ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ממהלווס וסאם נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת יפה שטיין

המערער
ממהלווס וסאם

ע"י ב"כ: עו"ד יאיר שלום רפאל
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד אלי מושונוב

בית הדין הארצי עמד על כך שתקנה 15 מאפשרת להביא את השלכות הנכות האובייקטיבית הפיזית על המבוטח וכיצד הן באות לידי ביטוי באופן אישי לגביו:

פסק דין

המערער הגיש ערעורו זה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 21.3.18 (להלן: "הוועדה"), אליה הוחזר עניינו של המערער בהתאם לפסק הדין שניתן ביום 23.1.18 בב"ל 35147-11-17 (להלן: "פסק הדין המחזיר").

כעולה מכתב הערעור, ביום 7.12.16 נפגע המערער במהלך עבודתו באצבע ידו הימנית (הדומיננטית). מדובר באצבע מס' 2, האצבע המורה. לטענת המערער, היה זה במהלך עבודתו של המערער כצבעי רכב עת נסגרה דלת תנור הצביעה, שהינה דלת כבדה ומסיבית, על אצבעו.

הוועדה מדרג ראשון, שהתכנסה ביום 13.7.17, קבעה למערער 25% נכות זמנית מיום 25.2.16 ועד ליום 30.6.17, ו-18% נכות לצמיתות מיום 1.7.17. הוועדה הפעילה את תקנה 15 במחצית. המשיב ערער על החלטת הדרג הראשון.

הוועדה לעררים מיום 6.9.17 קיבלה את ערר המוסד וקבעה כי נכותו של המערער עומדת על 7% לפי סעיף 44(3) מותאם. הוועדה לעררים סברה ש"אין שום הסבר רפואי למעמד החריג של אצבע 2 שמציג התובע בפגיעה מסוג זה". הוועדה כתבה כי התובע סירב לכופף את האצבע וטען כי אינו יכול לעשות כן. כמו כן לא הפעילה הוועדה תקנה 15.

במסגרת ההליך הקודם שהתנהל בין הצדדים, בב"ל 35147-11-17, קבע פסק הדין המחזיר כדלקמן:
"ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יושב לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב על מנת שייבדק על ידה מחדש.
מובהר למערער כי עליו לשתף פעולה בבדיקת הועדה, אחרת הדבר עלול לבוא כנגדו בהחלטת הועדה.
כמו כן, הועדה תאפשר למערער לטעון טענותיו בענין כוונתה שלא להפעיל את תקנה 15 בעניינו".

בהתאם לפסיקה על הוועדה אליה מוחזר התיק בהתאם לפסק דין מחזיר, לפעול בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר ולא לחרוג מהן. להלן נבחן אם כך פעלה הוועדה, בשני ההיבטים – בדיקה קלינית של המערער מחדש וקביעת נכותו בהתאם, וכן מתן אפשרות למערער לטעון בעניין הפעלת תקנה 15, והפעלתה.
להלן יובא פרוטוקול הוועדה מיום 21.3.18 עליה הוגש הערעור דנן, כפי שנרשם בכתב הערעור:

כעולה מפרוטוקול הוועדה, הוועדה בדקה מחדש את המערער באופן קליני . לעניין זה יצויין כבר עתה כי יש לדחות טענות המערער המתייחסות לפן הרפואי. המערער טען למעשה כי מצבו הרפואי העולה מהחלטת הדרג הראשון הוא הנכון וכי היה על הוועדה למצוא ממצאים אלו, כדוגמת היפואלגזיה שמצא הדרג הראשון. כך טען המערער טענות רפואיות שונות כגון הפנייה לכך שעבר ניתוח לשחזור הגידים וכי אינו מסוגל לכופף את אצבעו. עניינו של המערער הוחזר לוועדה בהתאם לפסק הדין המחזיר על מנת שזו תבצע, בין השאר, גם בדיקה בפועל הואיל ובדיון הקודם בפניה רשמה הוועדה כי המערער התנגד לעשות כן. הוועדה מצאה כי הוא יכול לכופף אותה באופן פסיבי והיא חוזרת למקומה באופן רצוני. בהקשר זה הצדק עם המשיב, כי הבדיקה הקלינית שעורכת הוועדה היא המחייבת בהתאם לממצאיה, וכי בעצם קיומם של ממצאים קליניים שונים כדי להוות את ההנמקה להחלטתה. בכל מקרה, מסקנת הוועדה לפיה לא נקבעה נכות על שינוי גוון ועל עיוות בולט אלא רק על מגבלת תנועה היא מסקנה סבירה המבוססת על ממצאיה הקליניים. הוועדה הגיעה למסקנה רפואית הנמצאת במסגרת שיקול דעתה לאחר שבדקה את המערער ופירטה מסקנותיה. אין בממצאי הדרג הראשון כדי לחייב את הדרג השני ולוועדה זו שיקול דעת רפואי עצמאי. הערעור לעניין זה נדחה.

נמצא אפוא כי בהתאם היה על הוועדה לבחון הפעלת תקנה 15 לנוכח הליקוי העדכני כפי שנמצא בממצאיה, ואין היא חייבת להסתמך על שנקבע בממצאי הדרג הראשון. אכן, היה על הוועדה לאפשר למערער לטעון טענותיו בשל הפעלת תקנה 15, ועל כן הושב אליה בין היתר עניינו של המערער, וכך עשתה.

בית הדין הארצי עמד על כך שתקנה 15 מאפשרת להביא את השלכות הנכות האובייקטיבית הפיזית על המבוטח וכיצד הן באות לידי ביטוי באופן אישי לגביו:
"לגבי תקנה זו נאמר בספרו של ד"ר שאול קובובי: רמ"ח ושס"ה – סוגיות בתאונות עבודה, בעמ' 149: "התקנה נועדה להסיט את אלומת אורו של הזרקור מן הנכות אל הנכה, מן הנזק השווה לכל גוף, לאותו ניזוק הטוען לנזק מיוחד. לשון אחר – מן האובייקטיבי לסובייקטיבי"... "דרגת נכות" הנזכרת בתקנה 15( א) לתקנות הנכות היא דרגת הנכות הנקבעת לפי תקנה 11( א) לתקנות הנכות ( כמצוטט בפסקה 9 לעיל) או לפי תקנה 11( ב) לתקנות הנכות ( כמצוטט בפסקה 14 לעיל), לגבי נפגע אשר נפגם מספר פגימות באותה פגיעה בעבודה...
פסק כבר בית דין זה שדרך המלך של חוק הביטוח הלאומי לעניין נפגעי עבודה היא קביעת דרגת נכות של אדם לפי מבחנים אובייקטיביים. ברור שדרך זאת יכול ותגרום לעוול, אם מיישמים אותה תוך התעלמות מוחלטת מנתונים אישיים. מקרה של נגר שאיבד בוהן שמאל או מקרה של כנר שאיבד זרוע שמאל יוכיחו את העוול שיכול להיגרם על-ידי יישום מובלט של המבחן האוביקטיבי; האמור תופס גם לעניין הגיל... לקזז מצב נחות זה של האדם שבא בימים, באה תקנה 15, עת מדובר בגיל, כשם שהיא באה לקזז מצבו של בעל מקצוע מיוחד עת מדובר במקצוע".
דב"ע ( ארצי) 1-01/נז ששון כהן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לב 326 (1997) .

במסגרת הפעלת תקנה 15 היה על הוועדה לבחון את יכולתו של המערער לעבוד במקצועו הקודם. לטענת המערער עבד הוא לפני הפגיעה "כצבעי אומן בצביעת רכב" (פרוט' עמ' 1 ש' 17), ורק לאחר הפגיעה עבר לעבוד כנהג. הוועדה לא מתייחסת לשאלת מקצועו קודם לפגיעה, ולא נראה כי חלקה על אופי תיאורו את עבודתו. כעולה מפרוטוקול הוועדה בחנה יכולתו לעבוד כנהג, ולא את יכולתו לעבוד כצבעי רכב. בבחינה זו של הוועדה נפלה טעות משפטית המחייבת החזרת העניין לוועדה.
כך גם לא ניתן לקבוע באופן גורף כי קישיון נוח בהכרח אינו מחייב הפעלת תקנה 15, אלא עניין זה, המקנה נכות, תלוי בסוג העבודה ובאופיה הייחודי. ייתכן שאכן לא תהא הצדקה להפעיל תקנה 15 על קישיון נוח של אצבעו המורה של נהג, אולם אין בכך בהכרח להשליך על המצב בנוגע לכנר, או כבענייננו, צבעי רכב.

הוועדה לא התייחסה להפעלת תקנה 15 ביחס לעבודתו של המערער כצבעי וכן סברה כי קישיון נוח של אצבע בודדת באופן גורף אינו מאפשר הפעלת תקנה 15. בכך יש משום פגם משפטי המצדיק השבת עניינו של המערער לוועדה לעניינים אלו.

במאמר מוסגר ייאמר כי קביעת הוועדה לפיה נהג אינו נדרש להפעיל את האצבע הרלוונטית, לשם אחיזה מיטבית בהגה הנדרשת ממנו בעבודתו כיום כנהג, היא במסגרת שיקול דעתה. לא מקובלת עליי עמדת ב"כ המערער לפיה אין ב סמכות הוועדה להניח הנחה זו, הואיל ואינה רפואית לכאורה, או בלשונו בדיון – כיוון ש"הם רופאים ולא חוקרים" (פרוט' עמ' 1 ש' 17). בוודאי שמדובר בעמדה רלוונטית להפעלת תקנה 15 ואף סבירה והוועדה רשאית היתה להניחה. יחד עם זאת, כאמור, היה על הוועדה להתייחס לטענת המערער כי עבד כצבעי קודם לפגיעה, ולא לעבודתו המאוחרת יותר כנהג.

שינוי הרכב
המערער ביקש להחזיר עניינו לוועדה בהרכב חדש. לטענת המערער חוסר האמון של הוועדה במערער גרם לה להטות מסקנותיה באופן שאינו ראוי.
יובהר כי לא התרשמתי שדעתה של הוועדה היתה נעולה. הוועדה בדקה בדיקה קלינית את המערער, ופירטה התרשמותה. הוועדה מוסמכת להפעיל שיקול דעתה הרפואי, ואין בכך שממצאיה שונים משל הדרג הראשון, כדי להראות שזו ועדה שדעתה מוטה. כאמור, באשר להפעלת תקנה 15 אכן נפלו פגמים בהחלטת הוועדה, אולם נראה כי השבתם לוועדה על מנת שתבחן ותשקול מחדש היא דרך המלך וכך ראוי לנהוג. לפיכך אין הצדקה להעברת עניינו של המערער להרכב חדש.
בד בבד, יובהר לוועדה כי עליה לבחון את הפעלת תקנה 15 לפי אופי וסוג העבודה של המערער באופן ספציפי.

סוף דבר
עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 21.3.18 על מנת שתבחן מחדש עניינו של המערער לעניין הפעלת תקנה 15 בהתייחס לעבודתו הקודמת כצבעי (ולא כפי שעשתה, בנוגע לעבודתו החדשה כנהג). כמו כן מובהר כי לא ניתן לקבוע באופן גורף שקישיון נוח של אצבע בודדת אינו מצדיק הפעלת תקנה 15, אלא הדבר תלוי באופי העבודה הרלוונטית.

בנסיבות העניין, ומשהערעור התקבל באופן חלקי, המשיב ישלם למערער בתוך 30 יום הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

ניתן היום, י"ט אב תשע"ט, (20 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: ממהלווס וסאם
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: