ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלון לוי נגד המוסד לביטוח לאומי :

בפני:

כבוד השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין
נציג ציבור (עובדים) מר יעקב גרינשטיין

התובע
אלון לוי
ע"י ב"כ: עו"ד בסטוני
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ענת רישין נקש

החלטה

לפנינו תביעת התובע להכיר באירוע לבבי מיום 11.12.2017 כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה ב חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:" החוק").
המל"ל דחה את תביעת התובע להכיר באירוע כפגיעה בעבודה במכתבו מיום 14.5.2018.
לגרסת המל"ל – התובע לא היה שכיר אלא היה עצמאי ובנוסף, לא ארע אירוע חריג בעבודה אשר גרם לאירוע הלבבי.
עם זאת, בדיון שהתקיים ביום 12.11.2018 הבהיר הנתבע שעילת הדחייה אינה בשל הסטטוס התעסוקתי של התובע, שכן בין אם עבד כעצמאי ובין אם עבד כשכיר שולמו בגינו דמי ביטוח, אלא עילת הדחייה מתמקדת בהעדר אירוע חריג בעבודה.
מכאן, התביעה שלפנינו.

העובדות הרלוונטיות לענייננו
בטופס התביעה שהתובע הגיש למל"ל נרשם:

התובע נחקר ביום 6.2.2018 על ידי חוקר המל"ל.
בחקירתו הודה התובע כי העסק נרשם על שם בנו מאחר ובאותה תקופה הוא היה בהליך של פשיטת רגל ולא יכול היה לפתוח עסק על שמו. התובע הסביר שהוא למעשה התנהל כעצמאי מתוך העסק שהיה רשום על שם בנו וכי קיבל שכר חודשי קבוע בסך 5,000 ₪.
יצוין כי התובע ובנו עובדים במקצועות שונים לגמרי, בעוד שהתובע עוסק בעבודות חשמל ושיפוצים , בנו מתעסק בצילומי אירועים ובתיקוני מחשב ולא עוסק כלל בשיפוצים.
באשר לאירוע הלבבי – התובע הסביר לחוקר המל"ל כי האירוע היה קשור לשיפוץ שהוא עשה בביתו של לקוח בשם עומר ירון, כאשר מי שהיה אחראי מטעמו של הלקוח בעבודה זו היה אביו אמציהו : "בעבודות האלומיניו ם הגמר לא היה מושלם ולכל קבלני המשנה כולל איש האלומיניום אני דאגתי לשלם את הסכום שנקבע מראש. מאחר והעבודה של האלומיניום היית ה לא לשביעות רצון הלקוח, הגעתי להבנה עם אמציה ירון שאני אוריד לו סכום, של כמה אלפי שקלים מהעלות של האלומיניום וכך אכן היה ואמציה הזמין איש אלומיניום מטעמו בהסכמתי... בשלב הסופי של הפרויקט כשהבית כבר שופץ והיה מוכן למגורים, האבא אמציה ואשתו והבן עומר פנו אלי ואמרו שהם לא מוכנים לשלם עבור עבודות האלומיניום שביצע הקבלן שהבאתי".
התובע הסביר לחוקר שבמשך שבועיים לפני כן התנהלו וויכוחים קטנים על נושא התשלום, אך הוא "ידע שהנושא ייפתר מאחר והכיר את אמציה מהעבר".

התובע הבהיר כי היו לו במשך השנים ויכוחים עם לקוחות על נושא של תשלומים ותלונות על איכות העבודה, וכי זה לא משהו נדיר וחריג אבל באותו מקרה שאמציה איים עליו כי יזמין את המשטרה זה הלחיץ אותו ופגע בו מאוד. התובע הסביר שבבית החולים הוא לא התייחס לוויכו ח כי הוא לא חשב שיש לכך חשיבות לפגיעה שלו ורק לאחר שהשתחרר ודיבר עם רופאת המשפחה שלו הוא הבין שלחץ יכול להביא להתקף לב.
חוקר המל"ל חקר גם את אמציה ירון. אמציה אישר שהוא מכיר את התובע שנים רבות וכי הוויכוחים החלו סביב עבודת האלומיניום ושיפוץ הדירה של בנו. אמציה הכחיש כי היו צעקות וטען שהשיחה התנהלה בצורה רגועה ושהוא אמר לתובע שהוא לא יכול לפרק את החלונות אך הוא מעולם לא ה זכיר את המשטרה ולא התכוון לזמן משטרה.
בכתב התביעה שהוגש לבית הדין פירט התובע את הרקע לאירוע הלבבי כדלקמן:

גרסה דומה ניתנה גם במסגרת התצהירים מטעמו.
ביום 12.11.2018 התקיים דיון הוכחות.
בדיון ההוכחות העיד התובע, כי הוויכוחים לעניין האלומיניום החלו כשבוע-שבוע וחצי לפני האירוע הלבבי ויתכן שאף שבועיים לפני.
"כשבית הדין שואל אותי האם כשהוא מבין שבשבועיים האחרונים לעבודה היו המון ויכוחים מטעמי היו תלונות לעניין שכר ותוספות ומטעם הלקוח היו תלונות לעניין עבודת האלומיניום והאם מגיעים לי תוספות, אני משיב – שזה נכון.
אני לא הייתי קורא לזה ריבים, כי הכל היה ברוח טובה".

"כשבית הדין מפנה אותי לכך שיש שוני בין התצהיר להודעה לחוקר ששם עולה שהיו מחלוקות וויכוחים בתקופה שקדמה לאירוע הלבבי לעומת עדותי כיום שהכל היה בקטנה ונפתר סמוך לאירוע הלבבי, אני משיב – אני את אמציה מכיר מס' שנים ברמה של אב ובן.
ז"א – שהוא לקח אותי באמון מוחלט לבצע לבנו את העבודה בבית וכך התנהלו הדברים.
בשלב הזה שאני מתייחס אליו בתצהירי התחלתי להרגיש דברים לא כשרים. לא הסתדר לי בראש שבגלל חלון שאינו תקין והסכמתי לזכות אותו לגביו, הוא תירץ את אי התשלום בכך שהוא רצה לפרק את כל האלומיניום. אני הרגשתי שיש בעיות בשבועיים האחרונים ושהדברים מחמירים אך לא רציתי להאמין לכך כי אני טיפוס נאיבי".

התובע התחייב להמציא מסמכים כי הסכום שבמחלוקת עמד על 40,000 ₪ ולא פחות. כן התחייב להמציא פלט שיחות, כי אמציה התקשר אליו ולא הוא שהתקשר לאמציה.

התובע הבהיר עוד, כי שיחת הטלפון עם אמציה מיום 11.12.2017 היתה חריגה בעיניו היות והקשר בינו לבין אמציה היה מעבר לקשר של ספק-לקוח לאור ההכרות המוקדמת ביניהם ולכן הוא לקח את השיחה באופן אישי מאוד.
התובע הסביר כי בבית החולים הוא לא סיפר על האירוע כי הוא לא היה במצב לדבר וכי הוא ענה למה ששאלו אותו הרופאים .
מהדיון עלה, כי האירוע ארע ביום 11.12.2017. התובע היה מאושפז בבית חולים עד ליום 15.12.2017 והוא פנה לראשונה לרופאת משפחה ביום 22.12.2017, כאשר באותו עת לא סיפר לרופאת המשפחה לגבי האירוע בעבודה.
ייפוי הכח בתיק הוא מיום 25.12.2017.
האזכור הראשון במסמכים הרפואיים לעניין אירוע מלחיץ בעבודה הוא מיום 14.1.2018.
התובע פנה לב"ל סמוך ל-23.1.2018.
התובע העיד כי הוא מעשן מעל 20 שנה כקופסא- קופסא וחצי ליום.
באותו דיון נחקר גם אמציה ירון מטעם הנתבע.
חשוב לציין, כי למיטב הבנתנו, המל"ל דחה את תביעת התובע בעיקר בהסתמך על עדותו של מר ירון בפני חוקר המל"ל. ואולם במסגרת עדותו של מר ירון התברר לבית הדין כי זכרונו של העד בעייתי, וכי הסדר הכרונולוגי של האירועים בזיכרונו של מר ירון אינו תואם למציאות וכך גם זכרונו בעניינים אחרים.
למען הסדר הטוב נציין, כי ככל הנראה זכרונו של העד מושפע מגילו ובריאותו. אשר על כן, בהסכמת הצדדים הוחלט, כי עדותו של מר ירון תתמקד בעניין הוויכוח.
במסגרת עדותו מר ירון העיד, כי החוב שהיה במחלוקת עמד על כ-20,000 ₪ ולא על כ-40,000 ₪.
מר ירון הכחיש כי הוא איים על התובע שהוא יזמין את המשטרה ואף הוסיף כי בכל מקרה הוא לא היה מזמין את המשטרה. כן הוא הכחיש שהשיחה התנהלה בצעקות אלא לגרסתו השיחה התנהלה בטונים גבוהים.
לאחר דיון ההוכחות, ביום 13.12.2018 המציא התובע לבית הדין את הסכם ההתקשרות עם משפחת ירון וכן מסמך חתום על ידי עומר ירון ממנו עולה כי הסכום שבמחלוקת עמד על 40,100 ₪.

טענות הצדדים בסיכומיהם
לטענת התובע, ביום 11.12.2018 הוא קיבל שיחת טלפון מאמציה ירון אשר הודיע לו כי הוא החליט שלא להסדיר את יתרת החוב שהוא חב לתובע בסך של כ-40,000 ₪ ואף דרש שהתובע ימשיך בעבדותו מבלי שיראה אגורה אחת. התובע ביקש לאפשר לאיש מטעמו להיכנ ס לדירה על מנת לפרק את עבודות האלומיניום שבוצעו ואמציה השיב לו שאם מי מטעמו יעז להגיע לדירה לפרק את האלומיניום הוא יזמין משטרה.
לתובע אף התברר שאמציה ניסה לעקוף אותו ולשלם ישירות לקבלן הדלתות.
השיחה הלכה והתלהטה והתובע חש שעולמו חרב, שכן חוב של למעלה מ-40,000 ₪ יגרום לו לקריסה כלכלית שכן מדובר בעסק קטן.
סירובו של אמציה לשלם את יתרת החוב והאיום שיזמין משטרה גרמו לתובע למפח נפש לא שיגרתי ולא רגיל.
גרסתו של התובע הייתה עקבית ואף נסמכה במסמכים. התובע הסביר כי היחס שלו לאמציה היה מעבר ליחס ללקוח רגיל ועל כן הוא לקח את השיחה באופן קשה. מנגד, אמציה לא הותיר רושם נאמן על בית הדין, והיה ברור שזכרונו בוגד בו ועדותו רוויה בסתירות ואי דיוקים.
בהתאם לפסיקה – מדובר באירוע חריג שכן מדובר בשיחה שהיית ה קשה לתובע ואף התבטאה בגרימת אסון כלכלי. שיחה זו נתפסה אצל התובע מבחינה סובייקטיבית כאירוע חריג .
הגם שמתח מתמשך אינו נחשב כגורם מוכר לפגיעה בעבודה כשהוא קודם לאוטם שריר הלב, הרי לפי הפסיקה השיא של המתח אחרי תקופה של מתח מתמשך עשוי להיות ראשית ראיה לקיומו של אירוע חריג.
לטענת הנתבע, לתובע היו 3 גרסאות באשר לאירוע החריג. בגרסה הראשונה הוא טען כי שיחת הטלפון היא אשר מהווה את האירוע החריג. בגרסה השנייה – הצהיר התובע כי עצם החוב הכספי מהווה אירוע חריג ובגרסה השלישית טען כי האיום להזמין משטרה הוא האירוע החריג. ריבוי גרסאותיו של התובע מעידים על חוסר אמינותו. התובע גם לא הביא עדים להוכיח את גרסאותיו.
מהסכם העבודה עולה כי תאריך סיום העבודה הוא 6.10.2017 והוויכוח ארע כחודשים לאחר מכן.
הנתבע טוען עוד, כי התובע לא הביא ראשית ראיה לקיומה של שיחת הטלפון, כאשר אמציה הכחיש כל שיחה טלפונית. על אף שהתובע התחייב להמציא פלט שיחות מחב' פרטנר הוא לא עשה כן.
גם אם התקיימה שיחת טלפון הרי שאין חריגות בשיחה והתקיימו שיחות טלפוניות רבות בין הצדדים.
מהסכם העבודה עולה, כי עלות השיפוץ עמד על כ-220,000 ₪ ועל כן לא ברור איך חוב של 20,000 ₪ או 40,000 ₪ יכול לגרום לקריסה כלכלית.
התובע אף העיד כי אין זה נדיר וחריג שיש ויכוחים לעניין חובות בין לקוחות לקבלנים, מה גם שמדובר בוויכו ח שנמשך למעלה משבועיים.
התובע לא הוכיח איום של הזמנת המשטרה מצד הלקוח, אשר הכחיש עניין זה הן בבית הדין והן בהודעתו לחוקר. חיזוק לכך שלא ארע אירוע חריג ניתן למצוא באנמנזה הרפואית מיום שחרורו מבית החולים ביום 15.12.2017 שם לא ציין דבר לעניין אירוע שהתרחש. תמוה כיצד סיפר התובע בבית החולים שהוא מעשן , סיפר לעניין הרקע המשפחתי שלו לגבי מחלות לב ועל כאבים דומים בעבר אך לא סיפר על האירוע החריג . גם בפעם הראשונה שפנה לרופאת המשפחה שלו ביום 22.12.2017 לא סיפר דבר על ויכוח חריג. יש ליתן משקל רב לגרסה הראשונה שמוסר התובע במסמכים רפואיים שכן על פי הפסיקה הגרסאות הראשונות הן אשר משקפות אשר ארע עובר לבואו של האוטם.
המסמך הרפואי הראשון לעניין הוויכוח הוא מיום 14.1.2018, כחודש לאחר האירוע ולאחר שראה פעמיים את רופאת המשפחה. התובע לא המציא תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה המקשרת בין האוטם לבין עבודתו. לחילופין, לא הוכח אירוע חריג אלא מדובר במתח מתמשך, שכן הוויכוחים השתרעו על תקופה של שבועיים, עניין המלמד על מתח מתמשך.
בסיכומי התשובה של התובע – הבהיר התובע כי כבר בטופס התביעה צוין כי הוויכוח בי ן התובע לבין אמציה התקיים על רקע החובות הכספי, כאשר התובע חזר על גרסתו לעניין האיום של מר ירון להזמין משטרה, הן בעת חקירתו על ידי חוקר הנתבע והן בבית הדין. לא מדובר בריבוי גרסאות אלא בגרסה אחת.

באשר לראייה לעניין שיחת הטלפון, אמציה אישר בחקירתו על ידי חוקר הנתבע ששיחה כזו התקיימה אך הכחיש זאת בחקירתו בבית הדין. עניין זה מלמד על חוסר אמינותו של אמציה כפי שבית הדין גם התרשם. מי שהיה צריך להמציא פירוט שיחות הינ ו אמציה שהוא זה שיזם את השיחה בעוד שהתובע אינו יכול להמציא פירוט שיחות מכיוון שלא הוא זה שהתקשר.
העסק של התובע אינו יציב ועל כן – חוב של כ-4 0,000 ₪ יכול להביא למפלתו. התובע מתגורר בבית אמו וסמוך על שולחנה ומצבו הכספי בכי רע.
יש להעדיף את עדותו של התובע לעניין הזמנת המשטרה על גרסתו של מר אמציה ירון שהייתה מלאה בסתירות. התוב ע הסביר כי מצבו בעת שאושפז היה כזה שלא יכול לפרט לעניין מה שקדם להבאתו לבית החולים. מדובר באנמנזה רפואית שותקת להבדיל מאנמנזה רפואית סותרת. לעניין זה מפנה לעב"ל 23260-06-16 אבי ברנע נ' המל"ל. אין באנמנזה שותקת לשלול את תביעת התובע.
באשר לטענה לעניין מתח מתמשך - גם אם הוויכוחים התרחשו על פני תקופה מסוימת הרי מדובר באירוע ש"שבר את גב הגמל" ואשר מהווה "עליית מדרגה".

דיון והכרעה
תחילה נציין, כי בתיק זה התובע העיד מטעמו ומטעם הנתבע העיד מר אמציה ירון. למרבה הצער, עדותו של מר ירון, ככל הנראה מטעמי בריאות ולא מטעמים מגמתיים, לא הייתה אמינה ועל כן – אין אנו יכולים להסתמך עליה כלל.
אמנם, התובע לא הביא עדויות ישירות לעניין הוויכוח שהוא ניהל עם מר אמציה ירון עובר לאירוע הלבבי ואולם, שוכנענו כי אכן התקיים ויכוח כזה.
נציין, כי עדותו של התובע מתיישבת עם הנסיבות הכלליות של התיק.
בהקשר זה נציין, כי עדותו של התובע לגבי החוב שמר עומר ירון חב לו הוכח במסמכים על ידו וכן התברר, כי לא ניתן להסתמך על עדותו של מר אמציה ירון, אשר סבר שהחוב עומד על כחצי מהחוב האמיתי.
התובע נמצא במצב של פשיטת רגל (ועל כן רשם את העסק על שם בנו), ולכן אנו התרשמנו שסירוב לתשלום חוב של 40,000 ₪ אינו דבר של מה בכך מבחינתו, וסכום כזה יכול להביא את העסק שלו לידי אובדן. בהקשר זה נציין, כי על אף שסכום השיפוץ עמד על מעל 200,000 ₪ - הרי שמעדותו של התובע עולה, שהוא עשה שימוש בסכום זה לשלם את ההוצאות שהיו לו (למשל לקבלני המשנה השונים) וסכום החוב בעצם מהווה את סכום הרווח של התובע מהשיפוץ.
נציין עוד בהקשר זה – כי עד היום עומר ירון לא שילם לתובע את הסכום שבמחלוקת, וגם ענין זה מלמד אותנו על כך שלא מדובר בוויכוח שיגרתי קטן ורגיל אלא מדובר בעניין בעל משמעות רבה יותר.
באשר לטענת הנתבע כי בהסכם נרשם שסיום העבודה יהיה ביום 6.10.2017 בעוד שהוויכוח ארע כחודשיים לאחר מכן – הרי שבית הדין ב תוך עמו יושב ומן המפורסמות שעבודות שיפוץ לעיתים קרוב אורכות מעבר לזמן שתוכנן להן מראש.
כמו כן, שוכנענו כי מבחינתו הסובייקטיבית של התובע מדובר באירוע חריג כאשר לקוח שהוא מכיר שנים רבות מאיים עליו שלא ישלם לו את חובו ואף מוסיף כי אם יכנס לביתו על מנת להוציא את האלומיניום שהותקן הוא יזמין משטרה.
לא נעלם מענינו כי התובע לא סיפר על ויכוח זה בבית החולים ובביקורו הראשון אצל רופא המשפחה, וכי ענין האירוע עלה רק לאחר שהתובע יוצג על ידי משרד עורכי דין, ואולם אנו סבורים שהתובע הרים את נטל השכנוע לעניין קיום האירוע ולעניין המשמעות שהיה לאירוע זה לגביו.
באשר לטענה לעניין מתח מתמשך – גם בעניין זה שוכנענו ששיחת הטלפון שהתקיימה בין אמציה ירון לבין התובע הייתה נקודת שיא המהווה אירוע חריג לאחר תקופה של מת ח בין שניהם.
לאור האמור – אנו מקבלים את גרסתו של התובע לעניין שיחת הטלפון ולעניין המתח ששיחה זו גרמה לו וקובעים כי בתיק ימונה מומחה רפואי בתחום הקרדיולוגי העל מנת לחוות דעתו לעניין הקשר הרפואי בין אירוע זה לבין מצבו הרפואי של התובע.

העובדות אשר יופנו למומחה הרפואי הינם כדלקמן:
התובע יליד 25.11.1964.
התובע עובד כקבלן שיפוצים וחשמלאי.
בסוף שנת 2017 התובע ביצע שיפוץ בבית משפחת ירון.
בין המשפחה לבין התובע היו חילוקי דעות לעניין איכות העבודה.

ביום 11.12.2017, בסביבות השעה 10.00, התקיימה שיחה טלפונית בין התובע לבין מר אמציה ירון לעניין השיפוץ. במסגרת השיחה הודיע מר ירון לתובע כי לא ישלמו לו את יתרת הסכום שחבים לו וכי אם התובע יכנס לדירה על מנת להוציא את האלומיניום שהותקן – אזי הוא יזמין את המשטרה.
היות והתובע הכיר את מר ירון זמן רב לפני כן, שיחת טלפון זו גרמה לו להפתעה ותדהמה והוא אף החל להרגיש לא טוב.
זמן קצר לאחר מכן, בעודו נוהג, החל להרגיש ברע, הוא עצר בצד הדרך ופונה לבית חולים.
התובע היה מעשן כקופסא-קופסא וחצי ליום במהלך של כ-20 שנים עובר לאירוע.

ניתן היום, כ"ג אדר א' תשע"ט, (28 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אילת שומרוני-ברנשטיין, שופטת

נציג עובדים
מר יעקב גרינשטיין


מעורבים
תובע: אלון לוי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: