ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הבנק הבינ"ל נגד אל.אי.די :


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

א 002130/07

בפני:

כבוד הרשם אבי זמיר

תאריך:

08/02/2008

בעניין:

הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד

מטרי וכהנא

התובע

נ ג ד

1. אל.אי.די. בע"מ

2. אלישיוב משיח

3. אלישיוב שלום חי

4. אלישיוב דוד

5. אלישוב שמואל

ע"י ב"כ עוה"ד

זיסמן

הנתבעים

החלטה

בבש"א 22642/07 מבקשים הנתבעים להורות על סילוק התביעה על הסף ולחלופין ליתן להם רשות להתגונן. בבש"א 22461/07 עותרים הנתבעים למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" מההליך.

התביעה הוגשה בגין התחייבות של הנתבעת 1, המסתכמת ב- 32,111,773 ₪, לה ערבים הנתבעים 2-5. על פי הנטען, הערבים חבים לתובע את סכום התביעה, מכח ערבותם, וסירובם לפרוע את החוב מהווה הפרה של התחייבויותיהם.

בבקשה לסילוק על הסף נטען, כי במקביל להתקשרות עם התובע, קיבלה הנתבעת 1 אשראים מבנקים נוספים, והוטלו שיעבודים שונים על נכסי הנתבעת 1, בגין אותם אשראים, בנוסף לשיעבוד הצף שנרשם לטובת התובע (שעבוד מס' 19 בתדפיס רשם החברות, נספח א' לכתב התביעה).

הנתבעים אינם מכחישים את עצם חבותם או את גובה ההתחייבות, אלא לשיטתם, מאחר שקיימים שיעבודים קבועים ספציפיים על כל נכסי החברה לטובת בנקים שונים, הרי שממילא אם כל חובות הנתבעת 1 יעמדו לפירעון, לא יישארו נכסים כלשהם עליהם יחולו אותם שיעבודים, ובכל מקרה, חלקו של הבנק במימוש השיעבוד יהיה קטן ביותר.

הנתבעים טוענים, כי התובע מודע לכך שהתביעה לא תביא לו כל תועלת, והיא הוגשה רק על מנת להפעיל לחצים עליהם. לטענתם, אופן התנהלות התובע מאופיינת בחוסר תום לב, שכן לשם מימוש השיעבודים לא היה צורך בהגשת תביעה.

הנתבעים מציגים פסיקה רחבת היקף לגבי אופן יישום עיקרון תום הלב במסגרת חוזית, אך גם לאורה, לא ברור מהי העילה או הסיבה שמכוחה הם סבורים שיש לסלק את התביעה על הסף.

מאחר שבמסגרת הבקשה, הנתבעים אינם מכחישים את סכום החוב או את חבותם, וגם אינם יוצאים כנגד הערבות או תנאיה, הרי שלתובע קיימת עילת תביעה ברורה כלפיהם, ואין הצדקה לחסום את בירור ההליך.

עם זאת, לאור קיומו של השיעבוד על נכסי הנתבעת 1, ובהתחשב בהתחייבויותיה כלפי בנקים אחרים, ייתכן שרצוי יהיה, בהמשך הדרך, לנסות ולגבש הסכמה פרקטית לגבי אופן פירעון החוב, בין אם על דרך מימוש השיעבוד ובין אם בדרך אחרת, שתיטיב ותקל על הנתבעים. מכל מקום, בשלב זה, אין למנוע את בירורה הענייני של התביעה ולכן אין לסלקה על הסף. בש"א 22462/07 נדחית, ככל שהיא נוגעת לרכיב הסילוק על הסף.

כאמור, בבש"א 22461/07 מבקשים הנתבעים למחוק את הכותרת "סדר דין מקוצר" מכתב התביעה.

לטענת הנתבעים, התביעה כנגדם, במתכונת בה הוגשה, אינה ראויה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר, וזאת לאור מספר מאפיינים צורניים-

(א) לצורך הוכחת סכום התביעה, צירף התובע לכתב התביעה את נספח ג', שכותרתו "שערוך כללי" , ואינו מהווה אישור כדין של יתרת החוב של הנתבעת 1 לתובע. לטענתם, מסמך שערוך זה אינו מהווה ראשית ראיה בכתב, לצורך הכשרת התביעה לבירור במסגרת סדר דין מקוצר.

(ב) סכום הריבית המגולם בתביעה, נתמך בנספח ז' לכתב התביעה, המתייחס לריבית בחשבונות המוגדרים בבנק כחשבונות קשיי גביה, החל מחודש דצמבר שנת 2005 (אני מניח, כי כוונת הנתבעים בכך היא, שלא ברור האם מסמך זה רלוונטי להתחייבותם). בנוסף, לטענתם, בחוזה הדביטורי ובתוספת לו (נספחים ב' ו-ח' לכתב התביעה), אין כל זכר לשיעור הריבית על יתרת החובה בחשבון העו"ש. לטענתם, לנתבעת 1, כלקוח מועדף, נקבע שיעור ריבית מיוחד, אך מכתב התביעה ונספחיו לא ניתן לברר כיצד חושבה הריבית.

הנתבעים טוענים, כי בעבר, הנוהג היה, שלצורך בירור תביעה בסדר דין מקוצר, ניתן להסתפק בצירוף ההסכם הבסיסי שבין הבנק ללקוח, ודף חשבון המצביע על היתרה הסופית, אך לאחר חקיקת חוק המחשבים, התשנ"ה-1995, תוקנה פקודת הראיות, תשל"א-1971, ובוטל ההסדר המיוחד שהיה קיים בנוגע לרשומה בנקאית. לפיכך, במצב הדברים הנוכחי, ניתן להסתמך כראיה על מסמך של בנק, רק אם הוא מקיים את התנאים של "רשומה מוסדית" כהגדרתה בפקודת הראיות.

הנתבעים מתבססים בטענתם על פסק הדין שניתן על ידי בית הדין לחוזים אחידים בע"ש 195/97 היועץ המשפטי לממשלה נ' בנק לאומי (10/6/04)).

בפסק דין זה נקבע, בין היתר-

"לדעתנו, נוכח התיקון המפורש, לא ניתן לומר כי הדין הקודם ביחס לרשומה בנקאית עדיין עומד על כנו. בביטול ההוראה הנוגעת לרשומה בנקאית, וקביעת רשומה מוסדית במקומה, הביע המחוקק דעתו המפורשת כי בכוונתו לבטל את ההסדר הקודם, ולהורות שכל הרשומות המוסדיות יהיו קבילות להוכחת תוכנן, וזאת מטעמי נוחות ויעול הדיון" (סעיף 334 לפסק הדין).

לאחר מכן, ניתנה התייחסות לסעיף הספציפי שתוקפו נדון בפני בית הדין לחוזים אחידים, ונקבע כי הוא מקים חזקת קיפוח, לפי סעיף 4(7) לחוק החוזים האחידים.

עם זאת, בעניין תביעות בסדר דין מקוצר, נאמר במפורש-

"גם החשש שמעלה הבנק, כי שלילת הכוח הראייתי (לכאורה) של ספרי הבנק ימנע ממנו לעשות בספרים אלה שימוש כ"ראשית ראיה" בהליכים של סדר דין מקוצר, אינו מתקיים. שכן רישומי הבנק ממלאים אחר מבחני הפסיקה ל"ראשית ראיה", ללא כל קשר לכוחם הראייתי (ר' א.גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שישית, תשס"א, 300)" (סעיף 338 לפסק הדין).

מכאן, כי מסמכים בנקאיים שונים עשויים להוות ראשית ראיה לצורך הוכחת התחייבות בהליך של סדר דין מקוצר, ללא צורך בעמידתם בקריטריונים הראיתיים של "רשומה מוסדית", כהגדרתה בפקודת הראיות (מסקנה זו הובעה בשורה של החלטות, שצורפו כנספחים 5-7 לתגובת התובע לבקשה).

עם זאת, אין משמעות הדבר, שהמסמכים שצורפו לכתב התביעה, אכן מהווים ראשית ראייה לקיומה של התחייבות הנתבעים, בגובה סכום התביעה, כדרישת תקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

בעניין שנסיבותיו דומות לנסיבות ענייננו, נקבע כי-

"אמנם, הפסיקה הקלה באופן משמעותי עם התובע, וקבעה כי ניתן להסתפק בראשית ראייה לקיומו של החוב הנטען (ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, מה(3) 188), אך אין משמעות הדבר שניתן להתעלות מעל הדרישה התחיקתית המפורשת, לפיה יש לבסס תביעה בסדר דין מקוצר במסמך כתוב המעיד על עצם קיומה של החוזה או ההתחייבות, בגינם נתבע החוב. כך לדוגמה, נקבע כי כאשר במסמכים שצורפו לתביעה אין שום רמז לקיומם של חוזה או התחייבות, אלא רק אינדיקציה להעברת סכומי כסף לנתבע, הרי שאין המדובר בראשית ראייה ויש להורות על מחיקת כותרת (בר"ע (תל אביב יפו) 2019/02 אשיש מאטה נ' יורם לוי (פורסם בנבו))".

דברים אלה משקפים את תמונת המצב הראייתית בענייננו.

התובע מתיימר לבסס את גובה סכום קרן החוב על מסמך "שערוך כללי" המשקף את מצב החשבון נכון ליום 12/7/07, כלומר מספר ימים לפני הגשת התביעה, אך אין בנמצא דפי חשבון סטנדרטיים המעידים על התנועות בחשבון, בפרק הזמן הסמוך להגשת התביעה.

בנוסף, אין אינדיקציה ברורה לגבי שיעור הריבית שבו חוייב חשבון הבנק של הנתבעים בפועל. המסמך המפרט את שיעורי הריבית, שצורף לתביעה, הוא כללי בטיבו, ומפרט את שיעורי הריבית המקסימלית הנהוגים ב"חשבונות קשיי גביה", ולא ניתן להסיק מהם באופן חד משמעי, מהו שיעור הריבית הנוהג בחשבון הבנק של הנתבעת 1, לו היו ערבים הנתבעים 2-5 (החוזה הדביטורי והתוספת לו, אינם תורמים להבהרת העניין).

מכאן, כי התביעה אינה מבוססת על סכום קצוב, ו"חישובים אריתמטיים פשוטים" של הנתונים הכספיים הקיימים, לא יובילו לתוצאה אחידה, שניתן להגדירה כסכום קצוב.

קיימת עמימות לא מבוטלת, בעיקר בנוגע לשיעור הריבית המוסכם, ועמימות זו, מעידה על כך שהליך של סדר דין מקוצר אינו ההליך הנכון לברר את התביעה הנוכחית.

הבקשה מתקבלת, ואני מורה על מחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" מהתביעה.

כתב הגנה יוגש בתוך 30 יום.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום ב' ב אדר א, תשס"ח (8 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אבי זמיר, שופט

רשם בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו