ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מורן מזרחי נגד רחל תאיר כהן :

בפני כבוד ה שופטת תמר נסים שי

מבקשים

מורן מזרחי

נגד

משיבים

רחל תאיר כהן

פסק דין

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בצפת (כבוד הרשמת הבכירה עביר גבריס) מיום 6.3.2019. יוער כי הבקשה הוגשה באיחור, ואולם, משלא הוגשה תגובת המשיבה לבקשה להאריך את המועד, ובהתחשב בנימוקי המבקשת, ניתנת בזאת ארכה מבוקש.

לגופו של עניין – עסקינן בתביעה כספית שהוגשה לבית המשפט קמא בגדרה עתרה המשיבה לחייב את המבקשת לשלם לה סך 8,000 ₪ וזאת בגין חלקה, בתשלום קנסות כאלה ואחרים שהושתו על המשיבה במסגרת טיול משותף שערכו השתיים ואחרים בחו"ל. תביעת המשיבה נסמכה על התחייבות המבקשת לשאת בחלק יחסי בקנסות כפי שהעידה בדיון שהתקיים בהליך אחר (ת"ק 48946-08-17 ולהלן: " ההליך הקודם") שם תבעה המשיבה שותפה אחרת לטיול – הגב' מרים סננס.

בכתב ההגנה שהגישה טענה המבקשת כי פסק הדין בהליך הקודם מקים השתק שיפוטי המונע מהמשיבה להגיש תביעה נוספת בגין אותה עילה. עוד טענה כי משלא הייתה בעלת דין בהליך האמור, קביעות בית המשפט שם אינן מחייבות אותה. לגופו של עניין, נטען כי המבקשת לא החזיקה במועדים הרלוונטיים לתביעה ברישיון נהיגה ולא נהגה כלל ברכב. משכך איננה חייבת דבר למשיבה. המבקשת הוסיפה כי אמנם הביעה נכונות לשלם חלק מסכום הדו"חות, וזאת לפנים משורת הדין, אך נוכח היחס המחפיר לו זכתה מצדה של המשיבה, חזרה בה מכוונתה זו. בדיון הוסיפה כי למעשה גם בדיון שהתקיים בהליך הקודם לא נתנה הסכמתה לתשלום מלא הסכום אלא הייתה נכונה לשלם סך של 1,000 ₪ בלבד. כעת אינה מעוניינת להשתתף בקנס שאינה נושאת באחריות לו.

לאחר ששמע את הצדדים קיבל בית המשפט קמא את התביעה באופן חלקי וחייב את המבקשת לשלם למשיבה סך של 3,872 ₪. נדחתה טענת המבקשת ביחס לקיומו של השתק שיפוטי שכן המבקשת לא הייתה צד להליך הקודם. כן נדחתה הטענה כי המבקשת התחייבה רק בסכום חלקי וזאת על בסיס דבריה כפי שאלה עולים מהפרוטוקול בהליך הקודם וכפי שנרשמו בפסק הדין עצמו. לגוף העניין, בית המשפט קמא קבע כי המבקשת אישרה בעדותה שלקחה חלק בנסיעות ברכב, וחרף טענתה כי לא היה לה רישיון נהיגה ולא נהגה ברכב, הרי שלא הוכיחה כי הדו"חות מתייחסים אך לעבירות הקשורות בנהיגה. בית המשפט קמא מצא כי נכון לחלק את החוב בין ארבעת הנוסעים באופן שווה.

על החלטה זו מבקשת המבקשת להשיג לפניי. המבקשת טוענת כי הגם שהביעה נכונות בהליך הקודם לשלם 25% מסכום החוב הרי שכוונתה הייתה לשלם רבע מסכום החוב המקורי שעמד על 4,000 ₪ (בטרם תפח לסך כ-16,000 ₪ בשל רשלנותה של המשיבה אשר השתהתה בתשלומו) , כפי שאף ציינה העדה מטעמה. דברים אלה צריך היה לקבל. בהקשר זה לא היה מקום לחייבה על פי פרוטוקול ההליך הקודם – הליך שלא הייתה צד לו וממילא לא קמה לה הזכות להגיש בקשה לתיקונו. עוד היא טוענת כי בית המשפט קמא שגה בכך שחייב אותה בחלק מסכום החוב על אף שלא נהגה ברכב ואין בידיה רישיון נהיגה כלל. עוד נטען כי לא היה מקום להיפוך נטל ההוכחה בנוגע למהות העבירות בגינן הושתו אותם קנסות כאשר המשיבה (התובעת שם ובהליך הקודם) העידה בעצמה כי מדובר בעבירות שקשורות בנהיגה בלבד.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובהחלטת בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי הבקשה איננה מצריכה תשובה וכי דינה להידחות מיד, בגדר תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

כידוע, התערבותה של ערכאת הערעור בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות שמורה למקרים חריגים, בהם נפלה טעות גלויה ובולטת בממצא עובדתי או ביישום הדין או כשנגרמה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, וזאת בהתחשב בטיבו ובתכליתו הייחודית של הליך זה (רע"א 2816/17 אבירם דהרי נ' שי לוי (10.5.17)). במיוחד שעה שעיקר הטענות כנגד פסק הדין עניינן בקביעות עובדתיות של בית המשפט קמא אשר ראה ושמע את הצדדים והעדים (ראה ע"א 3537/09 זאב בר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף (מיום 2.2.2005)) אינני סבורה כי המקרה דנן נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור.

למעלה מן הנדרש, אציין כי גם לגופו של עניין לא מצאתי כי נפלה שגגה כלשהי בפסק דינו של בית המשפט קמא. בצדק דחה בית המשפט טענתה של המבקשת לכך שפרוטוקול הדיון בהליך הקודם איננו משקף נכונה את דבריה או לכל הפחות את הכוונה שביסודם. לא קיים תיעוד או אינדיקציה כלשהי לטענת המבקשת בדבר כוונתה לשלם רבע מהחוב בסכומו המקורי. יתרה מכך, בפרוטוקול ההליך הקודם אף ננקב הסכום המדויק בו התחייבה לשאת – 4,000 ₪. הטענה כי הסכום המקורי עמד על 4,000 ₪ איננה מעוגנת בראיות כלשהן. זאת ועוד, טענותיה אלה אף לא נטענו בכתב ההגנה, שם הבהירה כי חזרה בה מכוונתה לשלם רק בשל היחס המחפיר לו זכתה מצד המשיבה. הדברים לגופם (באשר לסכום הקנסות) אף מקבלים ביטוי בתכתובת שקדמה להליך הקודם בין הצדדים בווטסאפ (ת/5).

מבלי להידרש לשאלת נטלי ההוכחה ואפילו ניתן לקבל כי קיים קושי לחייב אדם לשאת בתשלום קנס בגין עבירה שלא ביצע ולו כהשתתפות, הרי שלמעשה אין המדובר בתשלום קנס אלא מדובר בחיוב שנטלה על עצמה המבקשת מפורשות מטעמיה שלה (ככל הנראה על רקע הנכונות לחלוק בכלל הוצאות הטיול) . התחייבות זו, כעולה מההליך הקודם, אף שימשה לצורך ההכרעה באותו עניין (ראה קביעת בית המשפט בהקשר זה כי נרשמה התחייבותה לתשלום חלקה) . משכך, ממילא משלא הסבירה מהי אותה התנהגות מחפירה בעטיה היא מבקשת לחזור בה מהתחייבותה זו ואף לא חזרה על כך בעדותה בבית המשפט , אין היא רשאית לחזור בה עתה מהדברים והיא עצמה מושתקת.

על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ט, 25 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מורן מזרחי
נתבע: רחל תאיר כהן
שופט :
עורכי דין: