ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שי טנר נגד כנען סוכנויות לביטוח בע"מ :

10 אוקטובר 2019
לפני: כבוד השופטת אופירה דגן-טוכמכר

התובע שכנגד :
שי טנר

-
הנתבעת שכנגד:
כנען סוכנויות לביטוח (1999) בע"מ

פסק דין חלקי
(צו למתן חשבונות)

בפני בקשה למתן צו למתן חשבונות. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי לקבל את הבקשה באופן חלקי וליתן צו כדלקמן:

עיקר העובדות הצריכות לעניין
כנען סוכנויות לביטוח (1999) בע"מ [להלן: "הנתבעת" או "כנען"] מפעילה סוכנות המעניקה ללקוחותיה שירותי ביטוח בתחומים שונים. עד שנת 2009 העיסוק של כנען בתחום ביטוחי הבריאות היה שולי.
מר שי טנר [להלן: "התובע" או "טנר"] הוא בעל רישיון לעיסוק כסוכן ביטוח. טנר עבד בחברת כלל ביטוח בתחום ביטוח הבריאות עד שנת 2009.
לאחר סיום העסקתו בחברת "כלל" הועברו לטיפולו כסוכן מספר מבוטחים בעלי פוליסות ביטוח בריאות קולקטיביות (ביטוח ימי מחלה) בגינם היה זכאי להמשיך ולקבל תשלומי עמלות חודשיות . בנוסף היה לטנר עניין ל המשיך ולפעול בשיווק ביטוחי הבריאות בו התמחה, הגם שבאותה עת לא ה ייתה לו סוכנות ביטוח משל עצמו.
על רקע האמור, ועל יסוד היכרות שנוצרה בין טנר לבין מר עודד רחלי מנכ"ל משותף בכנען, ביום 1/7/09 נחתם בין כנען לבין טנר הסכם לשם הקמת "מיזם משותף" שעניינו תיווך ביטוחים בתחום הבריאות [להלן: "ההסכם"].
בין הצדדים הוסכם כי טנר יועסק בכנען כעובד בתפקיד מנהל תחום בריאות.
הגם שמדובר ב"הסכם העסקה", בהתאם לחוזה שנחתם בין הצדדים (ראה סעיף 9 להסכם) , נקבע כי חלוקת ההכנסות של הצדדים ב"מיזם המשותף" תהיה : כנען 75% טנר 25% בהתאם לנספח א' להסכם. הצדדים התחייבו ביניהם שלא לעסוק בנושאים שבתחום המיזם המשותף (כמפורט בסעיף 3 להסכם), אלא במסגרת "המייזם המשותף".

עוד הוסכם (ראה סעיף 10 להסכם) כי ישולם לטנר שכר חודשי ותנאים נלווים (הפרשות סוציאליות רכב וכיו"ב) וזאת על חשבון הכנסות המיזם. וכן נקבעו הוראות לעניין ביצוע התחשיב לעניין הפרשי שכר בתום כל שנה קלנדרית (סעיף 14 להסכם).
על רקע האמור ובמשך כשש שנים טנר הועסק כעובד של כנען ופעל לשיווק פוליסות ביטוח בריאות ללקוחות פרטיים, וכן במתן שירותי ביטוח בריאות קולקטיבים ללקוחות (הן לקוחות קולקטיביים ש היו בטיפולו בטרם חתימת ההסכם והן ללקוחות חדשים, אשר רובם ככולם גוייסו מתוך מאגר הלקוחות של כנען ).
לכל אורך תקופת ההסכם כנען הפיקה לטנר תלושי שכר .
הגם שלא ברור באיזה אופן נקבע/חושב השכר החודשי ששולם לטנר לאורך תקופת העסקתו, עיון בתלושי השכר מלמד כי במשך השנים חלה עליה משמעותית בשכרו. בשנת 2010 שולם לו שכר בסך כ- 16,000 ₪ בשנים 2011-2012 שולם שכר של כ 20,000 ₪ בשנים 2013-2014 שו לם שכר של כ – 25,000 ₪ (אף שולם מענק מיוחד של כ 28,000 ₪ בתחילת שנת 2014), ובסוף שנת 2015 שולם לטנר שכר חודשי בסך כ- 35,000 ₪.
במהלך שנת 2015 החלה להתפתח מחלוקת בין הצדדים לעניין המשך ניהול המייזם המשותף. אין חולק כי כנען התקשרה עם צד ג' לצורך הקמת חברה בשם "אופק" אשר פעלה בתחום ביטוחי הסיעוד (הגם שתחום זה נכלל מלכתחילה במיזם המשותף). בשלב זה אין הכרח לקבוע האם ההתקשרות עם צד ג' היא שיצרה את המחלוקת בין הצדדים או שמא לאחר שפרצה מחלוקת בעניין אחר, הנתבעת התקשרה עם צד ג' להקמת חברת "אופק".
בנסיבות שלא בוארו, ועל אף שמדו"ח רו"ח מטעם הנתבעת עולה כי בשנת 2015 הכנסות המיזם עלו (וההוצאות ירדו) , בחודש ינואר 2016, ירד השכר של טנר והועמד על כ- 30,000 ₪ לחודש .
משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות לעניין המשך שיתוף הפעולה ביניהם , ביום 8/5/16 נמסרה לטנר הודעה על הפסקת העסקתו. יחסי העבודה הסתיימו בתום תקופת הודעה מוקדמת בת 60 יום (ביום 1/7/16). ביני לביני, החלו הצדדים לנהל ביניהם מו"מ לעניין סיום ההתקשרות במיזם המשותף. במו"מ נדונה בין היתר טענת טנר לפיה יש להעביר לטיפולו חלק מלקוחות המיזם המשותף, ואולם הצדדים הגיעו להסכמות בעניין חלוקת הלקוחות הקולקטיביים של המיזם המשותף בלבד .
בתכתובת שהתקיימה בין הצדדים, טנר ביקש לקבל דו"חות כספיים לשנים 2009-2016 ורשימת לקוחות של המיזם ("לקוחות חדשים" כמשמעם בהסכם). טנר נענה כי הוא איננו ולא היה שותף בנכסי המיזם המשותף, אלא כי היה שותף לרווחי המיזם המשותף בלבד, וזאת כל זמן שכיהן כמנכ"ל.
ההליך דנן נפתח בעקבות בקשה למתן צו זמני שהגישה כנען על מנת למנוע מטנר לפנות ללקוחותיה, טנר מצידו הגיש תביעה שכנגד במסגרתה תבע תשלומים שונים וכן עתר לקבלת צו למתן חשבונות ביחס להכנסות מביטוחי בריאות לשנים 2009-2016 כמפורט להלן:

לאחר שהתקיימו שתי ישיבות הוכחות בתיק, מתוך ניסיון לקדם אפשרות של פשרה ולאחר שעלה בידי התובע להצביע על זכות כספית לכאורה, הציע בית הדין לצדדים להגיע להסכמות בדבר המצאת הדו"חות הרלונטיים לצורך בירור המחלוקת המהותית שבין הצדדים. בהקשר זה אציין כי בשעתו סברתי כי אפשר שעיון בדוחות ששימשו בסיס לחישוב השכר של טנר בתקופת ההעסקה יצביע על האופן שבו הצדדים פירשו ויישמו בפועל את הוראות ההסכם שנחתם ביניהם.
למרבה הצער, נסיון זה לא צלח, לנוכח השגות שהוגשו לפני בית הדין הארצי לעבודה, ולפיכך אין מנוס מלהכריע בבקשה למתן חשבונות לגופה , על יסוד הנתונים החלקיים שבחרו הצדדים להביא בפני בית הדין, וזאת במסגרת של פסק דין חלקי.

טענות טנר
טנר טוען כי בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 1/7/09 הוא זכאי לקבל 25% מהכנסות המיזם המשותף (סעיף 9 להסכם). לטענתו, מהראיות שנשמעו בתיק הוברר כי ביחס לפוליסות ימי מחלה הנתבעת שימשה צינור בלבד והתובע זכאי למלא ההכנסות (100%), ובנוסף להן הוא זכאי ל25% מהכנסות כלל הביטוחים שבמיזם המשותף. לטענתו לכל אורך ההעסקה לא עלה בידו לקבל נתונים מדוייקים ביחס להכנסות המייזם המשותף, ולפיכך הוא עותר לקבלת דוחות ההכנסות ביחס לכל התקופה (2009-2016).

טענות כנען
לטענת כנען, הבקשה למתן צו לחשבונות הובלעה בגוף כתב ההגנה ונזנחה על ידי טנר ומכל מקום היא נגועה בשיהוי ואין לדון בה בשלב זה של ההליך , שבו טרם ניתנה הכרעה בדבר מעמדו של התובע אצל הנתבעת וזכויותיו.
עוד טוענת כנען כי החשבונות אותם מבקש התובע בסיכומיו, ובכלל זה לעניין "ימי מחלה" ולעניין הכנסות עתידיות/רווחים עתידיים חורגים מאלו שפורטו מלכתחילה בכתב התביעה שהוגש על ידו.
לגופו של עניין, לטענת כנען, טנר לא היה מעולם במעמד של שותף, אלא במעמד של עובד שזכאי לעמלות מרווחי המעסיק למשך תקופת ההעסקה בלבד . לטענתה, כך התנהלו הצדדים במהלך השנים, בהן ידע התובע כי למייזם אין רוווחים וכ ך אף עולה מתמלילי ההקלטות בהם צויין כי התובעת התבטא ביחס לזכאות לאחוז מהרווחים ולא לאחוז מההכנסות של המייזם .
לטענת הנתבעת, בעדותו של רו"ח מטעמה הוברר כי למייזם היו הפסדים כבדים , ולפיכך לא עומדת לטנר זכות כספית כלשהי . לטענתה, בזמן אמת, בעת שטנר היה עדיין עובד של החברה והיה בידיו לפעול על מנת לברר את זכויותיו ולקבל נתונים הוא התרשל, לא עמד על זכויותיו, גם לאחר שנשמעה עדות רו"ח ונמסרו לטנר מסמכים הנוגעים לתחשיביו, לא ביקש טנר להשלים את חקירתו, ואין לאפשר לו בדיעבד לפגוע בסודותיה המסחריים של הנתבעת ולקבל לעיונו נתונים שאותם לא דרש בזמן אמת.

הכרעה

כידוע בית הדין לעבודה מוסמך ליתן צו למתן חשבונות מקום ששוכנע כי על פי הסכם העבודה שחל על הצדדים ליחסי עבודה, הוסכם לגזור את שכרו של העובד (כולו או חלקו) ממחזור עסקיו של המעביד (י. לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה מהדורה חמישית 2016 – פרק 11 עמ' 34) . לנוכח האמור, ומשמדובר בהליך דו שלבי, טענתה הפרוצדורלית של כנען כלל איננה נהירה.
בהליך דנן, ולאחר שעיינתי בראיות שהובאו לפני, אני סבורה כי עלה בידיה טנר להוכיח, באופן חלקי (כמפורט להלן), כי עומדת לו זכות לקבל צו לחשבונות.
לדידי, לשונו הפשוטה של ההסכם שנחתם בין הצדדים תומכת בטענתו של טנר, לפיה מלכתחילה בחוזה מיום 1/7/09 הוסכם כי טנר יהיה זכאי לשכר (עלות שכר כוללת תנאים סוציאליים ) בשיעור 25% מהכנסות המיזם (בכפוף למפורט בנספח להסכם) . כך צויין באופן מפורש בסעיף 9 להסכם והודגם בנספח להסכם. ודוק, הגם שמדובר בהסכם עבודה ולא בהסכם שותפות, אין כל מניעה להסכים עם עובד על זכאות לשכר בשיעור הנגזר מהכנסות המעסיק.
זאת ועוד, ההסכם למעשה כלל לא פירט את התשומות של הצדדים במיזם המשותף , ולא כלל כל הוראה קונקרטית לעניין הוצאות שיש לנכות בעת ביצוע חישוב השכר בתום כל שנה. אף עניין זה מתיישב עם פרשנותו של טנר לפיה מלכתחילה הוסכם עמו על זכאות לשיעור מה"הכנסות" ולא לשיעור מה "רווחים".
עם זאת , בניגוד לטענתו של טנר, ההסכם איננו קובע, אף לא ברמז, כי בנוסף לזכאות ל25% מהכנסות המיזם, כנען תשמש "צינור" להעברת 100% מההכנסות שיתקבלו בכנען בגין ביטוחי בריאות קולקטיביים שהיו בטיפולו של טנר עובר לחתימת המיזם המשותף, ואין כל קביעה לפיה כנען תממן את מלא התנאים הסוציאליים בגין אותן עמלות (שמהן לא תהנה כלל ). עם זאת, במאמר מוסגר אציין כי האמור בסעיף 11 להסכם עשוי ללמד על זיקה מסויימת בין שכרו של טנר לבין הכנסות כלשהן, בסך כ 12,000 ₪ שמעבר להכנסות מלקוחות חדשים של המיזם).
מעיון בהסכם, כשלעצמו, לא ניתן לדעת מה הסכימו הצדדים ביחס להכנסות מהביטוחים הקולקטיביים שהביא עמו טנר , ואף לא הובאה כל עדות ביחס לאופן בו הועברו הכספים (או חלקם) לטנר לאורך תקופת העסקתו. ככל שבמהלך ההתקשרות הצדדים הגיעו ביניהם להסכמות בעניין זה, הרי שלא הובהר כלל כיצד נעשה החישוב בזיקה לכלל הכנסות המיזם.
עיון בתלושי השכר של טנר מצביע על עליה משמעותית ומתמדת בשכרו (השכר עמד בשנת 2010 על סך כ- 16,0000 ₪ ובשנת 2015 על סך כ - 35,000 ש"ח) זאת בשעה שמדו"ח רו"ח מטעם הנתבעת עולה כי לכל אורך השנים המיזם צבר הפסדים כבדים. בתלושי השכר אין כל פירוט ממנו ניתן ללמוד על האופן בו חושב שכר היסוד (שעלה מ16,000 ₪ ל30,000 ₪) ועל האופן בו חושבו העמלות (כ- 5,000 ₪ לחודש). עם זאת, הגידול המשמעותי, מעיד כשלעצמו על כך שהשכר נגזר מהכנסות הפרויקט ולא מ רווחיו/הפסדיו. (במאמר מוסגר אציין כי הגידול בהכנסות מביטוחים קולקטיביים (ימי מחלה) איננו יכול להסביר כשלעצמו את עלית השכר , שכן השוואה בין עמלות דמי מחלה בשנת 2011 ובשנת 2014 – כפי שעולה מנספח 4 לכתב התביעה שכנגד - מלמד על ירידה בהכנסות מעמלות דמי מחלה, באופן שאינ נו מסביר כשלעצמו את העליה בשכר).
עם זאת, עיון בתלושי השכר וביתר הראיות שלפני איננו מתיישב עם טענת טנר לפיה במשך שנים ארוכות לא עלה בידו לבדוק את הנהלת החשבונות ואת הכנסות המיזם, ועם תביעתו לבצע כעת חישוב של שכרו לכל אורך תקופת עבודתו החל משנת 2009 .
הרושם המתקבל מעיון בתלושי השכר, וכן מתכתובות המייל שהתקיימו בין הצדדים ו שצורפו לתביעה שכנגד, הוא שלאורך תקופת ההעסקה הצדדים קיימו בדיקות שוטפות ביחס להכנסות המיזם הן ביחס לביטוחים קולקטיביים והן ביחס לביטוחי פרט, וככל שהשכר ששולם לטנר בזמן אמת היה נמוך מסך 25% מהכנסות המיזם, הרי שהיה זה משום הסכמה נקודתית, בין אם מתוך התחשבות בהוצאות המיוחדות שהיו לכנען ובין אם מטעם אחר. מכל מקום התרשמתי כי בזמן אמת היה בידו של טנר לדרוש ולקבל נתונים ברורים אודות הכנסות המיזם וככל שלא עשה כן בזמן אמת, הרי שהדבר עולה כדי וי תור על זכות והוא מושתק מלטעון טענות בעניין זה כיום.
בהקשר זה אבהיר כי סעיף 14 להסכם קבע מנגנון ברור לביצוע חישוב של "הכנסות המיזם" ולתשלום הפרשי שכר לטנר לכל שנת עבודה כדלקמן:

אין בידי לקבל את טענתו של טנר לפיה במשך חמש שנים לא עלה בידו למצות את זכותו לקבל נתונים ברורים ביחס להכנסות המיזם, כאשר מדובר בנתונים מחשב ובדוחות שהיו חשופים לעיונו אף אם הדבר היה כרוך והשקעת משאבים. עיון בתלושי השכר מעלה כי בראשית שנת 2014 שולם לטנר סכום גבוה כמענק, באופן המתיישב עם ההכנסות הגבוהות של המיזם בשנת 2013 (כפי שאף עולה מדו"ח רו"ח). טנר אף הציג תכתובת מיילים מראשית שנת 2014 אשר נוגעת לחישוב חלקו בהכנסות המיזם. הרושם הוא שבזמן אמת היה בידי טנר לברר לאשורן את הכנסות המיזם המשותף וככל שנמנע מלעשות כן אין לו להלין אלא על עצמו, הגם שהרושם הוא כי בזמן אמת היה היה מודע להכנסות המיזם והסתפק בסכומים ששולמו לו מדי חודש בחודשו ועל בסיס שנתי.
הדעת נותנת כי בתום שנת 2014, ככל שלטנר עמדה טענה ביחס להפרשי שכר בגין שנת 2014 הרי ש בהתאם להוראות ההסכם, וכפי שנעשה שנה קודם לכן, המועד ללבן את העניין היה בראשית שנת 2015. ודוק, לא הובאה בפני כל ראיה כי במהלך שנת 2015 התקיימה תכתובת דומה לזו של ראשית שנת 2014, לא התרשמתי כי טנר פנה לכנען בזמן אמת בטענה כי הוא זכאי להפרשים בגין שנת 2014 ומכל מקום לא עמד על זכותו זו עד שנת 2016. אשר על כן, לדידי, יש לראות את טנר כמי שויתר על זכותו לתשלום הפרשי שכר לתקופה שעד תום שנת 2014.
בהקשר זה מצאתי לציין כי מהראיות שהובאו לפני עולה כי בשנת 2013 כנען הקימה מוקד שיווק טלפוני בתחום ה בריאות, שבהקמתו הושקעו משאבים רבים . לא מן הנמנע כי הוסכם בין הצדדים אד הוק כי בחישוב חלקו של טנר בהכנסות המיזם בשנים 2013-2014 עניין זה יבוא בחשבון, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתלושי השכר של של טנר (ככל שאין בהם תמורה מלאה בהתאם להסכם מיום 1/7/09). ומכל מקום כאמור התביעה ככל שהיא נוגעת להפרשי שכר לתקופה שעד סוף שנת 2014 נדחית.
על רקע האמור אבהיר, כי לטעמי , בנסיבות העניין משעה שהצדדים לא מצאו להעלות על הכתב הסכמות חדשות, תחת אלא שפורטו בהסכם שבכתב, ומאחר שמהתנהלות הצדדים ומהאופן שבו שולם השכר לא ניתן להגיע למסקנה בדבר שינוי ההסכם מיום 1/7/09 בדרך של התנהגות , והצדדים אף לא הציגו כל גרסה ברורה או נתונים חשבונאים מהם ניתן יהיה ללמוד על האופן בו חושב השכר לאורך תקופת ההתקשרות , אין מנוס מלקבוע כי ה סכמתו של טנר וויתורו על זכות ביחס לשנים 2013-2014 הייתה הסכמה נקודתית, שטיבה לא בואר, ו אין מקום ליחס לטנר ויתור כלשהו על זכות ביחס לחלקו בהכנסות המיזם בשנים 2015-2016.
אבהיר, כי בהתאם להוראות ההסכם שבין הצדדים , המועד לביצוע התחשבנות ביחס לשנת 2015 היה ב ראשית שנת 2016, במועד בו כבר הייתה מחלוקת של ממש בין הצדדים וטנר אף פנה לכנען בכתב לצורך ביצוע התחשבנות. לפיכך, ביחס לשנים 2015-2016 אינני סבורה כי עומדת לכנען טענה של "ויתור על זכות" כנגד טנר.
אשר על כן כנען תעביר לטנר בתוך 30 יום את כל החשבונות שביקש , כמפורט בסעיף 138 לכתב התביעה ביחס לשנים 2015-2016, וביחס לביטוחים בכל הנושאים שפורטו בסעיף 3 להסכם מיום 1/7/09. בגין תקופה זו זכאי טנר להפרשי שכר עד לשיעור 25% מכלל הכנסות המיזם (לרבות הביטוחים הקולקטיביים – ימי מחלה).
הצדדים יודיעו עד ליום 16/12/19 כיצד הם מבקשים להמשיך בבירור ההליך.

ניתנה היום, י"א תשרי תש"פ, (10 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: שי טנר
נתבע: כנען סוכנויות לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: