ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זא אלנון גיטאן נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט דניאל גולדברג

המערער
זא אלנון גיטאן

ע"י ב"כ: עו"ד טיקוצקי סופי
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

המערער, יליד 1962, הגיש ערעורו כשלא היה מיוצג, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים אי כושר מיום 5.8.18 (להלן: "ועדת אי כושר"). באת כוחו מטעם הלשכה לסיוע משפטי הוסיפ ה בנימוקי הערעור גם ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 27.6.18 (להלן: " הוועדה הרפואית לעררים" או "הוועדה"). ב"כ המערער הבהירה בנימוקי הערעור ובדיון המוקדם כי הפן הרפואי הוא עיקר הערעור, וכי המערער לא יעמוד על הערעור על החלטת ועדת אי הכושר אם לא יחול שינוי בהחלטת הוועדה הרפואית.

לטענת המערער הוא נמצא בטיפול פסיכיאטרי ומקבל תרופות וכן חולה במחלת הסוכרת, מחלת לב איסכמית, מחלת גאוט, מחלת ריאות, גסטריטיס ועוד.

למערער נקבעה דרגת נכות רפואית בשיעור 67% ודרגת אי כושר בשיעור 65% החל מיום 18.10.17. המערער קיבל קצבת נכות בשיעור 65% מיום 18.10.17. ביום 5.11.17 הגיע המערער תביעה להחמרה בשל מצבו האורתופדי והלבבי.

בתיק קוים דיון מוקדם ביום 3.3.19. הצדדים השלימו טיעוניהם בכתב.

הוועדה הרפואית לעררים קבעה למערער נכויות אלו:
חוסר 6 שיניים – 74(ד)(1) – 3%.
מחלת ריאות קלה – 5(1)(א+ב /2) – 10%.
מחלת לב – 9(1)(ב)(2) – 25%.
עודף משקל – 14(א)(3) – 10%.
גאוט – 35 (1)(ב) – 10%.
גסטריטיס – 13(3)(א)(1) - 0%.
סוכרת – 4 (3) – 10%.
הפרעת הסתגלות – סעיף 34(ב)(4) – 30%.
דלקת גידית בכתף – 35 (1)(ב) – 10% מיום 18.10.17.

טענות הצדדים
לטענת המערער נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה משלא ציינה את המסמכים הרפואיים שעמדו בפניה, ולו העיקריים ביניהם. כמו כן טוען המערער כי הוועדה שגתה בקביעת נכותו הלבבית לפי פריט ליקוי שאינו קובע שיעור נכות – פריט 9(1)(ב)(2) לרשימת הליקויים, בעוד היה עליה לקבוע לו את הליקוי לפי הנוסח המתוקן החל מיום 1.11.16. לטענת המערער הוועדה העתיקה באופן שגוי את פריט הליקוי הלבבי הישן שנקבע לו, פריט 9 (1)(ג)(II) לרשימת הליקויים.
כמו כן טוען המערער כי הוועדה שגתה בקביעת נכותו בגין דלקת בכתפיים לפי סעיף 35(1)(ב) לרשימת הליקויים. לטענת המערער הוא סובל מליקוי בכתפיים ומכאבים קשים, בייחוד כתף שמאל, וכי ביום 18.10.17 אובחנה אצלו דלקת בגיד סופרספינטוס בכתפיים (טנדניטיס סופרספינטוס). המערער טען כי לא נשמר אצלו תיעוד רפואי שהגיש בזמנו לוועדה, אולם מהתיעוד המאוחר ניתן ללמוד על פניותיו הרבות המוקדמות.
לטענת המערער ממצאיה הקליניים של הוועדה בדבר הגבלה קלה וכן התרופה הנרקוטית החזקה שנוטל המערער, אינם תואמים פריט ליקוי שהוכר לו המדבר על השפעה קלה.
כמו כן טוען המערער כי משהתלונן כי "אין לי רגישות בכלל בכפות הרגליים, כנראה בגלל הסוכר" היה על הוועדה לעצור את הדיון ולהפנות את המערער לבירור והשלמת התיעוד הרפואי, שמא מדובר בנוירופטיה סוכרתית, אף שלא היה תיעוד רפואי מתאים, וכן למנות יועץ מומחה רפואי מטעמה לבחינת עניין זה. בהשלמת הטיעונים מטעמו הפנה המערער בסוגיה זו לפסיקת כבוד נשיא בית הדין בב"ל (י-ם) 11543/09 סוויטי מחמד – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 24.1.11).

לטענת המשיב, הערעור המקורי הוגש על ועדת אי כושר, ולא ניתן לכרוך במסגרת ערעור זה את הערעור על הוועדה הרפואית לעררים שכן מדובר בסוגיה נפרדת שמצריכה פתיחת הליך נפרד. אף שלא נטענה טענת התיישנות על החלטת הועדה הרפואית לעררים אין בכך כדי להצדיק מתן אפשרות לערער במסגרת הליך אחד על שתי הוועדות.
המשיב טען כי יש לדחות טענות המערער על הליקוי בכתף שמאל שכן המערער לא העלה טענות אלו לפני הוועדה. עוד טען המשיב כי אי ציון רשימת המסמכים אינו מהווה טעות בפני עצמה המצדיקה החזרת עניינו של המערער לוועדה, בפרט שאין לו כל טענה ספציפית הנובעת מכך.
אשר לליקוי הלבבי טען המשיב כי שגה המערער בטענתו ופריט הליקוי שנקבע הוא סעיף 9(1)(ב)(2) המקנה 25% נכות ולא כפי שנטען, פריט ליקוי שאינו מקנה נכות כלל.
מוסיף המשיב וטוען כי כאב כשלעצמו אינו מקנה נכות, כפי שנקבע בהלכת קסנטיני (דב"ע נז/01-6 קסנטיני – המל"ל עבודה ארצי לא (1), 44, 45). בנוסף, הדגיש המשיב כי טיעוני המערער אודות הכאב והשפעתו הלכאורית על כושר הפעולה הכללי באופן המצדיק פסיקת נכות לכאורה לטענת המערער, לפי סעיף 35 בשיעור גבוה, לא הועלה על ידי המערער בפני הוועדה הרפואית. זאת בפרט שהבדיקה הנוירולגית נמצאה תקינה.
אשר לטענות המערער לחוסר תחושה ברגליים הצביע המשיב על כי הוועדה בדקה את תלונות המערער ומצאה בבדיקתה "כח גס תקין בגפיים והחזרים הופקו בכל התחנות". לפיכך משלא נמצא בסיס קליני לטענת המערער באשר לחוסר תחושה, הרי שלא היה מקום להפנות את המערער להמשך בירור וטיפול בעניין השלכות הנוירופתיה הסוכרתית. ככל שהמערער סבור היה שקיים קשר או ליקוי כזה, היה עליו לפעול לבירורו במסגרת רפואית קהילתית ואין לצפות מהוועדה שתעצור הדיון בהעדר כל תיעוד רפואי.

דיון והכרעה
הוועדה הרפואית לעררים דחתה את הערעור מבחינה פסיכיאטרית, מבחינה אורטופדית, מבחינה פנימית, ומבחינה לבבית, וזאת לאחר שערכה בדיקה מפורטת, גם קלינית, לרבות התייחסות למסמכים רפואיים שונים. הוועדה הביאה את דברי המערער, באריכות יחסית ובאופן שמלמד על כי הקשיבה לדבריו במלואם ושקלה אותם. נביא דברים אלו אפוא אף אנו:
"לפני שנת 2014 לא היו לי שום מחלות, אחר כך התחילו כל המחלות אחרי שנפל עלי פיגום עברתי מנטור ניתוח לב בחוץ לארץ, לא עשיתי בדיקות אקו או בדיקות מאמץ. מרגיש חלש, לא רוצה להיות בחיים הכל לא טוב, במשפחה, בבריאות לוקח הרבה תרופות. עבדתי בעבר חלקי בוילונות בגדים, ומאז שנפל עליי הפיגום הכל השתנה. עולה מדרגות לאט לאט וגם לא יוצא כל יום מהבית. לא קם מהמיטה. התרופות מרדימות לוקח טרגין בשביל הכתף. בלילה 6 פעמים קם לפיפי. יש לי סוכר ולוקח 2 כדורים לזה רופא פסיכיאטר נתן סרקוול וקלונקס אם לא לוקח אני משתגע. ירדתי 35 ק"ג, כיום שוקל כ-92 ק"ג ל-1.70 גובה. יש גם בעיות אורטופדיות. אין לי רגישות בכלל בכפות הרגליים כנראה בגלל הסוכר למרות שאני שומר. לא אוכל הרבה. ביקור אחרון אצל הפסיכיאטר לפני כחודש".

נקדים ונאמר כי לא מצאנו לנכון להפריד את הערעורים על הוועדות כפי שביקש המשיב. ראשית, המערער הגיש ערעורו עת לא היה מיוצג, וצירף אליו את הפרוטוקול של ועדת אי הכושר וכן את העמוד הראשון של הוועדה הרפואית לעררים, באופן שמלמד כי לא הבחין ביניהן. שנית, נימוקי ערעורו של המערער על ועדת אי הכושר אינ ם ברור ים ולמעשה נראה שכלל לא העלה טענה מהותית כלשהי בעניין זה, אלא רק טען כי הוא מערער עליה "ליתר בטחון" וכאמור הבהיר כי אינו עומד עליו ככל שהערעור הרפואי יידחה.
להלן נתייחס לטענות הצדדים באשר להחלטת הוועדה הרפואית לעררים.

קביעת פריט הליקוי הלבבי: בעניין זה ישנו מעט חוסר בהירות, אולם אין לומר, כפי שטען המערער, שלא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה בקביעתה בתחום הלבבי. הוועדה מותירה על כנה את קביעת הדרג הראשון כאמור, לאחר בדיקה מקיפה ומפורטת מטעמה: "בבדיקת הלב קצב לב סביר, קולות לב תקינים, לא נשמע קצב דהרה, לא נשמעו אוושות, ללא בצקות ברגליים.
מסמכים רפואיים: סובל ממחלת לב אסכמית, עבר לפני מספר שנים צנטור עם סטנט. אין אינפורמציה קרדיאלית נוספת. לדבריו לא עבר אקו לב. בין התרופות אותם מקבל אין תרופות אנטי ארתימיות ולא משתנים ולכן מצבו מתאים לכל היותר כפי שנקבע בפרק ד/ T(לא ברור). ... לסיכום מבחינה פנימית מצבו תואם לדרג I והוועדה דוחה את הערעור ."
הוועדה קבעה למערער בתחום הלבבי 25% נכות. בפתח פרוטוקול הוועדה נרשם כי בדרג הראשון נקבעו למערער 25% נכות בפריט הליקוי הלבבי 9(1)(ג)(2). נראה אפוא כי אכן הדרג הראשון (שפרוטוקול שלו לא הובא בפנינו), רשם את פריט הליקוי בהתאם לנוסח הישן. כך שהשערת המערער לפיה פריט הליקוי שנרשם הוא הפריט הקודם, 9(1)(ג)(II), שהסתיים בספרה 2 בספרות רומיות, היא סבירה, בשים לב לכך שאכן מדובר באחוז נכות זהה. כך נקבע בפריט זה בנוסחו הישן:

כאמור מדובר ברישום לגבי רשימת הליקויים שנקבעו בדרג הראשון. הוועדה הרי קובעת כי אינה משנה מקביעת הדרג הראשון. אולם, בסיכום רשימת הליקויים מציינת הוועדה את פריט 9(1)(ב)(2) ולא הפריט האמור לעיל. אכן צודק המערער כי פריט 9(1)(ב)(2) לרשימת הליקויים, אליו מפנה הוועדה בסיכום הליקויים, אינו מקנה כל נכות. יחד עם זאת, נראה שמפריט זה נשמטה האות ד'. הוועדה הרי מתייחסת בממצאיה כפי שהובא לעיל, לפרק "ד" ונראה כי היא מתייחסת לסעיף 9(ד)(1)(ב)( II) שאף בו קביעה של 25% נכות והוא תואם במהותו את ליקויו של המערער כפי שנקבע על ידי הוועדה, ששטחה בפנינו את הלך מחשבתה באופן ברור וסדור. מכל מקום מדובר בעניין שאין בו כדי לשנות את קביעתה הברורה של הוועדה ואינו מראה על טעות משפטית שנפלה בהחלטתה.

הליקוי האורתופדי, סעיף 35 לרשימת הליקויים והשפעת הכאב: הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית וממצאיה ברורים כפי שפורטו בפרוטוקול הוועדה - "בבדיקה אורטופדית – הליכה חופשית, הגבלה בקצב תנועות בצוואר, גב תחתון וכתף שמאל. הגבלה קלה בטווח תנועות של כתף שמאל, אין מגבלות בתנועות רגליים. כח גס תקין בגפיים והחזרים הופקו בכל התחנות". טענת המערער לפיה ניתן ללמוד מהתרופה נגד כאב שהוא מקבל, על חומרת מצבו וההשפעה הכללית של הכאבים כחורגת מגדר השפעה קלה, חרף קביעה קלינית ברורה של הוועדה כי מדובר בהגבלה קלה, דינה להידחות. טענות המערער באשר להשפעת הכאב בכתפיים על כל כושר הפעולה הכללי שלו לא נטענו בוועדה ואין מקום להעלותן בערעור זה ואף לטעון שמדובר בדברים ברורים ונחרצים. הוועדה ציינה הגבלה קלה בכושר הפעולה, וזו אכן תואמת את חומרת ההשפעה בפריט הליקוי שנבחר, שהיא השפעה קלה. טענת המערער לפיה התרופה לכשעצמה מעידה על הגבלה חמורה יותר של כושר הפעולה , היא טענה רפואית שמבקשת התערבות בקביעת סעיף הליקוי המתאים בהתאם לשיקול הדעת הרפואי של הנתון לוועד ה.

פירוט המסמכים: אי פירוט מכלול המסמכים שעמדו בפני הוועדה אינו עולה כדי טעות משפטית המצדיקה החזרת עניינו של המערער לוועדה. הוועדה ציינה ברשימת המסמכים מסמך אחד מקופ"ח, מיום 15.5.18. במהלך פירוט הבדיקות והממצאים ציינה מסמך זה בפן הפסיכיאטרי וכן התייחסה לתיעוד הרפואי בתחום הלבבי. ממילא לא מצופה מהוועדה לערוך רישום של כל המסמכים שעמדו בפניה והמערער לא הצביע על מסמך מהותי שסבר כי היה על הוועדה לשקול ולא נשקל. ודאי שכך הדבר מקום שמהחלטת הוועדה עצמה עולה כי הוועדה התייחסה לתיעוד הרפואי.

העדר תחושה ברגליים וחשד לנוירופטיה סוכרתית: ב"כ המערער עצמו בנימוקי הערעור מציין כי אין זה תפקידה של הוועדה להורות למבוטח שאינו מיוצג כיצד עליו למצות את זכויותיו ואלו מסמכים רפואיים עליו להציג. היה על המערער, שהגיש בקשה להכיר בהחמרת מצבו, וסבר שיש קשר כלשהו בין תלונתו לבין מחלת הסוכרת, לקיים בעצמו ולו בירור ראשוני תחילי עם רופא ואז לבוא לוועדה עם מלוא המסמכים הרלוונטיים ולא לצפות מהוועדה ליצור יש מאין. יתר על כן, כפי שהצביע המשיב במפורש, הוועדה מצאה כי למערער תחושה תקינה ברגליו, בציינה "כח גס תקין בגפיים והחזרים הופקו בכל התחנות". ממילא אין מדובר בממצא אובייקטיבי הנתמך בבדיקתה הקלינית אלא בתחושה לא מבוססת של המערער, הא ותו לא. אין אפוא כל הצדקה לעצור את הדיון ולדון בעניין הנוירופטיה הסוכרתית כעניין תיאורטי. אכן, לו היה המערער מביא תיעוד רפואי התומך בתחושתו היה על הוועדה להתייחס לעניין זה באופן מפורט ועל ידי מומחה בתחום הרלוונטי, אולם המערער לא עשה כן. משהמערער עצמו לא פעל לבירור רפואי בעניין זה – הרי שלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה עת המשיכה הדיון ונתנה החלטתה. בעניין זה שונה ענייננו באופן מהותי מהאמור בעניין סוויטי המוזכר לעיל אליו הפנתה ב"כ המערער.

משנדחה הערעור על הוועדה הרפואית לעררים, הרי שבהתאם להודעת המערער – נדחה אף הערעור על החלטת ועדת אי הכושר.
סוף דבר
הערעור נדחה הן באשר להחלטת הוועדה הרפואית לעררים והן באשר להחלטת ועדת אי הכושר.

כמקובל בהליכים בתחום הביטחון הסוציאלי, לא יינתן צו לחיוב המערער בהוצאות.
ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשע"ט, (30 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.


מעורבים
תובע: זא אלנון גיטאן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: