ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סמא בולוס נגד חנאן חביבאללה :

בפני כבוד הרשם הבכיר ריאד קודסי

תובעת

סמא בולוס

נגד

נתבעים

1.חנאן חביבאללה
2.מנורה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה כספית לתשלום סכום של 57,334 ₪.

העובדות וטענות הצדדים:

ביום 6.4.17 אירעה תאונת דרכים בעיר נצרת עילית, שבה התנגשו רכבי התובעת והנתבעת 1, אשר היה מבוטח אותה עת אצל הנתבעת 2, וכתוצאה מכך נגרמו נזקים לרכב התובעת.

התובעת טוענת כי האחריות בגין התאונה מוטלת על הנתבעת 1 מאחר והיא נהגה בתוך כיכר, לא האטה ולא צייתה לתמרור " האט ותן זכות קדימה", המשיכה בנסיעתה והתנגשה בחזית השמאלית של רכב התובעת וגרמה לנזקים המתוארים בכתב התביעה. על כן, הנתבעות ביחד ולחוד, חייבות לפצות את התובעת בגין נזקיה.

הנתבעת 1 הכחישה את אחריותה לאירוע התאונה וטענה כי, התובעת היא זו שאחראית לאירוע התאונה בשל נהיגה בחוסר זהירות, מאחר ורכב הנתבעת 1 כבר סיים את נסיעתו בכיכר ואילו התובעת נכנסה לצומת מבלי לציית לתמרור שמוצב לפניה לפיו " מעגל תנועה לפניך", נסעה במהירות רבה אשר לא אפשרה לרכב הנתבעות להימנע מהתאונה.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, והתרשמתי מהעדים באופן בלתי אמצעי, נחה דעתי כי יש מקום לקבל את התביעה באופן חלקי;

בהתאם להוראות תקנה 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ינומק פסק הדין בתמצית.

הוכח לפניי כי בכיכר מושא התביעה מוצב תמרור " האט ותן זכות קדימה" שהנתבעת 1 הייתה צריכה לציית לו. ראה תמונות שצורפו לתיק וכן מוצגים נ/1 ו- ת/2.

שוכנעתי בגרסת התובעת כי היא הגיעה לכיכר משמאל, ואילו הנתבעת 1 לא צייתה לתמרור " האט ותן זכות קדימה" והמשיכה בנסיעתה ופגעה ברכב התובעת בצידו השמאלי ( עמ' 1 שורות, 17-18). גרסה זו מתיישבת עם מוקדי הנזק בשני הרכבים, כאשר רכב הנתבעת 1 ניזוק בחלקו הקדמי ורכב התובעת לאורך צדו השמאלי; כמו כן, הגרסה מתיישבת עם מיקום אירוע התאונה מעט אחרי הקו של התמרור, כפי שמסומן בנ/1 ו- ת/2 ( ועדותו של שאהין שצילם את התמונות במצב של ההתנגשות ובטרם הזיזו את הרכבים בעמ' 4-5).וגם עם עדות הנתבעת עצמה שהעידה לפניי בבירור כי היא לא שמה לב כי ישנו תמרור " האט ותן זכות קדימה" (עמ' 6, שורה 10-11) " ש. ביציאה שלך יש שני תמרורי מתן זכות קדימה ושאומרים שאת צריכה להסתכל אם יש רכבים לעצור ואם אין אז לצאת נכון? ת. התמרור היה גבוהה ולא ראיתי אותו, רק הסתכלתי ונכנסתי....". משמע, שהנתבעת יצאה מהכיכר לכביש המשתלב שבו נסעה התובעת והתנגשה ברכבה ללא ששמה לב בכלל שהיה תמרור שמחייב אותה לנהוג בזהירות יתרה ולתת זכות קדימה לרכבים הבאים מימינה.

עדותה של הנתבעת 1 כי היא יצאה לאחר שראתה שאין רכבים ( עמ' 6) אינה מתיישבת עם התמונות שצורפו לתיק לפיהן, מדובר במקום עם שדה ראיה פתוח ועם מספר מכוניות במקום. רכב התובעת לא יכול היה להגיע לכיכר בפתאומיות ללא שהנתבעת 1 מבחינה בו; אילו הייתה מעידה כי, ראתה אותו וכי הוא היה רחוק, הדבר היה יותר מתקבל על הדעת מאשר הטענה כי כלל לא היו רכבים. מדובר בדרך פתוחה, והיה על הנתבעת 1 לנהוג בזהירות ולשים לב לרכבים הבאים מצדו הימני של הכיכר, לא הייתה כל מניעה, ואף הייתה חובה לראות את הרכב של התובעת ולהאט עד שהוא עובר.

גרסת הנתבעת לא הייתה מהימנה וכללה מספר סתירות שפגמו באמינות הנתבעת 1, למשל כשהיא נשאלה מדוע לא הגישה תביעה נגד התובעת בגין הנזקים שנגרמו לרכבה, העידה כי לא היו לה פרטי הנהגת ( עמ' 7, שורה 31) אך, התברר כי פרטי הנהגת היו בידה והיא מסרה אותם לסוכן הביטוח שלה ( עדותה עמ' 8). בנוסף, היא מסרה לחוקר שהגיע לביתה, מטעם התובעת, כי בזמן התאונה היה אתה ברכב המעסיק שלה, אולם בעדותה הכחישה כי היה מישהו אתה ברכב וטענה כי היא פחדה והייתה במצב טראומטי לאחר התאונה ( עמ' 8 שורה 23), עדות זו סותרת את דברי הנתבעת 1 עצמה לפני החוקר וגם עדויות התובעת ( עמ' 1 שורות 19-20 ) ועדות מר שאהין מטעם התובעת שהעיד כי כשהגיע לזירת האירוע, ראה מישהו ברכב הנתבעת 1 ( עמ' 4, שורה 29).

מכל האמור, אני סבור כי הנתבעת 1 המשיכה בנסיעתה בכיכר ללא ששמה לב שקיים תמרור " האט ותן זכות קדימה", וללא שאפשרה לתובעת להמשיך בנסיעתה ועל כן, מדובר ברשלנות וחוסר זהירות שגרמו לרכבה של התובעת נזקים כמתואר על ידי המומחה מטעמה.

אשם תורם: על התובעת החובה לנהוג בזהירות ולהאט בבואה להיכנס לצומת או להתמזגות של כבישים, ולא להמשיך בנסיעתה ללא משים לב למתרחש בכביש, ולכן גם אם אקבל את גרסתה לפיה לא היה לה כל תמרור על כניסה לכיכר ( ראה עדותה עמ' 1, שורות 24-25), היה עליה להאט ולשים לב לתנאי הדרך, כמצוות תקנה 64 לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961. עיון בתמונות שצורפו מלמד כי רכבה של התובעת נדחק אל הכיכר כאשר רכב שנסע מאחוריו היה ממש צמוד אליו, והתובעת נכנסה לכיכר כאשר רכב הנתבעת 1 היה ממש קרוב אליה וסביר להניח כי היא ראתה אותו וידעה כי הוא ממשיך בנסיעתו על אף תמרור מתן זכות הקדימה, יש בהתנהגות זו של התובעת משום תרומה לקרות אירוע התאונה. התרשמתי כי, התובעת יכלה למנוע את התאונה באם הייתה מאטה ואף עוצרת את רכבה משראתה כי הנתבעת 1 ממשיכה בנסיעתה שלא כדין. לאור נסיבות המקרה, יש להטיל על התובעת אשם תורם בשיעור 20%.

הנזק: אני מאשר לתובעת את הנזק כפי שהיא פירטה אותו בעדותה ( עמ' 3, שורות 18-19) בשיעור של 44,000 ₪ ( הסכום שבפועל שולם למוסך לאחר הנחה). בנוסף, לתשלום בגין ירידת ערך בשיעור של 9,612 ₪ לפי קביעת השמאי מטעמה שלא נסתרה, ובנוסף לתשלום שכר טרחת שמאי בשיעור 750 ₪. בסך הכל: 54,362 ₪, בניכוי אשם תורם בשיעור 20%.

סוף דבר:

הנתבעות ישלמו לתובעת סכום של 43,490 ₪ בנוסף להוצאות משפט כולל שכ"ט עו"ד בשיעור של 5,000 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תסגור את התיק ותשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"ט, 27 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סמא בולוס
נתבע: חנאן חביבאללה
שופט :
עורכי דין: