרים של אוטם שריר הלב, נקודת המוצא היא כי במבוטח מקננת מחלת לב כלילית, אשר ממילא עלולה לגרום לאוטם, בשלב זה או אחר בחייו, וזאת במנותק מאירועי העבודה (ראו עב"ל (ארצי ) 38080-04-12 עזבון המנוח עוקשי אריה ז"ל נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 18.12.2014). אי לכך, בחינה של תאונת עבודה במקרה של אוטם שריר הלב מתחלקת לשניים – הוכחת התקיימותו של אירוע חריג וקביעת קשר סיבתי-רפואי בין האירוע לבין התרחשות האוטם. ודוק, תחילה יש להוכיח קיומו של אירוע חריג, מבחינת מאמץ פיזי או דחק נפשי, וככל שהתובע לא יוכיח אירוע כאמור, הרי שתביעתו תידחה מבלי להיזקק לקביעת קשר סיבתי-רפואי על ידי מומחה.
עוד נקבע בפסיקה כי מידת חריגותו של האירוע תיבחן באופן סובייקטיבי, בשים לב לנתוני המבוטח וסוג העבודה בה הוא מורגל, וראו לעניין זה עב"ל (ארצי) 31727-03-17 מאיר אברהם לזרוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 26.11.2017):
"המבחן הנוהג להיותו של אוטם שריר הלב בגדר "תאונה בעבודה" הינו מבחן "האירוע החריג", ואשר לצורך כך נדרשת קביעה עובדתית הנעשית על ידי הערכאה הדיונית (דב"ע נה/0-150 מיכאל שביט – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] פד"ע כ"ט 268). הבחינה של הערכאה הדיונית צריכה להיעשות על בסיס סובייקטיבי הנוגע למבוטח, תוך שקילת האירועים ביום בו אירע האוטם, משמעותם למבוטח, בשים לב לעבודתו הרגילה והשגרתית. הבחינה הסובייקטיבית של הנסיבות מבחינת המבוטח, טעונה כשלעצמה ראיות אובייקטיביות ואין די באמירת המבוטח בקשר לחריגות האירוע ( עב"ל (ארצי) 1037/00 יהודה סטולוב – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (6.2.2002))."
ומן הכלל אל הפרט

לאחר עיון בעדויות העדים והתובע הן בפני חוקר הנתבע והן בפנינו, שוכנענו כי אכן מדובר באירוע חריג. ובמה דברים אמורים?
מעיון במכלול הראיות, אין חולק כי התובע היה סגן מנהל המערך הקרדיולוגי והאחראי על סידור העבודה במחלקת הקרדיולוגיה בבית החולים "אסף הרופא". עוד אין חולק כי בבוקר האירוע לא התייצב ד"ר פלג, רופא בכיר, לעבודתו.
מעדותו האמינה ועקבית של התובע עולה כי הדבר גרם לו לרוגז רב וחריג. כך תיאור זאת התובע בחקירתו בפנינו –
"ש: ... אתה עונה "יכול להיות" לשאלה האם אתה מגדיר עצמך כאדם שנוטה להתרגז ואתה נשאל מה הכוונה ומשיב בש' 71 "כמו כל אדם, יש התפרצויות זעם לפעמים, אבל אני לא מעבד עשתונות, מידי פעם מתרגז". האם אתה מאשר שזה אומנם כך?
ת: אם זו העדות שאני חתום עליה אז מן הסתם שאמרתי ככה, אבל אני לא בן אדם שמתרגז בקלות. קודם כל אני ותיק ומנוסה גם בתפקידי האדמיניסטרטיבי הלוגיסטי בביה"ח ודבר כזה בד"כ לא גורם לי לאבד עשתונות או להתרגז, אבל זה היה דבר שיוצא דופן לחלוטין ואם תרשי לי אני אסביר.
ש: איבדת את העשתונות?
ת: אז באותו רגע, זה היה יוצא דופן לחלוטין.
ש: התגובה שלך?
ת: התגובה שלי הייתה כעס, שהפגנתי אותה אפילו בהטחת היד על השולחן."
תשובה דומה ועקבית מאוד נתן התובע בפני החוקר מטעם הנתבע:
"ביום המקרה הגעתי לעבודה והתחלתי לעבודה בשעה 7:00 כרגיל ובסביבות 7:15 הגעתי לישיבת בוקר השגרתית ואז עוד לפני שהתחלתי את הישיבה התברר לי שרופא בכיר שהיה אמור להיות בתפקיד משמעותי כאחראי על יחידת ביניים שמו ד"ר אלי פלג נמצא בכלל בחו"ל, זה היה יום ראשון בשבוע והוא נסע לחו"ל ולא טרח או שכח להגיד לי שהוא בחו"ל ועדיין לא חזר מבחינתי זה פנצ'ר מאוד רציני בעבודה כעסתי וצעקתי ונתתי מכה בשולחן ודקה אחרי זה התחלתי להרגיש לראשונה בחיי כאב צורב בחזה" (ראו נת/2 שורות 9-16).
כמו כן, התובע מסר בזמן אמת לפרופ' צבי ורד כי כל המצב גרם לו לכעס. וראו לעניין זה עדותו של פרופ' ורד –
"ש: דיברת עם ד"ר זיסמן באופן ענייני?
ת: ..לא עניין אותי הענייניים האדמיניסטרטיביים של המערך הקרדיולוגי אלא מצבו הרפואי של ד"ר זיסמן. הוא אמר לי שהוא התרגז, הוא ניסה להפחית מכל העניין הזה כי הוא לא רצה להפריע למערך ..." (עמוד 8 שורות 20-24 לפרוטוקול).
גם ד"ר מנחה ציין כי התובע היה נסער בעקבות האירוע, וראו לעניין זה עדותו –
"ש: גם העדות של במלל השתמש בביטוי שראית אותו "נסער" ואמרת את זה פעמיים, לא תפסו את זה כמשהו רגיל ת: נכון.
(עמוד 18 שורות 1-3 לפרוטוקול).
עוד ייאמר כי רמת הרוגז שנגרמה לתובע הושפעה באופן ניכר מסיבת היעדרותו של ד"ר פלג, אשר מהראיות שבפנינו, הייתה חריגה בפני עצמה. אכן, אחריות על שיבוץ הרופאים מלווה באופן אינהרנטי בשינויים וביטולים של רופאים המבקשים להזיז את מועד התורנות מסיבה כזו או אחרת. יחד עם זאת, הוכח כי ד"ר פלג, רופא בכיר, ככל הנראה שכח לעדכן את התובע כי באותו היום הוא שוהה בחו"ל, כאשר התובע גילה את דבר המחדל בבוקר יום העבודה וכשעה לפני תחילתו. ברי, כי מדובר במצב היוצר כעס ותסכול רב העולה בעשרות מונים על מקרה בו רופא אינו מגיע עקב במחלה או אילוץ לגיטימי אחר. לעניין זה ראו עדותו של ד"ר מנחה וכדלקמן –
"ש: ד"ר פלג היה אז מנהל היחידה נכון?
ת: כן.
ש: בעצם מה שאתה יודע היום להגיד שבעצם הוא שכח לבוא לעבודה באותו יום, הוא היה בחו"ל ושכח לעדכן שהוא לא מגיע ת: זה אני יודע בדיעבד. לא הגיע שאני לא יודע אם הוא שכח.
ש: אבל אתה כן יודע בדיעבד שהוא לא טרח לעדכן אף אחד?
ת: נכון
ש: ומגלים את זה דקות לפני שמתחילים את הלוז של היום?
ת: כן
ש: מי שהיה התפקיד שלו לפתור את זה היה דר זיסמן?
ת: כן". (עמוד 17 שורות 19-32 לפרוטוקול).
באופן דומה העיד פרופ' צבי ורד, אשר נזהר עד מאוד בכבודו של ד"ר פלג, אולם ציין אף הוא כי הימנעות מהודעה על הגעה עקב שהייה בחול הינה חריגה עד מאוד–
"ש: מניסיונך במצבים כאלה שנודע בבוקר על כך שרופא לא יגיע כמתוכנן, אלה מצבים שקורים מפעם לפעם.
ת. תראי, יש דברים שהם מה לעשות אלה החיים, יש פתאום איזה מקרה חו"ח של מוות במשפחה או מחלה משמעותית, זה דברים שקורים, לא נעים, לא טוב, אבל אין מה לעשות, מתמודדים. זה דברים שהם חלק, איפה שיש בני אדם יש בעיות של בני אדם ועם זה מתמודדים, אבל אני חייב להגיד שזה מאוד מאוד מאוד נדיר, בהכירי את האנשים שאיתם עבדתי 20 שנה, שלא מודיעים על אי חזרה, או שמודיעים באיחור על אי חזרה. זה דברים שהם לא בתחום... דברים שהם חריגים.
ש. זה ברור היה שאותו רופא אמנם לא שב מחו"ל...
ת. כן, הוא גם היה כונן. אבל אני לא רוצה להיכנס לדבר הזה כי... אני רק רוצה שתביני, אותו רופא הוא רופא בכיר, רציני ביותר, אני מיניתי אותו למנהל יחידה ואני חושב שהוא אחד הקרדיולוגים הטובים ביותר שאני מכיר, וקרה מקרה. אני אפילו לא חקרתי לעומק למה בדיוק היה האיחור הזה, וגם שם יכול להיות שהתברר שהיתה איזה שהיא תקלה טכנית. אני לא רוצה חלילה שזה ישמע שמדובר פה במישהו שהוא חלילה פושע נגד המערכת. קרה אירוע חריג פה. זה לחלוטין אירוע חריג.
ש. אם אתה בהכירך את אותו רופא, ואתה יודע שמחד גיסא הוא רופא רציני...
ת. הוא מנהל של אחת היחידות החשובות.
ש. הכרת אותו גם כאדם וכרופא אחראי?
ת. כן, רציני ביותר.
ש. לא זכור לך מקרה אחר שאותו רופא גם הודיע באופן פתאומי שהוא לא יגיע בגלל איזשהי סיבה.
ת. כזה, לא. קרה אצל אותו שבגלל אירוע של מחלה הוא לא הגיע, אבל זה משהו אחר, זה חריג אבל לא חריג בלתי נתפס.
ש. יתכן שהרופא הזה הודיע למזכירתו מבעוד מועד שהוא בחו"ל וההודעה לא הגיעה ליעדה?
ת. בואי נגיד שאני לא בטוח שהיתה פה בעיה של תקשורת, אולי היתה בעיה טכנית אחרת.
למיטב ידיעתי לא הועברה הודעה למזכירה. הדברים התברר רק באותו בוקר למיטב ידיעתי.
ש. יתכן והרשלנות באי מתן ההודעה היתה של גורם שלישי שאולי אותו רופא סמך עליו שיעביר אותה במועד?
ת. זאת השערה, אני לא יכול להתייחס אליה.
ש. אבל היא אפשרית?
ת. בואי נגיד שזה היה מתברר בדיעבד ולכן ההשערה שלך קרתה בסבירות נמוכה.
ש. היום אולי כשהעובדות התבררו, אבל אני מדברת באותו רגע שאתה מקבל הודעה כזו, אתה מעלה אפשרות כזאת שבאיזה שהוא מקום בשרשרת היתה תקלה של רופא אחר?
ת. תמיד צריך לבדוק, אני מסכים איתך. במקרה הזה לא.
ש. היה ברור שהרופא הזה התרשל?
ת. את שוב מכניסה פה דברים שהם אינם מהעניין. לא השתמשתי במילה "התרשל" בכלל, רק את משתמשת בזה.
ש. העלית על דעתך שאותו רופא אולי לא הודיע בגלל שהוא שכח להודיע על כך שלא יגיע?
ת. זאת אחת האפשרויות." (עמודים 8-9, שורות 26-33, 1-33 בהתאמה)
גם התובע עצמו התייחס לעצם סיבת אי ההגעה של ד"ר פלג והיותה גורם משמעותי לכעס החריג שחש באותו בוקר של האירוע –
"ש: אולי הוא אמר למישהו שהוא לא מגיע?
ת: כשאומרים ביום ראשון בבוקר שהבן אדם בחו"ל, ויום ראשון במחלקה זה מטורף לחלוטין, אחרי סופ"ש שמתקבלים הרבה חולים. הביקור של יום ראשון הוא גדול ומסובך ולא כל אחד יכול לעשות אותו. כשמודיעים לי דבר כזה ברגע האחרון, רק כי מישהו שכח להגיד לי שהוא בחו"ל. באותו סופ"ש, ראיתי בזה ממש מעילה בעבודה. זה לא איזשהו פן בעבודה, אלא פשוט מעילה באמון, ועוד מחבר אישי.
....
ת: נכון, אבל אז לא הייתי כועס כל כך. אם ד"ר פלג היה מודיע שהוא חולה, שבר את הרגל בבוקר אז הייתי צריך למצוא לזה פתרון, אבל זה לא היה מרגיז אותו. האם כרופא אני יכול לכעוס על עמית שחולה?
(עמודים 12-12 לפרוטוקול שורות 29-33, 1-10 בהתאמה).
עוד יצוין כי מקובלת עלינו הטענה כי היותו של ד"ר פלג רופא בכיר, השפיעה אף היא על רמת הלחץ בה היה שרוי התובע שכן אין דין רופא זוטר כדין רופא בכיר בעניין החלפה מידית של כוח אדם.
יובהר, כי לא נעלמה מעינינו העובדה כי התובע ציין כי ד"ר מנחה הוא זה שעדכן אותו בדבר אי הגעתו של ד"ר פלג לעבודה בבוקר האירוע; ואילו ד"ר מנחה אמר כי הוא לא ידע דבר עד שהגיע לישיבה וראה את התובע מנסה לפתור את בעיית מילוי המקום. יחד עם זאת, מקום בו אין חולק כי דבר אי הגעתו של ד"ר פלג בבוקר יום ראשון אכן התרחש, הרי שאין חשיבות לשאלת זהות המודיע על כך לתובע. יתרה מזאת, התובע העיד באופן כן כי ההודעה התקבלה למיטב זיכרונו מד"ר מנחה . כך, כפי שניתן לראות מעדותו של התובע עצו הוא מסויג בעניין זהות הגורם המודיע לו על אי הגעתו של ד"ר פלג לעבודה –
"ש: כיצד נודע לך?
ת: אני מניח שד"ר סער, עד כמה שאני זוכר בכנות זה ד"ר סער הסב את שתומת ליבי, עוד לפני הישיבה" (עמוד 10 שורות 29-31 לפרוטוקול).
עוד יובהר כי לא נעלמה מעיננו העובדה כי בלוח התורניות, אשר לא ברור על ידי מי הוא נערך וכאשר התאריך חתוך, שצורף לסיכומי הנתבע צוין כי ד"ר פלג היה רופא כונן ולא אחראי על יחידות ביניים. דא עקא, מקום בו התובע לא נחקר על האמור ולא ברורה המשמעות המלאה של הדבר, הרי שיש לפעול לפי הכלל כי הספק פועל לטובת המבוטח, ואין בעובדה זו בכדי להטות את הכף, בנסיבות שתוארו, לטובת הנתבע.

אחרית דבר

לאור כל המקובץ לעיל, בשים לב כי קבענו כי אכן מדובר באירוע חריג, ולאור חוות דעתו של פרופ' קפלינסקי, הרי שיש לראות בחוות דעתו ככזו המוצאת קשר סיבתי בין האירוע לאוטם ממנו סבל התובע. על כן, הנתבע יודיע עד ליום 29.10.19 האם הוא מקבל את התביעה. ככל שהתשובה שלילית, יגישו הצדדים עד לאותו המועד בקשה למשלוח שאלות הבהרה למומחה.
בשים לב כי בתום כל אחת משתי ישיבות ההוכחות המליץ בית הדין לקבל את התביעה, הרי שאנו מוצאים לנכון לחייב את הנתבע בהוצאות כבר בשלב זה, בסך של 5,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה דנן לנתבע, ולא - יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין.

ניתנה היום, ד' תשרי תש"פ, (03 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: יצחק זיסמן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: