ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סעוד זוואהרה נגד עווד זוואהרה :

לפני

כבוד ה שופטת חנה מרים לומפ

המבקשים
1. סעוד זוואהרה
באמצעות ב"כ עו"ד חוסאם סיאם
2. זיאד קעוואר
3. יזיד קעוואר
באמצעות ב"כ עו"ד נאהד ארשיד

נגד
המשיבים

  1. עווד זוואהרה
  2. ח'אלד זוואהרה
  3. וליד זוואהרה
  4. מוחמד זוואהרה
  5. נעימה זוואהרה
  6. טארק זואהרה

באמצעות ב"כ עו"ד סייף כנעאן

החלטה

לפניי בקשה לחיוב המשיבים ( התובעים בתובענה) בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאות המבקשים ( הנתבעים 3-1 בתובענה), בגין תביעתם למחצית הזכויות בנכס המקרקעין המשפחתי בו הם מתגוררים הנמצא בבית צפאפא, בסכום משמעותי, ככל שתידחה התביעה, וזאת בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: " התקנות").

הרקע וההשתלשלות הדיונית
המשיבים וכן אחיהם סעוד זוואהרה (להלן: "המבקש 1") הם בני משפחת זוואהרה המתגוררים בנכס מקרקעין משפחתי בשכונת בית צפאפא שירושלים (להלן: "הנכס").

עיקר נושא התובענה, הוא השבת זכויותיהם של המשיבים בנכס, אשר לטענתם הונו על ידי מבקש 1 ועל ידי עו רכי הדין אשר ייצגו אותם זיאד ויזיד קעוואר (להלן: "המבקשים 2-3 ") כדי לחתום ולמסור את זכויותיהם בנכס ללא תמורה ראויה. כמו כן, המשיבים מבקשים למנוע מבעלי הזכויות הנוכחיים להעביר את זכויותיהם לצדדים שלישיים.

לאחר השתלשלות דיונית ארוכה, הגישו המשיבים ביום 16.4.19, בקשה להגשת כתב תביעה מתוקן המבהיר את הסעדים הדרושים לתביעה ואת מעמדם ומידת מעורבותם של כל הנתבעים בתיק. הבקשה התקבלה ביום 10 .7.19 בהיעדר התנגדות מצד הנתבעים. נקבע, כי על המבקשים להגיש כתב הגנה מתוקן עד ליום 8.9.19.

ביום 28.4.19 הגיש מבקש 1 בקשה לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המשפט . ביום 14.5.19 הצטרפו המבקשים 2-3 לבקשה והוסיפו לה טענות משלהם. יוער, כי ישנם שישה נתבעים נוספים בתובענה זו, אשר לא הגישו בקשה להפקדת ערובה לתשלום הוצאות המשפט.

ביום 3.6.19 הגישו המשיבים את תגובתם לבקשה , וביום 19.6.19 הגישו המבקשים 2-3 את תשובתם לתגובת המשיבים. מכאן הדיון בבקשה.

טענות הצדדים
המבקשים טוענים, כי יש להיעתר לבקשה לאור התנהלותם הקלוקלת וחסרת תום לב של המשיבים בתיק, הכוללת , בין היתר , הסתרת עובדות ושינוי גרסאות, וכן לאור העובדה שמדובר בתושבי שטחים שאינם בעלי תעודת זהות ישראלית או אישורי שהייה, אשר אינם מחזיקים נכסים בארץ ואף נמנעים מלשלם למבקשים את שנפסק להם על פי החלטות שיפוטיות קודמות בתיק זה ביום 4.4.19 ו כן החלטה מיום 10.2.19 בתיק 66842-01-19 שהתנהל אף הוא בין הצדדים. בנוסף טענו, כי לאור סיכויי התביעה הקלושים , כפי שניתן היה ללמוד, בין היתר, מהטענות שעלו בדיון מיום 3.7.18, עולה חשש ממשי, כי המבקשים לא יוכלו להיפרע מן המשיבים , אם וכאשר ביהמ"ש יחייב אותם בהוצאות בסיום ההליך .

המבקשים גורסים, כי לביהמ"ש יש שיקול דעת רחב אם לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה לפי תקנה 519 אם לאו . לשיטתם, על ביהמ"ש לאזן בין חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, אשר נפגעת כאשר נדרשת ערובה, לבין האינטרס במניעת תביעות סרק, בייחוד כאשר סיכויי התביעה קלושים והסיכון שהתובע לא יפרע את חובותיו גבוהה.

המבקשים טוענים, כי הסיכון מחריף לאור הקושי שבאכיפת צווים וחיובים של בתי המשפט בישראל כלפי תושבי הרשות הפלסטינית, וכן לאור העובדה שמענם של המשיבים אינו ברור ורשום רק כ" בית צפאפא".

מנימוקים אלה סבורים המבקשים שיש לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה לפירעון הוצאות המשפט, אם וכאשר תביעתם תידחה בסיום ההליך.

מנגד, המשיבים טוענים כי דווקא המבקשים נוהגים בחוסר תום לב, והבקשה מוגשת כעת, באופן תמוהה ובשיהוי ניכר, למרות שהתיק נפתח בראשית שנת 2018 וכבר התקיימו בו דיונים וניתנו החלטות למכביר. לשיטת המשיבים , הפסיקה רואה בזכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית מן המעלה הראשונה, שאין להגבילה אלא במקרים נדירים. לטענתם, תוב ענה זו אינה באה בגדרי מקרים אלה, שכן לדבריהם סיכויי התביעה הם גבוהים ביותר לאור המסמכים וההסכמים שהוג שו.

עוד הוסיפו המשיבים וטענו, שהם מתגוררים בנכס המשפחתי שבבית צפאפא עוד משנות השלושים, וזה אירוני מצד מבקש 1 לטעון שהם אינם מתגוררים בישראל, בעודו הוא מתגורר עימם באותו הנכס.

לשם הוכחת מקום מגוריהם, צירפו המשיבים מגוון חשבונות ארנונה, מים וחשמל מהשנים האחרונות אשר חלקם רשומים על שם טארק אלזוהארת, חלקם על שם טארק סלימאן וחלקם על שם וליד סלימאן , וכן מכתב חתום מאת מוכתרי ומכובדי בית צפפה משנת 1993 המציין כי "מר סלימאן קאסם מוקבל אלזואהרה ומשפחתו גרים בבית צפאפא- דאר עסלי משנת 1967 בצורה ממושכת ועד היום".

בהקשר זה ציינו המשיבים , כי לפי הפסיקה מקום מגוריהם לבדו אינו מספיק כדי לחייבם בערובה, והמבקשים לא הוכיחו את יכולתם או חוסר יכולתם הכלכלית של המשיבים כנדרש ואף לא צירפו תצהיר לתמיכה בטענותיהם.

בתגובה, השיבו המבקשים 3-2, כי אין מחלוקת על כך שהמשיבים אינם בעלי תעודת זהות ישראלית, והם אף לא צירפו אישורי שהייה בישראל. עוד טענו, ששמות המשיבים אינם מופיעים במכתב ואף לא בחשבונות הארנונה למעט באחת מלפני 6 שנים, ואילו חשבונות המים והחשמל אינם מספיקים כדי להוכיח היכן נמצא מרכז חייהם. לכן, המבקשים גורסים, כי בהתאם לפסיקה מדובר בתושבי חוץ לכל דבר ועניין.

עוד הוסיפו בתגובתם, כי העובדות שבבסיס הבקשה עולות מכתב התביעה עצמו ומהמסמכים שבתיק בית המשפט , וכן מהמסמכים שצורפו לבקשה עצמה, ולכן אין צ ורך לצרף תצהיר לבקשה.

המבקשים 3-2 הדגישו, כי המשיבים לא התייחסו בתגובתם לאי תשלום החיובים הקודמים שהטיל עליהם בית המשפט, דבר המעיד על כוונתם להתחמק גם מתשלום הוצאות המשפט שייפסקו נגדם בסוף ההליך דנן .

לבסוף, המשיבים מבקשים כי אם בכל זאת בית המשפט ייעתר לבקשה לחייבם בערובה, אזי הם מבקשים להסתפק בערבות צד ג'.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשות, בתגובה להן ובתשובה ל תגובה, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל .

מקור חיוב תובע להפקדת ערובה הוא תקנה 519 (א) לתקנות, הקובעת כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

תכלית תקנה זו היא מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאות הנתבע, בפרט במקרים בהם סיכויי התביעה קלושים. (ר' רע"א 321/07 אלינה רבינוב גושן נ' עו"ד יורם אבי גיא (פורסם בנבו, 21.08.2007)). יודגש , כי הכלל הוא כי אין להפקיד עירבון להבטחת הוצאות הנתבע, אלא לעיתים נדירות ובמקרים חריגים בלבד (ר' רע"א 2442/98 עו"ד מיוחס ואח' נ' עו"ד רוזן, פ"ד נג(3) 145, רע"א 4366/07 רפאלוב נ' חכמוב (פורסם בנבו , 19.7.2007)).

בפסיקה צוינו נסיבות המלמדות על כך שיש מקום לשקול השתת חיוב ערובה על התובע ובהן: תושבות חוץ, אי ציון מען עדכני בכתב התביעה, מורכבות ההליך, שיהוי בהגשת ההליך, סיכויי תביעה קלושים ומצב כלכלי ירוד של התובע (ר' אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד' 12, 2015), עמ' 679). על בית המשפט לאזן בין הפגיעה העלולה להיגרם בזכות הגישה לערכאות אשר הוכרה כזכות חוקתית, לבין זכותו הקניינית של מבקש הערובה לגבות את הוצאותיו בגין תביעה זו, על מנת שלא יצטרך לעמוד בפני "שוקת שבורה" אם יזכה בדין.

הלכה היא, כי על בית המשפט לנהוג משנה זהירות בעת שיחליט להטיל על התובע חיוב הפקדת ערובה, וכן בעת שיקבע את סכום ההפקדה, וזאת נוכח החשש כי השלכות החלטה זו עלול ות להגיע עד כדי ביטול התביעה ומניעה מאזרח חסר אמצעים את זכות היסוד לגשת לערכאות. מנגד, על בית המשפט לאזן את זכותו של הנתבע אשר עלול להגיע למצב שיוציא הוצאות מיותרות עקב תביעת סרק שהוגשה נגדו, ובסופו של הליך לא יהא לו ממי להיפרע. על כן עליו למצוא את האיזון הראוי בין הצדדים, תוך מתן בכורה לזכותו הבסיסית של אדם לגשת לערכאות.

אמנם, כאשר מדובר בתביעה של תושבי חוץ קיימת נטייה לחייב ם בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע ים. ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, נח(5) 865 (2004) נקבע, כי:

"בית-המשפט ישתמש בסמכותו לחייב בהפקדת ערובה כאשר התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידו להצביע על נכסים הנמצאים בישראל כך שיקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו אם ייפסקו לטובתו. תושבי הרשות הפלסטינית נחשבים לצורך זה כתובע המתגורר בחו"ל, אולם עובדת היות התובע תושב חוץ איננה הטעם היחיד להטלת חיוב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. בית-המשפט ישקול שיקולים רלוונטיים נוספים וידון בכל מקרה לגופו על-פי נסיבותיו" (ר' גם רע"א 6590/10 עזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (פורסם בנבו, 28.05.2012) בפס' 15 וההפניות המובאות שם).

ברם, המלומד י' רוזן-צבי עמד על הבעייתיות שבהטלת ערובה על קבוצות מוחלשות כמו פלסטינים, תושבי שטחים ומהגרי עבודה , בספרו ההליך האזרחי (תש"ע-2015), עמ' 140-136. לשיטתו , "הכלל שיש איפוא לאמץ הוא שעל בית המשפט לבחון בראש ובראשונה את יכולתו של התובע לעמוד בדרישה להפקדת ערובה להוצאות, ואם מתברר שדרישה כזו תחסום באופן אפקטיבי את הגישה לערכאות של התובע, על בית המשפט להימנע מהטלת ערובה להוצאות גם אם סיכויי התביעה נמוכים (אלא אם כן הנתבע אף הוא חסר אמצעים)" (עמ' 138).

מן הכלל אל הפרט
נראה, כי חרף המחלוקת בשאלה היכן מתקיים מרכז חייהם של המשיבים, אין חולק כי הם אינם בעלי תעודת זהות ישראלית והם לא הציגו אישורי שהייה בישראל בתוקף. על כן, אין מנוס מלראות בהם 'תושבי חוץ' לצורך תקנה 519 לתקנות .

המשיבים לא הציגו ראיות ליכולתם הכלכלית או לנכסים אשר הם מחזיקים בישראל. אדרבה, חשבונות הארנונה, מים וחשמל שהגישו המשיבים, אם אכן רשומים על שמם, מעידים לכאורה כי עומדים נגדם חשבונות רבים שטרם שולמו. לכך מתווספת העובדה, שהמשיבים לא התייחסו אליה, כי המשיבי ם טרם שילמו את הוצאות המשפט שנפסקו כנגדם בהחלטה מיום 4.4.19 בתיק זה (8,000 ₪) ובהחלטה מיום 10.2.19 בתיק 66842-01-19 ( שהתנהל בין אותם הצדדים ונמחק לאחר שהוגש כתב תביעה מתוקן בגדרי הליך זה, שם נפסק סך 6,000 ש"ח ). מצבור הנסיבות הללו מעיד אפוא על חשש ממשי לכך שהמבקשים יתקשו להיפרע מן המשיבים, אם וככל שייפסקו ההוצאות לטובתם בסיום ההליך.

אשר לסיכויי התביעה, מבלי לקבוע מסמרות בטרם עת, ובזהירות הנדרשת, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ו שמעתי את המבקשים בדיון לפניי בבקשה לסעד זמני מיום 3.7.18, הגעתי לכלל מסקנה שסיכויי התביעה אינם גבוהים, וזאת, לכאורה, נוכח ריבוי גרסאות המבקשים בבקשות לסעד זמני, הסתירות בין גרסאות אלה לאמור בתצהיריהם, והעובדה שגרסתם עומדת אל מול מסמכים בכתב עליהם הם חתומים, וכן העובדה שהתקיים הליך בור רות בין הצדדים בגין אותה מחלוקת, שבגדרו נדחו טענות המבקשים, והם הגישו בקשה לביטול פסק הבורר.

אשר לעיתוי הגשת הבקשה, קרי, למעלה משנה מעת שהוגשה ה תביעה, אשר יכלה, לכאורה, להצביע על חוסר תום לב בבחירת עיתוי הגשת הבקשה, במטרה למנוע מהמשיבים להשיג את זכויותיהם, אני סבורה, כי קיים היגיון בהגשת הבקשה בשלב זה, לאחר ש הורה ביהמ"ש על הגשת כתבי תביעה והגנה מתוקנים, דבר שיגרור את המבקשים להוצאות רבות נוספות, לאור הימשכות ההליך ומורכבותו.

אשר לצורך בתצהיר להוכחת העובדות שנטענו בבקשה, לא מצאתי כי בבקשה הוצגו עובדות חדשות שאינן עולות מן החומרים שבכתבי הטענות ובראיות שהוגשו לביהמ"ש עד כה. לכן לא ראיתי לנכון למחוק את הבקשה מחמת העדר תצהיר.

סוף דבר
לאחר שמצאתי כי סיכויי התביעה אינם גבוהים, וכן שוכנעתי כי קיים חשש ממשי לאי-פירעון מצד המשיבים, מצאתי להיעתר לבקשה ולהורות על הפקדת ערובה.

אשר לגובה הערובה הנדרשת, כאמור, על בית המשפט לשום אותה, לאחר שיאזן מחד, את זכות המבקשים (אשר במקרה זה מדובר בנתבעים שאינם גוף פיננסי איתן, אלא אנשים מן השורה) שלא להיגרר שלא ברצונם להתדיינות ולה וצאות מיותרות, כשבסופה, הם עלולים למצוא עצמם חסר י יכולת מימוש בדבר ההוצאות שנפסקו לזכותם, ככל שיפסקו. מאידך, נתתי משקל בכורה לזכותם של ה המשיבים לגישה לערכאות ולחשיבות אי חסימת דרכם למי צוי זכויותיהם בשל מעמסה כספית. לאחר ששקלתי את סיכויי התביעה, את מצב המשיבים כתושבי חוץ ואת עיתוי הגשת הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי על המשיבים להפקיד ערובה כספית בסך 40,000 ₪ בקופת בית המשפט עד ליום 2.10.19. המשיבים אינם רשאים להשתמש לשם כך בערבות צד ג', אלא עליהם להפקיד סכום זה במזומן או בערבות בנקאית. אם לא יופקד הסכום במלואו או במועדו, תדחה התובענה, זאת בהתאם להוראות תקנה 519(ב) לתקנות.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים החלטתי זו ותוודא קבלת ההחלטה.

התיק יועבר לעיוני ביום 3.10.19.

ניתנה היום, כ"ב אב תשע"ט, 23 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סעוד זוואהרה
נתבע: עווד זוואהרה
שופט :
עורכי דין: