ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שמואל ניר נגד על ידי ב"כ עו"ד רעות שגיב :

לפני: כבוד השופט יגאל גלם, סגן נשיא
טרודי עמאר – נציג מעסיקים
ורד קאופמן – נציגת עובדים

התובע

שמואל ניר
על ידי ב"כ עו"ד אפרים גלסברג ואח'
-
הנתבעות
.1 חברת נמלי ישראל - פיתוח ונכסים בע"מ
על ידי ב"כ עו"ד רעות שגיב ואח'

.2 מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בע"מ
על ידי ב"כ עו"ד רוית קוטק ואח'

בית המשפט העליון התייחס לשוני ולהבדלים שבין אוכלוסיית עובדי המדינה לבין עובדים אחרים וקבע כי הענקת יחס שונה לשונים – איננה בגדר הפליה, כך כלשונו:

פסק דין

1. לפנינו תביעה שהגיש מר שמואל ניר (להלן: "התובע") למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי שיעור הקצבה החודשית לה הוא זכאי לאחר פרישתו במסלול של פנסיה תקציבית אמור להיות נגזרת ממשכורתו הקובעת במקום עבודתו האחרון, קרי מחברת נמלי ישראל פיתוח (להלן: "הנתבעת 1" או "חנ"י"), ולחייב את הנתבעות לשלם לו באופן רטרואקטיבי את הפרשי הגמלה לה הוא זכאי, כטענתו.

הצדדים לתיק

2. התובע, יליד שנת 1945, בעל תעודת הסמכה של רב חובל (קברניט) באניות סחר.
בשנים 1965-1983 עבד התובע באניות צי הסוחר ובאותה תקופה בוטח התובע במבטחים (להלן: "הנתבעת 1" או "מבטחים").
החל מיום 1/9/1983 הועסק התובע ברשות הנמלים (הנתבעת 1) בתפקיד נתב בנמל חיפה, ובוטח בפנסיה תקציבית בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי שחל ברשות הנמלים.

3. רשות הנמלים הוקמה כחברה ממשלתית מתוקף חוק רשות הנמלים, התשכ"א– 1961 (להלן: "חוק רשות הנמלים").
סעיף 18(ב) לחוק רשות הנמלים קובע כי "תנאי עבודתם של עובדי הרשות ושכרם ייקבעו בהסכם בין הרשות ובין ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדי הרשות.
בשנת 2005 נחתמו הסכמי הרפורמה בנמלים מתוקף הוראות חוק רשות הספנות והנמלים התשס"ד-2004 ובמקום רשות הנמלים הוקמה הנתבעת 1 ועוד שלוש חברות נמל.

4. מבטחים, היא קרן פנסיה ותיקה המנהלת קרן פנסיה מקיפה, שהיא "קופת גמל לקצבה" כמשמעותה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה– 2005 וב תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964.
זכויות וחובות העמיתים בקרן פנסיה מוסדרות בתקנון, המהווה חוזה בינה ובין עמיתיה ובין עמיתיה ובין עצמם.

העובדות

5. ביום 1/3/2012 פרש התובע לגמלאות מעבודתו בנתבעת 1. נכון למועד פרישתו עמדה משכורתו הקובעת של התובע על סך 34,224.5 ₪.

6. החל ממועד פרישתו לגמלאות מקבל התובע פנסיה משותפת המשולמת על ידי הנתבעת 1 (מעסיקתו האחרונה בטרם פרישתו לגמלאות) ו-מבטחים בהתאם להוראות הסכם לרציפות זכויות שנחתם ביום 2/8/1977 (להלן: "הסכם הרציפות") בין קרנות הפנסיה הוותיקות לבין רשות הנמלים.
בהסכם הרציפות נקבע לעניין החיוב בתשלום הגמלה במעבר בין קרנות הפנסיה כדלקמן:
"5. גמלה תשולם על ידי המוסד האחרון בו העובד מבוטח ערב פרישתו, וכל מוסד יהיה אחראי בנפרד עבור הזכויות הקשורות בו בהתאם להוראות הנהוגות בו, אלא אם נאמר אחרת בהסכם זה."
7. התובע בוטח במבטחים בסה"כ 226 חודשי ביטוח (26 חודשים בפנסיית יסוד ו- 200 חודשים בפנסיה מקיפה).

21 חודשים מתוך כלל התקופה (226 חודשים) הם חודשים חופפים, בהם בוטח התובע בו זמנית במבטחים על ידי מעסיקתו "אל-ים" ובפנסיה תקציבית על ידי הנתבעת 1.

8. ביום 24/9/2012 שלחה מבטחים מכתב לתובע ובו מפורטים נתוני ההשתתפות בקצבה ובמענק שנים עודפות בהתאם להוראות התקנון האחיד החל במועד פרישתו.
כעולה מהמכתב, השכר הקובע לחישוב הקצבה של התובע במבטחים (לרבות בתקופת הביטוח החופפת) עומד על 21,068.95 ₪ וזאת בהתאם להוראות התקנון האחיד. חלקה של מבטחים בקצבה עומד על סך 3,474.12 ₪ ובניכוי 1.75% דמי ניהול – בסך 3,413.32 ₪.
בנוסף, קיבל התובע ממבטחים מענק שנים עודפות בשל חודשי הביטוח העודפים (בתקופה המצטברת של הביטוח במבטחים ובנתבעת 1) בסך 58,766.27 ₪ (לאחר ניכוי דמי ניהול בשיעור 1.75%).

9. גמלתו החודשית מהנתבעת 1 חושבה כ- 57% ממשכורתו הקובעת, לאור מספר שנות עבודתו כנתב בנמל חיפה.

10. ביום 16/6/2013 פנה התובע במכתב אל הנתבעת 1 ודרש "תיקון שגגה בחישוב בגמלתי החודשית מכאן ואילך והחזר בגין תשלומי העבר" בו הלין על גובה הגמלה המשולמת לידיו שלטענתו אינה מהווה 70% משכרו האחרון בנתבעת 1. מלשון המכתב, עולה כי פנה בעניין לנתבעת 1 אשר הבהירה בפניו כי אין לה שליטה על גובה הגמלה המועברת על ידי הנתבעת 2 שכן תשלום הגמלה נעשה במשולב על ידי שתיהן.

11. ביום 3/7/2016 הגיש התובע את התביעה שלפנינו בה טען כי הוא זכאי לגמלת פרישה בשיעור 70% ממשכורתו הקובעת (האחרונה) בנתבעת 1 ועתר לתשלום הפרשי גמלה באופן רטרואקטיבי החל ממועד פרישתו.

12. הוגשו כתבי הגנה על ידי הנתבעות אשר דחו את טענות התובע והפנו להסכם הרציפות והתקנון האחיד באשר לאופן בו יש לחשב את גמלתו של התובע.
13. נוכח הסוגיה שהובאה לפתחו של בית הדין בתיק התבקשה עמדת הממונה על הגמלאות במשרד האוצר וזו התקבלה ביום 4/6/2017 .
הממונה על הגמלאות הבהיר כי קרן הפנסיה אינה רשאית לפעול בניגוד לתקנון האחיד ואינה רשאית להעניק זכויות לעמיתים אלא בהתאם להוראה מפורשת בתקנון האחיד.
עוד הבהיר הממונה על הגמלאות, כי הסדרי הרציפות בין קרנות הפנסיה נועדו על מנת לאפשר לעובדים תנועה חופשית ביו מעבידים והם במהותם כפופים לתקנון הקרן והוא שואב את כוחו ממנה, כך שכל שינוי בתקנון הקרן משליך ישירות על הסכם הרציפות ולא ההפך.
בסיום הבהיר הממונה כי עמדתו איננה רלוונטית בכל הנוגע לתשלום גמלתו של התובע שכן תשלום גמלאות על ידי הנתבעת 1 אינו מצוי תחת סמכותו של הממונה על תשלום הגמלאות.

המחלוקת

14. המחלוקת בתיק זה, נוגעת לשאלה איך יש לחשב את גמלתו של התובע – האם בכפוף לתקנון האחיד שחל במועד פרישתו ובכפוף לקביעת בית הדין הארצי בעניין ע"ע 56059-05-15 ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטה העברית בירושלים ואח' נ' האוניברסיטה העברית ואח' (ניתן ביום 20/12/2017).; או כטענת התובע בשיעור 70% משכרו האחרון בהתבסס על הסכם הרציפות וחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן: "חוק הגמלאות") ופסקי הדין שניתנו בעניין דומה - תע"א (ת"א) 8615/07 עמיחי רוזן נ' חברת נמלי ישראל (ניתן ביום 28/2/2013; פסק דין משלים ניתן ביום 13/7/2015) ו- בג"צ 2944/10 קוריצקי ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 13/10/2015).

המסגרת המשפטית

15. הזכאות לגמלה לעובדי רשות הנמלים הינה תולדה של אימוץ הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) בהסכם הקיבוצי לעובדי רשות הנמלים שנחתם משנת 1966. הסכמים קיבוציים אשר הסדירו את תנאי עבודת העובדים ברשות הנמלים נחתמו מתוקף הוראות חוק רשות הנמלים, התשכ"א-1961 (להלן: "חוק רשות הנמלים").
סעיף 18(א) לחוק רשות הנמלים קבע כי: "סדרי קבלת עובדים לשירות הרשות ומינוייהם יהיו מותאמים לאלה של עובדי המדינה, בשינויים שתקבע הרשות באישור הממשלה."
בסעיף 18(ב) נקבע כי: "תנאי עבודתם של עובדי הרשות ושכרם ייקבעו בהסכם בין הרשות ובין ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדי הרשות."
נבהיר כי בניגוד לטענת התובע, התאמת זכויות עובדי רשות הנמלים לעובדי המדינה אינו הופך אותם לעובדי מדינה שכן הם מעולם לא הוגדרו כעובדי מדינה. מה גם החוק עשה הבחנה ברורה בתחולת תנאי העבודה של עובדי המדינה וזאת משקבע כי סדרי הקבלה והמינויים יהיו מותאמים לאלה של עובדי המדינה בעוד תנאי העבודה, וזה החשוב לענייננו, יקבעו בהסכם בין הרשות לבין ארגון העובדים וכך נעשה בפועל.
מתוקף הוראת חוק רשות הנמלים, נחתם ביום 16/11/1966 הסכם קיבוצי בין הרשות להסתדרות הכללית בו הוסדרו זכויות העובדים ברשות (להלן: "הסכם 1966"). הסכם זה זכה לכינוי "הספר הירוק".
בסעיף 202 (א) להסכם 1966 קובע כי: "חוק שירות המדינה (גמלאות) תשס"ו-1955 יהיה בתוקף לגבי יציאתם לקצבה של עובדי רשות הנמלים במעמד קבוע חודשי ויבוצע בדרך שנקבעה לכך בחוק האמור ובתקנות על פיו, בשינויים שהעניין מחייבם."
יובהר כי בסעיף 6 להסכם 1966 נקבע תוקפו של סעיף 202(א) עד ליום 31/3/1968.

16. כאמור, ביום 2/8/1977 נחתם הסכם הרציפות אשר קובע כללים לרציפות זכויות הפנסיה וחישובה קרנות הפנסיה החתומות עליו (ביניהן מבטחים) ובין רשות הנמלים; הנתבעת 1 לענייננו היא חליפתה של רשות הנמלים.
בפתח הסכם הרציפות הוגדר היקף תחולת חוק הגמלאות על עובדי רשות הנמלים בזו הלשון:
"זכויות עובדי רשות הנמלים נקבעו בהתאם לאמור בחוק הגמלאות (נוסח משולב), תש"ל-1970 (להלן- חוק הגמלאות), כפי שאומצו על-פי ההסכם הקיבוצי המיוחד לעובדי רשות הנמלים;"

בסעיף 7 להסכם הרציפות נקבע לעניין "רציפות זכויות גמלת הזקנה" כי:
"זכאי יקבל גמלת זקנה המורכבת מהגמלה המגיעה לו עבור שירותו ברשות הנמלים ומהגמלה המגיעה לו עבור שירותו בגוף, בכפוף לאמור בהסכם זה, אולם אם המוסד המשלם את הגמלה יהיה מקובל גיל פרישה זקנה נמוך מגיל פרישת הזקנה במוסדות הקודמים, יקבל הזכאי רק גמלת זקנה עבור השירות הנושא זכות גמלה במוסד המשלם, ואילו את הגמלאות עבור המוסדות הקודמים יתחיל לקבל בהגיעו לגיל פרישת הזקנה המקובל אצלם."

בסעיף 10 נקבע אופן חישוב גובה הגמלה כדלקמן:
"המשכורת הקובעת של עובד לצורך חישוב הפנסיה המגיעה לו בתוקף הסכם זה מן הקרנות ומרשות הנמלים תהיה המשכורת הקובעת במוסד המשלם להוציא המקרים בהם משכורתו של העובד במוסד המשלם נמוכה מן המשכורת הקובעת של העובד במוסד או במוסדות הקודמים למוסד המשלם."

המשכורת הקובעת הוגדרה בסעיף 1 בהסכם הרציפות באופן הבא:
"כמשמעותה בחוק הגמלאות לגבי הגמלה המשתלמת על ידי רשות הנמלים, או המשכורת לפיה מחושבת הגמלה המשתלמת על ידי הקרנות".

17. בשנת 1984 נחתם הסכם קיבוצי בין ההסתדרות כארגון יציג לבין הרשות וקרן הפנסיה "נתיב" אשר התיר לרשות לבטח סקטורים שונים בנמל חיפה בביטוח פנסיוני מצטבר. הסכם זה לא היה רלוונטי כלפי התובע ולא גרע מזכאותו להמשיך להיות מבוטח בפנסיה תקציבית.

18. בעקבות הרפורמה המקיפה שיזמה הממשלה בשנת 2003 בתחום קרנות הפנסיה הוותיקות שמטרתה היתה "לחלץ" את קרנות הפנסיה הוותיקות מהגירעונות הכבדים שמהם סבלו תוקן חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), השתמ"א-1981 (להלן: "חוק הפיקוח") על ידי הוספת פרק ז' 1 שעניינו – "קרנות פנסיה ותיקות – מינוי מנהל מיוחד, תכנית הבראה וסיוע ממשלתי".

בסעיף 78ט(א) לחוק הפיקוח הורה למפקח על הביטוח להכין "תקנון אחיד לכל הקרנות הוותיקות שמונה להן מנהל מיוחד, במטרה להביאן לאיזון אקטוארי ולכך שיוכלו לשלם קצבאות לעמיתיהן, בשים לב לסיוע הממשלתי שיינתן... וליצירת אחידות במערך הזכויות."

בסעיף 78ט(ב) לחוק הפיקוח, נקבעו העקרונות וההוראות שעל פיהן יוכן התקנון האחיד.

סעיף 78י(ב) לחוק הפיקוח קובעי כי: הוראות התקנון האחיד יחולו על אף האמור בכל הסכם או הסדר אחר".

סעיף 78יח מקנה להוראות פרק ז'1 עליונות על פני כל חוק או הסכם בקובעו כי:
"הוראות פרק זה יחולו על אך האמור בכל דין או הסכם, לרבות הסכם קיבוצי."

התקנון האחיד לקרנות פנסיה ותיקות שהוכן על ידי המפקח על הביטוח נכנס לתוקפו ביום 1.10.2003 והחליף את תקנוני קרנות הפנסיה הוותיקות עליהן חל ההסדר.
התקנון האחיד, מעצם טיבו ומהותו נועד ליצור אחידות במערך זכויות העמיתים המבוטחים בכלל קרנות הפנסיה שבהסדר, זכה למעמד על ולעניין זה נקבעו בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל) תשכ"ד-1964 (להלן: "תקנות קופות הגמל") מספר הוראות משמעותיות לעניין מעמדו של התקנון האחיד.
פרק י"א לתקנון האחיד עניינו "חישוב קצבה ביותר מקרן אחת – רציפות זכויות", ובו מעוגנת שיטת חישוב הזכויות הפנסיוניות במקרה של מעבר מקרן אחת לאחרת (סעיף 51 לתקנון). התקנון האחיד קובע במקרים אלו שיטת חישוב אגרגטיבית, דהיינו – חישוב המשכורת הקובעת בכל קרן בנפרד וסכימת הסכומים יחד, באופן יחסי ובהתאם לתקופת הביטוח בכל קרן, לכדי הגמלה המשתלמת למבוטח בסופו של יום. סעיף 50(ג) בפרק זה, מציין כי הוראות הפרק יבואו חלף ההוראות הקודמות שנקבעו בעניין מעבר בין קרנות הפנסיה הוותיקות ובין עצמן.
תקנה 41 לתקנות קופות גמל, קובעת מפורשות כי ההתחייבויות המהותיות של קרן הפנסיה ייקבעו בתקנון ובו בלבד. כך נקבע שקופת הגמל לא תקנה לעמיתיה זכויות מעבר לקבוע בתקנונה ולא תקבל על עצמה התחייבויות חדשות לעניין זכויות העמיתים בקופה אלא בהתאם ליכולתה לעמוד בהן.

19. הסכם הרציפות מעצם טיבו ומהותו נועד כדי לאפשר לעובדים תנועה חופשית בין מעבידים ולהסיר את מכשול המבטח הפנסיוני שיכול לעמוד בדרכו של העובד בעת מעברו בין המעבידים. לאחר המועד הקובע, 1/10/2003, הוראות בהסכמי רציפות אשר לא עלו בקנה אחד עם הוראות התקנון האחיד, מיושמות על יד מבטחים בכפוף להוראות חוק הפיקוח על הביטוח והתקנון האחיד.

20. בשנת 2004 חוקק חוק רשות הספנות והנמלים תשס"ד-2004. מתוקף החוק נחתמו בשנת 2005 הסכמים קיבוציים בין הנתבעת 1 להסתדרות הכללית- האגף לאיגוד מקצועי- האיגוד הארצי לקציני ים להסדרת זכויות העובדים. הסכם העבודה שנחתם ביום 24/2/2005 קובע בסעיף 6 כי:
"6.1 כל ההסכמים הקיבוצים, ההסדרים הקיבוציים, ההסכמים, ההסדרים, הנוהגים והנהלים שחלו ברשות ביחס לנמל חיפה ערב יום המעבר (להלן: "ההסכמים וההסדרים הקיבוציים"), יחולו בחברה, באותו מעמד נורמטיבי שהיה להם ערב יום המעבר, וזאת בכפוף לכל שינוי שנקבע בהסכם זה להלן."

21. הסכם הפנסיה שנחתם יחד עם הסכם העבודה קובע כי:
"פנסיה תקציבית
4. עובד בפנסיה תקציבית יחולו לגביו, לרבות בזמן יציאתו לקצבה, ההוראות המפורטות להלן כפי שיהיו בתוקף מזמן לזמן:
א. הוראות חוק הגמלאות בכפוף לאמור בסעיף 6 להלן. לעניין חישוב המשכורת הקובעת לפי סעיף 8 לחוק הגמלאות, לצורך חישוב קצבתו הראשונה של העובד, יובאו בחשבון התשלומים המפורטים בנספח א' להסכם זה וזה בלבד,...;
ב. התקנות שהוצאו מכוח חוק הגמלאות;
ג. הוראות התקשי"ר בעניין בשינויים המחוייבים;
ד. כללים שנקבעו לעניין זה בהסכם קיבוצי מיוחד לעובדי רשות הנמלים מיום 16.11.66ף כפי שעודכן מעת לעת."

ביחס לתחולת הסכמי רציפות הוסכם כי:

"42. הסדרי הרציפות החלים בקרנות הפנסיה הוותיקות, יחולו, בשינויים המחויבים, גם לגבי חברת הנמל."

ההלכה הפסוקה שאוזכרה על ידי הצדדים

22. התובע ביסס את טענתו לזכאותו לקצבת פרישה בשיעור 70% משכרו האחרון על קביעת בית הדין האזורי בעניין, תע"א (ת"א) 8615/07 עמיחי רוזן נ' חברת נמלי ישראל (ניתן ביום 28/2/2013; פסק דין משלים ניתן ביום 13/7/2015).
עניין רוזן שונה מהותית מעניינו של התובע, מר רוזן פרש לפנסיה החודש אוקטובר 2000, לפני כניסתו לתוקף של התקנון האחיד. מר רוזן פרש במסגרת הסכם הרציפות שהיה בתוקף במועד פרישתו אשר החיל את הוראות חוק הגמלאות על תנאי פרישת העובדים מכוח ההסכם הקיבוצי המיוחד שחל על עובדי הנמלים שאימץ את הוראות חוק הגמלאות. מה גם בית הדין האזורי שם דגש על תחשיב שניתן למר רוזן ערב פרישתו לגמלאות וקבע כי בכך נוצרה הסתמכות של מר רוזן על חישוב גמלתו במעבר מפנסיה מוקדמת אליה פרש לפנסיה תקציבית וקבע כי מר רוזן הסתמך על אותו מצג שהוצג לצורך פרישתו המוקדמת ובכך לכאורה נפגעו זכויותיו.
במאמר מוסגר יוער כי מבטחים טענה, כטענה חלופית בלבד, כי במידה וייקבע כי פרק רציפות הזכויות שבתקנון האחיד אינו חל על הסכם הרציפות עם רשות הנמלים, הרי שבעניין רוזן נקבע כי לפי הסכם הרציפות על הקרנות להשתתף בגמלתו של מר רוזן לפי המשכורת הקובעת כהגדרתה בחוק הגמלאות ותקנון הפנסיה שלהן; קרי לפי רכיבי שכר המוכרים בחוק הגמלאות ולא לפי השכר הקובע בנתבעת 1. משכך אישר בית הדין האזורי את השתתפותה של קרן הגמלאות המרכזית, בה בוטח מר עמיחי רוזן, בשכר קבוע נמוך באופן ניכר מזה של הנתבעת 1 וזאת על יסוד הגדרת המונח המשכורת הקובעת בהתאם לאמור בחוק הגמלאות כפי שאומץ בהסכם הקיבוצי המיוחד לעובדי רשות הנמלים.

23. בג"צ 2944/10 קוריצקי ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה

בית המשפט העליון התייחס לשוני ולהבדלים שבין אוכלוסיית עובדי המדינה לבין עובדים אחרים וקבע כי הענקת יחס שונה לשונים – איננה בגדר הפליה, כך כלשונו:
"השונות שהניח המחוקק בין עובדי המדינה (לרבות עובדים שעברו אל השירות וממנו), לבין מי שאינם כאלה – מוצדקת, בין היתר, לנוכח אופי "העבודה" בשירות המדינה, ייחודיותן של המשרות והתפקידים המבוצעים בה (לעיתים מדובר במקצועות שאין להם כלל מקבילה בשוק האזרחי), והתועלת שנצמחה למדינה בגין שירותו של העובד הפורש בה. שונות זו מצדיקה גם שוני בפועלו של חוק הפיקוח על הביטוח והתקנון האחיד שהותקן מכוחו, על התמורות שהביא עמו, ביחס לקבוצות העמיתים השונות בקרן, וקיומה של דיפרנציאציה ביניהן. זאת, כפי שהדבר בא לידי ביטוי אף בגדרי התקנון האחיד עצמו (ראו לעיל לעניין ההבחנה בין הוראות סעיף 50 לתקנון האחיד להוראת סעיף 63א לו)".

בג"צ קבע והכריע כי הסכם הרציפות עם המדינה שונה מהותית מהסכמי הרציפות האחרים שאין מקורם בחוק הגמלאות כאשר הן המדינה והן קרנות הפנסיה הוותיקות היו צד לו והוראותיו הוטמעו אל תוך התקנון האחיד. עוד נקבע כי הסכם הרציפות עם המדינה איננו "הסכם לבר תקנוני" (רגיל) אשר נחתם בין קרן פנסיה קונקרטית לקבוצה מסוימת של עמיתים במטרה למשוך אותה קבוצה על דרך של הענקת זכויות עודפות לאותה קבוצה; אלא הסכם שיונק את חיותו מכוח חוק הגמלאות.

24. ע"ע 56059-05-15 ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטה העברית בירושלים נ' האוניברסיטה העברית בירושלים הדיון נסב אודות השאלה כיצד יש לערוך את חישוב הגמלה של המערערים – ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטה העברית בירושלים, שפרשו לפנסיה מעבודתם באוניברסיטה העברית, בהתייחס להוראות הסכם הרציפות באוניברסיטאות והתקנון האחיד; האם המשכורת הקובעת תשולם לפי תקופת העבודה של הגמלאי בכל המוסדות, או רק לפי תקופת העבודה במוסד האחרון. בתיק התעוררה שאלת חלותו של בג"צ קוריצקי על נסיבות המקרה.
בית הדין הארצי התייחס לבג"צ קוריצקי אשר בו נערכה הבחנה ברורה בין הסכם הרציפות החל על עובדי המדינה שאינו "הסכם לבר תקנוני" אלא הסכם שיונק את כוחו מחוק הגמלאות לבין הסכמי רציפות אחרים, כגון הסכם הרציפות באוניברסיטאות שאינו הסכם הגובר על הוראות תקנון הקרן בהיותו "הסכם לבר תקנוני" וככזה הוא כפוף להוראות חוק הפיקוח בהן נקבע עליונותן של הוראות התקנון האחיד באשר לאופן בו יש לחשב את המשכורת הקובעת לצורך הזכאות לפנסיה ואשר הוראותיו גוברות על הסכם הרציפות.
בית הדין נדרש להוראת סעיף 63א ל תקנון האחיד אשר קובע כי:
"רציפות זכויות אחרת – הנהלת הקרן תתאים נוסח הסכמי רציפות הנוגעים לפנסיה תקציבית או לקרן פנסיה ותיקה אחרת, שנחתמו לפני המועד הקובע, בהתאם להוראות פרק זה, בשינויים המחוייבים, ובכפוף לאישור הממונה."

עד למועד מתן פסק הדין לא בוצעה כל התאמה כמתחייב מהוראת הסעיף. בדנג"ץ קוריצקי נקבע כי מאחר שלא נעשתה פעולת ההתאמה הנדרשת, הסכם הרציפות במדינה גובר בשל מעמדו ה-מעין קנייני נוכח מקורו הנורמטיבי. בעניין ארגון הסגל הבכיר באוניברסיטה העברית קבע בית הדין הארצי כי משהסכם הרציפות באוניברסיטאות אין מקורו בחוק הגמלאות כדוגמת הסכם הרציפות במדינה, הרי שהוא אינו גובר על הוראות התקנון האחיד ולפיכך יש לנהוג בעניינו לפי תקנון הקרן.
בית הדין הארצי הבהיר כי המערערים אינם יכולים להיבנות מכך שלא נעשתה התאמה של הסכמי הרציפות וההלכה שנקבעה בבג"צ קוריצקי חלה רק בעניין של הסכמי הרציפות במדינה נוכח מקורם הנורמטיבי בחוק הגמלאות.
בית הדין הארצי קבע כי יש לחשב את זכויותיהם הפנסיוניות של ארגון הסגל הבכיר בהתאם לשיטה האגרגטיבית הקבועה בתקנון האחיד שמשמעה – חישוב המשכורת הקובעת בכל קרן בנפרד וסכימת הסכומים יחד, באופן יחסי ובהתאם לתקופת הביטוח בכל קרן.

תמצית טענות הצדדים

25. בסיכומיו טען התובע, מכלול הנתונים שנפרשו בפ ני בית הדין מוביל למסקנה כי יש ליישם בעניינו את הלכת בג"צ 2944/10 קוריצקי נ' בית הדין לעבודה ולהורות לנתבעות לחשב את חלקה של מבטחים בגמלת התובע בהתאם להסכם הרציפות ולהסכם הקיבוצי הנהוג בנתבעת 1 ולא בהתאם לתקנון האחיד.
עיקר טענת התובע הנה כי תחולת חוק הגמלאות על העסקת עובדי רשות הנמלים נקבעה מתוקף חוק רשות הנמלים (בסעיף 18(א)) לחוק וכי ההסכם משנת 1966 רק אימץ את הוראותיו והסדיר את קבלת הזכויות מכוחו ומשכך יש ליישם את הרציונל שנקבע בבג"צ קוריצקי ולהעדיף את הסכם הרציפות משנת 1977 על פני התקנון האחיד משהוכח כי מקורו בחוק הגמלאות ודינו כדין הסכם הרציפות החל על עובדי המדינה.
בהתבסס על נימוק זה , הוסיף התובע וטען בסיכומיו כי פסיקת בית הדין הארצי בתיק ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטה אונו חל על עניינו מאחר ומקור הזכות שונה בעליל בין השניים. בעוד באוניברסיטה מקור הזכות לפנסיה תקציבית הוא מכוח הסכם הקיבוצי משנת 1982; ברשות מקור הזכות הוא בחוק משנת 1961 אשר קבע כי סדרי קבלת עובדים לשירות הרשות ומינוייהם יהיו מותאמים לאלה של עובדי מדינה ומכאן נעשתה השוואה בין זכויות עובדי הרשות לבין זכויות עובדי המדינה.
לטענת התובע, יישום הלכת קוריצקי על עניינו משמעו חישוב גמלת פרישה לפי 70% מהמשכורת הקובעת שקיבל התובע ערב פרישתו מחנ"י.

26. בסיכומיה טענה חנ"י, כי תביעת התובע אינה מגלה עילה נגדה וכי לא הוכח כל מקור חוקי המקנה לתובע זכויות בפנסיה התקציבית מעבר לאלו המשולמות לו וככל שהתובע מסתמך על הפסיקה בתיק עמיחי רוזן הרי הנסיבות הספציפיות של התיק שונות מהותית מעניינו של התובע ואין בכוחן ליצור תקדים משפטי עבורו.
בניגוד להצגת הדברים על ידי התובע מעולם לא הובטח לו ולא נאמר לו כי הביטוח בפנסיה תקציבית יועבר כולו לרשות הנמלים דאז לצורך ביטוחו בפנסיה תקציבית עבור השנים בהן בוטח בצי הסוחר, כאשר הגמלה המשולמת על ידי חנ"י כוללת העברת חלקה של מבטחים ולא ביצירת חבות לחנ"י להשלים את חלקה של הנתבעת מס' 2. התובע ידע היטב כי גמלתו משולמת על ידי חנ"י אשר כוללת את חלקה של מבטחים.
התובע אינו עובד מדינה ואף לא התקבל לעבודה ברשות הנמלים כעובד מדינה על כל המשתמע מכך לעניין זכויותיו הפנסיוניות. בהקשר זה הפנתה חנ"י להוראת סעיף 18(ב) לחוק רשות הנמלים הקובע כי תנאי עבודתם של עובדי הרשות ושכרם ייקבעו בהסכם בין הרשות לבין ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדי הרשות. בהמשך, החל משנת 2005 הוקמו החברות הממשלתיות ביניהן, חנ"י, מכוח הוראות חוק רשות הספנות והנמלים וגם חוק זה לא הפך עובדי הנמלים ורשות הנמלים לעובדי מדינה.
הזכות לקבלת פנסיה תקציבית עבור שנות העבודה כנתב ברשות הנמלים ובנמל חיפה הינה זכות מכוח הסכם קיבוצי, מה גם ההוראה המחילה על עובדי רשות הנמלים את הוראות חוק הגמלאות הינה הוראה מכוח הסכם קיבוצי.
פסיקת בית הדין הארצי בעניין עמיחי רוזן וקוריצקי איננה רלוונטי ת לעניינו של התובע.

27. בסיכומיה טענה מבטחים, כי לאחר פרישת התובע מעבודתו בנתבעת 1 חישבה מבטחים את השתתפותה בקצבתו של התובע עבור תקופת ביטוחו אצלה, בהתאם לשיטת החישוב הקבועה בפרק י"א לתקנון האחיד.
כעולה מטענת מבטחים תחולת הוראות התקנון האחיד במועד פרישת התובע הטיבה עמו בכך שזכה לקבל מענק שנים עוד פות (מאחר ונלקחה בחשבון כל תקופת הביטוח עליה חלה רציפות זכויות); הסדר שלא היה קיים בהסכם הרציפות עם רשות הנמלים.
עוד טענה מבטחים כי חישוב שכרו של התובע בוצע בהתאם לסעיף 51(2)(ג) לתקנון האחיד שעניינו חישוב קצבת זקנה בקרן משתתפת, בשיטת שלוש השנים האחרונות שנצברו בהם 120 חודשי ביטוח או יותר. בכפוף להוראות התקנון האחיד, השכר הקובע של התובע לצורך חישוב זכויותיו עומד על סך 21,068.9 ₪. לטענת מבטחים אילו חל על התובע הסכם רציפות הזכויות הייתה מבטחים מחשבת את שכרו הקובע של התובע לפי התקנון לגבי מבוטח בלתי פעיל ושכרו הקובע במבטחים היה נמוך יותר ועומד על סך 17,672 ₪.
בסיכומיו ערך התובע מקצה שיפורים תוך ציטוט מטעה של חלקים מפסקי הדין שניתנו בעניין ותוך השמטת עובדות מהותיות, אשר בכוחן להפריך את גרסתו.

דיון והכרעה

28. לאחר סקירת מכלול ההסכמים הקיבוציים החלים על העסקת התובע לרבות פסיקת בית הדין הארצי בעניין קוריצקי ובעניין ארגון סגל המחקר באוניברסיטה העברית; החלטנו לדחות את התביעה ולקבוע כי הנתבעות פעלו כדין בכל הנוגע לאופן חישוב משכורתו הקובעת של התובע לגמלה.

29. אחת ההבחנות המהותיות בין הזכאות של עובד מדינה לפנסיה תקציבית לבין זכאותו של התובע שלפנינו הינה שזכאותו של עובד מדינה לפנסיה תקציבית מקורה בהוראותיו של חוק הגמלאות.

במובחן מעובדי המדינה, תחולת הוראות חוק הגמלאות על עבודת התובע נקבעה לראשונה בסעיף 202 (א) להסכם הקיבוצי שנחתם מתוקף הוראת חוק רשות הנמלים בין רשות הנמלים לבין ההסתדרות הכללית משנת 1966 ואשר זכה לכינוי 'הספר הירוק' ולא ישירות מהוראות חוק רשות הנמלים .

30. בסעיף 18(א) לחוק רשות הנמלים נקבע כי סדרי קבלת עובדים לשירות הרשות ומינוייהם יהיו מותאמים לאלה של עובדי הרשות, בשינויים שתקבע הרשות באישור הממשלה. ודוק; החוק אימץ את הוראות סדרי קבלת העובדים בשירות המדינה והן בלבד תוך הענקת שיקול דעת לרשות לשנות ולהתאים תנאים אלה לצרכיה.
ברי כי אימוץ סדרי קבלת עובדים לשירות המדינה אינו הופך את עובדי רשות הנמלים לעובדי מדינה ואינו מקנה להם זכויות להן זכאים עובדי מדינה אשר מועסקים על פי הוראות התקשי"ר, במובחן מהתובע אשר תנאי העסקת ו נקבעו בהסכמים בין הרשות לבין ארגוני העובדים.
הוכחה דיה לכך, נמצא בהוראת סעיף 18(ב) אשר קבע כי תנאי עבודתם של עובדי הרשות ושכרם ייקבעו בהסכם בין הרשות ובין ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדי הרשות; לענייננו הספר הירוק.

31. הנה כי כן, מקור זכאות עובדי רשות הנמלים לתחולת חוק הגמלאות על יציאתם לקצבה הינו בהסכם הקיבוצי בין הרשות לבין הסתדרות העובדים וכזה אינו יונק את תוקפו מהוראות חוק הגמלאות, וזאת בשונה מעובדי המדינה. מה גם בניגוד לטענת התובע מעולם לא הוגדר מעמדם כעובד י מדינה.

32. יובהר כי עובדי רשות הנמלים ובכללם התובע אינם עובדים בשירות המדינה ומשכך חוק הגמלאות אינו חל עליהם במישרין אלא מוחל עליהם מכוח הסכמים קיבוציים שנחתמו עימם כפי שסוכם בין הצדדים להסכם הקיבוצי ולא מתוקף הוראת המחוקק. כפי שבואר בהרחבה בבג"צ קוריצקי הסכם הרציפות שנחתם בין המדינה לבין קרנות הפנסיה הוותיקות יונק את תוקפו מהוראות חוק הגמלאות ולא מהסכם קיבוצי, וזאת במובחן מהסכם הרציפות בין חנ"י לקרנות הפנסיה. בהתאמה לכך הזכויות המוקנות על פי הסכם הרציפות עם המדינה הינן זכויות נורמטיביות וזאת להבדיל מהזכויות המוקנות מכוח הסכם קיבוצי שהנן זכויות חוזיות בעיקרן שנובעות מהוראות תקנוני הקרנות אשר אימצו את הסדרי הרציפות ואשר ניתנות להתניה ולתיקון מעת לעת.

33. כאמור, הסדרי הרציפות אשר אימצו את הוראות חוק הגמלאות המשיכו לחול על התובע עד לתיקון חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים וכניסתו לתוקף של התקנון האחיד לקרנות פנסיה ותיקות ביום 1.10.2003 שאז חלו שינויים בזכויותיהם של המבוטחים שפרשו לאחר מועד זה, חלקם לרעה, כדוגמת התובע.
בבג"צ קוריצקי הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי התקנון האחיד אין בכוחו לבטל או לגרוע מהוראות הסכם הרציפות עם המדינה משנת 1973 וזאת מהנימוק המרכזי שהזכויות מקורן בחוק הגמלאות, כך סיכם בית המשפט העליון וקבע לעניין זה:
"הסכם הרציפות (שעוגן הן בתקנוני הקרנות והן בתקשי"ר) – הוא בבחינת "דין מיוחד", אשר חל על העמיתים המהווים צד לו וזכאים ל"גמלה מתוקננת" לפיו. הסכם הרציפות לא בוטל בעקבות חקיקתו של פרק ז'1 לחוק הפיקוח על הביטוח והתקנתו של התקנון האחיד. ההלכה שלפיה תקנון קרן הפנסיה גובר, לעניין חישוב גמלאות העמיתים, על הסכם לבר-תקנוני שקבע דרך חישוב שונה מזו הקבועה בתקנון, תוך מתן עדיפות לחברים מסוימים בקרן – לא חלה על הסכם הרציפות, שאיננו הסכם "לבר תקנוני" מהסוג שנדון באסמכתאות שהוצגו לעיל, אלא הסכם קיבוצי כללי ייחודי, אשר יונק את חיותו מחוק הגימלאות. כל עוד לא נעשתה ההתאמה הנדרשת בנוסחו של הסכם הרציפות, בהתאם לפרוצדורה הקבועה לכך בסעיפים 104-103 לחוק הגימלאות, אגב ניהול משא ומתן בתום לב עם ההסתדרות – לא חל, איפוא, שינוי בהוראותיו של הסכם הרציפות, והן בעלות תוקף מחייב".
(שם, בסעיף 71 לפסק הדין).

34. במובחן מהסכם הרציפות עם המדינה, הזכויות מתוקף הסכם הרציפות נשוא דיוננו אינן זכויות מכוח חוק כך שמבחינת מעמדם וכוחם אינן בעלות מעמד מיוחד או עדיף על זכויות אחרות הנקבעות מכוח תקנוני קרנות הפנסיה וברור כי אין בכוחן לגבור על הוראות התקנון האחיד. עניין זה נדון בהרחבה על ידי בית הדין הארצי בתביעה שהגיש ארגון הסגל האקדמי באוניברסיטה העברית, בה נדחתה טענת ארגון הסגל להחיל על עניינם את הקביעה בבג"צ קוריצקי תוך שהוא עורך הבחנה ברורה בין הסכם הרציפות עם המדינה לבין שאר הסכמי הרציפות, כגון הסכם הרציפות עם האוניברסיטאות, שהינם כפופים להוראות חוק הפיקוח אשר קבע עליונותן של הוראות התקנון האחיד באשר לאופן בו יש לחשב את המשכורת הקובעת לצורך הזכאות לפנסיה.
קביעת בית הדין הארצי בתיק ארגון הסגל האקדמי הינה ישימה, רלוונטית ונכונה לעובדות התיק שלפנינו ולא מצאנו סיבה לסטות ממנה. טענת התובע להחיל על עניינו את הקביעה בבג"ץ קוריצקי הינה מוטעית ובלתי מבוססת משפטית.

35. משאלו הם פני הדברים, ונוכח ההבדלים המהותיים עליהם עמדנו בין מעמדו של הסכם הרציפות עם המדינה לבין הוראות הסכם הרציפות שחל בנדוננו; ונוכח הוראותיו של פרק ז' 1 לחוק הפיקוח והתקנתו והתקנון האחיד, אשר ביטל את תחולת תקנות הרציפות על קרן מבטחים, דין תביעת התובע בכל הנוגע לחישוב משכורתו הקובעת במבטחים להידחות.
כבר נפסק כי תכליתן של תקנות הרציפות היא לשמור על זכויות החבר בעת המעבר מקרן אחת לשנייה כאשר ברור הוא כי אין בכוחן להיטיב את מצבו של המבוטח ולהקנות לו זכויות חורגות. לאחר חודש אוקטובר 2003 בוטלו תקנות הרציפות והוחל על מבטחים ההסדר שנקבע בפרק י"א לתקנון האחיד כך שכל העובדים אשר פרשו לפנסיה לאחר מועד זה , כולל התובע, חושבה משכורתם הקובעת במבטחים בכפוף להוראות התקנון האחיד.

סוף דבר

36. לאור כל המבואר לעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לכל אחת מהנתבעות בנפרד הוצאות ההליך בסך 5,000 ₪, אשר ישול מו תוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, י' אייר תשע"ט, (15 מאי 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

ורד קאופמן
נציגת עובדים

יגאל גלם, סגן נשיא

טרודי עמאר
נציג מעסיקים


מעורבים
תובע: שמואל ניר
נתבע: על ידי ב"כ עו"ד רעות שגיב
שופט :
עורכי דין: