ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שם טוב שמש נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת יפה שטיין
- דן יחיד -

התובע
שם טוב שמש

ע"י ב"כ: עו"ד מלכיאל חדד
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד יסמין דיגורקר

פסק דין

זהו פסק דין בתביעת התובע להכיר בו כנפגע בעבודה עקב תאונה שעבר לדבריו ביום 14/1/16, בזמן נהיגה על האוטובוס עליו עבד כנהג "אגד".
ע"פ תצהירו של התובע הינו יליד 1956 ועובד כנהג ב"אגד" החל משנת 1977. לעניין נסיבות התאונה הצהיר (סעיפים 2-3 לתצהירו) כ י:
"בתאריך 14/1/16 נהגתי על קו 9 במסגרת עבודתי. בשעה 11:40 כאשר עליתי על פס האטה (במפר) ברחוב סורוצקין בירושלים במהירות גבוהה מהרגיל, האוטובוס קפץ וקיבלתי מכה חזקה בגב מכיסא הנהג. מכיוון שמדובר במקום הסמוך לתחנה האחרונה, המשכתי בנסיעה עוד ב-10-15 דקות ולאחר מכן דיווחתי לסדרן על הפגיעה".
התובע לא הביא אף עד נוסף מטעמו. לדברי בא כוחו לא פנה כלל לסדרן, מר איוב, כיוון שלדבריו הסדרן ממילא לא היה מגיע לעדות, וכי גם אם היה מגיע, ספק אם היה זוכר מה אירע במועד התאונה. בנוסף נטען כי מי שהיה צריך להביאו או לכל הפחות לחקור אותו בטרם דחיית התביעה היה הנתבע ולא הוא , וכי בכל מקרה יש די הוכחות בתיק גם בלעדיו כדי לשכנע את בית הדין לקבל את התביעה, לאור עדותו האמינה. עוד נטען כי ברור שבאגד לא היו רושמים ל תובע את טופס בל/250 לולא ערכו תחקיר ושוכנעו כי מדובר בתאונת עבודה.
מנגד טוענת ב"כ הנתבע כי הנטל לא הורם כלל; כי התובע העיד כי לא היו לו כאבי גב תחתון קודם לאירוע (וכי הכאבים עליהם התלונן בעבר היו רק על גב עליון), אלא שמבדיקת המסמכים עולה בפירוש כי נרשם שהתובע סובל מכאבי גב תחתון – וזאת בניגוד לעדותו בבית הדין. עוד נטען כי רק בתצהירו כתב התובע לראשונה כי הגביר מהירות ולכן לא ראה את ה "במפר", אלא שדבר זה כלל לא נטען לא בטופס התביעה לביטוח לאומי ולא בכתב התביעה. בנוסף מציינת ב"כ ה נתבע כי לפי עדותו של התובע עצמו נסע בקו הרגיל עליו היה רגיל לנסוע, וכי היה לו כיסא הידראולי, לכן לא ניתן לקבל כי אירע לו אירוע חריג בעבודה . עוד נטען כי במסמך הרפואי מיום 1/2/16 נטען לראשונה כי היה זה בעבודה (בניגוד למסמכים קודמים שלא צויינה תאונה בעבודה), וכי בכל מקרה במסמך זה נרשם כי הכאבים הופיעו "אתמול", בעוד שלטענתו האירוע אירע ב-14/1/16 (שבועיים קודם לכן).
דיון:
א. על פי סעיף 79 לחוק הביטוח לאומי [ נוסח משולב], תשנ"ה-1995, ((להלן החוק), נטל ההוכחה בדבר התרחשות התאונה תוך כדי ועקב עבודתו של התובע אצל מעסיקו או מטעמו מוטל על התובע. לעניין זה נפסק כי בכל הנוגע לתאונת עבודה, יסוד הכרחי לקיום תאונת עבודה הוא עצם קיומה של " תאונה". דהיינו כי התרחש 'אירוע פתאומי' שניתן לאתרו במישור הזמן והמקום. הגדרת המושג "אירוע תאונתי" הקשור למחלות גב נדונה רבות בפסיקה, אולם, הן לפי הגישה התומכת בהרחבת ההגדרה והן לפי הגישה של צמצומה, חייב המבוטח להוכיח אירוע תאונתי הקשור לעבודה וחורג מתנועותיו שאינן קשורות לעבודה.
ב. כפי שבית הדין הבהיר לתובע בסיום הדיון, אין די בעדותו שלו על מנת לקבל את התביעה, במיוחד כשמדובר בבעיות בגב השכיחות אצל ציבור רחב של אנשים . זאת בנוסף לעובדה שאין לו אישור רפואי חד משמעי מיום האירוע אשר נרשם בו אופן התאונה הנטענת - כשהאישור הראשון בו נרשם שמדובר באירוע הקשור לעבודה – וללא פירוט מלא – נרשם רק ב-1/2/16, שבועיים לאחר האירוע הנטען.
ג. ע"פ תצהירו של התובע – דיווח בסמוך לאחר האירוע לסדרן העבודה של "אגד", בשם איוב, על קרות האירוע, אלא שהוא לא הזמינו כלל לעדות, ולא הוגש כל תצהיר מטעמו. הטענה התמוהה כי ממילא לא היה מגיע לדיון להעיד או כי ככל הנראה לא זוכר את התלונה – אינה יכולה להתקבל (ואם היה מוזמן אך מסרב להגיע לדיון ניתן היה לזמנו באמצעות צו הבאה). לו היה מגיש התובע יחד עם תצהירו גם תצהיר מטעם הסדרן, על כך שהוא התלונן בפניו על האירוע בסמוך לאחר התרחשותו, ולו בחקירתו הנגדית היה נמצא כעד אמין - הייתה לעדותו חשיבות רבה מאוד כדי לחזק את עדות התובע. מדובר באדם הראשון ב"אגד" שהתובע טוען שדיווח לו על כך שנפגע בעבודה, וייתכן גם שכתב מזכר או שיש לו רישום כלשהו בעניין זה. מנגד, התובע אף לא הביא אף עד אחר ששמע ממנו בסמו ך לאירוע על המקרה (חבר לעבודה, בן משפחה וכד'). העובדה שבאגד נתנו לו טופס בל/250 עם פירוט גירסתו שלו, אינה קובעת דבר לעניין עצם קיומו של האירוע הנטען. כל שיש בו הוא כי המעסיק מסכים כי לדברי התובע אירע לו האירוע בעבודה. מכל מקום, לו סבר , כפי שטעם בא כוחו, כי נערך תחקיר ב "אגד" בעניינו בטרם מתן טופס בל/250 – היה עליו לה ביא לעדות את מי שערך את התחקיר, דבר שלא נעשה.
ד. מבחינת המסמכים הרפואיים – התובע פנה לטיפול רפואי ב-14/1/6 וב-17/1/16, מבלי שצויין בהם כל קשר לעבודה. ב-1/2/16 נרשם לראשונה בתלונות התובע כי סובל מ"כאבי גב תחתון שהופיעו תוך כדי עבודה אתמול".
אין כל הסבר מטעם התובע (כשבתצהיר אף לא התייחס לכך כלל), מדוע לא סיפר לרופא מיד לאחר האירוע כי הדבר אירע במסגרת העבודה, ומדוע נרשם ב 1/2/16 כי הכאבים הופיעו בעבודה "תוך כדי עבודה אתמול".
לדברי התובע בעדותו, הדברים נאמרו לרופא שלא רשם אותם, וכי שם לב שנרשמה המילה "אתמול" רק לאחר דחיית התביעה על ידי הביטוח הלאומי. כידוע, בית הדין מייחס חשיבות רבה לאנמנזה הראשונית ולתלונות הראשוניות של נפגע, מן הטעם שיספר לרופא את כל הפרטים על מנת לקבל טיפול מתאים. אעפ"כ, ישנם מקרים בהם בית הדין משתכנע כי נפלה טעות או אי דיוק של הרופא . אך זאת במקרה שיש ראיות מוצקות אחרות על קרות האירוע מגורמים נוספים ולא רק מהתובע . בענייננו, אילו היה מגיע עד נוסף מטעם התובע ומעיד על כך שהתובע התלונן סמוך לאחר ה-14/1/16 על קרות האירוע בעבודה – ייתכן שבית הדין היה משתכנע כי ברישום אצל הרופא נפלה שגגה. אלא שכאמור – בהיעדר כל חיזוק ל עדותו היחידה של התובע על עצם קרות האירוע – לא ניתן לקבל את עמדתו כי הרופא לא רשם את מה שאמר לו - מה גם שלא ביקש ממנו לתקן את הטעות ולא הזמינו לעדות.
ה. אכן, וכפי שצויין גם בדיון ע"י בית הדין, עיקר עדותו של התובע לא נסתרה. אעפ"כ, אין בכך די כדי להרים את הנטל המוטל עליו. מכל מקום היו גם סתירות מסוימות בעדותו, כמו למשל בעניין הכחשתו כי סבל בעבר מכאבי גב תחתון אלא רק מכאבים בגב העליון, בעוד שעולה בבירור מהמסמכים כי התובע סבל מכאבי גב תחתון עוד קודם לתאונה. מכל מקום, ודווקא כשמדובר בכאבי גב, בית הדין צריך להשתכנע כי מדובר באירוע תאונתי ( ובמיוחד אם גם קודם לכן סבל מכאבי גב), אלא שכאמור – נטל זה לא הורם. אציין עוד כי אינני מייחסת חשיבות לטענה כי מדובר ב"תובע סדרתי", כטענת ב"כ הנתבע. כמי שנוהג שנים רבות על אוטובוס, אין בעובדה שהגיש בעבר תביעות קודמות על פגיעה בעבודה, כדי שהדבר ישמש לחובתו. יחד עם זאת, ודווקא לאור העובדה כי כבר הגיש בעבר תביעות, ניתן היה לצפות כי ככל שיש לו עדים שאמר להם בסמוך לאירוע על קיומו – שיביאם לעדות , ואי הבאת עדות כה חיונית – פועלת לחובתו.
ו. עוד אציין, כי אין חולק כי האוטובוס הרגיל עליו נהג היה עם כיסא הידראולי (גם אם לא זכר בדיוק אם באותו יום נסע על האוטובוס "שלו" ), וכי מדובר בקו רגיל שהיה נוסע בו באופן שגרתי. לא מדובר בפס האטה חדש שלא ידע על קיומו, או על מפגע כל שהו בדרך, ואף לא ברור מדוע נצרך להגביר מהירות באותו מקום (כאשר טענה זו הועל תה – כפי שציינה ב"כ הנתבע – אך בתצהירו ולא קודם לכן ). גם נקודות אלו מעוררות תמיהה לעניין עצם קרות האירוע הנטען.
ז. ונקודה נוספת:
בהודעה נפרדת לאחר סיום הדיון הבהיר ב"כ התובע כי התאונה אירעה ביום חמישי בשבוע ולא ביום רביעי כפי שנטען על ידי ב"כ התובעת. הודעה זו אכן התקבלה ואכן מדובר ביום חמישי בשבוע (כשלדבריו בגלל שמדובר בסוף שבוע , ממילא לא אמור היה לעבוד למחרת). אלא שכאמור, אין בעובדה זו כדי לשנות את קביעת בית הדין בעניין אי הרמת הנטל על ידי התובע.
ח. ועוד נקודה: בכתב התביעה ציין התובע כי לחלופין הוא טוען לפגיעה בעבודה בשל מיקרוטראומה או מחלת מקצוע. אלא שהתובע לא התייחס לכך לא בתצהירו ולא בסיכומיו, ועל כן נראה כי זנח טענה זו.

סוף דבר:
התובע לא הרים את הנטל לעניין קרות אירוע תאונתי בעבודה, ולפיכך אין מקום להעביר את עניינו למומחה מטעם בית הדין.

לפיכך מנוס מדחיית התביעה.

אין צו להוצאות.

ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

ניתן היום, י' חשוון תש"פ, (08 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: שם טוב שמש
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: