ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסרה סביח נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת שרה שדיאור- דן יחיד
התובעת
יוסרה סביח

ע"י ב"כ: עו"ד מהדי עבאדי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד דנה תמר

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובעת להבטחת הכנסה עקב הפחתה שהפחית המוסד בשיעור 25% מהגמלה מיום 27/10/16.
הנתבע טען כי התובעת קיבלה גמלת הבטחת הכנסה משנת 2014 בהתאם להצהרתה על מצבה הכלכלי, אולם ממידע שהתקבל בדבר הכנסות, נשללה הזכאות רטרואקטיבית מחודש 10/2014 ונוצר חוב בסך 28,662 ₪. לאור החוב פעל המוסד בהתאם להוראות סעיף 20א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 ושלל 25% מגמלתה עקב זקיפת הכנסות מעבודת התובעת, עבודת בעלה והכנסות מנכס, ולחילופין בשל העלמת מידע.

העובדות
התובעת נשואה למי שאינו תושב ישראל (להלן: בעל).
בעלה של התובעת במקור מעבדייה, שם גרו הוריו בבניין מגורים. הוריו נפטרו.
לא נעשתה ביחס לדירה בה גרו הורי הבעל חלוקה.
בעלה של התובעת עבד בישראל במועדים שונים לגביהם הייתה מחלוקת.

המחלוקת
האם לתובעת ולבעלה נכסים בבית המשפחה בעבדייה, או דירה משלהם בנוסף לדירת המשפחה בעבדייה והאם הללו שוללים את זכאותה להבטחת הכנסה, כולה או מקצתה.
האם עבודת הבעל משנת 2014 ואילך שוללת זכאות להבטחת הכנסה, הן בהיבט של דחייה ושל אי גילוי אודות עבודת הבעל והן בשל ההכנסה. בהקשר זה, מתיי עבד הבעל.

הכרעת הדין
הנכס בעבדייה
התובעת הגישה תצהיר ביום 27/12/17 ובו היא מציינת: "2. הנני מצהירה לגבי הדירה שנמצאת בכפר עבדייה כי דירה זו הייתה שייכת להורי בעלי שנפטרו לפני מס' שנים והיום הדירה שייכת לכל האחים, איסמעיל, דאוד, פהד, עלי ומפדי. כאשר שלושת הילדים הראשונים שוהים בירדן. 3. הנני מצהירה כי כל הדירה שייכת לכל האחים, לא נעשה צו ירושה ולא כל חלוקה אחרת. 4. הנני מצהירה כי מדובר בשתי קומות וקומת רעפים ולא שלוש קומות, הכל כמצוין בתמונות המצורפים לתצהיר זה".
התמונות שצירפה התובעת מראות על סלון עם ספות, פינת מטבח, הכל ברמת גימור בסיסית ביותר עם טחב. יחד עם זאת מבחוץ גימור הבית בין שתי הקומות, בפרט הקומות העליונות מראה על השקעה. מכל מקום, מהתמונות לא ניתן לשלול מגורים קבועים או עיתיים במקום. בעניין זה יש חיזוק לגרסת הנתבע.
בניגוד לאמור, הרי שבפרוטוקול הדין מיום 14/11/18, לאחר שהנתבע ביקש להציג שמאות לנכס אומר ב"כ התובעת "לגביי התמונות מאשרת התובעת שזה הבניין הישן, עובדה נוספת היא שגם הדירה הזו, הבית הזה בנוי על יחידת אדמה ששייכת גם לדודי בעלה, שהם א יסמעיל, דאוד, פאיד, עלי ומפדי. אני מבקש לתקן את תצהיר התובעת בסעיף 2 ושיירשם כי הדירה שייכת לדודים של בעלה של התובעת." ובהמשך "התובעת: לבעלי אח אחד ושלוש אחיות. שמותיהם אימן, נדאא סיהאן ודאוד" (עמ' 5 ש' 3-8).
בדיון המוקדם בפני כבוד הנשיא אומרת התובעת "ביחס לדירה בעבדייה זו הייתה שייכת להורי בעלי. ההורים נפטרו לפני 3-4 שנים בערך. כיום אין מי שגר בדירה אך כל אחד מהאחים והאחיות שרוצה מגיע לדירה ומתארח שם. לבעלה של התובעת יש אח אחד ועוד שלוש אחיות. לא נעשה צו ירושה וחלוקה ביחס לבית בעבדייה... יש שתי קומות, בקומה השנייה גר האח וקומה ראשונה זו הדירה בה גרו ההורים..." (עמ' 1 ש' 13-22).
בדיון מיום 14/11/18 ניתנה החלטה בה נאמר כי טענה לפיה הנכס מתייחס גם לדודים ולא לאחים הינה הרחבת חזית אסורה. עם זאת, ניתנה רשות לנתבע לחקור את התובעת ביחס לטענה זו, וניתנה רשות לתקן את סעיף 2 לתצהירה, כי במקום המילה אחים תבוא המילה דודים.
משמעות הדברים היא כי כבר בשלב התצהירים גרסת התובעת אינה מבוססת. יש פער גדול בין טענה כי הדירה שייכת לאחים של בעלה ולבעלה לבין הטענה שהיא שייכת לדודים. זאת ועוד, העובדה שבדיון הראשון לפני כבוד הנשיא אומרת התובעת לפרוטוקול במפורש כי לבעלה יש אח ועוד שלוש אחיות לגביהן לא נעשה צו ירושה, מצביעה כי זו הגרסה הראשונה שלה יש לתת את המשקל.
אם בכך לא די, הרי שהתובעת נחקרה ביום 10/10/16 במשרדי המל"ל (נ/8). בחקירתה היא אומרת ביחס למועאז בנה כשנשאלת היכן שם את חדר השינה שלו כשהתחתן "הוא שם אותו בביתנו בבית לחם, אבל הוא לא מתגורר שם ואתה ראית את אשתו אתמול אצלנו בבית" (עמ' 1 מודפס באמצע). בחקירה היא נשאלת "ש. מי מתגורר בביתכם שבבית לחם. ת. הבית כעת ריק ולא מאוכלס, אבל האחים של בעלי משתמשים גם בבית, הרי מדובר בבית של המשפחה" (עמ' 1 מודפס, שתי שורות מהסוף) (דגש ש.ש.) .
הלכה היא כי האמירה בהזדמנות הראשונה בה נחקרה התובעת עוד טרם הידיעה בדבר ההליך המשפטי, היא זו לה יש לתת את המשקל העיקרי. בחקירתה (נ/8) היא מציינת שהבית שייך לבעלה ולאחיו, אף כי טרם ניתן צו ירושה.
אשר על כן, הגרסה המאוחרת, אף שניתן רשות להכניסה לתצהיר, בדבר היות הבית שייך גם לדודים, היא הרחבת חזית וכן נסתרה בגרסאות קודמות של התובעת גם בפני החוקר וגם בפני כבוד הנשיא בדיון המוקדם.
הוכח בפנינו כי דירת הורי בעלה אשר נפטרו שייכת לבעלה ולאחיו. סה"כ חמישה במספר. זאת מכוח היותם היורשים של הוריו המנוחים, אף אם לא הוצא צו ירושה.
בעניין זה על פי גרסתה בפני כבוד הנשיא הוא נכס בן שתי קומות, בקומה השנייה גר האח ובקומה הראשונה זו הדירה בה גרו ההורים. כך גם עולה מסעיף 4 לתצהירה, כי מדובר בבניין בן שתי קומות וקומת רעפים.
הוגש נ/1, תמונות הנכס של חמיה ז"ל בעבדייה. מהתמונות שצורפו לתצהירה נראה כי מדובר בנכס בעל שתי קומות.
בהחלטה מיום 14/11/18 ניתנה רשות להגיש את הערכת שווי נכסי המקרקעין שנעשתה ביום 03/09/14 (על ידי דני כודדי-שמאות מקרקעין בע"מ) (סומנה נ/2). שומה זו הוגשה יחד עם תמונות שהתובעת אישרה שהן של הבית וסומנו באותה החלטה נ/1 (עמ' 6 ש' 7-12). לא למותר לציין כי ניתנה לב"כ התובעת אפשרות, לאחר הפסקה, לחקור את התובעת חקירה ראשית משלימה על שומה זו וב"כ התובעת בחר שלא לעשות כן (עמ' 6 ש' 19). אף לכך יש משקל.
ב-נ/8, חקירת התובעת מיום 10/10/16, נשאלת התובעת "ש.מה בעלך ירש מחמיך? ת. רק הבית שיש לנו בקומה ראשונה בבית לחם, ויש חלקת אדמה לידו בשטח דונם והיא שייכת לבעלי ואחיו ושלוש אחיותיו, עדיין לא בוצעה שום חלוקה." זו העדות האותנטית ואותה יש לקחת בחשבון.
בעניין זה יודגש כי התובעת נחקרה על נ/7, הודעה ששלח לה המוסד, לפיה יגיע אליה שמאי מקרקעין לבדוק את הערכת הנכסים, והיא מאשרת את מספר תא הדואר המופיע במכתב (עמ' 10 ש' 8 עד 14). די בחקירתה זו כדי שהנטל המוטל על כתפי המוסד להוכיח שהמכתב הגיע ליעדו אכן הורם. משכך יש לתת משק ל גם ל-נ/2, הערכת השווי שנעשתה, עליה ידעה מבעוד מועד.
בתצהיר התובעת מ-31/03/14 (נ/10) עולה כי היא עצמה פנתה למוסד ביום 16/03/14 (סעיף 3), דהיינו עמדה בקשר עם המוסד. ב-נ/10 בתצהיר היא רושמת שלחמיה היו חמישה ילדים, לגביהם צריך להיות צו ירושה של הבית אשר לא הוצא.
באשר לתוכן הערכת השווי, זו נעשתה ללא ביקור בנכס. תיאור הנכס נעשה על סמך הערכות כלליות של המבנה והממצאים הכלליים בעיר עב דייה. יחד עם זאת השמאי שוחח עם בעלה של התובעת, כך מופיע בסעיף 6.2 "הדירה נבנתה לפני כ-20 שנים וזאת לפי דברי בעלה של התובעת." זאת ביחס לדירת המגורים הראשונה, בשטח כ-100 מטר. ביחס לקומה השנייה, מצוין כי "הדירה נבנתה לפני כ-10 שנים וזאת לפי דברי בעלה של התובעת" וכך הלאה. כמו כן התמונות מהנכס נרשמו בכותרת כ"תמונות מהנכס כפי שהעביר התובע" הכוונה לתובעת והיא לא הכחישה זאת בפרוטוקול. חוות הדעת השמאי מתייחסת לתמונות נ/1 ולמעשה העריכה את הנכס בחסר. התמונות שהגישה התובעת עולות בקנה אחד, מבחינת ההערכה, עם הכתוב בחוות דעת השמאי.
במצב המשפטי נרשם כי "לא הוצגו מסמכים המעידים על זכויות התובעת בנכס. בהתאם להזמנת העבודה המדובר בנכס ירושה של חמה של התובעת... הנכס נשוא השומה הוערך במצבו הנוכחי (AS IS) בהתאם לתמונות והמסמכים שהוצגו בפניי ולמידע שנמסר לנו".
אף ביה"ד ייקח בחשבון את הערכה זו בהקשר לכך שלא נעשה ביקור בנכס כי השמאי ניזון מהתובעת ובעלה ומהתמונות. יש לציין שההערכה נעשתה באופן מינימליסטי מאחר ולא ניתן היה לבדוק מצב תכנוני כשרמת הגימור פשוטה והתחזוקה בינונית ומטה. דהיינו, חוות הדעת נעשתה במינימליזם הנדרש.
המוסד לביטוח לאומי לקח את שווי הנכס, חילק אותו לחמישה חלקים וזקף לתובעת רק את החמישית, מאחר והירושה היא של חמישה אחים. אף בכך יש משום היגיון , חלוקה זו תואמת את החוק.
משהוכח כי בנכס נעשה שימוש על ידי התובעת ובעלה, וכי יש להם חמישית בירושה לפי חוק, אזי הסכום שנזקף לתובעת בגין הנכס בעבדייה מוצדק ונכון. מטעם זה יש לדחות את טענת התובעת ביחס לנכס בעבדייה. יש לזקוף לתובעת ולבעלה הכנסה בגובה שמאות המקרקעין מאחר והוכח כי הם מצויים בו וכי קמה להם זכות ירושה יחד עם שאר האחים בשיעור של 1/5.
תביעה ברכיב זה נדחית.

הכנסות הבעל
התובעת ציינה ב-נ/10, תצהירה שהוגש למוסד ביום 31/03/14 "8. בעלי אינו עובד, מפני שמעמדו בארץ עודנו לא מוסדר. בעלי חולה, יש לו בעיות בכליות... 9. אני עובדת ומשתכרת משכורת חודשית בסך 1,000 ₪ בממוצע ואינני מקבלת קצבת ילדים... מקוזזת כולה לחוב שהיה לביטוח הלאומי... מלבד הכנסות אלו אין לי ולבני משפחתי... מקור הכנסה אחר." כך גם בתצהיר מיום 09/05/14 עליו כתוב כי הוקרא ותורגם לה לערבית.
בניגוד לכך בהודעה נ/9 מיום 09/10/16 בה נחקר צביח מוצעב הבן התקשר לאימו והיא מסרה שבעלה בעבודה עובד בתחום הבנייה, פועל נודד (נ/9 עמ' 1 באמצע) וכי הוא מחזיק אישור עבודה בישראל. הבן נשאל והוא מציין כי: "אני לא יודע ממתיי אבי עובד, אבל הוא עוב ד כעת בעבודות טייח..."
בהודעת התובעת (נ/8) נשאלת התובעת "ש. היכן את ובעלך עובדים. ת. אני עובדת בחברת קריירה לקשישים, עובדת שעתיים ביום ומקבלת תלושי שכר כל חודש, בעלי עובד בחברה ששמה לא ידוע לי אבל אני הבאתי לך את היתרי העבודה של בעלי (מסרה לידי העתקי צילום של אישורי העבודה על שם מוחמד צביח בתוקף 9.2.2017 וכן אישורים על תקופות קודמות וצורפו לתיק) ש. מה משכורתו החודשית של בעלך. ת. משכורתו נעה בין 3,000-3,500 ₪ לחודש. ש. כיצד בעלך מקבל את שכרו מהחברה. ת. בעלי מקבל את שכרו במזומן כל שבוע. ש. ממתיי בעלך עובד בחברה הזו וממתיי בעלך מכניס בין 3,000-3,500 ₪ לחודש. ת. כל זמן שיש לבעלי אישור, ההכנסה שלו הינה כ-3,000 עד 3,500 ₪, וכשאין לו אישור הוא לא יכול לעבוד... כשפניתי למל"ל בעלי לא היה עובד. ש. האם הודעת למל"ל שבעלך חזר לעבוד. ת. לא, לא הודעתי ואני לא יודעת שצריך להודיע, אם הייתי יודעת הייתי מודיעה. " (נ/8 עמ' 2) (דגש ש.ש.).
חובת ההודעה על כל שינוי בהכנסות חלה על כל מבוטח לפי חוק הבטחת הכנסה. משום כך, באשר לסוגיה האם מילאה התובעת את חובתה בדבר דיווח על שינויים בהכנסות התא המשפחה, התשובה שלילית. לפיכך בכל הנוגע מינואר 2014 ועד סוף דצמבר 2016 (ת/1 + נ/4) יש לזקוף לתובעת הכנסות בגובה של 3000-3500 ₪ בחודש, כפי שציינה בחקירתה נ/8.
האמור בתצהירה של התובעת מיום 27/12/17 כי בעלה לא עבד במשך כל התקופה בה קיבלה גמלה ורק בשנת 2016 החל לעבוד, נסתר.
בנוסף, ב-נ/4 תדפיס עיסוקיו של בעלה עולה כי בעלה עבד בדצמבר 2015 אצל האחים סאמי ומספטמבר 2015 עד סוף נובמבר 2015 אצל קל פלד בע"מ בנייה מאוקטובר 2014 עד סוף פברואר 2015 אצל גל נור בינוי ופיתוח ומינואר 2014 עד סוף מאי 2014 אצל געאביס עלי. כל המעסיקים הללו דיווחו על בעלה של התובעת כמי שעבד אצלם. סך הכל מינואר 2014 עד דצמבר 2015, 14 חודשים חלקם ברצף וחלקם לא.
נ/3, תביעת התובעת להבטחת הכנסה, מפרט בסעיף 6 כי אין לה הכנסה, רק מעבודתה בשיעור 1,000 ₪ "ובעלי חולה". תביעה זו הוגשה ביום 31/03/14 והיא חתומה על ידי התובעת. מהמסמכים עולה כי מינואר 14 עד סוף מאי 2014 עבד התובע ולכן הדיווח ב-נ/3 אינו נכון. גם האמור בתצהיר התובעת בהליך זה שהוגש ב-27/12/17 אינו נכון, מאחר ובעלה השתכר לפני 2016. התובעת לא הביאה מסמכים רפואיים לאשש את גרסתה בדבר מחלתו או מניעותו לעבוד מטעמים רפואיים. מחדל זה יש לזקוף לחובתה וכן את הכלל כי לו היו מסמכים כאלה בידה, הייתה מגישה אותם, וחזקה שאי הגשתם נובעת מכך שהיו פועלים נגדה.
יחד עם זאת המוסד אמנם הגיש את דיווחי המעסיקים, אך לא הציג את שיעור ההשתכרות של בעלה של התובעת לפני אוגוסט 2016. על פי התלושים ת/1, בכל חודש השתכר בעלה בסכום אחר.
חוקר המוסד נשאל אם כאשר התובעת אמרה לו על הסכום ביקש להציג תלושי שכר "ת. (מעיין), לא. היא לא נשאלה על זה. הסתמכתי על הדברים שהיא מסרה." (עמ' 18 ש' 8-10).
גרסתה של התובעת כי בעלה לא עבד עד אוגוסט 2016 הופרכה, או כי לא היו לה הכנסות עד מועד זה, אף היא הופרכה. מחמת שגרסתה של התובעת אינה מהימנה ומסמכים בלתי תלויים של מעסיקים מצביעים על העסקה, די בכך לדחות את גרסתה כי בעלה לא השתכר בתקופה שבה היא מבקשת הבטחת הכנסה. זאת בנוסף לכך שלא דיווחה במועד על הכנסות, בניגוד לחובתה על פי חוק. על כן, גם אם לא הוכח גובה ההכנסה לתקופות המפורטות ב-נ/4, מכל מקום, יש את חקירתה ממנה עולה סכום שבין 3000 ל-3500 ₪, סכום השולל גלת הבטחת הכנסה.

סוף דבר
דין התביעה בנוגע לקיומו של הנכס בעבדיה להידחות, מאחר שהוכח שניתן לזקוף הכנסה מנכס זה, המשמש את היורשים, והינו בעל ערך בר מימוש. זאת בשיעור 1/5 מכלל ערכו של הנכס. 1/5 היא שיעור ירושתו של בעלה של התובעת ביחס לאחיו.
דין התביעה בניגוע להכנסות הבעל היא להידחות, מחמת שהוכח שהתובעת לא מילאה את חובתה לדווח על הכנסות שהיו לבעל במהלך התקופות, והוכח כי תצהירה והאמור בטופס התביעה לא היו נכונים בלשון המעטה.
נוכח מהימנותה של התובעת והמסמכים שנגלו בפנינו, שקלנו בכובד ראש לחייב את התובעת בהוצאות הנתבע. יחד עם זאת, נוכח תוצאת ההליך ומצבה, כל צד ישא בהוצאותיו, הגם שהתביעה נדחית במלואה.

ניתן היום, כא' אייר תשע"ט, (28 מאי 2019 ), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

חתימה


מעורבים
תובע: יוסרה סביח
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: