ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מנורה מבטחים לביטוח בע"מ נגד סנד גבאלי :

בפני כבוד ה שופטת יפעת אונגר ביטון

התובעת

מנורה מבטחים לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עמנואל חליפה

נגד

הנתבע

סנד גבאלי
ע"י ב"כ עו"ד האני ג'באלי

פסק דין

בתיק זה התבררה תביעה לפיצוי בסך 32,215 ₪, נזק שנגרם לתובעת בשל תאונת דרכים, בה היו מעורבים רכב שביטחה (להלן: "הסובארו") ורכב הנתבע (להלן: "המזדה").

על פי התביעה, המזדה סטתה מנתיבה, נכנסה לנתיב הסובארו ופגעה בה. הגרסה בטופס ההודעה כללית ולאקונית. נהגת הסובארו העידה כי תוך כדי שנסעה בכביש עמוס, הבחינה במזדה קרבה מנתיב אחר, או מהשוליים, לכוונה. לדבריה, בלמה מיד, אום הנתבע לא השתלט על רכבו, פגע בסובארו וגרר אותה הצידה. הנהגת העידה על מיקום נזק הפוך ממיקום הנזק (לשיטתה נפגעה בצד שמאל ליד הגלגל, בעוד שהפגיעה ברכבה במצד ימין), וכשנשאלה על סתירה זו, השיבה:

"זה היה לפני שנה ומשהו, אני לא ראיתי את האוטו. אני זוכרת שהוא פגע בי וגרר את האוטו שלי וזכרתי שמאל. יכול להיות שזה בצד ימין. אני זוכרת שזה היה קדימה" (עמ' 2 ש' 22-24 לפרוט').

גם כשהדגימה את אופן התרחשות התאונה, הדגימה פגיעה בצד שמאל של הרכב. כשעומתה עם השגיאה ענתה שאין לה הסבר (עמ' 3 ש' 29-32 לפרוט'). ההתרשמות היא כי הנהגת לא מסוגלת להצביע בבירור על האופן בו התרחשה התאונה ובעת ההדגמה חזרה שוב ושוב, באופן כללי, על הטענה כי הנתבע פגע בה. הנהגת לא הצליחה למקם את התאונה על הכביש הראשי של טייבה וציינה כי היא התרחשה "בין תחנת המשטרה לבין תחנת הדלק". היא העידה על רכב נוסף שהיה מעורב: "אני חושבת שגם את האוטו שלפניי גם הוא פגע כי הוא לא השתלט על האוטו שלו" (עמ' 2 ש' 33 לפרוט'). פרט לעדותה זו, אין אינדיקציה לרכב נוסף באירוע זה.

למעשה, לראשונה מתארת הנהגת את התרחשות התאונה באופן מפורט, רק כאשר נשאלה על גרסת הנתבע. היא סיפרה כי ניסה לעקוף אותה על שולי הדרך, נתקל במכשול חוסם, וניסה לחזור לנתיב. אך בשל מהירותו הרבה איבד את השליטה וסטה לנתיב שלה ופגע בה. לאחר מכן, היא מעידה כי את הדברים הנ"ל שמעה מהנתבע בבית החולים (עמ' 3 בש' 13-15 לפרוט').

בסופו של דבר, לקראת תום החקירה הנגדית, עולה כי הנהגת לא ידעה לתאר את האירוע גם בסמוך אליו. היא העידה בכנות: "...אין לי הסבר. זה מה שאני זוכרת. גם בבית החולים שאל אותי בעלי ואמרתי לו שאני זוכרת שהוא פתאום היה מולי" (עמ' 3 ש' 29-32 לפרוט'). עדות זו מסבירה את הגרסה הלאקונית בטופס ההודעה.

יש לציין כי ילדיה של הנהגת, שהיו עימה ברכב בעת התאונה לא הופיעו להעיד ואין ראיה אובייקטיבית אחרת לתמוך טענתה כי הנתבע נכנס לנתיב נסיעתה. הנהגת סתרה את דבריה, כאשר תחילה ציינה כי ראתה את המזדה קרבה אליה (למרות שלא היתה בטוחה מהיכן הגיעה המזדה), ולאחר מכן שינתה את עדותה ומסרה שהבחינה בה רק: "כשהוא נכנס בי פתאום".

הנתבע העיד כי עמד ביציאה מהפנצ'ריה והתכוון לפנות שמאלה, אל הנתיב בו נסעה הסובארו. הוא מאשר שהכביש היה עמוס ולטענתו הביט לצדדים והבחין בטרקטורון שנסע בשולי הנתיב בו נסעה הסובארו. לדבריו, מהטרקטורון בקע רעש בעוצמה גבוהה שהבהיל את הנהגת, ובתגובה לכך היא סטתה לכוונו ופגעה בו. הנתבע הדגים את אופן הפגיעה באופן שגוי, כאשר הדופן השמאלית הקדמית של הסובארו פוגעת במזדה. לאחר מכן, תיקן את ההדגמה, לאחר שהבין כי ההצגה הראשונה אינה תואמת את מיקום הפגיעה בסובארו.

הנתבע חזר בעדותו הראשית וגם בחקירתו הנגדית על הטענה כי טרקטורון שנסע לימין הסובארו הבהיל את הנהגת וגרם לסטייתה. הוא דבק בעמדתו זו, שהועלתה כבר בכתב ההגנה, גם כשהוצגה לו גרסת הנהגת. לשאלה מדוע לא צים את הטרקטורון השיב כי האחרון נסע מהמקום וממילא לא פגע בו, כך שלא היתה לו סיבה לצלמו.

לצד גרסתו הנ"ל, לא היה בידי הנתבע להסביר כיצד הנהגת לא פגעה בכלי רכב שהגיעו מהנתיב הנגדי, אותו היא חוצה בדרכה אליו. תחילה ענה: "אני עמדתי באמצע היא ישר פגעה בי מקדימה. באמצע הרחבה איפה שהיא הייתה לא היו רכבים" (עמ' 6 ש' 16-18 לפרוט'). לאחר מכן, אישר שהנתיב הנגדי לסובארו (למגיעים מכוון טירה) היה מלא, ולא היתה לו תשובה כיצד הנהגת לא פגעה באיש (עמ' 7 ש' 16-19 לפרוט'). בשלב מאוחר יותר, ציין הנתבע שרכב אחר, שהגיע מכוון טירה ניסה לחמוק מהתנגשות עם הסובארו והתנגש במעקה (שם, ש' 20-22).

הנתבע אישר כי נגרם לרכבו נזק בכנף ובדלת ימניות. הוא לא תיקן את המזדה ומכר אותה במצבה כפי שהיא, תוך הפחתה משוויה. למרות זאת לא הגיש תביעה כנגד הפוגעת: "זו זכותי. אין לי תשובה" (עמ' 8 ש' 16-28).

יש לציין כי לדברי הנתבע היו עמו ברכב בעת האירוע אשתו וגיסתו. הן הופיעו להעיד בבית המשפט, אולם ב"כ הצדדים הסכימו לוותר על עדותן ולהסתפק בעדויות הנהגים.

דיון והכרעה

לאחר שבחני את עדויות הנהגים, הבאתי בחשבון את אופן ההדגמה של האירוע (שני הנהגים הדגימו תחילה באופן שאינו מתיישב עם מוקד הנזק בסובארו), עיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם וקראתי את סיכומי ב"כ הצדדים, באתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.
לטעמי, התובעת לא עמדה בנטל להוכחת תביעתה.

עסקינן, כאמור, בטענות סותרות ביחס לשאלה מי מהנהגים סטה לנתיב האחר. כאור, בתביעה נטען שהנתבע סטה לנתיב הסובארו. אולם, אין בתביעה תיאור עובדתי שיכול להסביר את אופן הסטייה. אין התייחסות למקום ממנו הגיע הנתבע, אין התייחסות לשאלה מדוע סטה, או היכן פגע בסובארו, והיכן פגיעת המזדה.
כפי שתיארתי לעיל, הנהגת לא הצליחה להעיד באופן פוזיטיבי כיצד התרחש הארוע. היא סתרה את עצמה הן בעדות, הן באופן ההדגמה. לצד זאת, חיזקה הרבה מדברי הנתבע: אישרה כי מיקום התאונה ליד המוסכים, היא אישרה שרכב נוסף נפגע, היא לא זכרה אם היו טרקטורונים במקום. היא אישרה שפונתה מהמקום מיד ועם הנתבע דיברה רק בבית החולים.

להבדיל מכך, הנתבע ידע לתאר בעדותו פרטים רבים ביחס לאירוע, אולם החשוב מכל הוא שלאורך עדותו טען כי עמד במקום, ולא החל בנסיעה שמאלה. גרסה זו לא נסתרה. על מנת להוכיח כי המזדה סטתה לנתיב הסובארו יש צורך לקבוע כי המזדה הייתה בנסיעה. אולם נוכח העדויות הסותרות, שלא ניתן להעדיף האחת על פני השנייה בנקודה זו – לא הורם הנטל המונח על שכמה של התובעת להוכיח כי המזדה הייתה בנסיעה ולא בעמידה כפי שטען הנתבע.

ב"כ הצדדים טענו ביחס לאי סבירות גרסת הצד שכנגד. אולם, בעוד שלגרסת הנתבע כיצד לא פגעה הנהגת בכלי רכב שהגיעו מהנתיב הנגדי, בשעה שחצתה אותו, יש הסבר בחקירתו הנגדית (רכב שהגיע בלם בפתאומיות ו"ברח" והתנגש במעקה), הרי לעדותה של הנהגת, כאילו המזדה ניסתה לעקוף דרך השוליים, נתקלה במכשול וניסתה לחזור לנתיב תוך איבוד שליטה, עדות שאינה מתיישבת עם מוקדי הנזק, אין כל הסבר.

יוסבר – כלי הרכב נפגעו שניהם בימין, כאשר המזדה נפגעה בדופן ואילו הסובארו בחזית קדמית ימנית. לא ברור כיצד פגיעות אלה יכולות להתרחש בשעה שהנתבע עוקף את הסובארו, שהרי אין טענה כי נסע אחריה וניסה לעקפה דרך השול הימני, ולא ברורה טענת העקיפה אם הגיע ממול – כלומר מהנתיב הנגדי. שהרי אם הגי משם וניסה לעקוף דרך השול הימני בכוונו, הרי בשעה שהוא חוזר לנתיב זה, הפינה השמאלית הקדמית שלו נכנסת לנתיב ולא הדופן הימנית. גם אם הגיע מהנתיב הנגדי ועקף שם משמאל, הרי בעת חזרתו לנתיב הדופן השמאלית פונה לעבר נתיב נסיעת המזדה ולא הדופן הימנית.

במצב דברים זה, אני מוצאת שגרסת הנתבע כי עמד ביציאה מהפנצ'ריה ולא נסע באיזה מבין הנתיבים בכביש, מסתברת יותר ומתיישבת יותר עם מוקדי הנזקים, בפרט כשהנתבע העיד כי העמידה היא באלכסון לכביש.

איני מתעלמת מהטיעון בעניין מהימנותו של הנתבע, הן לעניין מועד עדותו, הן לעניין שיחות עם בן זוגה של הנהגת והן לעניין היעדר ביטוח.

ראשית, צוין ע"י ב"כ התובעת, כי עדותו של הנתבע הינה עדות כבושה, שניתנה כשנה לאחר התאונה. א יני מקבלת טענה זו. לא כל עדות הניתנת לאחר פרק זמן ממושך ממועד האירועים, היא עדות כבושה. עדות שה ייתה הזדמנות למסור ולא נמסרה בשעתה, היא עדות כבושה. במקרה שלפנינו הוכח, כי לנתבע לא הייתה הזדמנות של ממש למסור גרסה. הוא לא היה מבוטח, כך שלא נדרש למסור גרסה לחברת הביטוח.

הוא לא זומן למסור עדות במשטרה (לטענתו שלא נסתרה).
לא ברור מתי פנתה אליו התובעת לראשונה, אולם הנתבע העיד כי לראשונה נודע לו שמאשימים אותו באחריות לתאונה, כשקיבל את כתב התביעה, ומיד פנה לעו"ד ומסר גרסתו.

שנית, נטען כי הנתבע בא בדברים עם בן זוגה של הנהגת והציע לתקן את הסובארו. לצורך הוכחת הטענה ביקשה ב"כ התובעת לעמת את הנתבע עם מסמך כלשהו. לא התרתי זאת. המסמך לא נמנה עם המסמכים שפורטו ברשימת המסמכים שצורפה לכתב התביעה הגם שהיה בידי התובעת.

תקנה 214ח(א) לתקנות סדר דין אזרחי, תשמ"ד – 1984, קובעת: "לכתב טענות בתובענה בסדר דין מהיר יצרף בעל דין רשימה של המסמכים הנוגעים לענין הנדון, המצויים או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו , ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה. תקת משנה (ב) קובעת כי על מגיש כתב הטענות לצרף את המסמך שברשותו, או לציין בידי מי הוא מצוי אם אינו ברשותו. תקנת משנה (ג) קובעת: "...לא צירף בעל דין מסמך כאמור בתקנת משנה (ב) תחול לגביו תקנה 114א, בשינויים המחוייבים". תקנה 114א קובעת כי בעל דין שלא מגלה מסמך שיש לגלותו, לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות בית המשפט לאחר שהוכח כי היה לו הצדק סביר למחדלו.

במקרה שלפנינו, לא התבקשה הגשת הראיה ולא ניתנו טעמים לבקשה להגישה באיחור מבלי שגולתה קודם לכן. יתר על כן, התובעת לא ביקשה להעיד את בן-זוגה של הנהגת, אודות שיחות כביכול בינו לבין הנתבע בענין תיקון הסובארו. למיטב זכרונו של בית המשפט בן הזוג הגיע עם הנהגת לבית המשפט. אני מוצאת כי היה יסוד להתנגדות ב"כ הנתבע להצגת המסמך, תוך הפרת הזכויות הדיוניות של הנתבע, והקניית יתרון בלתי הוגן לתובעת, הכל כאשר עורך המסמך (שלא ברור מיהו) לא הופיע להעיד ונמנע ממנו לחקור אותו בחקירה שכנגד.

לא ראיתי כי היעדר ביטוח פוגע במהימנות הנתבע. הלה כפר בעבר ביטוחי וגרסתו בענין זה לא נסתרה. אין חובה לערוך ביטוח. בנוסף, הנתבע העיד כי בחר שלא לחדש את פוליסת הביטוח זמן קצר לפני התאונה לנוכח כוונתו למכור את הרכב, אשר אמם נמכר בסופו של דבר, כפי שהעיד.

לאור כל האמור, אני סבורה שגרסת התביעה לפיה הנתבע סטה תוך כדי נסיעה מהירה לנתיב הסובארו וכך פגע בה, לא הוכחה ודין התביעה להידחות.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 4,000 ₪.

זכות ערעור כדין

ניתן היום, י"ג אייר תשע"ט, 18 מאי 2019, בהעדר.


מעורבים
תובע: מנורה מבטחים לביטוח בע"מ
נתבע: סנד גבאלי
שופט :
עורכי דין: