ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לאוניד קוגן נגד כלל חברה לביטוח בע"מ :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי - אב"ד
נציגת ציבור (עובדים) גב' אורלי מלי
נציג ציבור (מעסיקים) מר מאיר בר-אל

התובע
לאוניד קוגן
בעצמו
-
הנתבעת
כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יונית פרי

פסק דין

1. בתביעה שבפנינו (הוגשה ב-9.3.17) עותר התובע כנגד הנתבעת, בגין עבודה רשלנית עד אבסורד מששללה לו האפשרות לממש את פנייתו, עת נאלץ ב-4.15 לעזוב עבודתו כתוכניתן מחשבים.
התובע עתר לשחזר הפוליסה; לשלם לו פיצוי כספי בגין אי מימוש זכות; להחזיר כסף ששילם לא.כ.ע.; לפצות בגין עגמת נפש סבל 90,000 ₪ (כך בכותרת תביעתו).
בפרוט תביעתו טען ביחס להחזר סכום ששולם לא.כ.ע. במשך 11 שנה בסך 30,000 ₪, לפיצוי בגין נזק בלתי הפיך הנובע מאי מימוש זכויות הקשורות לא.כ.ע. בסך 30,000 ₪ ופיצוי עגמת נפש 30,000 ₪ (וסה"כ 90,000 ₪).
טוען התובע כי במרץ 2015 קיבל מכתב מהנתבעת המזהיר על סילוק הפוליסה, אם לא ישיב תוך 30 יום (מכתב מ-11.3.15) עם המלצה להמשיך בפוליסה לתגמולים עצמאיים.
אז בדק הפוליסה וגילה סדרת שגיאות אבסורדיות: מהפוליסה נמחק הסעיף החשוב ביותר ("א.כ.ע") ובמקומו היה "פיצויים".
בפנייתו הוסבר שנשלח לו מכתב חצי שנה קודם ומשלא השיב, שינתה הנתבעת את תנאי הפוליסה. כשהתקשר שוב קיבל תשובה יותר אבסורדית, משלא השיב, נסגרה הפוליסה. – ואיך יתכן, כשבידיו המכתב האמור והפוליסה ותשלומים חודשיים יורדים מחשבונו. לאור התשובה – שלח ב-5.4.15 מכתב לנתבעת וקיבל אישור שנתקבל. כן שלח מכתב נוסף וגם לגביו נתקבל אישור שנתקבל.
בסוף אפריל 2015 בדק מצב הפוליסה ולפתע גילה שהפוליסה הועברה לסטטוס "מסולק".
שלח עוד 2 מכתבים (26.4.15, 5.6.15) – ולא נענה.
א.כ.ע. נמחק בשל סדרת שגיאות רשלניות קודמות, - כשאוחדו פוליסות ב-4.4.14, וגם אז תיקון שגיאות קודמות של סוכן הביטוח והנתבעת וגם אז אחרי פניותיו.
בנובמבר 2015 הגיש תביעה נגד הנתבעת בבימ"ש לתביעות קטנות ("התביעה הראשונה") לא היה לה שום הסבר לרשלנותה, אלא שהסמכות לביה"ד והתביעה נמחקה כדי לאפשר לו להגיש תביעתו מחדש.
עוד טען כי ב-10.2.16 קיבל מהנתבעת מכתב שמסביר שסגרה הפוליסה בגלל אי תשלומיו, והכל לאחר שבתביעה הראשונה הביא מסמכים שהנתבעת גבתה ממנו תשלומים אפילו לאחר שסגרה הפוליסה.
ועוד – במקום להתקשר בטלפון, לשלוח דוא"ל או לפחות מכתב רשום – בוחרת הנ תבעת לשלח מכתב רגיל כשאפילו אצלה לא יודעים אם שלחו מכתבים אם לאו.
באפריל 2015 בדיוק בזמן בו בשל שגיאות הנתבעת נשאר ללא פוליסה פעילה – נאלץ לפרוש מעבודתו בגלל כאבים בעיניים וירידת ראיה.
כשפנה לעורכי דין מיד כשהוברר להם כי אין פוליסה א.כ.ע. פעילה – סרבו (לטפל בו).
מדובר בנזק כספי בלתי הפיך ובעגמת נפש שנגרמה לו.
לתביעה צרף מסמכים שונים של התובע בנתבעת וכן פס"ד בהליך בבימ"ש לתביעות קטנות (ת"ק 65694-11-15, מיום 21.7.16) הודעתו על הפסקת עבודה ו-2 תלושי שכרו אצל מעסיקו (2-3.15).

2. הנתבעת בהגנתה הכחישה הנטען ועתרה לדחיית התביעה:
התובע עותר לסעד הצהרתי לפיו פוליסה שסולקה כדין תוחזר לתוקפה, לתשלום פיצוי כספי, להחזר פרמיות ולפיצוי בגין עגמת נפש.
הנתבעת מפרטת העובדות כדלהלן:
התובע הצטרף כמבוטח ב-8.2005 לפוליסות ביטוח מנהלים מסוג פרופיל (שמספריהן 8290770 ו-8290788; "הפוליסות" או "פוליסת 770" , "פוליסת 788") כשבעל הפוליסה היה מעסיקו דאז (חברת נס.אי.טי; "חברת נס"). בהצעת הביטוח שנחתמה ע"י התובע וע"י חברת נס נקבעו ההפקדות בפוליסה 770 "רכיב א.כ.ע" (והפקדה 0.5% משכרו, תשלום ע"י חברת נס, לכיסוי 75% מהשכר המבוטח) ובפוליסה 788 נקבעו הפקדות פ"פ תגמולי מעסיק ועובד (8.33%; 5%; 5% בהתאמה + כיסוי למקרה מוות; לא התבקש רכיב א.כ.ע.) (עותק הצעות הביטוח והפוליסות 1,2).
ב-5.12.10 קבלה הנתבעת הודעת חברת נס לפיה התובע סיים עבודתו אצלה ב-23.11.10. בהתאם, ניתן לתובע כיסוי ביטוחי זמני (כיסוי למקרה א.כ.ע. בפוליסה 770 וכיסוי למקרה מוות בפוליסה 788).
במקביל שלח התובע בקשה להמשך הכיסויים הביטוחיים במסגרת כיסוי זמני. משהתובע צורף לפוליסת 770 ע"פ תנאי שלב מפעלי, ולשם הגנה על זכויותיו (שחרור מתשלום עתידי) אוחדו 2 הפוליסות במסגרת פוליסת 788, ללא שינוי בכיסויים הביטוחיים והודעה נשלחה לתובע.
ב-9.6.11 הודיעה חברת קורנטק בע"מ ("חברת קורנטק") כי התובע החל לעבוד אצלה ב-11.4.11 וכי תאריך ההפקדה הראשון הינו 1.6.11 (קרי: בגין שכר מאי 2011) וביקשה כי פוליסה 788 תעבור לבעלותה, לרבות תשלום רכיב א.כ.ע.
כ"כ התובע ביקש להצטרף לקרן הפנסיה בניהולה של כלל פנסיה וגמל בע"מ ("קרן הפנסיה"). במועד זה היה התובע מבוטח ב-2 פוליסות (788 – כיסוי ביטוחי למקרה מוות, וחסכון; 921 – כיסוי ביטוחי לא.כ.ע.) ועמית בקרן הפנסיה (בחשבון 9146620).
בהתאם לבקשת חברת קורנטק הופקה פוליסה חדשה 9170921 (לשם הפקתה ע"פ תנאי שלב מפעלי) שכללה כיסוי א.כ.ע. (0.7% משכר מבוטח, 75% משכר של 18,000 ₪) כשחברת קורנטק משלמת , המחליפה הכיסוי הביטוחי בגין א.כ.ע. בפוליסה 788 ("פוליסה 921").
ביום 20.6.12 קיבלה הנתבעת הודעת חברת קורנטק לפיה התובע סיים עבודתו ב-18.5.12.
ביום 17.7.12 קיבלה הנתבעת בקשת התובע להמשך כיסוי ביטוח זמני בפוליסות 788 ו-921 וכן בקרן הפנסיה.
ביום 23.5.13 קיבלה הנתבעת הודעת חברת פריש טכנולוגיות ("חברת פריש") על תחילת העסקתו מ-2.4.13 וכן בקשה לקבלת בעלות בקרן הפנסיה בלבד.
ביום 3.10.13 קבלה הנתבעת בקשת חברת פריש לקבל בעלות אף בפוליסות 788 ו-921, כשנתבקש כיסוי א.כ.ע. על 75% משכר של 6,000 ₪ בלבד, הפרשות לפוליסה 788 יבוצעו על בסיס שכר של 2,000 ₪ וההפרשות לקרן הפנסיה יבוצעו על בסיס שכר מבוטח של 9,000 ₪ משבבקשת חברת פריש נתבקש כי כיסוי א.כ.ע. יעשה מההפרשות לפוליסת 788 – לא ניתן היה לבצע קבלת הבעלות אליה.
ב-7.10.13 העבירה חברת פריש בקשה מתוקנת, וביקשה כיסוי ביטוח א.כ.ע. מחוץ להפרשות, על חשבון העובד (חברת פריש תנכה משכרו את הפרמיה וכן חלקו לתגמולים ותעבירם בצרוף חלוקה לתגמולים).

ביום 7.10.13 הודיעה הנתבעת לחברת פריש כי בקשתה בוצעה רטרואקטיבית ל-1.5.13, 3.69% מהשכר. המבוטח ישלם לביטוח א.כ.ע. של 75% מהשכר המבוטח בסך 6,000 ₪ על ידי התובע (כבבקשה). התובע הועסק על ידי חברת פריש עד 16.11.13 (כהודעתה מ-24.2.14), כשכל התקופה לא העבירה לנתבעת תשלום לפרמיה א.כ.ע. (אלא רק הפרשות לפוליסה 788 ולקרן הפנסיה ), ואף לא דיווח איך לפצל ההפרשות.

ב-12.2.14 פנה התובע לממונה על פניות הציבור בנתבעת והלין על כך שכספים שהעבירה חברת פריש לא פוצלו. הנתבעת השיבה לו במכתבה מ-26.2.14 כי חברת פריש לא העבירה תשלום לא.כ.ע. וכי פנתה לסוכן הביטוח דאז להסדיר עמה הנושא וכי ניתן לאחד הפוליסות, כך שא.כ.ע. יעבור לפוליסה 788 (ופוליסה 921 תתבטל) ועלותו תגבה מסך ההפרשות.
ב-5.3.14 נתקבלה בקשת סוכן הביטוח, לקבלת בעלות במסגרתה נתבקש לגבות את הפרמיה בגין א.כ.ע. מההפרשות ללא בקשה מתאימה להעביר כיסוי א.כ.ע. מפוליסה 921 לפוליסה 788

ב-19.3.14 השיבה הנתבעת לתובע כי ככל שמבקש הוא גבייה רטרואקטיבית לא.כ.ע. בגין חדשי עבודתו בחברת פריש, מההפרשות לפוליסה 788 באפשרותו להעביר א.כ.ע. מפוליסה 921 לפוליסה 788 ולשם כך עליו להעביר בקשה חתומה על ידו ועל ידי המעסיק ; עוד הובהר כי טרם התקבלו הנחיות לפיצול הכספים מחברת פריש.

ב-6.4.14 קיבלה בקשת התובע להעביר א.כ.ע. מפוליסה 921 לפוליסה 788 מההפרשות שבוצעו בגין חדשי עבודתו בחברת פריש, ובלא הנחיות ביחס להמשך הפוליסה מסיום עבודתו אצלה. יצוין כי לאחר סיום העסקתו בחברת פריש החל מ-16.11.13, משהיה מבוטח בפוליסת ריסק זמני עד 11.14 (התקופה המקסימלית לפוליסת ביטוח ריסק זמני) היה עליו להעביר הוראות להמשך הפוליסה, טרם תגיע לסיומה, כאמור).

בהתאם, התריעה הנתבעת לתובע ב-7.10.14 כי ב-1.12.14 יפוג תוקף הריסק הזמני, ככל ולא יועברו הנחיותיו להמשך הפוליסה.

משעד 8.3.15 לא התקבלו הנחיות התובע, סולקה פוליסה 788 רטרואקטיבית ל-1.12.14, בהתאם לתנאי הפוליסה.
כ"כ, בניגוד לעתירת התובע להחזר הפרמיות, ב-25.5.15 בוצע החזר הפרמיות שהעביר התובע לתקופה 1.12.14-8.3.15 ואינו זכאי להחזר פרמיות נוסף בשל תקופות אחרות בהן היה מבוטח.
למען הזהירות צויין, כי בכל תקופת בטוחו לא.כ.ע., סך הפרמיות ששולמו על ידו היה כ-6,700 ₪ (ולא 30,000 ₪).

רק ב-6.4.15 ולאחר סילוק הפוליסה התקבלו הנחיות התובע להמשך הפוליסה במתכונת "תגמולים ל עצמאים", אך נענה על ידי הנתבעת כי הפוליסה סולקה טרם התקבלו הנחיותיו.

פוליסת הביטוח סולקה כדין לאור אי העברת הנחיות התובע במועד להמשך הפוליסה.
לאחר סיום העסקתו של התובע בחברת פריש, כמפורט לעיל, החל מ-16.11.13 להיות מבוטח בפוליסה 788 בריסק זמני לתקופה של שנה ממוד עזיבת עבודתו כקבוע בסעיף 6.7(ב), קרי: עד לחודש 11.14.

על אף שהתריעה הנתבעת בתובע - לא העביר התובע הנחייה לנתבעת בקשר להמשך הפוליסה, אלא רק לאחר שכבר סולקה, כ-4 חודשים אחר כך. הנתבעת מאזכרת סעיף 14.5 לתנאי הפוליסה.

משיקוליו, התובע ומעסיקו קבעו כי השכר המבוטח לא.כ.ע. יהא 6,000 ₪ בלבד, הנתבעת אינה מתערבת בשיקולי/החלטות המבוטחים לעניין הכיסויים הביטוחיים, כל עוד זה תואם את תנאי הפוליסה.

בהתנהלותה לא נפל כל פגם, בניגוד להתנהלותו של התובע, שלא טרח לפנות לנתבעת במחדלו/רשלנותו, אלא רק לאחר למעלה מ-4 חודשים מתום תקופת הריסק הזמני ולאחר סילוק הפוליסה, כשהוא מנוע מכח דיני תום הלב לדרוש חידוש הפוליסה ו/או לקבל כל פיצוי ממנה בגין פוליסה שסולקה כדין.

התובע מסר הנחיותיו רק כשכבר נפגעה יכולתו לעבוד, כהודאתו בתביעה; התנהלות בחות"ל.
טענותיו לנזק כספי בעלמא הן, מוכחשות ובלא אסמכתאות; אין קשר גם לטענתו התמוהה לעניין אי יכולת לקבל חוו"ד רפואיות; כך גם בטענה לנזק ביחס לא.כ.ע. – כפי שאף הוהבר לו בהליך בבימ"ש לתביעות קטנות ( 21.7.16 ת"ק 65694-11-15 " ההליך הראשון").

התובע מנסה לגלגל לפתחה של הנתבעת האחריות למחדלו / מעשיו / רשלנותו / חות"ל שלו.

התובע יכול היה באמצעים סבירים למנוע הנזק שנגרם לו ומרשלונותו בלבד (כשאשמו התורם/רשלנותו התורמת היא בשיעור 100%). (ההדגשות במקור).

3. ביום 28.9.17 התקיים דיון מוקדם בפני כבוד הרשמת ק. ליבר-לוין.

התובע טען כי כשעובדי חברת פריש פוטרו, קיבל פיצויים פחות ממה שחישב ואז פנה למפקחת, כשהוברר שהורד אובדן כושר עבודה מהפיצויים והוא ביקש שיורד מהפנסיה. את הטופס ששלח מילא לפי מה שהנציג אמר לו, הכל בגלל שהורידו לו כסף מהפיצויים.

הנתבעת חזרה על טענותיה ובהתייחס לטענת התובע הזכירה כי הטופס שמילא לא התייחס רק לפוליסות ולא להמשך הוראותיו להמשך הפוליסה; כן גם לא התייחס למכתביה ממרץ ומאוקטובר 2014.

חרף הפניות-עצת כבוד הרשמת –ייצג התובע את עצמו .
התובע הגיש "תצהיר" עדות ראשית מטעמו (לא מאומת).
הנתבעת הגישה תצהיר מר משה סומיך "אחראי תביעות" בנתבעת (לא מאומת; "סומיך").

ביום 9.10.18 נשמעו בפנינו עדויות הצדדים.
הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב: התובע ביום 11.11.18 והנתבעת ביום 16.1.19. סיכומי תשובה הוגשו ב-5.2.19.

לצערנו, עקב עומס רב בהקלדות והעדר קלדנית – יוצאת הכרעתנו רק עתה.

4. ולהכרעתנו

א. אין חולק כי בתצהירו טוען התובע טענות עובדה חדשות, שלא נטענו בתביעתו ( ו"למצער", אף לא בדיון המוקדם).
לראשונה, מאשר הוא כי קיבל את מכתב הנתבעת מ-9.3.15, (לטענתו בסוף מרץ), תוך שטען כי לא קיבל מכתב אחר כלשהו המתריע על סילוק הפוליסה או הצעת המשך, כשבדיקתו באתר הנתבעת העלתה כי א.כ.ע. נעלם מהפוליסה (788), ובירור טלפוני העלה שהפוליסה נסגרה לפני כמעט 4 חודשים.

אין חולק גם כי במועד האמור (באפריל 2015) הדרדר מצבו הבריאותי ומשפחד מעיוורון, הפסיק לאלתר עבודתו.

נציין כי מתביעתו עולה כי ב-13.4.15 הודיע על הפסקת עבודתו, באופן מיידי, "בגלל ירידה דרסטית בראיה שקרתה בשבועיים האחרונים" ובדוא"ל נוסף הבהיר שזהו, 13.4.15, יום עבודתו האחרון.

רק מדבריו אלה עולה כי ירידה דרסטית בראייתו התרחשה כבר בסוף מרץ (אגב, מקום בו החל לעבוד ב-8.2.15).

ב. התובע מאשר בעדותו כי עקב בקפדנות אחר הפוליסות שלו.
בפועל, התובע חתם על בקשות להמשך הביטוח, לאחר הודעות מעסיקיו, במהלך השנים לפיהן הפסיק עבודתו.

כך אישר כי ידע שאחרי סיום העסקה חייבים להעביר (לנתבעת) טופס בקשה להמשך הביטוח; כי ידע שאחרי סיום העסקה חייבים להעביר (לנתבעת) טופס בקשה להמשך הביטוח; כי הנתבעת היתה מקבלת בקשה כאמור מסוכנות הביטוח (אגב, בחתימתו).

לטענתו, התקשר (לנתבעת) לאחר סיום עבודתו ב-11.13 (בחברת פריש), "אבל בגלל שגיאות לא שחררו הפוליסות שלי". התקשר בחודשים 11/12 – אין לו (בעת עדותו) הוכחה, למעט פנייתו לפניות הציבור – משלא נענה.
לא דיבר עם הסוכן שלו, בעצם דיבר אתו, אך הם גרמו לכל כך הרבה שגיאות, אז לא רוצה את העזרה שלהם. הודיע לנתבעת שרוצה שרוצה לעשות מולה כל התקשורת, כתב מכתב, אינו יכול להראותו כי לא נתנו לו גמ"ס. אישר שקיבל מכתב פניות הציבור (נספח 18 לנתבעת). לא כתב בקשה להמשך הפוליסה כי הפוליסה לא שוחררה. לא ידע שיכול להוריד מהמחשב את הטופס. אין לו שום טענות של סכומים של א.כ.ע. לא מדבר בכלל על א.כ.ע. אלא שנאלץ להפסיק לעבוד בשל התדרדרות ראייה, פחד שמאבד ראייה, אין מכתב מרופא שאומר שנאלץ לעזוב עבודתו. פשוט, הפוליסה לא תקינה, כשהיה צריך אותה. הנזק הכספי הרבה יותר מזה שכתב, אם היה כותב מליון אולי זה נכון, הרבה שנים קיבל 20,000 ₪ ואולי יותר ופתאום הוא מקבל 3,000 ₪ אז זה נזק כספי. משכורתו האחרונה היא 24,000 ₪, כפול 12, זה מה שהוא מפסיד.

כשהופנה לרישומים ביחס לשכרו (6,000 ₪; 2,000 ₪ בנספח 13) טען שזה סוכן הביטוח כתב, והוא חתם בדף השני, והסוכן שכפל את זה.

בנספח 19 הסוכן שלו מבקש בעלות, ז"א שהפוליסה לא אצלו ולכן לא יכול לבקש המשך פוליסה. הוא בטוח שהעביר בקשה להמשך הפוליסה במרץ 2014 אבל אז עוד לא שמר כל דף ששלח, אך הוא חושב ששלח; צילם את המסך.

נתן הנחיות בטלפון לפני 3 שנים, איך להמשיך.

אישר כי ב-2015 קיבל בחזרה "מה שלקחו ממני", קיבל בחזרה 1,061 ₪, מה שלקחו ממנו,זה 3 תשלומים שבוצעו ב-2014.

לטענתו, חברת פריש הפרישה גם לאובדן כושר עבודה. לא אכפת לו איך הנתבעת עושה בפנים ( = החלוקה בהפרשות) תוך שהפנה למסמכים 11-13 לתביעתו. לא יודע היכן המעסיק (חברת פריש) העביר הפרשות לא.כ.ע. – לא יודע כמה שגיאות עשה.

סוכן הביטוח, הטעות משותפת. מעת שסיים ב-11.13 בחברת פריש ועד 2015 שהגיש תלושים (מהמעסיק האחרון, אצלו הועסק מ-8.2.15) "המשכתי לשלם פוליסה, עבדתי ב-3 מקומות... לא הגעתי עד לשלם פתיחת פוליסה" במקום אחד (מהשלושה) צורף למנורה, בסכום של 4,500 ₪ חתם על טופס הצטרפות למנורה, לא ביקש להצטרף לנתבעת.

במענה לשאלה, איך הגיע בתביעתו להחזר סכומים בסך 30,000 ₪, לטענתו, שילם 350 ₪ כל חודש לנתבעת מ-4.14 ועד 3.5.

כששוב נשאל, השיב: כי הוא מבוטח אצלם 11 שנה, זוכר ששילם שנים קודם פחות, אבל אין לו הנתונים. 30,000 ₪ זה חישוב אחורנית ל-2005. אישר כי 2 המעסיקים הראשונים שילמו א.כ.ע.

לטעמנו, די בעדות התובע כדי דחיית התביעה עפ"י טענותיו.

ראשית, לא הוכחה רשלנות כלשהי של הנתבעת, כשאין לשכוח כי מעבר לעצם הטענה, התובע אינו מבהיר מהי רשלנותה של הנתבעת.

ודאי כך, מקום שבגין כל פעולה בעניינו – נדרשה חתימה שלו ושל המעסיק. משמע, הנתבעת פועלת עפ"י הוראות (והפרשות) של בעל הפוליסה (המעסיק) ושל התובע (המבוטח).

בפועל, אין בפנינו הוראה כלשהי שנתן התובע, שלא בוצעה ע"י הנתבעת, במועד שניתנה, שהביאה לכך כי פוליסת א.כ.ע. סולקה.

ודאי אין בפנינו פרמיות ששילם התובע בסך 30,000 ₪, שזכאי הוא להחזרתם, משסולקה פוליסת א.כ.ע. – ונבהיר: לא רק שאין בפנינו ראייה כלשהי לסכומים שש ילם התובע לכיסוי ביטוח א.כ.ע. שסכימתם היא 30,000 ₪ למועד תביעתו, אלא, שהסכום שהוכח כי שילם בעצמו – הוחזר לתובע ומנגד, הוכח שכשפוטר מחברת פריש – הפיצויים קטנו מההפרשות לפ"פ של מעסיק זה הפרשות לא.כ. ע. – כהוראת המעסיק והתובע, במועד העברת הפוליסה.
יתר על כן, הנתבעת אישרה בקשתו ובקשת חברת פריש לכיסוי ביטוחי לא.כ.ע. רטרואקטיבית ל-1.5.13, כשהפרמיה תשולם ע"י התובע (3.69%) ותנוכה משכרו ע"י חברת פריש (וגם זאת על 75% משכר של 6,000 ₪) – אלא, שאין בפנינו ר אייה כלשהי כי כך אכן נעשה בפועל!
כזכור, התובע הועסק ע" י חברת פריש עד 16.11.13.

בהתאם, בדין נענתה בקשת התובע מ-6.4.14 (הכוללת גם חתימת חברת פריש, להעביר א.כ.ע. מפוליסה 921 לפוליסה 788, מההפרשות שבתקופת עבודתו בחברת פריש) – כי מצוי הוא במסגר ת הריסק הזמני (כהודעת התובע עוד באוקטובר 2014) כי תסתיים ב-1.12.14 (שנה מהפסקת הפרשות בעניינו/ביטוחו).

ודאי אין שחר לחישוביו לנזק, שהרי השכר המבוטח האחרון הוא בלבד, שיכול היה מזכה אותו בתגמולי ביטוח (לו פנה וביקש להפעיל ביטוח א.כ.ע. ולו הוכיח כי עמד בתנאי הפוליסה) .

ודאי אין שחר לטענתו בפנינו, בהסתמך על שכר בשיעור 24,000 ₪ וכיוצ"ב...

ג. סומיך בעדותו שלל מחדלים/רשלנות הנתבעת בטיפול בפוליסה של התובע.
הפוליסה הסתיימה ב-1.12.14 (= סולקה).
אישר כי מכתב הנתבעת מ-11.3.15 נשלח באופן שגוי, כפי שהוסבר לו.
התובע ענה ב-6.4.15 למכתבה מיום 11.3.15.
התובע לא ענה על מכתבה שהפוליסה מסתיימת ב-1.12.14.
הפוליסה סולקה הן משלא ביקש התובע דבר והן משלא שילם פרמיה.
אין לו תשובה של הנתבעת למכתבי התובע מ-15.4.15, 26.4.15, ו-5.6.15 (שנשלחו ל"מחלקת דור שלישי").
לא אישר כי פעולת סילוק הפוליסה לא מתועדת בנתבעת באף לא מסמך.

ד. אין חולק כי מכתבי הנתבעת ממרץ 2015 שגויים המה, משהפוליסה לא.כ.ע. כבר סולקה קודם לכן.
אף אין חולק כי אין בפנינו ראיות לתשלומים חדשיים שביצע התובע לפוליסת ריסק זמני מ-4.14 (או כי בדק זאת בבנק) או עד מתי.

נציין, כי נספח 3 לתביעה מלמד סה"כ על ניכוי בסך כולל של 1,458.19 ₪ [ב-2 אסמכתאות שונות: 628545 (ל"כלל חיים/בריאות") ו-29037611 (ל "כלל פנסיה וגמל"), לתקופה דצמבר ועד מרץ כולל, ללא ציון שנה; 2 סכומים (200.19 בינואר ו-198.40 בפברואר, שלפי רישומם אין לדעת אם זה זיכוי או חיוב].

מקובלת עלינו טענת הנתבעת בסיכומיה (סיפא, סעיף 19 – סעיף 22) .
התובע שינה טעמיו וטענותיו, עת הוברר כי הבנתו או הגדרתו, את האירועים כ"שגיאות" ו"רשלנות" של הנתבעת – בעוד שבפועל הוא זה שלא פעל כמתחייב ובמועד לכך ! קרי: טענותיו כנגד הנתבעת הופרכו מעדותה ומעדותו (גם לאחר ששינה טענותיו) והכל כשהאחריות למעשיו – מחדליו – עליו היא !

ובהקשר זה, די אם נזכיר כי חרף טענתו החדשה כי לאחר 11/13 (בשנה לאחר שסיים עבודתו בחברת פריש) – הגם שהועסק ב-3 מקומות עבודה לא דיווח אף לא אחד ממעסיקיו ולא ביקש העברה לפוליסת א.כ.ע. ומנגד, דווקא הצטרף לפוליסה במנורה [לטענתו, "חוייב", וכאמור, בניגוד לסעיף 20(א) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה – 2005 ].

מקובלת עלינו אף טענת הנתבעת כי מכתבים שגויים (ממרץ 2015) ודאי אין בהם "לגבור" על הוראות הפוליסות או להוות "תחליף" לתשלומי פרמיה כדין, או להפוך פוליסה שסולקה כדין ל"פעילה" – גם אם לא צוין כך, במועד (ב-1.12.14 או אח"כ) במס מכי הנתבעת.

עוד יש לזכור: התובע היה מבוטח על פני שנים בביטוח א.כ.ע. – לו חלילה אירע לו "אירוע מזכה" – היה מקבל "כיסוי". ודאי אין מדובר בתשלומים הנתונים "להחזרה", בדיעבד, כנטען בתביעתו.

ה. כפי שאף הובהר בהליך הראשון – היה על התובע להוכיח נזקיו ולענייננו, נזקיו באשר ל"אובדן כושר עבודה", היה על התובע להוכיח "אובדן כושר עבודה" – וכאן לא הוכח, גם לא על פי טענותיו ועדותו שלו, ודאי לא הוכח כי הפוליסה סולקה בשל רשלנות הנתבעת, כשלא הוכחה רשלנותה, בכל שלב שעד 1.12.14.

לא נוכל שלא לציין – לא מצאנו "השפלה" שגרמה הנתבעת לתובע או "סבל נפשי", כטענותיו.

הגם שראוי היה כי רישומי הנתבעת יהיו מעודכנים במרץ 2015, כי הפוליסה סולקה עוד כ-4 חודשים קודם לכן – הרי "שגיאותיה" אלה לא גרמו "נזק" כלשהו לתובע, משהודע מבעוד מועד מהן הפעולות שעליו לנקוט (ועד מועד מסוים) על מנת "לשמר" הכיסוי הביטוחי של אובדן כושר עבודה – ולא פעל כמתחייב , ובפועל – אף לא מסר כל העובדות לביה"ד.

ו. בסיכומי תשובתו, מתייחס התובע להמשך סעיף 16.7 לפוליסה – דא עקא, הסתמכות על הסיפא אין בה כדי להועיל לתובע, שהרי סעיף 16.7 לפוליסה בא "להגן" על זכויותיו של המבוטח – ודי אם נפנה לכך כי הודעה על העברת הפוליסה לבעלותו/שחרורה מטעם חברת פריש – הודעה לנתבעת כ-4 חודשים לאחר שהסתיימה בפועל העסקתו ! – אעפ"כ, הנתבעת לא טענה כנגדו, כביכול משהופסקה עבודתו או מהופסקו הפרמיות לא.כ.ע. – הרי סולקה הפוליסה (כבר בנובמבר/ בדצמבר 2013, בהתאמה). הנתבעת אף לא טענה כי בעת כלשהי בהקשר האמור "נפתחה" פוליסה חדשה כלשהי, אלא הפוליסות, בנסיבות, הופכות להיות פוליסות "ביטוח ריסק זמני"; בל נשכח כי לא שמענו מהתובע כי עמד בתנאי הסיפא ( קרי: "למצער", כי בתוך 90 יום מימש זכותו/דרש לממשה/שילם הפרמיה המתאימה).

ודאי לא הוכיח התובע הנטען בסעיף 3 לסיכומי תשובתו, כביכול , שילם תשלומים חדשיים במש ך שנה שלמה, עד מרץ 2015!

כך, גם איננו מקבלים טענתו – חברת פריש שחררה לטובתו זכויות הפוליסה במלואה, בהודעתה לנתבעת מ-23.2.14 (רטרואקטיבית ל-16.11.13), כשעולה מדו"חות תשלומיה לנתבעת בעניינו, כי לא שולמו ההפרשות לא.כ.ע. (נספח 16 לסומיך).

שוב, גם בהקשר זה עסוק התובע בטעויות לוגיות, כאלה או אחרות, בטענות הנתבעת.

דא עקא, עסקינן בהליך בעובדות, אותן יש להוכיח ולא (כבדיון) בהסקת מסקנות...

ועוד בעניין זה – א ין שחר לטענת התובע בסיכומי התשובה כי הפרשה לא.כ.ע. מפ"פ (ולא מכספיו) היא בשל רשלנות סוכן הביטוח, או כי היה בכך כדי "להגדיל רווחי הנתבעת": התובע מתעלם מכך כי עסקינן בבקשה שהוא והמעסיקים השונים חתומים עליה. אין כל "חדש" בכך, שחתמו הם בעמוד השני – אך אין כל הוכחה כי הרישומים ("השגויים" לתפיסתו) נעשו ע"י סוכן הביטוח, או כי נעשו ללא ידיעתו (או כי לא קרא טרם חתימתו, או כי , חלילה, נכתבו לאחר חתימתו, וכיוצ"ב ...).

ודאי, אין מקום עתה "ל עדות" התובע באשר "לתיקון הפרוטוקול" בדיון הקד"מ, לדברים שנאמרו, או שלא נאמרו, על ידי מי מהצדדים לדיון האמור.

ז. כללי
הליך זה נפתח ע"י התובע. אין מדובר בהליך שהועבר ע"י ביהמ"ש לתביעות קטנות.

משעילת התביעה היא בפועל "רשלנות" של הנתבעת, "עבודה רשלנית" שמייחס לה התובע – שקלנו אם לא ראויה היא דחייה על הסף (משאין מדובר בכלל ל"לא יעבירנו עוד").

עם זאת, משנדונה התביעה גופא [ומשסברה הנתבעת בהליך הראשון כי הסמכות הייחודית היא בביה"ד, ולנו לא הוגשה התביעה שם, מחד ומאידך, לנו הוגשה תביעה שעילתה "רשלנות"] – נדחית התביעה שבפנינו, לגופא, ולא על הסף.

נציין שוב כי לא הוכחה בפנינו רשלנותה של הנתבעת בהקשרים הנדונים, וממילא, לא הוכח כי התובע איבד את כושרו לעבוד (בע ת כלשהי, גם לא לאחר שסולקה הפול יסה; וגם לא במרץ או אפריל 2015; גם לא בעת כלשהי עד הגשת התביעה שבפנינו ב-3/2017), משלא הוכחו נזקים כלשהם, או אלה שעתר להם; משלא הוכחו פרמיות בסכום שעתר להשבתו, ודאי לא ששולמו על ידו, פרמיות לכיסוי ביטוחי א.כ.ע., (שלא הוחזרו בחלקם/במלואם) – אין לנו אלא לדחות תביעתו, על כל טענותיה ורכיביה.

צר לנו, כי לא השכיל התובע לקבל המלצות המותבים כולם, החל בהליך הראשון ולהסתייע בייעוץ משפטי.

הנתבעת עתרה להוצאותיה, בשים לב לכל שנטען.
התובע לא התייחס לעתירתה ומנגד, לא עתר בסיכומיו להוצאות (אגב, גם לא בתביעתו).

לאחר ששקלנו כל הנסיבות, כמו גם טעויותיה של הנתבעת במכתביה ממרץ 2015, וחרף תוצאת ההליך – מצאנו להורות כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ‏ל' ניסן, תשע"ט, (‏05 מאי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אורלי מלי,
נציגת ציבור עובדים

שרה מאירי, שופטת

מאיר בר-אל,
נציג ציבור עסיקים

נחתם על ידי נציגי הציבור ביום 9.5.19 .

קלדניות: מירי, רונה ח., איילת מ.


מעורבים
תובע: לאוניד קוגן
נתבע: כלל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: