ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין טלי מונסדורף נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט אורן שגב

המערערת
טלי מונסדורף ת.ז XXXXXX886
ע"י ב"כ: עוה"ד לוטן
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עוה"ד מושונוב

פסק דין

בפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 24.7.2017 אשר קבעה למערערת דרגת נכות יציבה בגובה 19.25% מכוח תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן בהתאמה – הוועדה לעררים ; התקנות).

תמצית העובדות ועיקרי ההליך
המערערת נפלה על פניה בזמן שירדה בגרם מדרגות במקום עבודתה (להלן – התאונה). ועדה לעררים, שהתכנסה בעניינה של המערערת ביום 24.7.2017, קבעה את הדברים הבאים:
"הוועדה שמעה את דברי באת כוח התובעת אנמנזה של התובעת ועיינה בכל החומר הרפואי שהוצג בפניה. מחומר רפואי זה עולה כי קיימת אבחנה של מיגרנה ישנם רישומים חוזרים המעידים על פניות לרופא המטפל ורופא נוירולוג בנוגע על כאבי הראש.
לדברי באת כוח התובע (כך במקור - א.ש) קיים מצב קודם טרם התאונה אשר החמיר לאחר שנחבלה בפניה.
התובעת מוסר שתדירות ההתקפים גבוה באופן משמעותי לאחר התאונה.
הוועדה מקבלת את ערר התובעת בתחום הנוירולוגי וקובעת נכות בשיעור 10% לפי סעיף 29 62 (צ"ל – 29(6)(2) - א.ש) דומה ומנכה מנכות זו נכות בשיעור 5% בגין מצב קודם לפי סעיף 2 29 6 (בין אחת לשתיים צ"ל -29(6)1-2, הערה שלי- א.ש) סך הכל נכות בשיעור 5%.
הוועדה עיינה בחוות הדעת של פרופ' סגל ראומטלוג 15.2.17 ומקבלת את מסקנותיו שנכותה בשיעור 15% לפי סעיף 135 1 בין בית גימל (צ"ל – 135(1)ב-ג, הערה שלי –א.ש)". על החלטת הוועדה דנן מוגש הערעור.

טענות המערערת בתמצית
המערערת טענה כי:
הוועדה לעררים לא נימקה את אופן בחירת הסעיף המותאם ו כאשר אין ברשימת הליקויים סעיף תואם, חובת ההנמקה רחבה יותר;
ביחס למצבה הנוירולוגי, היה מקום לקבוע נכות לפי סעיף 29(5) ולא לפי סעיף 29(6) כפי שעשתה הוועדה, שכן זהו הסעיף הליקוי המתאים למיגרנות;
הוועדה לא התייחסה לחוות דעת המומחה לראומטולוגיה, ד"ר בוסקילה, אלא הסתפקה אך באמירה כי ישנם ממצאים שונים. אין בכך על מנת להוות הנמקה;
המומחה פרופ' סגל קבע את אחוזי הנכות והעמידם על 15% בלבד בשל העובדה שהמערערת מתפקדת ואינה נוטלת תרופות לטיפול במחלת הפיברומיאלגיה. אין לקבל נימוק זה שכן יש לבחון את מצבו של המטופל כפי שהוא במועד הבדיקה ולא לקחת בחשבון שיפור שייתכן ויתרחש עקב נטילת תרופות;
יש לקבל את הערעור ולהורות על השבת עניינה של המערערת לוועדה לעררים, בתוספת הנחיות כדלקמן:
מתן התייחסות ברורה לחוות דעתו של ד"ר בוסקילה, לרבות כלל התסמינים שפורטו בחוות הדעת;
קביעת נכות בהתאם למצבה בפועל של המערערת, מבלי לתת משקל לכך שלא קיבלה טיפול תרופתי ;
קביעת סעיפי הליקוי בהתאם לסעיף 14 לתקנות, תוך מתן הנמקה ביחס לחומרת הליקוי והתאמתו לסעיף.

טענות המשיב בתמצית
המשיב טען כדלקמן:
אין בנימוקי המערערת כדי להצביע על טעות משפטית שנפלה בהחלטת הוועדה לעררים ו המערערת עותרת נגד מסקנות רפואיות של הוועדה;
לא נפל פגם בכך שהוועדה קיבלה את חוות דעתו של המומחה המייעץ בתחום הראומטולוגיה, לפיה ממצאים שונים יובילו למסקנות שונות. כך, המומחה המייעץ לוועדה, ד"ר בוסקילה, קובע כי למערערת מפרקים חופשיים וכי ישנה רגישות מינימאלית בנקודות האופייניות למחלת הפיברומיאלגיה ודי בכך על מנת להביא למסקנה שונה מזו של פרופ' סגל, לפי המערערת סובלת מרגישות גבוהה בכל אחת מנקודות אל ו;
קביעת הנכות בגין מחלת הפיברומיאלגיה נעשתה בהתאם למצבה בפועל של המערערת ובהתאם לבדיקה הקלינית שערך לה פרופ' סגל, ולא כנטען על ידה. פריט הליקוי שהותאם למחלת הפיברומיאלגיה הוא פריט ליקוי תפקודי;
בחירת הסעיף ביחס למיגרנות מהווה שיקול דעת רפואי מובהק ו הסעיף הרלוונטי הוא זה שנבחר על ידי הוועדה ולא זה לו טוענת המערערת.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענת הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל חלקית. להלן טעמיי.
בהתאם לסעיף 213 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 בית דין זה מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדות לעררים, בשאלות משפטיות בלבד. עוד נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המל"ל פד"ע ל"ז 213).
צודקת המערערת, כי אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשר הנה חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). דב"ע מג/1356 - 01 לביא נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).
לעניין חובת ההנמקה נפסק, כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".
באשר לפיברומיאלגיה, מקובלת עליי עמדת המשיב לפיה המומחה המייעץ לוועדה, פרופ' סגל, פירט באופן ברור דיו את חוות דעתו כך שלא נפל כל פגם בכך שהוועדה אימצה את חוות דעתו כלשונה. כך, חוות דעתו של פרופ' סגל מתייחסת לחוות דעתו של ד"ר בוסקילה, וקובעת כי הממצאים הקליניים שונים. אכן, חוות דעתו של פרופ' סגל אינה מתייחסת לכל פרט בחוות דעתו של ד"ר בוסקילה, אולם אין כל חובה כאמור. לעניין זה די להפנות אל חוות דעתו של פרופ' סגל הקובעת כי המערערת סובלת מינימאלית בכל הנקודות האופייניות למחלת הפיברומיאלגיה על מנת להצדיק את מסקנתו כי אין בידו לקבל את חוות הדעת של ד"ר בוסקילה, מפאת שוני בממצאי הבדיקות (חוות דעתו של פרופ' סגל מיום 15.2.1017 צורפה לתגובה לערעור).
עוד יצוין כי אין לקבל את טענת המערערת לפיה פרופ' סגל קבע את סוג הליקוי שלא בהתאם למצבה בעת הבדיקה. הערת פרופ' סגל לעניין אי נטילת תרופות מתייחסת לחומרת המחלה, כך שמקום בו המערערת אינה מקבלת טיפול רפואי ברי כי מדובר בחומרה פחותה.
יחד עם זאת, מקום בו קבע ד"ר בוסקילה בחוות דעתו כי המערערת לוקה בתסמונת "עמידה לטיפול", הרי שיש בכך על מנת לתת הסבר נוסף לאי נטילת התרופות, מעבר למצב מחלה שאינו חמור. במצב דברים זה לא ניתן לקבל את מסקנת פרופ' סגל לעניין סעיף ליקוי קל יותר, תוך התבססות על העובדה שהתובעת אינה מטופלת בתרופות וזאת ללא כל נימוק או התייחסות לטענה כי הלקות של התובעת עמידה לתרופות וכי נעשו ניסיונות לטיפול תרופתי שלא צלחו.
באשר לקביעת סעיף הליקוי המותאם לעניין המיגרנות, הצדק עם המערערת. אכן הלכה פסוקה היא כי קביעת שיעור הנכות ובחירת סעיף הליקוי הינן בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה. יחד עם זאת, הוועדה לא נימקה ולא הסבירה כנדרש מדוע לדעתה התמונה הקלינית מתאימה לסעיף הליקוי בו בחרה. כמו כן הוועדה לא הבהירה מדוע בחרה להפחית סעיף ליקוי התואם ל-5% בגין מצב קודם.
סוף דבר - הערר מתקבל חלקית. עניינה של המערערת יוחזר לוועדה, בהרכבה הנוכחי, בתוספת ההנחיות הבאות –
מתן התייחסות ברורה לחוות דעתו של ד"ר בוסקילה, בעניין עמידות המערערת לטיפול תרופתי, והאם יש בכך בכדי לשנות את אחוזי הנכות שנקבעו לה בגין מחלת הפיברומיאלגיה (בהתחשב שצוין כי המערערת אינה נוטלת תרופות כנגזרת של חומרת מחלתה).
הוועדה תנמק את קביעת סעיף הליקוי המתייחס למיגרנות, תוך מתן הנמקה ביחס לחומרת מצבה הקליני והתאמתו לסעיף הליקוי. הוועדה תנמק ותסביר את אופן ניכוי המצב הקודם.
המשיב יישא בהוצאות המערערת בסך של 5,000 ₪. ההוצאות ישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין למשיב, שאם לא כן, יישאו בהפרשי ריבית והצמדה כדין עד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ט, (19 מאי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: טלי מונסדורף
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: