ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד מאיר גורודצקי :

בפני כבוד ה שופט ירון מינטקביץ

המאשימה

מדינת ישראל
ע"י לשכ תביעות ירושלים

נגד

הנאשם
מאיר גורודצקי
ע"י עוה"ד מירה אמסלם וסלבה רודנקו

החלטה

לפני בקשת הנאשם לזמן לעדות את פרקליט מחוז ירושלים, עו"ד דני ויטמן, וכן הערה, כי לשיטת הנאשם עדיף שהמאשימה לא תיוצג על ידי עו"ד שיר קמה בעת שמיעת עדות המתלוננת. דין הבקשה להדחות, ובהערה לא מצאתי ממש.
זימון פרקליט המחוז לעדות:
על פי הבקשה, קיימת הנחית פרקליט מדינה, לפיה פתיחה בחקירה והעמדה לדין בשל אי מתן גט טעונות אישור פרקליט מחוז. לשיטת ב"כ הנאשם נפלו פגמים בהליך האישור, ועל מנת לבסס טענה זו, יש לחקור את פרקליט המחוז בכל הנוגע לתשתית העובדתית והראייתית אשר עמדה מולו בעת שאישר לפתוח בחקירה ולהגיש אישום. בין היתר הפנו ב"כ הנאשם לעניין זה לכך שביום 31.7.18 לא אישר פרקליט המחוז לפתוח בחקירה, ולאחר מכן, ביום 5.9.18, אישר לפתוח בחקירה בדיעבד. בהקשר להשלכות סטייה מהנחיות להעמדה לדין הפנו ב"כ הנאשם לבג"צ 9131/05, ניר עם ורע"פ 1611/16, ורדי.
המאשימה מתנגדת לבקשה. בתגובתה נאמר, כי פרקליט המחוז היה מעורב בתיק, וכי הסיבה שלא אישר פתיחה בחקירה היתה שלא היה מודע לכך שאישורו נדרש, היינו אין מדובר בהנחייה שלא לחקור, אלא באמירה שאין צורך באישור. עוד נאמר, כי אישור פרקליט המחוז נדרש בהליכים רבים, ולא מתקבל על הדעת לזמנו לעדות על כל אישור שנתן. המאשימה הפנתה למספר החלטות, שם נדחו בקשות דומות.
לאחר שנתתי דעתי לעמדות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להדחות:
סע' 1 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 קובע:
(א) מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לענין; והוא, כשאין הוראה אחרת בפקודה זו.
(ב) בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, לסרב להוציא הזמנה אם אין בה צורך או אם ראה שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת.
סע' 106 חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע:
(א) בית המשפט יזמין, לבקשת בעל דין, כל אדם להעיד במשפט, זולת אם היה סבור שאין בהזמנת אותו אדם להועיל לבירור שאלה הנוגעת למשפט, וכן רשאי בית המשפט להזמין עד מטעמו.
משכך, אין לבעל זכות קנויה לזמן מטעמו כל עד שיחפוץ בו, ויש להראות כי מדובר בעדות רלוונטית להליך, אשר יש בה כדי לקדמו, ולא מצאתי כי זימונו של תובע, קל וחומר פרקליט המחוז, נחוץ לשם בירור המחלוקות שבתיק. ב"כ הנאשם כבר העלו במסגרת טענות מקדמיות טענות כנגד ההחלטה לחקור את הנאשם ולהעמידו לדין (ובכלל זה התייחסו גם לטענה כי האישור לחקירה ניתן רק בדיעבד) – ו טענות אלו נדחו. השאלה איזה חומר עמד לפני פרקליט המחוז כאשר נתן את החלטותיו אינה מעלה ואינה מורידה לענין זה. למעלה מהדרוש אוסיף, כי הסברה של המאשימה, שהעובדה שלא ניתן אישור מראש לחקירה אלא רק בדיעבד נובעת מחוסר מודעות לצורך באישור מראש, מתישב עם תוכנו של המזכר מיום 31.7.18 אליו הפנו ב"כ הנאשם).
מעבר לכך אומר, כי על דרך הכלל אין לזמן לעדות תובע, על מנת לברר את שיקוליו במסגרת העמדת נאשם לדין, משיקולי מדיניות משפטית. תובע – בודאי תובע בדרגה בכירה – מקבל החלטות רבות הנוגעות להעמדת נאשמים לדין , ואין זה סביר כי במסגרת הליך פלילי יידרש תובע להעיד ולהחקר נגדית על שיקוליו. הכלל הוא, כי הביקורת על החלטה אותה קיבל תובע תעשה על בסיס הראיות שבתיק, ומכלול הנתונים הקיימים, ועמדת המאשימה תובא במסגרת טיעוניה, ולא על בסיס עדות של התובע שקיבל את ההחלטה להעמיד לדין .
ר' למשל בהקשר זה, החלטת כבוד הש' סקפה שפירא בת"פ 23464-07-17:
5. הגם שזימון פרקליט המטפל בתיק לעדות במשפט המתנהל באותו התיק אפשרי מבחינה דיונית, בית המשפט העליון התייחס אליו כאל "תוצאה בלתי רצויה". ראו בש"פ 6507/09 משה קצב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 13.9.09). על רקע זה יש לבחון בזהירות האם ישנה נחיצות בעדותה של עו"ד נהון.
6. על פי האמור בתגובת ב"כ הנאשמים, הטעם להזמנתה של עו"ד נהון לעדות נעוץ ברצונם לבסס טענת אפליה בהעמדה לדין ביחס למעורבים אחרים, שקיימת בעניינם תשתית ראייתית למעורבות באלימות שאינה פחותה בחומרתה. עוד מבקשים הנאשמים לבסס באמצעות העדות טענה, לפיה בהחלטה על העמדתם של הנאשמים לדין פלילי, מקום שלשיטתם היה ראוי להעמידם לדין משמעתי בלבד, סטתה המאשימה ממדיניותה שלה.
7. ההחלטה על העמדתם של הנאשמים לדין פלילי היא החלטה מנהלית המצויה בסמכותה של הפרקליטה, היא חלק משגרת עבודתה והיא אינה שונה מהחלטות דומות שנוהגים פרקליטים לקבל מדי יום ביומו על הגשת כתבי אישום או על סגירת תיקים. הזמנתה של הפרקליטה לעדות הנוגעת לאופן הפעלת שיקול דעתה במקרה דנן אינה שונה מהזמנה של פרקליט לדיון בגין החלטתו להעמיד נאשם לדין בכל תיק אחר, ועניינם של הנאשמים אינו יוצא דופן.
8. לא ניתן לאפשר מצב שבו פרקליטים יעמדו לחקירה בבית משפט בנוגע לאופן הפעלת שיקול דעתם במסגרת תפקידם. הגם שב"כ הנאשמים התחייבו לנהוג בפרקליטה בכבוד ובנימוס, ואין לי ספק שכך אמנם היו נוהגים בה, לו הייתה מעידה, פתיחת האפשרות לזמן פרקליטים לעדות בנוגע לאופן הפעלת שיקול דעתם המקצועי עשויה לרפות את ידי הפרקליטים מביצוע מלאכתם. ראו בעניין זה ת"פ (מחוזי ת"א) 40250/99 מדינת ישראל נ' בדיר (פורסם בנבו 16.11.00); ת"פ (טבריה) 1951/04 מדינת ישראל נ' שוורץ (לא פורסם 30.3.06)
9. טענות מן הסוג שמבקשים הנאשמים לבסס אינן מצריכות את עדות הפרקליטה. תשובת המדינה לטענות בדבר אפליית הנאשמים ואכיפה בררנית בהחלטה על העמדתם לדין פלילי תובא מפי הפרקליטים המייצגים את המדינה בדיון, בדרך של טיעון במסגרת הסיכומים או במסגרת תשובה לטענות מקדמיות, ואין מקום לחקירת פרקליטים לצורך כך. ראו ת"פ (שלום ירושלים) 3360/02 מדינת ישראל נ' דוד העברי (פורסם בנבו 4.3.03) והפסיקה הנזכרת שם.
והדברים יפים גם למקרה שלפני.
על כך אוסיף, כי הבקשה היא להעיד פרקליט מחוז, היינו פרקליט בדרג בכיר. פסיקה עקבית קובעת, כי בית משפט ינהג זהירות רבה בטרם יזמן לעדות בעל תפקיד בכיר בשירות הציבורי, לשם בירור טענות הנוגעות לאופן מילוי תפקידו. ר' למשל למשל ע"א 4810/15‏ מדינת ישראל - משרד הפנים נ' י.י.ח.מ השקעות ונכסים בע"מ (פורסם בנבו 11.8.2015) בפסקה ב לפסק דינו של השופט זילברטל:
לסכסוכים רבים יש היבטים הקשורים, כך או אחרת, בפעילות שלטונית, ו"אצבע קלה על ההדק" בכל הקשור לזימון עובדי ציבור לצורך קבלת פרטים ובירור עמדות, עלולה לשבש את תפקודן הסדיר של הרשויות. ומשאמרנו כל זאת – זימון ראשי מערכות ובעלי תפקידים בכירים צריך להיות שמור למקרה חריג שבחריגים, וודאי לא בטרם מוצו דרכים אחרות. עוד יוזכר, כי, ככלל, מיוצגות רשויות ציבוריות בבתי המשפט על ידי יועציהן המשפטיים, וכשמדובר במדינה – על ידי הפרקליטות.
לאור זאת, דוחה הבקשה לזמן לעדות את פרקליט מחוז ירושלים.
ובאשר להערה ביחס לב"כ המאשימה:
ב"כ המאשימה הודיעה, כי כאשר הכינה את המתלוננת לעדות, גילתה שלפני כעשרים שנה היה בינהן קשר. ב"כ הנאשם הודיעו, כי הם סבורים שעדיף שתובע אחר ייצג את המאשימה במהלך שמיעת עדותה של המתלוננת.
ככל שמדובר בבקשה למנוע מב"כ המאשימה להופיע בדיון יאמר, כי ספק אם בית המשפט מוסמך להורות למאשימה מי יופיע בשמה בהליך. ואף לגופו של עניין, לא ראיתי שהקשר, כפי שתואר ע"י ב"כ המאשימה בדיון, שהסתיים לפני כעשרים שנה, אמור להשפיע על שאלת ייצוג המאשימה.
במיוחד דברים אמורים בשים לב לכך שמדברי ב"כ המאשימה עולה, שגילתה כי היא מכירה את המתלוננת רק במהלך הכנתה לעדות, היינו אחרי שהוגש כתב האישום, ולכך שלנוכח יריעת המחלוקת, הרלוונטיות של עדות המתלוננת אינה ברורה.
סיכום
דוחה את שתי הבקשות.

ניתנה היום, א' אדר ב' תשע"ט, 08 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: מאיר גורודצקי
שופט :
עורכי דין: