ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אזבו זאודה נגד איסתא ישראל בע"מ :

בפני כבוד הרשמת הבכיר ה עדי בר-טל

תובעת

אזבו זאודה

נגד

נתבעת

איסתא ישראל בע"מ

צד ג' אתיופיאן איירליינס אנטרפרייז

פסק דין

בפניי תביעה כספית על סך 2,258 ₪, להשבת עלות כרטיס טיסה לאתיופיה, אשר הוזמן על שם התובעת באמצעות בנה, מהנתבעת.
הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד חברת התעופה אתיופיאן איירליינס, בהינתן כי צד ג' הינו המוביל, אשר התמורה בגין כרטיס הטיסה הועברה אליו והוא אשר קבע את תנאי הכרטיס .
טענות הצדדים בקצרה:
בנה של התובעת רכש עבורו ועבור אימו כרטיסי טיסה מהנתבעת לאתיופיה ביום 27.8.18. מועד הטיסה נקבע ליום 1.9.18. עלות הכרטיסים עמדה על סך 4,463 ₪ (1,214 דולר). כיומיים לאחר רכישת הכרטיס התובעת לא חשה בטוב ובנה ביקש לבטל את הכרטיס שנרכש עבורה, ולקבל את התשלום ששולם בגינו בחזרה. התובעת הגישה לנתבעת מסמך רפואי מטעם קופת חולים מיום 2.9.18, ובמסגרתו נכתב, כי התובעת אינה יכולה לטוס בשל מצבה הבריאותי החמור. בכתב התביעה הוסף, כי התובעת הינה עיוורת וחולה בסוכרת.
לטענת התובעת ובנה, הנתבעת סירבה להשיב את עלות כרטיס הטיסה של התובעת.
הנתבעת אינה חולקת על העובדות באשר למועד רכישת הכרטיסים ומועד הטיסה, כאשר היא מפרטת שהתשלום כלל אף טיסה חזרה שתוכננה ליום 1.12.18 וכן טיסה פנימית.
הנתבעת טוענת, כי היא שימשה סוכנת במקרה הנדון וביצעה את חלקה בעסקה בכך שסיפקה כרטיסי טיסה , מחד , והעבירה את התמורה למוביל , מאידך.
עוד טוענת הנתבעת, כי ביום 30.8.18 הגיע בנה של התובעת, שביצע את העסקה , למשרדי הנתבעת וביטל את הטיסה עבור ה תובעת. כמו כן חתם בנה של התובעת על מסמך שהוכן על ידי נציגת הנתבעת ובכתב ידה, ולפיו "ידוע לו שדמי הביטול הם מלאים".
לטענת הנתבעת, עם כל הצער שבמקרה הנדון, היא פנתה לצד ג' וביקשה לבטל את העסקה, אולם צד ג' סירב, בהינתן מועד ביטול ההזמנה. לטענת הנתבעת בהתאם לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 (להלן: " חוק הגנת הצרכן"), וכן על פי תנאי ההזמנה, לא ניתן לבטל את ההזמנה שבוצעה עבור התובעת.
הנתבעת אף טוענת, כי לצורך השלמת העסקה, וכנוהל הכרחי, נדרש בנה של התובעת לקרא, לאשר ולחתום על טופס אישור הזמנת שירותי תיירות בו מפורטים תנאי ההזמנה וכן תנאי הביטול (נספח ג' לכתב ההגנה).
הנתבעת הדגישה, כי במעמד ההזמנה , כל פרטי ההזמנה , תנאי הביטול וכן מדיניות הנתבעת באשר לביטולים, הובאה לידיעת בן התובעת במפורש על גבי טופס אישור ההזמנה (סעיף 7 לטופס).
הנתבעת מדגישה כי תנאי הביטול נקבעים על ידי המוביל וכי פנתה למוביל ועשתה כל שביכולתה כדי שהמוביל ישיב את עלות הכרטיס, אך המוביל סירב.
הנתבעת הגישה הודעת צד שלישי כנגד המוביל. במסגרת הודעה זו טענה כי הצד השלישי הינו הספק , אשר אישר את כרטיס הטיסה וקיבל את התמורה הכספית וגבה בפועל, דמי ביטול מלאים. כמו כן טענה הנתבעת כי הצד השלישי אחראי על מדיניות הביטולים.
הצד השלישי בכתב הגנתו טען, כי על פי תנאי הכרטיס , התובעת אינה זכאית להשבת התמורה. לטענתו, תנאים אלו היו ידועים לצדדים עת הוזמנו הכרטיסים. זאת ועוד נטען, כי האישור הרפואי שניתן אינו מספק, ואינו מזכה בהחזר כספי.
הצד השלישי הבהיר, כי הנתבעת מכירה את מדיניות הביטול של הצד השלישי ומוטלת עליה האחריות , כסוכן נסיעות, להביא לידיעת לקוחותיה את מדיניות הביטול של כרטיסי הטיסה אשר נרכשים באמצעותה.
הצד השלישי טען כי דין ההודעה כנגדו, להידחות על הסף.
מהלך הדיון:
בתיק זה התקיים דיון ביום 4.2.19 בנוכחות בנה של התובעת, נציג מטעם הנתבעת ונציג מטעם הצד השלישי. במהלך הדיון, ביקש נציג הנתבעת לזמן את הסוכנת מטעמו לעדות, הסוכנת אשר מולה בוצעה רכישת הכרטיס על ידי בן התובעת.
לנוכח בקשת הנתבעת, התיר בית המשפט קיום דיון נוסף, אליו תזומן הסוכנת, נציגת הנתבעת, על ידי הנתבעת. הזימון היה צריך להתבצע על ידי הנתבעת. הדיון נקבע ליום 25.2.19 ונפסקו הוצאות לטובת התובע וצד שלישי. כמו כן, הבהיר בית המשפט בהחלטתו, בנוגע לדיון הנוסף שנקבע כי – " לדיון זה יתייצבו הצדדים ביחד עם כלל ראיותיהם ועדיהם, מובהר לצדדים כי לא יקבע דיון נוסף למקרה בו לא יגיעו העדים."
פרוטוקול הדיון והחלטת בית המשפט נמסרו לצדדים במעמד הדיון.
ביום 18.2.19 הגישה הנתבעת בקשה לזימון העדה מטעמה, סוכנת הנסיעות. הנתבעת טענה כי הסוכנת סיימה לאחרונה עבודתה אצל הנתבעת, ולכן מבוקש לזמנה. הבקשה הוגשה ללא כתובת העדה. עוד באותו היום נתן בית המשפט החלטה ולפיה: "המזכירות תנפיק זימון לעדה. הנתבעת תבצע מסירה אישית של הזימון לעדה בהינתן כי הבקשה הוגשה באיחור ובהיעדר כתובת של העדה. תשומת לב הנתבעת לכך שהבקשה לזימון העדה הוגשה בסמוך לדיון, הדיון לא יידחה מקום בו העדה אינה יכולה להתייצב."
ביום 24.2.19, יום לפני מועד הדיון הקבוע, הגישה הנתבעת בקשה לדחיית מועד הדיון בטענה כי העדה אינה בשליטת הנתבעת וביום 12.2.19 סיימה עבודתה אצל הנתבעת. עוד נטען, כי במזכירות לא הנפיקו את ההזמנה לדין במועד. יצוין, כי בקשה זו הוגשה ללא כל תצהיר תומך.
עוד באותו היום ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה ומבהירה לנתבעת כי היה עליה לזמן מבעוד מועד את העדה מטעמה ולא להמתין שבועיים עד להגשת הבקשה, בפרט כאשר הובהר לצדדים כי הדיון לא יידחה בשנית בשל אי הופעת עדים.
ביום 25.2.19 התקיים דיון נוסף בנוכחות הצדדים. עדת הנתבעת לא התייצבה לדיון זה.

דיון והכרעה
לאחר ש עיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את העדים, מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
כפי שהנתבעת מציינת בכתב ההגנה מטעמה, לעסקה זו שלושה צדדים: התובעת (אשר הינה רוכש השירות), הצד השלישי שהינו ספק השירות (הובלה אווירית) והנתבעת שהינה המתווך.
כיום, יכול כל אדם לרכוש את הכרטיס ישירות מחברות התעופה השונות, ולחסוך את עמלת התווך. על כן, כאשר הוא פונה למתווך , קיימת ציפייה לקבל שירות שיכלול, לכל הפחות, מתן מידע לגבי תנאי הכרטיס וההגבלות השונות.
סעיף 2 (א) לחוק הגנת הצרכן קובע, כי חל איסור הטעיה בפרט מהותי בעסקה (במעשה או במחדל) וסעיף קטן 21 קובע, כי "תנאי הביטול של עסקה", מהווים פרט מהותי. כלומר, על הנתבעת היה לגלות לתובעת מהם תנאי ביטול הכרטיס.
במקרה הנדון, ביטול כרטיסי הטיסה הינו בהתאם לתנאיו של כרטיס הטיסה. תנאים אלו משתנ ים מכרטיס לכרטיס.
הנתבעת טוענת, כי פרטים אלו באשר לאפשרות ביטול כרטיסי הטיסה נמסרו לתובע הן בעת שביצע את ההזמנה על ידי הסוכנת, והן באמצעות שליחת מסרון (הודעת SMS) למכשיר הטלפון שלו. לטענת הנתבעת, התובע חתם על טופסי אישור קבלת המידע המלא באשר לאפשרויות ביטול העסקה , וצירפה לכתב ההגנה מסמך שלטענתה נמסר לבנה של התובעת (המסמך אינו חתום על ידו).
הנתבעת נדרשה להמציא לבית המשפט את הטפסים עליהם חתם התובע ואשר במסגרתם ניתן לו גילוי באשר לאפשרויות ביטול הכרטיסים וכן את אישור שליחת המסרון.
לאחר שנדחה הדיון, לצורך הבאת ראיות הנתבעת, הנתבעת כשלה מלהביא ראיות אלו. בנוגע למסמכי הגילוי החתומים על ידי התובע, הנתבעת טענה כי היא אינה מוצאת אותם (עמ' 2 שורות 5-6 לפרוטוקול). גם המסרון שהנתבעת טענה כי נשלח לא הוצג לבית המשפט – נהפוך הוא. נציג הנתבעת טען , כי מהלך הדיון הראשון , כי נשלח מסרון מפורט לתובע. בית המשפט ביקש לראות את הטלפון של התובע באותו מועד בו נטענה הטענה לראשונה. נמ צא כי אכן נשלחו לתובע באותו היום (יום רכישת הכרטיסים) שני מסרונים מהנתבעת. מסרון אחד עסק בתזכורת לרכישת ביטוח והשני אישר שההזמנה התקבלה (עמ' 2 שורות 11-13). אף לא אחד מהמסרונים כלל מידע באשר לתנאי הביטול או רגולציית הכרטיס.
יתירה מזאת, אף הסוכנת אשר לטענת הנתבעת יכולה להעיד על נסיבות ביצוע העסקה והגילוי שבוצע כלפי התובע, לא הגיעה לדיון, הגם שניתנה לנתבעת ההזדמנות לזמנה, כמפורט בהרחבה לעיל.
נציגת הנתבעת הודתה בדיון כי הסוכנת מסרבת להגיע (עמ' 4 שורה 21), אך לא הציגה כל מסמך ולפיו העדה אכן זומנה.
זאת ועוד, נציג הנתבעת טען בדיון, כי מלבד הסוכנת היו עדים נוספים שראו את התובע חותם על מסמכים (עמ' 5 שורה 17-18), אלא שהנתבעת לא זימנה אף עדים אלו לדיונים שהתקיימו .
הלכה היא, כי הימנעות מהבאת ראיות פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה שאילו הוצג המסמך או אילו הושמע העד, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב (ראו למשל: ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר, מ"ד(4) 595 (1990); ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פד"י (1) 239, 245 (1990)).
עולה איפוא, כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח שתנאי ביטול העסקה הועברו וגולו לבנה של התובעת ולתובעת עובר לביצוע העסקה וזאת כהוראות חוק הגנת הצרכן .
הנתבעת טוענת, כי על פי הוראות חוק הגנת הצרכן, לא ניתן לבטל עסקת נופש ונסיעה, אם מועד הביטול הינו פחות משבעה ימים לפני מועד הנסיעה כעולה מהוראות סעיף 14 ג לחוק הגנת הצרכן. במקרה הנדון, בכל מקרה הכרטיסים נרכשו פחות משבעה ימים לפני מועד הטיסה ולכן בכל מקרה לא ניתן היה לבטל את הכרטיס.
טענות אלו איני מקבלת. סעיף 14 ג' לחוק הגנת הצרכן עוסק ב"עסקת מכר מרחוק" – סעיף זה אינו רלוונטי לענייננו, מקום בו העסקה בוצעה פנים אל פנים במשרדי הנתבעת (באופן פרונטלי) . ביטול כרטיסי הטיסה הינו בהתאם לתנאי הכרטיס, קרי, ההסכם שבין המוביל לצרכן. תנאים אלו היה על הנתבעת לגלות לצרכן, קרי, התובע ואין הוא יכול לנחשם, שכן, לכל כרטיס תנאי ביטול שונים (גם אם מדובר בכרטיסים על אותה טיסה) .
מבלי לגרוע מן האמור, יצוין, כי הנתבעת צירפה לכתב הגנתה פתק, אשר נכתב בכתב יד על ידי נציגת הנתבעת ואשר נחתם על ידי בנה של התובעת. בפתק זה שהינו מיום 30.8.18, כתבה נציגת הנתבעת מפיו של בנה של התובעת, כי הנדון מעוניין לבטל את הזמנת כרטיס הטיסה עבור אימו וכי " ידוע לי שדמי הביטול הם מלאים".
נסיבות חתימת הפתק לא הובהרו, אולם עצם החתמת בנה של התובעת על פתק זה, מעלה תהיות רבות ואף יש בה כדי להצביע על חוסר תום ליבה של הנתבעת. הנתבעת אינה מחתימה על פתקיות בכתב יד דרך קבע ובמצב עסקים רגיל . העובדה שהנתבעת החתימה את בן התובעת על פתק ולפיו ידוע לו שדמי הביטול הם מלאים – מצביעה על כך, שהנתבעת נזקקה לאסמכתא ולפיה התובעת ובנה מודים ויודעים, כי לא יקבלו החזר בגין ביטול הכרטיס. אלא שאסמכתא זו נכתבה בדיעבד ומספר ימים לאחר ביצוע העסקה. ודוק. יש לציין, כי במקרה הנדון, עסקינן באדם שהעברית אינה שגורה בפיו באופן מלא , ונציגת הנתבעת מצאה לכתוב בכתב ידה פתק ולהחתים את בן התובעת עליו. אם אכן, היתה נציגת הנתבעת מוסרת בזמן אמת לתובע את תנאי ביטול העסקה, קרי, רגולציית הכרטיס, הפתק הנ"ל כלל לא היה נדרש. העובדה כי זה נכתב ונחתם מחזקת את מסקנתי בדבר היעדר גילוי לתובעת ובנה.
יחד עם זאת, בנה של התובעת הודה בעדותו, כי בעת רכישת הכרטיסים קיבל מספר מסמכים שלא קרא. הוא אינו יודע על מה חתם ולכן ביקש כי המסמכים יוצגו בפניו (עמ' 1 שורות 20-21 וכן עמ' 2 שורה 3).
בן התובעת אף הבהיר, כי דרך קבע הוא רוכש כרטיסים מהנתבעת לאתיופיה ונאמר לו "שאם אני מבטל את זה ולא נוסע אז מחזירים לי את דמי הכרטיס, אבל לא את הכל." (עמ' 1 שורות 25-26).
בכך יש, מחד, לחזק את החובה של הנתבעת לגלות ללקוח שתנאי הביטול הפעם הם שונים (ולמעשה לא ניתן היה לבטל את הכרטיסים), אולם מאידך, לנוכח דברים אלו, בהם הודה בן התובעת, יש כדי לחזק את החובה המוטלת על מי שעורך עסקה לברר את התנאים ולוודא כי אכן ניתן לבטל את הכרטיס, ובייחוד כאשר היה ברור שהתובעת אינה בקו הבריאות.
לפיכך אני סבורה, כי הגם שהנתבעת לא הוכיחה, כי תנאי הכרטיס נמסר ו לתובעת ובנה, הרי שלנוכח דברי בן התובעת, יש לייחס לתובעת אשם תורם, שכן היה עליה לברר את התנאים בטרם ההזמנה. בנסיבות העניין אני מעמידה שיעור אשם תורם זה על 30%.
זאת ועוד, אציין, כי לנוכח ביטול הכרטיס, על הנתבעת היה לדרוש את מיסי הנמל בחזרה מהצד השלישי ולפחות סכום זה, העומד על סך 59$ , להשיב לתובעת (עמ' 5 שורה 5).
הנתבעת לא עשתה כן עד ליום זה (עמ' 5 שורה 1).
בנוגע להודעת צד שלישי – הצד השלישי הבהיר , כי על פי תנאי הכרטיס דמי הביטול הינם מלאים. הדבר היה ידוע לנתבעת בעת ההזמנה. חובת הגילוי של תנאי הביטול, לתובעת ובנה, הינה כאמור של הנתבעת. נוכח האמור, דין הודעת צד שלישי להידחות בהיעדר עילה כלפי הצד השלישי.
אשר על כן ולאור המפורט לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת החזר בשיעור של 70% מהתשלום בעבור הכרטיס (ללא מיסי הנמל) בצירוף מסי נמל. סך הכל - סך של 1,625 ₪. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ההליך הנדון בסך 550 ₪. הודעת צד שלישי נדחית. הנתבעת תשלם לצד השלישי הוצאות בסך 500 ₪. התשלומים לעיל ישולמו בתוך 30 יום. יובהר, כי הסכומים הנ"ל אינם כוללים את ההוצאות שנקבעו בהחלטתי מיום 4.2.19.
המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.
בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.
ניתן היום, כ"ו אדר א' תשע"ט, 03 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אזבו זאודה
נתבע: איסתא ישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: