ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איי.איי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ נגד פארס בדחי :

התובעים:

1.איי.איי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ
2.בנימין איסמבר

נגד

הנתבע:

פארס בדחי

פסק דין

רקע וטענות הצדדים
בפני תביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, בה חברת הביטוח התובעת נכנסת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 20.12.17, בין שני כלי הרכב נשוא התביעה דנן (להלן: "התאונה"). ליבת המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב נסיבות התרחשות התאונה.
טענות התביעה
לטענת התובעת, עת נסע המבוטח עם רכב מ.ר 9701331 (המבוטח בפוליסה מס' 1358661416 ) בכביש חד סטרי, בסמוך לבית קרדן בעיר תל-אביב, הבחין לפתע ברכב ה נתבע נוסע לאחור במהירות. הרכב הנפגע צפר לו על מנת להזהירו אך ללא הועיל.
דו"ח שמאי מטעם התובעת, אשר נערך ביום 2.1.18 מעלה כי נגרמה לרכב הנפגע גם ירידת ערך בשיעור 8.25% .
לאחר שמיעת העדויות, התביעה טענה ש:
עדות הנתבע אינה אמינה והוא אף לא טרח להציג תמונות רכבו בעת התאונה.
כאשר נשאל מדוע טופס ההודעה מולא 10 חודשים אחר התאונה, ציין הנתבע כי לאור העובדה שלא נגרם לו נזק לא מצא לנכון למלא טופס הודעה, אלא המתין שיפנו אליו. טענה תמוהה לאור גרסתו לפיה התאונה נגרמה כתוצאה מכך ש רכב התובע לא שמר מרחק.
אי הזמנה לעדות של עובד מטעמו אשר היה בצד השני של הכביש, פועלת לרעת הנתבע.
תמוה מדוע לא ביקש הנתבע הגנה משפטית מחב' הביטוח אלא שכר שירותיו של עו"ד פרטי.

טענות ההגנה
הנתבע כופר באחריותו לתאונה ומכחיש את טענות התביעה. לטענת הנתבע, רכב התובעת נסע מאחוריו ומאחר ולא נקט אמצעי זהירות כחוק ולא שמר מרחק כראוי, פגע בו מאחור.
לאחר שמיעת העדויות טענה ההגנה ש:
הבסיס לתביעה ומסקנותיה הן בגדר ספקולציות.
הנתבע, איש עסקים אשר עסוק מאוד בענייניו דיווח אודות התאונה לאחר שקיבל כתב התביעה ולא לפני כן , מאחר ולא מצא לנכון לתקן את רכבו.
עדות התובע אינה מתקבלת על הדעת בתיאורו את המתרחש בכביש, ואף סתר את דיווחו על טופס ההודעה לביטוח.
טענת התובע סותרת את ההיגיון, מאחר וכאשר נראה רכב הדוהר לעברנו לא נמשיך להתקדם לעברו, סביר יותר להניח שנעצור או שנסיט את רכבנו ימינה, שמאלה או שניסע רברס.
לפי תיאור התובע, הנתבע נסע כ – 300מ' רברס בכביש ראשי שהוא חד סטרי – זוהי טענה שאינה סבירה ודינה להיד חות.

דיון והכרעה
השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן היא מי אחראי לקרות התאונה.
הצדדים טוענים לנסיבות תאונה שונות לחלוטין. מטעם התביעה, העיד בפני נהג הרכב הנפגע. עדותו היתה עקבית , קוהרנטית ואמינה בעיני. לטעמי אין שוני של ממש בין הנטען בהודעה לחב' הביטוח, לכתב התביעה ולעדותו בפניי.
בהודעה לביטוח, ובסעיף 4 לכתב התביעה נטען כי:
"הרכב הפוגע אשר עמד בהמשך הכביש החל לפתע לנסוע לאחור במהירות, בחוסר זהירות..."
בעדותו בפני ביום 9.9.19 , התובע טען כי הבחין ברכב הפוגע שנסע בצורה מהירה אחורה ולמרות שצפצף לו להזהירו, לא עצר ונכנס בו (פרוטוקול מיום 9.9.19 עמוד: 1, שורות: 14-18):
"נסעתי ברכבי כמו כל בוקר באותה תקופה נכנסתי לכביש צדדי מול מגדל קרדן, יש אתרי עבודה רבים נכנסתי ואני מבחין ברכב גדול שחור שנוסע בצורה מהירה אחורה, צפצפתי והוא לא עצר ונכנס בי. יצאנו מהרכבים ברוח מאוד נעימה להחליף פרטים אמרנו שניתן לביטוחים לטפל בדברים. הבחור אמר שאני לא יכול להמשיך לנהוג ברכב כי היתה נזילה ברדיאטור והמליץ לנסוע למוסך קרוב."
ובהמשך (פרוטוקול מיום 9.9.19 עמוד: 1, שורות: 25-26):
"הוא נסע אחורה ואני קדימה פספס את הכניסה לאתר ונסע אחורה זה היה מוקדם בבוקר ולא היו רכבים שם, אני לא נוסע בצורה שאני דובק לרכב מקדימה."
לעומתו, גרסתו של הנתבע הייתה לא עקבית, נגועה ב"זיכרון סלקטיבי" ולא אמינה בעיני. כך למשל העיד (פרוטוקול מיום 9.9.19 עמוד:4, שורות: 12-17):
"הכביש הוא חד סטרי, רחב, בצד ימין יש בניינים, שדה הראיה הוא טוב, איך שאתה נכנס לכביש אפילו בתחילתו שדה הראיה טוב עד לתחנת דלק אחרונה.
אני עובד באתר הזה, נכנס כל יום לכביש הזה. נסעתי בכביש כמעט עצרתי ראיתי שמישהו נכנס, לא רציתי להכנס לבניין העובד שלי היה שם בצד שמאל ורציתי לתת לו משהו. אני מכיר את האתר מצויין עבדתי בו לפני שנה וחצי, מכיר יציאה וכניסה שלו. לא זוכר שחזרתי רוורס."

כאמור בעדותו, הנתבע אינו מכחיש את האפשרות שנסע ברוורס, הוא פשוט "אינו זוכר". בהמשך, בתארו את הנזק שנגרם מהתאונה, העיד הנתבע כדלקמן (פרוטוקול מיום 9.9.19 עמוד:4, שורות: 26-31):
"ש. המכה היתה חזקה?
ת. אם היתה מכה חזקה זה היה אמור לפרק את הרכב שלי. ישבתי ברכב שלי החלפתי איתו פרטים.
ש. הבום היה חזק או חלש?
ת. לא יכול לומר כלום. הרכב שלי סגור עם מזגן בפנים. אם הייתי מרגיש מכה חזקה הייתי אמור לקבל מכה וללכת לבי"ח."

אני מקבל את טענת התביעה על כי אי הבאת העד מטעם ההגנה פועלת לרעתה וכפי שנפסק ב רע"א 4197/06 שירותי בריאות כללית נ' אהרון משה, סא(1) 834 (2006) :
"דומה הדבר, וביתר שאת, למצב בו בעל דין נמנע מלהביא מטעמו עד שלכאורה מתבקש היה שיובא לעדות. אי הבאתו של עד כאמור תחזק את עמדת היריב ."

שאלה נוספת שיש לשאול היא:
מדוע הנתבע אשר גרסתו היא כי נפגע מאחור ע"י רכב התובעת, לא הגיש תביעה לחברת הביטוח ו"המתין" לקבל דרישה מחברת הביטוח של רכב התובעת?

בעדותו ציין הנתבע (פרוטוקול מיום 9.9.19 עמוד:5, שורות: 3-21):

"ת. לא שלחתי את הרכב שלי לבדיקה. אני נוסע בו יום יום אם לא נרשם על הצג שיש תקלה או חיישנים שנפגעו, והם לא הראו.
ש. אם לא נגרם הנזק הזה אולי שווה לקחת את הרכב לבדיקה אולי נגרם נזק בפלסטיקים?
ת. הרכבים עם תקלה אני מוריד.
ש. למה דיווחת 10 חודשים אחרי התאונה?
ת. לא היתה דרישה. הרכב שלי מבוטח מקיף 23000 ₪. יש לי השתתפות עצמית, לא חשוב כמה. בעיית תקציב אין לי.
ש. זה לא משנה אם תתקן את הרכב על חשבונך או לא?
ת. לא קשור.
ש. אם אתה אומר שיש לך 40- 50 רכב, כמה עולה המרצדס?
ת. מליון שקל.
ש. לא חשבת שאם מישהו פגע בך מאחור צריך לבדוק אותו?
ת. כשירדתי מהרכב וידאתי שהוא בסדר. רכבים תמיד אפשר לתקן. לא מעניין אם לרכב קרה משהוא או לא.
ש. כשאמרת שלא הודעת לחב' הביטוח כי לא באה דרישה. למה שתבוא דרישה אם פגעו בך מאחור?
ת. מה שמגיע אני מגיב. יש משרד אם זה מתבקש אעשה. לא תיקנתי את הרכב.
ש. היית צריך להודיע לחב' הביטוח כי פגעו בך מאחור?
ת. לא היה צורך לתקנו. לא היה צורך להודיע לחב' הביטוח. "

לאחר התבוננות בתמונות שהוצגו והעדויות שנשמעו , ולאור האמור לעיל, אני קובע כדלקמן:
מכוניתו של מבוטח התובעת נפגעה בשל נסיעת הנתבע ברברס.
יחד עם זאת תמוהה בעיני גרסתו של התובע כי ראה את הרכב הפוגע נוסע לעברו ברברס ממרחק של כ – 300 מטר (הגם אם מרחק זה אינו מדוייק), ולא עשה דבר למניעת ההתנגשות או לפחות להפחתת הפגיעה .
סביר להניח כי הנתבע אכן "פספס" את הכניסה לאתר הבנייה ונסע מעט רברס, ופגע ברכב המבוטח, כיוון שנהגו "קפא" במקום.
דברי הנתבע בעניין ההמתנה עד לקבלת התביעה בכדי לדווח לחברת הביטוח שלו על התאונה, אינם אמינים בעיני. אם התאונה לא קרתה באחריותו והוא אכן נפגע מאחור בשל אי שמירת מרחק כראוי הרי שעליו היה ליידע את חברת הביטוח שלו בעניין.

מן הראיות שהוצגו, עולה כי הודעתו של הנתבע, לחברת הביטוח ארעה רק כ - 10 חודשים לאחר קרות התאונה, כמו כן אציין שהוא לא נענה לפניות שנשלחו איליו מצד התובעת. מצופה ממי שאינו אשם בתאונה כי מישהו אחר פגע בו מאחור, כיוון שלא שמר מרחק, שמייד יטען זאת ולא ימלא פיו מים.
סוף דבר:
לאחר שקראתי בעיון רב את מסמכי וכתבי טענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים שהועלו בפניי ולתמונות שהוצגו לי , אני קובע כי לשני הצדדים ישנה אחריות לקרות התאונה.
יחד עם זאת, עיקר האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבע שנסע לאחור, לא נהג בזהירות ולא עצר או שינה את כיוונו בעת הבחינו ברכב התובעת.
לצד זאת, גם הנהג המבוטח נושא בנטל האחריות לתאונה . משראה "רכב דוהר" ברברס לעברו ובמיוחד כטענתו שהבחין ברכב ממרחק של כ- 300 מ', יכול היה לנסות למנוע את התאונה באופן אקטיבי יותר כגון להסיט את מכוניתו מנתיב הנתבע, לעצור בצד או לנסוע רברס גם הוא ולא לסמוך רק על הצופר ולהמשיך להתקדם עם רכבו כשתוואי הרחוב מאפשר עמידה לצד הדרך.
אי לכך אני מטיל על התובע אשם תורם בשיעור 30%.
הנני מחייב את הנתבע הן בהוצאות משפט והן בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים בדואר רשום

ניתן היום, י"ג אלול תשע"ט, 13 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: איי.איי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ
נתבע: פארס בדחי
שופט :
עורכי דין: