ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אליה ציונה מועלם :

לפני כבוד ה שופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשמת
אליה ציונה מועלם

החלטה

לפניי בקשת הנאשמת להתיר לה לחזור בה מהודאתה ולבטל את הכרעת הדין שניתנה בעניינה ביום 19.2.18.

ביום 19.2.18 הורשעה הנאשמת על פי הודאתה בעבירה של עיסוק בעסק טעון רישיון עסק – עבירה לפי סעיפים 4 ו- 14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח- 1968, וצו רישוי עסקים ( עסקים טעוני רישוי), תשע"ג- 2013 (להלן: "הכרעת הדין").

על פי עובדות כתב האישום, הנאשמת ניהלה עסק של קוסמטיקה ברח' החרושת 15 בכרמיאל, המכונה " היופי שבנוחות" (להלן: "העסק"). בביקורת אשר נערכה במקום ביום 9.5.17 על ידי מפקח עירית כרמיאל, התברר כי הנאשמת עוסקת בעסק ללא רישיון עסק כחוק ולא הגישה בקשה מתאימה לקבלת רישיון עסק . עוד נטען כי במועד הגשת כתב האישום, הנאשמת המשיכה לעסוק בעסק מבלי שהיה בידה רישיון עסק כחוק וללא שהגישה בקשה מתאימה.

במסגרת הבקשה שלפניי הנאשמת טענה כי בדיון אשר התקיים ביום 19.2.18, בו היא הודתה לכאורה בעובדות כתב האישום, טענה בכלליות כי עובדתית אין לה רישיון עסק, אולם כפרה בעובדות הנטענות בסעיף 4 לכתב האישום. לגרסתה, בהכרעת הדין נכתב כי היא הודתה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום ולפיכך הורשעה בעבירה המיוחסת לה, דבר שאינו נכון. לטענת הנאשמת, גם לאחר שבית המשפט הבהיר לה כי הודתה בכתב האישום ואם יש בפיה טענה להגנה מן הצדק, עליה להעלותה כעת, היא השיבה כי אינה בקיאה בתחום הפלילי ולפיכך ביקשה לאפשר לה להשלים הליכים ולהציג מסמכים. הנאשמת הוסיפה כי העובדה כי הינה עורכת דין במקצועה אין בה כדי להפלותה בכל הנוגע לזכותה להיות מיוצגת במסגרת הליך פלילי, ויש לתת משקל לכך שלא הייתה מיוצגת בדיון בו הוקרא כתב האישום.

הנאשמת טענה כי יש לה שני בתי עסק - הראשון בנצרת עילית שנפתח בחודש מאי 2015; והשני בכרמיאל שנפתח בפברואר 2017. לטענתה, עם קבלת החנות לידיה בכרמיאל החלה בהליכים לקבלת האישורים לצורך הפעלת העסק בהתאם למה שנדרשה אז לעשות בבית העסק בנצרת עילית שכן מדובר בעסק זהה, אולם התברר לה כי בכרמיאל היא נדרשת לאישורים נוספים שכלל לא נדרשה אליהם בעבר ולא ידעה איך עליה להמציאם. ביום 14.2.17 הופיע בעסק המפקח על רישוי עסקים והמציא לה מכתב התראה להגשת בקשה לרישיון עסק ובו פירוט המסמכים הנדרשים לצורך הגשת הבקשה. באותו מעמד התברר לנאשמת כי בידיה כל המסמכים הנדרשים, וכעבור שבועיים ניגשה עם המסמכים שבידיה למחלקת רישוי עסקים, שם דרשו ממנו אישורים נוספים שלא הופיעו ברשימת המסמכים שקיבלה מאת המפקח על רישוי עסקים ביום 14.2.17, לרבות אישור כיבוי אש. לטענת הנאשמת, היא פעלה ללא לאות ומילאה אחר כל הדרישות החדשות של כיבוי אש והמציאה את כל האישורים הנדרשים לצורך קבלת טופס אכלוס ורק בדיעבד נודע לה כי היה עליה לפעול בעצמה להשגתו.

הנאשמת טענה כי לא זומנה כדין לשימוע, ובסופו של יום התקבלה טענתה בעניין וניתנה לה ארכה בת 90 יום להגשת בקשה לרישיון עסק. טרם חלפה הארכה שניתנה לה, פנתה הנאשמת לגב' גליה מרישוי עסקים ועדכנה אותה כי כל האישורים הנדרשים הוגשו לכיבוי אש וכעת היא ממתינה לקבלת אישור אכלוס סופי. חרף האמור, כשבוע וחצי לאחר שיחתה הנ"ל על הגב' גליה, הוגש נגדה כתב אישום.

הנאשמת הוסיפה כי טרם הגשת כתב האישום החזיקה בידיה תוכנית מאושרת על ידי כיבוי אש ובאישורים מכל גורמי הבטיחות להפעלת העסק וכל שנותר הוא השלמת הליך פרוצדורלי, ובוודאי שלא נשקפה כל סכנה לשלום הציבור בשל העיכוב בקבלתו .

המאשימה התנגדה לבקשה וטענה כי אין שחר לטענת הנאשמת כי לא הבינה את משמעות הודאתה, וזו ניתנה מתוך רצונה החופשי, כאשר הבינה היטב כי מדובר בהליך פלילי והבינה את השלכותיו. המאשימה טענה כי בית המשפט הסביר לנאשמת באריכות רבה על ההליך ומשמעויותיו וניתנה לה האפשרות לשטוח טענותיה לפני בית המשפט במעמד הדיון .

במועד ההקראה ביום 19.2.18 חזרה הנאשמת מספר פעמים על דבריה שבמהלכן הודתה ואישרה כי עובדתית אין בידיה רישיון עסק. בנוסף, כתב האישום הוקרא לנאשמת על ידי בית המשפט והיא השיבה בצורה מפורטת והודתה בסעיפים 1-3, ולאחר שהתייחסה לסעיף 4, בית המשפט הבהיר לה כי התייחסותה לסעיף זה אף היא נחשבת כהודאה.

המאשימה טענה כי במסגרת הבקשה הועלו טענות עובדתיות רבות אשר מעבר לכך שאינן רלוונטיות לבקשה לגופה, הרי שהן נטענו בעלמא ומבלי שייתמכו בתצהיר ערוך ומאומת כדין. יתרה מכך, המאשימה טענה כי קיים העדר ניקיון כפיים בבקשת הנאשמת, שכן לאחר הודאתה והרשעתה הוגשו מטעמה בקשות שונות ומגוונות כגון בקשה לעיכוב הליכים אשר לא ענתה על דרישות התקנות, ובקשה לאי הרשעה שנדחתה – ומכאן הבקשה דנן.

לסיום, המאשימה טענה כי אין בבקשת הנאשמת נימוקים מיוחדים וחריגים שיש בהם להצדיק חזרה מהודאה שניתנה במסגרת כותלי בית המשפט לאחר מתן הסברים באריכות. הנאשמת לא הוכיחה כי לא הבינה את משמעות דבריה או כי הודאתה לא הייתה מרצון, ואין חשש כי אי קבלת הבקשה תגרום עיוות דין לנאשמת משום שהנאשמת ניהלה עסק ללא רישיון ובכך עברה את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

דיון והכרעה:

חזרתו של נאשם מהודאתו מוסדרת בסעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "החסד"פ") המורה כך: "(א)הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו". סעיף 153 לחסד"פ ממשיך וקובע מה יחול כאשר בית המשפט יתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו לפיו: ( ב) התיר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודייתו אחרי הכרעת הדין, יבטל בית המשפט את הכרעת הדין במידה שיסודה בהודיית הנאשם ויחדש את הדיון אם הדבר מתחייב מן הנסיבות".

בהמשך לסעיף 153 לעיל, בע"פ 3914/08 עאמר עאסלה נ' מדינת ישראל (8.9.2008) צוין כי: נימוק בולט לכך הוא טעות – בהבנת משמעותה של ההודיה, תוצאותיה או דרך הצגתה ( קדמי, סדר הדין בפלילים ב' (תשס"ג-2003)), 997 והאסמכתאות שם): "על הנאשם לשכנע את בית המשפט כי בקשתו להתיר לו לחזור מן ההודיה נעוצה בנסיבות כאלו, שדחיית הבקשה משמעה פגיעה של ממש בהגנתו" (שם, עמ' 998). היות הנאשם מיוצג הוא על פי רוב, מטבע הדברים, שיקול כנגד התרת החזרה מהודיה.

באשר לעניין הנימוקים המיוחדים - בע"פ 5561/03 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נח(4) 145 (2004) ציין השופט גרוניס, כי "לא נקבעו מסמרות בעניין זה. ככלל, נפסק כי היתר כאמור יהא מוצדק רק בנסיבות חריגות. אלו מתקיימות, למשל, כאשר מתוך מכלול הנסיבות מתעורר חשש ממשי שהנאשם הודה באשמה בניגוד לרצונו החופשי, או תוך שהוא מבין את משמעות הודאתו". בין היתר, תוארה שם גישה מקלה יותר עם הנאשם לגבי חזרה מהודיה שמתבקשת כאשר הבקשה מוגשת לפני מתן גזר-הדין (ראו במפורט: ע"פ 3754/91 מדינת ישראל נ' סמחאת, פ"ד מה(5) 798 (1991). נקבע כי "כאשר הבקשה מוגשת לפני מתן גזר הדין. מובן שאף במקרה זה אין להיעתר לבקשה באופן אוטומטי, אלא יש להתחשב ביתר הנסיבות".

ומן הכלל אל הפרט - בדיון ההקראה שהתקיים ביום 19.2.18 השיבה הנאשמת למיוחס לה במסגרת כתב האישום, ולאחר שבית המשפט הבהיר לה כי תשובתה מהווה הודאה – הורשעה הנאשמת על סמך הודאתה. באותו מועד, הנאשמת לא הייתה מיוצגת. הנאשמת ביקשה לדחות את שמיעת הטיעונים לעונש על מנת להציג טענותיה בעניין הגנה מן הצדק וכן מסמכים המעידים על התקדמות הליך רישוי העסק מושא כתב האישום ולהודיע על קבלת האישורים הנדרשים.

אמנם, העובדה כי עניינינו בעורכת דין מחזקת את טענות המאשימה כי היה על הנאשמת להיות ערוכה לטעון בעניינה ולהעלות תשובתה לכתב האישום במעמד הדיון הקבוע וככל שחפצה בייצוג היא יכלה להתייצב בליווי עורך דיון המתמחה בתחום במועד שנקבע . חרף זאת אציין כי הנאשמת מעלה טיעונים המלמדים כי לא הבינה כי עמדו לזכותה הליכים נוספים בהם היא יכלה לנקוט ואשר היה עליה להגיש טרם מתן הכרעת דין. לגרסתה, כפי שזו הועלתה בדיונים לפניי, היא לא הייתה מודעת כי יכלה לפנות בבקשה מתאימה ליועמ"ש מאחר ואינה בקיאה בתחום הפלילי בכלל ובתחום רישוי עסקים בפרט, ולפיכך אין להפלותה בכל הנוגע לזכותה להיות מיוצגת במסגרת הליך פלילי, על ידי עורך דין הבקיא בתחום, ויש לתת לה את יומה בבית המשפט להשמיע את כלל טענותיה, לרבות לאחר קבלת ייעוץ ו/או ייצוג מתאים ולהגיש כל בקשה בעניין .

אציין כי סמכותו של בית המשפט לאפשר חזרה מהודיה משתרעת על כל שלביו של ההליך הפלילי. עם זאת, לשלב בהליך שבו מבקש הנאשם לחזור מהודאתו יש משמעות רבה באשר לאופן שבו יתייחס בית המשפט לבקשתו ( ראו: ע"פ 6349/11 שניידר ( נשימוב) נ' מדינת ישראל , פסקה 19 לפסק דינו של השופט ח' מלצר, (10.6.2013)). בפסק דין זה, בפסקה 20, נאמר כי המבחן המהותי אשר על פיו תוכרע בקשת נאשם לחזור בו מהודייתו הוא " מבחן המניע", קרי " האם מדובר ברצון כן ואמיתי מצד הנאשם לחזור בו מהודאת שווא שמסר, ולהוכיח את חפותו, או שמא מדובר במהלך טקטי שנועד לגרוף תועלת משפטית כלשהי. מבחן העיתוי איננו אלא כלי עזר משפטי, לצורך הכרעה במבחן המניע". יפים למקרה זה דבריו של השופט נ' סולברג בע"פ 6028/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11, (20.3.2014): "אין לאפשר שימוש לרעה בזכויותיו של נאשם. רשות לנאשמים לחזור בהם מהודיתם ולחזור לשלב ההוכחות, מסיגה לאחור גם את המתלוננים שחפצים בסיום הפרשה, בשיקום, במבט צופה פני עתיד, מבלי לדוש עוד בכאבם. לא בכדי מורה החוק כי יש צורך ב'נימוקים מיוחדים שירשמו', כדי שהודיה והסדר טיעון לא יהיו תלויים על בלימה, על מנת להבטיח בטחון, יציבות ורצינות".

במקרה שלפניי, הבקשה הוגשה טרם מתן גזר הדין כאשר התיק קבוע לשמיעת טיעונים לעונש ולאחר שהנאשמת קיבלה ייצוג וייעוץ מעו"ד הבקיא בתחום הפלילי ובתחום רישוי עסקים. הנאשמת הבהירה בהרחבה הן בבקשה והן בדיונים שלפניי כי הרשעתה תגרום לה נזק רב ו תפגע פגיעה ממשית בהתקדמותה המקצועית. עוד נטען כי המחדלים של הנאשמת נעשו בתום לב ויש לאפשר לה לפנות ליועמ"ש לצורך הגשת בקשה מתאימה כפי שהחוק מאפשר לה או כל בקשה אחרת לעניין הגנה מן הצדק ואי הרשעה .

בנסיבות המקרה שוכנעתי כי מדובר ברצון כן ואמיתי מצד הנאשמת לחזור בה מהודאתה ולהעלות את מלוא טיעוניה להגנתה בפני בית השמפט. אני מקבלת את גרסת הנאשמת לפיה לא הבינה את משמעות התייחסותה העובדתית והשלכותיה או האפשרויות אשר ניתנות לנאשם בהליך פלילי למצות את ההליכים לפני היועמ"ש ולהעלות טענות להגנה מן הצדק טרם שמיעת תשובתו לכתב האישום .

בשלב הזה הנאשמת קיבלה רישיון עסק ובהתאם ולאחר שערכתי את האיזון בין ה חשש לפגיעה באינטרס הציבורי לבין הפגיעה בנאשמת והחשש לגרימת עיוות דין מצאתי כי במקרה דנן, ולאור העובדה כי נתקבל רישיון עסק זה מכבר, יש לעדיף ליתן לנאשמת את יומה בפני הערכאות ו האפשרות לפעול להגשת כל בקשה אשר בכוונתה להגיש טרם מתן הכרעת דין וזו תידון על פי הנימוקים אשר יועלו במסגרתה.

לסיכום – הבקשה מתקבלת. אני מתירה לנאשמת לחזור בה מהודאתה ומורה על ביטול הכרעת הדין המרשיעה בעניינה כפי שזו ניתנה ביום 19.2.18.

הנאשמת תגיש תשובה מפורטת בכתב לכתב האישום תוך 30 ימים מהיום. כמו כן, וככל שהנאשמת מבקשת להגיש כל בקשה ליועמ"ש ו/או כל בקשה אחרת, עליה להגישה תוך 30 ימים מהיום אחרת לא אתיר הגשתה, ואראה בנאשמת כמי שוויתרה על הגשתה.

הצדדים מוזמנים לדיון הוכחות אשר יתקיים ביום 23.5.19 שעה 9:30.

בקשות לזימון עדים יוגשו עד 1.3.19. אי הגשת בקשה במועד האמור תיחשב כוויתור על זימון עדים.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים ותזמנם לדיון בהתאם.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ט, 27 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: אליה ציונה מועלם
שופט :
עורכי דין: