ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יריב כהן נגד אוקראינה אינטרנשיונל אירליינס בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת ליאת בנמלך

התובעים

  1. יריב כהן
  2. דקל כהן
  3. ניר דוד כהן
  4. אליהו כהן
  5. יהודה כהן
  6. אפרים סולטן

נגד

הנתבעות

  1. אוקראינה אינטרנשיונל אירליינס בע"מ
  2. "בשביל האמונה" (נציג - מר אסף גונן)

פסק דין

1. לפניי תביעה לפיצוי, אותה הגישו התובעים נוכח עיכוב ביציאתה של טיסה מישראל לאודסה שבאוקראינה.
לטענת התובעים כל אחד מהם רכש " חבילה" הכוללת כרטיסי טיסה מישראל לאוקראינה וחזרה, וכן לינה, אוכל והסעות בעלות של 3,200 ש"ח לכל אחד. חבילת התיור נרכשה מן הנתבעת 2, והטיסות אמורות היו להתבצע על ידי הנתבעת 1.
הטיסה מישראל נקבעה ליום 15.12.2017, יום ו', בשעה 1:15. הנוסעים, כך טוענים התובעים, עלו על המטוס, אך לאחר כשעה של המתנה התבקשו לרדת ממנו ( לפי הנטען נמסר מאנשי הצוות כי ממתנים לנוסע שאיחר וכי ישנם אנשים המסרבים לרדת משרוול המטוס). עוד טוענים התובעים כי לאחר שנמסר להם שהטיסה תצא באיחור של מספר שעות, ומתוך חשש שהאיחור בטיסה יוביל לחילול שבת ( שכן הם אמורים היו לנחות באודסה ביום שישי בבוקר ולנסוע לאומן ), החליטו שלא לעלות לטיסה לאודסה, אשר המריאה לבסוף בשעה 6:40 בבוקר.
היות שהתובעים לא מימשו את כרטיסי הטיסה פנו הם לנתבעת 1 בבקשה להשבת התמורה ( וכן פנו לחברת רביבוס תעופה ותיירות בע"מ, אשר לפי הנטען הנפיקה את הכרטיסים עבור הנתבעת 2, אך זו השיבה כי היא גורם מתווך בלבד). לאחר פנייתם השיבה הנתבעת 1 לכל אחד מן התובעים סך של 918 ש"ח, כשנמסר להם לטענתם כי סכום זה משקף את עלות הטיסה הלוך. לטענת התובעים במענה לפניה נוספת מטעמם נמסר להם כי הנתבעת 1 תאות ליתן פיצוי נוסף בסך של 50 דולר ארה"ב לאדם, אולם הם סרבו לקבל פיצוי זה, אשר אין בו לכסות את מלוא עלות הטיסה חזור, ומשכך הגישו את התביעה שלפניי.
תחילה הופנתה התביעה הן כנגד חברת התעופה ( הנתבעת 1) והן כנגד הגורם אשר ממנו רכשו התובעים את " חבילת התיור" ("בשביל האמונה" - הנתבעת 2) , אולם בדיון שלפניי - אליו לא התייצבה הנתבעת 2 - הודיעו התובעים כי הם חוזרים בהם מתביעתם כנגד הנתבעת 2 וסבורים כי יש להטיל את מלוא האחריות על הנתבעת 1.
2. התובעים טוענים בתביעתם כי העיכוב בטיסה היה עיכוב של למעלה מחמש שעות, ועל כן עתרו הם להשבת עלות הטיסות באופן מלא, בהתאם להוראת סעיף 7( ב) לחוק שירותי תעופה ( פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן: חוק שירותי תעופה), בהפנותם לכך שבהתאם לסעיף 3( ב)(2) לחוק שירותי תעופה יש להשיב גם את עלות הטיסה חזרה.
התובעים מוסיפים ועותרים לכך שתושב להם עלות חבילת הטיסה באופן מלא, וכן מבקשים הם השבה של הוצאות, פיצוי בגין עוגמת נפש, ופיצויים לדוגמה מכוח הוראת סעיף 11 לחוק שירותי תעופה.
3. הנתבעת 1 העלתה תחילה טענה מקדמית בדבר חוסר סמכות מקומית, אך בדיון שנערך לפניי חזרה בה מטענות אלו.
לגופם של דברים טענה הנתבעת 1 בכתב ההגנה מטעמה כי בניגוד לטענת התובעים הטיסה המריאה באיחור של ארבע שעות ו-53 דקות, ולכן לא חלה עליה חובה להשיב את התמורה בהתאם להוראת סעיף 7 לחוק שירותי תעופה. עוד טענה הנתבעת 1 כי הטיסה התעכבה בשל נסיבות שאינן בשליטתה, וכי גם מטעם זה לא חלה עליה כל חובת פיצוי, וכן נטען כי התובעים בחרו על דעת עצמם שלא לעלות לטיסה הלוך, וכי בניגוד לטענתם לא היה כל חשש לחילול שבת ( שכן הטיסה נחתה לבסוף למעלה משש שעות לפני כניסת השבת). הנתבעת 1 הדגישה בכתב ההגנה כי לפנים משורת הדין ו"מטעמי שירות לקוחות" קיבלו התובעים החזר " על כרטיסי הטיסה בגין אחד מקטעי הטיסה".
4. לבקשת התובעים ניתן בגדר ההליך דנן צו למתן תעודת עובד ציבור מרשות שדות התעופה, בכל הנוגע לשעת ההמראה של הטיסה מישראל. בתעודת עובד הציבור של רשות שדות התעופה שהוגשה לתיק צוין כי השעה המיועדת של הטיסה דנן היתה 1:20, כי השעה עודכנה לשעה 6:25, ולבסוף המריאה הטיסה בשעה 6:40. דהיינו, הטיסה המריאה באיחור של חמש שעות ועשרים דקות.
נוכח האמור לא ניתן לקבל את טענתה של הנתבעת 1 כי מדובר בענייננו בטיסה אשר המריאה באיחור של פחות מחמש שעות, והגם שבראשית הדיון חזר נציגהּ של הנתבעת 1 על טענתה זו, דומה כי לאחר שעיין בתעודת הציבור חזר הוא בו ממנה.
התובעים זכאים אם כן לקבל את ההטבות הקבועות בסעיף 7( ב) לחוק שירותי תעופה בכל הנוגע לטיסה שהמריאה באיחור של חמש שעות ופחות משמונה שעות.
5. בהתאם להוראת סעיף 7( ב) הנזכרת זכאי כל אחד מן התובעים " להשבת תמורה או לכרטיס טיסה חלופי, לפי בחירתו".
בענייננו התובעים בחרו כאמור שלא לעלות על הטיסה שיצאה באיחור, לטענתם בשל חששם שאם יעלו על הטיסה המאוחרת יחללו את השבת ( בהתחשב בכך שמשך הנסיעה ממקום הנחיתה, אודסה, ליעד שלהם, אומן, הוא כארבע שעות). הנתבעת 1 טענה כי בנימוק זה אין ממש. איני מוצאת לפקפק בטענת התובעים בדבר הטעם אשר בשלו לא עלו לטיסה. יוזכר כי התובעים הגיעו לשדה התעופה ועלו על המטוס בשעה הייעודה, כך שאין מדובר במצב בו חיפשו הם אמתלה שלא לצאת לטיסה לכתחילה, וניתן אף להתרשם כי הסיטואציה גרמה להם למפח נפש לאחר שהגיעו לטיסה והמתינו ולבסוף לא טסו למחוז חפצם, ואת עדותם לפניי בקשר לטעם אשר הוביל להחלטתם שלא לעלות על הטיסה המאוחרת מצאתי מהימנה. מכל מקום, על חברת התעופה ליתן לנוסע את ההטבות הקבועות בסעיף 7( ב) לחוק שירותי תעופה - השבת תמורה או טיסה חלופית, לפי בחירתו - ואין מקום שתפשפש בהקשר זה במניעים של הנוסע בבחירת אחת מאותן חלופות שקבועות בחוק.
גם בטענת הנתבעת 1 כי הטיסה התעכבה מטעמים מוצדקים שאינם תלויים בה ( לטענתה נוסע התנהג בצורה לא ראויה, ולאחר מכן נוצר עיכוב בשל נוהל " מגבלת הרעש" הנוהג בנתב"ג, וכן היה עיכוב בהגעת הסבלים המעמיסים את הכבודה), אין כדי להועיל לה, שכן הוראת סעיף 7( ב) לחוק שירותי תעופה אינה מתנה את בחירת החלופות בכך שהעיכוב היה בעטיה של מפעילת הטיסה ( ובבחינת למעלה מן הנדרש אציין, כי גם לו היינו בוחנים את הנסיבות במשקפי סעיף 6( ה) לחוק שירותי תעופה, אשר אינו חל בענייננו, איני סבורה כי הוכחו אותן נסיבות קיצוניות בהן פטורה חברת התעופה מפיצוי - לנסיבות תחולתו של חריג זה ראו למשל ת"ק ( הרצליה) 68228-03-17‏‏ מושקטל נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ (28.12.2017)).
6. הנה כי כן, המסקנה היא כי היות שהטיסה המריאה באיחור של למעלה מחמש שעות והיות שהתובעים בחרו שלא לטוס בטיסה המאוחרת, זכאים הם לקבל את התמורה ששילמו בגין הטיסה בה לא נסעו, וזאת הן עבור הטיסה הלוך והן עבור הטיסה חזור ( הוראת סעיף 3( ב)(2) לחוק שירותי תעופה).
בכתב ההגנה הובהר כי הסכום שהושב לתובעים הוא התמורה בגין צד אחד של הטיסה ( סעיפים 4 ו-44 לכתב ההגנה). כך טענו גם התובעים, אשר את עדותם מצאתי מהימנה , ואשר צירפו את הקבלות בגין ההחזר הכספי, לפיה שולם להם סכום של 918 ש"ח (וראו גם מכתביהם של התובעים נספחים ד' וה' לכתב התביעה).

בדיון שנערך לפניי נשאל נציג הנתבעת 1 מדוע בנסיבות המתוארות ונוכח העיכוב בהמראה, לא תשיב הנתבעת 1 גם את התמורה בגין בטיסה חזרה, ובתשובה לכך השיב כי הסכום ששולם לתובעים היה בגין הטיסה הלוך ושוב ( פחות 50 דולר ארה"ב).
טענות נציג הנתבעת 1 בדיון עומדות בסתירה ברורה לטענות שנטענו בכתב ההגנה, בו צוין מפורשות כי ההשבה ניתנה בגין הטיסה הלוך בלבד. כמו כן, לא ניתן להסיק מן המסמכים שהוגשו בדיון ( נ/1) באופן ברור מהי העלות של הטיסה לכל צד ומה הסכום שהושב בפועל לידי התובעים, ואלו אף אינם מתיישבים עם הסכום המופיע בקבלות שהציגו התובעים. יצוין כי מדובר במידע המצוי באופן מובהק בידי הנתבעת 1, אך לא הוצגה על ידה כל אסמכתא ברורה התומכת בטענה כי שולמה לידי התובעים עצמם תמורת כרטיסי הטיסה בגין הטיסות הלוך ושוב, ויצוין כי גם לשיטתה היא ולטענות נציגה בדיון, עלות שתי הטיסות גבוה מסך של 918 ש"ח. עוד אציין כי ככל שהנתבעת 1 העבירה סכום נוסף לכספי תעופה בע"מ (ראו מכתבה מיום 13.2.2019), הרי שבהינתן מכלול החומר שהוצג לפניי, משמצאתי מהימנה את גרסת התובעים ביחס לסכום שהשתלם לידיהם, ובשים לב לגרסת הנתבעת 1 עצמה בכתב ההגנה, לא הוכח כי סכום נוסף הועבר לידי התובעים עצמם .
על הנתבעת 1 להשיב אפוא לתובעים את התמורה בגין הטיסה חזרה.
בענייננו קיים קושי לחלץ את סכומי הטיסה, היות שהתובעים רכשו כמתואר חבילת תיור, ואילו הנתבעת 1 כאמור לא הציגה מסמכים מהם ניתן ללמוד מה היתה עלות הטיסה ( כאמור נ/1 אינו נותן מענה ברור בעניין זה). לטעמי בנסיבות בהן הוכח הסכום ששולם בגין הטיסה הלוך, הרי שבהיעדר ראיה לסתור ( וכאמור מלוא המידע בעניין זה מצוי בידי הנתבעת 1 אשר בחרה שלא להציגו) יש להניח כי הטיסה חזרה היתה בעלות דומה לטיסה הלוך. אעיר כי אני ערה להוראת סעיף 3( ב)(3) לחוק שירותי תעופה והתוספת השלישית לחוק, אולם דומני כי בנסיבות הקונקרטיות המתוארות ובשים לב לעלות הכוללת של חבילת התיור, נכון יהיה להעמיד את סכום ההשבה בגין הטיסה חזור על סכום זהה לזה שהושב בגין הטיסה הלוך, דהיינו סך של 918 ש"ח לכל נוסע ( ולא בהתאם לחישוב הקבוע בתוספת לחוק, שהוא גבוה יותר).
7. אשר למלוא העלות של חבילת התיור ( עלות המלון והנסיעות) וכן ההוצאות שהוציאו התובעים בקשר עם הנסיעה - השבה כאמור אינה קבועה בהוראת סעיף 7(ב) לחוק שירותי תעופה, ועל כן לא ניתן להורות על השבתה מכוח חוק זה. לשם השבת תמורה זו, היה על התובעים להוכיח עילת תביעה נפרדת (כגון התרשלות) של הנתבעת 1. התובעים מיקדו טענותיהם בעיקר בעילות מכוח חוק שירותי תעופה, ולטעמי לא הרימו את הנטל להוכיח כי קמה עילה לפצותם גם מכוח הוראות דין נוספות. על כן, הדרישה לפיצוי בגין ההפסד של התמורה ששולמה עבור המלון והנסיעות וכן הוצאותיהם בגין הנסיעה, נדחית.
8. לבסוף סבורה אני כי בנסיבות העניין ראוי ליתן לתובעים פיצוי מכוח הוראת סעיף 11 לחוק שירותי תעופה, המסמיך את בית המשפט לפסוק פיצוי שאינו תלוי בנזק מקום בו מפעיל הטיסה לא נתן לנוסע את ההטבות הקבועות בחוק, ובהן ההטבות הקבועות ב הוראת סעיף 7 לחוק, כשבקביעת גובה הפיצוי יש ליתן משקל לשיקולים הקבועים בהוראת סעיף 11( ב) לחוק ולנסיבות העניין בכללותן.
בעניין זה נתתי משקל גם לכך שבהתקיים "עילה מזכה" לפי סעיף 7(ב) לחוק שירותי תעופה היה על הנתבעת 1 להציע לתובעים, מיוזמתה, את החלופה של השבת התמורה (הוראת סעיף 14(ב) לחוק, וראו תא"מ ( תל-אביב-יפו) 47505-05-17 סיזנוב נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (26.12.2017 )), ומהחומר שלפניי עולה כי לא נעשה כן. עוד נתתי משקל לכך שהתובעים פנו לנתבעת 1 לפני הגשת התביעה. מן הצד השני ראיתי ליתן משקל לכך שהנתבעת 1 לא השיבה את פני התובעים ריקם באופן מלא והשיבה את התמורה בגין הטיסה הלוך, כמו גם לסכום הנמוך יחסית של העסקה.
לאחר איזון בין כל השיקולים הרלבנטיים מזה ומזה, אני מוצאת לפסוק פיצוי בסך של 800 ש"ח לכל אחד מן התובעים.
לבסוף אציין כי משנפסק פיצוי ללא הוכחת נזק, איני מוצאת להוסיף ולפסוק פיצוי בגין עוגמת הנפש הנטענת.
9. סיכומם של דברים - מכל הטעמים המפורטים לעיל התביעה מתקבלת בחלקה, כך שעל הנתבעת 1 לשלם לתובעים סך של 918 ש"ח בגין השבת התמורה בגין הטיסה חזרה ( סך כולל של 5,508 ש"ח) וכן פיצוי בסך של 800 ש"ח לכל אחד ( סכום כולל של 4,800 ש"ח), ובסך הכל סך של 10,308 ש"ח. כן תישא הנתבעת 1 בהוצאות התובעים בסך של 750 ש"ח.
הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, בתוך 30 ימים.
המזכירות תשלח לצדדים עותק של פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג תמוז תשע"ט, 26 יולי 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יריב כהן
נתבע: אוקראינה אינטרנשיונל אירליינס בע"מ
שופט :
עורכי דין: