ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה נריה וקנין נגד איציק :

לפני: כבוד השופטת הדס יהלום, סגנית נשיא ה

נציגת ציבור (עובדים) גב' עליזה הרפז

התובעים
1. משה נריה וקנין
ע"י ב"כ: עו"ד ירון אילן
-
הנתבעים

  1. איציק - קול בע"מ
  2. איציק קדוש

ע"י ב"כ עו"ד מורן אדרי

פסק דין

1. התובע הועסק על ידי הנתבעת והגיש תביעה לתשלום הפרשי שכר, שכר עבור עבודה בשעות נוספות, הפרשי פנסיה ורכיבים נוספים.

2. בפנינו העידו התובע ומר יצחק קדוש, הנתבע 2.

בתום שמיעת העדויות ביקש התובע לזמן עד מטעם חברת התוכנה אשר מספקת לנתבעת תוכנת רישום נוכחות של העובדים.
לתיק ביה"ד הוגש תצהירו של מר מיקי ארביטמן מנהל מוצר תחום הסעדה בחברת "פורמולה ריטייל סולושנס בע"מ".
תחילה נקבע מועד לחקירה נגדית של העד , אולם הדיון בוטל והצדדים הגישו סיכומים בכתב.

3. אלה העובדות העולות מחומר הראיות:
א. הנתבעת היא חברה בע"מ המנהלת עסק בתחום שרותי מזון. הנתבעת היא בעלים של מסעדה שם "סורנטו"
ב. התובע הועסק על ידי הנתבעת מיום 19/7/15 ועד סוף פברואר 2016.
ג. שכרו של התובע עמד על 30 ₪ לשעה ולאחר מכן הועלה.

4. נדון להלן בסוגיות השנויות במחלוקת.

5. תפקידו של התובע
בתצהיר התובע נטען שעבד כטבח סו שף לאורך כל התקופה.
מעדותו עלה כי עד לחודש נובמבר 2015 היה טבח.
לאחר מכן עזב את העבודה (הדברים יפורטו בהמשך). לדבריו:
"... איציק הגיע אליי ואמר שאני אהיה סו שף במקום ואעבוד 3 פעמים מהבוקר עד הלילה. זה היה כשחזרתי לעבודה. בנובמבר עבדתי את הימים האחרונים ואז הגיעה בקשה להיות סושף. לפני כן הייתי טבח".

ביום 1/12/15 נחתם הסכם עבודה בו הוגדר תפקידו "סו שף/טבח".
בהסכם נקבע שכר עבודה בסך 6,000 ₪ ועוד תשלום עבור "תוספת גלובלית עבור שעות נוספו ת" בסך 3,700 ₪.
לטענת התובע, כפי שיפורט בהמשך, סכום זה לא שולם לו מעולם.

6. שעות נוספות
בכתב התביעה ובתצהיר טען התובע כי כבר מתחילת העבודה נוכח לדעת שקיים פער בין השכר המשולם לו לבין העבודה שביצע.
בתצהיר טען:

"למרבה הצער כבר בחודש הראשון לעבודתי קרי חודש יולי 2015, המשכורת כפי ששולמה לי ע"י הנתבעת 2 הייתה פחותה בהרבה מהשכר המגיע לי בהתאם לשעות העבודה אותם עבדתי בפועל. תלוש השכר היה תלוש מהמציאות (פיקטיבי) ולא שיקף את שעות עבודתו..."

התובע טען כי עבד במתכונת של שלושה ימי עבודה – 15 שעות ליום ועוד יומיים – 8 שעות ליום. בתצהיר טען כי מדובר בלוח משמרות שנקבע מראש, עוד בתחילת העבודה.

היקף עבודה זה אושר על ידי הנתבע בעדותו:
"היקף העבודה של ההסכם הזה היה לעבוד 6 פעמים בשבוע, משרה מלאה, 3 פעמים בשבוע זה כפולות ויומיים עבודה של בקר...."

7. לטענת התובע, הרישום בכרטיסי העבודה שונה על ידי הנתבעים או מי מהם.
עוד טען כי עבד סה"כ 256 שעות לחודש ותבע הפרשי שכר בהתאם למספר השעות הנ"ל, לכל אחד מחודשי העבודה.

8. בעדותו של התובע נשאל מה היו שעות העבודה שלו והשיב:

" הייתי עובד הרבה שעות אבל איציק מעולם לא הראה לי את השעות כמו שצריך. הייתי אומר לו איציק שכחתי להחתים כרטיס. הוא היה אומר סידרתי טיפלתי והייתי מקבל תלוש אחד לחודשיים שלושה"

התובע נשאל מדוע לא החתים כל הזמן כרטיס והשיב:

"כשנכנסים לעבודה וצריך לסדר גבינות וחלב שעומדים במשמש, היינו נכנסים ישר מהמטבח ומכניסים ישא את הסחורה..."

ובאשר לשעות העבודה העיד שהגיע לעבודה בסביבות 10:00 ועבד לרוב עד 23:00,24:00 או 1:00 בלילה.
התובע נשאל לגבי שעות העבודה שלטענתו עבד – 256 שעות, אל מול השעות הרשומות בדוחות – 140 שעות, 194 שעות. לדבריו:
"הדוחות האלה לא אמיתיים. יש פה הרבה דברים חסרים. בהתחלה המשכורת היתה יותר נמוכה לשעה ולכן זה היה פחות מורגש. גם אם אני אעבוד הרבה שעות על משכורת נמוכה זה פחות מורגש".

התובע טען שאין לו רישום של שעות העבודה שעבד בפועל. ואולם על פי עדותו, היה בידיו רישום כאמור בזמן העבודה. כך העיד:

"תמיד הייתי מדווח לו בסוף החודש על גבי פיתקית וגם במחשב היה יוצא. אם הייתי מחסיר יום הייתי מביא לו פתקית והייתי מבקש שישלים לי".

9. מר איציק קדוש העיד כי עד לחודש נובמבר המשכורת היתה שעתית ואילו החל מנובמבר שולמה משכורת חודשית.
עוד העיד ששעון העבודה ממוקם "מטר מהכניסה למטבח" וכי רק העובדים מעדכנים את השעון ולו עצמו אין גישה אליו.

10. בתום הדיון ביקשה ב"כ התובע לזמן לעדות נציג מטעם החברה שמפתחת ומשווקת את התוכנה שעימה עובדת המסעדה, לרבות דיווח שעות של העובדים.
לתיק הוגש תצהירו של מר מיקי ארביטמן, מנהל מוצר תחום הסעדה בחברת "פורמולה ריטייל סולושנס בע"מ".
על פי דברי העד, בתוכנה יש ארבע שדות, חלקם ניתנ ים לשינוי על ידי "המשרד האחורי" וחלק ם אינ ם ניתנ ים לש ינוי.
כך נכתב בתצהיר:

"3. בתוכנה קיימות 4 שדות שונים המתייחסים לזמני הנוכחות של העובדים, אשר בחלקם ניתן לבצע שינוי, בדיעבד ממערכת הניהול ("משרד אחורי"). להלן הפירוט השדות הנתונים:

3.1. משעה – השעה בה העובד החתים כניסה בתוכנה. שדה זה אינו ניתן לשינוי מהמהשרד האחורי.

3.2 בפועל משעה – שעת כניסה על פיה יחושבו שעות הנוכחות של העובד. שדה זה ניתן לתיקון בדיעבד מהמשרד האחורי.

3.3 עד שעת – השעה בה העובד החתים עצמאית נוכחות יציאה בתוכנה. שדה זה אינו ניתן לשינוי מהמשרד האחורי.

3.4 בפועל עד שעה – שעת יציאה על פיה יחושבו שעות הנוכחות של העובד. שדה זה ניתן לתיקון בדיעבד מהמשרד האחורי.

4. כמפורט לעיל, בתוכנה ניתן לשנות את זמני הנוכחות ל"שעות בפועל" אך לא ניתן לשנות את נתון שעת הנוכחות שבוצעה עצמאית על ידי העברת כרטיס העובד בתוכנה".

11. בדוחות הנוכחות שהוגשו מטעם הנתבעים, מופיעים שני טורים בלבד: "בפועל" ו- "בפועל עד" .
בנוסף מופיע טור מסכם שכותרתו "שעות".
טוען התובע כי טורים אלה, על פי תצהירו של מר ארביטסמן, ניתנים לשינוי על ידי המעסיק ואכן שונו בפועל.

עיון בדוחות שצורפו מעלה:
בחודש אוגוסט 2015 –
התובע עבד ברוב בימים 9-10 שעות. יומיים בלבד עבד 14-15 שעות, סה"כ 199 שעות.

בחודש ספטמבר 2015 –
התובע עבד 7-8 שעות וימים בודדים עבד 10-12 שעות, סה"כ 148 שעות .

בחודש דצמבר 2015 –
התובע עבד בחלק מהימים 13-15 שעות ובחלקם 6-7 שעות, סה"כ 292 שעות.

בחודש ינואר 2016 –
התובע עבד בחלק מהימים 13-15 שעות ובחלקם 4-7 שעות סה"כ 235 שעות.

התובע נשאל על ידי בית הדין:

"ש. אתה מחתים כרטיס בכניסה וביציאה עם קוד שלך, על ימים שהחתמת בכניסה וביציאה יש לך טענות?
ת. קיבלתי תשלום רגיל על השעות שעבדתי אבל לא קיבלתי שעות נוספות".

12. לאחר ששמענו את עדות התובע והנתבע, אנו קובעות כי התובע לא הוכיח שעבד בפועל יותר שעות מאלה שנרשמו בדוחות השעות.
נפרט טעמנו להלן.

התובע העיד שהחתים כרטיס מידי יום עבודה.
התובע העיד שלעיתים קרובות שכח להחתים כרטיס וכי במקרה כזה היה מדווח לנתבע בפתקית את השעות שעבד והנתבע היה מכניס את הדיווח למחשב.
התובע לא הביא דוגמאות לפתקיות כאמור וכן לא הצביע על יום ספציפי שבו דווח על שעות מסויימות בעוד שלטענתו עבד בשעות אחרות.
התובע לא הביא לעדות עובדים אחרים שיעידו כי גם אצלם יש שוני בין ה שעות שעבדו בפועל לבין השעות שבדוח.
התובע אישר שקיבל תשלום על כל השעות שעבד אולם לטענתו, לא קיבל שעות נוספות.
העובדה שהשעות "בפועל" ניתנות לשינוי על ידי ה מעסיק, כפי שהצהיר נציג חברת פורמולה, אין משמעה שהמעס יק שינה את השעות בפועל.

13. על פי תיקון 24 לחוק הגנת השכר, על המעסיק לערוך רישום של שעות העבודה של העובדים, בשעון נוכחות.
המעסיק פעל כן במקרה הנוכחי.
ככל שהתובע טוען כי השעות שנרשמו אינן משקפות את השעות שעבד בפועל, עליו נטל ההוכחה. כאמור, נטל זה לא הורם.

עוד נציין כי התובע דורש תשלום עבור 256 שעות לחודש, ללא אבחנה בימי העבודה באותו חודש, בחגים וכיו"ב. כמו כן דרש תשלום כאמור עבור חודש נובמבר 2015 , אף שהודה כי במרבית החודש כלל לא עבד.
לאור האמור, התביעה להפרשי שעות נוספות כפי שנתבעה, נדחית.

14. על אף האמור, בדיקה של דוחות הנוכחות אל מול תלושי השכר, מעלה כי התובע לא ק יבל את מלוא התשלום המגיע לו עבור אותם חודשים שבהם עבד שעות נוספות.

כך, בחודש אוגוסט 2015 עבד 199 שעות ואילו בתלוש השכר מופיע תשלום על 195 שעות בלבד, ללא תגמול על עבודה בשעות נוספות.

בחודש דצמבר 2015 עבד 292 שעות ואילו בתלוש מופיע תשלום על 222 שעות בלבד, ללא תגמול על עבודה ב שעות נוספות.

15. התובע בעדותו אישר שקיבל תשלום על כל השעות שעבד אך לא קיבל שעות נוספות. הדבר אכן עולה מתלושי השכר.
לאור האמור, זכאי לתשלום עבוד עבודה בשעות נוספות.

16. התובע לא ערך תחשיב מדויק של הפרשי שכר והשעות הנוספות, אף שמרבית דוחות הנוכחות עמדו בפניו.

17. בהתאם לנתונים שהובאו בפנינו, להלן הפרשי שכר ושעות נוספות.

חודש יולי 2015:
שעות בדו"ח נוכחות- 87.57
שעות בתלוש- 84.8
הפרש שעות שלא שולם 3 שעות, סה"כ 90 ₪.
בהתאם לדו"ח, התובע עבד כ-5 שעות נוספות ולפיכך זכאי לתוספת עבור עבודה בשעות נוספות (25%) – 37.5 ש"ח.
סה"כ לחודש 7/15 - 127.5 ₪.

חודש אוגוסט 2015
שעות בדו"ח נוכחות- 199.31
שעות בתלוש- 195 שעות.
הפרש שעות – 4.3 שעות. סה"כ לתשלום 129 ש"ח.
התובע עבד כ-6 שעות נוספות בערך 25% ועוד כ-4 שעות בערך 50% סה"כ 105 ש"ח.
סה"כ לחודש 8/15 – 234 ₪.

חודש ספטמבר 2015
שעות בדוח נוכחות- 148.5
שעות בתלוש השכר- 160
בתלוש זה שולמו שעות בעודף ולכן לא יחושב תשלום עבור שעות נוספות.

חודש אוקטובר 2015
בחודש זה לא הוצג דוח נוכחות.
בתלוש השכר נרשם 177.45 שעות, שהן פחות מהיקף משרה מלאה.
לפיכך עבור חודש זה לא יחושבו שעות נוספות.

חודש נובמבר 2015
שעות בדוח נוכחות- 55
שעות בתלוש השכר- 53.5
הפרש שעות 1.5 (לפי 32 ₪) סה"כ 48 ש"ח.
בחודש זה היו יומיים שבהם התובע עבד כ-14 שעות. בגינם זכאי להפרש עבור 4 ש"נ לפי 25% ועוד שעתיים לפי 50% סה"כ 60 ש"ח.
סה"כ לחודש 11/15 – 108 ₪.

חודש דצמבר 2015
שעות בדוח נוכחות - 291.8
שעות בתלוש- 222
הפרשי שעות לתשלום – 69 שעות לפי 35 ₪ לשעה סה"כ 2,415 ₪.
שעות 25% - 44 שעות, שעות 50% - 69 שעות, לתשלום 385 ₪ ועוד 1,207 ₪ סה"כ 1,592 ₪.
סה"כ לחודש 12/15 – 5,214 ₪.

חודש ינואר 2016
שעות בדוח- 236 שעות
שעות בתלוש- 223 שעות
הפרשי שעות לתשלום - 13 שעות לפי 35 ש"נ לשעה סה"כ 455 ₪.
סה"כ שעות 25% - 44 שעות, סה"כ שעות 50% - 6 שעות. לתשלום 385 ₪ ועוד 105 ₪ סה"כ 490 ₪.
סה"כ לחודש 1/16 – 1,330 ₪.

חודש פברואר 2016
שעות בדוח- 140.57
שעות בתלוש- 223
בחודש זה לא קיימים הפרשי שכר מששולמו מעל השעות שעבד.

18. הנתבעת טענה, אף כי במרומז, כי החל מחודש דצמבר 2015, בהתאם להסכם העבודה, שולמו שעות נוספות גלובליות.

עיון בתלושי השכר מעלה כי הסכום ששולם לתובע בפועל, אינו תואם את הסכום שנקבע בהסכם העבודה. בהסכם נקבע שכר בסך 6,000 ₪ ושעות נוספות גלובליות בסך 3,700 ₪. לעומת זאת בתלושים החל מחודש 12/15 נרשם שכר עבודה מחושב לפי 35 ₪ לשעה עבור 223 שעות סה"כ 8,758 ₪, ללא אבחנה בין שכר עבודה לבין שעות נוספות גלובליות.

מטעם זה, חושבו שעות נוספות החל מחודש דצמבר 2015, על פי השכר השעתי בסך 35 ₪, כמפורט בתלושים, ולא על פי האמור בהסכם העבודה.

19. סוף דבר, התובע זכאי לתשלום עבור הפרשי שכר ושעות נוספות בסך 7,014 ₪.

20. הפסקה בעבודה בחודש נובמבר 2015
התובע אישר בעדותו שעזב את העבודה בתחילת חודש נובמבר 2015, ביום 9/11/15 וחזר ביום 26/11/15.
תחילה טען:
"זה היה במהלך החודש, פשוט עבדתי פחות, פחות ימים. אני מסתכל בדוח השעות לחודש נו במבר ואפשר לראות שהפחתתי משמעותית יחסית.... היו לי ימי מחלה כאלה והגשתי טפסים ..."

ואולם בהמשך עדותו אישר שעזב את העבודה בתחילת החודש וחזר בסיומו:
"... זה היה כשחזרתי לעבודה. בנובמבר עבדתי את הימים האחרונים ואז הגיעה בקשה להיות סו שף..."

כאמור, בעת חזרתו הפך להיות סו שף ונחתם עימו הסכם עבודה בו סוכם על שכר חודשי.

21. נסיבות סיום יחסי עובד ומעסיק בחודש פברואר 2016 בכל הנוגע לסיום העבודה בחודש פברואר 2016 , התובע טען שפוטר על ידי איציק קדוש .
בעדותו אמר:
"זה היה בשעות הצהריים, באתי לאיציק ואמרתי שחסר לי כסף. הוא לא היה מוכן לשלם לי שעות נוספות ושום דבר. אמרתי לו שאני רוצה את מה שמגיע לי ושזה לא יגמר ככה והוא אמר אתה לא מאיים עליי. אני מבחנתי יכול לעבוד לבד, יש פה כמה דלתות ותבחר אחת ותצא ממנה.

ש. ומה עשית?
ת. מה שהוא אמר, הלכתי...."

התובע אישר כי במועד בו הסתיימו יחסי עובד ומעביד, נשאר במסעדה שף אחד בלבד , שהיה עובד חדש.

22. הנתבע הכחיש כי התובע פנה אליו לגבי שעות העבודה.
באשר לנסיבות הפסקת העבודה, טען שלא הוא פיטר את התובע וכן טען שלא היה הגיון שיפטר, שכן השף עזב את המסעדה והתובע נותר היחיד שהכיר את המטבח ואת המתכונים של המסעדה.
לדבריו, כשהתובע עזב התחילה הנתבעת לגייס עובדים לרבות עובד שגוייס ביום שבו התובע עזב, ועל התובע היה ללמד אותו את העבודה.
לדבריו:
"אני לא אשלח עובד שמכיר את המטבח הביתה ברגע שאין לי אף אחד שיודע את הרכבי המנות".

23. כעולה מהראיות, אין זו הפעם הראשונה שבה התובע עוזב את העבודה על דעת עצמו. כך עשה גם בחודש נובמבר 2015, כמובא לעיל.
סיכום הראיות מעלה כי התובע לא הוכיח שפוטר על ידי הנתבעת.
הנטל להוכיח פיטורים, מוטל על כתפי התובע. למעט עדותו שלו, התובע לא הביא עדות נוספת כלשהי או ראיה, התומכות בטענתו שפוטר על ידי הנתבע.
לפיכך, הטענה לפיטורים נדחית.

משהתובע לא הוכיח שפוטר, אינו זכאי לדמי הודעה מוקדמת.

24. פדיון חופש
התובע דורש תשלום על 14 ימי חופש. התובע מפנה להוראות חוק חופשה שנתית.
משהתובע עבד בפועל במשך 7.5 חודשים, זכאי לפדיון עבור 7.5 ימים בלבד.
נציין כי בחודש נובמבר התובע עבד בחלק מהחודש ולכן בחודש זה נרשם שעבד חצי חודש.
בהתאם לשכר האחרון כעולה מתלושי השכר – 8,758 ₪, זכאי ל-2,625 ₪ כפדיון חופש.
במאמר מוסגר נציין כי הנתבעת הנפיקה לתובע תלוש שכר בחודש נובמבר 2016 (לאחר הגשת התביעה) ובו נרשם פדיון חופש בסך 2,299 ₪ וקיזוז הודעה מוקדמת.
נוכח קביעתנו, זכאי התובע לפדיון חופש בסכום שתבע – 2,560 ₪.

25. דמי חג
התובע דורש תשלום עבור ארבעה ימי חג. לטענתו, בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף אולמות וגני אירועים בישראל, זכאי הוא לדמי חג החל מחודש העבודה הראשון.

הנתבעת טענה כי אינה אולם או גן אירועים ולכן הוראות צו ההרחבה הנ"ל אינן חלות עליה.
בתצהיר הנתבעת נטען כי מדובר במסעדה.
הנתבע לא נחקר על האמור בתצהירו בעניין זה. התובע לא סתר את דברי העד ולא הוכיח כי מדובר באולם אירועים או בגן אירועים. לפיכך, הוראות צו ההרחבה הנ"ל אינן חלות על התובע.

26. ימי החג הנתבעים, חלו בשלושת חודשי העבודה הראשונים.
לפיכך, התביעה לימי חג נדחית.

27. פנסיה
הנתבעת לא ביטחה את התובע בקרן פנסיה, זאת בניגוד להוראות צו ההרחבה הכללי במשק בעניין פנסיית חובה.
בחודשים דצמבר 2015, ינואר ופברואר 2016 הופחתו סכומים משכרו של התובע ברכיב זה, אולם הסכומים לא הועברו ליעדם. מדובר בסכום כולל בסך 1,515 ₪. סכום זה על הנתבעת להשיב לתובע.
הנתבעת השיבה לתובע סך 1,931 ₪.

28. משהתובע לא הוכיח כי היתה לו קרן פנסיה קיימת בעת שהתחיל לעבוד, זכאי התובע לפיצוי חלף הפרשה לפנסיה, החל מחודש דצמבר 2015.
שכרו מחודש 12/15 ועד לסיום העבודה עומד על 26,500 ₪.
התובע זכאי לפיצוי בגין רכיב תגמולים ורכיב פיצויים (12%) סה"כ 3,180 ₪.

29. סוף דבר, התובע זכאי לסך 1,515 ₪ שקוזזו משכרו ועוד סך 3,180 ₪, סה"כ 4,695 ₪.
בניכוי 1,931 ₪ ששולמו לאחר הגשת התביעה, סה"כ לתשלום - 2,764 ₪.

30. טענת קיזוז
משהתובע התפטר ללא מתן הודעה מוקדמת ונוכח טענת הנתבעת כי התפטרותו גרמה נזק שכן לא נותרו במקום העבודה טבחים מנוסים, הרי שיש לקזז מכל סכום שיגיע לתובע דמי הודעה מוקדמת, בהתאם לסכום המופיע בתלוש 11/16 - 2,808 ₪.

31. הרמת מסך
בכתב התביעה לא נענו כלל טענות בנוגע להרמת מסך.
הנתבע לא נשאל שאלה כלשהי לגבי היותו בעל מניות או מנהל בחברה או שאלה אחרת כלשהי שעניינה הרמת מסך ההתאגדות.
בסיכומי התובע נטען באופן סתמי כי יש לחייב את הנתבע, כבעל מניות ומנהל, בחובות החברה הנתבעת.

בעניין ע"ע (ארצי) 14306-06-14 תמנון מוקד הגליל בע"מ נ' שוטה אפרומשווילי (מיום 10/12/15) נקבע:
"... לאחר שבחנו את כלל טענות הצדדים ועיינו בכלל חומר התיק הגענו למסקנה כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת שיש בה כדי לתמוך בנימוק לענין העדר אבחנה בישויות המשפטיות – המערערות 1 ו- 2 והמערער 4. לעניין זה, העילות להרמת המסך מפורטות בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999, כפי שתוקן בתיקון מס' 3 לחוק.
במקרה שלפנינו לא הובאו ראיות לכך שהמערערות נועדו או שימשו להונאת או לקיפוח המשיב או כי המערערות נוהלו תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתן לפרוע את חובותיהן.
יצויין כי העובדה שהמערערות פעלו במסגרת של אשכול חברות, שהן בבעלות ובניהול המערער 4, ומשרדיהן מצויים באותו מען – איננה מהווה תשתית ראייתית מספקת לצורך הרמת מסך ההתאגדות.
אף לא מצאנו כי די בעובדת אי תשלומן של זכויותיו הסוציאליות של המשיב, כשלעצמה, כדי להצדיק הרמת מסך בנסיבות העניין" .

וכן בעניין בר"ע 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ ואח' – Admariam Gavr Negouse (מיום 13/11/16) שם נקבע:

"לא הוכחה עילה להרמת מסך: מעבר לכך שלא הוברר מדוע יש לחייב דווקא את המבקש בחיובי החברה, דעתנו היא שלא הוכח כי לפנינו מקרה חריג של שימוש לרעה באישיות הנפרדת של התאגיד כנדרש בסעיף 6 לחוק החברות.

אמנם מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי עולה תמונה מדאיגה בנוגע לאופן שבו העסיקה החברה את המשיב. בין היתר, באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות, ובהנפקת תלושי שכר פיקטיביים.
עם זאת לא הונחה לפני בית הדין האזורי תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו. כך גם לא הוכח כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, וזאת חרף קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים.

במקרה שלפנינו לא התרשמנו כי אי תשלום הזכויות סוציאליות למשיב מצדיק להרים את מסך ההתאגדות של החברה".

32. בהעדר עילה להרמת מסך ובהעדר טיעון של ממש בעניין זה, התביעה נגד נתבע 2 נדחית.

33. סוף דבר
התביעה מתקבלת באופן חלקי.
הנתבעת תשלם לתובע:
א. הפרשי שכר ושעות נוספות בסך 7,014 ₪.
ב. פדיון חופש בסך 2,560 ₪.
ג. פיצוי אי הפרשה לפנסיה בסך 2,764 ₪.
הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

34. מהסכומים הנ"ל יקוזז בסך 2,808 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

35. התביעה נגד נתבע 2 נדחית.

36. בשים לב לדחיית חלק הארי של התביעה, דחיית התביעה נגד נתבע 2 ואי עריכת תחשיב שעות נוספות כנדרש, אנו קובעים כי אף שהתביעה התקבלה, יש לחייב את התובע בתשלום הוצאות משפט.
לאור האמור לעיל ולהליכים שהתקיימו בתיק, ישא התובע בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪, צמודים כחוק מהיום.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"ט, (27 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת ציבור גב' הרפז

הדס יהלום, סגנית נשיאה

קלדנית: א.כ.


מעורבים
תובע: משה נריה וקנין
נתבע: איציק
שופט :
עורכי דין: