ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נועה אייל נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופט אור לרנר

מבקשים

נועה אייל

נגד

משיבים
מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה למתן הארכת מועד להישפט בגין שתי הודעות קנס שמספרן 90508962587 (להלן: "2587") ו- 90508701415 (להלן "1415" וביחד: "הדוחות").

המבקשת טוענת בבקשתה כי בזמן ביצוע העבירות נשוא הדוחות לא היא נהגה ברכב אלא חבריה ניצן שרגא (ביום 24.5.17 נשוא הדו"ח 1415- להלן: "ניצן"), וזא'ק דהאן (ביום 10.6.17 נשוא הדו"ח 2587- להלן: "ז'אק"). לטענת המבקשת במועד הדו"ח הראשון (24.5.17) היא כלל לא שהתה בארץ, וחבריה הם אלה ששילמו את הדו"חות בכרטיס אשראי מטעמם.

עוד הוסיפה המבקשת כי בשל הדוחות היא נאלצה לעשות קורס נהיגה מונעת בינואר 2018, שכן לא בדקה את הדברים לעומק וכיום היא נקראה לבצע קורס מתקדם בנהיגה מונעת ולפיכך היא מבקשת להאריך המועד להישפט בגין הדוחות ולהסב אותם על שם הנהגים בפועל.

לבקשתה צירפה המבקשת תדפיס ניקוד לנהג, הצהרות (ולא תצהירים ערוכים כדין) , של שני הנהגים (שניהם לוקחים אחריות על העבירה מיום 10.6.17 וטוענים כי הדו"ח שולם ביום 14.1.18, אם כי מספרי הדוחות שונים), רישיונות נהיגה של הנהגים הנטענים ותדפיס פירוט אשראי של ניצן ממנו עולה כי בתאריך 14.1.18 שולם סכום של 1125 ₪ למרכז לגביית קנסות (ככל הנראה עבור דו"ח של 750 ₪ + תוספת פיגורים של 325 ₪).

לבקשת המשיבה נקבעה הבקשה לדיון במעמד הצדדים על מנת שהמבקשת והנהגים הנטענים יוכלו להיחקר על טענותיהם.

במהלך הדיון בבקשה (5.5.19), מסרה המבקשת כי ניצן וז'אק הם חבריה הטובים ובעת שנסעה לחו"ל נהגה להשאיל להם את רכבה, כאשר במקרה השני היה מדובר באירוע בו הם ביקשו להשאיר אצלם את רכבה לאחר שחזרה והיא הסכימה לכך. לטענתה הדוחות הגיעו אליה והיא העבירה אותם אליהם לטובת טיפול ותשלום, קרי שיעשו מה שצריך על מנת שהנקודות יעברו על שמם וגם התשלום. עוד טענה המבקשת כי זכור לה שנכתב מכתב אחד למשטרה ולא התקבלה תשובה ברורה והיא לא עקבה אחר הדברים עד שהוזמנה לבצע קורס נהיגה מונעת ועשתה אותו, לדעתה גם בגלל דוחות אלה, למרות שלא ביקשה לברר בגין אילו עבירות ביצעה את הקורס, שכן הניחה כי המדובר בעבירות שלה. במהלך עדותה הגישה המבקשת "תעודת בירור פרטים על נוסע" ממנה עולה כי יצאה מהארץ בתאריכים רבים לרבות ביום 15.5.17 וחזרה ביום 6.6.17.
במענה לב"כ המשיבה, השיבה כי ניצן וז'אק שילמו את הקנסות והיא מבינה שהיה עליה לדעת מוקדם יותר מהזמן הנוכחי שהדברים לא בוצעו.

ניצן, מסר כי הוא ובן זוגו ז'אק, חברים של המבקשת ושאלו ממנה מדי פעם את רכבה. בתחילה מסר כי נהג ביום 10.6.17 (כפי הרשום בהצהרתו שצורפה לבקשה), אך לאחר מכן מסר כי הוא זוכר "די בוודאות" שביום 24.5.17 הוא נהג וביום 10.6.19 ז'אק נהג. לשאלת בית המשפט השיב כי כנראה נפלה טעות ברישום התאריכים במכתבים אותם הוא עצמו הכין. עוד הוסיף כי המבקשת, לאחר שקיבלה את הדוחות, אמרה להם והם שילמו את הקנס. לאחר מכן, עת קיבלה את ההזמנה לנהיגה מונעת היא טענה בפניהם שזה לא הוגן והם כמובן הסכימו לכך כי הם ביצעו העבירות. עוד הסביר ניצן כי את אחד הדוחות הם שילמו עם ריבית פיגורים ואת תשלום הדוח הראשון הם לא איתרו.
לשאלות ב"כ המשיבה השיב כי עם מסירת הדוחות המבקשת אמרה לו לשלם והוא לא חשב לעשות מעבר לזה ורק כשהיא הבינה שהנקודות על שמה, הם היו מוכנים לקחת את האחריות עליהם.

ז'אק מסר כי הוא וניצן נהגו לשאול את רכה של המבקשת כדי לבקר את הוריו בקריות כשפעם זה נהג ופעם האחר. ניצן מסר שהוא "חושב" שנהג ביום 10.6.19 ואת התאריך בו ניצן נהג הוא אינו זוכר. הם שילמו את הדוחות כי הם עשו את העבירות והוא "חושב" שהמבקשת היתה בחו"ל באותו זמן. לדבריו, ניצן הוא המטפל בעניינים הכספיים והמבקשת אמרה להם כי כשהייתה בחו"ל קיבלה דו"ח שלהם והם צריכים לשלם. בעניין הנקודות המבקשת פנתה אליהם רק לאחר שקיבלה מכתב בעניין. עוד השיב, כי הוא חושב שהוא נהג כי הו יודע שהם הלוו ממנה את הרכב ו"אם היא אומרת משהו אני יוצא מנקודת הנחה שהיא צודקת". לשאלה מדוע הוא לא לוקח אחריות על עבירה שבוצעה כשהמבקשת היתה בארץ ולא בחו"ל, השיב שהוא אינו יכול לומר בוודאות והוא רק מניח שהמבקשת צודקת.

בסיכום דבריה טענה המבקשת כי אינה עבריינית תנועה ובעת שהעבירה את הדוחות ביקשה לטפל בהם, לרבות במשמעות של העברת הנקודות וכן טענה כי הרכב נשאר ברשותם כשחזרה מחו"ל. לדבריה, רק באיחור הבינה כי הנקודות לא טופלו וכשפנתה למשטרת ישראל זה היה מאוחר מדיי.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי המדובר בדוחות ששולמו, תצהירים שלא ערוכים כדין ומתייחסים לאותו מועד, ידיעה בפועל על הדוחות והתשלום ואי ביצעו הפעולות הנדרשות. בנוסף, טוענת המשיבה כי אין וודאות מספקת לגבי זהות הנהגים במועד ביצוע העבירות וכי עדותם של ניצן וז'אק לפיהן אשר ביקשה מהנהגים לשלם את הדוחות, בניגוד לטענתה כמו גם חוסר הוודאות בעדותו של ז'אק מצדיקים דחיית הבקשה.

דיון והכרעה
דין הבקשה להידחות.

נקודת המוצא לדיון, היא שהדוחות שולמו, על שמה של המבקשת, ולפיכך המבקשת נחשבת כמי המודה בביצוע העבירה וזאת על פי סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן: "החוק"). החריגים לעניין זה הם ביטול הקנס על ידי תובע או שבית המשפט החליט לקיים את משפטה על אף שהודיעה באיחור על רצונה להישפט כאמור בסעיף 230 לחוק.

הקווים המנחים למתן אפשרות להישפט באיחור כאמור קבועים בסעיף 229(ה) לחוק (אליו מפנה סעיף 230 הנ"ל)-
הבקשה להישפט באיחור הוגשה בשל נסיבות שלא תלויות במבקשת ומנעו ממנה להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.
נימוקים מיוחדים אחרים המצדיקים לדעת בית המשפט קיומו של משפט, חרף האיחור שבהגשת הבקשה ותשלום הקנס.

על פי הפסיקה הנוהגת, הארכת מועד לאחר תשלום אינה אפשרית אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן כך ברע"פ 2096/07 צפורה כוכבי נ' מדינת ישראל – מקרה בו לא ידע אדם ולא יכול היה לדעת כי תלוי נגדו אישום. עוד לעניין זה, רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מדינת ישראל (29.1.08); רע"פ 7839/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל (10.11.08) ו רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 8.1.09), ורבים אחרים.

דו"ח 90508962587
לאחר ששמעתי את המבקשת, את ניצן ואת זא'ק הגעתי למסקנות הבאות:
המבקשת לא הוכיחה, ברמה הנדרשת, כי ז'אק (או למצער אדם אחר), נהג ברכב. מעבר לטענתה של המבקשת כי במקרה זה, לאחר שובה מחו"ל, היא השאירה את אחד הרכבים אצל חבריה, היא לא הבהירה מדוע הדבר זכור לה לאחר זמן כה רב וטענתה זו לא נתמכה על ידי מי מחבריה . נהפוך הוא, ז'אק הבהיר במפורש כי הוא אינו זוכר בוודאות כי הוא נהג ברכב אלא כי הוא מניח שמה שהמבקשת אומרת אמת הוא.
אופן הטיפול בבקשה אינו מצדיק השבת הגלגל לאחור. המבקשת קיבלה את הדו"ח לידיה, העבירה אותו לטיפולם של זא'ק וניצן מבלי שתפנה בעצמה (בכפי הנדרש), להעביר את הנקודות על שם הנהג בפועל (ככתוב במפורש בגב הדו"ח).
טענתה של הנאשמת כי העבירה את הדו"ח לטיפול לרבות העברת הנקודות אינה מבוססת דיה. שני חבריה הבהירו במפורש כי הדו"חות הועברו אליהם לשם טיפול/תשלום ועניין הנקודות הועלה אך ורק לאחר שהיא הוזמנה לקורס נהיג מונעת.
לאחר מכן, הנאשמת קיבלה הודעה נוספת על תשלום הקנס (לכל הפחות – מכיוון ששולמה ריבית פיגורים), ואף רישום הנקודות וביצוע קורס נהיגה מונעת, לא הניע אותה לטפל בדו"ח כפי הנדרש.
מהאמור עולה כי המבקשת ידעה על הדו"ח (והוצבו בפניה מספר "תמרורי אזהרה" בעניין), לא פעלה בזמן וכפי הנדרש לטפל בו ולא הוצגו נסיבות מיוחדות הממצדיקות קיומו של משפט בעניין זה.

דו"ח 90508701415
הגם שהתלבטתי לא מעט בעניינו של דו"ח זה, בשל שהייתה של המבקשת בחו"ל במועד ביצוע העבירה, ואף שקלתי את האפשרות לקבל את הבקשה בכפוף לתשלום הוצאות משמעותיות, הגעתי בסופו של יום למסקנה כי גם בעניינו של דו"ח זה אין הצדקה לקבל הבקשה.
המבקשת אכן הוכיחה כי שהתה בחו"ל במועד ביצוע העבירה (24.5.17), ואף ביססה את טענתה כי הרכב היה ברשותם של ניצן וז'אק, אך לא שוכנעתי, ברמה הנדרשת, מי מביניהם היה הנהג באותה העת. שני העדים לא הבהירו כיצד הם זוכרים מי נהג ובאיזה תאריך ובשתי ההצהרות שצורפו לבקשה טוען כל אחד מהם כי הוא נהג ביום 10.6.17 (על אף שכנראה וקיים עותק נוסף בו מצוינים התאיריכים הנכונים). למעשה שניהם העידו כי אינם זוכרים זאת בוודאת. ניצן אמר כי הוא זוכר "די בוודאות" מתי הוא נהג וז'אק הוסיף וטען פעם הוא נוהג ופעם ניצו והוא "חושב", שהוא נהג ב-10.6.
המבקשת קיבלה לידיה את הדו"ח והעבירה אותו לידי ניצן וז'אק ולא טיפלה בעצמה או ווידאה כי הדו"ח יועבר על שמם .
הדו"ח שולם בחודש ספטמבר 2017 על שמה של המבקשת.
המבקשת לא ביססה כנדרש את טענתה כי ביקשה, מעבר לתשלום, לטפל גם בניקוד. שני העדים הבהירו במפורש כי עניין הנקודות עלה רק לאחר שהיא זומנה לנהיגה מונעת (ניצן- עמ' 2 ש' 8-9 וכן ש' 16-18 וז'אק בעמ' 2 ש' 25-26).
המבקשת זומנה וביצעה קורס נהיגה מונעת, לרבות בגין עבירה זו, בחודש ינואר 2018 ולמרות זאת לא פעלה לתיקון הטעות.

מהאמור עולה כי המבקשת ידעה על הדו"ח בזמן, לא טיפלה בו כיאות למרות שלא היתה כל מניעה לכך, השלימה (הלכה למעשה) עם הרשעתה בעבירה נשוא הדו"ח בכך שביצעה קורס נהיגה מונעת בגין העבירה וביקשה להשיב את הגלגל לאחור רק עת ביצעה עבירות נוספות ואמצעי תיקון נוסף הושת עליה.

גם היותה של המבקשת בחו"ל בזמן ביצוע העבירה אינו מצדיק בעיניי השבת הגלגל לאחור באשר לעבירה שבוצעה לפני כשנתיים והדו"ח שולם כשנה ושלושה חודשים טרם הגשת הבקשה. ר' לעניין זה עפ"ת 32837-08-17 נעמה עמר הדני (24.1.18), שם נדחה ערעורה של מי שטענה שהיתה בחו"ל בזמן ביצוע העבירה בשל אופן טיפולה בדו"ח.

על מי המוסר רכב לרשותו של אחר, לטפל כראוי בדוחות הנרשמים על שמו, לוודא הסבתם לשמו של האחר ולא לבקש בדיעבד, זמן כה רב לאחר תשלום הדו"ח ואף לאחר ריצוי העונש וביצוע אמצעי התיקון בגינו, להסב את הגלגל לאחור. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו ברע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.2011):

"כפי שציין בית משפט השלום לתעבורה וכפי ששב וציין בית המשפט המחוזי, על המבקש להסב דוח על שמו של זולתו באיחור כה ניכר, ליתן הסבר לפשר השיהוי. המבקש נמנע בשתי הערכאות להסביר מדוע איחר באופן כה ניכר בבקשתו להסבת הדוח, והסבר אינו בנמצא אף בבקשת רשות הערעור; גם לא הובאו 'נימוקים מיוחדים אחרים' (סעיף 230). בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהא לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט".

סוף דבר, הבקשה, על שני חלקיה, נדחית.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ט, 12 מאי 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נועה אייל
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: