ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רון טוליאן נגד מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ :

לפני: כבוד השופטת עידית איצקוביץ – שופטת בכירה – אב"ד
גב' הלן הרמור – נציגת ציבור עובדים
גב' עליזה מעין – נציגת ציבור מעסיקים

התובע
רון טוליאן
ע"י ב"כ עו"ד אבי מור יוסף

-

הנתבעת
מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד חדוות ינקו וולמן ועו"ד הדס זיגדון ועו"ד רמי לנדא

<#

החלטה

הבקשה שלפנינו היא בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד הנתבעת, מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ (להלן – הנתבעת או החברה) בטענה כי היא קיפחה את זכויותיהם של התובע וחברי הקבוצה, בכך שביצעה תשלום בחסר עבור שעות נוספות בניגוד להוראות הדין.

הסעדים המבוקשים בבקשה הם:
א. לחייב את הנתבעת להפסיק לשלם לעובדיה שעות נוספות בחסר;
ב. לחייב את הנתבעת לשלם לתובע ולחברי הקבוצה פיצוי על תשלום שעות נוספות בחסר.

3. הנתבעת היא חברה פרטית שהוקמה בשנת 1967, העוסקת, בין היתר, ביבוא ומכירה של רכבים, לרבות מכוניות, משאיות, אוטובוסים, כלי צמ"ה (ציוד מכני הנדסי) ואופנועים. החברה הקימה רשת שירותי מוסכים ומכירות מתקדמת הכוללת מערך לוגיסטי ומגוון שירותים משלימים כמו ליסינג, טרייד אין, מימון ואחרים.

מר רון טוליאן (להלן – התובע) הועסק על ידי הנתבעת כנהג משלוחים מיום 4.6.13 ועד ליום 13.12.16.
ימי העבודה של התובע הוגדרו ב"הודעה בדבר תנאי עבודה" כדלקמן: "א-ה' (8 שעות ועשר דקות + שעות נוספות ע"פ חוק) יום ו' לסירוגין (ארבע שעות וארבעים דקות + שעות נוספות ע"פ חוק".

לפי הנטען בבקשה, כפי שניתן ללמוד מתלושי השכר ומדוחות הנוכחות של התובע, הנתבעת ביצעה תשלום בחסר עבור שעות נוספות, בניגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951 (להלן – חוק שעות עבודה ומנוחה) על ידי תשלום שעות נוספות באופן הבא:
שעות נוספות בימי א'-ה' שולמו רק החל משמונה שעות ו-10 דקות במקום החל מ-8 שעות; שעות נוספות ביום שישי שולמו רק החל מארבע שעות ו-40 דקות במקום החל משלוש שעות בהתאם להוראות הדין. בהתחשב בעובדה כי התובע עבד בימי שישי לסירוגין, חייבת הנתבעת לתובע פיצוי שבוע י בסך של כ-91 ₪ בהתאם לחישוב הבא:

שעות חסרות
ערך שעה
לא שולם
א'-ה'
0.17
39.78 ₪
41.44 ₪
ו'
0.83
39.78 ₪
49.73 ₪
הפרש לשבוע

91.16 ₪

מספר השעות שפורט הוא בערכו העשרוני (10 דקות בימי א'-ה' ושעה ו-40 דקות לחלק ב-2 בימי ו'). החישוב לוקח בחשבון שהתובע עבד ימי שישי לסירוגין.
לפי הנטען, הסכום המגיע לתובע כפיצוי בגין כל תקופת העבודה הוא 15,207.22 ₪ .

התובע התלונן לפני נציגי הנתבעת לגבי אופן חישוב השכר וביום 4.12.16 הוא פנה במכתב דרישה. התובע זומן לשימוע לפני פיטורים ביום 11.12.16 שבו ה ועלו טענות לגבי תפקודו של התובע כעובד. ביום 13.12.16 בסמוך לאחר השימוע, פוטר התובע.

ביום 29.12.16 השיבה הנתבעת לתובע במכתב שבו פירטה מדוע, לשיטתה, שכרו של התובע משולם כדין. יחד עם זאת, החליטה הנתבעת לשנות את אופן חישוב שעות העבודה של העובדים במתקן שבו הועסק התובע לשיטת התשלום החדשה, כך שישולמו שעות נוספות החל משמונה שעות ו-36 דקות בימים א' עד ה' ושעות עבודה בימי שישי יש ולמו, כולן, כשעות נוספות (להלן – שיטת התשלום הנוכחית).
ביום 9.8.17 שלח התובע לנתבעת מכתב התראה לפני הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, בו פירט את טענותיו. בתשובתה טענה הנתבעת כי חישוב שעות העבודה נעשה כדין והוא אף מיטיב עם העובדים. לאחר מכן הוגשה הבקשה לבית הדין, ביום 15.10.17.

4. גודל הקבוצה

התובע העריך כי לנתבעת יש כ-300 עובדים בכל שנה להם משולמות השעות הנוספות בחסר. לפי הוותק הממוצע של כ-4 שנים, מעריך התובע כי חברי הקבוצה מונים כ-525 עובדים שעבדו או עובדים בנתבעת בתקופה הקובעת של 7 שנים.

5. עילת הבקשה

שעות עבודה נוספות בימי א'-ה' שולמו החל מ-8 שעות ו-10 דקות במקום החל מ-8 שעות. שעות נוספות בימי ו' שולמו החל מ-4 שעות ו-40 דקות במקום החל מ-3 שעות.
בהתאם לסעיף 2(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה. אשר לשבוע העבודה, בהתאם לסעיף 3א(2) לצו ההרחבה להסכם מסגרת משנת 2000 (י"פ תש"ס, 4895, מיום 21.6.00) שבוע עבודה הוא 43 שעות.

סעיף 16(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע את גובה השכר שיש לשלם לעובד המ בצע שעות נוספות. החוק הוא קוגנטי ואין הצדדים חופשיים לוותר או להתנות על הוראותיו. העובדה כי הנתבעת בחרה להעניק לעובדיה יום חופשה בתשלום בימי שישי לסירוגין אינה מאפשרת לה להפחית שעות אלו מיתר שעות העבודה בתשלום בשבועות אחרים והעובדים לא יכולים להידרש להשלים את השעות בשבועות אחרים.
לפי שיטת החישוב הישנה של הנתבעת, עובדי הנתבעת הפסידו 1.67 שעות עבודה בערך 125% לשבועיים ועוד 1.67 שעות עבודה בערך 150% לשבועיים, כך שיוצא כ-19,000 ₪ לעובד ממוצע (לפי שכר של 39.78 ₪ לשעה).
לכן, שווי לכל חברי הקבוצה בתקופה הקובעת הוא 9,974,854.89 ₪.
אם משבחים את אותן שעות לפי שיטת החישוב החדשה, שווי הפיצוי לכל חברי הקבוצה הוא 3,458,890.89 ₪.
חישוב לפי תשלום שעות נוספות בהתאם לדין רק בשבוע שבו הועסקו העובדים 6 ימים בשבוע ושבוע של 5 ימים לסירוגין, מביא לסך של 1,829,899.89 ₪.

לגישת התובע, מתקיימות כל הדרישות שבדין כדי לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית.

6. הנתבעת טענה בתשובתה לבקשה כי הבקשה היא דוגמה מובהקת ביותר לשימוש בלתי רא וי בעליל בכלי החשוב של התובענה הייצוגית. "מודל העסקה הגמיש " חל בחברה מראשית שנות האלפיים, לרווחת עובדי החברה, בידיעתם ובהסכמתם, ולטובתם ותועלתם האישית המובהקת. טענת התובע היא כי מודל זה "אינו חוקי" ולכן יש להחיל על החברה את מודל חישוב השעות הנוספות הדווקני הקבוע בחוק שעות עבודה ומנו חה, אף על פי שבסופו של יום הוא אינו מטיב עם עובדי החברה.

פעילות החברה מצריכה ברוב המחלקות עבודה של שישה ימים בשבוע. מצב דברים זה לא הותיר לעובדי החברה יום פנוי בשבוע ובכלל זה לסידורים, לבילוי משפחתי ולפנאי. צורך שהתחדד עם מעבר המשק לשבוע עבודה מקוצר של חמישה ימים. לכן החברה אימצה הסדר שמצד אחד יבטיח את רווחת העובדים ויאפשר להם לעבוד בימי שישי לסירוגין, ומצד שני לא יפגע בהכנסותיהם, ו זאת על אף צרכיה של החברה לעבודה של שישה ימים בשבוע. על מנת להבטיח ששכרם של העובדים לא ייפגע, שילמה החברה לעובדיה "גמול היעדרות" בשווי של יום עבודה, בכל יום שישי שבו נעדרו לסירוגין, כאשר העובדים "החזירו" לחברה חלק מיום זה בימי א'-ה', חצי שעה בלבד, ועבדו בהן 8:10 שעות במקום 7:40 כפי שעבדו קודם. הנתבעת מגדירה את שיטת העבודה הזו כ"מודל העסקה הגמיש". לגישתה, מודל זה לא רק שהטיב עם העובדים מבחינה סוציאלית, אלא גם מבחינה כלכלית, בשווי של אלפי שקלים בשנה.

הנתבעת השוותה בין התשלום לעובדים לפי "המודל הגמיש" ובין מודל ההעסקה של 6 ימים ושבוע ושל 5 ימים בשבוע, ובאופן חד משמעי עלה כי התובע קיבל מד י שנה אלפי שקלים נוספים שהוא לא היה מקבל אילו הייתה החברה מאמצת המודלים המפורטים בבקשה לאישור.
התובע לא ביצע תחשיב השוואתי, שהיה מוביל למסקנה שאין לו כל עילת תביעה אישית ולכן היה נמנע מהגשת הבקשה לאישור.
לגישת הנתבעת, בתי הדין לעבודה הכירו במתכונת העסקה הגמישה בנסיבות דומות לענייננו.

הנתבעת סבורה כי לא מתקיימים התנאים הנדרשים לאישור תובענה כייצוגית, כדלקמן:
הבקשה אינה מעוררת שאלות משותפות ומהותיות של עובדה או משפט;
לא סביר שהשאלות העובדתיות והמשפטיות יוכרעו לטובת הקבוצה;
תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין;
לחברה טענות כבדות משקל לגבי חוסר תום ליבו של התובע ויכולתו של בא כוח המייצג לנהל את ההליך בדרך הולמת.

אשר לתובע, נטען על ידי הנתבעת כי הוא זומן לשימוע בחודש דצמבר 2016 ובהמשך פוטר מעבודתו בחברה ביום 13.12.16, וזאת בשל הפרות אמון קשות ובוטות אשר הוסתרו מבית הדין. לטענת הנתבעת, נסיבות סיום ההעסקה משליכות באופן ישיר על מהימנותו ושוללות ממנו את האפשרות לשמש כ"תובע ייצוגי".

הנתבעת טוענת כי היא החלה לעבור למוד ל של חישוב שעות נוספות על פי חמישה ימי עבודה בשבוע בשנת 2009, תחילה במחלק ות המטה, שלא נדרשו לעבוד יותר בימי שישי. משהתברר כי חישוב הזכויות על פי מודל ההעסקה הגמיש הוביל לקשיים בחישוב זכויות העובדים, החליטה החברה על העברה הדרגתית של יתר העובדים ממודל זה לחישוב על פי חמישה ימי העבודה בשבוע ותורנויות בימי שישי (אשר משולמות כשעות נוספות). בחודש ינואר 2018 השלימה החברה את המעבר.

נאמר בתשובה לבקשה כי מתכונת העסקה הגמישה באה להיטיב עם העובדים, ועם התובע בפרט – פעם אחת בשל היעדרות בתשלום בימי שישי לסירוגין; פעם שניה – בכך שהתמורה החודשית שקיבל עלתה באופן משמעותי על התמורה שהייתה משתלמת אילו החישוב נעשה לפי החוק; שלישית - החברה ספגה על חשבונה 1:40 שעות שהעובדים לא נדרשו להחזיר לחברה.
התובע קיבל מדי שנה אלפי שקלים נוספים מעבר למה שהיה מקבל אילו היה שכרו מחושב על פי כל אחד מהמוד לים המוצעים על ידו בבקשה לאישור.
על כן, משלא עומדת לתובע עילת תביעה אישית, לא ניתן לאשר את תביעתו כייצוגית.
נוסף על כך , טענה הנתבעת כי עניינם של חברי הקבוצה הנטענת לא ייוצג בתום לב ובדרך הולמת על ידי התובע, אשר חסר תום לב ופוטר עקב הפרת אמון כלפי הנתבעת. כן נטען לגבי ב"כ התובע כי הינו "תובע סדרתי המנצל לרעה את מכשיר התובענה הייצוגית ".

לתגובה צורף תצהיר של גב' מריאלה נורמן, מנהלת משאבי אנוש בנתבעת החל משנת 1997 (להלן – גב' נורמן).

7. ביום 12.12.18 התקיים דיון שבו נשמעו חקירות של התובע ושל גב' נורמן.
במסגרת החקירה של גב' נורמן היא נשאלה לגבי שינוי שיטת התגמול בגין שעות נוספות, שעבר לשיטה של חמישה ימים בשבוע, כאשר כל שעות העבודה בימי שישי משולמות כשעות נוספות (שיטת התשלום ה נוכחית).
גב' נורמן הצהירה כי השיטה הקודמת (נשוא התובענה) עוררה קשיים, שהיא מגדירה כ"קשיים טכניים" (ע' 12, ש' 9-13 לפרוטוקול הדיון ), הדורשים בדיקה ידנית של נתונים כאשר העובד לא מתייצב לעבודה. גב' נורמן אף העידה כי המהלך החל בשנת 2009, ללא כל קשר לטענות התובע, או להתראה לפני הגשת הבקשה לאישור התובענה לבית הדין.
לאחר הדיון להוכחות הוגשו סיכומים בכתב מטעם ב"כ הצדדים, וסיכומי תשובה מטעם ב"כ התובע והתיק הועבר להכרעה.

8. הסעד שנותר בבקשה

לאחר המעבר לשיטת התשלום ה נוכחית, לפי שבוע העבודה של 5 ימים, שאין חולק שהיא עומדת בדרישות חוק שעות עבודה ומנוחה, סעד העשה המבוקש מתייתר. נותרה ההכרעה בנוגע לסעד כספי של פיצוי בגין חישוב שלא כדין של שעות נוספות לעובדי הנתבעת בתקופה של 7 שנים טרם הגשת הבקשה לבית הדין.

9. האם התובע יכול להיות "תובע ייצוגי" – המסגרת הנורמטיבית חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות ) קובע מי רשאי להגיש בקשה לתביעה ייצוגית, כדלקמן:
"(א) אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן:
(1) אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה;".

ראוי להזכיר את מטרת החוק תובענות ייצוגיות ותכליתו הציבורית, כמשתקפת בסעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות :

"מטרתו של חוק זה לקבוע כללים אחידים לענין הגשה וניהול של תובענות ייצוגיות, לשם שיפור ההגנה על זכויות, ובכך לקדם בפרט את אלה: (1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה
המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;
(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;
(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין."

נפנה בהקשר זה לדבריו כל כבוד השופט רובינשטיין בע"א 8037/06 ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ (2014) לפיהם:

"מטרתו של חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, היא ציבורית, ועל בית המשפט לשוות זאת לנגד עיניו בהכרעותיו לכל אורך הטיפול בהן ... לנגד עיניו של בית המשפט צריכה לעמוד תדיר השאלה, כיצד משרת התיק את האינטרס הציבורי, בניהולו ובתוצאתו, ומכך נגזר כל היתר".

10. האם מתקיימות הדרישות שבסעיף 8 ל חוק תובענות ייצוגיות?

סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות קובע:
"(א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:
(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

11. האם יש לתובע עילה אישית והאם התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה?

על מנת שהכרעתנו תהיה ברורה, נגדיר את שיטות התשלום שבהן נקטה הנתבעת כדלקמן:
שיטה שבה נדרשו העובדים לעבוד 6 ימים בשבוע, יום העבודה בימי א'-ה' היה של שבע שעות ו-40 דקות ושעות נוספות שולמו לפי החוק (להלן – שיטת התשלום הישנה).

שיטה שבה נדרשו העובדים לעבוד ימי שישי לסירוגין מבלי לפגוע בשכרם, ואז נדרשו לעבוד שמונה שעות ו-40 דקות בימי א-ה', במקום שמונה שעות ו-10 דקות , כפי שעבדו קודם. בימי שישי שבהם עבדו חושבו שעות נוספות החל מ ארבע שעות ו-40 דקות (להלן – שיטת התשלום החדשה).
השיטה הנוכחית שבה הוגדר שבוע עבודה של 5 ימים. העובדים עדיין נדרשים לעבוד ימי שישי לסירוגין וכל השעות בימי שישי משולמות כשעות נוספות (להלן – שיטת התשלום הנוכחית).
הנתבעת בחרה לקרוא לשיטת התשלום החדשה "המודל הגמיש". אולם ספק אם יש לראות בשיטה זו מה שמכונה בפסיקה כ"שעות עבודה גמישות".
ההפך הוא נכון. כפי שעלה מכתבי הטענות מטעם הנתבעת ומעדותה של גב' נורמן, לא קיימת כלל גמישות במודל הגמיש.

יצוין כי התובע החל לעבוד לפי שיטת התשלום החדשה ולכן, השיטה הישנה לא רלוונטית לגביו. לא נאמר מפורשות בתגובה לבקשה או בתצהירו של גב' נורמן באיזה מועד בוצע המעבר. הוצהר על ידי גב' נורמן כי השינוי נבע ממעבר לשבוע העבודה של 5 ימים בשבוע וקיצור שבוע עבודה ל-43 שעות, כך שניתן להניח שזה נעשה בשנת 2000 או בסמוך לכך, הרבה לפני תחילת העבודה של התובע (ושל כל יתר חברי הקבוצה המייצגת).
בהודעה לעובד בדבר תנאי העבודה שאינה בגדר "חוזה עבודה", אלא הודעה בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 נכתב:
"ימי עבודה א'-ה' (8 שעות ועשר דקות + שעות נוספות ע"פ חוק) יום ו' לסירוגין (ארבע שעות וארבעים דקות + שעות נוספות ע"פ חוק) ".
לכן, לא היה כל "מעבר" של התובע וכל מי שהתקבל לעבודה אצל הנתבעת בתקופת התביעה הייצוגית אלא היה דפוס עבודה לא גמיש – הכולל עבודה בשעות שהוגדרו בימי א' עד ה' ועבודה בימי שישי לסירוגין, גם בשעות שהוגדרו.
לא הייתה אפשרות לתובע וליתר העובדים שלא לעבוד בימי שישי כלל או להגמיש בצורה אחרת את שעות העבודה שנקבעו באופן חד צדדי על ידי הנתבעת. ככל הנראה הייתה באפשרות העובדים לעבוד יותר ימי שישי מאלה שנדרשו, בתשלום של שעות נוספות. אולם אין בכך כדי להפוך את המתכונת ל"גמישה".
נאמר על ידי בית הדין הארצי לעבודה בהקשר של הגדרה מוסכמת של שעות עבודה גמישות, כי יתכנו מקרים שבהם תכליתם של חוקי המגן לא תחייב את התערבות בית הדין:
"יש לפרש את חוקי עבודה המגן בהתאם לתכליתם. משהסכימו הצדדים ביניהם בתום לב על שיטת שעות עבודה גמישות, אין הדבר נוגד את תכליתם של חוקי עבודה המגן. יש לשמור על זכותם של הצדדים לחוזה עבודה אישי לקבוע תנאי עבודה התואמים את הנסיבות, את דרישות העבודה".
(דב"ע נו/3-91 לבנה פילוסוף - ב. שור ושות' מהנדסים ויועצים , פד"ע לג 49, 53-54 (1999); דב"ע 3-237/97 עזרא שמואלי - רשות השידור , פד"ע לו 577 (2001)
אולם, מקרים אלה שהוכרו על ידי הפסיקה אינם דומים למקרה של עובדי הנתבעת, אלא מצבים שבהם התובע נהנה מגמישות – כגון קיצור של שבוע העבודה ל-4 ימים בשבוע, תוך הוספה של שעות בימים אחרים (ראו - תע"א (ת"א) 10184-07‏ ‏ נורית וייסמן נ' א. קורן תוכנה בע"מ, 5.8.11) .
ב"כ הנתבעת מסתמך בסיכומיו על פסיקה שלדעתנו אינה רלוונטית למקרה שלפנינו (אף רובה פסיקה של בתי הדין האזוריים לעבודה, או פסקי דין בנסיבות שונות לחלוטין, כמו ע"ע 14405-10-16 כים-ניר ניהול שירותי תעופה ונתיבי אויר (1991) בע"מ נ' ניר הקסטר, 9.12.18, אשר מתייחס לטייס שלגביו נקבע שחוק שעות עבודה ומנוחה לא חל לגביו).
בהתאם לתלושי השכר של התובע הוא קיבל שכר חודשי (ברוב התקופה 7,000 ₪) אשר פוצל בין ימי העבודה בפועל, לפי תעריף ליום, ו"העדרות בתשלום" בגין אותם ימי שישי שבהם התובע לא נדרש לעבוד. שעות הנוספות לא חושבו בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, ואף לא בהתאם להגדרה של "יום עבודה" ו"שבוע עבודה" – ואין על כך מחלוקת.
התובע טוען כי "טענת הקיזוז" של הנתבעת, שמחשבת את "ימי ה יעדרות בתשלום", היא מנוגדת לדי ן ולכל היגיון מתמטי. הנתבעת מסתייגת מהשימוש שעושה התובע במינוח זה. אנו מקבל ות את ההסתייגות. לא מדובר בקיזוז אלא כאמור במתכונת העבודה שהוגדרה כעבודה בימי א' עד ה' וימי שישי לסירוגין. כך עולה מההודעה לעובד על תנאי העבודה, וכך גם בהתאם לעובדות והתיאור שבתלושי השכר.
החישוב של שעות נוספות לא נעשה בהתאם להוראות שבחוק שעות עבודה במנוחה, מאחר שלפיו יש לחשב שעות נוספות לאחר 8 שעות עבודה ביום ומעבר ל-43 שעות בשבוע עבודה (אין זו דרישה מצטברת).
הדרישה מן התובע הייתה לעבוד 8 שעות ו-40 דקות בימי חול (קרי, 8.66 שעות ביום) ו-4 שעות ו-40 דקות בשבוע שבו עבד בימי שישי (4.66 שעות בימי שישי). כך ששבוע העבודה שבו נדרשו העובדים לעבוד ביום שישי היה של 47.96 שעות. בשבוע שבו לא עבד בימי שישי – 43.30 שעות. לכן, בכל מקרה ישנה חריגה מהתחום של שבוע עבודה, כפי שהוגדר בחוק שעות עבודה ומנוחה.
לכן, אנו סבורות כי הוכח לכאורה קיום של עילה אישית של התובע , ו הוכח כי התובענה מעוררת שאלה מהותית של משפט המשותפת לכלל חברי הקבוצה ויש אפשרות סבירה שהיא תוכרע בתובענה לטובת הקבוצה.
12. האם התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין?
כפי שעלה מתצהירה של גב' נורמן ומחקירתה בדיון, עובדים כיום אצל הנתבעת כ-560/600 עובדים (סעיף 4 לתצהיר ועמ' 11, ש' 8 לפרוטוקול הדיון). שיטת התשלום החדשה יושמה לגבי כלל עובדי הנתבעת, עד לשינוי לשיטה הנוכחית, שנעשה ככל הנראה באופן הדרגתי ובתקופות שונות.
אשר לטענה לגבי השוני בנתונים האישיים של כל עובד ועובד אשר דורש בירור עובדתי שאינו מתאים לדיון כתובענה ייצוגית, כבר נפסק כי שוני בין תובעים המתבטא בתקופת עבודה, היקף משרה, או שיעור שכר, אינו צריך לשקול לצורך אישור תובענה ייצוגית, שכן מדובר בשוני מובהק ואינהרנטי הטבוע בתובעים בתחום משפט העבודה. במקרה כזה היתרון בניהול תובענה ייצוגית בשאלות המשותפות עולה על החיסרון הנובע מהשונות בין התובעים בשאלות האחרות. משכך התובענה הייצוגית תהא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת הנדונה [ע"ע (ארצי) 246/09 רונן תורג'מן- שחק אבטחה ושירותי משרד בע"מ, 27.12.09; ע"ע (ארצי) 633/08 ארז אפרים-גל מעיתון שיווק והפצת עיתונים בע"מ 11.1.01].

עניין זה שונה מעניין קסטרו מודל, שבו קבעה כבוד השופטת לאה גליקסמן כי לצורך קביעת סכום שעות נוספות וגמול בגין עבודה במנוחה השבועית הגמול המגיע לעובד בעד עמלות מכירה, יהיה צורך בחישוב סבוך, הכולל את נתוני המכירות של כל עובד בכל יום, מול דוח הנוכחות של כל עובד, באיזה יום ושעה התגבשה הזכות לעמלת מכירה, שיעור העמלה ועוד [בר"ע (ארצי) 7386-02-16 קסטרו מודל בע"מ- אור שחם, 14.5.18]. גם לא מדובר בחקירה פרטנית של כל אחד מחברי הקבוצה, שמיעת עדים רבים והכרעה במהימנות, שתהפוך את הדיון לשורה של הליכים ארוכים ומורכבים (ע"א 2112/17 אחיאסף ואח' נ' 013 נטוויז'ן בע"מ, 2.9.18; ע"א 6887/03 רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות, 20.7.10), ע"ע 16621-02-17 ליודמילה ספרנסקי נ' נתן המרכז הישראלי לרפואה סיעודית בע"מ , 12.2.19).

סביר להניח שקיימים רישומי נוכחות ותלושי שכר של כלל עובדי הנתבעת (כפי שקיימים לגבי התובע) כך שהבדיקה שתיערך תהיה חישובית בלבד, ללא צורך בשמיעת ראיות.
גם נוכח הסכום של התביעה הפרטנית של כל עובד, שיכולה להסתכם באלפי שקלים בודדים בלבד, נראה לנו שהתובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.

13. האם קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב על ידי התובע ובא כוחו ?

הנתבעת טענה כי התובע לא גילה לבית הדין כי הוא פוטר בנסיבות של הפרת אמון כלפי הנתבעת.
התובע רואה קשר בין הפיטורים ובין דרישותיו לתשלום עבור שעות נוספות ואזהרתו טרם הגשת התובענה הייצוגית.

גב' נורמן מתארת את הנסיבות אשר הביאו את זימונו של התובע לשימוע ולאחר מכן לפיטוריו כדלקמן:
"התובע היה עובד מאוד בעייתי. לאורך הזמן היו אתו בעיות משמעת קשות. הוא חשב שהוא מנהל את המרלו"ג. אם לא היה מגיע הוא היה מספר כל מיני ספורים. כמות היעדרויות שלו היתה רבה. הוא יצא לחופשה שלא אושרה אבל הוא טען שזה נרשם חמישה חודשים קודם שהוא כבר הודיע אבל לא היה ולא נברא. האמינות שלו היתה מוטלת בספק. ב- 23.11.16 זה היה היום ששבר את גב הגמל כי באוגוסט הוא יצא לחופש שלא היה מאושר ולא עשינו שום דבר ונתנו לו הזדמנות והרבה הזדמנויות לאורך כל הדרך.
יש תכנית עבודה וכל אחד יוצא לקו וברגע שנהג לא מגיע זה פוגע באפשרות שלנו להוציא הקו. באותו יום לצערו נפטר דודו. ביקשו שיגיע עד 11 ושיצא אחר כך להלוויה. מה שהוא עשה הוא לא הגיע והוא פנה לעובד אחר וביקש שיחליף אותו אבל זה לא זכותו לפנות כי יש מנהלים. יש אנשים. זה לא היתה פעם ראשונה שהוא עשה את זה אבל זה היה הקש ששבר את גב הגמל. ב- 4.12 הוא שלח את המכתב ללא כל קשר. תהליך של שימוע בחברה לוקח זמן עד שאנחנו מקבלים את ההחלטה. אנחנו לא חברה שמפטרת בקלות עובדים. זה לוקח זמן. אין קשר בין הפניה שלו לפטורים שלו".
(ע' 14, ש' 13-25 לפרוטוקול הדיון).

לא נטען ולא הוכח על ידי העדה מטעם הנתבעת שהיו אזהרות או סנקציות משמעתיות כנגד התובע טרם המועד שבו זומן לשימוע, כאשר לפי דברי גב' נורמן "הקש ששבר את גב הגמל" היה ההיעדרות ביום שבו נפטר דודו; באותו יום התובע ביקש מנהג אחר להחליף אותו. ייתכן שבאופן מקרי, אך כל זה היה בסמוך למשלוח מכתב התראה מטעם התובע.
כטענה בנוגע לאי אמינות ויושרו של התובע, הגישה הנתבעת הכרעת דין וגזר דין שניתנו על ידי בית המשפט לתעבורה בתל אביב, ביום 24.1.11. התובע הורשע בהתאם להודאתו בעבירות של נהיגה בדרך הגורמת נזק, סטייה בחוסר זהירות, נהיגה בחוסר זהירות ואי מסירת פרטים לנהג המעורב. הוטלו על התובע קנס בסך 2,500 ₪ ושלילת רישיון של 60 ימים.

התובע הסביר את נסיבות העבירה בעדותו בדיון, הודה במחדליו, כאשר היה נזק לרכב בלבד, ולא נטען ולא הוכח נזק לאדם. מדובר בתיק תעבורה 11183-09. לא ידוע לנו על מועד העבירה, אבל ברור שזה היה לפני שנת 2009 (מועד פתיחת התיק).
קרי, חלפו כ-10 שנים לפחות מביצוע העבירה, ויותר מ-8 שנים ממתן גזר דין.
אנו סבורות כי אין בנסיבות שהועלו כדי לפגוע באמינות של התובע או ביושרו.

אשר לב"כ התובע, טענה הנתבעת כי מדובר ב"תובע ייצוגי סדרתי". אכן יש לעו"ד מור יוסף ניסיון ומומחיות בתחום, ויש לזקוף זאת לזכותו ולא לרעתו.

14. לסיכום

נוכח האמור לעיל, אנו סבורות כי קיימת הצדקה לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית.

יש להגיש כתבי טענות (כתב תביעה וכתב הגנה) אשר טרם הוגשו.

התובענה הייצוגית מאושרת כדלקמן:
התובע המייצג יהיה מר רון טוליאן.
הקבוצה תיוצג על ידי עו"ד אבי מור יוסף.
הקבוצה תכלול את כל עובדי המשיבה שעבדו אצל הנתבעת החל מחודש אוקטובר 2010 ועד להגשת הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, ביום 15.10.17, לרבות עובדים שסיימו את העבודה במהלך תקופה זו.
עילת התביעה בתובענה ייצוגית היא תשלום שעות נוספות בחסר בניגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה .
הסעד הנתבע: תשלום בגין שעות נוספות בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

15. להלן ההוראות אשר להמשך ההליכים בתיק:

בהתאם להוראת סעיף 14(ב) ל חוק תובענות ייצוגיות תודיע התובעת למנהל בתי המשפט על החלטה זו עד ליום 3.10.19.
בהתאם להוראות סעיף 25(א)(1) ל חוק תובענות ייצוגיות תפרסם התובעת הודעות לחברי הקבוצה בשני עיתונים יומיים. זאת, לאחר קבלת אישור בית הדין לנוסח ההודעה בהתאם לסעיף 25(ד) לחוק זה. נוסח ההודעה יוגש לבית הדין עד ליום 3.10.19. המשיבה תישא בהוצאות הפרסום כנגד המצאת חשבונית מס על ידי ב"כ המבקשת.
התובע ימסור הודעה ליועץ המשפטי לממשלה ולממונה הראשי על יחסי עבודה, בהתאם לתקנה 16 ל תקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן – התקנות). בהתאם לתקנה 6 לתקנות, התובע יגיש כתב תביעה עד ליום 3.10.19
המשיבה תגיש כתב הגנה בתוך 45 ימים מקבלת כתב תביעה.
נקבע קדם משפט ליום 23.1.20 שעה 12:00.
הנתבעת תישא בהוצאות התובע ובשכר טרחת ב"כ התובע בסך כולל של 20,000 ₪, שישולם בתוך 30 ימים מקבלת החלטה זו.

ניתנה היום, ‏30 יולי 2019, ‏כ"ז תמוז תשע"ט, בהעדר הצדדים.

הגב' הלן הרמור
נציגת ציבור עובדים

עידית איצקוביץ, שופטת בכירה
אב"ד

גב' עליזה מעין
נציגת ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: רון טוליאן
נתבע: מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ
שופט :
עורכי דין: