ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין Mahmoud Adam Osman Ibrahim נגד דומיקאר בע"מ :

לפני: סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

נציג ציבור (עובדים), מר איסר באומל
נציג ציבור (מעסיקים), מר גיל אלוני

התובע:
Mahmoud Adam Osman Ibrahim
(דרכון סודני מס' P00518745)
ע"י ב"כ: עו"ד תמיר שטינוביץ
-
הנתבעים:
דומיקאר בע"מ (ח"פ: 520038985)
ע"י ב"כ: עו"ד צחי נחום
יו אס די אי בע"מ (ח"פ: 513000547)
אופיר נידם (ת"ז: XXXXXX161)
מוטי שרמן (ת"ז: XXXXXX189)
הנתבעים 4-3 ע"י ב"כ: עו"ד אמה ויינשטיין

פסק דין

התובע עבד בשטיפת רכבים. האם חל על מעסיקתו צו הרחבה בענף הניקיון – זוהי אחת הסוגיות העומדות להכרעתנו בתיק דנא.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות וטענות הצדדים :

הנתבעת 1 היא חברה להשכרת רכב ומפעילה גם מתחם לשטיפת רכבים בתל אביב. התובע עבד בחצריה של הנתבעת 1 (להלן: "המתחם").

הנתבעת 2 הנפיקה תלושי שכר לתובע.

הנתבעים 3, 4 הם דירקטורים ובעלי המניות של הנתבעת 2.

התובע עבד כעובד ניקיון ושוטף רכבים במתחם של הנתבעת 1 והתגורר בדירה השייכת לנתבעת 2.

התובע התגורר בבית הנתבעת 2, ללא תמורה, אך המשיך להתגורר לאחר סיום יחסי העבודה.

ביום 5.6.14 הגיע התובע למשרד הנתבעת 2 והתפתחה תגרה. הנתבע 4 הגיש תלונה במשטרה.

מגרש ההשכרה והמכירה פתוח מ- 8:00 עד 17:00 ובימי ו' מ- 8:00 עד 14:00.

טענות הצדדים
טענות התובע:
התובע עבד במתחם מחודש 7/12 ועד לחודש 9/14. התובע עזב את מקום עבודתו.

לתובע לא ניתנו מלוא תלושי השכר. תלוש השכר היחיד שהונפק לתובע הוא פיקטיבי ואינו משקף את שכרו של התובע ושעות עבודתו. תלוש השכר הונפק בשל דרישת רשות ההגירה לצורך חידוש אשרתו.

התובע עבד 6 ימים בשבוע: בימים א' – ה' מ- 6:00 עד 18:00 וביום ו' מ- 6:00 עד 14:00. התובע השתכר 11-10 ₪. שכרו הועבר בהעברה בנקאית.

התובע עזב עקב בעיות עור מהן סבל בשל שימוש בחומרי ניקוי. הובע נתן הודעה מוקדמת למעסיקתו . בתחילת חודש 9/14 הגיע התובע לקחת את משכורתו עבור חודש 8/14 והוא גורש על ידי "מוטי", מנהל הנתבעים, שאף הזמין משטרה.

התובע עותר לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד (2,500 ₪), שכר עבודה עבור חודשים 8/14, 9/14 (6,100 ₪), גמול שעות נוספות (48,750 ₪), ימי חג (4,480 ₪), גמול פנסיה (8,928 ₪), חופשה שנתית (8,320 ₪), דמי הבראה (4,563 ₪), פיצויי פיטורים (16,120 ₪) ופיצויי הלנת שכר.

התובע לא התייחס להודעת הקיזוז שניתנה ע"י הנתבעים 2 – 4 .

טענות הנתבעים:
לטענת הנתבעים התובע עבד מחודש 12/13 ועד לחודש 8/14 והוא זנח את עבודתו.

לטענת הנתבעת 1, לתובע אין כל עילת תביעה כנגדה שכן לא התקיימו יחסי עבודה ביניהם.

לטענת הנתבעים 2 – 4, כנגד הנתבעים 3 – 4 אין עילת תביעה לתובע . הנתבעת 2 הייתה מעסיקתו היחידה.

לטענת הנתבעים 2 – 4, במהלך תקופת עבודתו ביצע התובע עבירות משמעת: החסיר ימי עבודה ו התווכח עם מנהל העבודה.

לטענת הנתבעים 2 – 4, התובע עזב כיוון שלא קיבל העלאה בשכרו (תמלול צורף כנספח א' לכתב ההגנה) ואף תקף פיזית את מנהל הנתבעת. ממשכורות חודש 8/14 קוזז ו דמי הודעה מוקדמת.

לטענת הנתבעים 2 – 4 תלושי השכר אמיתיים והתובע קיבל אותם מידי חודש ואף הציג אותם בפני משרד הפנים כל שלושה חודשים. שעות הפעילות של הנתבעת 1 הן 8:00 – 17:00 (א'-ה') וביום ו' 8:00 – 14:00.

הנתבעים הגישו הודעת קיזוז בגין פיצוי ללא הוכחת נזק כאמור בהסכם בין הצדדים (15,000 ₪), שווי שני חודשי עבודה בגין אי מתן הודעה מוקדמת ע"י התובע (11,000 ₪). עלות דמי הביטוח הרפואי בו נשאה הנתבעת ושהתובע היה אמור להשיב לנתבעת (3,000 ₪), החזר עלות מגורים במשך 25 חודשים בעלות של 230 ₪ לחודש (5,750 ₪), שווי עלות שימוש בדירה לאחר שהסתיימו יחסי העבודה במשך 8 חודשים בעלות של 2,700 ₪ לחודש (21,600 ₪), עלות שימוש בדירה כגון חשמל, מים וארנונה לאחר סיום יחסי העבודה בעלות של 600 ₪ לחודש (4,800 ₪) .

הנתבעים מבקשים לדחות את התביעה.

עדויות:
מטעם התובע העיד התובע בעצמו .
מטעם הנתבעת 1 העיד מר ארז בן ברוך, מנהל התפעול של הנתבעת 1.
מטעם הנתבעים 2 – 4 העיוטי שרמן, מנכ"ל ובעלים בנתבעת 2.

הכרעה:

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ודין טענת הקיזוז להתקבל.

פיצויי פיטורים:

התובע התפטר מעבודתו. התובע לא נתן הודעה מוקדמת בטרם עזב את העבודה. התובע טען שהראה לנתבעים שהוא סובל מבעיות עור אך לא הציג אישור רפואי בעניין . הנתבעת 2 ביקשה מהתובע לתת לה זמן להיערך בעקבות עזיבתו אולם התובע סירב (ראו לעניין זה תמלול השיחה בין התובע לנתבעת 4 – נספח א' לכתב ההגנה של הנתבעים 2 – 4 ).

אכן התובע לא פוטר אלא התפטר והוא זכאי להפרשות הפנסיוניות בעבור תקופת עובדתו (הכוללת גם רכיב פיצויי פיטורים). התגרה שתפתחה בין התובע לנתבע 4 אירעה לאחר שהסתיימו יחסי העבודה, עת הגיע התובע לקחת את משכורת חודש 8/2014. אין מקום לשלילת כספי הפנסיה של התובע (רכיב פיצויי פיטורים) שכן הפרת המשמעת החמורה הנטענת לא אירעה במהלך יחסי העבודה ולכן, אין לשלול אותם. בירור הנזק שנגרם בגין הקטטה ונסיבותיה מצויים בתחום הפלילי והאזרחי ולא בתחום דיני העבודה ולא נשללים פיצויי הפיטורים בדיעבד לאחר סיום יחסי העבודה.

משלא הוכח שכרו הנטען של התובע, על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 8,928 ₪. לא הוגש תחשיב נגדי ע"י הנתבעת.

האם חל צו הרחבה בענף הניקיון או בענף כוח אדם?

התובע שטף רכבים במתחם . הנתבעת 2 היא חברה המספקת שירותי ניקיון רכבים, פוליש, הכנה למכירה, ליטוש פנסים, ניקיון ריפודים (סעיף 16 לכתב ההגנה).

הנתבעת 2 הייתה המעסיקה של התובע. היא זו שהנפיקה לו תלושי השכר ושילמה לתובע את שכרו.

ב"כ של התובע אשר ניהל הליך מול הנתבעת בעבר, בחר לכנות את הנתבעת בתיק ס"ע 29490-04-14 "חברה המפעילה מתקנים לשטיפת מכוניות" ואילו כאן מכונה הנתבעת "חברת אחזקה וניקיון ו/או כוח אדם" (ס' 16 לכתב ההגנה) אולם התובע אינו מחוייב להצהרת בא כוחו בתביעות אחרות אותן הוא מנהל.

על פי ההלכה שנפסקה בע"ע 18/99 יפה אפרימי - לילה עבד (ניתן ביום 9.7.00 – פורסם במאגרים האלקטרוניים), על העובד הנטל להוכיח מהו עיקר עיסוקו של המעסיק. על פי עיקר עיסוקו של המעסיק, תיקבע חלותו של צו ההרחבה.

אכן לנתבעת 2 אין רישיון להעסקת כוח אדם או למצער לא הוכח אחרת :
"ש. רישיון כוח אדם כלשהו?
ת. גם לא. אני לא מספקים שירותי כוח אדם. אנחנו מספקים רק שטיפת רכבים."
(עמ' 13 לפ' שורות 25-24 לעדות הנתבע 4)

ברם ברי כי הנתבעת 2 סיפקה לנתבעת 1 כ וח אדם (ס' 3 לכתב ההגנה) ועל פי אתר האינטרנט דנסגייד הנתבעת אכן מתוארת כחברת ניקיון. לא הוכח אחרת ע"י הנתבעת ודי בראיות אלו כדי לקבוע כי חל על הצדדים צו הרחבה בענף הניקיון. היה על הנתבעת לסתור ראיות אלו.

משכך אנו קובעים כי על הצדדים חל צו ההרחבה בענף הניקיון שהוא הסכם מיטיב מצו ההרחבה בענף חברות כוח אדם .

האם עבד התובע בחצרה של הנתבעת 1?

התובע הועסק בחניון שבו מחנה הנתבעת 1 את רכביה והנתבעת 2 סיפקה לנתבעת 1 שירותי שטיפת רכב. עסקינן ב"חצרי" הנתבעת 1 שכן הנתבעת 1 משכירה את המקום ולא הוכח אחרת .

על פי סעיף 4 לתצהיר בן ברוך, הנתבעת 2 נתנה לנתבעת 1 "אספקת שירותי כח אדם". הנתבעת 1 לא ביקשה לתקן את התצהיר. משכך ישנה כאן הודעת בעל דין לעניין סוג ההתקשרות בין הנתבעות.

משהועסקו עובדים בחצרי הנתבעת 1, חלה עליה חובה מוסרית וחוקית לדאוג לתשלום מלוא שכרם של עובדי הנתבעת 2.

לא הוצג בפנינו הסכם התקשרות בין הנתבעות על מנת להבין את מהות ההתקשרות בין הצדדים. הנתבעת 1 לא ביקשה מהנתבעת 2 להציג רישיון להעסקת עובדים.

הנתבעת 1 לא הוכיחה כי פיקחה על זכויות העובדים שעבדו בחצריה.

משכך, חלה על הנתבעת 1 אחריות בכל הקשור בתשלום זכויותיו של התובע.

תלושי שכר:

התובע לא הוכיח כי לא נמסרו לו התלושים. ברי כי התובע הציג בפני משרד הפנים את התלושים עת חידש את האשרה.

לטענת התובע, שכרו נקבע לפי מספר שטיפת הרכבים, אולם לא הוכחה על ידו טענתו זו:
"עו"ד ויינשטיין: כן. אני רק רוצה לשאול שאלה עוד פעם, לחזור על השאלה, כמה רכבים בסוף שטפת ביום? 8? 10? 12?
העד, מר איברהים: אני לא יודע."
(עמ' 11 שורות 19-17 לעדות התובע)

אין מחלוקת כי שכרו של התובע שולם באמצעות המחאה בנקאית או העברה בנקאית. בנקל יכול היה התובע להראות כי שכרו כפי שמופיע בתלושי השכר אינו תואם את התשלומים ששולמו לו. משכך אנו מקבלים את הכתוב בתלושי השכר לרבות שכרו.

זאת ועוד, הנתבעים הציגו הודעה לעובד (נספח ד' לכתב ההגנה) התואם את תלושי השכר שניתנו והוצגו בפנינו (נספח 5 לתצהיר הנתבעת 2).

תלושי השכר מצביעים על כך כי עבד בשכר שעתי. קרי , אין קשר בין התשלום של הנתבעת 1 ל- 2 לתשלום שכר של הנתבעת 2 לתובע:

"ש. איך שילמת לו?
ת. לפי שעות וימי עבודה.
ש. איך התובע מחתים?
ת. הוא לא מחתים מתוך בחירה אישית."
(עמ' 10 לפ' שורות 27-24 לעדות הנתבע 4)

"ש. איך יכול להיות שהשעות תמיד עגולות?
ת. בהתאם להודעה מראש לעובד אם תשים לב רשום שאם העובד לא ימלא את השעות שלו או לא יחתום עליהם, בגלל שאנו מכירים את האוכלוסייה הזו לא נותר לנו אלא לתת את השעות מהמקסימליות לשעות פתיחה וסגירה של סניף הלקוח."
(עמ' 10 לפ' שורה 31, עמ' 11 לפ' שורות 3-1 לעדות הנתבע 4 )

על פי ההלכה הפסוקה תלוש שכר משקף את המציאות, כל עוד לא הוכח אחרת:

"מקום בו ניתן תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם הוכח, מעדויות אמינות, אחרת" (דב"ע מז/146- 3 יוסף חוג'ירת - שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 19, 27).

משכך, תלושי השכר לא נסתרו ע"י התובע ועל כן כל הכתוב בהם אמת, שכן לא הוכח היפוכו של דבר.

חופשה שנתית:

כעולה מתלושי השכר הנתבעת 2 שילמה לתובע 5,805 ₪ בעבור 25 ימי חופשה. משכך, לא נותרו הנתבעים חייבים לתובע דמי חופשה.

לפיכך, נדחה רכיב תביעה זה.

דמי הבראה:

כעולה מתלושי השכר שולמו לתובע דמי הבראה בסך 3,726 ₪ בגין 10 ימי הבראה. התובע זכאי ל-2 ימי הבראה נוספים על פי צו ההרחבה. לפיכך, על הנתבעות לשלם לתובע סך של 756 ₪.

דמי חגים:

התובע זכאי לדמי חגים לאחר 3 חודשי עבודה. כעולה מתלושי השכר הנתבעת 2 שילמה לתובע 14.5 ימי חג בסך של 3,484 ₪ בגין ימי חג. משכך, נדחה רכיב תביעה זה.

שכר חודש 8/14 ו- 9/14:

לא הוכח ע"י התובע כי עבד בחודש 9/14. בנקל יכל התובע להוכיח את תקופת עבודתו באמצעות דוחות איכון.

בכתב התביעה טען התובע כי עזב את העבודה בתחילת 9/14. אם כן, אף לשיטת התובע לא עבד בחודש 9/14. משכך נדחה רכיב תביעתו לשכר חודש 9/14.

אין מחלוקת כי התובע עבד בחודש 8/14 והוא זכאי לשכרו בקיזוז חלף הודעה מוקדמת. התובע זכאי לשכר חודש 8/14 אולם משלא נתן הודעה מוקדמת זכותה של הנתבעת לקזז חלף הודעה מוקדמת אולם הודעה מוקדמת מעבר לקבוע בחוק איננה לגיטימית כפי שנקבע בעבר מפי הנשיאה בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים (כתוארה אז), כבוד השופטת רוזנפלד (בדימוס) (דמ (י-ם) 6700/04 לוי יניב נ' כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ, ניתן ביום 1.1.2006 – פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם סעיף 33).

על הנתבעת לשלם תובע סך של 5,500 ₪ בגין שכר חודש 8/14 . לא הוגש תחשיב נגדי ע"י הנתבעת והנתבעת ויתרה על חלף הודעה מוקדמת בסיכומיה (סעיפים 59 -63 לסיכומי הנתבעים).

הודעה לעובד:

משהוצגה הודעה לעובד שניתנה לתובע וחתומה ע"י התובע והנתבעת , דין רכיב תביעה זה להידחות.

שעות נוספות:

עדותו של התובע לא הייתה מהימנה והוא התחמק ממתן תשובה לשאלה כמה רכבים שטף ביום, על מנת שלא ניתן יהיה לגזור מתשובתו כמה שעות עבד ביום. אם רחיצת מכונית אורכת 40-30 דקות אזי אם היה משיב שרחץ 8 מכוניות ניתן היה לחשב כמה שעות עבד.

אמינים עלינו דברי הנתבעת 2 כי התובע סירב להחתים נוכחות. לא ניתן להכריח עובד לחתום שעון נוכחות באמצעות אצבע. לכן, הנתבעת העבירה לתובע דו"ח והוא היה חותם ורק לאחר מכן הנתבעת הייתה ממלאת את הדו"ח באופן סיסטמתי (8:00 – 17:00).

לא זו אף זו, התובע הודה שיצא לסידורים בשעות העבודה (משרד הפנים: עמ' 11 שורה 12 לעדות התובע) אך עדיין קיבל את שכרו בלי קיזוז השעות.

המתחם נסגר בשעה 17:00 ולכן ברור כי התובע לא נשאר לאחר השעה 17:00. לא הייתה סיבה שהתובע יגיע בשעה 6:00 "להכין את עצמי" (עמ' 12 לפ' שורה 6 לעדות התובע).

כבר נקבע כי שעות פתיחה וסגירה של עסק מהווה אינדיקציה לביצוע או אי ביצוע שעות נוספות:

"מקרה אחר הוא כאשר מאזן ההסתברויות נוטה לצד המסקנה כי הפוטנציאל המירבי לעבודה נוספת – בין אם ביחס לכלל העובדים או בסוג עיסוקו של העובד בקרב המעסיק או העובד הפרטני - נמוך מהרף הקבוע בחוק. אין זה המקום להרחיב אודות דרכי הוכחת פוטנציאל העבודה המירבית, כשבענין זה לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו. יחד עם זאת, לצורך המחשת העיקרון, ניטול כדוגמא מוכר בחנות ספרים ששעות פתיחתה הן בין 8:30 ל 19:00, ונניח שאין בידו לבצע את העבודה אלא בחנות ובשעות פתיחתה. משמע, פוטנציאל שעות העבודה הנוספות תחום על ידי שעות פתיחת החנות. עוד נניח כי בנסיבות הענין קיימת אי וודאות אם המוכר עבד כל שעות פתיחת החנות או חלקן, ולכן בא הענין בגדר המקרה השלישי בענין ריעני, בו כפות המאזניים נותרו מעויינות ביחס לעצם העבודה בשעות נוספות ובהתאמה חלה החזקה הקבועה בתיקון 24 לחוק. במקרה כזה, יהא זכאי המוכר לגמול שעות נוספות על בסיס שעות פתיחת החנות (המבטאות את היקף העבודה המירבי האפשרי בנסיבות הענין), ולא על פי הרף העליון הקבוע בחוק. הטעם לכך, שפוטנציאל העבודה הנוספת המירבית נותן ביטוי טוב יותר, בהינתן תנאי אי הוודאות, להיקפה המירבי של העבודה הנוספת, ומשאין תכליתו של סעיף 26ב(ב) עונשית." (עע (ארצי) 27280-06-16‏ ‏ניסים לנקרי נ' אינופרו - פתרונות טכנולוגיים חדשניים בע"מ, ניתן ביום 31.10.17 – פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם סעיף 8).

נוכח מסקנתנו לעיל כי שעות הפתיחה והסגירה של המקום שבו עבד התובע הן לכל היותר שעות עבודתו. לתובע לא היה מה לעשות במקום העבודה מעבר לשעות הפתיחה והסגירה של המתחם. לפיכך, דין רכיב תביעה זה להידחות.

גמול פנסיה:

התובע זכאי להפרשות לפנסיה על פי צו ההרחבה בענף הניקיון מהיום הראשון לעבודתו. חישובי הנתבעת חושבו לא על מלוא תקופת העבודה ולא על מלוא אחוזי ההפרשה המגיעים לתובע על פי צו ההרחבה. התובע ערך חישוב על בסיס שכר, שלא הוכח שהתובע אכן קיבלו. מ שאין בית הדין משמש לבלרם של הצדדים, אנו מקבלים את חישובי התובע ומחייבים את התובע ומחייבים את הנתבעות בסך של 8,928 ₪.

התביעה כנגד הנתבעים 3 - 4:

למרות טענתו של הנתבע 4 כי התובע עבד רק 8 חודשים, מחודש 12/2013 ועד 08/2014 התברר כי התובע עבד חודשים רבים (18 חודשים רק בבאז'ט ירקון – הנתבעת 1), אך אין די בכך כדי להרים את מסך ההתאגדות.

על פי פסיקת בית הדין הארצי גם כאשר מעסיק אינו מקיים את חובותיו על פי דין בכל הנוגע לתשלום שכרו של עובד והנפקת תלושי שכר, לא ככלל יורם מסך ההתאגדות בין בעל המניות לחברה:
"לא הוכחה עילה להרמת מסך: מעבר לכך שלא הוברר מדוע יש לחייב דווקא את המבקש בחיובי החברה, דעתנו היא שלא הוכח כי לפנינו מקרה חריג של שימוש לרעה באישיות הנפרדת של התאגיד כנדרש בסעיף 6 לחוק החברות. אמנם מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי עולה תמונה מדאיגה בנוגע לאופן שבו העסיקה החברה את המשיב. בין היתר, באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות, ובהנפקת תלושי שכר פיקטיביים. עם זאת לא הונחה לפני בית הדין האזורי תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו. כך גם לא הוכח כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, וזאת חרף קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים. במקרה שלפנינו לא התרשמנו כי אי תשלום הזכויות סוציאליות למשיב מצדיק להרים את מסך ההתאגדות של החברה."
(ברע (ארצי) 52353-08-16‏ ‏ א.ב. טוקו שף בע"מ - ‏ADMARIAM GAVR NEGOUSE ניתן ביום 13.11.2016 – פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם ס' 18 לפסק הדין).

לא הוכחו הטענות הנטענות בכתב התביעה כנגד הנתבעים 3 – 4 (רמיסת זכויותיו של התובע, הנפקת מסמכים מזויפים, הסתתרות מאחורי מסך ההתאגדות, ניצול התובע).

התביעה כנגד הנתבעים 3 – 4 נדחית.

הודעות הקיזוז:

התובע לא התגונן כלל כנגד טענות הקיזוז. משכך, אנו מקבלים את הודעות הקיזוז במלואן (44,400) (כפי שנכתב בסיכומים) , מבלי להיכנס לרכיב הודעת הקיזוז.

למעלה מן הצורך נציין כי לעובד אין זכות קנויה להתגורר בדירה שהמעסיק נותן לו בתקופת העבודה וללא רשותו של המעסיק אחרי תום תקופת ההעסקה אף אם המעסיק התיר לו להתגורר בתקופה העסקתו (על פי הסכם העבודה יכלה הנתבעת 2 לנכות שכר דירה משכרו של התובע סך 230 ₪ לחודש).

סוף דבר:

התביעה מתקבלת בחלקה אולם נוכח קבלת הודעת הקיזוז שהתקבלה במלואה ומשסכומה עולה על רכיבי התביעה שאושרו – לא נותרו הנתבעת 1 ו-2 חייבות לתובע כספים.

התובע והנתבעות יישאו כל צד בהוצאותיו.

התביעה כנגד הנתבעים 3 -4 נדחית

התביעה כנגד הנתבעים 3 – 4 נדחית. התובע ישלם לנתבעים 3 -4 שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏י"ב אב תשע"ט ( ‏13 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר איסר באומל,
נציג ציבור (עובדים)

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה

מר גיל אלוני,
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: Mahmoud Adam Osman Ibrahim
נתבע: דומיקאר בע"מ
שופט :
עורכי דין: