ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לירון אבירם נגד נולי טכנולוגיות בע"מ :

26 אוגוסט 2019
לפני: כבוד השופטת שרה ברוינר ישרזדה - סג נית נשיא
התובע:
לירון אבירם

ע"י ב"כ: עו"ד עמית סבג

-
הנתבעים:
1. נולי טכנולוגיות בע"מ

2. ירון רייך

ע"י ב"כ: עו"ד אורן יצחק

החלטה

רקע כללי
לפניי בקשת הנתבעים למתן אורכה להגשת בקשה לביטול פסק דין בהיעדר התייצבות שניתן נגדם ביום 29.1.18 (להלן: "פסק הדין") וכן לביטולו של פסק הדין עצמו.
לטענת הנתבעות, פסק הדין הומצא לידי הנתבע 2 רק ביום 14.8.18, ועל כן הבקשה לביטול פסק הדין, בהתחשב בתקופת הפגרה היה עד ליום 13.10.18. ב"כ הנתבע טוען, כי הבקשה הייתה מוכנה עוד ביום 29.8.18, אך בשל טעות משרדית לא הוגשה לבית הדין. את ה'תקלה' בהגשת הבקשה, מייחס ב"כ הנתבעים למעבר משרד, שאירע ביום 1.10.18, לעומס רב ששרר על שולחנו באותה תקופה וכן לכך שהתיק היה מוגדר כ'סגור' במערכת 'נט המשפט'. למעשה, רק המצאת האזהרה בעקבות הגשת הבקשה למימוש בהוצאה לפועל, הסבה את תשומת לבו לכך שהבקשה לביטול פסק הדין לא נשלחה.
אשר לביטול פסק הדין עצמו, מייחס ב"כ הנתבעים את אי התייצבותם של הנתבעים לתקלת רישום מזכירות בית הדין את פרטי הקשר עמו, וכן את העובדה שהמכתבים וההזמנות הובאו לידיעתו של עוה"ד דוד איידלברג (להלן: " עוה"ד איידלגברג"), עמו חלק שירותי משרד. לגרסת ב"כ הנתבעים, מאז שנת 2016, בה הוא ועוה"ד איידלברג פירקו את השותפות ביניהם, מתרחשות תקלת רבות בנוגע להמצאות אליו.
מנגד, הצביע התובע בתגובתו לבקשה על המחדלים הרבים בהתנהלותם של הנתבעים בתיק דנא. כך, הוגש כתב הגנה בתיק רק בחלוף חמישה חודשים מהמועד הנדרש, כשבתקופה זו התחלפו שלושה באי כוח הנתבעת. כמו-כן הנתבעים לא התייצבו לדיון הקד"ם הראשון שנקבע מחמת שרפה בכניסה לירושלים, וגם בדיוני ההוכחות שנקבעו בימים 3.7.17, 9.7.17. לבסוף גם לדיון שנקבע ליום 29.1.18 לא התייצבו הנתבעים, חרף ידיעתם אודות מועד הדיון. כמו-כן, ב"כ הנתבעים צפה בהחלטה שניתנה ביום 6.2.18 במערכת "נט המשפט". התעלמותו של ב"כ הנתבעים מלמדת על זניחתו את התיק והשלמה עם פסק הדין.

דיון והכרעה
הבקשה להארכת מועד
בהתאם להוראת תקנה 50(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: " תקנות בית הדין לעבודה"), המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות הינו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידי מבקש הביטול .
תקנה 125 לתקנות בית הדין עבודה, מקנה לבית הדין סמכות להאריך מועדים שנקבעו בחיקוק או בתקנות סדרי הדין "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בפסיקה נקבעו אמות מידה מנחות בכל הנוגע להחלטה בעניין קיומם של טעמים מיו חדים המצדיקים היעתרות לבקשה להארכת מועדים. לעקרונות המנחים בעניין זה, ר' את פסיקת בית המשפט העליון בע"א (עליון) 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח', פ"ד נה(2) 904 -
"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".
ראוי להדגיש, כי הטעמים המיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות אינם מתוחמים ברשימה סגורה וכל מקרה יבחן על פי נסיבותיו .
בכל הנוגע להארכת מועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור קבעה הפסיקה, כי סיכויי הערעור מהווים שיקול מכריע, וכי במקרים מסויימים עשויים סיכויי הערעור, לכשעצמם, להתגבש לכדי טעם מיוחד המצדיק מתן הארכת מועד (ראו: דב"ע (ארצי) 98/ 9-8 עזר – תנופה שירותי כ"א ואחזקות (1991) בע"מ, [פורסם בנבו] (26.4.1998); עא"ח 14/07 בריסק לירן – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו](29.4.2007); ע"ע 22363-09-11 חווה נחמני – קאנטרי פלורס בע"מ ( פורסם בנבו) [29.11.2011]). מכך ניתן להקיש, כי גם במקרה זה, סיכויי הבקשה לביטול פסק הדין אף הם נמצאים במנעד השיקולים שעל בית הדין לשקול בבו או להכריע בבקשה להארכת מועד.
עוד נפסק, כי בנסיבות מסויימות, ניתן לרפא את הפגם שבהתנהלותו של בעל דין, לרבות אי עמידה בזמנים שנקבעו בדין, בפיצוי כספי לצד שכנגד או לאוצר המדינה, ובכך למזער את הפגיעה בזכותו המהותית של אותו ולמניעת עיוות דין (ע"ע 1160/02 עיריית סח'נין – אח'סאן ח'לאילה [פורסם בנבו] (19.9.2002)). יחד עם זאת, הלכה היא כי גישתו הסלחנית של בית הדין בהכרה בקיומו של טעם מיוחד "תעמוד למבקש הארכת מועד רק אם יעלה בידו להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה, ולו בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו" (דב"ע (ארצי) נג/59 -9 אליעזר גת – הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כה 552, 557).

ומן הכלל אל הפרט –

במערכת "נט המשפט" מצוין כי ב"כ הנתבעים, עוה"ד אורן יצחק (להלן: " עוה"ד יצחק") צפה בפסק הדין ביום 6.2.18 דרך מערכת 'נט המשפט'.
נוכח טענתו של ב"כ הנתבעים, לפיה כלל ההודעות המתקבלות דרך מערכת 'נט המשפט' נקראות לעתים על ידי עוה"ד איידלבורג, נערכה בדיקה מטעם בית הדין במערכת נט המשפט. תוצאות הבדיקה העלו כי יש במערכת נט המשפט שני מאגרי גורמים רלוונטיים לעורכי דין: האחד – עורכי דין; השני – משרדי עורכי דין/לשכות משפטיות.
מעיון בתיק 'נט המשפט' של ההליך דנא עולה כי עוה"ד יצחק נרשם כמייצג בתיק על כרטיסו האישי. מכניסה לפרטיו של עוה"ד יצחק במאגר עורכי הדין של 'נט המשפט', עולה כי ביום שבו עדכן עוה"ד את ייצוגו בתיק 'נט המשפט' כרטיסו היה משוייך למשרדו של עוה"ד איידלברג. יחד עם זאת, כניסה לפרטי כרטיסו של עוה"ד יצחק מעלה כי כבר החל מיום 8.9.16, משויך כרטיסו של עוה"ד יצחק למשרד עוה"ד אורן יצחק והוא בלבד . עוה"ד יצחק אף הדגיש בבקשתו (ר' ס' 12), כי לאחר פירוק שותפותם, הנפיק כל אחד כרטיס לעצמו.
אשר על כן, משנוכחתי כי לעוה"ד יצחק היה כרטיס משל עצמו, הרשום על שמו באופן אישי, ומשכרטיסו אינו משויך יותר למשרדו של עוה"ד איידלברג, כל הצפיות באתר 'נט המשפט' מיוחסות לעוה"ד יצחק בעצמו, ואין לקבל את הטענה לפיה צפיות שרשומות על שמו של עוה"ד יצחק, תחת כרטיסו האישי, ייתכן וכי עוה" ד איידלברג צפה בהם.
אלא שעצם ה צפייה בהחלטה במערכת 'נט המשפט' אינה נחשבת כככלל כהמצאה כדין לפי תקנות תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. שאלת היחס בין "כלל ההמצאה" לבין "כלל הידיעה" נדונה לא אחת בפסיקות בית הדין. הכלל הוא שיש להעדיף את "כלל ההמצאה" על פני "כלל הידיעה", וזאת בתנאי ש"כלל ההמצאה" אינו משמש מנוף להתנהגות חסרת תום לב, בלתי מוצדקת או בלתי מידתית של הצד שכנגד, או לשימוש בלתי סביר בהליכי בית משפט – ר' ע"ר (ארצי) 38199-05-11 נתן קרמר - שרה אורן [פורסם בנבו] (29.8.2011) -
"במרוצת השנים, התפתחה בפסיקה גישה לפיה ניתן, במקרים מיוחדים, למנות את הימים להגשת ערעור מן המועד בו הגיע פסק הדין לידיעתו של המערער, אף אם פסק הדין עליו הוא מבקש לערער הומצא לו במועד מאוחר יותר. גישה זו כונתה בפסיקה "כלל הידיעה". על פי גישה זו, ניתן לתת תוקף ל"כלל הידיעה" במקרים חריגים ומיוחדים בהם קיים "דבר מה נוסף", כלשונו, המצדיק סטיה מן האיזון שערך מחוקק המשנה בדיני ההמצאה שבתקנות. גישה זו אומצה על ידי בית דין זה. כך, בפרשת שדה (עא"ח 18/07 ד"ר אילן שדה – אוניברסיטת בן גוריון [פורסם בנבו]; פסק דין מיום 3.3.08) נקבע העקרון כי "גישת הידיעה" תיושם במקרים חריגים בלבד בהם מתקיימים שני תנאים בסיסיים של ידיעה ממשית של בעל הדין על תוכן פסק הדין ואופן התנהגותו בניהול ההליכים מאז. הכלל הוא שיש להעדיף את "כלל ההמצאה" על פני "כלל הידיעה", זאת בתנאי ש"כלל ההמצאה" אינו משמש מנוף להתנהגות חסרת תום לב, בלתי מוצדקת או בלתי מידתית של הצד שכנגד, או לשימוש בלתי סביר בהליכי בית משפט".
בעת האחרונה, לאור השינויים והעדכונים שחלו במערכת 'נט המשפט', המאפשרים כיום לבעלי הדין ולבאי כוחם לעקוב בזמן אמת אחר מתן החלטות ופסקי דין באמצעות מערכת נט המשפט, הותאמו אמות המידה שנקבעו בפסיקה בעניין היחס בין "כלל ההמצאה" ל"כלל ידיעה" למציאות החדשה. כך למשל, בעניין עמישב (ע"ר (ארצי) 47788-12-15‏ ‏ עמישב שרותים בע"מ - רמי מוסט [פורסם בנבו] (21.11.2016) ) נקבע כי –
".. יש קושי לקבוע שכל צפייה אקראית בהחלטה או בפסק הדין, צפייה שכאמור יכול שתיעשה על ידי עובד ממשרדו של עורך הדין ולא על ידו, תיחשב כהמצאה כדין, שממנה יחל מניין הימים להגשת הליך ערעורי. יתכן, שעם חלוף הזמן, ככל שיוטמע התהליך של המצאת כתבי בי דין באמצעות מערכת נט המשפט, יהיה מקום לקבוע כי יש לראות במועד הצפייה במערכת נט המשפט המצאה כדין מכוח "כלל הידיעה", אם כי כמובהר יש פנים לכאן ולכאן בעניין זה. בכל מקרה, כפי שקבע בית המשפט העליון בפסק דין הכשרת הישוב, אין לקבל טענה של בעל דין כי במקרה שלא נתקבלה על ידו הודעת דוא"ל על פסק הדין ושפסק הדין לא הומצא כדין בדרך אחרת, הוא זכאי להגיש הליך ערעורי בכל מועד שהוא. גם בהתנהלות הדיונית מוטלת על בעל דין חובה לנהוג בתום לב, ויש מקרים בהם המתנה בחוסר מעש פרק זמן ממושך תיחשב כהתנהלות הנגועה בחוסר תום לב, ותביא להחלת "כלל הידיעה".
שאלת היחס בין "כלל הידיעה" לבין "כלל ההמצאה" בעידן נט המשפט נבחנה גם בפסיקתו של בית המשפט העליון. בעניין ע"א 4637/16 הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית נ' פארוק איברהים יעקוב [פורסם בנבו] (15.10.2017) נפסק מפי רשמת בית המשפט העליון כך:
"פרק הזמן אשר חלף בענייננו ממועד הידיעה (כאמור כפי שהוא מתועד באתר "נט המשפט" והמערערת לא ציינה וממילא לא הוכיחה מועד ידיעה אחר) ועד למועד הגשת הערעור בפועל הוא פרק זמן של שלושה חודשים, כלומר פרק זמן משמעותי, הכפול מפרק הזמן הקבוע בדין להגשת ערעור.
בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון (בש"א 8839/18 עמית כהן – המאגר הישראלי לביטוחי רכב (פול) [פורסם בנבו] (19.12.2018) ) נפסק כי –
"בשולי הדברים אעיר כי טענות של בעלי דין לעניין המצאת החלטת בית משפט, שעה שאין חולק כי הם צפו באותה ההחלטה, מעוררות חוסר נוחות והן עשויות להצדיק בנסיבות מסוימות העדפה של מועד הידיעה של בעל הדין על אודות קיומה של ההחלטה, על פני מועד המצאתה"
מהאמור בפסיקות שהוצגו לעיל, ניתן ללמוד כי כאשר עוברת תקופה ארוכה מאז הצפייה במערכת 'נט המשפט', אין באפשרותו של בעל דין להיבנות מהיעדר ההמצאה ועליו לפעול בתום לב דיוני ולהשיג על ההחלטה על יסוד ידיעתו. זאת בפרט כאשר אין מדובר ב'ידיעה בלבד' על קבלת החלטה בעניינו, אלא מדובר בצפייה בפסק דין, על נימוקיו, כך שהיה ידוע לעוה"ד יצחק כי עליו לפעול להשיג על פסק הדין. בנסיבות המקרה דנא, עוה"ד יצחק צפה בפסק הדין עוד ביום 6.2.18, אך בחר להתעלם מכך באופן מובהק – ועל כן אין לנתבעים להלין אלא על עצמ ם ועל התנהלות בא-כוחה.
יתירה מכך, גם אם ישנה מחלוקת בנוגע לצפייתו של עוה"ד יצחק בפסק הדין ביום 6.2.18, הרי שאף לשיטתו, פסק הדין הומצא לנתבע 2 ישירות ביום 12.8.18. אלא שממועד זה, טענתו של עוה"ד יצחק, כי הבקשה הוכנה, אך עקב מעבר משרד ועומס רב , נפל עניין זה בין הכיסאות. מובן כי נסיבות אלו, בהן עוה"ד יצחק שלדבריו כשל בטיפול בשליחת הבקשה – הרי ש אין מדובר בנסיבות חיצוניות כאמור בפסיקה שהובאה לעיל, המהוות 'טעם מיוחד' להארכת מועד שנקבע בחיקוק. בעניין זה מצאתי לנכון להפנות לפסיקת ו של בית המשפט העליון, אשר הביע את דעתו בכל הנוגע לטענות בדבר 'טעויות משרדיות' ( בש"א 7378/98‏ נתנזון נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חולון, פ''ד נג(1) 856) –
"ככלל, טעות משרדית אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור. זאת גם במקרים שבהם האיחור לא נבע מרשלנות ברורה או מזלזול בהוראות החיקוק, אלא מחוסר תשומת-לב או שיקול-דעת לא נכון של בעלי-הדין או של באי-כוחם..
[...]
מנגד, הארכת המועד לא ניתנה כאשר אפשרות העמידה במועד באמצעות האמצעי שנבחר הייתה מוטלת בספק. מובן שהנטל להוכחת סבירות האמצעים מוטל על כתפיו של מבקש הארכת המועד"
אדגיש, כי כפי שהבהרתי לעיל, אני סבורה כי את מועד ההמצאה יש לראות ממועד צפייתו של עוה"ד יצחק את פסק הדין במערכת 'נט המשפט' ולא ביום שבו הומצא לנתבע 2 פסק הדין. על כן, ברי כי אין מדובר בתקופה זניחה כפי שמנסה לצייר עוה"ד יצחק, אלא תקופה ארוכה מאוד, של קרוב לשנה (!) בה התעלם עוה"ד יצחק מפסק הדין, תוך תקווה שמא התובע יזנח את תביעתו. לא זו אף זו, אף שהנתבעים התעוררו שוב, רק לאחר שנודע להם כי פסק הדין הוגש ל הוצאה לפועל למטרת מימושו, גם אז הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין רק בחלוף חודשים רבים.
ודוק, התנהלות זו של הנתבעים בהגשת הבקשה דנא, אינה אלא חוליה נוספת בשרשרת המחדלים בהם נהגו הנתבעים בהליך זה – אי התייצבותם בדיון הקד"ם הראשון מחמת שריפה, הבקשה לדחות את הדיון השני מחמת טיסה, אי התייצבותם לדיון שנקבע ליום 3.7.17, על אף אישור מסירה שהומצא להם כדין, אי התייצבותם של הנתבעים לדיון ביום 9.7.17 לאור מחלה כביכול שהוסברה בדיעבד (ואף מאישור המחלה עולה כי כלל לא הייתה התייצבות אצל רופא, אלא מדובר באישור מחלה שהוזמן טלפונית). היעדרויות חוזרות ונשנות אלו , אף שלחלק ן דאגו הנתבעים להמציא אסמכתאות, מלמדות יותר מכל כי כל רצונם של הנתבעים הינו להביא להימשכות ההליכים בתיק.
בהמשך ישיר להתנהלותם האמורה, ובאין מפתיע, לא התייצבו הנתבעים לדיון ההוכחות שנקבע ליום 29.1.18. אף שמעיון באישו ר המסירה אכן עולה כי הוא הומצא לכתובת דוא"ל של עוה"ד איידלברג, הרי שגם בעניין זה מקור המחדל הוא בהתנהלותו של עוה"ד יצחק. כאשר מוגשת בקשה להעביר את כרטיס 'נט המשפט' תחת למשרד החדש, מובהר לעורך הדין, על גבי אותו טופס אותו הוא ממלא לשם כך, כי העברת התיק בנט המשפט למשרד החדש לא תבוצע באופן אוטומטי, אלא עליו להגיש בקשה מתאימה וזו לשון ההוראה –

למותר לציין, כי בחודש 08/2016, עת נפרד עוה"ד יצחק ממשרדו של עוה"ד איידלברג, הוא לא טרח להגיש בקשה מתאימה. אף בבקשה שהגיש עוה"ד יצחק ביום 8.8.16, שבה ביקש להודיע שעו"ד חיל דווקא אינו מייצג בתיק זה, כלל לא הוזכר עניין זה, אלא כל שנטען כי עוה"ד תומר חיל מפסיק את ייצוגו במשותף עם עוה"ד יצחק. כמו-כן, עוב"ד איידלברג כלל לא הוזכר כמי שמייצג בתיק, אף לא בכתבי הטענות. והנה, וגם לאחר שעוה"ד יצחק בעצמו טען כי חווה תקלות רבות עקב כך (ר' ס' 13 לבקשתו), הוא לא טרח לתקן עניין זה, על אף שהובהר לו כאמור כי מדובר באחריותו בלבד. אם כן, גם אי קבלת הזימון לדיון שנקבע למשרדו של עו"ד יצחק , נעוץ אף הוא במחדלו. לא למותר לציין כי ראשית לכל נעשה נסיון של מערכת נט המשפט לבצע מסירת הזימון באתר נט המשפט עצמו. עו"ד יצחק הוא שבחר שלא לצפות בזימון דרך האתר (בניגוד לבחירתו לצפות במסמכים אחרים (כגון בהחלטה בדבר אי הגשת תצהירים מה22.11.16, בפרוטוקול הדיון מה 9.7.17 שאליו לא התייצב), החלטה מה20.8.17) ולכן נשלח הזימון לכתובת המייל כאמור לעיל.
הן בכלל, הן נוכח אי ההתיצבות לדיון ב9.9.17 והן נוכח האמור בהחלטה מה20.8.27,מצופה מבא-כוחם של הנתבעים כי יפעל באופן יזום לבירור מועד הדיון החדש שנקבע. טענתו של עוה"ד יצחק לפיה 'לעתים מקבל הח"מ מועדי הוכחות של שנה ומחצה לעתיד' ובשל כך לא היה במעקב על התיק, רק מוכיחה כי הנתבעים וב"כ בחרו לטמ ון את ראשם בחול, ולבקש להנות ממחדל כזה או אחר . לו התנהלותם של הנתבעים ובא-כוחם הייתה אחרת, ייתכן והכף הייתה נוטה לקבלת גרסתם של הנתבעים וב"כ, אלא שאי התייצבותם לכל הדיונים, אף שקיבלו את הזימונים כדת וכדין, מצביעה יותר מכל, כי לא אי מסירת הזימון הוא מה שמנע את הגעתם – כי אם רצונם להביא להימשכות ההליכים בתיק , והפגם בזימון משמש רק כקרדום לחפור בו. (יוער, זימונים של "שנה ומחצה לעתיד" מתקבלים מראש ולא כעבור שנה וחצי)
עם זאת יש אפשרות שלו תתקבל הבקשה לארכה יובהר גם כי יש לקבל הבקשה לבטול פסק הדין ולו מטעמי צדק.
נוכח החשש כי עסקינן בפועל בנסיון נוסף למנוע מן התובע את זכויותיו מחד גיסא, ועל מנת שלא לסכור בפני הנתבעים את השער לחלוטין מאידך גיסא, הרי שהבקשה לארכה תתקבל ובית הדין יורה על עיכוב ביצוע פסק הדין (עד למתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין לגופה) בכפוף לאמור להלן:
הנתבעים ישלמו את ההוצאות שנקבעו בהחלטה מיום 3.7.17, בצירוף רבית והצמדה מיום 3.7.17 ועד יום התשלום בפועל.
הנתבעים יישאו בהוצאות התובע בגין הוצאות בקשה זו בסך של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.
הנתבעים יפקידו בקופת בית הדין את כל הסכומים שנפסקו בפסק הדין למעט הסכום שנפסק בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד. לחלופין יפקידו ערבות בנקאית בגובה הסכומים שנפסקו כאמור.
כל האמור יבוצע עד ליום 15.9.19 ויודע לבית הדין על כך . ככל שלא יבוצע , תדחה הבקשה לארכה להגשת הבקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב ביצוע הליכי ההוצל"פ .

ניתנה היום, כ"ה אב תשע"ט, (26 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: לירון אבירם
נתבע: נולי טכנולוגיות בע"מ
שופט :
עורכי דין: