ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איזיק מאנס נגד המוסד לביטוח לאומי :

03 נובמבר 2019
לפני:

כבוד השופט כאמל אבו קאעוד – סגן נשיא

המערער
איזיק מאנס

ע"י ב"כ: עו"ד נאוה אילון
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד עמרי בניאל

פסק דין

ערעור זה הוגש כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 9.7.18 (להלן: "הוועדה"). בוועדה ישבו ד"ר קרסיק אורתופד וד"ר בורשטיין קרדיולוג. הוועדה דחתה את הערעור הן בעניין האורתופדי והן בעניין הפנימי (נרשם בוועדה "פנימאי") והותירה את הנכות שנקבעה למערער בדרג הראשון בשיעור 15%. הליקויים שנקבעו הם אלו: כאבים בבית חזה – 5%, שינויים ניווניים במפרקים שונים – 10%, יתר לחץ דם - 10%, הגדלת פרוסטטה - 0.

מכתב הדחייה בצירוף פרוטוקול הוועדה נשלח למערער ביום 22.7.18. הערעור הוגש לבית הדין ביום 5.12.18.

לטענת המערער הואיל והגיש תלונה חמורה כנגד ד"ר קרסיק (אורתופד) שישב בוועדה, בעניינה של בתו, היה על ד"ר קרסיק להימנע מלשבת בוועדה בעניינו. משלא עשה כן נפל פגם בוועדה ואין מנוס מהעברת עניינו לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש. בהתייחס לטענת ההתיישנות שהעלה המשיב, טען המערער כי לא חלה בעניינו התיישנות הואיל והתכתב עם מנהל סניף המל"ל בעניין הוועדה וציפה לתשובתו, וממילא מכתבו בעניין תשובתו הסופית מאריך את תקופת ההתיישנות. המערער היה בטוח כי המשיב יבטל את החלטת הוועדה בשים לב לפגם המהותי שנפל בה בישיבתו של ד"ר קרסיק. המערער שלא היה מיוצג אותה עת לא ידע כי יוכל להתנגד לישיבתו של ד"ר קרסיק בוועדה בזמן אמת ועל כן הגיש תלונתו רק לאחריה. כן טוען המערער כי הוועדה לא התייחסה למסמכיו הרפואיים ובפרט לבדיקת הדימות מטעמו. המערער הצביע על בדיקת מיפוי עצמות ומסמכים אורתופדיים שמעידים לטענתו על הנזקים מהם סובל בברכיים, בכפות הרגליים ובין היתרMRI . לטענת המערער הבדיקה הקלינית שנערכה אינה מספקת.

לטענת המשיב חלה התיישנות ואין הצדקה להגשת הערעור כמעט חמישה חודשים לאחר קבלת המכתב. מכתבו של מנהל הסניף אינו מאריך את תקופת ההתיישנות אלא אך מפנה לאפשרות הערעור ומועדו כפי שהועלו במכתב הדחייה שנשלח למערער ביום 22.7.18. כמו כן אין הצדקה להחלפת ההרכב ואין מניעה שד"ר קרסיק ישב בוועדה. המערער לא העלה כל טענה בדבר ישיבתו של ד"ר קרסיק בוועדה בזמן אמת אלא רק לאחר קבלת ההחלטה בעניינו. משלא הביע מחאה בזמן אמת נמצא כי הסכים להיבדק על ידי ד"ר קרסיק ואין לאפשר לו לסגת מהסכמתו זו כעת. החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת והבדיקה הקלינית מפורטת וברורה, והיא ממילא גוברת על ממצאים בבדיקת דימות. לטענת המשיב, המסמכים אליהם הפנה המערער הם ישנים באופן יחסי והם אינם מחדשים למסמכים אחרים. המשיב טען גם כי הוועדה בדקה את המערער והתייחסה לממצאים הקליניים במסמכים העיקריים. בהתאם לכך, טוען המשיב כי יש לדחות את הערעור הן מבחינת התיישנות והן משום שלגופו של עניין אינו מגלה עילה מספקת בוודאי שלא עילה חזקה להחזרת עניינו של המערער לוועדה ובפרט שלא בהרכב חדש.

בתיק קוים דיון מוקדם ולאחריו הגישו הצדדים סיכומים בכתב. להלן נדון בטענות שהעלו הצדדים – טענת ההתיישנות, טענת העדר הנמקה והתייחסות למסמכים רפואיים, והטענה בדבר החלפת ההרכב בהרכב חדש.

התיישנות

כאמור, החלטת הדחייה בגין קביעת הוועדה נשלח למערער ביום 22.7.18 ואילו הערעור הוגש רק לאחר כארבעה וחצי חודשים, ביום 5.12.18. בין לבין התכתב המערער עם הסניף בעניין תלונתו על ד"ר קרסיק שישב בוועדה. עם זאת, בניגוד לסברתו של המערער, מכתבו של מנהל סניף הנתבע בירושלים, מר נזרי, מיום 3.10.18, אין בו כדי להאריך את תקופת ההתיישנות. במכתב נאמר במפורש כהאי לישנא:

"1. לגבי התנהלות הטיפול בתיק של בתך, אין לנו מה להוסיף על מה שכתבנו לך בנדון.
2. היות ובתך הגיעה לגיל בגרות. נודה אם בעתיד כל פניה בעניינה תבוצע על ידה או לחלופין יצורף אליה כתב ייפוי כוח לפנייה בשמה.
3. לסוגיה של הטיפול בתיק הנכות המתנהל על שמך, כאמור בהחלטת הוועדה לעררים שנשלחה אליך ביום 22.07.18 בצירוף פרוטוקול הוועדה, הדיון בוועדה נעשה בהסכמתך ובחתימת ידך. ההחלטה היא סופית. אתה רשאי לערער עליה בפני בית הדין לעבודה כמובהר במכתבנו מיום 22.7.2018".

ההפניה בסיפא מכתבו של מר נזרי למכתב הדחייה אינה מקרית, והיא מבהירה כי לא מדובר בהחלטה חדשה המאריכה את תקופת ההתיישנות, כי אם בהחלטה לענ יין המכתב האחרון מטעם התובע בלבד, תוך הפנייה להחלטה הקודמת בעניין הוועדה, מיום 22.7.2018 .

בעב"ל (ארצי) 33351-11-12 דולאני – המל"ל (ניתן ביום 26.9.17) (להלן: "הלכת דולאני") נקבע כך בסוגיית ההתיישנות:

"לבית הדין לעבודה נתונה, מכוח תקנה 125 לתקנות, הסמכות העקרונית להאריך מועד הקבוע בחיקוק, לפחות בכל הנוגע להגשת ערעור על החלטות של ועדות ערר למיניהן והחלטות של גופים אחרים, זאת גם אם לצד המועד הקבוע בחיקוק להגשת הערעור לא נקבעה הוראה הנוגעת להארכת המועד, ובתנאי שלא משתמעת מאותו החיקוק, או מחיקוק אחר, שלילת הסמכות להאריך את המועד או הגבלתה.
ובהמשך -
"תקנה 125 לתקנות קובעת כי בית הדין או הרשם רשאים להאריך את המועד "מטעמים מיוחדים שיירשמו". כבר נפסק כי אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד" וכי ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא. עוד נקבע כי יכול שסיכויי הערעור יעלו כדי "טעם מיוחד" להארכת המועד. על פי ההלכה הנוהגת בבית דין זה, את תקנה 125 לתקנות יש לפרש "מתוך גישה סלחנית ההולמת את יעודו של בית הדין לעבודה"". (ראו גם הפסיקה שאוזכרה שם)

בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בהלכת דולאני, הדבר העיקרי אותו בוחן בית הדין הוא סיכויי הערעור. אכן לו יימצא כי יש סיכויים טובים לערעור לא יהיה מקום לדחות את הערעור מטעמי התיישנות. יש לבחון אפוא אם סיכויי הערעור מצדיקים הארכת המועד בהיותם משום טעם מיוחד.

הנמקה והתייחסות למסמכים

תלונות המערער בפני הוועדה כפי שנרשמו בפרוטוקול הוועדה הן אלו:

"מערער על תפקוד שעברתי, היום אני בקושי עובד.
אני קם בלילה מכאבים בקושי ישן, יש לי מיטה במשרד שלי.
היה לי דלקת בידיים הבאתי מסמכים ולא התייחסו אליהם, הציע לי לעשות שני ניתוחים בקרסוליים ולא רוצה לקחת סיכון של פגיעה בעצמי.
בקיצור אני הייתי אצל רופא שאמר לי"... (ההדגשה שלי, כ.א.ק)

כעולה מפרוטוקול הוועדה ממצאיה היו אלה:

אקדים ואומר כי הוועדה לא ציינה כלל ברשימת המסמכים הרפואיים אלו מסמכים עמדו בפניה, ועל כך יש להצר. עוד יצוין כי אמנם אין דרך לדעת אלו מסמכים עמדו בפני הוועדה, אולם מאחר שהמשיב לא טען כי המסמכים שהפנה אליהם המערער לא מצויים בתיקו, נראה כי לכל הפחות המסמכים שצורפו לערעור שבפניי, מצויים בתיק הרפואי של המערער שעמד בפני הוועדה. כמו כן ברי כי עמדו בפניה מסמכים רפואיים, אף שכאמור אלו לא צוינו ברשימה, שכן חבר הוועדה ד"ר בורשטיין הקרדיולוג מציין מסמך סיכום ביקור ד"ר בלקין לעניין קביעתו בפן "הפנימאי".

להלן יתוארו חלק מהמסמכים הרפואיים שצירף התובע לסיכומיו:
מסמך רפואי של ד"ר יגאל נח גרינברג (קופ"ח לאומית) מיום 13.11.17 המתאר "מתלונן על כאבים בכפות רגליים יותר מימין. כאבים גם בהליכה וגם המנוחה. בוצע צלום: שינויים ארטריטים קשים במפרקים TMT דו"צ. המלצות: לשקול טיפול ניתוחי בארטרוזיס. מדרסים. טיפולים בחדר כושר עם הדרכה ."
מסמך רפואי מיום 14.5.18, פענוח בדיקה במכון מאר בו נרשמו הממצאים שעלו בבדיקה אליה הופנה המערער לשם בירור כאבים בברכיים. דברי הסיכום במסמך זה הם אלו:
"לסיכום: תהליך אוטטאו-ארטרוסי בשתי הברכיים עם חשד ל-CMP דו צדדי ונזק מניסקיאלי מדיאלי קל כסיבה לכאבים.
ממצאי לוואי נוספים במיפוי כל גופי כמתואר."
מסמך מכון רנטגן גבעת שאול מיום 18.10.2017, של ד"ר סקוט, המתאר בדיקה מיום 17.10.17, ולפיו:
"כפות רגליים - VALGUB HALLOX
קרסוליים – כניסה גיד עקב מסויד בצד ימין. מבנה גרמי שמור".
מסמך טר"ם מיום 31.10.17 ובו פענוח אולטראסאונד קרסול.

נקדים ונאמר כי התעלמות הוועדה, בחלקה האורתופדי , מהמסמכים שהיו בפניה, אינה ראויה. זאת בפרט לנוכח תלונות המערער בפניה בהן ביקש במיוחד התייחסות למסמכים הרפואיים בהלינו על חוסר ההתייחסות אליהם, וזאת דווקא בדברו על הליקויים האורתופדיים. עם זאת, לא מצאנו לנכון להחזיר את עניינו של המערער לוועדה. ראשית, זאת משום שבדיקת המערער הייתה מקיפה מאוד ויסודית, וכללה את כל האיברים והמפרקים הרלוונטיים. המסמכים עליהם הצביע המערער הם בעיקרם מסמכי פענוח בדיקת רנטגן או מסמכי סיכום ביקור רפואי בהם עולה רגישות במקומות מסוימים. הפסיקה כבר קבעה כי משקלה של הבדיקה הקלינית גובר על הרישום במסמכי פענוח כאמור, ובנסיבות אלו דומה כי הבדיקה הקלינית אינה מותירה ספק. יתר על כן, למערער נפסקה נכות בדרג הראשון בפריט הליקוי הרלוונטי, שינויים ניווניים במפרקים, והוועדה לא הפחיתה אותה. לא ברור אם באמור במסמכים יש כדי לסייע למערער מעבר לנכות שכבר נקבעה ל ו, בשים לב למהות המסמכים כאמור.
בנוסף ובעיקר - הערעור הוגש לאחר שהתיישן, ומידת חומרת הפגם אינה ברמה כזו המצדיקה החזרת עניינו של המערער לוועדה חרף חלוף תקופת ההתיישנות. המערער בחר שלא לערער במועד אף שידע על זכותו זו, ואף שפרוטוקול הוועדה היה בפניו. בחירה זו יש לה השלכות ולא ניתן לאיין את דרישת המחוקק למועד הגשת הערעור, עת מדובר בפגם ברמה נמוכה יחסית.

הרכב חדש

באשר לטענות המערער לפיהן יש לקבוע הרכב חדש בעניינו ללא ד"ר קרסיק הואיל והתלונן נגדו בעניינה של בתו – דינן דחייה . המערער הגיע והתייצב לדיון ולא ביקש פסילתו של ד"ר קרסיק על אתר. המערער ראה את ד"ר קרסיק יושב כחבר בוועדה ובכל זאת טען טענותיו בפניו ובפני יתר ההרכב, ולא ביקש דחיית מועד הדיון בוועדה כך שיקוים בפני הרכב חדש. בכך קיבל עליו מרותו של אותו הרכב, ואין לאפשר לו לסגת מהסכמה זו רק לאחר שהוועדה נתנה החלטתה והוא אינו מסכים עמה. יתר על כן, לא ייתכן שכל הגשת תלונה (ועוד בעניינו של קרוב משפחה, שלא ברור מה הוא סובר באשר לכך) תפסול את הרופא שנגדו הוגשה התלונה מלשבת בעניינו של מגיש התלונה, אחרת נמצאנו מעודדים הגשת תלונות סרק. תלונה שנמצאה מוצדקת עניינה אחר, ולו בה עסקינן קרוב לוודאי שהייתה הצדקה לפסילת החבר במותב הרלוונטי, אולם הצדדים לא ציינו מה עלה בגורל התלונה וכעולה ממכתבו של מר נזרי מנהל סניף המשיב נראה כי לא התקבלה. טענת המערער לפיה קיימת הצדקה להחלפת ההרכב נדחית אפוא.

סוף דבר

הערעור נדחה אפוא הן לגופו והן לנוכח התיישנותו.

הואיל ומדובר בעניין מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

ניתן היום, ה' חשוון תש"פ, (03 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: איזיק מאנס
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: