ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אסיה סיירוס פיתוח וייזום בע"מ נגד מועצה מקומית גדרה :

בפני כבוד ה שופטת רנה הירש

התובעת

אסיה סיירוס פיתוח וייזום בע"מ
ע"י עו"ד יצחק פסטרנק

נגד

הנתבעות
1. מועצה מקומית גדרה
ע"י עו"ד ניר רוקח

2. באר אגודה שיתופית לאספקת מים גדרה בע"מ
ע"י עו"ד אייל בוטון

פסק דין

1. לאחר שבוצעו עבודות בניה בפרויקט מגורים, התברר כי היתה תקלה בקביעת מקום החיבור בין צנרת המים הפרטית לבין הצנרת הציבורית, ובשל כך, בוצעו עבודות לתיקון והעתקת נקודות החיבור והעברתם לתוך גומחות מתאימות. הצדדים חלוקים בשאלה מי מהם אחראי לטעות, וצריך לשאת בעלות עבודות תיקון אלו.
הרקע ותמצית טענות הצדדים
2. התובעת, העוסקת בין היתר בבנייה של בנייני מגורים, עסקה בבנייה של פרויקט בתים צמודי קרקע ברח' בן גפן בגדרה (להלן: הפרויקט), בשטח בו הנתבעת 1 (להלן: המועצה) אחראית לביצוע התשתיות, והנתבעת 2 (להלן: באר) אחראית על בניית תשתיות הולכת המים לצרכנים, וחיבורם לרשת הציבורית.
בין התובעת למועצה נחתם הסכם המסדיר את אחריותם לביצוע עבודות הפיתוח בפרויקט (להלן: הסכם עבודות הפיתוח), ובו נקבע (בסעיף 2) כי המועצה אחראית לביצוע כל עבודות הפיתוח בשטח הציבורי, עבודות הכולל ות תשתיות, ביוב, ניקוז, מים (באמצעות באר) ועוד (נספח א'). אין חולק כי התובעת היתה אחראית להתקנת מוני המים וחיבור הבתים לרשת המים הציבורית.
בעת שהתחילו עבודות הבניה והפיתוח בשטח, עדיין לא סומנו מגרשי המגורים, לא הוצבו גדרות או פילרים/זקיפי מים שבהם יותקנו שעוני המים. על כן, היה צורך לסמן בשטח את הנקודות שבהן יותקנו בהמשך זקפי המים.
3. לטענת התובעת, על פי התכניות שבהיתר הבנייה, החיבור לרשת המים הציבורית צריך היה להיות בתוך גבול המגרש, בצד החניה, והתובעת בנתה את המערכת בהתאם לאותן תכניות. התובעת ציפתה כי בהמשך, באר תדאג לחבר בין הרשת הציבורית לפרטית, במקום המסומן בתכניות. בפועל לאחר בניית הרשת הפרטית, התברר כי מיקום היציאה אינו תואם את מיקום יציאת המים של התשתית הציבורית. לפיכך, נדרשו עבודות משלימות במערכת הצנרת, וכן נרש להעביר את הזקיפים למקום החיבור של התשתית הציבורית , ולבצע עבודה בפילרים, לצורך החיבור הנדרש (להלן: עבודות התיקון). באר והיא דרשה מהתובעת לשלם עבור עבודות תיקון אלו, שני תשלוםמים, האחד בסך של 22,363 ₪ השני בסך של 26,325 ₪, וזאת כתנאי להרכבת מוני המים שנדרשו לצורך אכלוס הבתים. בהמשך, בשל עבודות התיקון, נדרשה התובעת לבצע עבודות נוספות של תיקונים והתאמות של חיבור הצנרת הפרטית לרשת הציבורית, בעלות של 70,200 ₪, ששולמו לקבלן משנה.
התובעת טענה כי נאלצה לשלם תחת מחאה את הסכומים הללו, כדי לאפשר אכלוס הבתים. לגישת התובעת, היא זכאית להחזר מלא, שכן עבודות התיקון נדרשו בשל ביצוע לקוי של עבודות שבאחריות הנתבעות, חרף העובדה שהיא פעלה לבצע את העבודות התאם לתכנית. לטענת התובעת, המועצה היתה האחראית לביצוע עבודות תשתית המים, ולכן אחרית גם לכל תקלה הנובעת מהביצוע הלקוי של באר. התביעה הוגשה לתשלום פיצוי בסך של 118,888 ₪, ביום 09.11.16.
4. המועצה טענה כי לא הפרה את הסכם עבודות הפיתוח, שכן אחריותה היתה לבצע את העבודות באמצעות קבלנים מורשים, וכאמור בנספח א' לאותו הסכם, העבודות הנוגעות לתשתיות המים בוצעו באמצעות באר. לגישת המועצה, אין לה כל מעמד ביחס לבניית תשתית המים, ואין להטיל עליה כל אחריות לטעות או לתקלה שנגרמה בשל מיקום שגוי של זקפי המים על ידי התובעת. המועצה שלחה הודעה לצד שלישי נגד באר, בשל עמדתה שיש להפנות לבאר בלבד את כל הטענות הנוגעות לעבודות תשתית המים.
5. לטענת באר, בעקבות בעיות בעבר ובשל העדר הסימון, ביקשה כי התובעת או המועצה יסמנו בשטח את מיקום זקיפי המים למניעת תקלות וטענות בהמשך. כך, תוכל באר להכין את תשתית המים עד לזקיפי המים בהתאם לסימונים, לרבות התקנת שעון המים, כאשר הצנרת והחיבורים מהזקיף ועד לבתים, היו באחריות התובעת.
באר טענה כי ביום 10.08.12 סומנו על גבי הקרקע, בנוכחות נציגיה, המיקומים המדויקים של זקפי המים (סעיף 16 לכתב ההגנה), על ידי מודד או נציג אחר של הנתבעת, ולא גורם מבאר או מטעמה. על כן סבורה באר, שאין לה אחריות ככל שהתברר בהמשך, כי הסימון שבוצע עבורה היה שגוי, והיה צורך בביצוע עבודות התיקון.
לגישת באר, מאחר שהטעות במיקום הזקיפים היתה של התובעת, או של המועצה, ולא באחריותה, אין עליה לשאת בעלויות עבודות התיקון, ולכן נדרשה התובעת לבצע את חלקם, ולשלם עבור העבודות שביצעה באר.
דיון והכרעה
6. השאלה המרכזית, שהתשובה לה תאפשר קביעה מי אחראי לעלויות ביצוע עבודות התיקון, היא מי בפועל סימן את מיקום הזקיפים, לפי תחילת ביצוע עבודות הפיתוח והבניה בשטח. תשובה ברורה לשאלה זו לא ניתנה על ידי העדים שנשמעו.
7. מנהל התובעת מר אבי תם, העיד (סעיף 20 לתצהירו) ציין, כי "התובעת מעולם לא סימנה את מיקום קצה נקודת החיבור של מערכת המים הציבורית למערכת המים הפרטית... ". מנהל התובעת אישר (סעיף 23 לתצהירו) כי המודד מטעם התובעת סימן את המגרשים לצורך עבודות הבנייה בתוכם, "אך לא היתה לו כל נגיעה למיקום של התשתית הציבורית ובכלל זאת למיקום נקודת ההתחברות של המערכת הציבורית למערכת הפרטית בכל מגרש!!!!!!". על פי עדותו של מנהל התובעת, באר מיקמה את נקודות יציאת המים מהמערכת הציבורית באופן שגוי (סעיף 24 לתצהירו). בשל כך נדרשו עבודות התיקון, שכללו העתקות של נקודת ההתחברות מהצנרת הציבורית לפרטית במגרשים השונים, שלא בהתאם לתכניות (סעיף 25 לתצהיר מנהל התובעת).
בחקירתו הנגדית עמד מנהל התובעת על טענתו כי התובעת "חד משמעית" לא ביצעה את הסימון בשטח, וזה נעשה על ידי מודד מטעם באר או מטעם המועצה (עמ' 12, שורות 11-17). מנהל התובעת חזר על טענתו כי העבודות בוצעו על פי תכניות העבודה, שאושרו על ידי המועצה ועל ידי באר, ובאחריותו היה לוודא כי העבודה מבוצעת "על פי תכניות נטו" (עמ' 14, שורות 24-29). מנהל התובעת הבהיר בחקירתו, פעם אחר פעם, כי "עובדים לפני תכניות" בהעדר שיקול דעת עצמאי או הגיון (ר' ההפניה דלעיל, וגם עמ' 16 שורה 8 ושורה 12).
7. קבלן עבודות המים שעבד במקום מטעם התובעת, יוסף עמאירה (להלן: הקבלן) ציין בתצהירו (סעיף 3) כי "בתחילה מיקמנו את קצה מערכת המים הפרטית שבנינו בכל יחיד דיור בקצה, ליד החומה – ממש כמו בגרמושקה של היתר הבניה". טענה זו לא נסתרה.
בחקירתו הנגדית לא שינה הקבלן את גרסתו, ובעיקר נדרש להסביר את תמחור עבודות התיקון, דבר שנעשה לטעמי באופן ראוי. מעבר לכך, הנתבעות לא הביאו ראיה המפריכה את התמחור של הקבלן, ובהתאם, אני מקבלת את הסכומים שפורטו בכתב התביעה כמבטאים את נזקי התובעת, במלואם.
8. מר ניר ציון, מנהל עבודה של באר (להלן: מנהל העבודה של באר), העיד כי התובעת "לא צרפה לרשימת הנתבעים, את מי שהיו צריכים להיות הנתבעים היחידים בתיק – והם הגורמים שביצעו עבורה את סימון המגרשים, סימון מיקום זקפי המים ומשימות הפיקוח" (סעיף 9 לתצהירו). באותו סעיף, לא הזכיר מנהל העבודה של באר מי הם אותם גורמים שביצעו בפועל את סימון המיקום של זקפי המים. בהמשך תצהירו, מסר מנהל העבודה של באר (סעיפים 28-29) כי הקבלן מטעם באר לא יכול היה לבצע עבודות ללא תכנון מפורט וסימון באתר. בהתאם, פנתה באר לחברת ורד בר, וביקשה את סימון הנקודות בהם יש למקם את זקיפי המים. לטענת מנהל עבודה של באר (סעיפים 30-31 לתצהירו), ורד בר היתה חברת ביצוע מטעם המועצה, והיא שלחה מודד שסימן ביום 10.08.12 את הנקודות בהן יוצבו הזקיפים, כאשר בכך "ורד בר פעלה כאמור מטעם המועצה ועבור אסיה".
לכאורה, עולה מהדברים כי לשיטת מנהל העבודה של באר, ורד בר היתה צריכה להיות נתבעת ישירה בהליך. עם זאת, על פי עדותו חברה זו פעלה מטעם המועצה. מאחר שהמועצה לא הגישה הודעה לצד שלישי כנגד ורד בר (על אף שהגישה כזו, כנגד באר), ניתן ללמוד מכך כי ורד בר אכן פעלה בשטח מטעמה, על פי הנחיותיה והוראותיה של המועצה.
9. המועצה הגישה תצהיר גם של מר שמעון כהן, שהיה מנהל עבודה בחברה הקבלנית שביצעה את עבודות התשתית מטעם באר (להלן: מנהל קבלן המים). מנהל קבלן המים ציין כי למרות שלעתים קרובות מדובר באחריות החברה הקבלנית, לא ביצעה חברה זו במקרה דנן את המדידות וסימון תוואי הצנרת (סעיף 12 לתצהירו), אלא "את עבודות הפיתוח עשתה למיטב זכרוני חברת 'ורד בר', והיא זו שדאגה לביצוע הסימונים על הנקודות על פני הקרקע בהן עלינו להתקין את זקפי המים."
בחקירתו מסר מנהל קבלן המים כי הוא מניח שהסימון נעשה על ידי מי מטעם ורד בר (עמ' 31, שורות 26-27) שכן כאשר הוא הגיע למקום אחרי שהשטח סומן: "במקרה הזה אני לא סימנתי את השטח, אמרו לי אתה לא מסמן את השטח את המקבל שטח מסומן... שאני באתי בסוף לעבודה היו סימונים, היו יתדות שסימנו את התוואי, נקודות יציאה של הזקיפים" (עמ' 32, שורות 11-13).
10. באר הגישה, כעדות משלימה, את תצהירו של מר אברהם כהנוב, מי שכיהן כיו"ר באר במועדים הרלבנטיים (להלן: יו"ר באר). יו"ר באר העיד כי המפקח על הבניה מטעם המועצה הפנה את באר לחברת ורד בר, ועל כן פנתה באר לאותו גורם "וביקשנו כי היא תסמן את הנקודות בהן יש למקם את זקיפי המים... ורד בר שלחה מודד, אשר סימן ביום 10.8.2012 את הנקודות אליהן יש להביא את הצנרת ולהוציא את הזקיפים ביתדות... אני, באופן אישי, הייתי בשטח וראיתי זאת... ורד בר פעלה כאמור מטעם המועצה ועבור אסיה".
11. ניתן היה לסבור, לנוכח האמור, כי יו"ר באר ראה בעיניו מודד מטעם ורד בר מסמן את מיקום הזקיפים, אולם בחקירתו התברר כי לא כך היה. יו"ר באר מסר כי הגיע למקום לאחר שבוצע הסימון, "הלכתי לראות שיש פלפונים, זה קרש קטן תקוע באדמה, אני מתכוון ליתד. שלחתי הוראה להתחיל לעשות את העבודה" (עמ' 34, שורות 30-31). בהמשך חקירתו התברר כי לא בדק ולא וידא אם הסימונים הם של זקיפי המים או של משהו אחר, אלא "הבנתי שזה שלנו כי הלחץ היה עלינו ולא היו אז במקום שום תשתיות אחרות שנדרשו. לא דיברתי עם מישהו בשטח."
המסקנה העולה מהאמור היא, כי נציגי באר מצאו סימונים בשטח, הניחו שאלה בוצעו על ידי מודד של ורד בר, בלא שמי מהם פנה לאותו מודד, וידא שהוא מסמן את מיקום זקיפי המים ולא משהו אחר, ושהסימון תואם לתכנית. אותם נציגים הסתפקו בכך שראו יתדות מסומנות ופעלו על פיהן, תוך הנחה ש"יהיה בסדר" והכל תקין, ללא בדיקה כלשהי.
12. על בסיס עדויות התובעת ובאר, היה צפוי כי המועצה תדאג להביא לעדות גורם מטעם ורד בר, שיתייחס לטענות ויבהיר אם אכן מודד מטעמה, כגורם מטעם המועצה, ביצע את סימון המיקום של זקיפי המים. אמנם, הוגש תצהירו של מנהל עבודה של ורד בר, אולם זה לא התייצב לדיון ההוכחות, ותצהירו הוצא מהתיק. אי העדת עד זה, שברורה לחלוטין חשיבות גרסתו ברורה לנוכח הטענות של בעלי הדין האחרים, נזקפת לחובת המועצה.
מר ארז חן, מהנדס המועצה (להלן: מהנדס המועצה), טען בחקירתו הנגדית כי למעט וידוא שאין פגיעה באינטרסים של המועצה, היא אינה אחראית לפיקוח על ביצוע תשתית המים. עמדה זו, לטעמי, באה לצמצום בלתי ראוי של אחריותו של מי שקיבל על עצמו לבצע עבודות פיתוח.
בנספח א' להסכם בין המועצה לבין התובעת נרשמה עבודת התשתיות בתחום הביוב, ניקוז ומים בין עבודות הפיתוח, ומכאן שאלה היו באחריות המועצה. אם המועצה בחרה לבצען "באמצעות חב' באר" כפי שנרשם בנספח א', זוהי זהותה, אולם אין בכך כדי להסיר ממנה אחריות כלפי התובעת, לאופן ביצוע העבודות ולשגיאות, אם היו כאלה.
13. יתרה מזו, המועצה כאחראית לכל נושא התכנון והפיקוח (כאמור בסעיף א' לנספח א' להסכם שלה עם התובעת), אינה יכולה לבחור לבדוק רק אם האינטרסים שלה נפגעים, ותו לא. כאשר קיבלה על עצמה התחייבות כלפי התובעת, הרי שעליה לעמוד בהתחייבות זו. אפנה לסעיף 2 להסכם שחתמה המועצה עם התובעת, ולפיה "המועצה באמצעות קבלנים מורשים מטעמה ובאחריותה המלאה תהיה הגורם שיבצע בפועל את כל העבודות לפיתוח המגרש המפורטות בנספח א המצ"ב להסכם זה...".
בהתאם, לא ביצעה המועצה בעצמה עבודות אלא העסיקה קבלנים מתאימים בכל תחום, כאשר בתחום תשתית המים ביצעה את עבודות הפיתוח באמצעות באר. באמצעות, משמע, כקבלן מטעמה, במעמדה מול התובעת. המועצה בחרה שלא לצרף את באר כצד להסכם, בשל העובדה שאינה יכולה לבחור קבלן אחר בתחום זה (כאמור בסעיף 11 לתצהירו של מהנדס המועצה), ובכך קיבלה על עצמה את האחריות לביצוע כל עבודות הפיתוח, גם אם חלקן נעשה "באמצעות חב' באר", כאמור בהסכם.
בנסיבות המקרה, אין מנוס אלא לקבוע כי הפרה את חובתה לבצע את העבודות – באמצעות קבלני משנה, ובאר ביניהם – באופן סביר וראוי, ושיהיה תואם לתכניות הבניה לפיהם עבדה התובעת. חבותו של שולח נקבעה בסעיף 14 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] כך: "המעסיק שלוח, שאיננו עובדו, בעשיית מעשה או סוג של מעשים למענו, יהא חב על כל דבר שיעשה השלוח בביצוע אותו מעשה או סוג מעשים ועל הדרך שבה הוא מבצע אותם."
המועצה ביצעה את עבודות הפיתוח בתחום המים באמצעות באר ובהתאם, היא אחראית כלפי התובעת על אופן ביצוע אותן עבודות, ככל שהטעות רובצת לפתחה של באר.
14. לא הונחה תשתית ראייתית מספיקה כדי לקבוע כי באר היא זו שפעלה להעסיק את המודד שסימן את מיקום הזקיפים. מהנדס המועצה העיד כי "הטענה ולפיה נציג חברת ורד בר סימן מטעם ועבור המועצה את מיקום זקיפי המים אינה הגיונית הואיל וככל הידוע לי, המועצה אינה מממנת פיתוח תשתיות או אף סימון מיקום התשתית... סימון מיקום זקיפי המים יש לבצע על ידי מודד מוסמך בלבד... אין כל סיבה הגיונית כי המועצה תשכור ותשלם למודד מוסמך מטעמה על מנת לבצע סימונים של תשתיות אשר כאמור, אינן מונחות על ידה והמועצה אף אינה גובה תשלום כלשהו בגינן" (סעיפים 21-22 לתצהירו).
מהנדס המועצה ציין עוד (סעיף 25 לתצהירו), כי ב"כעניין שבעובדה", בכל הפרויקטים האחרים שנערכו בשנים בהן שימש בתפקידו, לא סומנו מיקומי זקיפי המים על ידי המועצה.
מכאן ניתן ללמוד כי בנוגע לפרויקטים אחרים, מסר מהנדס המועצה את עמדתו כקביעה עובדתית ברורה וחד משמעית. מנגד, בנוגע לפרויקט נושא ההליך, בוססה גרסתו על כך שאין סיבה הגיונית שהמועצה תיקח על עצמה אחריות לסימון מיקום זקיפי המים, אם כי לא יכול היה, כעניין עובדתי, לשלול כי כך נעשה.
מהנדס המועצה, שאמונה על עבודות הפיתוח, נשאל בחקירתו הנגדית מי סימן בפועל את המיקום של הוצאת הזקיפים, ותשובתו היתה "לא יודע מי סימן בפועל" (עמ' 19, שורות 23-24). מאחר שהמועצה היא הגורם האחראי לאותן עבודות, ואינה יכולה למסור מידע פוזיטיבי וברור על זהותו של מבצע הסימון, או מי שילם למודד שסימן את מיקום הזקיפים, נזקף מחדל זה לחובתה.
15. עוד אציין כי מנהל העבודה של באר, כאמור לעיל, ציין בתצהירו (סעיף 30) כי את עבודת המדידה ביצע מודד שנשלח על ידי חברת ורד בר, שהיתה חברת הביצוע מטעם המועצה. בחקירתו הנגדית, עומת מהנדס המועצה עם טענה זו ולא יכול היה לשלול אותה באופן מלא: לדבריו, "אני אומר שזה לא סביר בעליל... להגיש לך שהייתי במקום ובנקודה ביום זה אני לא יכול להגיד." מכאן, כי גרסתו בנוגע לזהות שולח המודד היא עדות סברה (על בסיס הערכת העד את סבירות הטענות שהועלו בסוגיה זו), ולא בידיעה אישית, ועל כן, משקלה זעום, עד אפסי.
עד נוסף מטעם המועצה היה מר ניצן לוי, אשר שימש מפקח של חברת הניהול באתר הפרויקט מטעם המועצה (להלן: מפקח חברת הניהול). בהתאם לתצהירו (סעיפים 10-13), מסר מפקח חברת הניהול כי המועצה אינה מסמנת את מיקום זקיפי המים, ואינה אחראית ליחסי היזם עם באר, בכל הנוגע למיקומים אלה. אין בכך כדי לסתור את המסקנה שפורטה לעיל, באשר לאחריות המועצה לכל עבודות התשתית, שבוצעו באמצעות קבלני משנה.
16. מטעם המועצה הוגש גם תצהירו של דרור גבאי, מנהל החברה אשר סיפקה למועצה שירותי ניהול לעבודות התשתית בפרויקט (להלן: מנהל חברת הניהול). מנהל חברת הניהול אישר כי חברת ורד בר היתה אחראית מטעם המועצה לביצוע עבודות פיתוח תשתיות בפרויקט, אולם לשיטתו, מאלה הוחרגו עבודות תשתיות המים, החשמל והתקשורת. מנהל חברת הניהול מסר כי לא היה לו המנדט להפנות את באר לחברת ורד בר, לנוכח העלות הכרוכה בביצוע המדידה הנדרשת לסימון מיקום הזקיפים, וכי אילו היה צורך בכך, היה פונה במישרין לחברת ורד בר.
מנהל חברת הניהול מסר כי פנה ליו"ר באר להודיע כי יש צורך בסימון באתר, ומכאן ניתן להסיק כי הסימון באתר הוא באחריות באר. בחקירתו הנגדית, כשנשאל מי במקרה הזה היה אחראי על סימון מיקום זקיפי המים, חזר מנהל חברת הניהול על עמדתו לפיה "היזם הגורם היוזם אגודת באר הוא אחראי על הסימון אין אף אחד אחר שיכול לסמן את המערכת" (עמ' 25, שורה 12). מנהל חברת הניהול לא ניסה לאתר את המודד שביצע את הסימון, ולא פנה לחברת ורד בר כדי לברר אם ביצעו בפועל את הסימון באמצעות מודד מוסמך, ומי שילם להם עבור עבודה זו.
מנהל חברת הניהול אישר כי מיקום הזקיף צריך להיות תואם להיתר (עמ' 26, שורה 19), וכי לא סביר שהסימון יבוצע בסטייה משמעותית. בשל כך העריך מנהל חברת הניהול, שכלל לא בוצע סימון (עמ' 26, שורה 22, וכן עמ' 27 שורה 29), או שהעבודה בוצעה בלא כל התייחסות לסימוני המודד (עמ' 27, שורות 34-35) שנעשו במקום. עוד חזר מנהל חברת הניהול על עמדתו, לפיה האחריות לשכור מודד לביצוע עבודת סימון זה, מוטלת על באר (עמ' 26, שורות 24-25), וכי חייבת להיות עדות ביומני העבודה לביצוע הפעולה (עמ' 25, שורות 17-18).
עולה תהייה מעדותו של מנהל חברת הניהול בנוגע לגורם האחראי על ביצוע המדידה, עבודה שיש לצפות כי לאחר שתבוצע, תוגש דרישת תשלום. לשיטתו, אם ורד בר היתה שוכר ת מודד, לא היה מאשחזר הוצאה זו, שכן המועצה אינה אחראית לביצועה (עמ' 26, שורות 26-27). חרף טענה זו, לא הוגשה ראיה על פיה ניתן לקבוע אם שכר המודד נכלל בתמורה הכוללת ששולמה לחברת ורד בר עבור ניהול ביצוע הפרויקט, אם לאו.
17. לנוכח כלל הנתונים דלעיל, ועל פי מאזן ההסתברות, אני קובעת שהמודד שסימן את מיקום זקיפי המים הגיע מטעם ורד בר שפעלה במקום מטעם המועצה, ועל כן, האחריות לטעות בביצוע המדידה מוטל במישרין על המועצה.
מנהל חברת הניהול הבהיר, כי החברה המבצעת נדרשת להגיש תכניות ביצוע (AS MADE) בסיום הפרויקט, שבהן היתה נזכרת העבודה הרלבנטית. עוד הבהיר מנהל חברת הניהול כי חרף דרישה זו, לא קיבל תכניות מבאר, ולמרות שהתלונן על חוסר שיתוף פעולה מבאר, לא ביצע כל בדיקה בנוגע לזהות מזמין ומ בצע עבודת המדידה הרלבנטית. עוד טעם לפגם בכך כי לשיטת מנהל חברת הניהול בהעדר ביצוע מדידה מתאימה, היה עוצר את העבודה מיד (עמ' 29 שורה 8), אולם חרף זאת, לא וידא במועד הנכון, כי הסימון נעשה באופן ראוי המאפשר את המשך ביצוע העבודות.
18. כל הנציגים של המועצה, כמו גם הנציגים של באר, אשר היו מעורבים בפרויקט והעידו בהליך זה, לא איתרו את המודד אשר סימן את מיקום הזקיפים, ולא העידו כי ניסו לאתר ולמצוא מיהו אותו גורם, וכשלו בכך חרף ניסיונם לעשות כן. מדובר בנסיבות אלו לא רק באחריות שילוחית למעשיה של באר, אלא לאחריות ישירה של המועצה.
19. מבלי לפגוע באמור לעיל, מצאתי כי גם לתובעת יש אחריות לתקלה ולטעות שבמיקום הזקיפים. מנהל התובעת חתם על מסמך המציין כי מדי המים ימוקמו בגומחות, וכי "מיקום הגומחה יקבע לפני תחילת הבניה בתאום מראש עם אגודת 'באר', על מנת למנוע שינויים יקרים ע"ח הלקוח בזמן חיבור הבית למים באופן קבוע". על אף שמנהל התובעת טען כי חתימתו נדרשה בדיעבד וכמעשה בריונות (עמוד 14, שורה 9), לא דאג לרשום את תאריך חתימתו, שיכול היה ללמד על מועד החתימה, ולתמוך בגרסה כי מדובר בפעולה שבוצעה כחלק מאמצעי לחץ לחייב את התובעת בתשלום עבור עבודות התיקון. לא מדובר בהתנגדות ללחץ, או בפעולה שתגזול זמן יקר ותגרום לדחייתה במועד מסירת הדירות לרוכשים, אלא בפעולה של איש עסקים סביר ונבון, הרוצה להעמיד דברים על דיוקם, ולמנוע נזק והפסד לחברה אותה הוא מנהל.
עוד תקלה בהתנהלות התובעת מצאתי בכך שעל אף שפעלו לבצע מדידות של המגרשים טרם תחילת העבודות, לא דאגו לסימון גבולות המגרשים, פעולה שהיתה יכולה למנוע את הגילוי המאוחר של השגיאה במיקום, שהתבררה רק כאשר החלו לבנות את החומות (עמ' 15, שורות 22-30). העובדה שהעבודות בוצעו בראיה צרה של התכנית (הגרמושקה) ללא בדיקה ווידוא כי יש התאמה למצב בשטח, ראיה רחבה ואחראית, תרמה לתקלה שהתגלתה רק בשלב שבו נדרשו הוצאות משמעותיות כדי לתקן את הנדרש.
20. של מכלול האמור לעיל מצאתי כי כל הצדדים פעלו באופן שיש בו סטי יה מסטנדרט התנהגות סביר בנסיבות המקרה, ותרמו ברשלנותם לאירוע הנזק. בשל כך, אני סבורה שיש לחלק את הנזק בין הצדדים.
נפסק בע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין נ. ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב(1) 210 [1995], בעמ' 227-226, כי ניתן חלק אשמה בתחום דיני החוזים: "נראה כי רצוי להימנע מלקבוע מבחנים קשיחים לחלוקת הנזק ובמקום זאת להיעזר בשורה של מבחני עזר וקריטריונים שיסייעו בחלוקה צודקת של הנזק בכל מקרה על פי נסיבותיו. בחלוקת הנזק יש להביא בחשבון את היחס בין חומרת ההפרות של הצדדים, ראוי להתחשב במידת האשם שדבק בפעולותיו של כל אחד מהם, ויש להשוות את התרומה הסיבתית של כל אחת מההפרות לנזק. במקרים מסוימים יש מקום להבחין בין המשקל שניתן לאינטרס ההסתמכות של הצדדים לבין זה הניתן לאינטרס הציפייה. במקרים אחרים יש מקום לבחון אם מטעמים של מדיניות משפטית ראוי להטיל על צד אחד לחוזה אחריות רבה יותר. שיקולים אלו ואחרים יובאו בחשבון כשהמטרה היא חלוקה צודקת של הנזק בהתחשב במאפייניו של המקרה הנדון."
בע"א 8684/11 שלמה (שלומי) אלקיים נ' עזבון המנוח ניב יבור [25.06.2014] (להלן: הלכת אלקיים), חזר בית המשפט על ההלכה לחלוקת אשם בין מעוולים, על פי פקודת הנזיקין:
"יכול בית המשפט להחיל שיקולי צדק... תוך שהוא לוקח בחשבון גם את אשמתם המוסרית של שני הצדדים, את מעמדם זה כלפי זה ואת תרומת התנהגותו של כל אחד מהם לנזק שנגרם ... זאת, בדומה לסעיף 84(ב) לפקודת הנזיקין, שעניינו בשיפוי בין מעוולים במש ותף...
בפסיקה נקבע כי החלוקה בין המעוולים במשותף תיעשה לפי מידת האשם המוסרי שיש לייחס לכל אחד מהמעוולים, או על פי מבחן האשמה ההדדית הכולל הן את רכיב הסיבתיות והן את רכיב האשמה...
בדומה, כך גם בחלוקת האחריות בין המזיק לניזוק לפי סעיף 65 לפקודת הנזיקין ניתן להתחשב בשיקולי צדק ובמבחני האשם המוסרי... האשמה המוסרית אין עניינה בתרומה הסיבתית של כל אחד מהצדדים לנזק אלא באשם באופן כללי."
21. בתמצית, אחריות התובעת נובעת מכך שלא פעלה למדידת המגרשים טרם תחילת העבודות, ומנהלה חתם על מסמך הקובע כי התובעת תוודא עם באר את מיקומי הגומחות, טרם ביצוע העבודה.
באר היתה אחראית לביצוע עבודות תשתית המים, והיא לא פעלה להביא מודד מטעמה, שיסמן באופן ברור את מיקום הזקיפים, לא בדקה ולא וידאה כי מודד מוסמך סימן את מיקום זקיפי המים באופן ראוי, ולא מנעה את המשך העבודה טרם ביצוע בדיקה נאותה בעניין זה. חשיבות מיוחדת היתה לכך, בנסיבות שבהן קיימת אפשרות ממשית שהמיקום הנדרש שונה, ולו במעט, מהסימון בתכניות ההיתר.
המועצה אחראית במסגרת אחריותה הכללית לעבודות התשתית, ונקבע, כי המודד שסימן את מיקומי הזקיפים היה במקום מטעם המועצה. עוד זקפתי לחובת המועצה את העובדה שאפשרה את המשך עבודות הפיתוח בלא לוודא כי בוצע סימון ראוי למיקום תשתיות המים, שיבוצעו על ידי באר.
22. כאמור, המועצה הגישה הודעה לצד שלישי נגד באר, ולטענתה, באר היא האחראית הבלעדית על עבודת תשתית המים. אין הסכם בכתב בין צדדים אלה המעגן את חובתו של כל אחד מהם כלפי האחר, ולפיכך, אין בעובדה שהמועצה העבירה את האחריות לעבודת תשתית המים לבאר, כדי לפטור אותה מהאחריות לרשלנותה שלה עצמה, כפי שפורטה לעיל.
23. בהתאם, שקלתי את מידת האשמה המוטלת על כל אחד מהצדדים. בענייננו, המועצה אחראית כמפורט לעיל לעבודת המודד, ולסימון השגוי של סימון מיקום נזקיפי המים. באר אחראית בהעדר בדיקה, פיקוח והתראה, כאשר היותה מפקחת על עבודות שתית המים היתה צריכה לעשות כן, ויכולה לעצור את העבודה עד להשלמת הבדיקה הנדרשת.
בשים לב לאלו, מצאתי כי העקרונות של הקטנת הנזק וצדק חלוקתי, מחייבים הטלת אחריות בשיעורים הבאים: התובעת נושאת באשם תורם בשיעור של 25%, ומתוך הפיצוי לו זכאית התובעת, אעמיד את חלוקת האחריות ביחס של 60% על המועצה ו-40% על באר.
סוף דבר
24. התביעה מתקבלת בחלקה, בשיעור של 75%, דהיינו, בסכום של 89,166 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית, מיום הגשת התביעה ועד היום.
בנוסף, אני פוסקת לתובעים שכר טרחת עו"ד. שקלתי את מכלול הנסיבות ולקחתי בחשבון את אלה: סכום התביעה שנדרש והסכום שנפסק; משך ההליך ומספר הדיונים; הוראת סעיף 512 לתקסד"א. אני פוסקת לתובעת שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ (ללא תוספת מע"מ, על פי הוראות תקנה 512(ג) לתקנ ות, החזר האגרה יחסית לסכום שנפסק, קרי, סכום של 2,229 ₪, וכן הוצאות בגין הטרחה והזמן שנדרשו לצורך ניהול ההליך, בסך של 3,000 ₪.
הנתבעות 1 ו-2 תישאנה בסכום הנ"ל בחלקה בהתאם לשיעור האשמה שנקבעה, קרי, המועצה 60%, ובאר 40%. התשלום בגין הפיצוי לתובעת ייעשה כנגד חשבוניות מס או קבלות כחוק שיימסרו למשלם.
הפיצוי הכולל ישולם בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.
בכפוף לחלוקת הפיצוי כפי שנקבעה, אני מורה על דחיית ההודעה לצד שלישי של הנתבעת 1 נגד הנתבעת 2, ללא צו להוצאות.
זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ט' סיוון תשע"ט, 12 יוני 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אסיה סיירוס פיתוח וייזום בע"מ
נתבע: מועצה מקומית גדרה
שופט :
עורכי דין: