ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סימן טוב רחל נגד ברסטל יצחק :

לפני:

כבוד הרשמת אימאן נסראלדין

התובעת
סימן טוב רחל
ע"י ב"כ: עו"ד איטח
-
הנתבע
ברסטל יצחק
ע"י ב"כ: עו"ד שפירא

פסק דין

השאלה היחידה שנותרה במחלוקת בין הצדדים וטעונה הכרעה היא, האם התובעת זכאית לשכר עבודה בסך 9,000 ₪ בגין עבדותה בשירותי הנתבע בחודש דצמבר 2018, אם לאו.
יצוין, כי בכתב התביעה נתבעו רכיבים נוספים. עם זאת, במסגרת הדיון המוקדם מיום 3.6.19 מיקדה התובעת את התביעה ברכיבי שכר העבודה לחודש דצמבר 2018 ופדיון חופשה שנתית ובמעמד הדיון הסכימו הצדדים, כי התובעת זכאית לפדיון חופשה שנתית בסך 600 ₪ (עמ' 3, ש' 11; עמ' 4, ש' 2-6).
עובדות המקרה:
התובעת אם חד הורית.
התובעת הועסקה כאופה במאפיה/קונדיטוריה בשם "טאבון הלוויים" שבבעלות הנתבע בפרדס חנה (להלן: " המאפיה").
התובעת החלה את עבודתה במאפיה ביום 12.9.18.
התובעת הועסקה כעובדת במשכורת חודשית בסך 9,000 ₪.
בין הצדדים לא נחתם הסכם העסקה.
שכר התובעת שולם לה במזומן.
לתובעת נמסרו תלושי שכר בגין החודשים ספטמבר – נובמבר 2018.
המאפיה נסגרה בסוף חודש מרץ 2019 (עמ' 1, ש' 16-17).
הנתבע בגיל 89 ומי שניהל את המאפיה בפועל הוא חתנו, מר יאיר לוי (עמ ' 1, ש' 20-21; עמ' 15, ש' 19-20) .
התובעת זכאית לפדיון חופשה שנתית בסך 600 ₪.
התובעת חתומה על מסמך שכותרתו: "הפסקת עבודה אחר חודשיים" שאינו נושא תאריך (נת/1) ובו רשום כדלקמן (להלן: "כתב הוויתור"):
"אני ברסטל יצחק העסקתי את הגיברת שלי רחל סימן טוב 059807909 ת.ז. ברסטל יצחק 002524650 משך חודשיים. הגברת שלי רחל – סימן טוב ת.ז. XXXXXX909 הגברת שלי סימן טוב קיבלה משכורת של החודשיים במזומן ולכן אין לה תענות לא בהווה ולא בעתיד כלפי טאבון הלוויים והבעלים יצחק ברסטל." (השגיאות במקור, א.נ.).
בישיבת ההוכחות שהתקיימה בפני ביום 27.10.19 העידו מטעם התובעת: התובעת בעצמה, מר טל אריאל שהגיע למאפיה להתלמדות, מר יעקב ממן – משגיח כשרות ומר ליאור הלפנד – ספק מוצרי מאפה (להלן: " המתלמד", "המשגיח" ו"הספק", בהתאמה). מנגד, נשמעה בפני מטעם הנתבע עדותו היחידה של מר יאיר לוי, מנהל המאפיה בפועל (להלן: "מר לוי"), לאחר שחברו והעד מטעמו מר אופיר קלדיאן לא התייצב לדיון והנתבע ויתר על עדותו.
טענות הצדדים
לטענת התובעת, ביום 13.12.19 פנה אליה מר לוי והודיע לה כי ייבצר ממנו להמשיך ולהעסיקה במאפיה באותו השכר, אלא אם תסכים להפחתה בשכרה ומשלא הסכימה – הוחתמה התובעת ביום למחרת על כתב הוויתור שלא נמסר לה עותק הימנו. לדידי התובעת, היא עבדה במאפיה עד סוף חודש דצמבר 2018 וטרם שולם לה שכר בגין עבודתה בחודש דצמבר 2018 . במכתב הנלווה לכתב התביעה ציינה התובעת, כי פניותיה למר לוי ולאשתו, הגב' ליאורה , לקבלת השכר העלו חרס וכשהתייצבה במאפיה ביום 13.1.19 ודרשה את שכרה, היא גורשה מהמקום באמצעות שוטרים. לטענת התובעת, גרסתה העקבית נתמכה בעדויות העדים מטעמה, כאשר המתלמד מר טל אריאל העיד שראה אותה במאפיה בחודש דצמבר 2018 ולתיק בית הדין צורפו מסרונים שהועברו בין התובעת לבין המתלמד בשעות המוקדמות של הבוקר בסוף חודש דצמבר 2018 (ת/1) במסגרתם הודיע המתלמד לתובעת, כי הוא מתעכב בדרכו; כמו-כן, המשגיח אישר בעדותו, כי ראה את התובעת עובדת במאפיה בחג החנוכה בחודש דצמבר 2018 ואף הספק העיד, כי ראה את התובעת מוכרת סופגניות יפות במאפיה בחג החנוכה בחודש דצמבר 2018. התובעת ביקשה בסיכומיה לקבל את התביעה לתשלום שכרה בגין חודש דצמבר 2018 בצירוף פיצויי הלנה, וכן פדיון חופשה, הוצאות ושכר טרחת עורך דינה (עמ' 24, ש' 31-32 ).
מנגד, טען הנתבע בכתב ההגנה, כי התובעת הועסקה במאפיה עד לסוף חודש נובמבר 2018, כאשר כבר בחודש השני להעסקתה החלה התובעת לחפש מקום עבודה אחר, כפי שעלה הדבר משיחותיה עם חברותיה; התובעת נהגה להכין בזמן עבודתה עוגות ודברי מאפה לביתה והנתבע העלים עין מכך, מתוך התחשבות במצבה המשפחתי והכלכלי של התובעת; כך התובעת גם הכינה בהסכמת הנתבע עוגות במאפיה לרגל חתונת בתה. בחודש נובמבר 2018 הודיעה התובעת לנתבע על התפטרותה מהעבודה וביקשה לעבוד כשבועיים נוספים, אלא שהנתבע ויתר על עבודתה בתקופת ההודעה המוקדמת ואף שילם לה 2,000 ₪ נוספים בגין ימי חופש, פיצויים והבראה הכל מתוך ידיעה שמדובר ב"אשה הנלחמת על חייה הכלכליים" (סע' 17). עוד נטען בכתב ההגנה, כי התובעת "לא עבדה ולו שעה אחת בחודש דצמבר" (סע' 18). ב"כ הנתבע הוסיף בסיכומיו, כי מרשו עשה את כל הטעויות האפשריות ונתן לתובעת ל"עקוץ" אותו, זאת "משום שהוא בחור טוב שלא ידע לשים לעצמו גבולות" (עמ' 25, ש' 2-3). עוד נטען, כי עדותו של מר לוי לא נתמכה בעדויות נוספות, משום שהעדים "חוששים להגיע... אופיר חתם על תצהיר וקיבל פיק ברכיים, אנשים מפחדים מבית משפט" (שם בש' 5-6).
לדידי הנתבע, כתב הוויתור ברור וממנו עולה, כי התובעת הועסקה במאפיה "חודשיים", קרי עד לאמצע חודש נובמבר 2018 וכי אין לתובעת טענות כלפי הנתבע, לא בהווה ולא בעתיד.
אשר למהימנות העדים מטעם התובעת נטען, כי המתלמד הגיע למאפיה באמצעות התובעת "שרף את החלות והלך" ועדותו, כי עבד שבועיים או שלושה ללא שכר אינה הגיונית, מה גם שעדותו לפיה לא ראה במהלך תקופת העבודה את אשתו של מר לוי, הגב' ליאורה (לעיל ולהלן: "האשה") ואת בתה נסתרה בעדויות העדים האחרים שאישרו, כי ראו את האשה והבת "יום ולילה".
אשר לעדויות האחרות מהן עלה, כי התובעת עבדה בחג החנוכה ועסקה בהכנת סופגניות במאפיה נטען, כי מעדות הנתבע עלה שהוא נתן לתובעת את האפשרות להכין במאפיה סופגניות אותן היא מכרה בביתה, מכאן שאין בעצם הימצאות התובעת במאפיה במהלך חג החנוכה כדי להעיד על עבודתה "לטובת המקום".
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ונתתי דעתי לעדויותיהם ולמכלול החומר שלפני, שוכנעתי, כי התובעת הועסקה במאפיה בחודש דצמבר 2018 והיתה זכאית לשכר עבודה בסך 9,000 ₪, אשר טרם שולם לה עד היום. להלן אפרט את הנימוקים למסקנתי.
היעדר הצגת דו"חות נוכחות
התובעת הציגה לאורך ההליך גרסה אחידה ועקבית, לפיה היא עבדה במאפיה החל ממחצית חודש ספטמבר 2018 ועד לסוף חודש דצמבר 2018 ושכרה בגין חודש דצמבר 2018 לא שולם לה כמתחייב, זאת חרף פניותיה הרבות לנתבע, למר לוי ולאשתו, הגב' ליאורה.
מנגד, הנתבע לא הציג הסכם העסקה או אישור בדבר תקופת העבודה ובניגוד לטענתו בדיון המוקדם מיום 3.6.19, כי נוהלו דו"חות נוכחות במאפיה מול הנהלת החשבונות (עמ' 2, ש' 8-9) – הנתבע נמנע מלהציג בהליך את רישומי הנוכחות . כשנשאל מר לוי בחקירתו הנגדית בנוגע לרישומי הנוכחות, הוא השיב כדלקמן (מעמ' 16, ש' 27 עד עמ' 17, ש' 5, כל ההדגשות שלהלן הוספו, אלא אם צוין אחרת, א.נ):
"ש. היה שעון נוכחות במאפיה.
ת. כן. אבל היתה פריצה ועשו נזק בשעון הנוכחות אבל זה היה לפני שהתובעת התחילה לעבוד. היה אפשר לרשום במחשבים של העסק דרך הקופה ומי שרצה רשם.
ש. למה לא ביקשת שהתובעת תחתום נוכחות.
ת. כי איתה סגרתי הסכם גלובלי
ש. אתה יודע שעל פי חוק גם בהסכם גלובלי צריך להחתים נוכחות.
ת. כן אני יודע. אמרתי לה והיא ענתה שהיא לא צריכה להחתים כרטיס.
ש. הבנתי שיש מצלמות במאפיה. למה לא הבאת תיעוד מהמצלמה.
ת. נכון. כי היתה פריצה בעסק.
ש. אבל הבנתי שהפריצה היתה לפני תחילת העבודה.
ת. היתה עוד פריצה ארבע חודשים אחרי הראשונה. אני לא זוכר תאריכים יש לי אישורי משטרה לגבי שתי הפריצות."
במצב דברים זה, בו הנתבע לא הציג בפני בית הדין את דו"חות הנוכחות או את התיעוד ממצלמות האבטחה במאפיה וטענתו בדבר הפריצה למאפיה נטענה בעלמא ולא נתמכה בכל ראיה חיצונית – הרי שגרסת התובעת בדבר עבודתה בחודש דצמבר 2018 לא נסתרה.
עדויות התביעה
גרסת התובעת בכתב התביעה לא נסתרה בעדותה, וכך העידה התובעת בחקירתה הנגדית בנוגע לנסיבות סיום עבודתה במאפיה (עמ' 6-7):
"ש. את חתמת על מסמך שאומר שקיבלת את כל הכסף שלך?
ת. באותו חודש כשהוא הודיע לי שהוא מפטר אותי ואחפש מקום עבודה אחר אלא אם כן אני מוכנה לרדת בשכר שלי, אמרתי לו שאני לא יכולה ככה לכלכל משפחה והוא אמר שאחפש מקום עבודה אחר. אז הוא הביא לי מסמך שהיה רשום בכתב יד ואמר שזה מהנהלת חשבונות כדי שלא אבוא בטענות על הכספים הקודמים ששילם לי במזומן. מה היה אני לא טוענת שלא שילם לי.
ש. מתי התחלת לעבוד?
ת. אחרי ראש השנה, אני לא זוכרת את התאריך. אני מעיינת בתצהיר וזה ב- 12.9.18.
ש. מתי הוא החתים אותך?
ת. חודש לפני שעזבתי. אני לא זוכרת את התאריך. אני מעיינת בתצהיר, והתאריך הוא 13.12.18.
ש. הוא החתים אותך על המסמך שקיבלת את כל המגיע לך?
ת. הוא החתים אותי על המשכורות שקיבלתי בעבר כדי שלא אבוא בטענות על זה ששילם לי כסף במזומן.
ש. אני מפנה אותך למסמך עליו חתמת.
...
ת. אני לא מכחישה שחתמתי על המסמך.
ש. את יכולה להקריא את השורה הראשונה במסמך.
ת. (התובעת מקריאה) "הנדון: הפסקת עבודה אחר חודשיים".
ש. מתי התחלת לעבוד באמצע ספטמבר?
ת. כן. אחרי ראש השנה.
ש. אמצע ספטמבר התחלת לעבוד?
ת. כן. התחלתי לעבוד באמצע ספטמבר.
ש. הפסקת עבודה אחרי חודשיים כמה זה – אמצע נובמבר?
ת. לא יודעת לענות. אני יודעת שעבדתי ולא קיבלתי משכורת.
ש. אני ממשיך להקריא ממכתב הפסקת העבודה והמילה חודשיים מופיעה שלוש פעמים עם שני "יי". האם קיבלת משכורת עד סוף נובמבר?
ת. לא באתי בטענות על נובמבר. התביעה שלי מתייחסת לדצמבר 2018.
ש. זאת אומרת חודשיים מאמצע ספטמבר זה אמצע נובמבר ועוד שבועיים כפי שנאמר על ידי הנתבע.
ת. אני עבדתי בדצמבר ויש לי עדים והוכחות שראו אותי. הבאתי עדים על כך והודעות וואטספ.
ש. אם החתימו אותך ב- 13-14/12 .
ת. אל תשאל אותי על תאריכים הראש שלי לא במקום. אני לא מסוגלת לחשוב על תאריכים.
ש. את הצהרת בסעיף 8 לתצהירך שב- 13.12.18 הודיע לך יאיר כי הוא לא יכול להמשיך להעסיק אותך ובשורה השלישית באותה פיסקה הוא בא אליך עם המסמך שעליו את מאשרת שחתמת וכי חתמת על מסמך ב- 14.12.18.
ת. יכול להיות שזו הטעות שלי שאני תמימה ומאמינה לאנשים. זו הטעות שלי שלא החתמתי כרטיס כי סמכתי על המצלמות ואח"כ הוא אמר שגנבו לו את המצלמות.
ש. ב- 14.12.18 כשחתמת על המסמך ת/1 זה אומר שעבדת שבועיים שמגיע לך עבורם שכר לטענתך.
ת. לא. עבדתי חודש. יש את יצחק (הנתבע) שראה אותי וגם ראה אותי ביום שבאתי לדרוש את המשכורת שאמר לי מה את רוצה אין לי כסף אני לא אחראי על השכר."
גרסת התובעת היתה עקבית ועדותה בבית הדין הותירה בי רושם אמין ומהימן.
לא זו בלבד. גרסת התובעת נתמכה בעדויות העדים מטעמה, כפי שיפורט להלן.
מר טל אריאל העיד, כי הגיע לעבוד במאפיה אחרי חג החנוכה והתובעת ע רכה לו חפיפה במהלך השבוע הראשון לעבודתו, וכלשונו (עמ' 9):
"ש. מתי הגעת למאפיה לראשונה?
ת. אחרי חנוכה. בדיוק סגרתי את העסק שלי והתחלתי לחפש עבודה והמליצו לי על המאפיה הלוויים.
ש. מי המליץ לך?
ת. חבר.
ש. מה עשית במאפיה?
ת. עבדתי שעתיים ביום בהכנת בורקסים בבוקר.
ש. עם מי עבדת?
ת. בשבוע הראשון עשו לי חפיפה.
ש. מי עשה לך חפיפה.
ת. שלי. התובעת.
ש. כמה זמן עבדת במאפיה?
ת. בסה"כ כשלושה שבועות.
ש. את התובעת הכרת לפני כן?
ת. לא.
ש. מישהו מבני משפחתה הכרת לפני כן?
ת. לא. את מספר הטלפון שלה קיבלתי מהמנהל.
ש. מי היה המנהל?
ת. יאיר.
ש. אני מציגה לך התכתבות שצורפה לתצהיר התובעת, האם אתה מזהה?
ת. כן. זה אני.
ש. מה היתה ההתכתבות הזו?
ת. כשבדיוק הגעתי היא היתה צריכה לפתוח לי את הדלת כי התחלנו לעבוד ממש מוקדם בבוקר.
ש. עבדת במקביל לתובעת?
ת. כן. במשך שבוע.
ש. תוכל להגיד את תאריכי ההתכתבות?
ת. 23.12, 25.12, 27.12."
מעיון במסרונים שהוחלפו בין התובעת למתלמד וצורפו לתיק (ת/1) עולה, כי מדובר במסרונים שנשלחו בסוף חודש דצמבר 2018, בשעות המוקדמות של הבוקר (04:42, 05:04), במסגרתם ביקש המתלמד להודיע לתובעת שהוא מתעכב בדרך.
עדות המתלמד היתה אמינה ולא מצאתי בטיעוני הנתבע הצדקה להעניק לה משקל מופחת. בדיון המוקדם מיום 3.6.19 טען מר לוי, כי "לא היה שום עובד בשם טל. היה בחור שבא להתלמד ועבד מספר ימים, לא מצא חן בעיניו והוא הלך והיה חבר של הבת שלה. היה בחור שבא והיה 5 ימים ורצה לעבוד בעסק, הוא עבד במקום אחר לגמרי ורצה לבוא לעבוד שעתיים, אני לא יכול להעסיק בן אדם שעתיים אמרתי לו שלא מתאים לי ורציתי שהוא יעבוד 8 שעות, הוא אמר שלא מתאים והלך, הוא ניהל עם התובעת מו"מ הוא היה איתה בקשר, טל הגיע אלי בגללה קודם היתה לה מאפיה בפרדס חנה היא עבדה בבית מאפה גורן בפרדס חנה, את טל היא הכירה לפני כן..." (עמ' 3, ש' 13-19).
בניגוד לדברי מר לוי בדיון המוקדם, מעדותו בבית הדין עלה כדלקמן (עמ' 17, ש' 19-22):
" היה בחור אחד שהגיע אליי דרך התובע בשם טל, הגיע להתלמד, התובעת לימדה אותו יומיים ואמרה לי שהוא מוכן, אחרי יומיים הוא שרף לי את כל החלות של יום שישי. ראיתי שהוא לא מתאים ואמרתי לו שלא מתאים ושילך לשלום. זה היה בחודש נובמבר בחודש 12.
אני מתקן בחודש 11. אני לא טוב במספרים."
ובהמשך עדותו הוסיף מר לוי (עמ' 19, ש' 29-33):
" לשאלת בית הדין, האם יש לך אישורי נוכחות למר טל אריאל, אני משיב כי הוא בא להתלמדות במשך שעה ואין לו להכין. הוא עבד סה"כ שעה אחת.
לשאלת בית הדין, אם כבר אריאל עבד רק שעה אחת מדוע נתתי לו להכין חלות, אני משיב – להכין חלות זה אומר שאני הייתי מוציא לפני כן את החלות החוצה והוא היה רק מכניס לתנור וזה לוקח 5 דקות כדי ללמוד להכניס לתנור."
על יסוד התרשמותי מהעדויות המצוטטות לעיל מצאתי, כי עדותה האמינה של התובעת נתמכה בעדות המתלמד, שהגיע לעבוד במאפיה בחודש דצמבר 2018 ונערכה לו חפיפה על ידי התובעת במשך מספר ימים, כפי שאף אישר מר לוי בעדותו, וכפי שניתן להבחין במפורש מהמסרונים שצורפו לתיק בית הדין ואשר לא נסתרו.
כך גם עדות התובעת נתמכה בעדות הספק, ממנה עלה כדלקמן (עמ' 21, ש' 20-32):
" ש. במה אתה מתעסק?
ת. בשיווק מוצרי מאפה קפואים בורקסים, לחמים.
ש. מה הקשר שלך למאפיה הנתבעת טבון הלוויין.
ת. אני סיפקתי שם סחורה?
ש. כמה פעמים נהגת להגיע בשבוע?
ת. פעמיים.
ש. באיזה שעות?
ת. 05:00 עד 07:00.
ש. האם ראית את התובעת במאפיה?
ת. כן. אני מכיר אותה.
ש. האם ראית אותה עובדת בחנוכה?
ת. בחנוכה ספציפית כן. צילמנו איזה סוג של סופגניות שהיא הכינה מאוד יפה ולכן אני זוכר ספציפית חנוכה ."
ובהמשך, הוסיף הספק והעיד כדלקמן (מעמ' 22, ש' 31 עד עמ' 23, ש' 20):
"ש. אתם מספקים סופגניות גם בנובמבר?
ת. התחלנו בנובמבר, דצמבר, ינואר קצת.
ש. איך אתה זוכר את התובעת בחנוכה שזה היה בדצמבר ולא בנובמבר?
ת. בחג עצמו עושים סופגניות מיוחדות יותר ואני העליתי את התמונות שהתובעת הכינה בקבוצה של המפעל.
ש. האם אתה יודע אם בחנוכה היא אפתה לעצמה?
ת. אני לא יודע.
ש. התובעת טוענת שהיא התחילה לעבוד באמצע ספטמבר והיא חותמת על הפסקת עבודה אחרי חודשיים. אני שואל הפסקת עבודה אחרי חודשיים מתי זה?
ת. אמצע נובמבר.
ש. יכול להיות שהיא היתה בחנוכה באישורו ואפתה לעצמה סופגניות?
ת. אין לי מושג. ראיתי אותה שהיא באה לעבודה ולא באה לשחק. מה שראו עיני אני אומר.
חקירה חוזרת:
ש. מתי אתם מתחילים לספק את אוזני ההמן?
ת. מיד אחרי חנוכה.
ש. אתה זוכר אם ראית את התובעת עם אוזני המן?
ת. אני לא זוכר. ממש לא. את חנוכה אני זוכר בגלל התמונה ששלחתי אותה בקבוצה ואין לי אותה על המכשיר הקיים.
ש. תחילה אמרת שהיית מגיע רק בבוקר?
ת. כן.
ש. האם יצא לך לראות אם המאפיה מכרה את הסופגניות היפות ששלי הכינה?
ת. כן. אני יודע שהיא הכינה דברים יפים ושהם נמכרו."
יתרה מכך. עדות התובעת נתמכה בעדות משגיח הכשרות במאפיה, שהעיד אף הוא, כי התובעת עבדה במהלך חג החנוכה בחודש דצמבר 2018 ואף לאחר החג וכלשונו (עמ' 11, ש' 13-28):
"ש. מה היה תפקידך במאפיה?
ת. משגיח כשרות במאפיה.
ש. ממתי עבדת במאפיה?
ת. מאז שהיא נפתחה ועד שנסגרה.
ש. כמה פעמים היית מגיע למאפיה?
ת. פעם ביום.
ש. באיזה שעות?
ת. אין שעה מדויקת. בוקר, לילה.
ש. האם אתה זוכר את התובעת?
ת. כן.
ש. האם אתה זוכר שהיא עבדה בחנוכה, 12/18?
ת. כן.
ש. האם היא עבדה אחרי חנוכה?
ת. אני לא זוכר תאריך. לפי מה שהיא הכינה, ראיתי שהיא הכינה אוזני המן.
ש. מתי מכינים אוזני המן?
ת. אחרי חנוכה."
ובהמשך חקירתו הנגדית הוסיף המשגיח והעיד בזו הלשון (מעמ' 12, ש' 20 עד עמ' 13, ש' 2):
ש. מתי התובעת התחילה לעבוד, האם אתה יודע?
ת. לא. אני לא יודע תאריך.
ש. התובעת מצהירה כי התחילה לעבוד ב- 12.9.18 והיא חתומה על הפסקת עבודה אחרי חודשיים, כמה זה יוצא חודשיים אחרי ספטמבר?
ת. לא יודע צריך לעשות חשבון. אתה מדבר איתי תאריכים ואני מדבר על המציאות. אני לא זוכר תאריכים.
ש. אני מנסה להראות לך שיש סתירה בין מה שהתובעת אומרת לבין מה שאתה אומר. התובעת מצהירה שהיא התחילה לעבוד באמצע חודש ספטמבר והיא חתומה על מסמך הפסקת עבודה לאחר חודשיים ואתה טוען שראית אותה בדצמבר.
אתה מבין את המשמעות שלומר דבר שקר בבית משפט.
ת. אני מבין את המשמעות ולכן אני אומר מציאות. המציאות היא שהתובעת מכרה סופגניות לפני חנוכה ובחנוכה ומיד אחרי חנוכה התחילה להכין אוזני המן. לפני שהיא עזבה היא הכינה בצק לאוזני המן שתי סוגי בצקים חלבי ופרווה. שאלתי אותה למה היא מכינה מעכשיו היא אמרה שיש הרבה חומרים והיא עוזבת.
ש. האם יצא שהתובעת הכינה מוצרים לעצמה?
ת. יכול להיות שכן. לא אוזני המן."
בנסיבות העניין מצאתי, כי עדות התובעת נתמכה בעדותם האמינה והמהימנה של שלושת העדים מטעמה: המתלמד, הספק והמשגיח שהעידו בפני בבירור, כי ראו את התובעת עובדת במאפיה בחודש דצמבר 2018 ועדותם כלל לא נסתרה.
סתירות בגרסת הנתבע
גרסת הנתבע לאורך ההליך כלל לא היתה עקבית, נפלו בה סתירות רבות ועדותו של מר לוי בבית הדין לא התיישבה עם יתר טענותיו כפי שיפורט להלן.
בכתב ההגנה טען הנתבע כדלקמן (סע' 14-18, ההדגשות במקור, א.נ.):
"14. ביום עבודתה האחרון בנובמבר הודיעה לנתבע על התפטרותה והודיעה ש"תעבוד עוד שבועיים על מנת שלא ייפגע..."
15. הנתבע הודיע לה שאינה חייבת להישאר והיא אכן נצלה אמירתו זו והחליטה שלפיכך היא מסיימת באותו יום את עבודתה.
16. התובעת בקשה את שכרה באותו היום בטענה שהיא לחוצה מאד כספית.
17. הנתבע שילם לה במזומן מהקופה כל המגיע לה ומשעלה נושא של ימי חופש פיצויים והבראה, הגם שאינו מבין ויש הנהלת חשבונות לשם כך הוסיף לה 2000 ₪ מעבר למגיע לה ביודעו שבסיכומו של דבר היא אישה הנלחמת על חייה הכלכליים.
התובעת חתמה על מסמך (לסיום עבודתה) על פיו שולם לה כל המגיע לה וכי לא תבוא בטענות ודרישות בהווה ובעתיד.
יובהר:
התובעת לא עבדה ולו שעה אחת בחודש דצמבר."
גרסת הנתבע נסתרה בתצהיר עדותו הראשית של מר לוי , במסגרתו העיד האחרון כדלקמן (בסע' 3):
"3. ביום בו הודיעה לי שהיא מבקשת לסיים עבודתה אצלי אישרתי לה מיידית את הפסקת העבודה ומעבר לכל מה ששולם לה, הוספתי לה שכר עבור שבועיים עבודה נוספים על אף שלא עבדה אותם".
אם בכך לא די, הרי שבחקירתו הנגדית שינה מר לוי את גרסתו כליל וטען לראשונה, כי התובעת אכן נכחה במאפיה בחודש דצמבר 2018 ואכן אפתה סופגניות במהלך חג החנוכה ואזני המן לאחר מכן, אלא שזה היה לטענתו לצרכיה הפרטיים ולבקשתה, ומר לוי נענה לכך לדבריו כ"טובה", וכלשונו (עמ' 16):
" ש. כמה זמן היא עבדה?
ת. בערך חודשיים. אני לא זוכר במדויק. היא התחילה באמצע חודש וסיימה בחצי חודש. בחודש דצמבר היא אמרה לי שהיא רוצה לסיים לעבוד. ב- 14 לדצמבר היא פנתה אליי. לא פנתה אליי אלא סיימה לעבוד.
טעיתי אני מבקש לתקן.
הכוונה שלי שבדצמבר היא לא עבדה אלא קיבלה ממני משכורת על שבועיים שהיא לא עבדה אותם וקיבלה אותם במתנה. היא רצתה לעבוד את אותם שבועיים ואמרתי לה שלא.
היא עבדה אצלי מספטמבר עד נובמבר. בחודש דצמבר היא לא עבדה בכלל. היא היתה אצלי במקום בדצמבר אך הכינה לעצמה דברים וביקשה ממני זאת כטובה.
לפני שהיא התחילה לעבוד אצלי בספטמבר היתה לה חתונה של הבת שלה.
בחודש דצמבר היא כן היתה בעסק אולם היא הכינה סופגניות ואוזני המן ומכרה בבית שלה. היא היתה מכינה כמויות אצלי בעסק ומוכרת אותם בבית שלה.
כשהיא אמרה לי שיש לה אירוע לבת שלה היא ביקשה להכין 2 עוגות והרשתי לה אך היא לא הכינה שתי עוגות אלא כמויות. כששאלתי למה היא מכינה כמויות כאלה היא אמרה שיש לה גם מסיבה בבית ואז הבנתי שהיא מוכרת אצלה בבית.
אמרתי לה במפורש שיש לה אישור ממני אחרי שעות העבודה לייצר אצלי במאפיה ולכן בתאריך שהיא עזבה אחרי שהיא חתמה שהיא קיבלה הכל ואין לה כל טענות ואם היה מגיע לה משהו היא לא היתה חותמת שאין לה טענות גם בעתיד.
התובעת אמרה לי שאם ישאלו על זה שהיא מכינה את המוצרים היא תגיד שכל המוצרים מאצלי כדי שלא יפסלו אותה דתיים שאין לה כשרות, היא היתה מוכרת גם לדתיים.
אני ריחמתי עליה כי היא אישה גרושה ובמצב כלכלי לא טוב ולכן עזרתי לה.
אני קיבלתי את התובעת לעבודה דרך הבן שלה שעבד אצלי שאותו פיטרתי כי הוא נתפס על גניבה."
ובהמשך דבריו, העיד מר לוי כדלקמן (עמ' 17, ש' 6-14):
" ש. מתי התובעת באה וביקשה להתפטר?
ת. בנובמבר 2018.
ש. היא סיימה לעבוד בסוף החודש ושילמת לה עוד שבועיים לטענתך.
ת. היא לא עבדה עד סוף החודש.
ש. אז למה שילמת לה?
ת. לפי החוק צריך לתת הודעה מוקדמת אך היא אמרה שהיא רוצה לעבוד עוד שבועיים ואני אמרתי שלא צריך אני מוותר. נתתי לה כסף עבור שבועיים אלה ואמרתי לה אל תבואי. הסיבה היתה שלא רציתי שהיא תעבוד בשבועיים אלה כי היא רצתה להכין דברים לבית שלה ואני לא רציתי שתיקח ממני חומרי גלם."
עוד העיד מר לוי בזו הלשון (עמ' 19, ש' 6-15):
ש. התובעת עבדה בחנוכה?
ת. לא.
ש. היא לא הכינה סופגניות.
ת. היא הכינה סופגניות לעצמה.
ש. היא הכינה אוזני המן במאפיה?
ת. כן. היא הכינה לעצמה.
ש. היא מכרה אותם בתוך המאפיה?
ת. לא . היא לקחה אותם אליה הביתה ומכרה.
אני לא צריך שהיא תכין לי סופגניות ואוזני המן. אני קונה הכל מוכן. שם בהפשרה שעה וחצי ואח"כ מכניס לתנור והכל מוכן.
... ( מעמ' 20, ש' 18 עד עמ' 21, ש' 3):
ש. אתה נתת לתובעת לבוא בחנוכה אחרי שהתחילה לטענתך לעבוד במקום עבודה אחר, היא באה בחנוכה ולדבריך היא הכינה לביתה וזאת אחרי שמצאה עבודה אחרת.
ת. אני לא יודע אם מצאה עבודה. היא באה ואמרה שיש לה מקום אחר. היא ביקשה עוד שבועיים לעבוד ואני לא הסכמתי לכך. אחרי שהיא חתמה וקיבלה כסף לחצנו ידיים. סיימנו כחברים. הכל היה טוב ויפה.
העין שלה היתה צרה על המקום וביקשה לקנות ממני מיקסר אחרי חנוכה ואמרתי לה שלא. היא גם לקחה ממני מוצרים מהעסק.
גם בחנוכה היא עשתה אצלי סופגניות.
איך היא אומרת שהיא הכינה לי כשהיא הכינה בעצם לעצמה והתפרנסה מזה.
...
באתי ונתתי לה לייצר בעסק שלי עשרות פעמים לבית שלה ומהחומרים שלי ונתתי לה כי היא מבוגרת, צריכה להתפרנס וחד הורית."
בעדותו של מר לוי נפלו כאמור סתירות רבות, עת מחד אישר מר לוי לראשונה בחקירתו הנגדית, כי התובעת אכן נכחה במאפיה בחודש דצמבר 2018 אולם לדבריו נוכחותה היתה לצורך הכנת מאפים אותם היא מכרה בביתה – גרסה לא סבירה ש לא היה לה כל זכר בכתב ההגנה והיא אף נסתרה בעדותו של מר לוי עצמו המצוטטת לעיל לפיה, הוא ויתר לדבריו על עבודת התובעת בתקופת ההודעה המוקדמת מתוך חשש שמא היא תיקח לעצמה חומרי גלם מהמאפיה . על יסוד האמור מצאתי, כי עדותו של מר לוי לא היתה עקבית ולא הותירה בי רושם אמין כלל.
כך גם צירפה התובעת לתצהירה פלט שיחות יוצאות ממכשיר הטלפון שברשותה, בחודשים דצמבר 2018 וינואר 2019 ממנו עלה, כי בחודשים אלה התקשרה התובעת מספר פעמים למר לוי ולאשתו באופן התומך בגרסתה, כי בחודש דצמבר 2018 התובעת עבדה במאפיה ולאחר מכן המשיכה לפנות למר לוי ולאשתו בדרישות לקבלת שכרה – גרסה שלא נסתרה. כשנשאל מר לוי בעדותו אודות התקרית בחודש ינואר 2019 , במסגרתה גורשה התובעת לדבריה מהמאפיה באמצעות שוטרים לאחר שהתייצבה לדרוש את שכרה, השיב מר לוי כדלקמן (עמ' 21, ש' 8-14) :
" ש. התובעת הוצאה מהעסק שלך עם משטרה?
ת. לא. זה היה יותר מאוחר. היא באה יום אחד לעסק ואמרה שמגיע לה פיצויים. אמרתי לה שלא מגיע לה. היא ביקשה 5,000 ₪. אמרתי לה תצאי החוצה. עורך הדין היה במקרה וראה את השוטרים. אמרתי לה לצאת החוצה כשהיא באה לחמי שהוא ניצול שואה בן 90 היא דרשה ממנו כסף והוא הפנה אותה אליי. היא דרשה פיצויים ולא משכורת.
גם למשגיח כשרות התובעת שיקרה כי היה אסור לה להכין סופגניות ולמכור לאנשים דתיים ואני הייתי צריך לשקר בשבילה."
גרסה נוספת זו אשר עלתה לראשונה בעדותו של מר לוי אינה סבירה, זאת בשים לב לתקופת ההעסקה הקצרה של התובעת במאפיה. לכך אוסיף, כי הנתבע לא ציין בשלל הגרסאות שהציג את התאריך בו ביקשה התובעת לכאורה להתפטר מעבודתה במהלך חודש נובמבר 2018 ואף מחדל זה פועל לחובתו.
היעדר הבאת עדים רלוונטיים מטעם הנתבע
מעדותו של מר לוי עלה, כי המאפיה פעלה 24 שעות ביממה וכי עבדו בה בתקופה הרלוונטית לתביעה עובדים נוספים מלבד התובעת וכלשונו (מעמ' 19, ש' 21 עד עמ' 20, ש' 4):
" ש. מי החליף את התובעת לאחר סיום עבודתה?
ת. אני, אשתי והיתה בחורה בשם סוניה ובחור בשם אופיר ועוד בחורה בשם ענת.
ש. כל אלה החליפו את התובעת?
ת. לא. הם עבדו במאפיה. אני החלפתי את התובעת במטבח.
...
ש. אם כל העבודה שלך היא מוצרים קפואים לשים בתנור מדוע יש צורך בכל העובדים שהזכרת?
ת. יש עובדת שעובדת בקפה. המקום פתוח 24 שעות. לעובדת הקפה יש מחליפה כל 8 שעות יש משמרת. יש עובד על הטבון סמבוסק ופיצה ויש עובדי המטבח שמכינים סלט, בגטים, חביתות. עד שהחלטתי לקצץ ונשארנו אני אשתי, סוניה ואופיר והבן של אופיר וענת."
הגם שלכאורה מדובר היה בעדים רלוונטיים שבשליטת הנתבע, אשר יכולים הי ו בעדותם לשפוך אור על המחלוקת הניטשת בין הצדדים בנוגע לעבודת התובעת במאפיה בחודש דצמבר 2018 – הנתבע בחר משיקוליו שלא להביא עדים אלה לעדות ואף עניין זה פועל לחובתו. כשנשאל מר לוי על כך בעדותו, השיב בזו הלשון (עמ' 20, ש' 6-8):
"לשאלת בית הדין, מדוע לא הבאתי את העובדים הנ"ל לעדות, אני משיב כי אופיר נתן תצהיר אך הוא חולה. הילדה שלי מטופלת בבית חולים בתל השומר ובשנידר מזה כמה חודשים. אומנם אשתי הגיעה לדיון היום והגענו ברכב נכה שרק היא יכולה לנהוג בו."
מטענות ב"כ הנתבע עלה, כי הגב' ליאורה לוי, אשתו של מר לוי, נכחה במרבית שעות היום במאפיה, כאשר התובעת העידה שהיא פנתה גם אליה בדרישה לקבל שכרה וחרף האמור והגם שגב' לוי התייצבה לשני הדיונים שהתקיימו בבית הדין, בחר הנתבע משיקוליו שלא להביאה לעדות – הגם שהיה בעדות רלוונטית זו כדי לתמוך, לכאורה, בגרסתו. בנסיבות אלה, הימנעות הנתבע מהבאת עד ים רלוונטי ים לעדות פועלת לחובת ו (רא ו: ע"א 27/91 שמעון קבלן נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ, כלל חברה לביטוח בע"מ, פד"י מט (1) 457; ע"א 3199/93 יוסף קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ, הרצל רוזנבלום, עורך עיתון ידיעות אחרונות ואח', פד"י מט(2) 843).
כתב הוויתור
למעלה מהנדרש אוסיף, כי אין בכתב הוויתור עליו חתומה התובעת (נת/1) כדי לשנות ממסקנתי, לפיה התובעת זכאית לשכר בגין עבודתה בחודש דצמבר 2018 – עבוה שהוכחה כאמור ונתמכה בעדויות שהובאו בפני.
אמנם התובעת חתומה על כתב הוויתור שכותרתו "הפסקת עבודה אחר חודשיים", ובו צוין כי התובעת "קיבלה משכורת של החודשיים במזומן ולכן אין לה תענות לא בהווה ולא בעתיד כלפי טאבון הלוויים והבעלים יצחק ברסטל ." (השגיאות במקור, א.נ.) – אלא שאין בכך כדי לשלול את זכאותה לשכר בגין עבודתה בחודש דצמבר 2018. ואנמק.
התובעת הבהירה בעדותה, כי נענתה לדרישתו של מר לוי וחתמה על המכתב בו היא אישרה קבלת שכרה במזומן בגין תקופת עבודתה עד לחודש נובמבר 2018 כולל (עמ' 6-7).
בנסיבות העניין, ועת המדובר במסמך שאינו נושא תאריך כלל, אינו ברור וחד-משמעי, כאשר אף הנתבע לא השכיל להוכיח בפני מתי התובעת חתמה עליו – לא מצאתי במכתב האמור כדי לשנות ממסקנתי.
על יסוד כל האמור, מקובלת עלי גרסת התובעת ולפיה היא זכאית לשכר עבודה בגין עבודתה בחודש דצמבר 2018 בסך 9,000 ₪.
פיצויי הלנת שכר
התובעת עתרה לראשונה בסיכומיה לחיוב הנתבע בתשלום פיצויי הלנת שכר עבור חודש דצמבר 2018, אשר טרם שולם לה עד היום. מנגד, לא התייחס הנתבע בסיכומיו לטענה זו.
אשר להכרעתי – מעיון בסעיף 9 לכתב התביעה עולה, כי התובעת לא עתרה בכתב התביעה לחיוב הנתבע בפיצויי הלנת שכר והטענה עלתה לראשונה במסגרת סיכומיה.
בנסיבות אלה ומשלא ניתן לפסוק לתובעת סעד שלא נתבע על ידה – התביעה לפיצויי הלנת שכר נדחית.
פדיון חופשה שנתית
בהמשך לקביעתי לעיל, כי התובעת עבדה במאפיה גם בחודש דצמבר 2018, הרי שהתובעת זכאית לפדיון חופשה שנתית בגין יום נוסף, מעבר למוסכם בין הצדדים, ובסך הכל לפדיון חופשה שנתית בסך 900 ₪.
טענת הקיזוז
בכתב ההגנה עתר הנתבע לקיזוז הסך 1,075 ₪ מכל סכום שייפסק לתובעת, סכום ששולם לטענת הנתבע לתובעת בטעות בתלושי השכר בגין החזר הוצאות נסיעה, הגם שהתובעת התגוררה במרחק 60-80 מטר מהמאפיה (סע' 23-24).
משלא חזר הנתבע על טענת הקיזוז בסיכומיו, יש לראותו כמי שוויתר עליה ומשכך לא מצאתי מקום להורות על קיזוז כל סכום מהסכום הנפסק.
סוף דבר
על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובעת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים:
שכר חודש דצמבר 201 8 בסך 9,000 ₪.
פדיון חופשה שנתית בסך 900 ₪.
הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.19 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף, ישא הנתבע בהוצאות התובעת ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבע, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ג' חשוון תש"פ, (01 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: סימן טוב רחל
נתבע: ברסטל יצחק
שופט :
עורכי דין: