ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רשות מקרקעי ישראל נגד עזראן ציפורה בת.א :

התובעת: רשות מקרקעי ישראל

ע"י ב"כ עו"ד שאול אל עמי

נ ג ד

הנתבעים:
1.עזראן ציפורה בת.א 8367-02-10

2. אלקיים פרוספר
3. אלקיים גורגט בת.א 2499/09

4. אביבי אדוארד
5. אביבי פרלה בת.א. 2496/09

6. אוחנונה מרדכי
7. אוחנונה אורטל בת.א. 2495/09

8. כהן חיים
9. כהן לאה בת.א. 2493/09

10. צרפתי יהודה
11. צרפתי חנה בת.א. 2492/09

12. לוי יעקב
13. לוי קמי בת.א. 2498/09

14. אמזלג סימון
15. אמזלג איוון בת.א. 2482/09

16. קורמן מרק
17. קורמן מרים בת.א. 2483/09
ובת.א. 2485/09

18. לוי יוסף
19. לוי מזל בת.א. 2461/09

20. זורנו דוד
21. זורנו חמדה בת.א. 2470/09

22. בן חמו יעקב
23. בן חמו תמר בת.א. 2463/09

24. סעדה רחמים
25. סעדה מרים בת.א. 2572/09

26. אדרי אליהו אברהם
27. אדרי מרים בת.א. 2468/09

28. דיין יהודה
29. דיין מזל בת.א. 2573/09

30. כהן שושנה בת.א. 2550/09

31. בן ארי לאה בת.א. 2548/09

32. רחיפור שמואל
33. רחיפור מזל בת.א. 2543/09

34. אלפסי יוסף
35. אלפסי מירב בת.א. 2542/09

36. קיטרו שמואל
37. קיטרו ציפורה בת.א. 2551/09

38. אזולאי יוסף
39. אזולאי כוכבה בת.א. 2486/09

40. כהן דוד
41. כהן דליה בת.א. 2487/09

42. בוחבוט אשר בת.א. 2489/09

43. עמיר יעקב
44. עמיר ציפורה בת.א. 2488/09

45. וולנר יוליה (ז"ל)
46. וולפנר יהושוע
47. וולפנר שרה בת.א. 2490/09

48. גונן שלום
49. גונן יהודית בת.א. 2474/09

50. גוטר אריה
51. נידייץ אורית
52. רוטליין מיכל
53. חמו יהודה
54. חמו זהבה בת.א. 11979-01-10

55.קמרון יחזקאל
56. קמרון בת שבע בת.א. 2475/09

57. עזרן יורם
58. עזרן אילנה בת.א. 2476/09

59. בן אבו רוברט
60. בן אבו רחל בת.א. 2477/09

61. שטרית יחיא
62. שטרית עליזה בת.א. 2478/09

63. בוסקילה סימי בת.א. 2479/09

64. מור יוסף ניסים בת.א. 2480/09

65. אבוטבול יוסף
66. אבוטבול רימונד בת.א. 2471/09

67. דיין חיים
68. דיין שושנה בת.א. 2576/0

69. כהן אברהם
70. כהן רחל בת.א. 2577/09

71. סבג יוסף
72. סבג מדלן בת.א. 2578/0

73. גואטה ציון בת.א. 2578/09

74. כהן דוד בת.א. 2568/09

75. יפרח יעקב
76. יפרח מרים בת.א. 2567/09

77. מלול רחל בת.א. 2566/09

78. ייטטן יאן
79. ייטטן איילת בת.א. 2565/09

80. אליחי אליהו
81. אליחי מלכה בת.א. 2562/09

82. שקד דוד
83. שקד אסתר בת.א. 2561/09

84. יפרח סלומון
85. מסעודי סלומון בת.א. 2558/09

86. קליין יוסף בת.א. 2557/09

87. אלקסלסי אהרון
88. אלקסלסי שולמית בת.א. 2555/09

89. ממן הודיה בת.א. 2554/09

90. צייג שאול
91. שבת סמירה בת.א. 2552/09

92.כהן בני
93. כהן וויאן בת.א. 2512/09

94. לוגסי מזל
95. לוגסי דוד בת.א. 2513/09

96. אלקסלסי ציון
97. אלקסלסי פני בת.א. 2514/09

98. אמזלג שלמה
99. אמזלג שושנה בת.א. 2517/09

100. גרוס קלודט
101. גרוס אפריים בת.א. 2518/09

102. בן אריה ראובן
103. בן אריה ברכה
104. גזית חיים
105. גזית עירית בת.א. 2521/09

106. כהן מלכה
107. כהן יחזקאל בת.א. 2520/09

108. סנדר נדב
109. סנדר אימי בת.א. 2526/09

110. עיני סוזי
111. עיני משה בת.א. 2529/09

112. נחמיה דניאל בת.א. 2530/09

113. בן עזרא פרחה בת.א. 2531/09

114. אוחיון עזיזה
115. אוחיון דוד בת.א. 2532/09

116. שושן דוד
117. שושן סימי בת.א. 2533/09

118. אסרף שמעון
119. אסרף ועליה בת.א. 2534/09

120. אזולאי שמעון
121. אזולאי סימי בת.א. 2535/09

122. שוקרון מזל בת.א. 2536/09

123. אלקיים סימון
124. אלקיים פלורי בת.א. 2538/09

125. עייאש דוד
125. עייאש אבלין בת.א. 2539/09

126.עמרה דוד בת.א. 2540/09

127. אזרן מרי בת.א. 2541/09

128. סוויסה אסתר בת.א. 2524/09

129. אדם יוסף
130. אדם חנה בת.א. 2544/09

131. ילדי יפרח משה בת.א. 25789-11-10

132. שרון נחמן
133. שרון רבקה בת.א. 2481/09

134. עמוס מאיר בת.א. 2464/09

135. אלמלח לאה בת.א. 2469/09

136. רז יצחק
137. רז לאה בת.א. 2465/09

138. ברנס קלמנט
139. ברנס גיזיאן בת.א. 2467/09

140. קרן אריק בת.א. 2549/09

141. יוסף אפרים
142. יוסף דבורה
143. סעדה אמיל
144. סעדה אורלי בת.א. 2547/09

145. מגידיש שלמה
146. מגידיש ימית בת.א. 2472/09

147. כהן אסתר בת.א. 2574/09

148. גנון סלומון
149. גנון אליס בת.א. 2575/09

150. דנינו רפאל
151. דנינו סימי בת.א. 2569/09

152. צבאן יצחק
153. צבאן ירדנה בת.א. 2560/09

154. בן חיים דוד
155. בן חיים עדינה בת.א. 2556/09

156. ביטון יוסף
157. ביטון רחל בת.א. 2553/09

158.אזולאי שמעון
159. אזולאי חווה בת.א. 2528/09

160. בר יוסף חנוך
161. בר יוסף חביבה בת.א. 2525/09

162. רוטשילד פנינה בת.א. 2515/09

163. שמש שמעון
164. שמש זיזי בת.א. 2516/09

165. ברדה ז'קי
166. ברדה אסתר
167. ברדה מרים
168. ברדה יצחק
169. ברדה אסתר
170. ברדה יאיר בת.א. 2519/09

171. ורסולקר אברהם
172. ורסולקר שושנה בת.א. 2537/09

173. בידוש מואיז ורחל בת.א. 2523/09

174. ארואס מימון
175. ארואס שולמית בת.א. 2497/09

176. כהן חנניה
177. כהן רובידה בת.א. 2494/09

178. אלבז מכלוף
179. אלבז אסתר בת.א. 2484/09

180. גנון חיים בת.א. 2462/09

181. נגר ציון
182. נגר חנה בת.א. 2466/09

183. קייזלר זיסל בת.א. 2522/09

184. אבגי יוסף בת.א. 2473/09

185. יפרגן סלומון
186. יפרגן גיטה בת.א. 2570/09

187. פרנקוביץ צבי
188. פרנקוביץ רחל בת.א. 2564/09

189. בר גד משה
190. בר גד רחל בת.א. 2559/09

191. בנדלר ארמנד
192. בנדלר אורית בת.א. 2527/09

הנתבעים כולם ע"י ב"כ עו"ד רוית פרינץ

פסק דין

מבוא
עניינו של פסק דין זה הוא תביעה לסילוק ידם של הנתבעים ממקרקעין שהתובעת מופקד ת על ניהולם כמוגדר בכתב התביעה וסעדים משניים נילווים שנתבקשו כמפורט בזה .
עם זאת, ההכרעה הנדרשת בסופו של יום היא אך בהתייחס לפסיקת הוצאות ההליך.

פסק דין זה ניתן בהתייחס לכל התיקים שמספרם נקוב לעיל לצד שמות הנתבעים בכל תיק . תיקים אלו אמנם אינם מאוחדים באופן פורמלי, אולם בפועל נוהלו יחדיו תוך מתן החלטות המופנות לכולם בשל עניינם המשותף ובעוד הצדדים מיוצגים באלו ע"י אותם עורכי דין .
פסק הדין ינקוט לפיכך בלשון כללית הרלבנטית לתיקים כולם.

הרקע להליך ולמחלוקת
תביעה זו נפתחה בשלהי שנת 2009 או בסמוך לכך במקביל לעשרות תביעות נוספות שהופנו נגד תושבי "שכונת החורש" בקרית גת בשל פלישתם למקרקעין הסמוכים לבית מגוריהם, כשבכל תיק פרטני נתבקש סילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין הרלבנטיים לגביו הוא.

בתמצית יצוין כי עסקינן בתושבים אשר הם או קודמיהם עלו מצפון אפריקה בשנות החמישים והשישים ויושבו בשכונת החורש ע"י חב' עמידר והסוכנות היהודית תוך הקצאתם של בית ומגרש במקום, אלא ש לטענתם בחלוף שנים של שימוש והשקעה במקום, התחוור להם כי בעת רישום המגרש הרלבנטי על שמם בלשכת רישום במקרקעין, נעשה הדבר תוך גריעה ממנו. השגתם לגבי מציאות זו היא שעמדה בבסיס הגנתם בתיק.

בחודש ינואר 2010 פתחו כמאה וחמישים מתושבי שכונת החורש תביעה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ובמסגרתה ביקשו הם סעד הצהרתי בדבר בעלותם במקרקעין מושא המחלוקת. (ת.א. 20855-01-10 , להלן: "תביעת התושבים") .

ביום 27.4.11 ו לאחר שהצדדים טענו בענין זה, ניתנה ע"י מותב זה החלטה המורה על עיכוב ברורו של הליך זה (תביעות רמ"י בבית משפט השלום) עד להכרעת בית המשפט המחוזי בתביעת התושבים .

ביום 13.10.16 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתביעת התושבים ותוצאתו היתה דחיית תביעתם תוך חיובם בתשלום הוצאות בשיעור של 30,000 שקלים לתובעת.

בעקבות דחייתה של תביעת התושבים מצד אחד ורצונם של הנתבעים מצד שני בהמשך עיכוב ברורו של הליך זה עד ובהתאם להכרעתו של בית המשפט העליון בערעור שהוגש על ידי חלקם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, השכילו הצדדים לגבש הסכמה דיונית לפיה הליך זה יעוכב עד להכרעה בבית המשפט העליון, אולם במקרה של דחיית הערעור, יינתן סעד פסק דין לפינוי כמבוקש ובכל הנוגע להוצאות ההליך, הרי של צדדים תינתן זכות טיעון קודם לפסיקה לגביהם (ראה הודעת ב"כ התובע ת מיום 17.10.17 ומכתב ב"כ הנתבעים הנלווה לו). (להלן: "ההסכמה הדיונית")

ביום 17.3.19 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון המורה על דחיית הערעור וזאת על רקע הודעת הצדדים בדבר קבלתו של מתווה שהוצע ע"י בית המשפט לסיום המחלוקת שעיקריו:
הערעור יידחה ללא צו להוצאות.
המועד שנקבע בהחלטת רמ"י ליישום החלטה 1522 של מועצתו יוארך עד יום 1.9.20 (החלטה זו מאפשרת בתנאים מסויימים רכישת מקרקעין בפטור ממכרז).

עם הכרעתו של בית המשפט העליון באה העת ליתן פסק דין בהתאם להסכמה הדיונית הנ"ל.

תמצית טענות הצדדים בסוגיית ההוצאות
התובעת טענה תחילה בתמצית כי משעה שהערעור נדחה, הרי שיש ליישם את ההסכמה הדיונית ובנסיבות הענין היא עומדת על פסיקת הוצאות לטובתה, אלא שהנתבעים, באמצעות באת כוחם מתנגדים לכך נחרצות.

הנתבעים נתבקשו לפרט עמדתם בתגובה וזו הוגשה ביום 15.5.19.
לטענת הנתבעים דרישת התובעת לחייבם בהוצאות אינה כדין ויש בה משום חוסר תום לב וכפיות טובה שמשנה תוקף לקושי הטמון בהם שעה שעסקינן ברשות ציבורית.
לדידם, משעה שנפסק ע"י בית המשפט העליון כי דחיית הערעור הינה ללא צו להוצאות, הרי שהדבר משליך אף על הליך זה, שכן פסק דין זה לא ניתן בחלל ריק, כי אם על בסיס קבלת הצדדים את מתווה הפשרה שהוצע והתובעת בעשותה כן וויתרה למעשה על פסיקתן של הוצאות לטובתה (והסכימה לארכה ביישום החלטה 1522), כשמנגד וויתרו הנתבעים על מתן פסק דין בערעור גופו ולא בכדי כך הוצע להם .
דחייתו של הערעור בנסיבות אלה היא פורמלית בלבד.
יתרה מכך, עסקינן בסופו של דבר בסדרת תביעות זהות במהותן שהוגשו טרם זמנן ושלא נדרש שינוי ממשי בינהן בעוד שהנתבעים מצידם הוטרחו להגשת כתב הגנה פרטני וספציפי בכל תיק. לא רק שכך, הנתבעים נתנו הסכמתם למתווה דיוני שחסך לתובע ולבית המשפט זמן יקר ובסופו של דבר לא נדרש קיומו ולו של דיון אחד והתובע אף לא הוטרח להגשת תצהירי עדות ראשית.

התובע בתשובה מפורטת ועניינית מוחה בתוקף על עמדת הנתבעים ומציין כי יש בזו כדי לומר למעשה כי שכר הטירחה שעל התובעת לשלם לו ע"פ התעריף הנוהג אצלה (4,388 שקלים כולל מע"מ), יושת על קופת הציבור ולזאת אין מקום בנסיבות הענין, שעה שהנתבעים עמדו על עמדתם ואילצו את התובעת לפתוח בהליך זה, וזאת חרף פסיקה קודמת שממנה עולה כי אין מקום לעמדתם זו.
לשיטת התובעת למעשה, הנתבעים מערבבים מין בשאינו מינו, שכן המתווה שהוצע ע"י בית המשפט העליון אינו נושא כל התייחסות להליך זה וכך גם הודעת התובעת לגבי קבלתו.
וויתורה של התובעת התייחס אך ורק להוצאות הערעור בבית המשפט העליון וב"כ התובעת מציין כי טרח וווידא זאת עם ב"כ התובעת אשר ייצג אותה בהליך הערעור.
דחייתו של הערעור אינה משקפת כל פשרה מהותית מצד התובעת ולא בכדי ציין בית המשפט העליון מפורשות כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי נותר על כנו. משמעות קביעה זו היא שטענות התובעת בדין יסודן וכי תביעותיה דכאן, בדין הוגשו.
התובעת מסכימה כי ראוי ונכון להתחשב בהסכמה הדיונית כעילה להפחתה בשיעור ההוצאות, אך חיוב צריך שיהיה וממילא הסך המבוקש – 4,388 שקלים, נופל משיעור התעריף המינימלי הנוהג והנפסק ולו גם בפסק דין הניתן בהעדר כתב הגנה.

התובעת מציינת עוד כי אין זה סביר כי הנתבעים שבחרו לנהל את ההליכים עד להכרעה שיפוטית יופטרו מתשלום שכ"ט בעוד תושבים אחרים שהסכימו לחתום על הסכם פשרה מוקדם, ישלמו שכ"ט כאמור בו.

מכל מקום, בנסיבות הענין מבוקש חיובם של הנתבעים בכל תיק בסך של 4,388 שקלים, למעט בת.א 11979-01-10 בו מבוקש חיוב בן 10,000 שקלים מחמת שעסקינן במקרה בו בוצעה בנייה נרחבת ללא היתר ועלה הצורך לבקש צו מניעה בגינה.

דיון והכרעה
אקדים ואומר כי מוצאת אני כי תשובת התובע על חלקיה נותנת מענה ענייני, הוגן וסדור למחלוקת בסוגיית ההוצאות, בבחינת "דבר דבור על אופניו".

תגובתם של הנתבעים תמוהה, משזו חותרת לכלול בכתובים מבית המשפט העליון את שאינו נתון בהם ומשיש בה כדי לנתח את הדברים באופן שאינו עולה בקנה אחד עם המציאות הנחזית. משנה תוקף לתמיהה ולאי ה נוחות מתגובתם משעה שנראה כי התובעת נהגה בהגינות עם הנתבעים בכל הנוגע לסוגיית ההוצאות ולא מיצתה עימם את שורת הדין.

הליך הערעור בבית המשפט העליון עניינו כזכור, נסיונם של הנתבעים להביא לשינוי קביעתו של בית המשפט המחוזי שהיווה משום ראשית מסלולו של אותו הליך. ניסיון זה לא צלח והקביעה לפיה הערעור נדחה ופסק דינו של המחוזי נותר על כנו, מדברת בעד עצמה.

ההליך דכאן הוא משום מסלול משפטי נפרד שלא הגיע כלל לפתחו ולהכרעתו של בית המשפט העליון בהליך הערעור הנ"ל, כך שאין מקום להניח כמובן מאליו כי המתווה שהוצע, ההסכמה לקבלו ופסק הדין שניתן בכל הנוגע לאי החיוב בהוצאות, חלים אף לגבי ההליך דכאן. אדרבא, לו רצו הנתבעים שכך יהיה, הרי שהיה עליהם לבקש לציין זאת מפורשות כחלק מהמתווה ומפסק הדין בערעור. ספק רב אם הנתבעים כיוונו אף להליך זה בהסכמתם למתווה שהוצע, אולם אף אם כך "דברים שבלב אינם דברים".

על פניו לפיכך, אין בתוצאת הערעור בבית המשפט העליון כדי להוות בסיס לפטור את הנתבעים מהוצאות הליך זה.

לגופה של דרישה אומר כי מוצאת אני את זו כלגיטימית ומוצדקת בהחלט.
התובעת טרחה להגיש תביעתה נגד הנתבעים על כל הכרוך בכך ובסופו של הליך נמצא למעשה כי עילת תביעה היתה במועד הגשת התביעה וכי דינה של זו להיענות על רקע פסיקתו של בית המשפט המחוזי.

כידוע, הכלל הנוהג בפסיקה הינו כי בעל דין אשר זכה לסעד המבוקש על ידו, זכאי להוצאותיו לבל יצא בחסרון כיס. ראה: ע"א 428/83 "אורט" ישראל נ' בנימין מזרחי ואח' (31.12.83); ד"ר זוסמן/ סדר הדין האזרחי, מהדורה רביעית, פסקה 640.
עם זאת, שיקול דעת נרחב מסור לבית המשפט בשאלת החיוב בהוצאות ושיעורן ורשאי הוא להתחשב במכלול גורמים רלוונטיים ובכללן התנהלות בעלי הדין לאורך המשפט ויתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות על מנת להגיע לתוצאה הוגנת וצודקת בכל מקרה מקרה. (ראה ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391).

אין בידי להבין ולקבל טענת הנתבעים לפיה התובעת הזדרזה להגיש תביעתה טרם זמנה של זו. משעה שהתובעת הביעה כבר עמדתה ודרישתה לפינוי המקרקעין שבמחלוקת ולא נענתה, מה לה כי תימנע מלנקוט בהליך החוקי הרלבנטי לקבלת מבוקשה, קרי - הגשת תביעתה.
לעת ההיא, לא היה תלוי ועומד הליך אחר המצדיק להימנע מכך, שכן תביעת התושבים נפתחה בפועל רק בחודש ינואר 2010 ואין כל טענה לפיה הודע לתובעת זמן סביר מראש על כוונת הנתבעים לעשות כן ועל המועד הצפוי לכך (אף אם היתה מועלית, לא בהכרח היה בכך כדי לשנות).

גם הטענה לפיה עסקינן בתביעות אחידות, אינה מצדיקה להימנע מפסיקת הוצאות או להעמידן על שיעור זניח.
בסופו של דבר, מעש וטרחה פרטניים נדרשים לגבי כל תביעה כפי שהבהירה התובעת בתגובתה ואוסיף כי לא בכדי לא מיהר בית המשפט להיענות בשעתו לבקשת הנתבעים לאיחוד התביעות בהינתן האבחנות הנתונות בכל זאת בין הנתבעים (ראה בענין זה התייחסות בית המשפט בסעיף 12 להחלטה מיום 26.4.11).
לכל היותר, עשויה טענה זו לשמש, בין שיקולים נוספים, לגבי שיעור ההוצאות הנפסק.

זאת ועוד וכעיקר - תגובת הנתבעים מתעלמת ממש מהמציאות הפשוטה והברורה ולפיה, בסופו של דבר עמדתם בהליך זה לגופה של מחלוקת נדחתה בעוד שעמדת התובעת נתקבלה בעצם פסיקתו של בית המשפט המחוזי, אשר בית המשפט העליון טרח לציין כי היא נותרת על כנה (לצד המתווה המוסכם שצרופו למעשה אך פותח פתח לפתרון תיאורטי אפשרי בפני הנתבעים). במצב דברים זה, הסכמת התובעת לוותר על הוצאת במסגרת המתווה המוסכם, יש בה כפי הנראה, משום מעשה לפנים משורת הדין ובוודאי שאין מקום לפרשה לחובתה. אדרבא, כפי שטוענת התובעת בתשובתה, דווקא לגבי הנתבעים יש לומר כי לא בכדי לאחר שמיעת דברי בית המשפט, ככל שהיו, הסכימו הם שלא לעמוד על מיצוי ההליך בבית המשפט העליון, בחירה שהיתה, מן הסתם, חושפת אותם להוצאות נוספות.

משאלו הם פני הדברים, מה להם לנתבעים כי ינסו לתאר בתגובתם את התובעת כמי שידה היתה על התחתונה.

בסופו של יום, לפני בהליך זה תביעה המתקבלת על בסיס הכרעה שיפוטית מפורשת, לאחר שהנתבעים מצידם בחרו למצות את כל ההליכים עד לבית המשפט העליון וזאת חרף קיומן כבר של הכרעות ישפוטיות קודמות בסוגיה שבמחלוקת (כמבואר בתשובת התובעת ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי).
הנתבעים קיבלו את יומם ולאחר שנוכחו כי מבוקשם אינו מתקבל, מבקשים הם למעשה למנוע מהתובעת את ההוצאות להם נדרשה. אין בידי לקבל גישה זו ואוסיף כי כמדיניות שיפוטית ראויה סבורה אני כי בעל דין אינו יכול להניח כי אין לו מה שיפסיד בניהולו של הליך משפטי.

מוצאת אני לפיכך, כי יש לפסוק לטובת התובעת הוצאות בגין כל הליך שנפתח.
שאלה אחרת ונפרדת היא מהן שיעור ההוצאות ובענין זה שיקולים רבים והצדדים שניהם ציינו מאלו בטענותיהם. ייאמר לשבחה של התובעת כי היא עצמה מודה כי יש מקום להתחשבות בנתבעים בנסיבות הענין כשבכלל זאת ועיקר – העובדה שההליך לא הצריך הרבה מעבר לכתבי טענות פותחים וברורה של בקשת הנתבעים לעיכוב ההליך בשעתו והעובדה שהנתבעים היו צד להסכמה הדיונית שפישטה ברורו של הליך זה.
אביא אף בחשבון כי בקשת הנתבעים לעיכוב ההליך נענתה.

הסבריה של התובעת לגבי התעריף המבוקש לגבי מכלול התביעות, למעט ת.א 11979-01-10, מניח דעתי בהחלט.
התובעת אינה דורשת סכום מופרז ואף לא בקירוב לכך. עסקינן בדרישה הוגנת ביותר ביחס למקובל, ביחס לתעריף המינימלי המפורסם ע"י לשכת עורכי הדין, ביחס לעשייה בפועל וביחס להוצאות התובעת למעשה, כפי שהומחש בתשובתה.
יש להביא בחשבון כי אף המעקב והניהול הנדרש לאורך השנים, הוא בבחינת מעש בכל תיק.

אשר על כן, הני מאשרת דרישת התובעת לפסיקת סך של 4,388 שקלים בכל אחד מההליכים.

אשר לדרישה החריגה המופנית לת.א 11979-01-10, הרי שזו נעוצה כאמור בהטרחתה של התובעת לבקש סעד זמני לאור עבודות הבנייה שבוצעו לטענתה שלא כדין במקרקעין שבמחלוקת בניסיון לקבוע עובדות בשטח.
אכן בקשה כאמור הוגשה, אולם נתונה היתה אף תגובה מנגד בה נטען כי הבקשה מתייתרת לאור קיומו של צו הפסקה מינהלי ממועד סמוך, אשר הנתבעים פעלו על פיו. הנתבעים אף הסכימו לפיכך ל מתן הסעד הזמני שנתבקש. התובעת בתשובתה לא חלקה על הודעת הנתבעים לגבי כיבודו למעשה של הצו המינהלי, אולם הסבירה מדוע בכל זאת נדרש סעד זמני, אלא שבסופו של יום, טרם עלה בידי המותב הדן בתיק ליתן החלטה, ניתנה החלטה מיום 26.4.11 המורה על עיכוב ההליכים בתביעות כולן.
במצב דברים זה, לא ניתן לומר אמנם כי לפנינו מציאות בה הבקשה לסעד זמני נתבררה עד תום והוכרעה לטובת התובעת, אולם לא ניתן להתעלם מעצם הצורך בהעלאתה, צורך שהיה ייחודי להליך הנדון ובעוד הנתבעים אינם חולקים על ביצוען של עבודות בנייה כמיוחס להם.
בנסיבות אלה, יש מקום לפסיקתן של הוצאות בשיעור מוגדל מיתר התביעות, אולם לא מצאתי הצדקה לשיעור המבוקש. עסקינן בבקשה לא מורכבת בעריכתה שאך הוחל בברורה ולא נדרש לשם כך הרבה מעבר לנדרש ביתר ההליכים.
כיוון שכך, בהליך ספציפי זה יעמוד שיעור ההוצאות הנפסק ע"ס של 5,800 שקלים.

סוף דבר, בהתאם למתחייב מההסכמה הדיונית, התביעה מתקבלת כך שהסעדים המבוקשים בה מאושרים ובכל הנוגע להוצאות, הרי שאלו נפסקים באופן המצוין לעיל ויחולו בכל תיק כלפי הנתבעים בו ביחד ולחוד .
פסיקתא לחתימה תוגש בכל תיק תוך 14 ימים ותכלול את ההוראות האופטיביות הרלבנטיות וכמוסכם –תכלול אף סעיף המשקף את המתווה המוסכם בבית המשפט העליון לגבי הגשת בקשה לרכישת המקרקעין בהתאם להחלטה 1522 (בדומה לנוסח המובא בסעיף 5 לנוסח פסק הדין שהגיש ב"כ התובעת ביום 21.5.19. כן יצוינו המקרקעין אף כנתוני זיהויים אף כיום.

קודם להגשת הפסיקתא, יעביר ב"כ התובעת עותק מהנוסח המוצע לחברתו אשר רשאית להעיר בתשובה ישירה אליו, הערות חיוניות, ככל שתהיינה, תוך 10 ימים.
בית המשפט מוצא לנכון להדגיש כי על ב"כ התובעת להקפיד על נוסח תקין ומצד שני - אין מקום להערות מכבידות או כאלו שאינן חיוניות מצד חברתו.
עם חתימתה של פסיקתא בכל תיק, ייסגר התיק.

במקביל – ב"כ התובעת יבחן אפשרות להגיע להסכמות עם הנתבעים בתיקים הנוספים שאינם כלולים בהחלטתי זו (שאינם מיוצגים ע"י עו"ד פרינץ) וישלח הודעה מרוכזת לגבי אלו תוך 14 ימים.

ניתן היום, כ"ב אב תשע"ט, 23 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רשות מקרקעי ישראל
נתבע: עזראן ציפורה בת.א
שופט :
עורכי דין: