ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רבקה שמוטבי נגד חן זילברמן :

לפני כבוד ה רשמת הבכירה ליאת ירון

תובעת

רבקה שמוטבי

נגד

נתבעת

חן זילברמן

פסק דין

עובדות שאינן שנויות במחלוקת וההליכים שקדמו למתן פסק הדין

ביום 27.11.14 נחתם הסכם שכירות בין התובעת ובעלה אברהם שמטובי מצד אחד - לבין הנתבעת, במסגרתו הוסכם כי הנתבעת תשכור מהתובעת ובעלה "יחידה עלית גג" בבניין בבעלות התובעת ובעלה, לתקופה של 12 חודשים החל מיום 1.12.14 , בעבור תשלום דמי שכירות חודשיים בסך של 3,400 ₪ "בתוספת ארנונה שסוכם מדי חודש 200 ₪ בנפרד" (להלן בהתאמה: "הסכם השכירות" – נספח א' לתצהיר התובעת ו "המושכר").

השיק מושא ההליך דנן נמסר לתובעת על ידי הנתבעת, להבטחת התחייבויות הנתבעת בהתאם להסכם השכירות, לרבות תשלום דמי השכירות, זאת בהתאם לקבוע בסעיף 15 להסכם השכירות, בו הוסכם כי הנתבעת תפקיד בידי "המשכיר" שיק "לפקודת המשכיר עם תאריך פתוח" על סך של 20,000 ₪. במעמד מסירת השיק על ידי הנתבעת לא צוינו בו שם המוטב או תאריך (להלן: "השיק"- נספח א' לתצהיר הנתבעת).

הנתבעת עזבה את המושכר לפני תום תקופת השכירות שנקבעה בהסכם השכירות. לאחר עזיבת הנתבעת את המושכר מולא שמה של התובעת כמוטב בשיק וכן תאריך השיק 2.3.16.
השיק הוצג לפירעון, חולל ביום 10.3.16 מסיבת אין כיסוי מספיק וביום 2.3.17 הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון.

הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השיק וזו הועברה לבית משפט זה.
לנתבעת ניתנה רשות להתגונן, התקיימו ישיבה מקדמית וישיבת הוכחות, לאחריהן הוגשו סיכומים מטעם הצדדים וכעת בשלה העת למתן פסק הדין.

טענות הצדדים

טענות התובעת

התובעת תמכה טענותיה בתצהיר מטעמה וכן בתצהיר בתה, הגברת שרית שמטובי (להלן: "שרית") שלטענת התובעת, בשל גילם שלה ושל בעלה, ניהלה עבורם את "ענייני הבית", לרבות "הסידורים הפרוצדוראליים מול הרשויות והתנהלות עם שוכרים ליחידות הדיור בבית" והיא שטיפלה בנזקים שהותירה אחריה הנתבעת (סעיפים 2 ו-37 לתצהיר התובעת).

התובעת טוענת כי הסכם השכירות נחתם לאחר שהתקיימה פגישה בין הצדדים בנוכחותה של שרית, במעמדה התרשמה מהנתבעת, שהגיעה לראות את המושכר ב"לבוש חרדי וצנוע". התובעת מוסיפה כי באותה פגישה הובהר לנתבעת כי התובעת ובעלה "דתיים חרדים", וכי חשובה להם מאוד תדמיתם בשכונה ועליה לכבד את כל סעיפי הסכם השכירות (סעיף 9 לתצהיר התובעת).

עוד טוענת התובעת, כי הובהר לנתבעת כי מרבית הרהיטים והציוד במושכר חדשים וכי היא מתבקשת לשמור עליהם, וכן כי המעלית המובילה למושכר לא יכולה לשאת מעבר לשני אנשים.

לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את הקבוע בהסכם השכירות פעם אחר פעם עת התנהלה באופן המהווה "מטרד לרבים", שעה שאגרה אשפה בתוך "הגומה הגדולה שעשתה בחומת הגג", השליכה את האשפה ישירות מהגג למטה (סעיף 21 לתצהיר התובעת), וערכה מסיבות בליווי חברים וחברות עד שעות מאוחרות בלילה, ורק כשהגיעה משטרה למקום ניאותה להנמיך את עוצמת המוזיקה.

התובעת מוסיפה, כי הנתבעת הכניסה בעלי חיים למושכר בניגוד לקבוע בהסכם השכירות, וכי גברים זרים נהגו לדפוק על דלת ביתה ולחפש "בחורה בשם 'אלין'" (סעיף 26 לתצהיר התובעת).

לטענת התובעת, הנתבעת הותירה את המושכר מבולגן ומלוכלך, כאשר קירותיו מחוררים ולא מסוידים, הספות קרועות , רגלי המיטה החדשה היו שבורות, המזרן החדש היה שקוע, הארון החדש הלבן "היה כולו קשקושים וציורים עם טוש שחור עם השם 'אלין' לאורך כל דלתות הארון" (סעיף 34 לתצהיר התובעת") , התקרה רוססה, הוילונות היו קרועים, רגלי שולחן הבר היו שבורות, שיש המטבח היה סדוק, מנורה תלויה שבורה ומתנדנדת , כיור המים באמבטיה היה מלא במים שלא ירדו והרעפים והחומה בגג היו שבורים (סעיפים 33-36 לתצהיר התובעת).

בתצהירה של שרית, נטען, בין היתר, כי לאחר עזיבת הנתבעת את המושכר, ביום 1.10.15 או 30.9.15 ,כשאמורה היתה לעזוב ביום 30.11.15, הבחינה בנזקים שהותירה אחריה הנתבעת ונראה היה כאילו הרהיטים הושחתו בזדון ובאותו רגע צילמה והסריטה את המושכר.

שרית טוענת כי בשל עזיבת המושכר עובר לסיום תקופת השכירות, על הנתבעת לשאת בדמי שכירות בסך של 6,800 ₪ בתוספת ארנונה בסך של 400 ₪ בגין חודשיים שכירות.

כן נטען, כי על הנתבעת לשלם הסך של 3,400 ₪ בו נשאה שרית בגין סיוד המושכר, תיקון נזילה בצנרת ושיפוץ החומה השבורה במרפסת הגג.

בנוסף טוענת שרית, כי הוילונות הקרועים הוחלפו בוילונות חדשים בעבור סך של 1,535 ₪, כי נשאה בעלות תיקון החורים בספה והשולחן, נאלצה לרכוש מיטה ומזרן חדשים במחיר המוערך בכ-3,000 ₪, תוך שטוענת כי מחיר הרהיטים שהושחתו מוערך בסך של 10,279 ₪.

שרית מוסיפה כי בשל כך שהנתבעת לא הקפידה על כך שהמעלית לא תישא אנשים מעבר למשקל המותר, נגרמו תקלות חוזרות במעלית כאשר התשלומים ששולמו לחברת המעליות בגין ביקורים , שירות ותיקון עומדים על הסך של 4,811 ₪.

בסיכומי התובעת נטען לראשונה כי היא זכאית לקבל סך נוסף של 16,000 ₪ בשל איחור בתשלום דמי השכירות ובהתאם לסעיף 16ג. להסכם השכירות בו נקבע כי בגין כל שבוע איחור בתשלום ישולם הסך של 2,000 ₪, אלא שטענה זו לא נטענה במסגרת התצהירים מטעם התובעת והיא בבחינת הרחבת חזית אסורה ואינה טעונה הכרעה.

טענות הנתבעת

הנתבעת תמכה טענותיה בתצהירה.

לטענתה "נטל ההוכחה הראשי נמצא על כתפי התובעת, עליה להוכיח כי נגרמו נזקים המצדיקים את חילוט הערבות" (עמ' 1 לסיכומי הנתבעת), השיק הוגש לביצוע בחוסר תום לב, מבלי שנשלחה אליה הודעת חילול בהתאם לסעיף 47 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות"), ומבלי שנשלח אליה מכתב התראה 10 ימים קודם לכן בהתאם לקבוע בסעיף 15 להסכם השכירות. בנסיבות אלה, טוענת הנתבעת כי השיק הופקד בניגוד להרשאה ותוך שהתובעת הפרה תנאי יסודי בהסכם השכירות.

לטענת הנתבעת, היא שילמה את מלוא דמי השכירות, לרבות תשלום בסך של 400 ₪ לחודשיים בגין ארנונה, במזומן מבלי שניתנו לה קבלות, ופינתה את הנכס בהתאם להסכם השכירות, ולראיה התובעת לא הגישה לביצוע את השיקים שנמסרו לה בעבור דמי השכירות.

הנתבעת מוסיפה, כי מעבר לתשלום בגין דמי השכירות, שולמו לתובעת תשלומים נוספים במזומן – תשלומים שלשיטת הנתבעת לא היה מקום לחייבה לשאת בהם. כך למשל, נשאה בתשלום של 3,500 ₪ וסך נוסף של 1,600 ₪, בגין שירות שנתי של המעלית, כשלמעשה המעלית שימשה את כל דיירי הבית, לרבות התובעת. כך למשל, נשאה בתשלום בסך של 1,150 ₪ עבור "גז למזגן" (סעיף 13 לתצהיר הנתבעת). כמו כן, נשאה בתשלומים "בין 500 ₪ ל-1,000 ₪ לחודשיים" בגין צריכת חשמל מבלי שהוסבר לה כיצד כדיירת יחידה מסתכם סכום צריכתה בסכום האמור.

עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת הבטיחה כי תדאג לתשתית למכונת כביסה אלא שלא עמדה באמור, ובשל כך נאלצה לכבס את בגדיה במכונת כביסה בחוץ.

לטענת הנתבעת, התובעת נהגה לאיים עליה כי תנתק לה את החשמל בנכס וביום 18.6.15 נאלצה להזמין משטרה, שהודיעה לתובעת כי אין היא יכולה לנתק את החשמל.

לטענת הנתבעת, היא לא גרמה נזקים במושכר ואף אם יוכח כי גרמה נזקים, הרי שסכומם של אלה מופרז וממילא לא צורפו קבלות מפורטות ביחס לתיקון הנזקים הנטענים. בהקשר זה נטען, כי אף אם נגרמו נזקים, הרי שלא ניתן לחייב את הנתבעת בהחלפת "המוצרים" שניזוקו במוצרים חדשים.

הנתבעת מוסיפה, כי תיקון נזילה בצנרת המים אינו באחריותה אלא באחריות התובעת, כי הותירה את הנכס מסויד וצבוע, כי החור בחומה בגג מקורו בעבודות שבוצעו בבית השכן, וכי החורים בקירות היו חורים של מתקן טלוויזיה של התובעת ,כך שככל שזו הוסרה אין לתובעת אלא להלין על עצמה.

לטענת הנתבעת, התובעת לא הוכיחה כי גרם נזק לוילונות, ואין מקום לחייבה לשאת בעלות כלשהי בגין החלפתם. כן נטען, כי אף אם הוחלפה רגל במיטה, הרי שסכום התיקון והשירות בגין כך מסתכם בסך של 140 ₪, וממילא אין מקום לחייב את הנתבעת לשאת בעלות מיטה שלמה. בדומה, נטען כי הפגמים בספה הם קלים ביותר וכי אין מדובר בנזק בגינו יש להחליף את כל הריהוט.

באשר לנזק הנטען למעלית, טוענת הנתבעת כי זה לא הוכח וכי מהקבלות שצורפו על ידי התובעת ניתן ללמוד כי שולם בגין שירות שנתי, לרבות התקנת מפסק בטחון וכיוון המעלית, זאת במסגרת השירות השנתי כמתחייב על פי דין.

הנתבעת מוסיפה, כי לא הוצגו ראיות או קבלות ביחס ליתר הנזקים הנטענים, לרבות הנזק למזרן, שיש סדוק במטבח, מנורה תלויה שבורה ומתנדנדת , תיקון סתימה בכיור המים באמבטיה, רעפים שבורים ורגלי שולחן שעל פי הנטען נשברו.

למען הסדר הטוב אציין, כי בסיכומיה טענה לראשונה הנתבעת כי ככל שנגרמו נזקים, אלה נגרמו מבלאי סביר "או נזקים שהיו בדירה כאשר הושכרה" – טענות אלה, שלא היה להן זכר בתצהיר הנתבעת, הן בבחינת הרחבת חזית אסורה ומשכך לא אדרש אליהן.
עוד אוסיף, כי טענות הנתבעת בתצהיר מטעמה , לפיהן שם התובעת והתאריך מולאו בשיק בניגוד להרשאתה, לא נטענו במסגרת הסיכומים מטעמה, ומשכך אני רואה בהן טענות שנזנחו ואינן טעונות הכרעה.

הכרעה

את טענת הנתבעת לפיה נטל ההוכחה מוטל על התובעת, אני דוחה.
משאין מחלוקת כי בעניינו השיק מושא התביעה הינו שיק בטחון להבטחת קיום התחייבויות הנתבעת בהתאם להסכם השכירות, הרי שבהתאם להלכה הפסוקה נטל ההוכחה כי התובעת, האוחזת בשטר, אינה רשאית לתבוע על פיו, מוטל על הנתבעת וכך נקבע בע"א 333/63 דן שמולוביץ נ' "זיקו" חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, שותפות מוגבלת (ניתן ביום 23.2.64 - פורסת במאגרים):
"אין כל יסוד לטענת בא-כוח המערער כי על המשיבה היא להוכיח את הפרת החוזה על-ידי המערער ואת נזקה, כדי לזכות בסכום השטרות. עילת התביעה לא היתה הפרת החוזה, אלא התחייבות המערער על-ידי שטרות, ואף ״שטרי בטחון״ בכלל שטרות המה. חזקת התמורה לפי סעיף 29(א) הנ״ל פועלת במקרה מסוג זה באופן שנטל ההוכחה בנוגע לעובדות המצדיקות את מימוש הבטחון״ על-ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו, אלא על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על-פיו. המוציא מחברו עליו הראיה: שטר יוצר ״חזקה״ לטובת האוחז בו, וחותם השטר הוא בגדר ״המוציא מחברו״ לפי סעיף 29(א) הנ״ל."

בדומה, דוחה אני את טענת הנתבעת לפיה היה על התובעת ליתן לה הודעת חילול בהתאם לסעיף 47 לפקודת השטרות. שעה שבענייננו אין מחלוקת כי השיק חולל מסיבת אין כיסוי מספיק, הרי שבהתאם להלכה, פטורה התובעת ממתן הודעת חילול (ראו ע"א 263/65 שטרייטר נ' "חלץ" בע"מ – ניתן ביום 30.1.66).

גם את טענת הנתבעת לפיה, משלא נשלח אליה מכתב התראה עשרה ימים קודם להצגת השיק לפירעון, הרי שלא ניתן לעשות שימוש בשיק, אני דוחה.

בסעיף 15ב להסכם השכירות נקבע כי המשכיר יהיה רשאי להשתמש בשיק "לאחר שנתן לשוכר התראה של 10 ימים בכתב על כוונתו לעשות כן וההפרה לא תוקנה".
בסעיף 21 להסכם השכירות נקבע כי כתובת הנתבעת "לצורכי הסכם זה" הינה "במושכר".
כפי שיפורט בהמשך הדברים, הנתבעת עזבה את המושכר עובר למועד סיום תקופת השכירות, ללא הרשאת התובעת ומבלי לעדכן את התובעת אודות העזיבה, וממילא לא הצהירה או העידה כי מסרה לתובעת כתובת שונה מזו שנקבעה בהסכם השכירות, אליה ניתן יהיה לשלוח מכתב התראה, תוך שהעידה כי כנראה לא קראה את כל הסכם השכירות (ראו עדות הנתבעת בעמ' 16 שורות 1-13 לפרוטוקול).

שרית העידה כי עשתה מאמצים לאתר את הנתבעת (עמ' 10 שורות 3-4 לפרוטוקול), והצהירה כי התקשרה למספר הטלפון הנייד שהנתבעת מסרה לה במעמד חתימת הסכם השכירות, אלא שהנתבעת לא ענתה לשיחות ( סעיף 46 לתצהירה של שרית).

בנסיבות אלה, עת לא היתה בידי התובעת כתובת כלשהי של הנתבעת למשלוח מכתב התראה, הרי שאין לזקוף את התנהלות הנתבעת, שלא עדכנה אודות כתובת חלופית למשלוח מכתב התראה, לחובת התובעת אלא לחובת הנתבעת דווקא, ומשכך אני דוחה את הטענה לפיה התובעת היתה מנועה מהצגת השיק לפירעון.

למען הסדר הטוב, אציין כי לא נעלמה מעיני טענת הנתבעת לפיה היה על התובעת לשלוח מכתב התראה לכתובת "ת.ד 9047 פתח תקווה" המצוינת על גבי השיק. מעבר לכך שטענה זו היא בבחינת הרחבת חזית אסורה, שכן לא נטענה קודם לכן במסגרת תצהיר הנתבעת, הרי שלא מצאתי בה ממש שעה שכטענת התובעת בסיכומיה, השיק נמסר לתובעת במעמד חתימת הסכם השכירות, וחרף האמור הנתבעת לא ראתה לציין את הכתובת בשיק ככתובתה לצורכי הסכם השכירות.

בין הצדדים אין מחלוקת כי תקופת השכירות היתה לשניים עשר חודשים החל מיום 1.12.14 וכי בסופו של יום הנתבעת לא שהתה במושכר עד לתום תקופת השכירות.

שרית הצהירה כי "יום בהיר אחד" התקשר אליה אדם שהזדהה כאביה של הנתבעת והודיע לה כי הנתבעת עזבה את המושכר מאחר שלא עמדה בתשלומי השכירות (סעיף 29 לתצהירה של שרית). על האמור חזרה בעדותה והוסיפה כי "מיום שקיבלתי את שיחת הטלפון מאביה אני ישר הלכתי ובדקתי ואפילו לקחתי עיתון בשביל להמחיש את התאריך....אז אני מניחה שתאריך העזיבה היה ב- 1.10.15 או אפילו לחלופין ב- 30.9.15" (עמ' 5 שורות 30-33 לפרוטוקול).

בתצהיר הנתבעת נטען כי "אני פיניתי את הדירה נשוא הסכם השכירות בשנת 2015 בהתאם להסכם השכירות ובהתאם לסיכום עם התובעת" (סעיף 8 לתצהיר הנתבעת), אלא שבעדותה, שלא היתה בהירה דיה, העידה כי עזבה את המושכר כחודש חודשיים עובר למועד סיום תקופת השכירות ואישרה כי הגיוני כי היה זה בתאריך 2.10.15 (עמ' 14 שורות 23-25 לפרוטוקול) והכל משום שהתובעת ושרית פינו אותה מהמושכר (עמ' 13 שורות 28-29 ו-33-34 לפרוטוקול).

לטענה זו של הנתבעת, לפיה פונתה מהמושכר, לא היה זכר בתצהירה ומשנשאלה כיצד היא מתיישבת עם האמור בתצהירה, לא היה בפיה מענה ענייני, עת השיבה "הכונה מתי שנאמר לי לצאת מהדירה" (עמ' 13 שורה 32 לפרוטוקול). בהמשך נשאלה מדוע לא ציינה כי פונתה בכפיה מהמושכר והשיבה כי " ת. לא בדיוק בכפיה . לא באו והרביצו לי לצאת. הם באו ואמרו לי שאני צריכה לצאת ובאתי ואמרתי שאין לי לאן לפנות את הדברים שלי, אין לי לאן ללכת בינתיים אם אפשר עוד קצת. אמרו לי שאין סיכוי בעולם..." (עמ' 14 שורות 11-13 לפרוטוקול).

זאת ועוד, הטענה לא מתיישבת עם עדות התובעת, שהותירה עלי רושם מהימן, לפיה הגם שלא היתה שבעת רצון מהתנהלות הנתבעת במהלך תקופת השכירות, לא דרשה ממנה לעזוב את המושכר זאת, בין היתר, כיוון שהיתה "חנוקה עם משכנתא" (עמ' 12 שורות 31-32 לפרוטוקול ועמ' 13 שורות 7-10 לפרוטוקול).
אוסיף, כי הנתבעת אשרה בעדותה כי אין בידיה הסכמה בכתב של התובעת לקיצור תקופת השכירות (עמ' 14 שורות 17-19 לפרוטוקול).
בהינתן מכלול האמור, אני דוחה טענת הנתבעת כי פונתה על ידי התובעת ושרית מהמושכר וקובעת כי הנתבעת פנתה את המושכר חודשיים קודם למועד סיום תקופת השכירות מבלי שקיבלה הסכמת התובעת לעשות כן ומבלי שהודיעה לתובעת אודות עזיבתה.

בסעיף 6ב להסכם השכירות נקבע כי השוכר לא יהיה ראשי "לקצר את תקופת השכירות....ללא הסכמת המשכיר בכתב, והיה והשוכר יפנה את המושכר לפני תום תקופת השכירות מכל תקופה שהיא, ללא הסכמת המשכיר , יהיה על השוכר להמשיך ולשלם למשכיר את מלוא דמי השכירות בגין המושכר על פי כל הוראות הסכם זה. עד תום תקופת השכירות הנקובה בהסכם או עד למועד בו ישכיר המשכיר את המושכר לשוכר אחר בתנאי הסכם זה ויתחיל לקבל מן השוכר האחר דמי שכירות הכול לפי המוקדם יותר".

משקבעתי כי המושכר פונה עובר למועד סיום תקופת השכירות מבלי שנתנה הרשאת התובעת לעשות כן, ושעה שהנתבעת אשרה בעדותה כי מאז שעזבה את המושכר לא שלמה את דמי השכירות (עמ' 18 שורות 21-22 לפרוטוקול), הרי שעל הנתבעת לשאת בדמי שכירות בסך של 6,800 ₪ בתוספת ארנונה בסך של 400 ₪ בגין חודשיים שכירות.

באשר לנזקים שעל פי הנטען הותירה הנתבעת במושכר, כפי שיפורט להלן, ראיתי לקבל את טענות התובעת בחלקן.

בסעיף 9 להסכם השכירות נקבע, בין היתר, כי השוכר מתחייב "להחזיק את המושכר על חלקיו ואביזריו במצב טוב ושלם, ראוי לשימוש, תקין ונקי. השוכר מתחייב לתקן על חשבונו את כל הנזקים, הקלקולים והפגמים אשר יגרמו למושכר ואביזריו ע"י השוכר כתוצאה משימוש רשלני של השוכר......". כן נקבע, כי ככל שהשוכר לא יעמוד בהתחייבות האמורה לעיל, רשאי המשכיר לבצע התיקונים הדרושים ולגבות מהשוכר ההוצאות בגין התיקונים "בכפוף להמצאת חשבוניות בגינם".

בתצהיר מטעמה ציינה הנתבעת באופן כללי כי לא גרמה לנזקים. מנשאלה אילו נזקים לא גרמה, השיבה "ת. אני לא גרמתי לנזקים של החומה, המיטה לא אני עשיתי, הספה גם אני לא עשיתי, הקרע בספה אני לא זוכרת. אני לא קרעתי את הספה" (עמ' 19 שורות 26-27 לפרוטוקול) – קרי, לא העידה כי לא גרמה למכלול הנזקים הנתבעים.

אדון בנזקים הנתבעים אחד לאחד.

תיקון נזילה בצנרת - כעולה מתשובת הנתבעת (סעיף 30 לעיל), האחרונה לא טענה כי לא גרמה לסתימה בצנרת. אוסיף, כי התובעת העידה כי בקשה מהנתבעת לא לזרוק מגבונים לאסלה ומעיון בהסכם השכירות עולה כי בעמוד האחרון צוין כי "הוסבר לחן שצריך לשמור לא לזרוק מגבונים לתוך אסלה במידה וכן תצטרך לשלם נזק היוצא מזה".
שרית הצהירה כי כיור המים באמבטיה היה מלא מים שלא ירדו ואף צרפה תמונה ( ת/2 ) וכן קבלה על סך של 800 ₪ בג ין תיקון נזילה בצנרת מים (נספח ה לתצהירה של שרית).
בשים לב לאמור, שוכנעתי כי תיקון הנזילה נדרש בשל התנהלות הנתבעת וכי יש לחייבה לשאת בעלות תיקון הנזילה.

סיוד ותיקון הנכס – שרית והתובעת הצהירו כי הנתבעת הותירה את המושכר כשקירותיו מחוררים ולא מסוידים. שרית העידה כי תיקוני הצבע בוצעו כחודשיים לאחר שהנתבעת עזבה את המושכר מכיוון ש" ההורים שלי היו בזמן שאין להם כסף נזיל והם דחו את זה וביצעו מתי שהיה להם כסף", וכי ממילא המושכר היה פנוי נוכח הנזקים שהותירה אחריה הנתבעת (עמ' 7 שורות 1-7 לפרוטוקול).
בסיכומי הנתבעת אמנם נטען כי בסרטון ,שהציגה התובעת, בו נשמעת שרית אומרת את התאריך 3.10.15 , נראים פחי סיד וכלי עבודה לצורך צביעה, וכי שעה שלשיטת התובעת עזבה הנתבעת את המושכר ביום 2.10.15, הרי שממילא אין התובעת יכולה לטעון כי אותם פחי צבע וכלי עבודה הינם כלים שהובאו למקום על ידי מי מטעמה.
ראשית אבהיר, כי הנתבעת לא הצהירה או העידה כי סיידה את המושכר טרם עזיבתה אותו. מעבר לאמור, שרית העידה כי מדובר בציוד של הוריה שאוחסן במרתף והועלה למושכר על ידי אחיה עם עוד ציוד "של שקעים" ,כדי לתקן את השקעים שהנתבעת הוציאה מהמקום (עמ' 7 שורות 14-20 לפרוטוקול). עוד העידה, כי אחיה לא ביצע את תיקוני הצבע.

עם זאת, התאריך שצוין על גבי הקבלה על סך של 1,800 ₪ ,שצורפה כנספח ה לתצהירה של שרית, בגין "צבע ותיקונים", אינו ברור ודומה כי הינו 14.1.12 - קרי טרם מועד חתימת הסכם השכירות בין הצדדים.
התובעת אמנם טענה בסיכומיה כי מספר הקבלה הינו 9557 וכי ניתן לראות כי מספר זה עוקב למספר החשבונית שצורפה בגין תיקון החומה מיום 23.10.15 ומשכך המדובר בתאריך 14.10.15, אלא שלא מדובר במספרים עוקבים שעה שהחשבונית בגין תיקון החומה מספרה 9578.
בשים לב לאמור, ושעה שלא מונחת בפני אסמכתא רלבנטית אודות עלות תיקון ראש הנזק האמור, אני קובעת כי אין מקום לחייב את הנתבעת לשאת בו.

חומה שבורה – התובעת ושרית טענו כי חומת הגג נשברה , נעשתה בה גומה גדולה ובתוכה היתה אשפה (סעיף 35 לתצהירה של שרית וסעיף 36 לתצהיר התובעת). כן הוצגו תמונות חומת הגג (ת/2).
מנגד, נטען על ידי הנתבעת כי המדובר במעקה גבס שניזוק על ידי שכנים של התובעת, עת בנו את ביתם צמוד לבית התובעת (סעיף 25 לתצהיר הנתבעת).
בעדותה אשרה הנתבעת כי עזבה את המושכר כאשר החומה מפורקת (עמ' 19 1-2 שורות לפרוטוקול). משנשאלה האם עת נכנסה למושכר החומה היתה שבורה, השיבה שהיתה שקועה (עמ'19 שורות 18-19 לפרוטוקול). בהינתן שהנתבעת אשרה בעדותה כי החומה לא היתה שבורה עת נכנסה למושכר ואשרה כי היתה שבורה עת עזבה אותו, מצופה היה כי יובאו לעדות אותם שכנים שלטענתה הזיקו לחומה , אלא שאלה לא זומנו להעיד.
הימנעות זו יש בה משום חזקה לפיה מתן עדות השכנים, היתה פועלת לחובת הנתבעת ותומכת בגרסת התובעת (ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ [פורסם בנבו]).

בשים לב לאמור, אני קובעת כי הנזק בחומה נגרם על ידי הנתבעת וכי יש לחייבה לשאת בתשלום בסך של 800 ₪, ששולם בגין "שיפוץ חומה בבית" כפי שעולה מהחשבונית שצורפה כנספח ה לתצהירה של שרית.

נזק לוילונות – מטעם התובעת הוצגו תמונות הוילונות שלטענתה ניזוקו (ת/1 ו-ת/2) . כמו כן, העידה שרית כי וילון אחד נקרע בצד וחורר "עם סיגריות" (עמ' 8 שורות 14-15 לפרוטוקול). מנגד, הנתבעת לא העידה כי לא גרמה נזק לוילונות ואף לא הצהירה מפורשות כי לא גרמה להם נזק. בהינתן האמור, אני קובעת כי יש מקום לחייב את הנתבעת בעלות רכישת הוילונות בסך של 1,535 ₪ בהתאם לחשבונית , שצורפה כנספח ו' לתצהירה של שרית.

נזק למזרון – התובעת אמנם טענה כי נדרשה לרכוש מזרון חדש, אלא שממילא לא צורפה חשבונית לתמיכה באמור. הצעת המחיר שצורפה כנספח ח' לתצהירה של שרית איננה תחליף לחשבונית ולא ניתן ללמוד ממנה אודות ביצוע רכישת המזר ון. בשים לב לאמור, הרי שממילא, בהתאם לסעיף 9 להסכם השכירות, אין מקום לחייב את הנתבעת לשאת בראש נזק זה.

רכישת מיטה חדשה – גם ביחס לרכישת מיטה חדשה לא צורפה אסמכתא ממנה ניתן ללמוד כי נרכשה מיטה ובאיזו עלות. כאמור אין בהצעת המחיר שצורפה משום תחליף לחשבונית. לצד האמור, בהינתן שהנתבעת אשרה כי כשנכנסה לנכס רגל המיטה לא היתה חסרה (עמ' 19 שורות 14-15 לפרוטוקול), ובהינתן שבתמונות (ת/2) נראה כי חסרה רגל במיטה, הרי שיש מקום לחייב את הנתבעת לשאת בסך של 140 ₪ - עלות תיקון רגל המיטה בהתאם להצעת מחיר , שצורפה כנספח ד' לתצהיר הנתבעת.

נזק לספה – גם ביחס לספה לא צורפה חשבונית ממנה ניתן ללמוד אודות תיקון נזק בספה. לצד האמור, שעה שהנתבעת העידה כי כשנכנסה למושכר הספה לא היתה קרועה (עמ' 19 שורות 10 -11 לפרוטוקול) ולא יכולה היתה לאשר שעת עזבה את המושכר הספה לא היתה קרועה (עמ' 19 שורות 1-2 לפרוטוקול), ובהינתן שבתמונות (ת/2) נראה קרע בספה, הרי שיש מקום לחייב את הנתבעת לשאת בסך של 400 ₪ בגין תיקון הספה, וזאת בהתאם להצעת מחיר לתיקון והובלה של הספה , שצורפה כנספח ה לתצהיר הנתבעת.

נזק למעלית – שרית אמנם העידה כי הובהר לנתבעת כי אין להכניס למעלית יותר מ-2 אנשים וכי זו הכניסה 3 ואף 4 אנשים למעלית, באופן שגרם לכך שהמעלית תתקע (עמ' 9 שורה 10 לפרוטוקול), אלא שלא פורטו נזקים שנדרש היה לתקן כתוצאה מהאמור.

אוסיף, כי לתצהירה של שרית צורפו 4 חשבוניות (נספח ז' לתצהירה של שרית), כאשר מעיון בהן עולה כי סכומן של אלה אינו מסתכם בסך של 4,811 ₪ - הסך הנטען בתצהיר שרית.

מעבר לאמור, הרי שבחשבונית שמספרה 115049 על סך של 3,360 ₪ צוין "דמי שרות 07/2015-06/2016 " - שעה שקבעתי כי הנתבעת עזבה את המושכר חודשיים קודם לתום תקופת השכירות – הרי שממילא הנתבעת לא היתה במושכר ולא עשתה שימוש במעלית החל מחודש אוקטובר 2015, כך שמרבית התקופה המצוינת בחשבונית זו כלל אינה רלבנטית. אוסיף, כי כלל לא צוין בגין איזה שירות שולם הסך האמור ולא פורטו תקלות כלשהן.

גם בשלוש חשבוניות נוספות מימים 7.10.15, 2.9.15 ו- 23.8.15 לא צוין בגין איזה שירות שולמו סכומיהן בסך של כ- 280 ₪ כל אחת.

אוסיף, כי לתצהירה של שרית צורפו שלושה דוחות שירות משנת 2015 בהם צוין "כיוון מפסק סופי עליון", "הרמת מפסק זרם ראשי מארון חשמל ראשי בבית" ו- מפסק – בטחון", אלא שלא צוין איזה סכום שולם בגין השירות, וממילא לא הוכח כי מדובר בנזקים וכי אלה נגרמו בגין התנהלות הנתבעת.

לא זו בלבד, אלא שמשנשאלה שרית האם באפשרותה להציג חיובים בגין תיקון תקלות נטענות במעלית השיבה שלא (עמ' 9 שורות 16-19 לפרוטוקול).

בהינתן האמור, סביר יותר בעיני כי כטענת הנתבעת, החשבוניות ודוחות השירות עניינם שירות שנתי למעלית כמתחייב על פי דין. חיזוק לאמור, מוצאת אני בכך שכטענת הנתבעת, חלוקת הסך של 3,360 ₪ לשניים עשר חודשים מסתכם בסך של 280 ₪ לחודש, זאת בדומה לחשבוניות האחרות שסכומן כ- 280 ₪ לחודש, כך שסביר ביותר כי מדובר בחיוב עבור שירות שנתי למעלית.

בהנתן האמור, אני קובעת כי לא הוכח שהנתבעת גרמה נזק למעלית וכי ממילא לא הוכח שהתובעת נשאה בסכומים כלשהם בגין תיקון נזקים אותם על פי הנטען גרמה הנתבעת למעלית.

יתר הנזקים הנטענים, לרבות נזק לארון ולשולחן הבר – התובעת לא צרפה כל אסמכת א אודות תיקון הנזקים , לרבות צירוף חשבוניות בגין התיקונים הנטענים, ומשכך, אף אם אלה אכן נגרמו על ידי הנתבעת, הרי שמשלא הוכח גובהם ולא הוצגו חשבוניות בגין התיקון, ממילא אין היא זכאית לפיצוי בהתאם לסעיף 9 להסכם השכירות.

סוף דבר, יוצא כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 6,800 ₪ בתוספת ארנונה בסך של 400 ₪ בגין חודשיים שכירות, בסך של 800 ₪ בגן תיקון נזילה בצנרת מים, בסך של 800 ₪ בגין תיקון החומה בגג, בסך של 1,535 ₪ בגין רכישת וילונות חדשים, בסך של 400 ₪ בגין תיקון הספה ובסך של 140 ₪ בגין תיקון רגל המיטה. הסכומים המפורטים מסתכמים בסך כולל של 10,875 ₪.

נוכח האמור, אני דוחה את ההתנגדות ביחס לסך של 10,875 ₪ ומורה על שפעול הליכי ההוצאה לפועל ביחס לסכום האמור.
מחייבת את הנתבעת לשאת בהוצאות התובעת בסך של 2,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך של 3,500 ₪.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד תוך 45 ימים.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ז' אייר תשע"ט, 12 מאי 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רבקה שמוטבי
נתבע: חן זילברמן
שופט :
עורכי דין: