ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ילנה מורדוחאיב נגד אליתמר ניהול בע"מ :

לפני:

כבוד השופטת יפית זלמנוביץ גיסין
נציגת ציבור (עובדים) גב' רונית זמני ערמוני
נציג ציבור (מעסיקים) מר דוד פריד

התובעת
ילנה מורדוחאיב
ע"י ב"כ: עו"ד רן קמנצקי
-
הנתבעת
אליתמר ניהול בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד שבתאי מיכאלי וטל אסולין-מנחמוב

פסק דין

התובעת טוענת בתביעתה זו שבפנינו, כי פוטרה עקב הריונה לאחר ששהתה בחופשת מחלה בת ארבעה ימים. זו בתמצית עיקר טענתה של התובעת.

טענות התובעת

1. התובעת עבדה כמזכירה אצל הנתבעת מחודש יולי 2012 ועד לפיטוריה ביום 18.9.2016 (ר' סעיף 7 לכתב התביעה).

2. ביום 1.6.2016 נישאה התובעת ועברה להתגורר עם בעלה בשדרות לאחר שעד אותה עת התגוררה בתל אביב (ר' סעיף 8 לכתב התביעה).

3. שעה שהתובעת התגוררה בתל אביב עבדה מ 08:30 עד 18:00, 5 ימים בשבוע. עם העתקת מקום מגוריה לשדרות ובשל המרחק ממקום העבודה למקום מגוריה החדש, נדרשה התובעת לצאת מהבית בשעה 06:00 ושבה אליו לאחר שעתיים של נסיעה, ב 20:00. בשל הקושי הנזכר הודיעה התובעת לנתבעת ביום 7.8.2016 על התפטרותה שעתידה היתה להכנס לתוקף ביום 7.9.2016 (ר' סעיפים 15-12 לכתב התביעה).

4. מאחר והנתבעת העריכה את התובעת ועבודתה, כך לגרסת התובעת, סרבה לקבל את התפטרותה וסיכמה עם התובעת על הפחתת שעות עבודתה כך שתחל את יום העבודה בשעה 08:30 ותסיימו בשעה 16:30. עוד סוכם "כי חרף הפחתת השעות שכרה של התובעת לא יפגע וישאר על 7,000 ש"ח נטו" (ר' סעיף 16 לכתב התביעה).

5. בימים 11.9.2016 עד 13.9.2016 נעדרה התובעת מן העבודה בשל סיבות רפואיות. לטענת התובעת, הנתבעת הבינה שהריונה של התובעת יגרום להעדרויות נוספות ותכופות והחלה דוחקת את רגליה של התובעת אל מחוץ למקום העבודה. כך, עם שובה מחופשת המחלה הודיעה חשבת השכר לתובעת, כי לא תחשב עוד כעובדת חודשית אלא כעובדת שעתית. לאחר שהתובעת "לא הסכימה למתווה החדש הנ"ל תוך שהיא מאבדת את האימון בנתבעת" ביקשה שיוצג בפניה חוזה חדש בכתב (ר' סעיפים 22-18 לכתב התביעה).

6. ביום 18.9.2016 הודיעה הנתבעת לתובעת כי לא יחתם חוזה העסקה חדש תוך שהיא נשענת בהחלטתה על הודעת ההתפטרות של התובעת מיום 7.8.2016 על אף ולמרות שחלפה תקופת ההודעה המוקדמת והתובעת המשיכה בעבודתה אצל הנתבעת.

7. בנסיבות אלה סבורה התובעת כי יש לראות בהחלטת הנתבעת על סיום עבודתה כפיטורים ומאחר ופוטרה מחמת הריונה "שכן הודעת הפיטורים ניתנה לה בעקבות גילוי עובדה זו ע"י הנתבעת" עמדה על קבלת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין מחמת הריונה בהתאם לחוק שיויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, פיצוי בגין אבדן שכר בתקופת ההריון משהנתבעת לא ביקשה ולא קיבלה התר לפיטוריה ממשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, פיצוי בגין אי עריכת שימוע ועוד.

טענות הנתבעת

8. הנתבעת טענה, כי מאחר ואף לגרסתה של התובעת הודיעה לנציגת הנתבעת על הריונה רק ביום 18.9.2016, לא יתכן כי פוטרה ביום 14.9.2016 בשל הריונה (ר' סעיפים 7-5 לכתב ההגנה).

9. זאת ועוד. טוענת הנתבעת, כי החלטת הנתבעת שלא להענות לבקשת התובעת לחזור בה מהתפטרותה התקבלה ביום 14.9.2016 עוד בטרם נודע לנתבעת על דבר הריונה של התובעת (ר' סעיף 10 לכתב ההגנה).

10. באשר לאישור המחלה שהמציאה התובעת בגין העדרותה בימים 11-13/9/2016 מבהירה הנתבעת, כי במסרון ששלחה התובעת למנכ"לית הנתבעת באותו היום הודיעה שהיא עתידה לקבל זריקות וולטרן בשל כאבי הגב מהם היא סובלת ומאחר וזריקות וולטרן אינן ניתנות לנשים בהריון, לא יכולה היתה הנתבעת "להסיק מהודעה זו על הריונה של התובעת, אלא להפך" (ר' סעיף 8 לכתב ההגנה).

11. עוד טוענת הנתבעת, כי דחיית בקשתה של התובעת לחזור בה מהודעת התפטרותה נבעה משיקולים עניניים לפיהם שינתה הנתבעת את "מצבה בעקבות הודעת ההתפטרות עת קלטה לעבודה מחליפה לתובעת" (ר' סעיף 15 לכתב ההגנה).

12. לטענת הנתבעת, התובעת ובן זוגה עברו להתגורר בשדרות על מנת שבן זוגה של התובעת יוכל לקבל פיצויי פיטורים ממקום עבודתו ממנו התפטר וכי בפועל, אף שבני הזוג שינו את מקום מגוריהם הרשום, חלק מימות השבוע התגוררו בתל אביב (ר' סעיף 20 לכתב ההגנה).

13. הנתבעת מציינת, כי קיבלה את הודעת ההתפטרות של התובעת ואף החלה בגיוס עובדת חדשה שתחליף את התובעת ותאייש את תפקידה ורק יומיים לפני תום ההודעה המוקדמת, ביום 5.9.2016, פנתה התובעת למנכ"לית הנתבעת וביקשה לחזור בה מהודעת התפטרותה (ר' סעיף 22 לכתב ההגנה).

14. הנתבעת הופתעה מבקשת התובעת לחזור בה מהתפטרותה, לה הוסיפה התובעת תנאי והוא, כי הנתבעת תאפשר לה לסיים את יום העבודה בשעה 16:30 במקום ב 18:00 (ר' סעיף 25 לכתב ההגנה). התובעת זומנה לשיחה בענין זה עם מנכל"ית הנתבעת ומנהלת החשבונות "במסגרתה הוסבר לתובעת כי אם תתקבל בקשתה כאמור להפחתת שעות העבודה, הדבר יבוא לידי ביטוי בשכרה, כך ששכרה יופחת בהתאם לשעות העבודה החדשות". לטענת הנתבעת הובהר לתובעת כי טרם התקבלה החלטה אם לקבל את בקשתה לחזור בה מהתפטרותה וככל שתתקבל הבקשה, יערך חוזה העסקה חדש (ר' סעיף 26 לכתב ההגנה).

15. התובעת המשיכה לעבוד בהתאם לשעות העבודה המוסכמות, כפי שנקבע בחוזה ההעסקה שנחתם בין הצדדים טרם התפטרותה. לאחר העדרות בת שלושה ימים עקב מחלה, שבה התובעת ביום 14.9.2016 לעבודה ומיד עם שובה נמסר לה שהנתבעת דוחה את בקשתה לחזור בה מהתפטרותה (ר' סעיפים 30-29 לכתב ההגנה).

16. התובעת ביקשה שמנכל"ית הנתבעת, ששהתה באותה עת בחו"ל, תשקול שוב את החלטת הנתבעת ואולם למחרת היום הודע לתובעת, כי מנכ"לית הנתבעת החליטה שלא להענות לבקשתה והחלטתה נמסרה לתובעת ביום 18.9.2016 אשר היה יומה האחרון של התובעת בעבודה (ר' סעיף 30 לכתב ההגנה).

17. רק לאחר שהודע לתובעת ביום 18.9.2016 כי החלטתה של הנתבעת סופית, הודיעה התובעת לחשבת השכר כי היא הרה ונענתה, כי מאחר והיא זו שבחרה להתפטר מן העבודה הריונה אינו מעלה ואינו מוריד (ר' סעיפים 33-32 לכתב ההגנה).

18. עוד טענה הנתבעת, כי יש לדחות את תביעת התובעת לקבלת גמול שעות נוספות משזו הוגשה על דרך האומדנא וכי ממילא, ככל שעבדה התובעת שעות נוספות שולם לה גמול בגינן (ר' סעיף 36 לכתב ההגנה).

19. לבסוף העלתה הנתבעת טענת קיזוז לפיה נותרה התובעת חייבת לה סך של 2,131.37 ש"ח בגין יתרת חופשה שלילית (עבור 6.17 ימים) שהתובעת נטלה ביתר ולא נוכתה ממשכורתה (ר' סעיף 42 לכתב ההגנה).
דיון והכרעה

20. ראשית נבחן האם התובעת פוטרה או התפטרה. ככל שהתובעת פוטרה נשאל עצמנו האם פוטרה בגלל הריונה ואם כן – לאילו סעדים זכאית התובעת בשל פיטוריה מחמת הריונה.

21. שנית, נבחן את טענת התובעת, לפיה היא זכאית לגמול שעות נוספות ולהפרש דמי נסיעות בגין שלושה וחצי חודשים בהם התגוררה בשדרות ועבדה בתל אביב ונדרשה להוציא הוצאות בסכום העולה על הסכום ששולם לה על ידי הנתבעת בגין החזר הוצאות נסיעה.

22. שלישית, נבחן האם זכאית התובעת לקבלת פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה בסמוך למועד בו החלה התובעת בעבודתה אצל הנתבעת, לפיצויי פיטורים ולפיצוי בגין עגמת נפש.

פיטורים או התפטרות

23. נקדים את המאוחר ונאמר, כי שוכנענו שהתובעת התפטרה וכי לא היה כל קשר בין נסיבות סיום עבודתה להריונה.

24. כזכור התובעת הודיעה לנתבעת ביום 7.8.2016 על סיום עבודתה בשל העתקת מקום מגוריה:

"אני מודיעה לכם על כך שאני עברתי להתגורר בישוב שדרות ומשכך אאלץ לסיים את עבודתי חודש ממועד הוצאת מכתב זה היינו 7/8/16 אבקשך לערוך לי גמר חשבון בנוגע לכל זכויותי, חופשה ופיצויי פיטורים בהתאם לחוק כאמור.
בהתאם לחוק הודעה מוקדמת, סיום עבודתי הוא ביום 7/9/16".

(ר' ת/2 לתצהירה של התובעת)
25. התובעת, כך התברר בחקירתה, הקליטה את השיחות בינה לבין מנכל"ית הנתבעת ובחרה להציג בפנינו מקצתן (ר' פרוטוקול עמ' 7 שורות 20-16). כך, בתמליל שיחה שכונה "הודעת ההתפטרות" (ר' נ/3 לתצהירה של התובעת) אף שלא מצוין מתי בוצעה ההקלטה, מנסה מנכל"ית הנתבעת להבין האם התובעת ובן זוגה רואים את עתידם בשדרות, האם מבחינה כלכלית המעבר לשדרות עתיד "להשתלם" להם (ר' עמ' 2 לתמלול ועמ' 3 שורות 9-1) ומעלה שאלות נוספות כאלה ואחרות.

26. התובעת משיבה כי היא מותשת מן הנסיעות לאחר שבמשך חודשיים היא עושה את הדרך הלוך וחזור מהעבודה לשדרות ובחזרה (ר' נ/3 לתצהיר התובעת, עמ' 3 לתמלול שורות 24-23) ומנכ"לית הנתבעת, מסיבה לא ברורה, מציעה לה לעשות "בכאילו" ולחיות בשדרות פעמיים בשבוע ואילו ביתר הזמן להתגורר בתל אביב (ר' נ/3 לתצהיר התובעת עמ' 3 לתמלול שורות 28-27).

27. מנכ"לית הנתבעת מבהירה לתובעת כי לאור החלטתה להתפטר מן העבודה תפורסם מודעה ותגויס מישהי להחליפה והתובעת מאשרת, כי תעביר לעובדת החדשה, לכשתגויס, חפיפה (ר' עמ' 6 לתמלול שורות 5-1).

28. או אז, ביום 5.9.2016, יום או יומיים טרם כניסת ההתפטרות לתוקף (ר' מחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בענין זה פרוטוקול עמ' 22 שורות 25-13) ניגשת התובעת למנכ"לית הנתבעת ומעלה את בקשתה לחזור בה מהתפטרותה. גם שיחה זו הוקלטה על ידה (ר' נ/4א' לתצהירה). גם בשיחה זו מרשה לעצמה מנכ"לית הנתבעת לומר לתובעת שעם קבלת הודעת ההתפטרות שלה "אמרתי לעצמי הוא עכשיו יעשה לה הרבה ילדים, וישים אותה בבית, וישים אותה בשדרות והיא תחנק והיא זה. את לא מבינה, הייתי בטוחה זהו. זהו, התחתן איתה, לקח אותה נגמר" (ר' נ/4א' לתצהיר התובעת תמלול עמ' 3 שורות 9-7) ועד כיוצא באלה "פנינים" ("הייתי בטוחה, ילנה, שבעלך רוצה שתהיי עקרת בית").

29. במאמר מוסגר נאמר, כי ה"דאגה" המוגזמת של מנכ"לית הנתבעת לתובעת וודאי אינה ניתנת להסבר רציונלי לאור הזלזול שהפגינה מנכל"ית הנתבעת במהלך חקירתה בכישוריה ויכולותיה של התובעת עת דירגה את כישורי המחשב של התובעת בסולם שבין 1 ל-100 כשלוש (!) (ר' פרוטוקול עמ' 39 שורות 15-13), טענה שהתובעת לא ידעה לעבוד על מחשב ולנהל את המשימות של עצמה, לא ידעה להקליד ו/או לנסח מכתבים, לא תמיד עמדה בלוחות הזמנים, עשתה המון טעויות, לא השלימה את המשימות שנדרשה לעשות ועוד (ר' פרוטוקול עמ' 31 שורות 21-3).

30. בהקשר זה נציין, כי כל הליכותיה של מנכ"לית הנתבעת כלפי התובעת, גם במהלך החקירות, שידרו התנשאות וזלזול בתובעת המובלת באפה, כביכול, על ידי בן זוגה, אל עבר השממה שם תחשב את קיצה לאחור. מבקשים אנו להסתייג ולהצטער על גישתה זו של הנתבעת באמצעות מנכ"לית הנתבעת על היחס שהפגינה בדבריה כלפי התובעת במהלך הדיון ובאמירות שעלו מהתמלולים והותירו תחושה לא נוחה למקרא הדברים.

31. אין ספק, כך עלה מהתמלולים, שהנתבעת הופתעה מבקשת התובעת לחזור בה מהתפטרותה. משכך שואלת מנכ"לית הנתבעת את התובעת בשיחה זו:

"אז את מציעה מה? מאיזה שעה עד איזה שעה?
התובעת: מ 8 וחצי עד 4 וחצי...כאילו זה משרה מלאה, זה 8 שעות השאלה אם תסכימי לזה.
מנכל"ית הנתבעת: אז תני לי לחשוב, תני לי להתייעץ... הפתעת אותי.."

(ר' תמליל ת/4 בעמ' 9 שורות 21-16)

ובהמשך –

"אני אתייעץ עם ניצה, אני אעשה החלטה, אבל תהיי כנה איתי, כאילו את עושה את זה לטווח ארוך?
התובעת: לטווח ארוך מנכל"ית הנתבעת: כאילו זה לא שעוד חצי שנה תבואי פתאום תגידי לי
התובעת: לא".

(ר' שם, בעמ' 13 שורות 28-25 ובעמ' 14 שורה 1).

והן מסכמות שעל הנתבעת לחשוב על הדברים ולהודיע עמדתה לתובעת (שם, בעמ' 15 שורה 23).

32. בשיחה המוקלטת הבאה, שהתרחשה לכאורה אף היא ביום 5.9.2016 (ר' סעיפים 22-19 לתצהירה של התובעת) אומרת מנכ"לית הנתבעת לתובעת את הדברים הבאים:

"אנחנו נעשה את המשרה 8 וחצי עד 4 וחצי. 4 וחצי זה טוב? מתי יש לך רכבת?
התובעת: רבע ל-5. אני מקווה להספיק.
מנכ"לית הנתבעת: מעולה אז 4 ועשרים, בין 4 ל-4 וחצי.
התובעת: או קיי
. . ..
מנכ"לית הנתבעת: וניצה הציעה לא לפגוע לבמשכורת בגלל שאת נוסעת.
התובעת: או קיי
גב' אלסטר: אמרתי לה הנסיעות טובות לך. כמה עולה לך חופשי חודשי?
התובעת: 624 ש"ח.
גב' אלסטר: וכמה היום את מקבלת? 250.
מנכ"לית הנתבעת: אז היא תסדר לך.
התובעת: 250
גב' אלסטר: אני אשנה לך את זה ל-624 ובמקום להוריד לך מהמשכורת, היא תשאר אותה, בנטו ישאר לך אותו דבר.
מנכ"לית הנתבעת: ישאר לך אותו דבר.
התובעת: או קי
גב' אלסטר: פשוט ישתנה לך הערכים של השכר עם ה-
התובעת: נסיעות
גב' אלסטר: עם הנסיעות
התובעת: או קי".

(ר' נספח 4א' לתצהיר התובעת תמלול עמ' 4 שור ה 13 עד עמ' 6 שורה 17)
ובהמשך –

מנכ"לית הנתבעת: אני ושיהיה בהצלחה, נסדר את הכל. אני אעדכן את דורין, ואז נעשה ישיבת בנות עם החדשות, ודניאל תהיה פה, ונראה איך אנחנו מסדרות יותר טוב את מה שהיה עד היום...
גב' אלסטר: מותר לנו להפיץ? או שאת רוצה להפיץ?
מנכ"לית הנתבעת: הנה אני אקרא קודם לדורין ואני אעדכן אותה, ואז אחרי זה היא יכולה לשלוח מייל..."

(ר' נספח 4א' לתצהיר התובעת, תמלול עמ' 13 שורות 5-3).

33. מספר ימים לאחר שיחה זו נודע לתובעת שהיא בהריון, כך לגרסתה (ר' סעיף 28 לתצהירה) ומספר ימים לאחר מכן היא נעדרת מהעבודה וממציאה אישור מחלה שאינו מציין את סיבת ההעדרות, מציינת במסרון שנשלח על ידה למנכ"לית הנתבעת, כי שוב נתפס לה הגב והיא מקבלת זריקות וולטרן לאחריהן היא מקווה להרגיש טוב ולשוב לעבודה (ר' נספח 8 לתצהירי הנתבעת).

34. בשלב זה חלוקות הדעות בין הצדדים באשר לשארע. התובעת טוענת, כי ביום 14.9.2016 שבה לעבודה וגב' אלסטר הודיעה לה שהמנכ"לית חזרה בה מהסכמתה לקבל את חזרתה של התובעת מהתפטרותה ו"מבחינתם ההתפטרות שלי כבר נכנסה לתוקף "(ר' סעיף 31 לתצהיר התובעת).
35. גב' אלסטר טענה לעומת זאת כי בסמוך לאחר שהוצגה בפני התובעת האפשרות כי שכרה יותאם להקף משרתה החדש והחזר הוצאות הנסיעה יגדל, ובכך "יכסה" על הפער שיווצר בשל התאמת השכר להקף המשרה המופחת, ערכה תלוש שכר לדוגמא וגילתה, כי טעתה בחישוביה והציגה בפני התובעת מצג שגוי. כלומר: בעוד בשיחתם המשותפת טענה גב' אלסטר באזני התובעת ומנכ"לית הנתבעת כי העלאת שיעור החזר הוצאות הנסיעה יהיה שווה ערך לגובה ההפחתה בשכר היסוד, בפועל התוצאה היתה, שקיים פער של 1,400 ש"ח בין שכרה של התובעת טרם השינוי לשכרה לאחר השינוי (ר' פרוטוקול עמ' 22 שורות 9-1).

36. לכאורה היה מקום "לחשוד" בכנות טענתה של גב' אלסטר, שהרי כמנהלת חשבונות חזקה על גב' אלסטר שתדע, כי גובה ההפחתה בשכר עקב הפחתת הקף המשרה (שעתיים ביום, 10 שעות בשבוע, 42 שעות בחודש) אינו שווה ערך לתוספת בגובה 374 ש"ח בגין החזר הוצאות נסיעה (כפער בין 624 ש"ח, עלות הנסיעה לשדרות ל-250 ש"ח עלות הנסיעות בתל אביב).

37. אולם למרבה ההפתעה, דווקא עדותה של גב' אלסטר חיזקה את הרושם שדבריה כנים. גם במעמד הדיון כאשר נשאלה גב' אלסטר מדוע לא שולם לתובעת גמול שעות נוספות אף שהקף משרתה הוגדר בטופס ההודעה לעובד כמשרה יומית מהשעה 08:30 עד 18:00, לא ידעה לומר מהו היקפה של משרה מלאה על פי דין והעידה, כי מאחר ובחוזה העבודה נקבע כי יום עבודה הוא מ 08:30-18:00, אזי אין מקום לתשלום שעות נוספות מקום בו העובדת עובדת את הקף המשרה שנקבע.

38. דבריה של גב' אלסטר רחוקים מאד מן המצב המשפטי לאשורו, אך אי ידיעת החוק בענינים הקשורים בשכר ותנאי העסקה, אף כי מפתיעה היא, בלשון המעטה, מתיישבת להפליא עם הטעות שנפלה מלפני גב' אלסטר אשר סברה שהגדלת החזר הוצאות הנסיעה יהיה בו כדי לכסות על הפחתת השכר הנובעת מהקטנת הקף המשרה של התובעת.

39. חוסר ההבנה של גב' אלסטר בעניני שכר ותנאי העסקה דווקא נתן נופך של אותנטיות לטענה, כי טעתה בפגישתן הראשונית לחשוב ששכרה של התובעת לא יפגע וכי משהתבררה לה הטעות, לאחר שהנפיקה תלוש לדוגמא, מיהרה להתקשר אל התובעת ולומר לה שעליהן לדבר מיד עם שובה מחופשת המחלה (ר' פרוטוקול עמ' 24 שורות 27-1). נציין בהקשר זה, כי עדותה של גב' אלסטר, לפיה הודיעה לתובעת, טלפונית, כי "יש פער במספרים", כלומר: כי המידע שנתנה לה לפיה שכרה יוותר על כנו חרף הפחתת שעות העבודה אינו נכון, אך לא פרטה את הנתונים והמתינה עד שובה של התובעת מימי המחלה, היתה אמינה בעיננו.

40. עם שובה של התובעת מחופשת המחלה מציעה לה, למעשה, הנתבעת לקבל את התנאים החדשים, הכוללים הפחתה בגובה השכר כפועל יוצא מהפחתת הקף המשרה, אלא, שהתובעת דוחה את ההצעה.

41. משמעות הדברים היא, איפוא, כי התובעת התפטרה מעבודתה אצל הנתבעת לאחר שתנאי העבודה שהוצעו לה, הכוללים הפחתה בגובה של כ 1,400 ש"ח בשכרה, השתנו. התובעת אף אישרה בחקירתה, כי לאחר שגב' אלסטר מודיעה לה שחרף העלאת דמי הנסיעות משכורתה תפחת בשל התאמת שכרה להקף שעות העבודה שצומצם, היא הודיעה לגב' אלסטר שלא תסכים לכך מאחר ו"היא הורידה אותי מגלובלי לשעתי והשכר אוטומטית ירד ב 2000 ש"ח" (ר' פרוטוקול עמ' 12 שורות 4-1) והודתה בכנות, שעל אף שהקף המשרה הופחת לבקשתה, ואף שלא היתה לה כל ציפיה שהשכר ישאר כמות שהיה (ר' פרוטוקול עמ' 11 שורה 19-18), כאשר הודיעה לה גב' אלסטר שהשכר יפחת, לא נתנה הסכמתה לשינוי (ר' שם בשורות 23-20).

42. אין חולק, כי לאחר שהתפטרותה הראשונית של התובעת מיום 7.8.2016 נכנסה לתוקף, ב-6.9.2016 לגרסת התובעת או ב- 7.9.2016 על פי גרסת הנתבעת, המשיכה התובעת לעבוד אצל הנתבעת. דו"ח הנוכחות של התובעת לחודש ספטמבר 2016 (ר' נספח 3 לתצהירה של גב' אלסטר) מעלה כי עבדה בימים 8.9.2016, 14.9-15.9 וב-18.9.

43. בכל אחד מימי העבודה הנזכרים, למעט ביום האחרון לעבודתה (18.9.2016) החלה את יום העבודה בשעה 08:30 לערך וסיימה את יום העבודה בשעה 17:45 לערך. משמע, לאחר כניסת התפטרותה לתוקף המשיכה התובעת לעבוד אצל הנתבעת באותו הקף משרה בו עבדה טרם כניסת התפטרותה לתוקף.

44. לדידנו, המצב המשפטי לאשורו כפי שעלה מן הראיות הוא, כי בתקופה זו, שבין ה-6.9.2016 או ה-7.9.2016 עד ליום 18.9.2016 הושעתה הודעת ההתפטרות של התובעת. לפיכך, לאחר שהמשא ומתן שנוהל בין הצדדים בתקופה בה ה ושעתה הודעת ההתפטרות נכשל, נכנסה התפטרותה לתוקף.

45. ואולם, אף אם נאמר, כי התנהגות הצדדים הנלמדת מהמשך עבודתה של התובעת אצל הנתבעת לאחר שתמה ההודעה המוקדמת והודעת ההתפטרות של התובעת נכנסה לתוקף, יש לראותה כהסכמה להמשך קיומם של יחסי עובד ומעביד, על בסיס הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים בחודש מאי 2016, אזי, משעה שהתובעת דחתה את ההצעה שהוצעה לה על ידי הנתבעת, הכוללת חוזה חדש על בסיס תכתיביה של התובעת עצמה, יש לראות את התובעת כמתפטרת.

46. התובעת אף מודה בחקירתה, כי לא סיפרה למנכ"לית הנתבעת על הריונה וכי שיקרה כאשר כתבה לה שהיא מקבלת זריקות וולטרן עקב כאבי גב, היות וידעה ש"עובדת לא אמורה להודיע לאנשים שהיא בהריון" (ר' פרוטוקול עמ' 15 שורות 33-21; סעיף 41 לתצהירה של התובעת).

47. לאור האמור לעיל שוכנענו, כי התובעת התפטרה עת סרבה לקבל את הצעת העבודה של הנתבעת, שכללה הפחתה בשכרה על רקע הפחתת הקף שעות עבודתה של התובעת והפחתת מספר המטלות אותן נדרשה לבצע בעבר כחלק מתפקידה.

48. למעלה מן הדרוש נציין, כי התובעת לא הוכיחה, בפן העובדתי או הנורמטיבי, כי הסתמכה על טעותה של גב' אלסטר, שכן לא שינתה את מצבה לרעה בעקבות דבריה של גב' אלסטר ולא הראתה שהיתה מכלכלת את צעדיה באופן שונה לאור הסתמכותה על הטעות החישובית שנפלה מלפני גב' אלסטר (ולפיה הגדלת החזר הוצאות הנסיעה יפצה את התובעת על הפחתת שכר הברוטו בעקבות הפחתת היקף משרתה). בל נשכח, כי גב' אלסטר תיקנה את טעותה החישובית בסמוך מאד למועד בו הציגה בפני התובעת מצג שגוי ואף בכך ניתן לראות כאינדיקציה לכך, שלא חל כל שינוי לרעה במצבה של התובעת (ר' לענין זה ע"ע (ארצי) 66524-09-14 רשות שדות התעופה בישראל – רון עניא ( 2017)).

49. מאחר והתובעת היתה בהריון במועד פיטוריה, נתנו דעתנו להצעת ההתקשרות שהוצעה לתובעת ולא מצאנו כי יש בה משום הרעה בתנאי עבודתה של התובעת, אלא הצעה התואמת את המציאות התעסוקתית החדשה, במסגרתה קרו שניים אלה:

49.1 תפקידה של התובעת חולק, ועל כן היא נדרשה, על פי המתכונת החדשה לבצע חלק מן המשימות שהיו מוטלות עליה בתקופת העבודה שהסתיימה עם התפטרותה (ר' נספח 4ב' לתצהיר התובעת פרוטוקול עמ' 4 שורות 28-18 ; עמ' 6 שורה 2). בתצהירה מאשרת התובעת כי הודיעו לה שהעובדת החדשה שהתקבלה על מנת להחליפה תמשיך לעבוד אצל הנתבעת כך ש"העבודה תתחלק בין שתינו" (ר' סעיף 23 לתצהירה).

49.2 התובעת התעדתה לעבוד מ- 08:30 עד 16:30 במקום מ 08:00 עד 18:00, שעתיים פחות בכל יום (ר' פרוטוקול עמ' 11 שורות 12-1).

50. בנסיבות אלה נדחית תביעתה של התובעת לקבלת פיצוי בגין פיטורים מחמת הריון, לפיצוי בגין אבדן שכר עבודה בתקופת ההריון, לפיצוי בגין אי עריכת שימוע ולתמורת הודעה מוקדמת.

התפטרות עקב המעבר לשדרות

51. בתצהירה טענה התובעת כי "לחילופין ולשם הזהירות בלבד, הרי גם אם ימצא כי לשיטת הנתבעת אני היא שהתפטרה, הרי שזה היה על רקע מעברי לעיר שדרות, בשל נישואי לבן זוגי ומעברנו יחד לשדרות" (ר' סעיף 47 לתצהירה).

52. אלא מאי? טענה זו נטענה על ידי התובעת, לראשונה, בתצהירה, בעוד שבכתב התביעה עמדה התובעת על חובת הנתבעת לשלם לה פיצויי פיטורים מאחר ופוטרה בשל הריונה (ר' סעיפים 26, 31-30 לכתב התביעה). בהקשר זה נזכיר, כי נקבע בפסיקה, זה מכבר, כי "לאור העובדה כי העובד הוא זה שבחר לנהל את תביעתו במסלול פיטורים, באופן עקבי וללא סטייה ממנו, תוך הדגשה כי אין מדובר בהתפטרות, והחזיק בטענה זו אף בערעור שלפנינו. אשר על כן, דין טענתו של העובד כי התפטר מחמת מצב בריאותו – להידחות" (ר' עע (ארצי) 38449-06-11 דיגיטל וריפיקיישן טכנולוגיות 2007 בע"מ - לב פוטיחה (2012)).

53. משמדובר בהרחבת חזית, ובטענות עובדתיות העומדות בסתירה זו לזו, מצאנו לדחות טענתה זו. למעלה מן הדרוש נציין, כי בהתאם לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964, עובדת המעתיקה מקום מגוריה לישוב באזור פיתוח, ובכלל זה שדרות, תהיה זכאית לפיצויי פיטורים אם התגוררה בו משך שישה חודשית לכל הפחות. התובעת המציאה אישור תושבות, שניתן לה שלושה שבועות לאחר שעברה להתגורר בשדרות (ר' נספח ת/1 לתצהירה). משמע, התובעת לא הוכיחה כי התגוררה בשדרות משך שישה חודשים כפי דרישת התקנות ואף מטעם זה, אינה זכאית לפיצויי פיטורים מחמת התפטרותה.

פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה

54. בין הצדדים נחתם הסכם עבודה ביום 4.5.2016 (ר' נספח 4 לתצהירה של מנכ"לית הנתבעת). אין חולק, שהתובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת בחודש יולי 2012 והסכם העבודה נחתם כארבע שנים לאחר תחילת עבודתה (ר' פרוטוקול עמ' 30 שורות 25-23).

55. בתצהירה ציינה התובעת, כי רק לאחר שהתגלעו מחלוקות בינה לבין מנכ"לית הנתבעת נחתם הסכם העסקה (ר' סעיף 45 לתצהירה).

56. התובעת תבעה פיצוי, ברכיב זה, בסך 7,500 ש"ח (ר' פיסקה ט' לכתב התביעה). ואולם התובעת לא טענה, אף לא בשפה רפה, כי לא ידעה מהם תנאי עבודתה עד מועד חתימת הסכם העבודה ו/או כי נגרם לה נזק בשל אי ידיעת תנאי העסקתה. קיצפה של התובעת יצא על כך שהנתבעת נטלה לעצמה חירות שלא לערוך חוזה עבודה (ר' סעיף 44 לכתב התביעה).

57. בנסיבות אלה מצאנו לחייב את הנתבעת בפיצוי נמוך בגין אי מילוי חובתה על פי דין, בסך של 2,000 ש"ח.

החזר הוצאות נסיעה

58. טוענת התובעת, כי עברה להתגורר בשדרות החל מ 1.6.2016 ועל כן זכאית היתה להחזר הוצאות נסיעה בסך של 795 ש"ח לחודש ואף על פי כן שילמה לה הנתבעת החזר הוצאות נסיעה בגובה 284 ש"ח לחודש ועל כן נותרה חייבת לה סך של 1,788 ש"ח (ר' סעיפים 59-56 לתצהירה).

59. עוד טענה התובעת, כי הנתבעת "גילתה בדעתה" לשלם לה החזר הוצאות נסיעה בגובה 624 ש"ח (ר' סעיף 59 לתצהירה).

60. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי בחודש יוני 2016 עבדה התובעת 14 ימים ובספטמבר 2016 עבדה 9 ימים ועל כן היא זכאית בגין החודשים יוני – ספטמבר 2016 להחזר הוצאות נסיעה בסך של 1,958 ש"ח (ר' סעיף 61 לכתב ההגנה).

61. נקדים ונאמר כי יש לדחות תביעתה של התובעת ברכיב זה. החל מחודש פברואר 2016 עמד שיעור החזר הוצאות הנסיעה היומי על 22.6 ש"ח ליום (ר' י"פ תשע"ו מס' 7319 מיום 1.8.2016). ביוני 2016 עבדה התובעת 14 ימים, ביולי 2016 עבדה התובעת 21 ימים, באוגוסט 2016 עבדה התובעת 23 ימים ובספטמבר 2016 עבדה התובעת 9 ימים. סך הכל עבדה התובעת 67 ימים ועל כן זכאית היתה להחזר הוצאות נסיעה, בהתאם לתקרה היומית הקבועה בצו ההרחבה, בסך של 1,514.2 ש"ח. כפי שציינה הנתבעת, בתקופה זו שולמו לתובעת 1,951.38 ש"ח, כלומר: יותר מכפי שהיתה התובעת זכאית.

62. נסביר קביעתנו לעיל. בהתאם לצו ההרחבה מוטל על המעסיק לשלם לעובדו החזר הוצאות נסיעה על פי הנמוך מבין שני אלה: גובה חופשי חודשי ממקום מגורי העובד למקום עבודתו או מספר ימי העבודה שעבד בחודש קלנדרי נתון במכפלת המקסימום היומי, כפי שיעורו מעת לעת, ובלשון צו ההרחבה: "כל עובד הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו, זכאי לקבל ממעסיקו השתתפות עד המקסימום האמור בסעיף 2 לעיל בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה בעד כל יום עבודה בפועל שבו השתמש בתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו" (הדגשה שלי – י.ז.ג).

63. משכך, לא זכאית התובעת לתשלום נוסף בגין החזר הוצאות נסיעה.

פיצוי בגין נזק לא ממוני – עגמת נפש

64. בכתב התביעה עמדה התובעת על תשלום פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 10,000 ש"ח, ללא שניתן כל הסבר לתביעה זו של עגמת נפש. עם זאת התובעת ציינה כי "הנתבעת רמסה ברגל גסה כל זכויות רבות מזכויותיה (כך במקור – י.ז.ג) הן כעובדת והן כאדם וכתמיכה לכך די לציין את העובדה שהנתבעת התייחסה לתובעת בזלזול רב וראתה בה כ-"כלי עבודה" וכחפץ" (ר' סעיף 59 לכתב התביעה).

65. אף בתצהירה של התובעת לא ניתן כל הסבר לתביעה זו שענינה פיצוי בגין עגמת נפש. בנסיבות אלה נדחית תביעתה ברכיב זה.

66. בסיכומיה הקדישה התובעת מקום לטענה חדשה שלא בא זיכרה בכתבי הטענות עד העת הזו וכונתה "העסקה פוגענית" (ר' סעיפים 13-7 לסיכומיה). אלא מאי? לא זו בלבד שטענה זו נזכרה, לראשונה, בסיכומיה ומשכך מהווה הרחבת חזית אסורה, בתצהירה ציינה התובעת כי אהבה את העבודה שהיתה לה כמו משפחה (ר' סעיף 10 לתצהירה).

67. אף אם מטרת העלאתן של טענות בדבר העסקה פוגענית היתה ליצוק תוכן לרכיב זה של פיצוי בגין נזק לא ממוני, מדובר בנסיון שלא צלח, בטענה שלא נטענה וודאי לא הוכחה ואף עומדת בסתירה לתצהירה של התובעת.
גמול שעות נוספות

68. גב' אלסטר ציינה בתצהירה, כי על התובעת היה לעבוד משרה מלאה בת 10 שעות ביום אשר כללו 45 דקות הפסקה (ר' סעיף 7 לתצהירה) ובאותה נשימה העידה כי "ככלל, לא נתבקשה התובעת לעבוד שעות נוספות שכן אין צורך בביצוע שעות נוספות בתפקיד אותו מילאה" (ר' סעיף 7 לתצהירה).

69. חוזה העבודה של התובעת קבע, כי הקף יום עבודתה הוא מהשעה 8:30 עד השעה 18:00 וכולל חצי שעת הפסקה (ר' נספח 9 לתצהירה של התובעת).

70. אלא מאי? משרה מלאה היא בת 8.6 שעות ביום ובתוספת מחצית השעה להפסקת צהריים, והנה כי כן יום עבודה במשרה מלאה עומד על 9.1 שעות ביום. גמול שעות נוספות יש לשלם לאחר שעובד/ת השלים/ה 9.1 שעות עבודה ביום וְלא לאחר 10 שעות או 9.5 שעות כטענת הנתבעת (ר' פרוטוקול עמ' 18 שורות 6-4).

71. עיון בדו"חות הנוכחות של התובעת (נספח 2 לתצהירה של גב' אלסטר) מעלה, כי התובעת עבדה מעת לעת שעות נוספות וכי מספר שעות העבודה שעבדה כפי שמופיע בדו"ח הנוכחות זהה למספר השעות המופיע בתלוש השכר.

72. בתביעתה טענה התובעת כי היא זכאית לגמול שעות נוספות בסך של 10,000 ש"ח על דרך של אומדנא. בתצהירה נותר סכום זה על כנו אף שלא היתה כל מניעה כי תכמת את רכיב השעות הנוספות.

73. טענת הנתבעת לפיה התובעת עבדה במשרה גמישה ועל כן ניתן לקזז את שעות החוסר שלה בחודש אחד מהשעות הנוספות בחודש אחר נטענה לראשונה בסיכומי הנתבעת ולא מצאנו ליתן לה משקל כלשהוא (ר' סעיף 46 לסיכומי הנתבעת).

74. לא מצאנו לדחות את תביעתה של התובעת אך ורק מאחר ולא כימתה את תביעתה, שכן הוכח ואף לא הוכחש, כי התובעת עבדה שעות נוספות ולא שולם לה, במרבית החודשים, גמול בגינן.
75. משכך, תערוך הנתבעת חישוב יומי של גמול השעות הנוספות המגיע לתובעת בגין כל תקופת עבודתה, כך שבגין כל יום עבודה בו עבדה התובעת מעל 9.1 שעות ביום , משך כל תקופת עבודתה , תהיה זכאית לגמול שעות נוספות בהתאם לעקרונות שלהלן:

75.1 בגין השעה ה 10 וה 11 באותו יום נתון ישולם לה גמול בגובה 125% מהשכר השעתי והחל מהשעה ה-12 ביום נתון ישולם לה גמול בגובה 150% מהשכר השעתי.

75.2 השכר השעתי יקבע בהתאם לחלוקת המשכורת ב 186.

75.3 בכל מקרה לא תהיה התובעת זכאית לגמול שעות נוספות בשיעור העולה על 10,000 ש"ח.

75.4 מגמול השעות הנוספות המגיע לתובעת יופחת סך של 3,679 ש"ח ששולם לה בגין שעות נוספות בחודשים ינואר 2016, 12/2015, 1/2015 ו- 12/2014.

75.5 החישוב יערך על ידי רואה/ת חשבון חיצוני אשר ימציא/תמציא לתובעת את החישוב במלואו בצירוף אישור כי החישוב נערך על ידו /ה בהתאם להוראות פסק הדין.

סיכום ומסקנות

76. הנתבעת ויתרה על טענת הקיזוז שהעלתה בכתב ההגנה, משלא בא זיכרה בתצהיר שהוגש מטעמה ו/או בסיכומיה. משכך, לא מצאנו מקום להתייחס לטענה זו.

77. הנתבעת תשלם לתובעת 2,000 ש"ח פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה ואת גמול השעות הנוספות המגיע לה וזאת בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לנתבעת.

78. מאחר ומרבית תביעתה של התובעת נדחתה שקלנו לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת. ואולם, התנהלות הצדדים בשני דיוני ההוכחות שהתקיימו, כפי שאף תועדה בפרוטוקולי הדיונים לאחר שהובהר לצדדים כי תובא בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בפסק הדין, הביאה אותנו לכלל מסקנה, כי על כל צד לשאת בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ג אלול תשע"ט, (13 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

הגב' רונית זמני ערמוני
נציגת ציבור עובדים

יפית זלמנוביץ גיסין, שופטת

מר דוד פריד
נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: ילנה מורדוחאיב
נתבע: אליתמר ניהול בע"מ
שופט :
עורכי דין: