ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהם יצחק נגד המוסד לביטוח לאומי :

02 ספטמבר 2019
לפני: כבוד השופטת יפה שטיין

התובע:
אברהם יצחק

ע"י ב"כ: עו"ד לאה דקל -גרינבלט

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד ויויאן קליין- בנימין

החלטה

החלטה זו ניתנת במסגרת תביעת התובע להכיר בפגיעה בגבו כנובעת מתורת המיקרוטראומה , ובשאלה האם בנסיבות העניין יש מקום להעביר את עניינו למומחה רפואי לשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו לבין הליקוי הרפואי ממנו סובל בגבו.
הרקע לתביעה:
א. התובע עובד בעירית ירושלים במחלקת תחבורה מאז שנת 1981.
ב. התובע משמש כבוחן רכב ומנהל במחלקת התחבורה, כאשר ב-20 השנים הראשונות שימש כמכונאי שעסק בטיפול מונע ותחזוקה השוטפת של כלי ה רכב של העיריה (כולל קטנועים, טנדרים, רכבי אשפה טרקטורים ורכבי טיאוט). עם השנים התקדם התובע בדרגות ובתפקיד, כך שבנוסף לטיפולים אשר ביצע ברכבים עסק במטלות נוספות (כולל מתן הוראות, חלוקת עבודה, הזמנת כלים לטיפולים ולבדיקות ועוד ). משנת 2 012 עבר התובע לתפקיד של בוחן רכב, ומשנת 2016 בשל הבעיות בגבו העבודה יותר משרדית.
ג. התובע עבד מהשעה 7:00 עד 16:00.
ד. התובע הגיש טופס תביעה לביטוח הלאומי להכרה במצבו הרפואי כנובע מתורת המיקרוטראומה, אולם תביעתו נדחתה, ולפיכך הוגשה תביעה זו לבית הדין.
4. הפלוגתאות כפי שנוסחו בדיון:
א. האם ליקוי הגב ממנו סובל התובע הינו תולדה של מנגנון המיקרוטראומה שנוצר לאור התכופפויות חוזרות ונשנות שנדרש לעשות במסגרת עבודתו. בין אם הליקוי נגרם על ידי גרימה ובין אם המנגנון גרם להחמרה, כטענת התובע.
ב. לטענת הנתבע לא הוכחה תשתית ראייתית מספקת למנגנון המיקרוטראומה המצדיקה מינוי מומחה רפואי ובכל אופן אין קשר סיבתי רפואי.
5. המקור הנורמטיבי:
א. בעב"ל ( ארצי 1012/00 אלי שבח – המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.7.02, ( להלן – פס"ד שבח, נאמר כי:
"תנאי להכרה בפגיעה בעבודה מקרוטראומטית הינו, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח. ...יסודות הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה... בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה; הינם שניים, דהיינו - האירוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת... לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה."
עוד נקבע כי יש לאבחן בין רצף של תנועות זהות או דומות לבין תנועות שונות חסרות רצף (ראו, פרט לפס"ד שבח גם: עב"ל ארצי 175/03 רחל סויסה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 26.10.04 וכן עב"ל ארצי 204/06 מרוסיה חיימוב – המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.10.07).
ב. ע"פ הפסיקה, אין צורך שהתנועות תהיינה זהות אלא זהות במהותן", אלא ניתן לבודד פעולות מסוימות אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודת" )עב"ל ארצי 465/07 יהודאי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 30.12.07; עב"ל ארצי 2400-10-11 שושנה זוהר – המוסד לביטוח לאומי, מיום 12.12.12; עב"ל ארצי) 50913-11-11 אלמליח – המוסד לביטוח לאומי, מיום 12.3.13 ).
ג. על מנת לקבוע שישנה תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה אנו נדרשים לקבוע שישנן פעולות שנעשו ברציפות על פני פרק זמן משמעותי מתוך יום העבודה, וכך נקבע בעב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי - אסתר נח פורסם ביום 22.12.14 "אשר לתשתית העובדתית נקבע כי על המבוטח להוכיח קיומם של אירועים פתאומיים':
א. אותן תנועות " חוזרות ונשנות" אינן חייבות להיות זהות, אלא " זהות במהותן", דהיינו " דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר".
ב. תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות בניהן, וניתן לבודד פעולות אילו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו. אך עדיין יש להראות כי התנועות חוזרות ונישנות " בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע".
עוד נקבע כי אין בכוחה של עבודה פיסית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים".

6. דיון:
א. אציין כבר עתה כי לאור עבודתו של התובע – יש מקום להעביר את עניינו למומחה מטעם בית הדין אשר יחווה דעתו בדבר הקשר הס יבתי בין הליקויים מהם סובל התובע בגבו , לתנאי עבודתו , בעניין ההתכופפויות ע"פ תורת המיקרוטראומה – בין בדרך של גרימה ובין בדרך של החמרה.
ב. אציין עוד כי עדותו של התובע אמינה עלי ולא נסתרה. השאלה היא האם די בתצהיר התובע ובעדויות שנשמעו על מנת לבודד את פעולות ההתכופפות מתחת לליפט בפרק זמן משמעותי מיום העבודה, לצורך קביעת תורת המיקרוטראומה. כאמור, תשובתי לכך חיובית, כפי שיפורט בהמשך.
ג. וכך העיד התובע ביחס לעבודתו בתפקידו הראשון כמכונאי רכב (עמ' 3 לפרוטוקול):

"ת. כמובן שנכנסים תחת לרכב, יש גל הנעה, צריך להפעיל עליו לחץ מאוד חזק לראות אם יש חופש בגל הנעה כי אם יש חופש הכל יכול להתפרק והאוטו יכול ללכת לאן שרוצה.
ש. כפי שהדגמת עכשיו עם הידיים מעל הראש ככה בדקת את גל הנעה, ז"א הרמתם לבדיקה הזו את הרכב.
ת. כן וצריך להתכופף ולצאת מלמטה שוב.
ש. עד איזה גובה מרימים את הרכב.
ת. בערך עד הכתף שלי אולי פחות זה הגובה המקסימלי שלו, ואז צריך להתכופף להיכנס מתחת לרכב לבדוק את הרכב לעשות בדיקה יסודית.
ש. אז הרמה של כל כלי רכב על ליפט מגיע עד גובה הכתפיים שלך.
ת. בערך כן, ואז צריך להתכופף.
ש. ואז יש כיפוף של הצוואר.
ת. של הגב, של הצוואר.
ש. כדי שתוכל להיכנס מתחת למשאית כדי לבדוק את גל ההנעה.
ת. כמובן.
ש. אז כל הבדיקות שהיית צריך לבצע תחת כלי הרכב זה היה לאחר שהרמת על הרכבים על ליפט.
ת. כן.
ש. זה נכון גם לגבי 20 שנים הראשונות וגם לגבי בוחן רכב.
ת. ב20 שנים הראשונות עבדתי יותר פיזית עד שהתמניתי לממונה על המחלקה ואז הייתי מזמן את הרכבים ומפעיל את האנשים הייתי עובד פחות פיזית מאשר שהייתי עובד בהתחלה אבל העבודה שלי בכל זאת כרוכה בכל זאת בהתכפפויות רבות, להיכנס מתחת לאוטו, לצאת ועוד רכב ועוד רכב... לזמן רכבים, הבדיקות היסודיות שכל רכב היה מגיע הייתי חייב להיכנס אני בעצמי לבדוק שאין ליקויים לא הייתי מאשר את הרכב בלי שאני אבדוק בעצמי, זה רכב ששוקל 40 טון עם האשפה שלו.. הייתי בודק מאשר או לשלוח למוסך.
...
ש. אתה אמרת שבין עשרה ל-20 כלי רכב נכנסים לבדיקה כל יום.
ת. כן לפעמים יותר לפעמים פחות.
ש. בין 10-20 שאז העבודה מתחלקת בין העובדים.
ת. לא, אני נכנס תחת כל הרכבים, כל רכב ורכב אני נכנס, העבודה מתחלקת לעובדים שעושים את הטיפולים אבל לכל רכב אני בעצמי חייב להיכנס ולבדוק אני רוצה לראות כי אני הבוחן רכב הראשי. אם לא היו מורידים את הרכב עד שהייתי נכנס מתחת לרכב, מאשר אותו או פוסל אותו" (ההדגשות לא במקור – י.ש).

מהאמור לעיל (כמו גם מהעדויות האחרות) ניתן לקבוע כי עבודתו של התובע כללה התכופפויות חוזרות ונשנות במהלך העבודה, לתורך טיפול בכ-20 מכוניות בממוצע ליום, כאשר במשך היום נכנס התובע מתחת למכונית תוך כדי התכופפות עש רות פעמים. בהמשך העיד כי בדיקה מתחת לליפט לוקחת בין 10 דקות לרבע שעה בממוצע.
כך גם עולה מהתמונות שצורפו כנספח נ/2 המראות את צורת העבודה של התובע.
ד. חיזוק לעדותו זו ניתן למצוא בעדותו של יעקב יצחק עציון אשר עבד עם התובע תקופה ארוכה והעיד (עמ' 9 לפרוטוקול) כי:

"ת. כל רכב שבא אלינו למחלקה חייב לעלות על הליפט, בודקים ברקסים, צמיגים, הגה, בריחות אוויר, גרוזים. ומאצלנו זה עובר למוסך לטיפולים, אנחנו בודקים, בדיקות בטיחותיות.
ש. הבוחן צריך לאשר אחרי בדיקת המכונאי.
ת. כן. נכנס ועובר אחרי ובודק שהכל בסדר, אם יש תקלות מסויימות.
ש. ואם אישרת שהכל תקין הוא גם בודק?
ת. כן, הוא עובר אחרי ובודק שהכל בסדר.
ש. וכמה זמן לוקח לעשות את הבדיקה.
ת. תלוי איזה רכב, רכב קטן עשר דקות רבע שעה, ומשאיות יכול לקחת שעה, שכל כל הבדיקות.
ש. שזה כולל אורות, שמנים, ונכנסים לתא הנהג ובודקים דברים מבפנים.
ת. כן. זה יכול לקחת שעה.
ש. וגם צריך לפתוח מכסה מנוע.
ת. בטח, שמן. יש גם מכונה שעושים להם טיפולים, מחליפים שמנים, פילטרים.
ש. אז חוץ מלהיכנס לתא הנהג ולבדוק מתחת לכסא מנוע, והבדיקה תחת הרכב כשהוא מורם, יש בדיקות נוספות שלא הזכרתי.
ת. גירוזים. נגיד טרקטור, אני מרים מתחת, וגם שמוריד אותו אומר שהנהג יפתח לי את הכף וצריך לעשות גירוזים"... (ההדגשות לא במקור – י.ש).

עד זה עבד עם התובע במ שך 14-15 שנים. ולדבריו הוא יודע מידיעה אישית מה עשה התובע. העד העיד כי עבודתו של התובע כללה התכופפויות חוזרות ונשנות מתחת למכוניות, עשרות פעמים ביום וכדבריו (עמ' 12 משורה 2):
"בכניסה הוא מתכופף, הוא עובר עם פנס הוא בודק אותי הוא חייב להתכופף כדי לעשות את הבדיקה מתחת לליפט". גם עדותו של מר מרדכי אזולאי מקובלת עלי כאמינה ומחזקת את עדותו של התובע.
ה. לטענת ב"כ הנתבע וכפי שניתן להיווכח מטופס בל/202, ואף אם בוצעו במשך היום עשרות פעמים של התכופפויות – הרי שעש רות פעמים על פני יום עבודה אינן מלמדות על רצף, שהרי נכנס כל פעם עם רכב אחר, התכופף, ב יצע בדיקות שונות ויצא משם , ובין לבין עשה פעולות נוספות, כך שלדעת ב"כ הנתבע כל יציאה מאזור הרכב וביצוע בדיקות שונות – מנתקת את רצף ההתכופפויות.
בעניין זה אינני סבור ה כן. גם אם התובע נכנס, התכופף וביצע פעולות , על פניו נשאר בכיפוף בחלק מהזמן, וכאשר פעולה זו חוזרת ונשנית עשרות פעמים ר ביום – ה רי שניתן לבודדה מפעולות אחרות שעשה (בדיקת שמנים, פתיחת מנוע וכד') ולראותה כפעולה העונה על כללי תורת המיקרוטראומה. לאור כל האמור לעיל – ניתן לקבוע כי התובע הרים את הנטל לעניין ההתכופפויות הרבות שנאלץ להתכופף לצורך ביצוע הבדיקות מתחת לרכבים (העומדים על הליפט), באופן המצדיק העברת עניינו בעניין זה למומחה מטעם בית ה דין, זאת על מנת שיקבע האם יש קשר סיבתי בין התכופפויות אלו למצבו הרפואי בגב, בין בדרך של גרימה ובין בדרך של החמרה (ובעיקר בין השנים 1981 ועד 2016 עת עבר לעבוד יותר בעבודה משרדית בשל מצבו הבריאותי).
בעניין זה, לכשימונה המומחה, תישלח לו מזכירות בית ה דין את התמונות וסרט הוידאו.
ו. לגבי הרמת משקולות – אכן צודקת ב"כ הנתבע כי ע"פ הפסיקה "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך כבמטה קסם 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים" ( אליעזר מזרחי – המוסד דב" ע מח/0-77, פד"ע י"ט 538).
השאלה שעל בית הדין לשאול האם מעבר לשאלת המשקולות שהרים, האם ניתן לומר שבוצעה הרמה של חומרים כבדים באופן חוזר ונשנה, כך ש גם בעניין זה ניתן לראות את פעולותיו בהרמה כסדרת פעולות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים, שכל אחת מהן גרמה לפגיעה זעירה בגבו.
בנקודה זו - אינני רוא ה בסיס למ יקרוטראומה כנדרש בפסיקה. התובע הצהיר כי במהלך עבודתו נדרש להרים חביות של שמן וכד'. כמו כן העיד בחקירתו הנגדית (עמ' 7 שורות 30-32) כי אם ביום ממוצע טיפל בח מישה כלי רכב, אז היה עליו להרים 5 פעמים ביום מיכלים של שמן וחומרי ניקוי . דבר זה אינו עונה, כאמור על דרישות המיקרוטראומה.
התובע הצהיר עוד כמו כי עד לפני מספר שנים נדרש לפתוח בבוקר ולסגור אחה"צ את המוסך באמצעות דלתות ברזל כבדות (יחד עם עובדים אחרים). גם בעניין זה לא ניתן לראות (הגם שנדרש לעשות כן עם מאמץ פיזי), כפעולה החוזרת ונשנית באופן רצוף, המצדיקה הפעלות המנגנון של מיקרוטראומה. אכן, כאשר נפגע בעבר באירוע תאונתי מסויים כתוצאה מהרמה זו – הוכר כנפגע מתאונת עבודה. אולם לעניין פעולות זעירות החוזרות ונשנות – אין מקום לראות זאת כחלק מתורת המיקרוטראומה , כאמור.
לטענת ב"כ התובע יש להרחיב את תורת המיקרוטראומה גם לאירועים מרובים שאינם בהכרח "זעירים", אך מתקיים בהם היסוד התאונתי. לא ניתן לקבל טענה זו. שהרי הנושא של אירועים תאונתיים מזעריים המצטברים לכדי מיקרוטראומה הם היסוד של תורת המיקרוטראומה, ואין מקום להרחיב תורה זו מעבר לכך. מכל מקום, וככל שמדובר באירוע תאונתי – יש להוכיח את האירוע התאונתי הספציפי (כפי שאכן הוכיח בעבר כשהוכר כנפגע מתאונת עבודה בשל אירוע מסויים ). אין לקבל ,אפוא , את הטענה בדבר מיקרוטראומה בעניין הרמת המשקולות .
ז. לאור כל האמור לעיל , מקובל עלי כי בעניין ההתכופפויות בין השנים 1981-2016 יש להעביר את עניינו של התובע למומחה רפואי (אורטופד), אשר יקבע האם יש קשר סיבתי בין מצבו של התובע בגבו לבין ההתכופפויות של עש רות פעמים ביום מתחת לליפט (כמתואר גם ב/נ2 ובסרט הוידאו), בין 10 דקות לרבע שעה בכל פעם , בין בדרך של גרימה ובין בדרך של החמרה. לעניין הרמת המשקולות - אין מקום להכרה ע"פ תורת המיקרוטראומה.
ח. הצדדים יודיעו לבית הדין תוך 14 יום מהיכן להזמין חומר רפואי.
ניתנה היום, ב' אלול תשע"ט, (02 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: אברהם יצחק
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: