ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב זרדב נגד המוסד לביטוח לאומי :

07 נובמבר 2018
לפני: כבוד השופט תומר סילורה
נציג ציבור (עובדים) גב' שוש ברוך
נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים הופר

התובע:
יעקב זרדב
ע"י ב"כ: עו"ד אבי לסרי

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רונית סגל

החלטה

1. לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה מיום 5.4.2016 כפגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

2. ביום 23.5.2016 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה ובתאריך 26.6.2016 נדחתה התביעה על פי הוראות סעיף 80(1) לחוק בנימוק:

"על פי האמור בסעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי, תאונה שארעה תוך כדי ועקב נסיעתו או הליכתו של מבוטח ממעונו לעבודה או מהעבודה למעונו, תיחשב כתאונה בעבודה".
מעיון בפרטי תביעתך עולה עי התאונה אירעה עדיין בחצר ביתך הפרטי. לפיכך לא ניתן לראות בתאונה זו תאונת עבודה" (נספח 12 לכתב התביעה).

מכאן התביעה שלפנינו.

טענות הצדדים

3. התובע יליד 3.10.1961 בעל עסק לעבודות עפר ועובד כנהג משאית בעסקו.

4. ביום 5.4.2016 במהלך יום העבודה נדלקה נורית התראה במשאית שבבעלותו ובה נהג באותה עת. התובע נסע למחסן שבחצר ביתו על מנת לקחת מיכל שמן ולמלא במשאית. לאחר שלקח את מיכל השמן וצעד לעבר המשאית החליק התובע בחצר הבית ונפגע בברך שמאל. פירוט הפגיעה – בתיעוד הרפואי.

5. הנתבע טען בכתב ההגנה כי התאונה לא אירעה לתובע תוך כדי ו עקב העיסוק של התובע במשלח ידו. לטענתו התובע נפל ונחבל בחצר ביתו שאינה 'רשות הרבים'. לתובע לא אירעה פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק ולא כמשמעותה בסעיף 80(1) לחוק.

6. בדיון מיום 24.9.2017 בפני חברתי כבוד השופטת מאירי נקבעו הפלוגתאות: " האם אירעה לתובע בעבודתו כעצמאי פגיעה בעבודה ביום 5/4/16, בה נפגע בברך שמאל, האם אירעה במעונו כטענת הנתבע, קשר סיבתי ומאזן ההשפעות".

המסגרת המשפטית

7. סעיף 79 לחוק מגדיר תאונת עבודה כ:
"תאונת עבודה - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

8. סעיף 80 לחוק קובע:
רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם -
(1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;

9. סעיף 83 לחוק קובע את חזקת הסיבתיות:
"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".

10. בכדי שתוכר חזקת הסיבתיות יש להוכיח בראש ובראשונה כי ארעה תאונה. הלכה פסוקה היא כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד ונזק או פגיעה מאידך. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות ההכרחיות לעילת התביעה ועל כן על התובע להוכיח עובדה זו (דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד, פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל, פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד, פד"ע ל"א 241).

11. על התובע נטל הראיה להוכיח, כי תוך כדי עבודתו אירע לו "אירוע תאונתי", ועליו להביא, בשלב הראשון, ראשית ראיה שאכן קרה "אירוע תאונתי" בעבודה הקושר את הפגימה לעבודה (דב"ע מז/90-0 צבי שפיר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז, 93). הראיה יכולה להיות ישירה, כזו המועלית על ידי המבוטח עצמו, וככל הנדרש – בסיוע של עדים אחרים אשר נכחו בעת התאונה

מן הכלל אל הפרט

12. האם עלה בידי התובע להוכיח כי ביום 5.4.2016 ארע לו אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו?

13. המבחן הראשוני והיסודי לבחינת קיומו של אירוע "תאונתי" הוא מבחן ה"פתאומיות", משמע כי ניתן לאתר את האירוע במישור הזמן והמקום. זאת, לעומת מחלה אשר את ראשיתה אכן ניתן להגדיר במונחים של זמן ומקום אך תוצאתה באה מהתפתחות הדרגתית (ר' דב"ע נו/103-0 שלמה עטר - המוסד, 20.12.96).

14. מן המסמכים הרפואיים עולה כי התובע נפל וברכו נפגעה כתוצאה מנפילה זו. בין הצדדים מחלוקת: לטענת התובע הוא נפל במהלך העבודה, ואילו הנתבע בחן את השאלה האם אירעה תאונה בדרך מן העבודה - ודחה את התביעה בנימוק שהתאונה אירעה בחצר ביתו של התובע. התובע אינו חולק על כך שנפל בחצר ביתו אלא שלטענתו ביצע עבודתו שם.

15. בדו"חות מיום התאונה ומן האשפוז נכתב כי התובע היה "בדרך לעבודה", דו"ח מד"א (נספח 1' לכתב התביעה). התובע נקלט במחלקה לרפואה דחופה במרכז הרפואי אסף הרופא ביום 5.4.2016 בשעה 15:34, אושפז ונותח. בסיכום האשפוז (נספח 3 לכתב התביעה) שנחתם ביום 7.4.2016 בשעה 14:21 וכך גם בסיכום ביקור במרפאת ברכים מיום 14.4.2016 (נספח 4 לכתב התביעה). וכך גם בהפניה למכון פיזיותרפיה מיום 18.4.2016 (נספח 6 לכתב התביעה ).

16. בתעודה רפואית ראשונה לנפגעי עבודה מיום 18.05.16 נכתב "היחלוק בעבודתו" (הטעות במקור) וכך גם בביקור אצל האורתופד פרופ' אלי שטיינברג מיום 23.08.16 נכתב: "...היה מעורב בתאונה במהלך העבודה..." ובסיכום הביקור אצל דר' יבגני סינקלוניקוב מיום 04.09.16 (נספח 10 לכתב התביעה) נכתב: "נפגע בברך שמאל כתוצאה מנפילה ברחוב לדבריו במהלך העבודה". [ההדגשות הוספו].

17. הלכה היא שבהוכחת האירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה, שהרי פרי הניסיון מלמד כי הרישומים הרפואיים מטעם בית החולים הם מהימנים, מדויקים וכן סביר כי הם מעגנים עובדות נכונות שנמסרו על ידי התובע, המעוניין לקבל את הטיפול הרפואי הנכון (דב"ע מב/0-160 אבו ערב עלי נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 281; דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי נ' שמעון הירשהורן פד"ע כ 349).

עם זאת, ההלכה בעניין משקל האנמנזה רפואית אינה מאיינת ראיות אחרות המונחות בפני בית הדין, האנמנזה היא אחת העדויות והראיות מתוך מכלול הראיות. כמו כן, אין ליתן לאנמנזה משקל מכריע ומוחלט לדחיית התביעה כל אימת שלא מזכיר מבוטח במפורט ובמדויק בהיותו בבית חולים את אירועי העבודה (ב"ל 176/99 גרץ דניאל נגד המוסד לביטוח לאומי,(16.07.02); עב"ל 37/03 משה פרומברג נגד המוסד לביטוח לאומי, (20.07.04)).

18. כבר בזמן אמת מסר התובע, לצוות מד"א ובחדר המיון שהאירוע היה קשור בעבודה. אמנם נראה שהתובע לא דק פורתא ובמסמכים מזמן האירוע נכתב שהיה בדרך אל העבודה ולא במהלכה, אולם במסמכים שנכתבו זמן קצר אחר כך מצוין כי האירוע התרחש בעבודה (ולא בדרך אליה).

19. בתביעה שהוגשה למוסד זמן לא רב לאחר האירוע, ביום 23.5.2016, פירט התובע: "הובלתי מספר הובלות מגני תקווה לקריית האמנים, נורת השמן מנוע נדלקה. הייתי באזור הבית לקחתי שמן מחצר הבית כשיצאתי מהחצר החלקתי לכיוון הרחוב לכיוון המשאית"

20. גרסה דומה מסר התובע לחוקרת המוסד (פרוטוקול החקירה הוגש וסומן נ/1): "...זה קרה ב-5.4.16 בשעה 14:45 בערך. במהלך היום עשיתי 4 נסיעות הובלת (לא ברור) לקרית האמנים ברמלה, בנגלה ה-4 לאחר הפריקה נדלקה לי נורת שמן מנוע, באתי לבית שלי בכדי לקחת פח שמן ולהמשיך בעבודה. באותו יום הבת שלי שטפה את החצר לקראת יום הולדת לנכדה, כשהגעתי לקחתי את פח השמן שנמצא בחצר, לקחתי אותו ויצאתי לכיוון המשאית. היה אחרי שטיפה אך הרצפה עדיין היתה רטובה מעט, החלקתי מהחצר לכיוון הרחוב...." (ע' 1 ש 13 עד ע' 2 ש' 1).

21. התובע העיד בפנינו ומצאנו את עדותו בפנינו אמינה. העדות עולה בקנה אחד עם הכתוב בכתב התביעה ועם הדברים שבפרוטוקול החקירה שנעשתה על ידי חוקרת המוסד. התובע העיד:

ש. מדוע חזרת לביתך?
ת. כי ביצעתי 4 הובלות לקבלן ובנגלה הרביעית לאחר שפירקתי את המשאית נדלקה לי נורת שמן מנוע, חזרתי לכוון המחסן שלי שהוא בחצר ביתי על מנת לקחת את השמן החניתי את המשאית ליד הבית בחניה, נכנסתי מהכניסה של החצר. בחצר יש דלת כניסה והחצר מגודרת, נכנסתי בדלת כניסה של החצר לקחתי גלון שמן של 18 ליטר ויצאתי דרך החניה של החצר לכוון המשאית על מנת למלא שמן. הבת במקרה שטפה את החצר וכשיצאתי מהחצר לכוון המשאית החלקתי בחצר של הבית לכוון בחוץ. בכוון המשאית (ע' 3 ש' 7-1).

22. גרסת התובע נתמכת גם בראיות חיצוניות, התובע הגיש 6 תעודות משלוח מיום 05.04.16 (נספחים 1 ו-2 לתצהיר) על ארבע תעודות מן השעות 6:30, 8:15, 10:20, 12:45 נכתב כי הנהג הוא יעקב (התובע - ת.ס) ועל 2 תעודות נוספות מן השעות 15:40 ו-17:35 נכתב שם אחר של נהג (השם אינו קריא - ת.ס).

23. התובע הצהיר, ותצהירו לא נסתר, כי חוקרת מטעם המוסד צילמה את המחסן בו הוחזקו השמנים והציוד הנוסף של המשאית. החוקרת לא זומנה לעדות על ידי המוסד ולא הוגשו לבית הדין הצילומים שצילמה.

24. במקרה לפנינו קשה לאבחן בין "רשות הפרט" למה שאינו ברשות הפרט משום שבחצר ביתו הפרטי של התובע מוחזק ציוד הנחוץ לעבודה (כפי שעולה מחקירתו, מתצהירו ומעדותו שלא נסתרו). מאחר וקבענו שיש לבחון האם התובע נפגע במהלך העבודה ולא האם נפגע בדרך אל העבודה, ומאחר וחלק מן העבודה מתבצע בביתו. השתכנענו שהתובע נפל בחצר הבית אלא שהעובדה שנפל בחצר ביתו אינה מובילה למסקנה שאין מדובר בתאונת עבודה. מאחר והתובע החזיק בחצר ביתו ציוד הנדרש לעבודתו והוא נפל בחצר ביתו בזמן שנטל מיכל שמן על מנת למלא במשאית, הרי שנפל תוך כדי ועקב עיסוקו.

25. הנתבע מפנה לאשר נפסק בעב"ל 34147-04-17 משה אסרף נ' המוסד לביטוח לאומי, 26.11.17 בנוגע למידת הזיקה הנדרשת על מנת שיתקיים "עקב העבודה" לפי סעיף 79. אין חולק שבתו של התובע שטפה את החצר, לטענת הנתבע אין מדובר בסיכון שנמצא מחוץ לשליטתו של התובע. מאחר וקבענו כי חצר ביתו של התובע משמשת גם לעבודתו הרי ששטיפת הרצפה היא חלק מן הסיכונים הקשורים בעבודה בדומה לעובד שהחליק במשרד על רצפה רטובה.

סוף דבר:

26. במכלול הראיות שהונחו לפנינו בצירוף התרשמותנו ממהימנותו ועקביות ו של גרסת התובע, הנתמכת בראיות – אנו קובעים כי התובע עמד בנטל להוכיח כי ארע לו אירוע תאונתי ביום 5.4.2016 תוך כדי ועקב עבודתו.

27. נוכח קביעת בית הדין יודיע הנתבע עד ליום 20.11.2018 האם הוא מסכים לקבלת התביעה, או שהוא עומד על מינוי מומחה בשאלת קיומו של קשר סיבתי.

ניתנה היום, כ"ט חשוון תשע"ט, (07 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציג ציבור עובדים
מר חיים הופר

תומר סילורה - שופט

נציג ציבור מעסיקים
גב' שוש ברוך


מעורבים
תובע: יעקב זרדב
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: