ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב מליקר נגד חברת פרטנר תקשורת בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת רות שפילברג כהן

תובע

יעקב מליקר

נגד

נתבעת
חברת פרטנר תקשורת בע"מ

פסק דין

הנתבעת נדרשת בכתב התביעה להחזיר לתובע סך של 14,404 ₪, אשר נגבו ממנו לטענתו, כפי שיפורט, שלא כדין. בנוסף נתבעים סכומים נוספים בגין הוצאות נלוות.

על פי הנטען על ידי התובע, התברר לו, בחודש אפריל 2018, כי חשבו ן הבנק שלו חוייב באותו חודש בתשלום על סך 400 ₪ לטובת הנתבעת. בבירור מעמיק יותר, התברר לתובע, על פי הטענה, כי אין זה החיוב הראשון, וכי חשבונו חוייב , עוד קודם לגילוי הדבר על ידו, ב14 תשלומים חודשיים בסכום זהה לטובת הנתבעת .

בבירור שעשה התובע מול הנתבעת, נמסר לו מטעם הנתבעת כי הוא מחוייב על ידה בגין רכישתם של מכשירי טלפון ואוזניות, בעלות כוללת של 14,404 ₪, אשר הוא, התובע, ביצע בחנות של הנתבעת בעיר חולון, ביום 5.2.17.

התובע טוען כי מעולם לא רכש את המכשירים, מעולם לא נקשר עם הנתבעת בעסקה, אף לא היה בעיר חולון ביום הרכישה. לפיכך דורש התובע מהנתבעת את החזר הכסף שנגבה מחשבונו שלא כדין.

הנתבעת טוענת מנגד, כי התובע אכן ביצע ביום 5.2.17 רכישה של מכשירי טלפון נייד ואזניות בחנותה של הנתבעת בחולון, וכי לפיכך החיוב הנו כדין. על פי הטענה, התייצב התובע, ביום הרכישה, בחנות בחולון, התייצג בתעודת זהות, זוהה על ידי המוכרן במקום, ובהמשך חוייב בהוראת קבע מחשבון הבנק שלו, לשלם סך של 14,405.57 ₪, בפריסה ל 36 תשלומים (להלן: "" העסקה בחולון").

לאחר שקראתי את כתבי הטענות, שמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בנספחים ובמוצגים אשר הציגו הצדדים לעיוני, שוכנעתי כי טענת התובע נכונה, וכי הוא עמד בנטל הנדרש להוכיח כי הוא מעולם לא נקשר בעסקת הרכישה עם הנתבעת בעסקה בחולון . כפי שיפורט, הגעתי למסקנה כי הנתבעת נפלה ככל הנראה קרבן למרמה על ידי אדם אחר, שהתחזה לתובע, ביצע רכישת מכשירים יקרי ערך, והורה לנתבעת לחייב בהוראת קבע את התובע, ללא רשותו של התובע וללא ידיעתו.

אבהיר להלן את נימוקי החלטתי:

1. הנתבעת הציגה טופס פרטי עסקה שעל גביה חתימה, אשר נחזית כחתימת התובע, וטענה כי החתימה הנה אכן חתימתו. התובע טען כי החתימה שעל טופס פרטי העסקה איננה חתימתו, וכי מדובר בזיוף. לראייה ולהשוואה, צירף התובע לכתב התביעה צילום של טופס הוראה לחיוב חשבון, אשר נחתם על ידיו עוד ביום 14.1.09, בעת התקשרות עם חברת 012 smile שהנה ספקית התקשורת אשר התובע הנו לקוחה. התובע טען כי ניתן לראות בנקל את ההבדל בין שתי החתימות – זו שהוא עצמו חתם בשנת 2009 מול חברת 012, לבין זו שנחתמה לכאורה על ידו, במשרדי הנתבעת בחולון בפברואר 2017 .
אני מסכימה עם התובע. ההבדל בין שתי החתימות ניכר בבירור. בעוד שבחתימתו של התובע ניתן להבחין ללא מאמץ בשמו "יעקב" הכתוב בתוך סבך אותיות, הרי שהחתימה שנחתמה בחולון במשרדי הנתבעת נראית כ"קשקוש" בלתי קריא.

2. הנתבעת הציגה צילום של תעודת זהות, אשר צולמה על ידי המוכרן, ואשר נמסרה, על פי טענת הנתבעת, על ידי התובע ביום ביצוע הרכישה בחולון. הנתבעת הפנתה לשם שעל תעודת הזהות שהוצגה למוכרן, שהנו שמו של התובע, ו טענה כי התמונה המתנוססת על תעודת הזהות הנה תמונתו של התובע. התובע, מנגד, טען כי מדובר בתעודת זהות מזוייפת, ששמו אכן מופיעה עליה, ואולם התמונה איננה תמונתו. להוכחת טענתו, הציג התובע את תעודת הזהות הביומטרית שאותה הוא נושא, שהונפקה, על פי הנקוב על התעודה, בשנת 2013. התובע הפנה לכך שתעודת הזהות המצולמת, בנספח אשר הציגה הנתבעת, הנה תעודת זהות "כחולה", מהסוג הישן, שאיננה ביומטרית, ואשר הונפקה, על פי הנקוב עליה, בשנת 2014.
התובע השיב, בתשובה לשאלתי, כי תעודת הזהות "הכחולה" הישנה שלו, נמסרה למשרד הפנים בצפת, במעמד בו קיבל את זו החדשה והביומטרית.
שוכנעתי בדברי התובע כי תעודת הזהות שהציגה הנתבעת הייתה תעודה מזוייפת, ומדובר בראיה מכרעת להוכחת טענתו, בדבר מתחזה שהשתמש בזהותו במרמה.
אותו אלמוני, אשר רכש מכשירים מהנתבעת בעסקה בחולון , הציג עצמו בשמו של התובע, כשהוא מציג תעודת זהות מהסוג הישן, שהונפקה לכאורה בשנת 2014, ואולם התובע הוכיח כי הונפקה לו תעודת זהות חדישה ביומטרית עוד בשנת 2013. אין זו אלא כי התעודה שהוצגה לנתבעת הייתה תעודת זהות מזוייפת.

3. באשר לצילום שהופיע על תעודת הזהות שהוצגה למוכרן של הנתבעת – אני נוטה להסכים עם התובע, כי האיש המצולם על התעודה איננו התובע, אלא אדם אחר. מדובר בצילום שאיכותו ירודה, בשחור לבן, אשר צולם במכונת צילום, והנו מטושטש. על פניו, מסקנתי היא כי מדובר בגבר בשנות החמישים לחייו, כגילו של התובע , ואולם מבנה פניו וקו שיערו שונים מאלה של התובע . נראה כי אותו רוכש מתחזה, שהשתמש בתעודת זהות מזוייפת, זייף את תעודת הזהות כך שהדביק על גביה את תמונתו שלו, וכך לא עורר חשד אצל המוכרן.

4. לשאלתי אם נשמרו אצל הנתבעת צילומי מצלמות אבטחה מהחנות בחולון, ואם ניתן להתרשם ממראהו החיצוני של הרוכש, ענה ב"כ הנתבעת כי אמנם לא בדק טרם הדיון אפשרות לקיומו של תיעוד מצולם, ואולם צילומים מהסוג האמור נשמרים אצל הנתבעת למשך שנה בלבד, ולפיכך לא ניתן להציגם. הנתבעת לא הציגה, אם כן, ראיה אשר הייתה בשליטתה, והייתה יכולה הייתה להכריע באופן מהיימן את שאלת זהותו של הרוכש.

5. התובע טען כי ביום העסקה בחולון, 5.2.17, עבד במקום עבודתו הקבוע, תחנת מכבי האש בקצרין, במשמרת של 24 שעות, ואף הציג תלוש נוכחות, אשר הונפק לו לבקשתו מהמעביד – שרות הכבאות. התובע הסביר כי שגרת עבודתו הנה במשמרות של 24 שעות, כמו ביום הרכישה. מדובר גם כאן בראיה מכרעת, לפיה התובע היה ביום הרכישה ברמת הגולן במשמרת ככבאי, ואילו בחולון התייצב אדם אחר שהתייצג בכזב בשמו, וביצע רכישה יקרת ערך בהוראת קבע מחשבונו.

6. השאלה כיצד חוייב חשבונו של התובע בהוראת קבע של 36 תשלומים, לא נענתה על ידי ב"כ הנתבעת באופן נהיר. מדברי נציג הנתבעת התברר כי לקוח אשר מוכר במערכת, ופרטי חשבון הבנק שלו כבר נמסרו בעבר, מתבקש, בעסקה חדשה, רק לאשר את הפרטים שכבר נמסרו, והוא למעשה פטור ממסירת הפרטים מחדש. התובע טען כי מעולם לא היה לקוח של הנתבעת, וכי ספק התקשורת שעמו הוא עובד הנו 012, ולא פרטנר, ואולם בהמשך התברר כי הנתבעת, חברת פרטנר, התמזגה עם חברת 012, וזאת עוד לפני מועד העסקה בחולון. לנוכח מיזוג זה, ב"כ הנתבעת לא שלל אפשרות כי נתוני חשבון הבנק של התובע היו ידועים לנתבעת. לפיכך יתכן שהמתחזה שביצע את הרכישה לא היה מחוייב למסור את פרטי חשבון הבנק של התובע, אלא התבקש רק לאשר בחתימה מזוייפת את הוראת הקבע , וכך עשה ללא מאמץ.

7. אילו הקפידה הנתבעת על מנגנוני זהירות, יתכן והייתה המרמה נמנעת, או מתגלה. נראה כי עסקה בסכומים ניכרים כמו כאן, אשר ייתכן והתשלום עבורה מתבצע בחתימת יד בלבד, מחייבת את הנתבעת בחובת זיהוי מחמיר ובנקיטת אמצעי זהירות קפדניים. כך לדוגמא, ראוי היה לבקש מאדם המבקש לשלם בהוראת קבע, שימסור את הפרטים מחדש בעת הרכישה, ולא יפנה להתחייבות קודמת ולפרטים שנמסרו בעבר. עוד ניתן היה לשמור את צילומי מצלמות האבטחה לתקופה משמעותית יותר, ולא להשמידם עוד בטרם נגמרה הגבייה בתשלומים עבור המכשירים שנרכשו. אעיר כי בידי הנתבעת קיימים, ככל הנראה, גם אמצעים טכנולוגיים המאפשרים לאתר את המכשירים בדרך של איכון או דרך דומה. הנתבעת לא הציגה כל ממצא שיש בו לקשור את התובע לשימוש במכשירי הטלפון הנייד שנרכשו בחולון בכל התקופה שחלפה מאז הרכישה ועד ההווה, ובכך לא ערערה על טענותיו של התובע.

8. התובע עורר את אמוני והותיר רושם טוב וכנה. מדובר בכבאי ותיק, עובד מדינה, תושב רמת הגולן אשר גרסתו ניכרת בסימני אמת . דברי התובע, על כך שלא היה מסכן את פרנסתו ושמו הטוב כדי להתכחש בכזב לרכישה שעשה, אילו אכן רכש מכשירי טלפון, נמצאו על ידי כדברי טעם כנים. שוכנעתי כי השתלשלות העניינים שתיאר התובע , לגבי גילוי גבייה חשודה, שהוביל בהמשך להבנה כי בוצעה גביה קודמת במשך 14 חודשים – הנה אמת.
הנתבעת טענה בנקודה זו, כי אין לקבל טענה לפיה התובע לא השגיח ב14 תשלומים שנגבו מחשבונו טרם גילה את הגבייה באיחור ניכר. אין בדברים אלה לפגוע במסקנתי כי התובע דיבר אמת, ואני מקבלת את דבריו על כך שלא הבחין קודם לכן בחיובו בגין עסקה שלא ביצע.
מעקב אחרי חשבון בנק נעשה במידת הקפדה שונה מאדם לאדם, ובמקרה הנוכחי לא מדובר בטענה בלתי סבירה מצד התובע, שדבריו נמצאו אמינים על ידי.

9. מסקנתי אינה משתנה גם לאחר שלקחתי בחשבון את טענת הנתבעת לגבי שליחת הודעות טקסט לתובע עוד ביום העסקה, וכן הודעות דוא"ל בהמשך. טענה זו לא הוכחשה על ידי התובע, ואולם הוא טען כי לא שם לבו לאותן הודעות ולתכנן, וכי חשדו לא התעורר. אני מקבלת את טענת התובע, ונותנת אמון בדבריו גם בנקודה זו. במציאות ימינו, בה קבלת הודעות פרסום מגורמים שונים ורבים, באמצעות מסרונים, כמו גם בדואר אלקטרוני, הנה תופעה נפוצה ביותר, הטענה של מאן דהוא כי לא קרא הודעה כזו או אחרת, הנה טענה סבירה. הטענה מתחזקת, במיוחד כשהיא נוגעת להודעה מגוף מסחרי, אשר התובע איננו קשור עמו, למיטב ידיעתו, כלל, והרי התובע לא חב, באותה עת לנתבעת כל חובת זהירות, או תשומת לב מיוחדת, ולכן סבירה הטענה שלא בדק את הודעתיה אליו.

10. לנוכח כל האמור לעיל, שוכנעתי כי התובע לא נקשר כלל בחוזה הרכישה על סך 14,404 ₪, וכי אותו חוזה נעשה בין הנתבעת למתחזה שזהותו איננה ידועה. הנתבעת נפלה קורבן למרמה. התובע העיד כי לאחר שהתבררו לו הנסיבות, פנה מיד למשטרה, אשר חוקרת, בעקבות פנייתו, את האירוע, והגיש על כך אישור. משקבעתי כי התובע איננו צד לחוזה עם הנתבעת – הרי שעל הנתבעת להשיב לו את הסכומים שנגבו ממנו, ולהפסיק את יתרת הגבייה.

11. טענת הנתבעת לגבי אשם תורם של התובע, המכוונת למועד המאוחר בו העלה התובע את הט ענות (אפריל 2018, לאחר גבייה במשך 14 חודשים) – נדחית, שכן, כאמור, שוכנעתי בדברי התובע, ואיני מוצאת, לנוכח דבריו, כי הוא חב לנתבעת כל חובת עירנות או זהירות.

12. התובע ביקש לחייב את הנתבעת בהחזר הוצאות, לרבות שכר טרחת עו"ד עמו התייעץ. חלק זה בטענות התובע אינו מתקבל, נוכח אי התאמה להליך התביעה הקטנה, המאופיין באי ייצוג על ידי עורכי דין, בין היתר לשם הוזלת הליכים. גם הטענות לגבי "טרטור" מצד הנתבעת אינן מתאימות להתנהלותה הסבירה של הנתבעת במקרה זה, בו נפלה הנתבעת קרבן למרמה. אפסוק לטובת התובע הוצאות בסכום צנוע מזה המתבקש.

14. הנתבעת טענה כי בפועל גבתה מהתובע סך של 6,400 ₪ בלבד (16 תשלומים), וזאת כי התובע עצר, על פי הטענה, את הגבייה כשגילה את העניין. טענה זו לא הובררה עד תום מול התובע, ואקח אותה בחשבון למנוע פיצוי יתר.

לסיום – אני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובע את סך עסקת ה רכש בחולון - 14,405.57 ₪
ההשבה תיעשה בתשלום בפועל לתובע בגובה הסכום אשר נגבה עד כה, וכן בהפסקת גבייה של הסכומים אשר טרם נגבו, כך שבסופו של דבר יושבו ל תובע כל כספי העסקה בחולון אשר שולמו.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות בסך 500 ₪.

התשלום יועבר לתובע תוך 30 יום.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ט, 26 ינואר 2019, מוצאי שבת, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יעקב מליקר
נתבע: חברת פרטנר תקשורת בע"מ
שופט :
עורכי דין: