ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רחל זיו נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציג ציבור (עובדים) מר איסר באומל
נציג ציבור (מעסיקים) מר יהודה פינקלשטיין

התובעת
רחל זיו
ע"י ב"כ: עו"ד ג. זיו שלום
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ש. ברדוגו

פסק דין

כיצד יש לחשב את הכנסותיה של התובעת לצורך קביעת זכאותה לגמלת סיעוד, בשאלה זו חלוקות עמדות הצדדים בהליך דנן.
העובדות
התובעת ילידת 1926 גמלאית של עירית תל אביב.
ביום 9/2/17 התובעת הגישה למל"ל תביעה לגמלת סיעוד.
ביום 13/2/17 נמסרה לתובעת הודעה כי תביעתה נדחתה עקב "הכנסות גבוהות". ההכנסות שפורטו במכתב הן כדלקמן:

הכנסה מקצבת בטל"א 3267 ₪
הכנסה מפנסיה (עירית ת"א) 8221 ₪
פנסיה נוספת (ק. שארים) 3329 ₪

בחלוף מספר חודשים, בחודש אוגוסט 2017 התובעת הגישה תביעה נוספת ואף פנתה למל"ל בכתב באמצעות נכדה שהוא עו"ד במקצועו , ו טענה כי נפלה טעות בחישוב הפנסיה החודשית מעירית תל אביב שכן לפי תלושי השכר גובה הפנסיה הוא כ- 7,200 ₪ .
ביום 13/8/17 נשלחה לתובעת תשובה לפיה הכנסתה החודשית מפנסיה מעירית ת"א חושבה על יסוד נתונים ממחשבי המל"ל ביחס לסך כל ההכנסה ששולמה לתובעת מעירית ת"א בשנת 2016 (שכר + זכויות סוציאליות בחלוקה ל- 12).
התובעת ביקשה להשיג על האמור וביום 17/8/17 פנתה לוועדת תביעות ושטחה בפניה את טענותיה.
ביום 24/10/17 התכנסה ועדת התביעות ולאחר שדנה בטענתה של התובע החליטה לדחות אותה בקבעה כדלקמן:
"ההכנסה המשמשת בסיס למבחן ההכנסה הינה פנסיה שנתית מחולק ל 12. הפנסיה המצטברת מעירית ת"א הינה 98,655 ₪ בשנת 2016 (ראה נתונים מצטברים בתלוש 12/2016)דהיינו 8,221 ₪ לחודש (מקור ההפרש בין הסכום הנטען למחושב ע"י המוסד הוא התשלומים השנתיים המשולמים בחודשים מסויימים בשנה). את החישוב הזה מן הראוי היה להסביר לנכד של התובעת."
אלא שמדובר בהסבר שממילא כבר ניתן בצורה דומה בעבר, ולא היה בו כדי להניח את דעתה של התובעת.
כך או כך, משטענות התובעת לא נענו, ביום 5/11/17 הוגשה התביעה דנן, אליה צורפו העתקים מ תלושי הגמלה של התובעת מעירית תל אביב בשלושת החודשים שקדמו להגשת התביעה.
לאחר ישיבת קד"מ שהתקיימה בפני חברתי כבוד השופטת חנה טרכטינגוט הנתבע הגיש תעודת עובד ציבור אשר פירטה את התחשיב שבוצע בעניינה של התובעת (נסרק לתיק ביום 9/5/18).
בהמשך הדברים , ניתנה החלטה על הגשת סיכומים בכתב, אלא שלאחר שה וגשו סיכומי התובעת התברר כי התובעת מבקשת לחקור את נותנת התע"צ ולפיכך נקבע התיק לשמיעת הוכחות בפני.
ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 20/1/19 ובמהלכה נחקרה נותנת התע"צ (הנתבע ויתר על חקירת התובעת). בסיום הישיבה הוסכם על ידי ב"כ הצדדים כדלקמן:

באי כח הצדדים:
מוסכם כי בתוך 30 ימים בא כח התובעת ימציא לנתבע העתק של כל התלושים של שנת 16' ו-17'.
הנתבע יערוך חישוב עדכני וימציא עמדתו ביחס למבחן הכנסות עד ליום 20.3.19.
בא כח התובעת יודיע לבית הדין את עמדתו לענין המשך ניהול ההליך לאחר קבלת הודעת הנתבע.

לאחר עיון בתלושי השכר של התובעת לא חל שינוי בעמדת הנתבע לפיה הכנסותיה של התובעת עולות על הרף הקבוע בחוק, לנוכח האמור ניתן צו לסיכומים.
יצויין כי הנתבע צירף לסיכומיו תחשיב שבוצע על יסוד התלושים שהומצאו לו וזאת בדרך של צירוף "תעודת עובד ציבור" חדשה לסיכומים. נציין כי מאחר שאין מקום להגיש ראיות בשלב הגשת הסיכומים, ומאחר שממילא התע"צ איננה מכילה עובדות כלשהן אלא אך תחשיבים/טענות על סמך הראיות שבתיק, התייחסנו לתע"צ כטיעון שמקומו בגוף הסיכומים.

טענות התובעת
התובעת טוענת כי בעת קביעת ההכנסה לצורך חישוב ה זכאות לקצבת סיעוד יש להסתמך על ההכנסה בפועל שהיתה לה בשלושת החודשים שקדמו להגשת התביעה ולפיכך יש להתעלם מתשלומים "שנתיים" ולהתחשב רק בשכר ששולם לה בפועל בחודשים נובמבר 2016 עד ינואר 2017 כמפורט בתלושי השכר ועמד על 7,643 ₪ בלבד.
לטענתה, לא היה כל בסיס שבדין להוסיף על ההכנסה המדווחת בתלושים הכנסה בגין זכויות סוציאליות ששולמו בחודשים אחרים או שטרם שולמו לרבות - דמי הבראה, תוספת ביגוד שי לחג ומשכורת י"ג. לטענת התובעת שיטת חישוב זו חותרת תחת תכלית החקיקה – לבחון את ההכנסות הראליות של המבוט ח ולהמנע מספקולציות המבוססות על שנה קודמת.
עוד טוענת התובעת כי גם על פי ההנחיות הקיימות בנתבע, לא היה מקום לכלול בחישוב ההכנסה את דמי החגים, שכן אותם יש לזקוף לחודש בו שולמו בלבד בהקשר זה התובעת מפנה להנחיות מל"ל 1439 (ההנחיה אמנם לא צורפה למסמכים מטעם הצדדים ואולם מאחר שהצדדים הפנו אליה, בית הדין עיין בנוסח ההנחיה כפי שהוא מפורסם באתר המל"ל).
לטענתה של התובעת כיום רף ההכנסה לקבלת הגמלה הוא 15,409 ולפיכך ממילא התובעת אשר נקבעה לה הכנסה בסך 14,833 עומדת ברף וזכאית לקצבה.
בנוסף התובעת קובלת על התנהלותו של הנתבע אשר מלכתחילה נמנע מלפרט את חישוב רכיבי השכר הנכללים בהכנסה וגרם לה לטרחה מיותרת.

הכרעה

סעיף 224(ד) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"א 1995 קובע כי הזכאות לגמלת סיעוד מותנית בביצוע מבחן הכנסות בהתאם לתקנות ששר הרווחה והשירותים החברתיים הוסמך להתקין.
הכללים לקביעת הזכאות לקצבת סיעוד (בשיעור מלא או חלקי) נקבעו בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח סיעוד)(מבחני הכנסה לקביעת הזכות לגימלת סיעוד ושיעורה), תשמ"ח - 1988 [להלן: "התקנות"].
בסעיף 2 (ב) לתקנות נקבע כי הזכאות לגמלת סיעוד (בשיעור 50% מהגמלה המלאה) קמה ליחיד שממלא את תנאי הזכאות על פי החוק ושהכנסתו החודשית אינה עולה על 150% מהשכר הממוצע במשק. אין חולק כי במועדים הרלוונטים לתביעה נע רף ההכנסות המזכה בגמלת סיעוד על סך 14,497 ₪ - 14,509 ₪ ( הסכום התעדכן בשנת 2017 בעקבות העלאת השכר הממוצע במשק).
סעיף 3 לתקנות מונה את רשימת המקורות שיחשבו כהכנסה לצורך קביעת הזכות לגמלת סיעוד תוך הפניה לסעיף 2 לפקודת מס הכנסה ובכלל זה, בין היתר , קצבאות מהמל"ל, קצבת שארים מקרן פנסיה וגימלה מקרן פנסיה.
סעיף 4 לתקנות קובע :

4. (א) לצורך חישוב הכנסתו החדשית של אדם תובא בחשבון ההכנסה שהיתה לו בשלושה חדשים רצופים מתוך ארבעת החדשים האחרונים שקדמו לחודש שבו הוגשה התביעה לגימלת סיעוד (להלן – התקופה הקובעת).

עוד יש להזכיר כי סעיף 8 לתקנות קובע :
8. (א) חל שינוי בהכנסה החדשית, שמשפיע על הזכות לגימלה או על שיעורה, תשונה הגימלה בהתאם מה-1 לחודש שלאחר החודש שבו קיבל המוסד את הנתונים החדשים על ההכנסה.
(ב) בחישוב ההכנסה החדשית לפי תקנה זו תהיה התקופה הקובעת שלושה חדשים רצופים מתוך ארבעת החדשים שקדמו לחודש שבו קיבל המוסד את הנתונים כאמור.

על רקע הוראת התקנות הנ"ל , ועל מנת לרכז את ההנחיות שהועברו לפקידי התביעות במהלך השנים, ב- 21 דצמבר 2014 פרסם המל"ל חוזר שמספרו 1439 ובו נהלי עבודה לפקידי התביעות ביחס לביצוע מבחן ההכנסות בתחום הסיעוד.
בחוזר הובהר כי שכר ממוצע לצורך מבחן הכנסות בסיעוד הוא סכום השכר בתקופה הקובעת (שלושה מתוך ארבעה החודשים שבסמוך לפני הגשת התביעה) מחולק ב-3.
עוד הובהר בחוזר (ר' עמ' 19) , כי בקביעת ההכנסה יש להתחשב גם בכל "תשלום נוסף", אשר ניתן על בסיס תקופתי במועד שמחוץ לתקופה הקובעת אבל בגין תקופה הכוללת את התקופה הקובעת . בחוזר צויין:
תשלום נוסף
כאמור, קיימות הכ נסות שונות הניתנות אחת לשנה / חצי שנה / רבעון כגון ביגוד, דמי הבראה, תמורת דמי חופש (לא כולל פדיון חופשה), השתתפות ברווחי המעביד, מימוש אופציות או מניות, פדיון ימי מחלה או כל תשלום אחר.
בתאריך 4.5.14 פורסם חוזר משותף של גביה מעסיקים ושל מנהל הגמלאות, מספר 8/14 לגבי אופן התייחסות להכנסות אלה. החוזר בתוקף החל מיום 1/6/14 וחל על כל הגמלאות כולל על גמלת סיעוד.
החוזר קובע :
א. התייחסות זהה לכל סוגי ההכנסות מסוג תשלום נוסף ב. כל תשלום נוסף שנמוך מ- 25% משכר המינימום יילקח בחשבון כהכנסה של החודש שבו שולם. לעומת זאת כל תשלום נוסף השווה ל- 25% משכר המינימום או גבוה ממנו יחולק באופן יחסי לתקופה שבעבורה שולם ויש להוסיף את החלק היחסי להכנסה של כל חודש בתקופה הקובעת.
לא ברור מהו אותו " חוזר משותף" שנזכר בחוזר ענף הסיעוד נשוא ענייננו באשר הצדדים כלל לא נדרשו לעניין זה, ואולם נדמה כי ה"נוסחה" שמופיעה בחוזר של ענף הסיעוד לעניין שיטת החישוב של "התשלום הנוסף" דומה לזו שמפורטת בתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח) תשנ"ה 1995 [להלן: תקנות חישוב דמי ביטוח].
תקנות חישוב דמי ביטוח, מבחינות בין "השכר הרגיל" של עובד הכולל את הסכומים המשולמים לעובד על בסיס חודשי (סעיף 3 לתקנות), לבין "תשלום נוסף" המשולם במועד פלוני עבוד תקופה בת מספר חודשים, כך בסעיף 5 לתקנות חישוב דמי ביטוח שעניינו "תשלום נוסף" נקבע כדלקמן :
"5. על תשלום נוסף יחולו, לענין תשלום דמי ביטוח, הוראות אלה:
(1) אם שיעורו 25% או יותר משכר המינימום כהגדרתו בחוק שכר מינימום (להלן – שכר המינימום) יחולק לשנים עשר, והסכום המתקבל מהחלוקה האמורה יצורף לשכר החודש שבו שולם ולשכר כל אחד מאחד עשר החודשים שקדמו לו; תשלום נוסף כאמור, ששולם לעובד שעבד אצל מעבידו פחות מאחד עשר החודשים שקדמו לחודש שבו שולם, יחולק במספר החודשים שבהם עבד העובד אצל אותו מעביד (להלן – חודשי העבודה הקודמים), והסכום המתקבל מהחלוקה האמורה יצורף לשכר החודשי הרגיל בעד כל אחד מחודשי העבודה הקודמים;
(2) אם שיעורו נמוך מ-25% משכר המינימום, יצורף לשכר החודשי הרגיל בחודש שבו שולם."
בחוזר אף ניתנו הנחיות לעניין השימוש במאגר הנתונים הממוחשב אשר נדמה כי הוא מהווה ראיה הניתנת לסתירה :

שימוש במידע ממוחשב
במערכת הממוחשבת קיים מידע על הכנסות מגורמים שונים, כגון: גמלאות, קרנות פנסיה ואחרים, המשולמות למבוטחים.
בכל מקרה של הכנסות המדווחות במערכת הממוחשבת, כאמור יש להסתפק במידע הקיים במערכת ולוותר על דרישת אישורי הכנסות.
......
תובע אשר ישיג על תוצאות מבחן ההכנסות יתבקש להמציא אישורי הכנסות מעודכנים של שלושת החודשים האחרונים וכן אישורים של חודשים בהם הוא מקבל תשלומים נוספים כגון הבראה ביגוד וכד'. מבחן ההכנסות יתבצע בהתאם להכנסות בתקופה הקובעת כולל החלק היחסי של תשלומים הנוספים (ראה כללים להתייחסות ל"תשלום נוסף"), כאמור בתקנות למבחני הכנסה לקביעת הזכות לגמלת סיעוד. "
חוזרי המל"ל מהווים "הוראות נוהל" ומשקפים הלכה למעשה את הפרשנות של המוסד לביטוח לאומי להוראות החוק, התקנות והפסיקה של בתי הדין לעבודה מתוך ראיה רחבה של תפקידי המל"ל ושל הזיקה בין התקבולים (דמי הביטוח) והתשלומים (הגמלאות) של המל"ל.
על חוזרי המל"ל כמו גם על התקנות שהותקנו מכח החוק חלה חזקת תקינות, אשר לדידנו לא נסתרה בהליך דנן. מתכונת החישוב של סכומים שנתיים בחלוקה ל 12 חודשים מונעת החלטות שרירותיות ומגשימה ערכים כגון יציבות, והיא מקבילה לאופן בו מתחשבים בהכנסות מסוגים אחרים כגון "דמי שכירות" וכד' .

מן הכלל אל הפרט
התביעה דנן הוגשה בראשית חודש פברואר 2017 ולפיכך התקופה הקובעת היא נובמבר 2016 עד ינואר 2017. ב התאם לטבלה המפורסמת באתר המל"ל בשנת 2016 עמד השכר הממוצע במשק על סך 9,464 (תקרת הכנסות מזכה 14,196); ובשנת 2017 עמד השכר הממוצע במשק על סך 9,673 ₪ (תקרת הכנסות מזכה 14,509).
הנתבע חישב את הכנסתה החודשית של התובעת מעירית ת"א בדרך של חלוקת סך ההכנסות השנתיות מהעירייה (בסך 98,655 כמפורט בתלוש חודש דצמבר 2016 ודצמבר 2017) ב- 12 חודשים וקבע כי הכנסתה החודשית של התובעת עמדה על סך 8,220 ש"ח.
כפי שכבר ציינו, הדו"ח הממוחשב מהווה ראיה לכאורה , הניתנת לסתירה באמצעות תלושי הגמלה, בהם מפורטים הגמלה והתשלומים הנוספים.
תלושי הגמלה של התובעת הוגשו על ידה לתיק ביום 29/1/19.
מעיון בתלושים עולה כי בנוסף לגמלה החודשית בסך 7,643 ₪, מדי חודש יוני שולם לתובעת סכום בסך 2088 ₪ ב גין דמי הבראה ומדי חודש ספטמבר שולם לה מענק יובל בסך 4213 ש"ח מדובר בסכו מים העולים על 25% משכר המינימום המשולמים בגין 12 חודשי עבודה, ולפיכך יש מקום לחלק את הסכו מם ב- 12 ולצרפם להכנסה החודשית (בכל חודש 174 ש"ח בגין דמי הבראה ו 351 ש"ח בגין מענק יובל) .
לנוכח האמור לעיל, ואף מבלי להידרש לתשלומי השי לחג אין מנוס מלקבוע כי בכל זמן נתון, הכנסתה החודשית של התובעת בגין גמלה מעירית ת"א לא נפלה מסך 8,168 ש"ח (7643+ 174+351). לסכום זה יש לצרף את הכנסתה מפנסיית שארים בסך 3,329 ואת הכנסתה מקצבת זיקנה מהמל"ל בסך 3315 (בשנת 2016 3267). הכנסתה הכוללת של התובעת בשנת 2016 עמדה על סך 14,764 ובשנת 2017 עמדה על סך 14,812 ₪ ובכל מקרה עלתה על סך 14,509 שהוא רף ההכנסות שהיה רלוונטי לבחינת זכאותה במועדים הרלוונטים לתביעה .
אשר להתנהלותו של הנתבע, אכן נדמה כי ניתן היה להוסיף למכתב הדחיה שנשלח לתובעת הבהרה בעניין רף הזכאות והמלצה לעקוב אחר שינויים בשכר הממוצע במשק, נדמה אף כי בתגובה לפנייתה של התובעת היה מקום להפנות להנחיות המל"ל לעניין שיטת החישוב של התשלומים הנוספים באופן שאפשר שהיה מיתר הגשת התביעה דנן, ואפשר שאף היה מאפשר לתובעת להגיש תביעה חדשה במהלך שנת 2018, בשים לב לכך שאמנם לא היה שינוי בהכנסותיה, אך רף הזכאות עלה.
דא עקא שכל אלה אינם יכולים להקים לתובעת זכות אשר איננה קיימת בדין.
אשר על כן התביעה הנוגעת לשנים 2016-2017 אשר היא נשוא ענייננו – נדחית. מוצע כי בנסיבות העניין ,הנתבע יבחן את טענותיה של התובעת ביחס לשנת 2018 וימנע מלהעלות כנגדה טענת התיישנות.
כמקובל בהליכים מסוג זה – אין צו להוצאות .
לצדדים זכות ערעור על פסק הדין. ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ה' אב תשע"ט, (06 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר איסר באומל
נציג עובדים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד

מר יהודה פינקלשטיין
נציג מע סיקים


מעורבים
תובע: רחל זיו
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: