ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חמדה זנגרי נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד השופטת נבילה דלה מוסא, סגנית נשיא

תובעים

חמדה זנגרי
ע"י ב"כ עו"ד אייל נון

נגד

נתבעת

מדינת ישראל – אגף מיסוי מקרקעין
באמצעות פרקליטות מחוז צפון

פסק דין

לפני מונחת התביעה של התובעת, לתשלום פיצוי על סך 332,900 ₪, בשווי חלקת המקרקעין, שלטענת התובעת נמנעה ממנה בעלות עליה בשל רשלנות הנתבעת, המתבטאת באי שמירה על מסמכי היסוד שעל יסודם נרשמה בעלותה במקרקעין באישורי המס שהונפקו לה על יד הנתבעת, ואשר בוטלו בדיעבד בהחלטת סגן המנהל של הנתבעת , בנימוק שהרישום נעשה בטעות .

רקע
התובעת ילידת 24.9.1949, תושבת כפר טובא-זנגרייה.
על פי גרסתה של התובעת, בבעלות משפחתה, היו קרקעות בכפר זנגרייה, ועוד בילדותה, טרם פטירת אביה הוא הבטיח לה, כי תזכה לחלקת קרקע משלה.
לטענת התובעת, היא לא ידעה מה עלה בגורלה של הבטחה זו, עד אשר לפני מספר שנים, בעקבות שמועות ששמעה בכפרה, לפיהן נקבעה בעלות במקרקעין השייכים למשפחתה. התובעת פנתה אל גורמי רישום המקרקעין ואל שלטונות מיסוי מקרקעין, בבקשה לברר האם אכן נרשמה בבעלותה חלקה. בתאריך 31.10.2007, ביקשה התובעת ממשרד מיסוי מקרקעין, מידע על אודות בעלותה על נכס מקרקעין כלשהו.
על סמך המידע שאותר על ידי הנתבעת, הונפק לתובעת אישור מס רכוש על קרקע בשטח 3,329 מ"ר, בישוב טובא-זנגרייה, בגוש 13787, חלקה 1, תת חלקה 15 ( להלן: "החלקה"), ונמסרו לידיה שני מסמכים (נספח א' ו-ב' לתצהיר התובעת), המסמך הראשון הנושא כותרת " בקשת מידע על בעלות בדירת המגורים" והשני אישור " פרטי נדל"ן מס רכוש".
התובעת ביקשה לממש את החלקה, ועת פנתה לבחון אפשרויות של ביצוע עסקה במקרקעין, התברר לה, כי החלקה כלל לא נרשמה על שמה במרשם זכויות המקרקעין הנוגע לגוש 13787, חלקה 1.
התובעת, באמצעות באי כוחה, פנתה למשרד מיסוי מקרקעין לשם קבלת החומר שעל יסודו נרשמה בעלותה של התובעת בחלקה בספרי מיסוי המקרקעין, אך לטענת התובעת הודע להם, כי המסמכים אבדו (סעיף 13 לכתב התביעה).
סגן מנהל מיסוי מקרקעין, מר אלי גבאי, במכתבו מתאריך 18.11.2010 (נספח ז' לתצהיר התובעת) הודיע לתובעת, כי לאחר שבדק נושא רישום המקרקעין מושא תובענה זו, בישוב טובא-זנגרייה, על שמה התברר, כי לא נמצא כל מסמך המאמת רישום על שמה. וכי ככל הנראה, נעשה הדבר בטעות של משרד מיסוי מקרקעין נצרת. כמו כן, הודיע מר גבאי לתובעת, כי הואיל ולא הומצא על ידיה כל מסמך המעיד על בעלותה בחלקה, הוא מבטל רישום הנכס על שמה.
על כן, בוטל רישום בעלותה של התובעת על החלקה בספרי מיסוי מקרקעין.

עיקר טענות התובעת
תשובת סגן מנהל מיסוי מקרקעין לא נומקה, ולא הוברר מי עשה את הטעות, מה מקורה של הטעות. וכי אין תשובתו של סגן המנהל מסבירה את תשובת משרד מיסוי מקרקעין טבריה, שלפיה החומר הנוגע לגוש 13787, חלקה 1, אבד.
אין ביטול רישום הנכס על שם התובעת, בגדר פעולה שסגן מנהל מוסמך לעשותה, בהתאם לחוק מיסוי מקרקעין ( שבח ורכישה), התשכ"ג-1963.
הנתבעת התרשלה בכך שלא עשתה את הנדרש על מנת לוודא, כי הקרקע שאמורה הייתה לעבור לבעלות התובעת אכן תירשם בבעלותה. הוסיפה התובעת וטענה, כי הנתבעת עוד תרמה למצבה הנוכחי בכך שגרמה לה נזק ראייתי, כך שכיום אין ביכולתה להוכיח את בעלותה במקרקעין.
בניגוד לחוק הוראות הארכיונים, התשט"ו-1955, הודתה הנתבעת שלא נשמר חומר בתיק ההסדר, ובכך הודתה כי גרמה לתובעת נזק ראייתי.
הנתבעת לפי עדויות עדיה הוכיחה שהיא נהגה ברשלנות יתרה, כך שהיה עליה לשמור את כל החומר הנוגע להסדרת מקרקעין בלי אפשרות למחיקה, ביעור או גניזת תיקי מקרקעין. התובעת מפנה להוראות תקנות הארכיונים ( ביעור חומר ארכיוני במוסדות המדינה וברשויות המקומיות), תשמ"ו-1968, וטוענת כי לא נקבע תקופה לביעור חומר השייך לאגף רישום והסדר מקרקעין, ומכאן שהיה על הנתבעת לשמור את החומר ולגבותו לתקופה בלתי מוגבלת.
לא ברורה טענת הנתבעת שלפיה הרישום במקרקעין שנשלח לתובעת אינו מהווה ראיה שלתובעת זכות קניינית, על אף שכידוע על פי חוק, עסקה במקרקעין טעונה רישום בכתב, והרישום כאן נמסר לידי התובעת מטעם הנתבעת המאשר, כי לה זכות קניינית בנכס.
לא ברור מדוע הנתבעת נמנעה מהזמנת מר אלי גבאי, סגן מנהל מיסוי מקרקעין , לעדות, והחליטה לזמן במקומו עדה אחרת שאינה בקיאה בתיקה של התובעת.

עיקר טענות הנתבעת
טוענת הנתבעת, כי מבירור שנערך מול הגורמים השונים עלו העובדות שלהלן:
כל הזכויות במקרקעין אשר היו בבעלות אביה של התובעת ז"ל , על פי עסקת פיצויים שנחתמה בינו לבין המנהל, הועברו על ידי המנהל ליורשיו החוקיים לפי צו ירושה מאושר כדין מתאריך 2.10.2000. התובעת אינה יורשת כחוק את אביה ז"ל אלא היא הסתלקה, במסגרת צו הירושה, מירושת אביה לטובת בעלי הזכויות החוקיים ( שלושת אחיה).
הרישום על שמה של התובעת בלשכת מיסוי המקרקעין נעשה בטעות שבתום לב.
טעות שבתום לב, אינה מקימה לתובעת זכות בקניין או זכות לפיצוי. נטל ההוכחה מוטל על שכמה של התובעת להוכיח, כי לה זכות במקרקעין או כי הסתמכה על טעות שבתום לב אצל הנתבעת, וכי בעקבות הסתמכות זו נגרמו לה נזקים המקימים עילה לפיצויים.
אביה של התובעת מעולם לא החזיק או היה בעל הזכויות במקרקעין מושא התביעה.
התובעת אינה מפרטת מקור זכותה במקרקעין מושא התביעה ואינה מציגה כל מסמך בכתב המוכיח, כי קיימת התחייבות כלשהי לביצוע עסקה.
הרישום בלשכת מיסוי מקרקעין אינו ראיה, כי בוצעה עסקה במקרקעין ואינה מהווה אישור כי יש לתובעת זכויות במקרקעין. כמו כן, אינה מקימה עילה לתביעת זכות קניין במקרקעין. הרישום הקובע בדבר זכות במקרקעין הוא הרישום בפנקס המקרקעין בלבד.
לחלופין טוענת הנתבעת, כי אין חובה בדין החלה עליה או על מי מטעמה לשמור מסמכים בדבר דיווח עסקאות מקרקעין, וכי חובה לשמור מסמכים בגין עסקה במקרקעין מוטלת על שכמו של מבצע עסקה במקרקעין או בעל הזכות או המבקש להסתמך עליה. וכי החובה לפעול לרישום זכות במקרקעין מוטלת על שכמו של בעל הזכות אשר עליו נטל הראיה וחובתו הוא להוכיח זכאותו להירשם כבעל זכות במקרקעין.
החלטת סגן מנהל מיסוי מקרקעין, במכתבו מיום 18.11.2010 , ניתנה כדין, בהתאם להוראות החוק הרלבנטיות ובסמכות והיא הייתה החלטה סבירה ונכונה אשר אינה מקימה עילה להתערבות בית המשפט. הסמכות לדון בטענות המובאות כנגד החלטה מנהלית נתונה לבג"ץ וזאת בתוך 45 ימים ממועד מתן ההחלטה.

עדויות
בתיק הוגשו תצהירי עדות ראשית והמצהירים נחקרו עליהם.
מטעם התובעת: העידה התובעת עצמה ומר יוסף זנגריה- אחיה.
מטעם הנתבעות העידו: גב' אתי זיו, סגנית מנהל מיסוי מקרקעין בטבריה.
כמו כן הוגשה תעודת עובד ציבור מטעם מר עדנאן זידאן- סגן פקיד הסדר מקרקעין, והוא נחקר עליה.
לאחר תום ישיבת ההוכחות הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה
לאחר בחינת חומר הראיות שהונח לפני הגעתי לידי מסקנה, כי דין התביעה להידחות.
כאמור, התובעת סומכת את תביעתה זו על הטענה שהנתבעת התרשלה באי שמירת החומר המעיד על זכויותיה בחלקה מושא התביעה, ובכך נבצר ממנה לרשום את זכויותיה על הקרקע.
טענותיה של התובעת על אודות בעלותה בחלקה וקיומם של מסמכים שעל פיהם נרשמה בעלותה, נטענו בעלמא ללא כל ביסוס ראייתי. המסמכים היחידים אשר על פיהם טוענת התובעת, כי ייתכן וקיימות לה זכויות כלשהן במקרקעין, הם כאמור, מסמכים מטעם אגף מיסוי מקרקעין שנמסרו לידיה.
אכן שוכנעתי מחומר הראיות שהונח לפני, וגם זה מטעם התובעת, כי הרישום באישורים שהונפקו לתובעת, נעשה בטעות, בנסיבות שבהן לא נמצא כל חומר המאמת את האמור בהן, הן באגף מיסוי מקרקעין והן בתיק ההסדר, ואף לא בידי התובעת עצמה.
התובעת לא הצליחה להצביע על מקור הרישום וטענה, כי אינה יודעת מכח מה נרשמו המקרקעין על שמה בלשכת מיסוי מקרקעין, וכי על פי הידוע לה המקור הוא צוואה או העברה במתנה (סעיף 13 לכתב התביעה).
הטענה היחידה אשר העלתה התובעת ביחס לאפשרות היותה בעלת החלקה היא, שאביה הבטיח לה בילדותה, כי תזכה לחלקת מקרקעין (סעיפים 3-4 לתצהיר עדותה הראשית). לשם תמיכה בטענה זו, הוגש אך ורק תצהיר מטעם אחיה, מוחמד יוסף זנגרי, שהצהיר, כי שמע מאמו שאביו הבטיח לאחותו התובעת והשאיר לה מתנה של חלקת מקרקעין קטנה עוד בחייו (סעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית). ייאמר כבר עתה, כי עדות זו של האח , וכפי שטענה הנתבעת בצדק בסיכומיה, מהווה עדות מפי השמועה שאין לייחס לה משקל רב.
התובעת לא ידעה פרטים בנוגע לאותה הבטחה ופרטי הקרקע אשר הובטחה לה, ולא הביאה ולו ראשית ראיה המלמדת על קיומם של מסמכים שמכוחם הוקנתה לה זכות כלשהי בחלקה מושא תביעה זו או כל חלקה אחרת, בצורה שניתן לחייב את הנתבעת על אי שמירתם וגרימת נזק לתובעת.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי החלקה מושא תובענה זו אינה מבין החלקות שאחיה של התובעת ירשו מאביהם (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 31-32). בהקשר זה מעלה התובעת במסגרת סיכומיה טענה, בעלמא ללא תמיכה בראיות , שדינה להידחות, כי אביה העביר לה את החלקה בעודו בחיים, וכי על כן אחיה לא ירשו את החלקה מושא התובענה לפי צו הירושה, ולא התנגדו לה.
זאת ועוד, עלה מהנתונים שהונחו לפני, כי התובעת לא שילמה מיסים כלשהם למיסוי מקרקעין, דבר התומך במסקנה שייתכן ואכן נפלה טעות בספרי מיסוי המקרקעין עת הונפקו האישורים לתובעת. על כך העידה התובעת בחקירתה הנגדית עת ציינה, כי לא ידוע לה אם הייתה חלקת מקרקעין רשומה על שמה והיא אישרה, כי לא שילמה מיסים למיסוי מקרקעין (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 16-17, ש' 22-24).
גב' אתי זיו, העדה מטעם הנתבעת, העידה בחקירתה הנגדית, כי ייתכן ונפלה טעות סופר במספר תעודת הזהות עת הונפקו האישורים, כך שאין סיבה שירשמו את התובעת בקובץ נדל"ן ללא כל מסמך או עסקה (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 11-13).
כמו כן גב' זיו העידה, כי לא מצאה לא במס שבח ולא במס רכישה כל דיווח על שמה של התובעת, דבר אשר מעיד, לטעמה, שלא הוגשה אף פעם עסקה על שמה למיסוי מקרקעין.
הוסיפה העדה, כי " לעניין התיק שאבד, אם הייתה מוגשת עסקה במיסוי המקרקעין, היינו רואים את שמה ושם אביה במערכים של מס שבח ומס רכישה. אנו רואים את השם בקובץ נדל"ן. לא הייתה עסקה מעולם. אם הייתה עסקה, היינו רואים את זה במס שבח והיה תשלום מס רכישה, אבל אין. זה מופיע רק בקובץ מס רכוש. זה אומר שלא היתה עסקה במקרקעין. לא דיווחו על עסקה במתנה או בירושה או בתמורה מהאב לבת. זה לא נכון לומר שהיה תיק והוא אבד. אם היה תיק, היינו צריכים לראות את הדברים במחשב ואז יכול להיות שהתיק אבד." (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 26-31).
בתצהיר עדותה הראשית גב' זיו הצהירה, כי למיטב הבנתה הבעלים הרשומים כיום על הנכס במרשם המקרקעין, אינם אחיה של התובעת, אשר ירשו את אביה ז"ל, ואשר לטענת התובעת, כביכול, דאג לה למקרקעין (סעיף 4 לתצהיר עדותה הראשית של העדה).
חיזוק לעדותה של גב' זיו, בעניין הטעות ברישום בשל טעות במספר תעודת זהות, ניתן למצוא בעיון בנסח הרישום של החלקה (נספח ה' לתצהיר עדותה הראשית של התובעת) אשר ממנו עולה , כי בין הבעלים הרשומים של החלקה קיים רישום על שם מר יוסף הייב, אשר מספר תעודת הזהות שלו זהה למספר תעודת הזהות של התובעת למע ט ספרה אחת. מספר תעודת הזהות של יוסף הייב, כפי שמופיע בנסח הרישום , הינ ו 354401 5 ואילו מספר תעודת הזהות של התובעת הינו 354401 4, והדבר יכל להסביר את מקור הטעות שנפלה עת ערכה הפקידה חביר דורית, טופס "מידע על בעלות בדירות מגורים" ובו ציינה את בעלותה של התובעת בחלקה (נספח א' לתצהיר התובעת). יודגש כי הטופס האמור נערך בכתב יד ואינו טופס ממוחשב ואותה טעות הביאה להנפקת אישור "פרטי נדלן מס רכוש" (נספח ב' לתצהיר התובעת), והתיקון המוטעה האמור בוטל בהתאם להודעת סגן מנהל מיסוי מקרקעין (נספח ז לתצהיר התובעת).
יתרה מזו, החלקים הרשומים על שמו של אותו יוסף הייב, הם בשטח של 3,329 מ"ר (59/2860 חלקים כאשר שטח החלקה הכולל הוא 161,367 מ"ר). השטח האמור זהה לשטח שנרשם כביכול בלשכת מיסוי המקרקעין על שם התובעת (נספח ב' לתצהיר התובעת). עוד אוסיף, כי הזכויות על שם יוסף הייב נרשמו בעקבות עסקת מכר ללא תמורה כאשר במסגרת אותה עסקה נרשמו גם זכויותיו של מוסטפא הייב, הכל כעולה מנסח הרישום.
הזהות בין החלקים הרשומים על שמו של יוסף הייב לבין החלקים שנרשמו באישורים שהונפקו על ידי לשכת מיסוי מקרקעין גם הוא תומך בטענה שמקור הרישום על שם התובעת הינו בטעות.

נוסף על כך שלא נמצאו באגף מיסוי מקרקעין ואף בידי התובעת מסמכים לעניין בעלותה של התובעת על החלקה, לא נמצאו בתיק רישום המקרקעין וההסדר כל מסמך כאמור; על כך אני למדה מתעודת עובד ציבור של מר עדנאן זידאן, (ת/3), שעל פיה הליכי ההסדר במקרקעין גוש 13787 הסתיימו בזמן המנדט, והחומר המנדטורי לא נמצא. כמו כן, צוין בתעודה, כי אין מצב שבו אדם ששמו נכלל בלוח הזכויות ולא ירשם בפנקס המקרקעין החדש זאת כיוון שרשם המקרקעין מעתיק את שמות הבעלים המופיעים בלוח הזכויות כפי שהם לפנקס המקרקעין החדש.
במהלך חקירתו הנגדית, מר זידאן העיד, כי על פי הנסח ההיסטורי ההסדר של הקרקע הסתיים בשנת 1945, וכן הוא אישר אשר צוין בתעודת עובד ציבור, כי לא נמצא חומר בהסדר (עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 19-20).
אני דוחה טענת התובעת שלפיה עדותו של מר זידאן, מאשרת את הטענה שככל הנראה היו על שם אביה זכויות רשומות שלא הועברו בשל טעויות מטעם רשם המקרקעין ובכך, החלקה מושא התביעה נשארה ללא רישום.
ראשית ייאמר , שטענה זו לא הוכחה בראיות, כך שלא הוכח כי היו על שם אביה של התובעת זכויות בחלקה מושא תובענה זו.
שנית, עיון בדברי העד מלמד, כי קביעותיו בהקשר זה הינן בגדר השערות שאינן מבוססות על פי מידע הידוע לו או שנבדק על ידיו והקשור למקרה שלפנינו, אלא, העד אישר שלא בדק את כל הקרקע ורק בדק אם יש חומר בהסדר או לא (עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 19-20).
מר זידאן, לא פירט מידע אודות החלקה מושא תובענה זו ולא התייחס כלל לכל זיקה לתובעת, כך כשנשאל "אם יכול להיות מצב שבו לאנשים יש זכויות בחלקה והם לא נרשמו בלוח הזכויות", הוא השיב בצורה שלא ניתן לדלות ממנה כל מידע על אודות זכויות כלשהן המיוחסות לתובעת בחלקה, ומפיו של העד: "אם יש חלק שלא הוסדר, יכול להיות שהם מהבעלים האלה. אין חלק שאין לו בעלים בלוח התביעות. אם יש חמישה אנשים בלוח התביעות, רשומים שמותיהם ומה החלק שלו בחלקה. אם לאחד מהם היו חסרים מסמכים או שהוא לא התייצב בפני פקיד התביעה, על החלק שלו רשום " לא הוסדר"". (עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 1-5)
מה גם, העד נשאל אם יש מצב שיש למישהו זכויות שלא נרשמו, והוא ציין ". .. שיכול להיות שבזמן העתקה מלוח הזכויות לספרים היה פספוס. לכן צריך לחזור למיקרופיש" (עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 12-13). כלומר, גם בהקשר זה העד אינו מתייחס לתובעת ודבריו בגדר השערות שאינן מבוססות על כל מידע הקשור לה.
מכאן ולאור כל מה שפורט לעיל, ומשלא הצליחה התובעת להביא ולו ראשית ראיה המלמדת, כי יש לה כל זכות במקרקעין וכי קיים חומר כלשהו המצוי ברשותה של הנתבעת והמעיד על בעלותה של התובעת במקרקעין, אין לקבל טענותיה, שלפיהן הנתבעת התרשלה בכך שלא שמרה את החומר הארכיוני, וכי יש להחיל על נסיבות ענייננו דוקטרינת הנזק הראייתי- ולהעביר את נטל השכנוע לשכמי הנתבעת כי הטענה העובדתית שלפיה היא בעלת המקרקעין אינה נכונה ( סעיף 63 לסיכומי התובעת).
מאותו טעם אני דוחה טענת התובעת שלפיה- הנתבעת מודה שאבדה את החומר הנוגע לתיק הסדר המקרקעין בכפר טובא-זנגרייה דבר שהוביל לאיבוד זכויותיה בחלקה שירשה מאביה- זאת בנסיבות שבהן מלבד הצהרתה של התובעת ועדות אחיה, שהיא מפי השמועה, התובעת לא הוכיחה בראיות, כי היא אכן ירשה חלקת אדמה כלשהי מאביה או קיבלה מתנה מאביה, הכל כמפורט לעיל.
זאת ועוד, וכפי שטענה הנתבעת בצדק בסיכומיה, אין תחולה לתקנות הארכיונים ( ביעור חומר ארכיוני במוסדות המדינה וברשויות מקומיות) על נסיבות ענייננו; הנתבעת לא העלתה, במסגרת תיק זה, כל טענה על אודות ביעור חומר השייך לאגף מיסוי מקרקעין, אשר ייתכן ויש לו כל רלוונטיות לחלקה מושא תובענה זו, ומכאן דין טענת התובעת להידחות.
כמו כן, לגבי טענתה של התובעת, כי העד הרלבנטי הוא מר גבאי, סגן המנהל דאז (אשר שלח את המכתב נספח ז' לתצהיר התובעת), אציין, כי לא שוכנעתי כי היה בעדותו של מר גבאי כל תרומה לבירור המחלוקות בין הצדדים נוסף על עדותה של גב' זיו. גב' זיו השאירה בי רושם של עדה אמינה אשר ערכה את הבדיקות הנדרשות לשם בחינת הרישומים הנמצאים בנתבעת אודות החלקה מושא התביעה, ו בדומה לדברים אשר עלו מתוכן מכתבו של מר גבאי, גב' זיו אישרה , כי לא נמצא כל מסמך על שמה של ה תובעת וכי ייתכן ונפלה טעות סופר, כמתואר בהרחבה לעיל. הנתבעת ציינה בסיכומיה, כי מר גבאי פרש לפנסיה בחודש מרץ 2013, וגב' זיו, החליפה אותו במאי 2013, ובמועד ההוכחות היה מר גבאי פנסיונר ותיק, ואילו גב' זיו היתה בקיאה ממנו בכל הפעולות שיש לבצע, כדי ללמוד את הרקע לפרשה מושא התביעה.

סוף דבר
לאור המפורט לעיל, דין התביעה להידחות. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ג' אדר א' תשע"ט, 08 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חמדה זנגרי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: