ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חי בן רוחי נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת בכירה אטליא וישקין

מבקשים

חי בן רוחי

נגד

משיבים
מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961.

ביום 3.2.19 ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לדו"ח הזמנה לדין מספר 50251061177 שעניינו נהיגה במהירות העולה על המותר.
ע"פ הדו"ח נהג המשיב ברכבו בדרך בין עירונית במהירות של 147 קמ"ש כאשר המהירות המרבית המותרת במקום הינה 90 קמ"ש.

לטענת ב"כ המבקש בתיק החקירה אין ראיות לכאורה בתיק, קיימים מספר ליקויים, ישנם נהלים שהשוטר לא קיים.
השוטר ציין כי זיהה סוג וצבע אבל לא ציין מה הם, לא ציין מצב התנועה בינו לבין רכב הנאשם, לא ציין שנבדקו תמרורי 426 המתירים מהירות אחרת, מדובר בכביש בו מותר גם 100 וגם 110 . לגבי בדיקות תיאום השוטר מציין עמוד T על גג התחנה, אך לא מציין שזה נבדק ותקין, לגבי בדיקת התיאום לא מציין כי היא תקינה, אלא רק עשה וי.
המבקש הינו רופא מנתח , זקוק לרישיון נהיגתו לצורכי מטופליו ועבודה.
ההפרזה במהירות היא לא גבוהה, 7 קמ"ש מעל ברירת המשפט , לא מדובר בהפרזה באופן שאפשר לומר כי הוא נהג מסוכן.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה. לטענת ה מחומר החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה.

השוטר ערך את הבדיקות הנדרשות בתחילה ובסוף המשמרת, תשובתו הספונטנית של הנאשם, מלמדת כי נסע מעל המותר בכך שאמר ידעתי שמותר פה 110 קמ"ש.
המבקש נוהג משנת 91 לחובתו 21 הרשעות קודמות, כולל הרשעה בעבירת מהירות משנת 2017 וכן הרשעה נוספת במהירות ישנה יותר.
בנסיבות העניין, אין מקום לקבל את הבקשה.

דיון
שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה:
תיק המשטרה הוגש לעיוני.
לאחר שעיינתי בחומר הראיות מצאתי כי די בראיות הקיימות לשלב זה של הדיון.

בטופס ההזמנה לדין ציין השוטר כי היה ממוקם בשול הדרך והבחין ברכב של המבקש נוסע בנתיב השמאלי מתוך שלושה, כאשר אין מצדדיו או מאחוריו רכבים אחרים וכאשר קיים קו ראיה נקי בינו לבין רכבו של המבקש, מדד את מהירות נסיעת רכבו של המבקש.
המבקש בדבריו לשוטר אמר: "ידעתי שמותר פה 110".

טופס ההזמנה לדין רשום באופן מפורט ודי בו ובדברי הנאשם כדי לקבוע, לשלב זה של הדיון, קיומן של ראיות לכאורה כנגד המבקש.
לאור כך, הריני קובעת כי בפני ראיות לכאורה לשלב זה של הדיון.

באשר לטענותיו של ב"כ המשיב בדבר הכרסום בראיות ולחוסר הפרטים בדו"ח.
שאלת משקלן של הראיות תדון במסגרת התיק העיקרי במהלך שמיעת הראיות, היה וההגנה תבחר לכפור באשמה. כלומר בשלב זה די בקיומן של ראיות לכאורה.

מסוכנות

המהירות שנמדדה הייתה 147 קמ"ש בכביש שהמהירות המותרת בו היא 90 קמ"ש. מדובר בחריגה של 57 קמ"ש אין ספק כי מדובר במהירות גבוהה ביחס לדרך בינעירונית ומסוכנת מאוד.
יש להעיר כי התייחסותו של הסנגור לגובה החריגה מעל ברירת משפט אינה ראוייה.
באשר בעובדה שנקבעה ברירת משפט - אין כדי להתיר את העבירה. מדובר בסיווג עונשי בלבד.
בכך שהמחוקק בחר לאפשר תשלום של ברירת משפט עד לגובה החריגה – בעובדה זו אין כדי להפוך את האסור למותר.

המשיב נוהג משנת 1991 וצבר לחובתו 21 הרשעות קודמות ובהן גם הרשעה בנהיגה במהירות.

לאחר שהאזנתי לטעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה שהוצג בפני, בחנתי את נסיבות המקרה, נתתי דעתי אף לוותק ולעבר של המבקש כנהג, ולנסיבותיו האישיות, מצאתי כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש, יחד עם זאת לנוכח נסיבותיו האישיות של המבקש, מצאתי כי ניתן לקצר את ימי הפסילה המנהלית ולהעמידה על 14 יום.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ב' אדר א' תשע"ט, 07 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חי בן רוחי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: