ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נוהאד סלאמה נגד מועצה מקומית חורפיש :

בפני:

כבוד השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין
נציג ציבור (עובדים): מר יעקב גרינשטיין
נציגת ציבור (מע סיקים): גב' נירה גרין

התובע
נוהאד סלאמה
ע"י ב"כ: עו"ד טליע בדר ואח'
-
הנתבעת
מועצה מקומית חורפיש
ע"י ב"כ: עו"ד נעים בדר

פסק דין

לפנינו תביעת התובע אשר עבד כמבקר פנים בנתבעת בהיקף של חצי משרה, לקבלת פיצוי בגין הפרשי שכר, הפרשות לביטוח מנהלים/פנסיה ולקרן השתלמות, קצובת נסיעה והחזר אחזקת רכב.
נציין כבר עתה, כי מכתב תביעתו של התובע, מתצהירו וכן מהדיון אשר התקיים בפנינו הבנו, כי תביעתו של התובע הוגשה בטענה, שבהתאם להסכם ההעסקה אשר נחתם בין הצדדים ואשר אושר על ידי הממונה על השכר , היה שכרו של התובע אמור לגדול מדי שנה ב-10% עד אשר יגיע לשיעור המירבי בהתאם לדין וכי תביעתו הוגשה בשל כך ששכרו לא גדל בהתאם להוראות ההסכם .
ואולם, במסגרת הדיונים אשר התנהלו בבית הדין התברר כי מתחילת עבודתו שולם לתובע שיעור השכר המירבי לו היה זכאי בהתאם לדין בהתאם לאחוזי משרתו ( 80% משכר בכירים במכפלת חצי משרה ) ועל כן לא היה זכאי להפרשי שכר בגין כך .
במסגרת הסיכומים נטען לראשונה על ידי התובע , ברחל בתך הקטנה, כי התביעה מתמקדת בכך ששכרו לא עודכן על פי העדכון בשכר הבכירים. נציין, כי עד שלב הגשת הסיכומים לא הבנו כלל כי תביעת התובע מת ייחסת לענין זה וכפי שיפורט להלן, ממילא התובע לא המציא הוכחות כדי לבסס טענתו זו.

העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:-
הנתבעת היא רשות מקומית.
התובע עבד כמבקר פנים בנתבעת, בהיקף של חצי משרה, החל מיום 4.8.99 ועד למועד פרישתו ביום 1.10.2018.
ביום 1.11.1999 נחתם בין הצדדים הסכם ההעסקה הראשון הקובע שתמורת עבודתו ישתכר התובע "משכורת כוללת" בסך של 7,968 ₪.
בהתאם למכתבו מיום 28.12.1999 של מר עלא גנטוס יו"ר ועדת הבחינה- האגף לכח אדם ושכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים אל גזבר הנתבעת מר טרודי עמאר, הסכם זה לא אושר מאחר ושכר התובע חרג מההנחיות לפיהן שכר כולל של מבקר פנים במועצה מקומית לא יעלה על 80% משכר בכירים.
בהמשך נחתם בין הצדדים הסכם מתוקן, הנושא אותו תאריך (1.11.1999), בו נקבע בס' 8 ששכר התובע יעמוד על סך של 6,3 74 ₪.

כעולה ממכתבו של מר עלא גנטוס מיום 2.12.2000 אל מר טרודי עמאר , הסכם זה אושר ובלבד ששכר התובע לא יעלה על 80% משכר בכירים בכפוף להיקף משרתו בהתאם לחוזר המשותף של מנכ"ל משרד הפנים והממונה על השכר במשרד האוצר מיום 23.3.1993 ומיום 14.11.1999.
אין מחלוקת על כך שההסכם השני שנחתם בין הצדדים, אשר אושר על ידי הממונה על השכר הוא ההסכם הרלוו נטי.
כן אין מחלוקת ששכר התובע בסך 6,374 ₪ הקבוע בס' 8 ל הסכם הרלוו נטי, שיקף את השכר המירבי לו זכאי מבקר פנים בנתבעת לאור גודל הרשות.
למען התמונה השלמה נציין, כי מבקר פנים ברשות בגודלה של הנתבעת כאמור זכאי ל-80% משכר בכירים, ומאחר והתובע עבד בחצי משרה – הרי שהוא היה זכאי ל-40% משכר בכירים. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון מיום 2.10.2018 - במועד חתימת ההסכם שכר הבכירים עמד על 15,936 ₪ ועל כן – 40% מ שכר הבכירים עמד על 6,374 ₪.
כפי שפירטנו לעיל – מכתב התביעה הבנו, כי התובע טוען שלא הגדילו את שכרו ב-10% לשנה בהתאם להוראות ההסכם וכי תביעתו מתמקדת בעניין זה , כאשר הטענה לזכאות להפרשי שכר מכח עדכון שכר בכירים נטענה בלשון רפה, לא פורטה ובוודאי שאינה עולה באופן ברור מכתב התביעה.
כך נכתב בכתב התביעה:

בתצהירו חזר התובע על האמור בכתב התביעה:

כפי שניתן לראות – לא נרשם בשום מקום המושג "עדכון שכר בכירים" ובוודאי ובוודאי שלא צורף לכתב התביעה מסמך רשמי לגבי שכר הבכירים המעודכן בשנים הרלוונטיות ומהו הסכום שהתובע היה אמור לקבל בהתאם.
רק בסיכומים התובע לראשונה חזר בו מטענתו כי היה זכאי להגדלה של 10% בשכרו מדי שנה וטען טענה חלופית – כי שכר הבכירים מתעדכן מדי שנה ועל כן, השכר הבסיסי שהוא קיבל בסך 6,374 ₪ היה אמור להתעדכן בהתאם, אך לא עודכן.

דיון והכרעה:
תקנה 9 (4) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת, כי על כתב התביעה לכלול את: "העובדות המהוות עילת התובענה ואימתי נולדה", כאשר ההלכה היא שעל התובע: "לפרט את העובדות הדרושות כדי להצביע על עילת תביעה. בית-הדין לעבודה אינו מקפיד יתר על המידה בעניין פירוט מלא של התביעה, אך התובע חייב לפרט את העובדות הבסיסיות הדרושות כדי להצביע על סיכוי סביר לקיומה של עילה.".
על חשיבות הפירוט בכתב התביעה נאמר: "בנסחו את כתב התביעה, חייב הפרקליט לשוות לנגד עיניו: מה היא ההוראה שבדין, עליה תתבסס התביעה? ועל פי אותה הוראה, מה הן העובדות המקנות לתובע את הזכות לקבל את הסעד המבוקש בתביעה? אותן העובדות צריכות טיעון ופירוט בכתב הביעה, ועל הפרקליט לזכור, כי כל עובדה שלא נטענה בכתב התביעה, התובע לא יורשה להסתמך עליה ולהוכיחה בעת הבירור, ותביעתו תידחה, אפילו לא כפר הנתבע באותה עובדה;".
בענייננו, כפי שפירטנו לעיל, לא היה ניתן להבין מכתב התביעה כי התביעה מתייחסת לעדכון שכר בכירים.
יתרה מכך – הבסיס העובדתי שעל התובע להוכיח על מנת שנקבל את תביעתו לעניין עדכון שכר בכירים הוא מהו שכר הבכירים המעודכן בכל שנה ושנה, מה השכר שהוא קיבל מדי שנה והאם יש הפרש בין 40% משכר הבכירים המעודכן לבין השכר ששולם לו בפועל.
התובע לא הוכיח בסיס עובדתי זה לא בכתב התביעה מטעמו ואף לא בתצהירים ובשום שלב לא המציא את המסמכים הרלוונטיים על מנת להוכיח את תביעתו. נציין כבר עתה, כי לא די במסמך אקסל שנערך על ידי התובע כדי להוכיח את תביעתו, אלא היה על התובע להמציא מסמכים רשמיים המלמדים על שכר הבכירים המעודכן בשנים הרלוונטיות.
אין בחישובים שביצע התובע לעניין הפרשי השכר הנטענים (נספח ד לכתב התביעה) כדי לבסס את תביעתו להפרשי שכר. מעבר לכך שהחישובים אינם מפורטים ברמה הנדרשת, הם מתבססים על רכיב בתלושי השכר הנקרא "שכר משולב", שכלל לא הוכח שהוא משקף נכונה את שיעור שכר הבכירים מדי שנה. ככל והיה התובע מצרף אסמכתאות חיצוניות מהן ניתן היה ללמוד על שיעור שכר הבכירים מדי שנה, ניתן היה להצליב נתונים אלה אל מול הנתונים המופיעים בתלושי השכר של התובע ולבדוק האם קיימת התאמה, אולם משלא עשה כן התובע לא ניתן לעשות זאת ובעניין זה אין לו להלין אלא על עצמו.

כלל בסיסי הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה ו אין זה מתפקידם של הנתבעת או של בית הדין לאתר נתונים אלה למען התובע. יותר מכך, מדובר בנתונים אותם יכול היה התובע לאתר על נקלה ומכאן שהימנעותו מלצרף נתונים אלה, ללא כל הסבר מניח את הדעת, פועלת לחובתו.

הסיכומים וסיכומי התשובה מטעם התובע:
בסיכומיו טען התובע לראשונה באופן מפורש שתביעתו לתשלום הפרשי שכר, על כלל רכיביה , נובעת אך ורק מעדכון שכר בכירים ולא מהעלאות שלא קיבל .
כן העלה התובע בסיכומיו טענה נוספת אשר לא מצאנו בכתב התביעה או בתצהיר מטעמו ולפיה על מנת להכשיר את החישוב בתלושי השכר, הנתבעת יצרה "משבצת חדשה שנקראת "אחוזית", שלא ידוע מהיכן נגזר הסכום בה ו/או בסיס החישוב שלה ובכך חשבה שכר יסוד ע"פ ראות עיניה ".
בסיכומי התשובה טען התובע כי כל תביעתו מבוססת על הפרשים המגיעים לו לפי החוזר המשותף וכן טען שההסכם בין הצדדים כלל אינו רלוונטי לתביעה וצורף רק על מנת להראות שהיה הסכם שהנתבעת התעלמה ממנו.
הנה כי כן- אנו רואים שמה שנטען בכתב התביעה זה לא מה שנטען בסיכומים. בכתב התביעה מפנה התובע להסכם בין הצדדים, מבצע חישובים המתבססים על ס' 8 להסכם ואף טוען לחוסר תום לב מצד הנתבעת בניסוח ההסכם . הטענה לזכאות להפרשי שכר בגין אי עדכון שכר בכירים לא עולה בצורה ברורה ומפורשת מכתב התביעה ואנו כלל לא הבנו שזו העילה עלי ה מבסס התובע את תביעתו על אף הדיונים שהתקיימו בתיק.
לא ניתן להגיש כתב תביעה בעילת תביעה מסוימת ולאחר מכן להגיש סיכומים בעילת תביעה שונה ולו מן הטעם ש זכותו של מי שמנהל את ההגנה לדעת ולהבין את עילות התביעה על מנת שיוכל להתגונן כדבעי מפניה. לעניין זה נפסק: "כתב תביעה אמור לפרט את העובדות הבסיסיות המלמדות על עילת התביעה (תקנה 9(4) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991), כאשר לצורך כך לא די ב"כותרות" גרידא. היינו, על מנת שנתבע יוכל להתגונן כדבעי מפני תביעה המוגשת כנגדו יש צורך כי כתב התביעה יכלול פירוט ממצה וענייני של עילות התביעה, באופן החורג מניסוח סתמי וכוללני (והשוו לע"ע (ארצי) 220/03 אילן ארגס – רשות הנמלים בישראל [פורסם בנבו] (28.2.06)).".
נציין בהקשר זה, שמכתבי הטענות של הנתבעת לרבות הסיכומים מטעמה עולה בבירור שגם היא לא הבינה שתביעת התובעת מתמקדת בסוגיית עדכון שכר בכירים.
בנסיבות אלה, משכתב התביעה ותצהיר התובע אינם מבססים ברמה הנדרשת את תביעתו לעניין הפרשי שכר, הרי שתביעתו לעניין זה לא הוכחה ועל כן דינה להידחות.
מבלי לגרוע מהאמור לעיל נציין, שייתכן שהתובע צודק בטענתו המשפטית לעניין זכאותו להפרשי שכר בגין עדכון שכר בכירים ואלם התובע לא עמד בנטלים הנדרשים להוכיח תביעתו זו.

קצובת נסיעה והוצאות רכב:
בכתב התביעה טען התובע כי במשך תקופת העסקתו לא שילמה לו הנתבעת את כל המגיע לו בגין קצובת נסיעה והוצאות רכב.
טענות אלה של התובע נזנח ו במסגרת סיכומ יו ועל כן מתייתר הצורך להכריע בה ן. כך או אחרת, נציין שגם במקרה זה טענות התובע נעדרות פירוט עובדתי מינימאלי ומכאן שהם לא הוכחו ברמת ההוכחה הנדרשת. כך למשל, הגם שטען התובע שעד לחודש 12.2008 שילמה לו הנתבעת מדי חודש הוצאות רכב בסך 826 ₪, הוא נמנע מלצרף תלושי שכר שיעידו על כך ומכאן שטענתו לעניין זה לא הוכחה. כמו כן, לא ניתן להסתמך על חישובי התובע ברכיבים אלה (ס' 16-17 לכתב התביעה) שכן הם כוללים תקופות לגביהן התביעה התיישנה וחלקם מחושבים לפי משרה מלאה בעוד שאין מחלוקת שהתובע עבד בהיקף של חצי משרה בלבד.

הוצאות:
לא ניתן לסיים פסק דין זה מבלי לציין, שהן בכתב התביעה והן בתצהיר מטעמו, התובע מפנה להסכם הראשון שנחתם בין הצדדים לגביו אין מחלוקת שהוא אינו רלוונטי מאחר והסכם זה לא אושר על ידי הממונה על השכר. כתוצאה מכך, הן בכתב התביעה והן בתצהיר מטעמו ביצע התובע חישובים המתבססים על רמת שכר גבוהה מ זו שהגיעה לו בפועל, כך למש ל רא ה ס' 5-6 לכתב התביעה והתצהיר.
הגם שכבר מהדיון הראשון הדיון הראשון בתיק הובהר לב"כ התובע שההסכם שצורף לכתב התביעה אינו רלוונטי, הוא הגיש תצהיר אליו שוב צרף אותו הסכם. בהמשך, הגם שאישר ב"כ התובע שיש טעות בתצהיר התובע והודיע כי בכוונתו להגיש תצהיר מתוקן, תצהיר שכזה לא הוגש לעולם. בסופו של דבר, הגם שניתנה לב"כ התובע האפשרות לתקן את כתב התביעה את תצהיר התובע , הוא הגיש סיכומים מטעמו במסגרתם הודיע שהוא עומד על התביעה כפי שהוגשה וטען כאמור כי התביעה מסתמכת אך ורק על האמור בחוזר המשותף וכי הסכם ההעסקה הוזכר בכתב טענותיו אך ורק על מנת לציין שקיים הסכם שהנתבעת התעלמה ממנו.
אנו סבורים שאת אופן התנהלות זו, אשר גרמה לאי בהירות בכל הנוגע לעילות התביעה ולסחבת מיותרת בתיק, יש לגלם על דרך של פסיקת הוצאות.

סוף דבר:
מכל המפורט לעיל – תביעת התובע נדחית.
התובע יישלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.
הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ט אדר א' תשע"ט, (06 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים
מר יעקב גרינשטיין

אילת שומרוני-ברנשטיין, שופטת

נציגת מעסיקים
גב' נירה גרין


מעורבים
תובע: נוהאד סלאמה
נתבע: מועצה מקומית חורפיש
שופט :
עורכי דין: