ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רושל מקסימוב נגד אמיל מושאילוב :

בפני כבוד ה שופט אדהם ספדי

תובע

רושל מקסימוב
ע"י ב"כ עו"ד חגי הוכהויזר

נגד

נתבעים

1.אמיל מושאילוב
2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ר. צביקל ואח'

פסק דין

1. זוהי תביעה – המתבררת בהליך של סדר מהיר – שעניינה נזקי פח שנגרמו לרכב התובע בעקבות תאונת דרכים מיום 13/09/2017.

2. כהוראת תקנה 214 ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, פסק־הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

3. על פי הנטען, ביום 13/09/2017 נסע רכב התובע מדגם טיוטה יאריס בעל לוחית רישוי מס' 95-923-48 (להלן: "הטיוטה") בכביש איילון. בשלב מסוים, בשל פקק תנועה רכב הטיוטה עצר לחלוטין ואז הוא נפגע מאחור על ידי רכב דגם פורד פוקוס בעל לוחית רישוי מס' 51-078-75 שהיה נהוג אותה עת בידי הנתבע 1 , וכתוצאה מכך נהדף רכב הטיוטה לעבר רכב צד ג' שעמד לפניו.

4. הנתבעים אינם חולקים על נסיבות התאונה. כמו כן, אין הם חולקים כי האחריות במקרה זה מוטלת על הנתבע 1 (סעיפים 5-4 לכתב ההגנה). למעשה, הנתבעים חולקים רק על היקף הנזק שנגרם לרכב הטיוטה בעטיה של התאונה.

5. בהתאם לחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, לרכב הטיוטה נגרמו נזקים בשני מוקדים: המוקד האחורי, שעלות תיקונם הוערכה בסך של – 8,462 ₪ (כולל מע"מ), והמוקד הקדמי (חזית), שעלות תיקונם הוערכה בסך של- 9,807.51 ₪ (כולל מע"מ). ערך הטיוטה בהתאם למחירון עמד על סך של- 18,000 ₪ ולאחר שקלול (בהתחשב בנסיעה הנמוכה והיותו בבעלות שנייה) עומד ערכו המשוקלל לפי חווה"ד על סך של- 20,442 ₪. לפיכך, מאחר והנזק הגולמי הינו גבוה מ- 60% מערך הרכב, הוא הוכרז כרכב באובדן גמור.
6. עיקר טענת הנתבעים מתמקד במוקד הנזק הקדמי . על פי גרסת הנתבע 1, לרכב הראשון, זה שעמד לפני רכב הטיוטה, "לא הייתה אפילו שריטה" (עמ' 6 לפרוטוקול, שור' 33-30). הנתבע שלל אפשרות שלרכב הטיוטה נגרם נזק פנימי במוקד החזית בשים לב לקולת הפגיעה (עמ' 7 לפרוטוקול, שור' 9-8).

7. אמנם נטל ההוכחה לעניין היקף הנזקים רובץ לפתחו של התובע, ואולם סבורני כי הוא עמד בנטל זה. נכון הוא שרכב הטיוטה המשיך לנסוע על הכביש גם לאחר התאונה, דבר המלמד לכאורה על היעדר בעיה מיכנית שנגרמה בתאונה (כפי שגם עד התביעה אישר בעדותו בעמ' 4 לפרוטוקול, שור' 16-15), ואולם גם אם מפחיתים כל המרכיבים הקשורים לפן המיכני שבחוות הדעת (המסתכמים בסך כולל של- 2,813.85 ₪ - כולל עבודות וחלקים), עדיין הנזק הגולמי עובר את ה-75% מערך הטיוטה ומשום כך מתקבלת אותה תוצאה של הכרזת הרכב כאובדן גמור.

8. במקרה זה תבע התובע את ערך הטיוטה המשוקלל בניכוי ערך השרידים (שהוערכו על ידי השמאי בסך של- 1,600 ₪) והתקבל סך של- 18,842 ₪. כאן מתעוררת בעיה עליה אעמוד להלן.

9. כידוע, "החזרת המצב לקדמותו, משמע כי מצבו של הניזוק לא יהיה גרוע יותר, מבחינת המיטלטלין העומדים לרשותו או לחלופין מבחינת ערכם הכספי, מן המצב בו היה נמצא לולא נגזל ממנו הרכוש. הוא הדין גם לענין היפוכו של דבר, היינו אין הצדקה לכך שמצבו של בעל המיטלטלין יהיה טוב יותר מזה בו היה נמצא לולא נגזל רכושו" [ע"א 11/78 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' קלמנט קורל, פ"ד ל"ג(1) (1978) 309, פסקה 8]. " פשוט וברור הוא כי החזרת המצב לקדמותו משמעותה כי הרכב יושב למצבו ערב התאונה" [רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו, פ"ד מ"ח(4) (1994) 70, בעמ' 82 ד'].

10. ודוק, התובע זכאי לקבל פיצוי בגין ערך הרכב הספציפי אותו איבד בשל התאונה ותוצאותיה. לצורך הערכת שווי הרכב צריך להביא בחשבון גם את מצבו ערב התאונה ולא רק את גילו, מספר הקילומטרים שהוא נסע ומספר הבעלים. עד התביעה אריאל פרץ אישר בחקירתו בבית המשפט כי לרכב הטיוטה היו נזקים קודמים (עמ' 4 לפרוטוקול, שור' 26-25), והוא אישר כי היו "שפשופים על הטמבון" גם לפני התאונה (עמ' 5 לפרוטוקול, שור' 31). כמו כן, מתמונות הפוטו שצורפו לחוות דעתו של השמאי ניתן להבחין בחלק מהנזקים הקודמים. כך למשל , מהתמונה הראשונה עולה בבירור כי הצבע של מכסה המנוע היה מקולף כמעט לחלוטין. בתמונה נוספת ניתן לראות סימני חלודה מתחת לחלון האחורי.
11. אלא שהשמאי מטעם התובע לא התייחס לכך בכלל במסגרת חוות דעתו ולא הביא בחשבון את מצב רכב הטיוטה כפי שהיה ערב התאונה בעת ששיקלל ערכו. משכך הם פני הדברים, ניתן לומר כי התובע לא הוכיח מה היה ערכו של רכב הטיוטה ערב התאונה, ואולם לא נראה לי שיהיה זה צודק לדחות את התביעה על שום כך בלבד וכאשר אין מחלוקת כי לרכב נגרמו נזקים שאינם מבוטלים ביחס לשוויו. לפיכך, החלטתי להפחית סכום מסויים על דרך האומדנה משווי הרכב הנטען, זאת בגין הנזקים הקודמים שהיו בטיוטה כפי הודאתו של עד התביעה אריאל פרץ . על כן, אני מעמיד את שווי רכב הטיוטה כפי שהיה ערב התאונה על סך של- 17,000 ₪ (במקום 20,442 ₪ כפי שנקבע בחוות הדעת). כמובן מסכום זה יש להפחית את ערך השרידים בסך של- 1,600 ₪.

12. סופו של יום שאני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד , לשלם לתובע סך של- 15,400 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום התאונה, ה-13/09/2017, ועד התשלום המלא בפועל.

13. כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט בסכום כולל של – 1,700 ₪ ( הכולל בתוכו סכום מקובל בגין שכר טרחת שמאי), וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של- 1,800 ₪. ככל שסכומים אלה לא ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין במשרד ב"כ הנתבעים, כי אז יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

14. אציין כי הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד נפסקו על הצד הנמוך מכמה טעמים. ראשית, לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע את מלוא שכר טרחת השמאי מטעמו בסך של – 1,700 ₪ באשר המדובר בסכום החורג מהמקובל והנהוג בסוג תיקים זה, בוודאי כך בשים לב לסכום שומת הנזקים [ראו: ת"ק (תביעות קטנות נת') 22457-05-12 יגאל חגאג נ' שומרה חב' לביטוח (17.04.2013); ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 55506-10-10 ראם צור נ' חסן ענאבוסי (29.05.2011), פסקה 7; ת"ק (תביעות קטנות ביש"א) 51432-08-10 חיים תורג'מן נ' חב' לביטוח בע"מ מנורה (17.04.2011), פסקה 12 סיפא; ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 34347-11-09 אורנה אריה נ' חן אברהם (09.01.2011), פסקה 7; ת"ק (שלום ירושלים) 4314/07 תורג'מן מיכאל נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (24.07.2008), פסקה 11; וכן חיבורו של עדי סומך תאונות פח ושיבוב רכב (הוצאת נבו, התשע"ג-2013), בעמ' 48 – 54].

15. שנית, ב"כ התובע התעקש על שמיעת התיק ועמד על כך שבתיק זה יינתן פסק דין מנומק ולא הסכים להכרעה בתיק לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, שהיא הדרך המקובלת ברובם המכריע של התיקים העוסקים בנזקי תאונות פח [ראו בעניין זה גם: רע"א 2809/18 רונית קסברי נ' אברהם רוזן (26/11/2018), פסקה 24], כאשר הוא מצהיר קבל עם ועדה שהתעקשות זו מקורה ברצונו לחייב את הנתבעים "בהוצאות מוגברות" (עמ' 1 לפרוטוקול, שור' 28). מעבר לכך שהדבר גרם לבזבוז מיותר של זמן שיפוטי יקר, הרי שמניע זה כשלעצמו הינו פסול ונגוע בחוסר תום לב רבתי.

16. היה באפשרות ב"כ התובע להעלות השגותיו בקשר להתנהלות הנתבעים וההוצאות שלטענתו נגרמו למרשו במסגרת טיעונים קצרים בעל פה ללא צורך בשמיעת העדים, כפי שגם הובהר על ידי מותב זה לב"כ התובע, ואולם הוא לא היה מוכן לכך ו בשל כך נאלצנו לשמוע שלושה עדים, וביניהם עדות הנהגת ברכב הטיוטה, שעדותה לא קידמה אותנו במאומה והייתה מיותרת לחלוטין בהינתן הודאת הנתבעים באחריות, ועל כן , אין כל הצדקה להשית הוצאות עדה זו על הנתבעים.

17. בנוסף, אילו הסכים התובע למתן פסק דין על דרך הפשרה, כי אז היה ניתן לפטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה, ועל כן, גם כאן אין הצדקה להשית הוצאה זו על הנתבעים אף שהתביעה התקבלה.

18. למותר לציין בהקשר זה כי "הדרך בה פועל בעל דין הינה מרכיב חשוב בקביעת שכר הטרחה וההוצאות. בעל דין שאינו נוהג באופן יעיל וגורם להארכה שלא לצורך של ההליך, עלול למצוא עצמו נושא בשכר טרחה בשיעור גבוה מן המקובל, אם הפסיד בסופו של יום. לעומת זאת, אם בעל הדין האמור זכה בהליך, אפשר שלא ייפסקו לזכותו הוצאות כלל או שייפסקו אך בסכום מוקטן" [ע"א 9535/04 סיעת ביאליק 10 ואח' נ' סיעת יש עתיד לביאליק ואח', פ"ד ס(1) 391 (16/06/2005), בעמ' 395 ה' . ראו גם: ע"א 6021/08 דיאנה לוגבינץ ואח' נ' מנורה חברה לבטוח בעמ ואח' (24/02/2010), פסקה 12; ע"א 6685/11 כרמלה גריידי נ' יחזקאל הולצמן ואח' (04/07/2012), פסקה 5; רע"א 6894/14 AIG נ' פלונית (24/12/2014), פסקה 4; רע"א 4164/16 אלון טובים נ' אברהם קייקוב (11/09/2016), פסקה ח' סיפא; וכן תקנה 512(ב) סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי].

המזכירות תמציא עותקים מפסק דין זה לצדדים באמצעות באי כוחם.
ניתן היום, י"ג אייר תשע"ט, 18 מאי 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רושל מקסימוב
נתבע: אמיל מושאילוב
שופט :
עורכי דין: