ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין א.ל. נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ :

לפני כבוד השופט יובל גזית

התובעת:

א.ל.
ע"י ב"כ עו"ד שרית מזרחי

נגד

הנתבעת:

מנורה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עזריאל רוטמן וצביקה צ'רניאק

פסק דין

התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 (להלן: " החוק").

רקע עובדתי:

התובעת הינה ילידת 8.4.1954, בעיסוקה עקרת בית ועובדת ניקיון. בעת התאונה הייתה התובעת בת 60, ועתה הינה בת 65.

ביום 10.4.14 נפגעה התובעת בתאונת דרכים בעודה נוהגת ברכב מ.ר. 6172557. הנתבעת 2 ביטחה רכב זה והוציאה עבורו פוליסת ביטוח חובה.

כתוצאה מן התאונה נפגעה התובעת בחלקי גוף רבים, ובעיקר ברגלה, בצווארה ובשכמות. היא הובהלה לבית החולים " מאיר", שם אובחנה כסובלת מכאבים בשכמות, בצוואר ובגב תחתון עם רגישות מקומית וכאבים ברגל שמאל. בתום בדיקותיה שוחררה התובעת לביתה עם הנחיות, בין היתר, למנוחה, למשככי כאבים ולהמשך מעקב רופא מטפל. לטענת התובעת, כתוצאה מן התאונה המשיכה וממשיכה לסבול מסחרחורות, מכאבים ומרגישות בצוואר עם הגבלות בתנועה, מרגישות בכתפיים ובשכמות, מנימולים באצבעות הידיים, מכאבים ומהגבלת תנועה בכתף, מכאבים ומרגישות בגב, ובעיקר בגב תחתון עם הגבלות בתנועה והקרנות לרגל שמאל.

הנתבעת מודה בכיסוי הביטוחי עפ"י החוק. הצדדים חלוקים באשר לגובה הנזק.

הנכות הרפואית:

התובעת נבדקה ע"י אורטופד מומחה, ד"ר משה דרור, אשר מצא בבדיקתה כי לתובעת הגבלה בתנועות כתף ימין אשר מקנה לה נכות בשיעור 25%, אולם אין לייחס נכות זו לתאונה. כמו כן קבע המומחה כי לתובעת לא נותרה נכות בגין התאונה בעמוד השדרה המותני ואף לא בצווארה.

התובעת חלקה על קביעתו של ד"ר דרור בכל הנוגע להיעדר נכות צמיתה בעקבות התאונה. היא שיגרה למומחה שאלות הבהרה, וביקשה לחקור אותו על חוות דעתו, כאשר הוצגו בפניו בצורה מלאה כל הסתייגויות התובעת, אך הוא עמד על נכונות קביעתו וחוות דעתו.

אפיק ראשון בו ניסתה התובעת לקעקע את מסקנתו של ד"ר דרור הינו הטענה כי המומחה אינו אוחז בתחום התמחות המתאים לבעיה ממנה סובלת. התובעת מנסה להיבנות על אמרת אגב של המומחה כי אינו מומחה בתחום האולטרה סאונד. אולם אין מחלוקת כי המומחה אוחז בהתמחות בתחום האורטופדיה, ומשכך אין מחלוקת כי הינו בעל הכישורים לאבחן את מצבה של התובעת.

9. איני יכול לקבל את טענות התובעת אף באשר לעמוד השדרה המותני. המומחה עמד על קביעתו כי כל טווחי התנועה של התובעת תקינים ( פרוטוקול הדיון מיום 31.12.18 עמ' 11 ש' 20-27). המומחה אף גרס כי אין משמעות לסוגייה כמה תלונות היו לתובעת אודות כאבים בעמוד השדרה המותני לאחר התאונה, אלא הנתון הקובע הוא אם נותרה הגבלה כלשהי, מה שלא מתקיים במקרה של התובעת ( עמ' 12 ש' 3-14), ואף הבלטים הדיפוזיים שגורמים ללחץ על השק הטקאלי הם חסרי משמעות במקרה של התובעת ( עמ' 12 ש' 15-1, 24-26).

לא כך באשר לכתף. לטענת התובעת הקביעה כי נכותה בכתף אין מקורה בתאונה מבוססת על קביעה עובדתית שגויה לפיה תלונותיה על אודות כאבים בכתפיים החלו רק 3 חודשים לאחר התאונה. לשיטתה, כבר בסמוך לתאונה הלינה על כאבים בכתפיים, ואם הנכתב בתיעוד הרפואי אינו תואם לטענותיה דהיום, הדבר נובע מאי ידיעתה את השפה העברית על בוריה ומאי יכולתה לשלוט על הנכתב ע"י הרופאים.

אכן המומחה אישר כי בקביעתו, לפיה לתובעת לא נותרה נכות בכתף בגין התאונה, הוא מסתמך על העובדה כי תלונותיה החלו 3 חודשים לאחר התאונה ולא באופן מיידי ( פרוטוקול הדיון מיום 31.12.18 עמ' 4 ש' 27-29, עמ' 9 ש' 13-15).
ש. " עמ' 5 לחוות דעת אתה שולל קשר סיבתי בין התאונה לנכות בכתף ימין, כי הפעם הראשונה שהתובעת התלוננה על הכתף היה 3 חודשים אחרי התאונה?
ת. כן"
לזאת אציין כי מהתיעוד הרפואי עולה כי כבר ביום 10.4.2014, יום התאונה, הלינה התובעת על כאבים בכל חלקי גופה, ובכך נכללות הכתפיים ( נספח ה' לתצהירה). יום לאחר מכן הלינה בפני הרופא המטפל על כאבים בכתפיים ( נספח ז' לתצהירה), וביום 4.5.2014 פחות מחודש לאחר התאונה, אובחנה רגישות בכתפיים ( נספח יא לתצהירה). העובדה שנרשמה רגישות בכתפיים יש בה להעיד כי התובעת סבלה מבעיה בכתפיה אפילו לא נרשם במסמך זה כי הלינה פוזיטיבית על כאבים בכתפיים. אני מאמין לתובעת כי ייתכן שהלינה על כאבים בכתפיה, והיא אינה אחראית על תוכן הנכתב במסמך ע"י הרופא המטפל. בחודש יולי 2014 נשלחת התובעת לאולטרה סאונד של הכתפיים, ואובחן קרע בכתף ( מוצגים כ, כא).

לנוכח תלונותיה הנ"ל כבר בסמוך לתאונה וחרף קביעת המומחה לא ניתן לשלול כי הממצא בחודש יולי 2014 נולד כבר בסמוך לתאונה לאור הנכתב בתיעוד הרפואי. אומנם ניכר כי המומחה היה מודע לקיומם של מסמכים אלו עת בחר חרף קיומם לגרוס כי תלונות על אודות הכתפיים נולדו זמן רב לאחר התאונה, אולם לא שוכנעתי מדבריו כי חרף רישום תלונות אין מקום לייחסן לתאונה.

בהקשר זה אציין כי לטענת הנתבעת, לתובעת עבר רפואי הכולל כאבים בכתף, אולם אין לשכוח כי המומחה קבע כי נכותה של התובעת דהיום אין מקורה בעברה הרפואי ( עמ' 2 ש' 27-28, עמ' 3 ש' 2-1, 8-9), וממילא התלונה האחרונה של התובעת על אודות כאבים בכתף הינה שנים לא מעטות עובר לתאונה, וכך אישר אף המומחה ( ראה שאלות הבהרה ש' 8-9). עוד אציין כי מתיעוד רפואי קודם שהוצג למומחה במהלך חקירתו ניכר כי הקרע בכתף ממנו סבלה התובעת שנים עובר לתאונה הוא בצד שמאל ולא בצד ימין, שכן המסמך דן בקרע בסופרספינטוס מצד שמאל, מה שנתמך אף ברישומים מקופ"ח משנת 2006, אשר מדבר על קרע בכתף בצד שמאל ( מסמכים שהוצגו למומחה המצוינים בחוות דעתו, וכן תיעוד רפואי עמ' 31, 32, 70 למוצגי הנתבעת).
המומחה, בחקירה הנגדית, הסכים שלא נמצא בכתף ימין קרע בבדיקת האולטראסאונד (אם כי ציין כי הבדיקה אינה מדויקת) (עמ' 3 שורות 12 + 18-19) שהתובעת נבדקה לפני הניתוח שעברה ושלא מאמין שחולה יופנה לחדר ניתוח ללא בדיקות מקדימות (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון).

13. לאור העובדה כי יש בנמצא תלונות על אודות הכתפיים בטרם חלפו 3 חודשים ולאור העובדה כי חלפו שנים רבות מאז תלונתה האחרונה של התובעת על כאבים בכתפיים עובר לתאונה, ומן הספק שמא לתאונה חלק בנכותה של התובעת בגין הכתף, אני מוצא לנכון להעניק לה מחצית מהנכות שקבע המומחה, קרי: 12.5% נכות בגין הגבלת התנועה בכתפיים.

14. הדבר נכון אף לגבי היעדר הנכות בצוואר, כאשר לקביעת המומחה, טווחי התנועה של התובעת תקינים ( עמ' 13 ש' 16-18), ולא נשללה קביעתו כי שינויים ניווניים שהיו אסימפטומטיים לפני התאונה הפכו לסימפטומטיים לאחריה ( עמ' 13 ש' 28-35, עמ' 14 ש' 1-3). עם זאת ולאור העובדה כי המומחה נקב במילים "כנראה שכן" עת התייחס להפיכת השינויים הניווניים לסימפטומטיים, הרי ניכר שלא גרס בוודאות מלאה כי זהו מקור כאביה של התובעת, ואף מן הספק שמא לתאונה חלק במכאוביה של התובעת, בבחינת החמרה ולא גרימה, כאשר גם לשיטת המומחה היא לא סבלה מבעיות קודמות בצוואר ( עמ' 13 ש' 19-20), ואין מחלוקת כי נפגעה בצוואר בתאונה ( עמ' 13 ש' 21-22), אני מוצא לנכון לקבוע נכות בשיעור של 5%.

לאור כל האמור לעיל נותרה לתובעת נכות צמיתה בתחום האורטופדיה כתוצאה מן התאונה בשיעור של 17%.

15. יש לזכור כי מומחה מטעם ביהמ"ש, מתמנה על מנת לעזור לביהמ"ש להתמצא בתחום מקצועיותו של המומחה, אולם ביהמ"ש איננו בבחינת " חותמת גומי" ואינו מאמץ באופן אוטומטי את קביעות המומחה. ביהמ"ש הוא הפוסק האחרון והוא שמחליט אם לקבל את חוות דעת המומחה, כולה או חלקה.

בבר"ע 201098/98 אברהם כהן נגד אורן סבינה ואח` פסק ביהמ"ש המחוזי: "מומחה שנתמנה מטעם ביהמ"ש פועל כידו הארוכה של ביהמ"ש, אך אינו נכנס בנעליו וביהמ"ש הוא הפוסק האחרון. ביהמ"ש רשאי לאמץ את חוות-דעת המומחה, לא לאמצה או לאמץ חלקים שבה"

הנכות התפקודית:
נכות תפקודית אל מול נכות רפואית

המונח " נכות תפקודית" מבטא הגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. הגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה.

קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית.

בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב (3) 589, (12.10.78) נפסק:
" הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו".

בענייננו נטושה המחלוקת בין הצדדים בעניין שיעור הנכות התפקודית של התובעת בעקבות התאונה.

18. לטענת התובעת, מגבלות התנועה והכאבים הקשים מהם סובלת בצווארה ובכתפה בעטיה של התאונה גדעו את עיסוקה כעובדת ניקיון. אומנם היא לא עבדה באופן סדיר ורציף עובר לתאונה, אולם יכולה הייתה לצאת לעבודה כל אימת שנזקקה לסייע בפרנסת משפחתה, ובעקבות התאונה ומגבלותיה נמנע ממנה לשוב לעבודתה.

לעומת זאת טוענת הנתבעת כי לתובעת לא נגרמה כל פגיעה תפקודית בעקבות התאונה, וממילא אף לא נכות רפואית.

20. על מנת לזהות ולקבוע את שיעור הנזק שנגרם לתובעת עלינו לבחון את השלכות התאונה הן על נכותה התפקודית והן על השתכרותה של התובעת לעומת מצבה לפני התאונה. בנקודה זו נזכיר כי אחת המטרות העיקריות, תכלית התכליות של דיני הנזיקין, היא " השבת המצב לקדמותו" (אהרן ברק "הערכת הפיצויים בנזקי גוף דין הנזיקין המצוי והרצוי" עיוני משפט ט (1983) 243, 251-249 (1983).

מחד גיסא, אין חולק כי התובעת לא הציגה ראיות לפיהן עבדה באופן רצוף לפני התאונה והוצג טופס 106 לשנה אחת בלבד 2012 ( מוצג סב לתצהיר התובעת). מדו"ח זה ניתן ללמוד שהתובעת לא עבדה בשנים שלפני התאונה, וספק רב אם בגילה הנוכחי אף ללא קשר לתאונה הייתה בוחרת לצאת לעסוק בעבודות ניקיון לאחר שנות הפסקה כה רבות.

התובעת אף לא הציגה כל ראיות כי ניסתה לשוב לשוק העבודה, אך כשלה בכך בעקבות מגבלותיה. בהחלט היה מצופה כי תציג עדויות של מעבידים או גורמים אליהם פנתה בניסיון לשוב לשוק העבודה עת טענתה היא כי ביקשה לסייע למשפחתה, אולם הדבר נמנע ממה עקב מגבלותיה.

זאת ועוד, אין חולק כי לתובעת מגבלה בכתף אף ללא קשר לתאונה שייתכן שאף היא נותנת אותותיה ביכולתה לשוב לשוק העבודה.

מנגד כאמור אין חולק כי התובעת סבלה נכות רפואית בעקבות התאונה בהתאם לקביעה לעיל. אין גם חולק כי התובעת נהגה לעבוד בעברה כעובדת ניקיון וכי באופן תיאורטי הייתה כשירה פיזית להמשיך לעסוק בכך.

לתובעת ניתנו תקופות אי כושר רבות לאחר התאונה, ואין מחלוקת כי התובעת עברה ניתוח בכתפה, ואין שולל שלתאונה חלק כלשהו בהיזקקותה לניתוח זה ולתקופות אי הכושר שניתנו לה לאחר מכן ( נספח נח נט לתצהירה).

לפיכך אני קובע כי לתובעת נגרמה נכות תפקודית, אולם לא הוכח כי נכותה התפקודית עולה על שיעור נכותה הרפואית ולא ניתן לכמתה באופן מדויק באשר להשלכה על כושר העבודה של התובעת, שכן לא עבדה תקופות ארוכות וספק אם הייתה עובדת בגילה אלמלא התאונה.

הפסד השתכרות לעבר:

מדובר בראש נזק מיוחד שיש להוכיחו ב"רחל בתך הקטנה".

התובעת, אומנם לא עבדה בשנים הסמוכות לתאונה. לטענתה, כל אימת שנזקקה נהגה לעבוד בעבודות ניקיון על מנת לסייע בפרנסת המשפחה. עם זאת הוצג תיעוד דל על תקופות כאלו.

מנגד אין חולק כי נגרמה לה נכות בעקבות התאונה. אין גם חולק שלתובעת ניתנו תקופות אי כושר אחר הניתוח שעברה, ואין לשלול כי חלקן נעוץ בתאונה.

בנסיבות אלה כשלה התובעת מלהוכיח את מרבית טענתה להשתכרות עובר לתאונה. עם זאת אני מאמין לתובעת כי נמנעה ממנה היכולת לעבוד בשיעור כלשהו בעקבות התאונה וכי היא הייתה נכונה לעבוד בעבודות ניקיון. אני מוכן אם כן לפסוק לה פיצוי גלובאלי בסך 10,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות לעבר.

הפסד השתכרות לעתיד:

31. "פירוט הנזק של הפסד כושר השתכרות לעתיד מעמיד קשיים רבים בפני ביהמ"ש הנדרש לקובעו. המדובר בדרך כלל בהפסד אשר יש בו לקובעו למשך תקופה ארוכה בעתיד. לעיתים לתקופה של עשרות שנים. כאשר הנסתר רב על הנגלה". (ע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (8.6.95 ).

32. התובעת מבקשת לחשב הפסדיה לעתיד על בסיס נכות בשיעור 25% ושכר המינימום הנוהג במשק.

בענייננו לא הוכח שיעור השתכרותה של התובעת עובר לתאונה, ולמעשה לא עבדה שנים רבות עובר לה. עם זאת לאור המפורט לעיל, ומשלא ניתן לשלול את הסיכוי כי לנכותה של התובעת תהיה השפעה על כושר השתכרותה של התובעת בעתיד אפילו לא עבדה בשנים עובר לתאונה, נראה לי נכון לפצותה עבור הפסד השתכרות בעתיד בסכום גלובאלי בסך 8000 ₪.
אין גם ספק כי כתוצאה מהפסדי השכר שייגרמו לתובעת בעתיד יגרמו לה גם הפסדים בעתיד של זכויות סוציאליות בגין אותם כספים שהמעביד ימנע מלהפריש. יש לפסוק פיצוי בסך של 12.5% מהפסדי השכר ראה ת"א (חיפה) 16951-04-10 , ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר. (פורסם בנבו 31.12.13 ובסך כולל של 2250 ₪.

הוצאות רפואיות לעבר והוצאות נסיעה

עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו.
וראה ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10.6.76 שם נקבע:
" נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו."

התובעת טוענת כי נגרמו לה הוצאות בגין טיפולים רפואיים תרופות, נסיעות, וטיפולים פיזיוטרפיים. אי לכך היא עותרת לפצותה בגין הוצאות אלו בסך של 50,000 ₪. התובעת אף מפנה לקבלות חלקיות במסגרת מוצגיה ( נספח סג לתצהירה).

לעומת זאת טוענת הנתבעת כי אין מקום לפצות את התובעת כלל בגין ראש נזק זה נוכח העובדה כי הוצאותיה כוסו ע"י קופת חולים בה חברה, ועת לא הציגה מלוא הקבלות לגבות טענותיה.

37. התובעת נזקקה לבדיקות ומעקבים וטיפולים רפואיים הניתנים לה באמצעות קופת החולים בה היא חברה. כן נזקקה לתרופות הכלולות בסל הבריאות. התובעת לא הוכיחה כי הטיפולים והתרופות להם נזקקה או תיזקק בעתיד אינם נכללים בסל שירותי הבריאות, ובמצב בו לא שמרה את הקבלות בגין הטיפולים הרפואיים, אין לה להלין אלא על עצמה.

38. על כן אין מקום לפצותה מכוח הוראת הפסיקה כי "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 2596/92 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' פורסם בנבו 5.2.95).

וכן בע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד פ"ד נא (2) 724 30.4.97 נקבע כי "אין לפצות תובע אשר הוא זכאי כחבר קופת חולים לקבלם חינם במסגרת סל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994)".

יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקקה התובעת , סביר כי התובעת נשאה ותישא בדמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים ונזקקה אף להוצאות נסיעות, ומצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת בפריט זה על דרך של אומדנה סך של 5,000 ₪.

באשר לתקופת העתיד, סבורני כי כל הטיפולים הרפואיים והתרופות שתצרוך התובעת בגין התאונה מכוסים, כאמור, ע"י קופת החולים אליה היא שייכת מכוח התיקון לחוק ההסדרים 2009- 2010, כך גם הנסיעות לטיפולים, והתובעת לא תידרש להשתתפות עצמית בעלות הטיפולים והתרופות.
עם זאת ורק מהספק שמא בכל זאת אולי יהיו לתובעת הוצאות הקשורות בתאונה שאינן מכוסות בסל הבריאות, מוכן אני לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי כלשהו לעתיד בסך 3,000 ₪.

עזרת צד ג' בעבר ולעתיד

בס' ד 6-9 לתצהירה טענה התובעת כי לאחר התאונה התקשתה בביצוע עבודת משק הבית ונעזרה בבני משפחתה ואף בעזרה בשכר למשך שנה וחצי כל אימת שיכולה הייתה לממן זאת כלכלית.

מנגד הנתבעת טוענת כי אין לפצות את התובעת בראש נזק זה לאור מצבה הרפואי הזניח.

" הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקידו הגופני של הנתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו לפני ביהמ"ש, והעזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו". ( קציר פיצויים בשל נזקי גוף עמ' 792).

במקרה דנן התובעת נותרה עם נכות רפואית קלה עקב התאונה. אין ספק כי אופן הפגיעה, האשפוז, הניתוח ותקופת ההתאוששות של התובעת הצריכו עזרת צד ג', לרבות מצד בני המשפחה, במידה החורגת מעזרה רגילה המושטת לבן משפחה אשר נפגע בתאונה.

בנסיבות אלו נחה דעתי כי עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינה הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע.
( ר' קציר בספרו בעמ' 820, ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ ( פורסם בנבו 19.11.97), הנזכר שם בעמ' 829.

ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר ( ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון ( פורסם בנבו) 4.8.05, ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי ( פורסם בנבו 8.12.05) .

44. בהיעדר פרטים מדויקים, שכן אישור העוזרת אינו בבחינת תצהיר עליו נחקרה, ראוי להעריך זאת בסכום גלובאלי. הנני מחייב אפוא, את הנתבעת לשלם לתובעת בגין ראש נזק זה לעבר סך של 7,000 ₪.

באשר לעתיד ראוי לפסוק לתובעת פיצוי מסוים לאור התקדמות הגיל והשפעת נכותה על תפקודה. אני מעריך הוצאות אלו באופן גלובאלי בראש נזק זה לעתיד על דרך האומדנא בסכום של 7,000 ₪.

כאב וסבל

התובעת מבקשת לפסוק לה כאב וסבל על בסיס נכות רפואית בשיעור 25%, ולחילופין מבקשת מבית המשפט לעשות שימוש בסמכותו ולפסוק לה פיצוי בגין נזק לא ממוני בשיעור של 10% מהסכום המקסימלי שהיה קבוע לפיצוי מסוג זה במועד התאונה.

בהתאם לקביעותיי דלעיל לתובעת נכות משוקללת בשיעור 16.875% ובמעוגל 17% בעקבות התאונה.
על כן הנתבעת תפצה את התובעת בראש הנזק של כאב וסבל בסך של 22,000 ₪.

סוף דבר

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 64,250 ₪.

הנתבעת תישא בתשלום האגרה ובנוסף בשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 9,800 ₪.

ניתן להגיש בקשה לשומת הוצאות בתוך 20 ימים מיום קבלת פסק הדין.

התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעות תקבל את פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן/ה היום, ‏יום רביעי 12 יוני 2019 , ‏ט' סיון תשע"ט, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: א.ל.
נתבע: מנורה חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: