ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יו.טי.אס נגד חיים ויקטור :

בפני כבוד ה רשמת הבכירה זהבית חמו

התובעת

יו.טי.אס - יוניברסל פתרונות תחבורה בע"מ

נגד

הנתבעים
1.חיים ויקטור
2.מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה כספית בגין נזקי רכוש שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 29.1.8 בראש העין.

בכתב התביעה נטען שרכב הנתבעים עקף את רכב התובעת משמאל, מנתיב הנסיעה הנגדי, בעת שרכב התובעת היה בעת פניה שמאלה למתחם חנייה. כן נטען שרכב הנתבעים הגיע במהירות ובחוסר זהירות וכי כתוצאה מהפגיעה נגרם לרכב התובעת נזק בצד שמאל קדמי.

בכתב ההגנה נטען שרכב הנתבעים נסע בנתיבו כדין, וכי רכב התובעת הגיח בחוסר זהירות, התפרץ לנתיב רכב הנתבעים וגרם לתאונה.

ביום 27.2.19 קיימתי דיון בתובענה. בדיון שמעתי את עדות נהגת התובעת וכן את עדות הנתבע 1.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובחנתי את מכלול הראיות שהוצגו לפניי, ובכלל זה תמונות הנזק ותמונות מקום התאונה, סבורני שיש לחלק את האחריות לקרות התאונה בין שני הנהגים, כך שלנתבע 1 אחריות בשיעור של 80% לקרות התאונה ולתובעת אחריות בשיעור של 20% לקרות התאונה. אפרט את נימוקיי.

נהגת התובעת העידה שהיא האטה את רכבה טרם ביצוע הפנייה, אותתה, הסתכלה במראות ולא ראתה את רכב הנתבעים. כן טענה התובעת שהתאונה ארעה בעת תחילת הפנייה שמאלה (עמ' 1, שורות 19-20). עדות זו הייתה קוהרנטית וסדורה, והותירה ככלל רושם חיובי.

לא ראיתי לקבל את טענת ב"כ הנתבעים שהצביעה על העדר הפרטים האמורים בדבר האטה, איתות, והבטה במראות בטופס ההודעה של נהגת התובעת, וזאת בהינתן שמדובר בטופס הודעה שנמסר טלפונית כמחצית השעה לאחר התאונה, ובשל עדותה של נהגת התובעת שלפיה שהיא הייתה נסערת והשיבה לשאלות שנשאלה.

זאת ועוד; גרסת נהגת התובעת בעדותה לפניי באשר לשאלה כיצד קרתה התאונה תואמת באורח מלא את הנטען בטופס ההודעה שלפיו: "בראש העין באתי לסניף רמי לוי לפנות לחנייה ומישהו פשוט עקף אותי, הוא הגיע במהירות".

הנתבע 1 העיד שהוא הבחין ברכב התובעת שנסע לפניו בנסיעה איטית, וניכר היה לו שנהגת התובעת מחפשת חנייה. משכך, הנתבע 1 החליט לעקוף את רכבה של התובעת מנתיב הנסיעה הנגדי, כאשר התאונה ארעה כאשר הרכבים עמדו במקביל (עמ' 4, שורות 14-9). עדות זו שוללת את גרסת הנתבע 1 בטופס ההודעה שלפיה הוא היה לקראת השלמת העקיפה. בנוסף, עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעים בכתב ההגנה.

אין חולק שהתאונה ארעה בעת כניסת רכב התובעת למתחם חנייה, הגם שהנתבע 1 לא ידע לומר בדיוק באיזה כניסה היא ארעה (עמ' 6, שורות 5-4).

מהעדויות דלעיל, הן בדבר האטת רכב התובעת והן בדבר חיפוש חנייה, עולה שהנתבע 1 היה נדרש לצפות שנהגת התובעת תפנה שמאלה לכיוון החנייה, ומשכך עסקינן בעקיפה שאינה תואמת את הוראות תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. הנתבע 1 העיד עוד שהוא לא יכול היה להבחין באיתות התובעת בשל עמידתו במקביל אליה בעת קרות התאונה, ומשכך הוא אינו יכול לשלול שנהגת התובעת אכן אותתה טרם ביצוע הפניה (עמ' 5, שורות 8-6). בנסיבות האמורות, אין זאת אלא שהתנהלותו של הנתבע 1 יצרה סיכון בלתי סביר והיוותה את הגורם המכריע לקרות התאונה .

בנוסף, לא מן הנמנע שנהגת התובעת לא יכלה להבחין ברכב הנתבעים בעת תחילת ביצוע הפנייה, שכן הוא עמד במקביל אליה ובשל קיומו של העדר שדה ראייה לאור קיומו של "שטח מת", כאשר מיקום הנזק ברכב התובעת תומך באפשרות זו.

עם זאת, לא ראיתי לקבל את הטענה שרכב הנתבעים הגיח במהירות בלתי סבירה שמנעה מנהגת התובעת להבחין ברכב שנוסע אחריה ועוקף אותה, ומקל וחומר שעה שהיא מבקשת לבצע פנייה שמאלה. כידוע, פנייה מחייבת נקיטת זהירות מרבית, כאשר אין די באיתות שמאלה. הגם שאין חולק שהפנייה בוצעה במהירות סבירה, נוכח עדותו של הנתבע 1 שנהגת התובעת נסעה לאט או האטה, לא שוכנעתי שנהגת התובעת הסיטה מבטה לכל הצדדים הנדרשים. בנוסף, מעדות נהגת התובעת עולה שהיא לא עצרה את רכבה טרם הפנייה, ומשכך יש להשית עליה אחריות חלקית לקרות התאונה.
אציין כי לחובת הנתבעים עומדת גם העובדה שהם נמנעו מלזמן לעדות את הנוסע שהיה ברכבם בעת התאונה, וזאת ללא הסבר סביר, שכן כאמור מדובר באדם שפרטיו ידועים (עמ' 5, שורות 10-9). לעניין המשמעות בדבר הימנעות בעל-דין מזימון עד רלבנטי אפנה לע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602 (1990).

בנסיבות האמורות, שוכנעתי כי הן נהגת התובעת והן הנתבע 1 לא פעלו במידת הזהירות הנדרשת, וכי האחריות לקרות התאונה רובצת על שני הנהגים, כאשר חלקו של הנתבע 1 בתאונה גדול יותר בשל ביצוע עקיפה בלתי זהירה שיצרה סיכון ממשי והיוותה את הגורם העיקרי והמהותי לקרות התאונה. ודוק, ככל שהנתבע 1 היה ממתין לכניסת נהגת התובעת לחנייה – התאונה הייתה נמנעת.

אשר על כן, במכלול הטעמים לעיל, אני מקבלת את התביעה בחלקה, ולאחר ניכוי רכיב ימי השבתה שלא הוכח כנדרש.

הנתבעים ישלמו לתובעת, באמצעות הנתבעת 2, סך של 7,183 ₪, בתוספת החזר אגרה כפי ששולמה בפועל, החזר הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 1,800 ₪. הסכומים כאמור ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא התשלום הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

התובעת מחויבת במחצית שניה של אגרה, שתשולם על ידה תוך 14 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו אדר א' תשע"ט, 03 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יו.טי.אס
נתבע: חיים ויקטור
שופט :
עורכי דין: