ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ארתור פיטלין נגד תעבורה אחזקות בע"מ :

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובע

ארתור פיטלין, ת"ז XXXXXX705

נגד

נתבעות

  1. תעבורה אחזקות בע"מ, ח"פ 512562422
  2. מגדל חברה לביטוח בע"מ, ח"פ 520004896

פסק דין

לפניי תביעה לחיוב הנתבעות בפיצויי כספי בגין נזקי רכוש לרכב והפסדים שנגרמו בעקבות תאונת דרכים בין כלי רכב.

תאונת הדרכים ארעה ביום 31.12.2018, בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 43-609-60 שבעת התאונה היה בבעלות התובע ונהוג בידו (להלן: "הפרטית") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 10-638-39 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

תמצית טענות הצדדים

לטענת התובע, בזמן שהסיע את הפרטית בנסיעה ישרה בשדרות ירושלים ביפו, על נתיב שמאלי מבין שניים לאותו כיוון, וכאשר הנתיב הימיני מתמזג עם הנתיב השמאלי, הגיחה המשאית מהנתיב הימיני כאשר היא מעט מאחורי הפרטית, סטתה המשאית שמאלה ופגעה בפרטית. כמו כן, טוען התובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג המשאית אשר התרשל בנהיגתו.

לטענת התובע, בגין התאונה נגרמו לרכבו נזקים אשר הוערכו על ידי שמאי רכב מטעמו אשר קבע כי הרכב איבד מערכו באופן מוחלט. התובע עותר לבית המשפט לחייב את הנתבעות בערכו של הרכב (בניכוי שווי השרידים שהתקבלו) בסך של 9,995 ₪, בשכ"ט שמאי שהוא נשא בו בסך של 995 ₪ ובאבדן זמן טרחה ועגמת נפש בסך כולל של 15,000 ₪.

יש לציין כי התובע העמיד את תביעתו על סכום כולל של 30,000 ₪ בעוד שחישוב ראשי הנזק מביא לסכום של 25,990 ₪.

מנגד, טוענות הנתבעות כי מהלך התאונה היה שונה. הנתבעות טוענות כי מקום התאונה – שדרות ירושלים ביפו – מוכר לנהג המשאית ונסיעה בכביש זה הוא עניין שבשגרה עבורו. כמו כן, לטענת הנתבעות, המשאית נסעה על הנתיב הימיני כדין, כאשר הפרטית נסעה על נתיב שמשמאלה, אלא שלפתע וללא כל איתות או אזהרה, סטה התובע עם הפרטית מנתיב נסיעתו ופגע עם הכנף האחורית ימינית של הפרטית בצידה הקדמי השמאלי של המשאית. לטענת הנתבעות, התובע סטה מנתיב נסיעת הפרטית בניגוד לתנאי הדרך ובניגוד לתקנה 40 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"). לטענת הנתבעות, המשאית לא סטתה מנתיבה ומוקדי הנזק ואופי הנזקים תומכים בטענותיהן.

אשר לגובה הנזק, טוענות הנתבעות כי השמאי מטעם התובע טעה בקביעת ערך רכב הפרטית, מאחר שלטענתן הפרטית בעברה הייתה בבעלות חברה בע"מ, אשר על פי מחירון רכב יש בנתון זה כדי להפחית מערכו בשיעור של 21%. בנסיבות אלו, טוענות הנתבעות כי ערכו של הרכב (בניכוי שרידים) הוא 7,714 ₪.

למעשה, המחלוקת בין הצדדים היא לגבי האחריות לקרות התאונה – דהיינו בשאלה על מי מנהגי הרכבים מוטלת האחריות לקרות התאונה – ולגבי היקף הנזק שנגרם לתובע בגין התאונה.

ביום 24.07.2019 נערכה לפניי ישיבת הוכחות במסגרתה העידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה ועד ראייה מטעם הנתבעות אשר ישב לצדו של נהג המשאית בעת קרות התאונה, כאשר ניתנה לצדדים הזדמנות לחקור זה את זה בחקירה נגדית.

לאחר שמיעת טענות הצדדים הן בכתב והן בעל פה ולאחר ששמעתי את העדויות, כל שנותר הוא לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה

על יסוד כל החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך עדותם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, כפי שיפורט להלן:

המחלוקת בעניין נסיבות קרות התאונה

התובע אשר נהג בפרטית העיד כי הכביש עליו נסעו כלי הרכב המעורבים בתאונה הוא כביש בעל שני נתיבי נסיעה לאותו כיוון הנסיעה כאשר בשלב מסוים נתיב נסיעתה של המשאית "נגמר" ומשתלב עם נתיב נסיעתה של הפרטית, אלא שאז במקום שנהג המשאית ייתן לפרטית זכות קדימה וימשיך בנסיעתו לאחר שהפרטית חולפת את המשאית, נהג המשאית המשיך בנסיעתו תוך כדי סטייה שמאלה ופגע בפרטית (עמ' 1, שורות 18-13 לפרוטוקול). התובע העיד כי הוא ראה את המשאית לפני התאונה אך הוא לא שם לב כי נתיב נסיעתה מסתיים. מה גם, שהתובע טוען כי זכות הקדימה הייתה שלו (עמ' 1, שורות 21-18 לפרוטוקול). התובע מתאר כי מוקד הפגיעה בפרטית הייתה בכנף הימינית האחורית. חיזוק לכך ניתן למצוא בתמונות הנזק לפרטית אשר צורפו לחוות דעת השמאי מטעם התובע שצורף לכתב התביעה.

בחקירתו הנגדית העיד התובע כי באיזשהו שלב המשאית הייתה מאחוריו ומימינו (עמ' 2, שורות 5-2 לפרוטוקול), אך מעיון במוקדי הנזק ולאור תיאור התאונה מפיו ברור הוא כי בסמוך לפני התאונה המשאית הייתה מאחוריו. התובע לא ידע לומר כמה מטרים לפני הרמזור ארעה התאונה אולם לטעמו גם אם התאונה ארעה מספר מטרים לפני הרמזור עדיין נהג המשאית היה צריך לתת לו זכות קדימה (עמ' 2, שורות 9-8 לפרוטוקול).

נהג המשאית העיד כי הסיע את המשאית בנתיב הימיני מבין שניים לאותו כיוון כאשר הפרטית נוסעת משמאלו, ובשלב מסוים נתיב הנסיעה הימיני עליו הוסעה המשאית מסתיים ושני הנתיבים הופכים לאחד (עמ' 2, שורות 14-12 לפרוטוקול). עוד העיד נהג המשאית כי הפרטית הייתה מאחורי המשאית ומשמאלה, אלא שבשלב מסוים כאשר המשאית הגיעה לרמזור ולפתע החליט התובע לעקוף את המשאית, הואיל ו"אין לו נתיב" (עמ' 2, שורות 17-15 לפרוטוקול). לטענת נהג המשאית, לפני התאונה הבחין בפרטית עוקפת את המשאית אלא מאחר והמשאית הייתה קרובה מאוד לפס העצירה לפני הצומת, הוא עצר את המשאית והפרטית עצרה בזווית ולכן הפרטית נשרטה בצדה (עמ' 2, שורות 19-18 לפרוטוקול).

נהג המשאית מאשר כי הבחין בפרטית עוקפת את המשאית לפני המגע ביניהן, ביחס לרכב פרטי, איפשר לפרטית להתקדם. משכך, תמוה מאוד מדוע נהג המשאית שנהג ברכב גדול ממדים כמו משאית, בהשוואה לרכב פרטי, לא איפשר לפרטית להתקדם. יש לציין כי אי מתן אפשרות להתקדם לא רק יכולה להסב נזקי רכוש כפי שהתרחש בנסיבות העניין, אלא אף יכולה לגבות בנפש.

עד הראייה הנוסף מטעם הנתבעות שישב לצדו של הנהג במשאית אישר בעדותו כי נתיב הנסיעה שמסתיים ומתמזג עם הנתיב האחר הוא נתיב נסיעת המשאית (עמ' 3, שורות 11-10 לפרוטוקול), ולמעשה המשאית היא זו שצריכה להשתלב לנתיב השמאלי, אלא שהפרטית הגיעה מצד שמאל ו"חטפה מכה" (עמ' 3, שורות 12-11 לפרוטוקול).

לאחר ששמעתי את עדויות העדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, אני מעדיף את גרסתו של התובע על פני גרסתו של נהג המשאית.

גרסתו של נהג המשאית הייתה מהוססת מאוד, מגומגמת, נסתרה במעט בידי גרסת העד שישב לצדו בעת התאונה, על פני גרסתו של התובע שהייתה קוהרנטית, סדורה, עקבית, התיישבה עם מוקדי הנזק והייתה מהימנה עליי.

שוכנעתי כי הפרטית הוסעה בנתיב הנסיעה השמאלי מבין שניים ואילו המשאית הוסעה בנתיב הימיני.

שוכנעתי כי בשלב מסוים נתיב הנסיעה הימיני התמזג עם נתיב הנסיעה השמאלי, וככזה זכות הקדימה היא של מי שנוסע על הנתיב אליו מתמזג הנתיב האחר. כאמור בתקנה 64(ו) לתקנות התעבורה הקובעת בזו הלשון:

"נוהג רכב שנתיב נסיעתו מסתיים ועליו לסטות לנתיב סמוך, ייתן זכות קדימה לכלי רכב הנוסעים בנתיב שאליו הוא מבקש לסטות"

גם מוקד הנזק בפרטית – בכנף האחורית הימינית – מלמד כי המשאית הייתה מאחורי הפרטית עת הן נפגשו. מכאן, שהיה על נהג המשאית לאפשר לפרטית להתקדם בנסיעתה ורק לאחר מכן, ובתנאי כביש פנוי, רשאי היה להתקדם עם המשאית. יש לציין כי בהודעתו על התאונה מציין נהג המשאית כי מוקד הנזק בפרטית הוא בכנף הימינית האחורית ופנס איתות.

לא מצאתי כל בסיס לכך שהפרטית סטתה ימינה בסמוך מאוד לרמזור, כפי שניסו נציג הנתבעת 2 ונהג המשאית לטעון. מצופה היה כי הדבר יעלה בעדותו של העד שישב לצדו של נהג המשאית, אך זה לא רק שלא העיד כי הפרטית סטתה ימינה אלא העיד כי הייתה זו המשאית אשר הייתה צריכה להשתלב שמאלה.

מכאן, אחריותו של נהג המשאית לקרות התאונה.

עם זאת, סבורני כי לתובע אשם תורם בכך שלא נתן לבו לכך שהנתיב הימיני הולך ומתמזג עם נתיב נסיעתו, ולעובדה כי משאית נוסעת על הנתיב המתמזג, מה שאמור היה להדליק אצלו נורה אדומה. סבורני כי אם התובע היה נותן דעתו לפרט זה, הגם שזכות הקדימה הייתה שלו, הרי שהיה באפשרותו למנוע את התאונה. מכאן, אשמו התורם של התובע אשר אני מעמיד על שיעור של 10%, מבלי שיש בכך כדי להקים על התובע אחריות בגין התאונה.

המחלוקת בעניין היקף הנזק

אשר לטענת הנתבעות בדבר ההפחתה שיש לבצע מערכה של הפרטית משום שבעברה הייתה בבעלות חברה בע"מ, אני קובע כי לאחר שבחנתי את השאילתה ממרכז הסליקה של חברות הביטוח בע"מ שצירפו הנתבעות לכתב הגנתן, בהתחשב בכך שמועד השאילתה הוא מיום 28.02.2006, עולה כי הפרטית אכן הייתה בבעלות חברה בע"מ בשם "סרויסס דיימלר פייננשל" עובר לבעלותו של התובע. נתון זה אכן רלוונטי לענייננו, מאחר שבעלות לשעבר בידי חברה בע"מ יש בה כדי להפחית מערכו של הרכב. מידע זה היה צריך להיות בידיעת השמאי מטעם התובע.

בנסיבות אלו, אני מקבל את טענתן של הנתבעות, לפיה ערכה של הפרטית כאמור בחוות דעת שמאי הרכב מטעם התובע, מוטעית היא. לכן, אני מקבל את טענת הנתבעות כי יש להפחית מערך הרכב שיעור של 21%.

אם כן, מערך הבסיס של הפרטית בסך של 10,864 ₪ יש להפחית שיעור של 21%. לפיכך, ערכה של הפרטית על פי נתונים ספציפיים תעמוד על סך של 8,583 ₪. מסכום זה יש להפחית סך של 869 ₪ בגין תשלום שקיבל התובע בגין מכירת שרידי הפרטית. כך ששוויה של הפרטית בר הפיצוי יעמוד על סך של 7,714 ₪. לסכום זה, יש להוסיף את עלות שכ"ט שמאי, בסך של 995 ₪.

מכאן, שגובה הנזק הישיר המוכח שנגרם לתובע הוא 8,709 ₪.

התובע זכאי לפיצוי בהפחתת שיעור של 10% בשל אשמו התורם.

לכן, הפיצוי בגין הנזק הישיר יעמוד על סך של 7,838 ₪.

אשר לראש הנזק אבדן זמן, טרטור ועגמת נפש, מדובר בראש נזק שהועמד על סך של 15,000 ₪. מדובר בסכום מופרז לחלוטין ביחס לנזקיו הישירים של התובע. לא מן הנמנע כי התובע בחר להעמיד ראש נזק זה על סכום כה גבוה מאחר שהנתבעות סירבו להכיר באחריותן ובכך יצא כי התובע אשר אינו מפעיל את פוליסת המקיף שברשותו או שאינו מחזיק בפוליסה שכזו, אינו מקבל את הפיצוי אתו יוכל אולי לרכוש רכב אחר. מבחינה זו אני מוכן להניח כי נגרמה לו עגמת נפש מסוימת. לגבי אבדן הזמן וטרטור מדובר ברכיבים שדורשים חיזוק ראייתי מסוים אך זאת לא היה בידי התובע להציג.

אני קובע כי עגמת הנפש שנגרמה לתובע בגין התאונה ובגין סירובן של הנתבעת 1 להכיר בחבות, שבדיעבד נראה כסירוב לא נכון, תעמוד על סך של 1,500 ₪.

סיכום

הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, תשלמנה לתובע את הסכומים הבאים:

סך של 9,338 ₪, כאמור בסעיפים 11.15 ו- 11.17, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

הוצאות משפט בסך של 1000 ₪.

הסכום הכולל בסך של 10,938 ₪ ישולם תוך 30 יום.

הנתבעת 2 תישא בשכר העדים מטעמה כפי שנפסק בדיון.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ו' אב תשע"ט, 07 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ארתור פיטלין
נתבע: תעבורה אחזקות בע"מ
שופט :
עורכי דין: