ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חיים גיל צוקרמן נגד המוסד לביטוח לאומי :

09 מאי 2019
לפני כבוד השופטת שגית דרוקר

המערער
חיים גיל צוקרמן
ע"י ב"כ עו"ד נעמי אדטו

-

המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אסף שפירא

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים ( נפגעי עבודה) מיום 15.11.18 שקבעה כי נכותו הנפשית של המערער אינה קשורה סיבתית לאירוע פגיעה בעבודה.

הרקע העובדתי:
1. המערער, יליד שנת 1964 ועובד אגף מחשבים בעירייה נקלע ביום 15.2.15 לוויכוח במקום העבודה שבעקבותיו חש כאבים בחזה. אירוע זה הוכר כפגיעה בעבודה ( להלן – הפגיעה בעבודה).

2. המערער הגיש תביעה לקביעת נכות עקב הפגיעה בעבודה שהוכרה. ביום 30.3.16 דחתה ועדה מדרג ראשון את תביעתו בפן הנפשי.

3. ביום 9.8.16 קיבלה ועדה רפואית לעררים את הערר וקבעה למערער נכות נפשית זמנית בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 34( ב)(2) לתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי ( נפגעי עבודה) התשט"ז – 1956 וזאת החל מיום 20.2.15 ועד ליום 31.12.16.

4. בין לבין הגיש המערער תביעה לבית הדין להכרה בקשר הסיבתי שבין אוטם שריר הלב שאובחן אצלו והאירוע במקום העבודה, ותביעה זו נדחתה ביום 22.4.18 ( ב"ל 44929-02-16).

5. ביום 30.7.18 עמד המערער פעם נוספת בפני ועדה מדרג ראשון וזו שללה את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעבודה ובין הנכות הנפשית.

6. המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון וביום 15.11.18 דחתה ועדה רפואית לעררים את הערר לאחר שקבעה בהחלטתה כדלקמן:

"הוועדה עיינה בחומר הרפואי. הוכר לתובע כאבים בחזה בלבד. לא ייתכן שפגיעה כזו תגרום לתסמונת הקלינית אותה מפגין כיום העורר. אכן נקבעו לתובע אחוזי נכות זמניים בתחום הפסיכיאטרי אך הוועדה סבורה כי לא היה מקום לקביעה זו וגם אם נקבעו אחוזי נכות זמניים קביעת נכות זמנית אינה מחייבת או קובעת קשר סיבתי.
תמונה קלינית של היום תואמת מצב דכאוני אנדוגני ולא תגובתי. לאור זאת הוועדה סבורה כי צדקה ועדה דרג א' ששללה מצב נפשי לפגיעה שהוכרה ע"י פקיד התביעות. אין נכות נפשית הקשורה סיבתית לאירוע".

7. על החלטה זו נסוב ערעור זה.

טענות הצדדים:
8. לטענת המערער, ועדת הערר חרגה מסמכותה עת שללה את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעבודה ובין הנזק הנפשי, וזאת לאחר שוועדה רפואית קודמת קבעה כי קיים קשר סיבתי בין נכותו הנפשית בשיעור 10% ובין האירוע שהתרחש במקום העבודה. עוד טען המערער כי משלא הוגש ערעור על החלטת הוועדה הפכה החלטתה לחלוטה וכי לא ניתן לשלול הכרה זו בדיעבד. המערער טוען כי משעה שפקיד התביעות ווועדה רפואית קודמת הכירו בקשר הסיבתי לא הייתה ועדת הערר הנוכחית רשאית להתעלם מקביעות אלה וכי בנסיבות העניין יש לחייב את המשיב לקיים ועדה רפואית מחודשת שתבחן את מצבו הרפואי של המערער.

9. לטענת המשיב, הגם שההלכה העקרונית היא שהחלטה סופית של ועדה בדבר קיומו של קשר סיבתי או שלילתו מחייבת את הוועדות הבאות, ייתכנו נסיבות שבהן תהיה ועדה מאוחרת רשאית לשלול קיומו של קשר סיבתי. המשיב טוען כי בנסיבות מקרה זה הוועדה הרפואית בה נקבע הקשר הסיבתי נקטה בגישה מקלה כלפי המערער וקבעה נכות נפשית זמנית בכדי להימנע משלילה חד משמעית של קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה והנכות הנפשית. ועדת הערר הנוכחית, לעומת זאת, קבעה כי הפגיעה בעבודה אינה מתאימה לתמונה הקלינית של המערער, הקשורה למצב אנדוגני ולא תגובתי.

המסגרת הנורמטיבית:

10. במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות, כאשר במסגרת סמכותו הוא בוחן אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה ( עב"ל ( ארצי) 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד, 213 (1999).

11. עוד נפסק כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות לדון בהיבט הרפואי של קביעת הנכות וכי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן ( עב"ל ( ארצי) 217/06 בן צבי נ' המוסד לביטוח לאומי (22.6.2006)).

דיון והכרעה:
12. לאחר שעיינתי במסמכם שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

13. מעיון בפרוטוקול ועדת הערר מיום 9.8.16 עולה שהוועדה קבעה שנכותו הנפשית של המערער קשורה בקשר סיבתי לפגיעה בעבודה כדלקמן:

ללא קשר אם הייתה פגיעה קרדיאלית או לא מדובר בנבדק שעבר חוויה טראומטית כשבעברו לא ידוע על בעיות בתחום הנפשי. נמצא בטיפול ומעקב פסיכיאטרי מטופל בתרופות. מתאר תסמינים דכאוניים וירידה בעיקר בתחום הבינאישי והזוגי. נכותו הנפשית 10% ס' 34 (ב)2 החל מ 20/2/15 – 31/12/16.

14. אין מחלוקת כי על החלטה זו לא הוגש ערעור על ידי מי מהצדדים ובנסיבות אלה הפכה החלטה זו לחלוטה. משכך מחייבת החלטה זו את הוועדות הבאות אחריה, בהתאם להלכה הפסוקה לפיה אין ועדה רפואית לעררים רשאית להפוך את הקערה על פיה, משנקבע סופית ענין הקשר הסיבתי (דב"ע (ארצי) ל/0-21 איציק סטרול נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 181; עב"ל 264/03 דוד פסח נ' המוסד לביטוח לאומי (8.6.2004) והאסמכתאות שם). לעניין זה אין נפקא מינה אם מדובר בוועדה אשר קבעה נכות זמנית או נכות יציבה, משום ש לא ניתן להפוך ועדה לעררים מאוחרת בזמן לערכאת ערעור על וועדה לעררים קודמת בזמן, בהיותן ערכאות מקבילות (עב"ל (ארצי) 45534-04-13 אלי עמר נ' מדינת ישראל - רשות המיסים (26.1.2014).

15. אמנם, בפרשת פסח דוד נקבע, כי ייתכנו נסיבות חריגות, בהן תהיה רשאית ועדה מאוחרת לשלול קיומו של קשר סיבתי, כאשר מתגלות עובדות חדשות שלא היו ידועות קודם לכן או במקרה שבו המערער אינו לוקה עוד בנכות ומצבו שב לקדמותו, או כאשר פגימה שיוחסה להשפעת התאונה תיוחס בלמחלה מאוחרת שהתפתחה (עב"ל 264/03 פסח דוד נ' המוסד לביטוח לאומי (8.6.2004). בהקשר זה נפסק עוד כי גם כאשר ועדה מוקדמת הסיקה לגבי עניין הקשר הסיבתי באופן "לקוני ללא כל נימוק" ניתן יהיה לבחון מחדש קביעתה ביחס לקשר הסיבתי (בר"ע (ארצי) 28403-12-12 המוסד לביטוח לאומי נ' רותם מלחי (11.8.13)).

16. יחד עם זאת, בנסיבות עניינו לא הצביע המשיב על נסיבות חריגות שיש בהן כדי להצדיק סטיה מההלכה הפסוקה ולא נמצא איזה מבין החריגים המנויים בפסיקה, כגון גילוי עובדות חדשות שלא היו ידועות קודם לכן, או כי קביעות הוועדה הקודמת אינן מספיקות כדי לבסס מסקנה מוצקה דיה (בר"ע (ארצי) המוסד לביטוח לאומי נ' בנימין אליאסי (25.12.2016).

17. אבהיר כי לא ניתן לראות בפסק הדין שניתן ביחס לאוטם שריר הלב כנסיבה חדשה, מהטעם שלא נקבעו בפסק הדין שדחה את התביעה קביעות כלשהן ביחס לכאבים בחזה, אשר הוכרו כאמור כקשורים בקשר סיבתי עם הנזק הנפשי שנגרם למערער כתוצאה מהאירוע במקום העבודה.

18. בעניינו, ועדת הערר מיום 9.8.16 קבעה באופן מפורש כי המערער עבר חוויה טראומטית ובנוסף לכך קבעה כי בעברו לא קיים תיעוד על בעיות בתחום הנפשי, ועל יסוד ממצאים אלה קבעה למערער נכות נפשית זמנית בשיעור 10%. קביעה זו היא קביעה ברורה ומנומקת ולא ניתן להתייחס אליה כקביעה לאקונית שניתנה ללא נימוק והמצדיקה דיון מחדש בשאלת הקשר הסיבתי.

19. בבחינת למעלה מהדרוש אציין כי ככל שסברה ועדת הערר שמצבו הנפשי של המערער קשור בנסיבות אנדוגניות, הרי שבהתאם להלכת מרגוליס היה עליה להצביע על ממצאים רפואיים מוכחים לכך, ולאחר מכן לבצע ניכוי בדרך של עובר ושב. אוסיף כי שעה שעסקינן בתאונת העבודה ( להבדיל מפגיעה בדרך של מיקרוטאומה או מחלת מקצוע), ניכוי מצב קודם אפשרי רק כאשר מדובר בגורמי סיכון שהתממשו לכדי נכות (בר"ע (ארצי) 52617-01-18 מאיר בן ישי נ' המוסד לביטוח לאומי (6.6.2018). דהיינו, היה על ועדת הערר לנמק כיצד אותם גורמי סיכון באו לידי ביטוי ב"נתונים מוכחים" לגבי מצבו של המערער טרם האירוע במקום העבודה ומצדיקים היו לקבוע לו נכות לפי אחד מסעיפי הליקוי כבר אז. גדר סמכותה של הוועדה הוא לפיכך לקבוע את שיעורה של הנכות בגין אותו ליקוי שהוכר קשר סיבתי בינו לבין תאונת העבודה, ובהמשך לבצע ניכוי מצב קודם (ככל שרלוונטי) בהתאם להלכת מרגוליס (עב"ל (ארצי) 54167-08-15 בנימין לוי נ' המוסד לביטוח לאומי (10.2.2019).

20. הואיל והוועדה לא הצביעה על גורמי סיכון שהתממשו לכדי נכות, ומשעה שוועדה קודמת בזמן קבעה במפורש כי לא קיים תיעוד רפואי ביחס לעברו הנפשי של המערער עובר לפגיעה בעבודה, הרי שוועדת הערר חרגה מסמכותה בעת ששללה את הקשר הסיבתי אשר הוכר בוועדת ערר קודמת.

21. סוף דבר - הערעור מתקבל כדלקמן:
עניינו של המערער יושב לוועדת הערר על מנת שזו תשקול בשנית קביעתה ביחס לשיעור הנכות הנפשית של המערער שנגרם מהפגיעה בעבודה, כאשר על הוועדה לצאת מנקודת מוצא לפיה קיים קשר סיבתי-רפואי בין הפגיעה בעבודה לבין הנזק הנפשי. ככל שתסבור הוועדה כי קיימים גורמי סיכון שבאו לידי ביטוי בנתונים מוכחים לגבי מצבו של המערער טרם האירוע שהוכר ומצדיקים היו לקבוע לו נכות לפי אחד מסעיפי הליקוי עליה להצביע על נתונים אלה ועל סעיף הליקוי המתאים.

22. בנסיבות העניין יישא המשיב בהוצאות המערער בסך 2,500 ₪ שישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין למשיב.

371על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, ד' אייר תשע"ט, (09 מאי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

חתימה


מעורבים
תובע: חיים גיל צוקרמן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: