ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מיכאל מאיק נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסי אביבי

התובע
מיכאל מאיק
ע"י ב"כ: עו"ד גיל קלופשטוק
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד לירון דגון

פסק דין

1. תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בגין אוטם לבבי שהתרחש ביום 6.7.16 אושרה על ידי התובע. השאלה בה נחלקו הצדדים היא מהו בסיס השכר לתשלום דמי פגיעה. האם כטענת התובע השכר המשתקף בתלושי שכרו או שמא כטענת הנתבע שכר מינימום.

רקע עובדתי
2. תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בגין אוטם לבבי אשר ארע ביום 6.7.16 אושרה עבור 25 ימים החל מיום 7.7.2016 ועד ליום 31.7.2016 , בסך של 1,771 ₪. הבסיס לגמלה נקבע על פי הכנסת התובע ברבע השנה שק דמה לפגיעה ועמד על סך 8,757 ₪ בניגוד לבסיס אשר נטען על ידי התובע והעומד לטענתו על סך של 28,504 ₪ לחודש.

טענות הצדדים
3. לטענת התובע, עבד כשכיר וכאיש מכירות בחברת קיי 1914 (להלן- החברה), חברה אשר בבעלותו ועיקר עיסוקה במכירת שואבי אבק. במקביל עבד התובע כמנהל בבית זאב בנתניה. במסגרת עבודתו בחברה עבד התובע כאיש מכירות - סוכן שטח ושכרו שולם בהתאם לעבודה שביצע. בסוף כל חודש דיווח התובע על המכירות תצוגות אשר בצע , על פיהן חושב שכרו ודווח לרשויות המס.

4. התובע לא משך את כל השכר לו היה זכאי אלא בהתאם ליכולת החברה תוך העדפת תשלום שכר העובדים השכירים. נוסף על כך, קוזזו משכרו הוצאות פרטיות אותן רכש מחשבון החברה. ניהול הכספים אשר חבה החברה לתובע נוהל באמצעות כרטיס אישי בו נרשם מפורשות היקף הזכויות והחובות של התובע. כמו כן השכר בגינו שולמו דמי ביטוח לאומי הוא השכר עליו דווח לרשויות המס, אשר עמד על סך 28,504ש"ח , בשונה מהסכום אשר הובר בחשבון על ידי הנתבע בעת תשלום דמי הפגיעה לתובע.

5. מטרת הפיצוי על פי חוק הביטוח הלאומי היא לשמר את חייו של המבוטח עת נפגעה יכולתו לעבוד על כן, לצורך תשלום דמי פגיעה יש להביא בחשבון את השכר הרגיל בגינו שלם המבוטח דמי פגיעה. יש לבחון את השכר עליו דווח לרשויות גם אם בפועל לא שולם הוא למבוטח בשל נסיבותיו האישיות והעדפתו להותיר חלק מהסכום בחברה לצורך תשלום זכויות העובדים והוצאות אחרות. אין בעבודה זו כדי לפעול לרעת התובע בפרט שעה שמשך שנים דיווח על שכר זה לרשויות.

6. בסיכומי התשובה חזר התובע על טיעוניו והבהיר מדוע לגישתו יש לקבל את טענתו ובהתאם לתלושי השכר ברבע השנה אשר קדמה לפגיעה יש לחשב את דמי הפגיעה על פי שכר רבעוני בסך של 85,512 ₪. עוד נטען כי יש חשיבות רבה לדיווחי השכר של התובע לרשויות המס ותשלום המס בהתאם לדיווחים אלה, זמן רב טרם הפגיעה.

7. לטענת הנתבע לא נפלה טעות בחישוב השכר אשר הובא בחשבון לצורך תשלום הגמלה. בסיס השכר חושב על פי שכר מינימום הואיל ועבודת התובע כשכיר בחברה אשר בבעלותו לא הובאה בחשבון שעה ש התלושים אשר צורפו (חודשים ינואר- מרץ 2016) , אינם תואמים ורחוקים באופן משמעותי משכרו הרבע שנתי הנטען על ידו.

8. עוד נטען כי בפירוט חשבונות הבנק שהגיש התובע אין כל תימוכין להפקדת משכורות בסכומים הנזכרים בתלושי השכר. כמו כן אין כל עדות למשיכת משכורת מהחברה והפקדתה בחשבונו הפרטי של התובע על כן בסיס השכר לתשלום דמי פגיעה נעשה לפי שכר מינימום.

9. עיון בתלושי השכר של התובע וכן בעדותו מעלה כי אין התאמה בין הסכומים הנזכרים בתלושי השכר ובין הסכומים המופיעים בחשבון הבנק. חשבת השכר אשר העידה בעניין זה לא ידעה בגין אלו סכומים הועבר שכר על כן, לא הוצגה כל הוכחה כי לתובע שולם שכר בסכום התואם את הסכום הנקוב בתלושים.

דיון והכרעה
10. השאלה הנצבת במוקד הליך זה עניינה בחישוב בסיס השכר לצורך תשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה מיום 6.7.16.

המסגרת הנורמטיבית
11. סעיף 97(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק) דן ב "שיעור דמי פגיעה" וקובע כדלקמן " דמי פגיעה ליום הם שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של המבוטח, אך לא יותר מ-75% מסכום השווה לסכום הבסיסי כפול 5, כשהוא מחולק ב-30".

האופן בו יש לחשב את שכר העבודה של המבוטח הוסדר בסעיף 98 לחור הקובע כי:
"(א) שכר העבודה הרגיל, לענין סעיף 97, הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטח, ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, בתשעים.
(ב) לעניין סעיף זה, 'הכנסה' –
(1) במבוטח לפי סעיף 75(א)(1) – ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח;
(2) במבוטח אחר שלפי סעיף 75(א) – ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה האמור בסעיף קטן (א),והכל לרבות אותו סכום שהיו מגיעים ממנו דמי ביטוח אילולא הסכום המרבי הקבוע לתשלום דמי ביטוח".

12. הרציונל העומד בבסיס הסדר זה נועד לפצות את המבוטח בגין אובדן ההכנסה האמתי, אשר נגרם בעקבות הפגיעה בעבודה דהיינו, עסקינן בגמלה מחליפת הכנסה אשר מטרתה לאפשר למבוטח לחיות באותה רמת הכנסה בה חיי לפני הפגיעה בעבודה (ראו-עב"ל (ארצי) 39/99 המוסד לביטוח לאומי – גבע, פד"ע לז 619 (2002); עב"ל (ארצי) 34028-02-13 רם ברקאי – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (ניתן ביום 9.1.15).

מן הכלל אל הפרט
13. עיון במסמכי התיק ובעדות התובע והעדה מטעמו, מעלה כי התובע נמנע מלמשוך משכורת על אף שהוצאו תלושי שכר. כמו כן לא מצאנו כי נבצר מהחברה לשלם שכר לעובדיה או כי הייתה מצויה במצב כלכלי מורכב בגינו בחר התובע שלא למשוך את הסכום לו היה זכאי וכמצוין בתלושי השכר. מעבר לכך, לא ברור הכיצד עובד שכיר, ככל שיש לסווג את התובע באופן זה, עובד משך תקופה ארוכה ללא קבלת שכר בפועל. התנהלות זו של התובע מקבילה להתנהלות "בעל החברה" וכמי שנוהג בחברה "כמנהג בעלים". דהיינו, אינו מושך שכר כלל ומנגד עורך רישום של הוצאות ורכישות שונות המופחתות מהשכר אותו כאמור לא משך מחשבון החברה ( כל זאת מבלי לבחון שאלות מיסוי העולות מהנהלות זאת).

14. אנו סבורים כי משעה שהמחוקק התייחס להכנסות המבוטח ברבע השנה שקדמה ליום הפגיעה , ומשלא מדובר בשכר אשר שולם אלא המרה להוצאות שונות שהופחתו מחבות החברה כלפי התובע, אין בכך כדי ללמד כי מדובר בשכר עבודה אשר משולם לתובע מדי חודש בחודשו ומועבר לחשבונו בפועל. נוסף על כך, אף מעיון בחשבון התובע והדוחות אשר צור פו לסיכומים עולה כי אין התאמה בין סכום השכר הנזכר בתלוש ובין ההוצאות הרשומות בדו"ח כרטסת הנהלת חשבונות. על כן התוצאה היא כי בנסיבות מקרה זה לא ניתן לקבוע כי ההוצאות השונות הנזכרות בכרטסת החברה הם שכר העבודה של התובע. משנדרש התובע לעניין זה העיד כדלקמן:
"ש. מראה לך תדפיסים של חשבון בנק מזרחי אותו אישרת , אני מבינה שגם אם אחפש בתדפיסים לא אראה העברת משכורות שתואמת את סכום התלושים?
ת. את תראי העברת סכומים שהם חלק מהשכר שלי , לא יהיה מצוין משכורת כי לאף עובד שלי לא היה סעיף שכתוב משכורת , זה יומן זה כסף שעובר. העברה מחשבון ב 20.12.15 סכום של 2,600 זה העברה מחשבון , זה חלק מתוך השכר זה לעולם לא היה כל השכר, כי אני מחזיק בכיסי כרטיסי אשראי שחשבון לחיוב זה חשבון של העסק, חשבון החברה ואם עשיתי קניות במכולת בכרטיס העסקי זה חויב , יש לי כרטיס הנהלת חשבונות שזה שלי והם עושים קיזוז לרבות כרטיסי אשראי" (עמ' 2 לפר' ש' 22-29).

בהמשך העיד התובע:" האם נכון שגם אם אעבור על כל תדפיסי חשבון שלך שאישרת לא אמצא התאמה מוחלטת בין סכומים שבתלושים לבין הערה בחשבון בנק בזכות שלך לסכום שתואם את התלוש?
ת. זה נכון כי קיבלתי גם בדרכים אחרות כסף והכל מתאזן בכרטיס הנהלת חשבונות של החברה.
ש. כשאתה אומר כרטיס הנהלת חשבונות בחברה זה ריכוז יתרות חובות שאתם עורכים בתוך החברה?
ת. חלקו בתוך החברה חלקו במיקור חיצוני"(עמ' 3 לפר' ש' 10-16).

מעדות התובע עולה כי לא ניתן להגיע להתאמה בין השכר הנזכר בתלושי השכר לבין ההוצאות השונות אשר נרשמו בכרטסת הנהלת החשבונות. יתרה מכך , לא ברור כי ההוצאות הנזכרות בכרטסת מלמדות על שכר התובע שכן במסגרת החיובים והזיכויים מופיעות הוצאות שונות לרבות תשלומי הלוואה רכישות במרכולים שונים ועוד.

15. דברים דומים נשמעו מפי מנהלת החשבונות אשר ערכה את התלושים והעידה כי אין לה כל ידיעה מה נעשה עם הסכומים אשר נרשמו בתלושי השכר :"ש. ואם אגיד לך שאין התאמה בין סכום בתלוש לבין מה מופיע בבנק אין לך ידיעה?
ת. לא, וגם אין לי ידיעה על מה הועבר בפועל לבנק.
ש. ידוע לך על חשבונות שהתנהלו בתוך העסק?
ת. אני לא הייתי מנהלת חשבונות של החברה ולכן אין לי ידיעה על זה. אני יכולה להסביר איך נראה התלוש"(עמ' 6 לפר' ש' 8-12).

16. לאור הטעמים הנזכרים לעיל, באנו לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח כי תלושי השכר משקפים שכר עבודה אשר שולם לו ובהתאם לכך, דין התביעה להידחות.

משמדובר בתביעה אשר עניינה בזכויות סוציאליות, לא ניתן צו להוצאות.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י' אייר תשע"ט, (15 מאי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור מעסיקים מר יוסי אביבי

רוית צדיק, שופטת,
סגנית נשיאה


מעורבים
תובע: מיכאל מאיק
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: