ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דפנה לביא נגד הודיה ישראלוב :

לפני כבוד ה רשמת הבכירה ליאת ירון

תובעת

דפנה לביא

נגד

נתבעת

הודיה ישראלוב

פסק דין

האם על הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא סכום שכר הטרחה בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 19.5.16 – זו השאלה הטעונה הכרעה.

ההליכים שקדמו למתן פסק הדין ועובדות שאינן שנויות במחלוקת

ראשיתו של ההליך בתביעה על סכום קצוב בסך של 13,655 ₪ שהגישה התובעת ללשכת ההוצאה לפועל בהתאם לסעיף 81 א1 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967.
הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע התביעה וזו הועברה לבית המשפט.
ביום 9.7.17 התקיים דיון בהתנגדות, בסופו ניתנה לנתבעת רשות להתגונן.
לאחר מכן התקיימו ישיבה מקדמית וישיבת הוכחות, הוגשו סיכומי הצדדים וכעת בשלה העת למתן פסק הדין.

אין מחלוקת, כי ביום 17.5.16 התקיימה בין הצדדים פגישה שעניינה בחינת אפשרות ייצוג הנתבעת על ידי התובעת בקשר להליכים משפטיים בתחום דיני האישות בין הנתבעת לבעלה לשעבר ( להלן: "פגישת הייעוץ").
עוד אין מחלוקת, כי ביום 19.5.16 חתמה הנתבעת על " כתב התחייבות לתשלום שכר טרחה" (להלן: "הסכם שכר הטרחה"), במסגרתו נקבע, בין היתר, כי בעבור הכנת הסכם גירושין "כולל: יעוץ, משא ומתן עם הצד שכנגד, החלפת טיוטות, פגישות וליווי לדיון אישור הסכם" ישולם לתובעת על ידי הנתבעת הסך של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ ( ובסך הכל 8,190 ₪) וכי סכום זה אכן שולם ( להלן: "סעיף 2 להסכם שכר הטרחה").
בהסכם שכר הטרחה נקבע כי ככל שההליך לא יסתיים בהסכם גירושין, ישולם לתובעת שכר טרחה נוסף בסך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ וכי "סעיף זה יחול עם הגשת כתב/י הגנה ו/או הגשת תביע/ות ( שכר הטרחה בסעיף זה ישולם ב-3 תשלומים לכל היותר) בכל הכרוך להליך הגירושין בין הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני ולרבות סוגית משמורת ומזונות הקטינים" (להלן: "סעיף 3 להסכם שכר הטרחה").
עוד נקבע בהסכם שכר הטרחה, כי הנתבעת תישא באגרות, הוצאות משפט, "דואר רשום וכיו"ב בנפרד" (סעיף 8 להסכם שכר הטרחה ), כי "הייצוג הינו עד למתן פס"ד בביהמ"ש/בית הדין הרבני או הגעה להסכם והכל לפי המוקדם מבין המועדים הנ"ל" ( סעיף 10 להסכם שכר הטרחה) וכי ככל שהנתבעת תבקש מכל סיבה שהיא להפסיק את הייצוג המשפטי, תחויב "בשכר הטרחה הבסיסי במלואו" ( להלן: "סעיף 6 להסכם שכר הטרחה").

התובעת הכינה טיוטת הסכם גירושין ( להלן: "טיוטת הסכם הגירושין" – נספח 4 לתצהיר התובעת), אלא שבסופו של יום לא נפתח בבית המשפט תיק לשם אישורו ובהמשך הוכנו על ידי התובעת תביעה למזונות ילדים ותביעה למשמורת, שכפי שיפורט בהמשך הדברים- הוגשו לבית המשפט לענייני משפחה ( להלן: "התביעות למזונות ומשמורת").
בגין האמור, שולם לתובעת סך נוסף של 8,547 ₪ בתוספת מע"מ (10,000 ₪ כולל מע"מ) מתוך הסך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ הקבוע בסעיף 3 להסכם שכר הטרחה.

ביום 31.7.16 הודיעה הנתבעת לתובעת, באמצעות אילנית ( אשת אביה של הנתבעת), כי היא אינה מעוניינת עוד בייצוג על ידי התובעת. כן אין חולק, כי הנתבעת שכרה שירותיו של עו"ד אחר וכי ביום 8.8.16 נחתם הסכם גירושין בין התובעת לבעלה לשעבר ( להלן: "הסכם הגירושין" - נספח 16 לתצהיר התובעת).

טענות הצדדים

טענות התובעת

התובעת, שתמכה טענותיה בתצהירה, טוענת כי הסכם שכר הטרחה נחתם יומיים לאחר שהתקיימה פגישת הייעוץ ולאחר שהנתבעת שקלה היטב האם להתקשר עימה לשם ייצוגה על ידה, ובמסגרת זו אף התייעצה עם אביה ואשתו.

עוד טוענת התובעת, כי עמדה במלוא התחייבויותיה בהתאם להסכם שכר הטרחה ובכלל זה הכינה את טיוטת הסכם הגירושין ובהמשך, עת בעלה לשעבר של התובעת חזר בו מההסכמות שהושגו, לבקשת הנתבעת, הוכנו התביעות למזונות ומשמורת, שהוגשו לבית המשפט לענייני משפחה ביום 19.6.16.

התובעת מוסיפה, כי לאחר הגשת התביעות, יצרה עימה קשר הנתבעת לשם בחינת אפשרות לסיים המחלוקת עם בעלה לשעבר בפשרה ונקבעה בעניין פגישה במשרדה, אליה התבקשה הנתבעת להגיע עם שיקים על יתרת סכום שכר הטרחה, וחרף אי תשלום מלוא הסכום בהתאם להסכם, המשיכה היא לייצג את הנתבעת תוך ניסיונות ומאמצים להגעה להסכם כולל.

לטענתה, ביום 29.7.16 ( יום שישי בשבוע) בשעות אחר הצהריים התקשרה אליה הנתבעת אלא שלא יכולה היתה לקיים עימה שיחה מחמת שסעדה את דודתה החולה, ומשכך שלחה לנתבעת מסרון בו בקשה לברר "אם מדובר במשהו דחוף" כאשר הנתבעת הודיעה לה כי "הגישה תלונה במשטרה בעניין הקשור לרכב בשימושה ושאינו על שמה. מאחר שהנתבעת הודיעה לי כבאת כוחה על תלונה שהגישה בדיעבד ולא בפעם הראשונה – הרי שהמעשה כבר נעשה והשבתי לה כי השיחה בינינו בהחלט יכולה לחכות ליום א'" (סעיף 24 לתצהיר התובעת).

כשיצרה קשר עם הנתבעת ביום 31.7.16, הביעה האחרונה מורת רוחה מכך שהתובעת לא ענתה לשיחת הטלפון מיום 29.7.16 ועוד באותו היום הודיעה לה, באמצעות אשת אביה, כי היא מבקשת שתחדול לייצגה.

לטענת התובעת, הנתבעת הפסיקה את הייצוג מספר ימים טרם אישור הסכם הגירושין, שזהה כמעט לחלוטין לטיוטת הסכם הגירושין, והתקשרה עם עו"ד אחר משיקולי כדאיות כלכלית על מנת לחמוק מתשלום שכר הטרחה בהתאם להסכם שכר הטרחה.

התובעת מוסיפה, כי בנסיבות המפורטות לעיל, הפרה הנתבעת את הסכם שכר הטרחה וכי בהתאם לסעיף 6 להסכם שכר הטרחה, הרי שעליה לשלם את יתרת שכר הטרחה שלא שולמה על ידה בסך של 13,400 ₪ (11,453 ₪ בצירוף מע"מ). כמו כן, בשל העובדה שהתקיימו שני דיונים " בעניין צו הרחקה", שלא הובאו בחשבון במסגרת הסכם שכר הטרחה, שכן לא ניתן היה לצפותם מראש, על הנתבעת לשלם לה סך של 255 ₪ (1,500 ₪ בתוספת מע"מ בקיזוז סך של 1,500 ₪ ששולם על ידי הנתבעת). בנוסף, נתבע סכום ההוצאות ששולמו על ידי התובעת בגין פתיחת תיק ההוצאה לפועל בסך של 138 ₪, עלות השלמת אגרת בית משפט בסך של 238.66 ₪ ועלות שליחויות בסך של 351 ₪.

התובעת מוסיפה, כי הגישה תביעות נוספות לבית הדין הרבני בגינן לא נחתם הסכם שכר טרחה ומשכך, אין שכר הטרחה בגינן נתבע במסגרת ההליך דנן אך היא שומרת על זכותה לתבוע שכר טרחתה בגין האמור.

טענות הנתבעת

הנתבעת, שתמכה טענותיה בתצהירה, טוענת כי הסכם שכר הטרחה נוסח על ידי התובעת, תוך שהיא חתמה עליו במצב נפשי קשה ביותר ומתוך אמון מוחלט בתובעת, אלא שבסופו של יום לא נעשה על ידי התובעת שום " דבר ממשי" ושולם לה " עבור לא כלום", תוך שהנתבעת נדרשה לשכור שירותיו של עו"ד אחר תחת שירותי התובעת, בעבורם שילמה לעוה"ד שכר טרחה בסך של 7,585 ₪ ( סעיפים 3 ו- 5 לסיכומי הנתבעת).

הנתבעת מוסיפה, כי כבר בסמוך לאחר חתימת הסכם שכר הטרחה, היו חילוקי דעות בינה לבין התובעת והגם שהאחרונה הכינה את טיוטת הסכם הגירושין, במקביל נתנה לנתבעת עצות "שהביאו אותי ליצור מצב אווירה לוחמנית מול בן זוגי" והכל במטרה להביא לכך שהנתבעת תידרש לשלם שכר טרחה נוסף ( סעיף 3 ב. לתצהיר הנתבעת).

בהקשר זה, טוענת הנתבעת כי אותן עצות של התובעת גררו אחריהן מריבות עם בעלה לשעבר "שגם גרמו לחשש להתנהלות אלימה שהצריכה הזמנת משטרה וכו'" ( סעיף 4 לתצהיר הנתבעת).

עוד טוענת הנתבעת, כי היתה במצב נפשי קשה וסבלה מאוד בשל הסכסוך עם בעלה לשעבר, תוך שנדרשה להתמודד גם עם חילוקי הדעות עם התובעת וכי התובעת ניצלה מצבה האמור תוך ש"לחצה עלי שצריך להגיש מיד תביעות לבית המשפט" ( סעיף 6 לתצהיר הנתבעת), וכי בדיעבד התברר לה כי כל מטרתה של התובעת היתה קבלת שכר טרחה נוסף עבור עבודה נוספת כביכול.

כן טוענת הנתבעת, כי עת בני משפחתה הבחינו במצבה הנפשי הקשה, ביקשו ממנה לנתק קשר עם התובעת ולהעביר הטיפול לעו"ד אחר, כאשר זמן קצר לאחר העברת הטיפול לעוה"ד נחתם הסכם הגירושין "וכל המצב הנורא אליו נקלעתי בעטיה של התובעת, נגמר" (סעיף 8 לתצהיר הנתבעת).

לטענת הנתבעת, הגם שהתובעת לא עשתה דבר מעשי בקשר עם השירות משפטי למעט הכנת מסמכים שטיבם לא ידוע לנתבעת, שולם לתובעת הסך של 18,190 ₪ כאשר ממילא לא היתה זכאית לסכום האמור. בהקשר זה נטען על ידי הנתבעת, כי התובעת אכן הכינה טיוטת הסכם גירושין אלא ששעה שבהסכם שכר הטרחה נקבע כי הסך של 7,000 ₪ בצירוף מע"מ ישולם עבור הכנת הסכם הגירושין לרבות ליווי לדיון אישור ההסכם, ובהינתן שלא התקיים דיון לאישור ההסכם, לא היתה זכאית למלוא תשלום הסכום האמור.

באשר לאי תשלום מלוא שכר הטרחה הקבוע בסעיף 3 להסכם שכר הטרחה, טוענת הנתבעת כי בהסכם שכר הטרחה נקבע כי הסך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ ישולם לתובעת בגין שירות מלא ביחס לכל הכרוך בהליך הגירושין וכי נקבע כי הייצוג הינו עד למתן פסק דין כאשר בפועל "פעילות התובעת בעניין, כטיפה בים, אפילו לא תחילת הדרך" ( עמ' 4 לסיכומי הנתבעת).

בנסיבות אלה, ועת לטענת הנתבעת, ניתן לה ייעוץ כושל בניגוד לחובת הנאמנות המוטלת על התובעת כעורכת הדין שלה, ועת מלוא השירות לא ניתן לה, הרי שאין לחייבה לשלם לתובעת סכום נוסף כלשהו.

באשר לקבוע בסעיף 6 להסכם שכר הטרחה, בו נקבע כי אם תבקש הנתבעת מכל סיבה שהיא להפסיק את הייצוג המשפטי, תחויב "בשכר הטרחה הבסיסי במלואו", טוענת הנתבעת כי שעה שבהסכם אין הגדרה מהו " שכר הטרחה הבסיסי", ובהינתן שבהסכם שכר הטרחה נקבע כי התשלום עבור הגשת התביעות וניהול הליכי הגירושין בבית המשפט הינו תשלום נוסף, הרי שיש לפרש את " שכר הטרחה הבסיסי" כשכר הטרחה בסך של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ (8,190 ₪), בהתאם לסעיף 2 להסכם שכר הטרחה, ושעה שסכום זה שולם לתובעת במלואו, הרי שממילא אין היא זכאית לקבל תשלום נוסף ועליה לפצות את הנתבעת בגין הנזקים שגרמה לה, עת שולמו לה תשלומים עודפים ועת נאלצה הנתבעת לשכור שירותיו של עו"ד אחר.

הכרעה

אקדים אחרית לראשית ואציין כי לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בסיכומים מטעמם, ראיתי לקבל את התביעה.

הנתבעת אמנם טענה כי הסכם שכר הטרחה נחתם על ידה בעת שהיתה במצב נפשי קשה ותוך שנתנה אמון מוחלט בתובעת שניסחה את הסכם שכר הטרחה, אלא שבנסיבות אין באמור כדי לגרוע מהמסקנה לפיה הסכם שכר הטרחה נחתם על ידי הנתבעת לאחר שבחנה אותו, שקלה שיקוליה וגמרה בדעתה לחתום עליו.
הלכה היא, כי חזקה על אדם החותם על מסמך כי הוא קרא והבין את תוכנו ( ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' שרה רייז, נח(3) 934).

הסכם שכר הטרחה נחתם יומיים לאחר פגישת הייעוץ, בה נכחה הנתבעת עם אשת אביה, כאשר יום לאחר פגישת הייעוץ, שלחה הנתבעת לתובעת מסרון בזו הלשון: "דפנה לאחר מחשבה החלטתי שכדי להתחיל בניסוח של טיוטא עם כל מה שדברנו אתמוח (הטעות במקור – צ.ל. "אתמול"- ל.י) – אסדיר מולך תשלום בהמשך" ( נספח 1 לתצהיר התובעת).

האמור במסרון, מתיישב עם עדות הנתבעת, ממנה עולה כי הסכם שכר הטרחה נחתם על ידה לאחר מחשבה:
"ש. הגעת לפגישה הראשונה בליווי אילנית אשתו של אביך. באותה הפגישה לא חתמת על הסכם שכה"ט נכון?
ת. כן.
ש. ביקשת לחשוב נכון?
ת. כן" (עמ' 14 שורות 27-31 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18).
זאת ועוד, מעדות הנתבעת עצמה עולה כי אביה היה מעורב בחתימת הסכם שכר הטרחה ואף שילם, למצער, חלק מהסכומים במסגרתו:
"למה בעצם אביך היה צריך לדבר עם התובעת על שכ"ט?
ת. אני הייתי במצב נפשי רעוע מאוד, מיותר לציין, כולם יודעים היום איך מתנהלת משפחה שהקרקע נשמטת מתחת לרגליה. אני הייתי באמת במצב רעוע מאוד ללא כל כסף עליי שאני יכולה לשלם. אבא שלי עזר לי מאוד וכמובן גם בייעוץ המשפטי מולה.
ש. הוא שילם גם כספית?
ת. הוא שילם חלקית. אבל כמובן זה כסף שהחזרתי לו לאחר מכן" ( עמ' 15 שורות 11-16 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18).

אוסיף, כי שעה שאביה של התובעת ואשתו היו מעורבים, למצער בחלק מההידברות טרם חתימת הסכם שכר הטרחה, מצופה היה כי אלה יובאו לעדות על ידי הנתבעת, ומשלא ראתה הנתבעת לזמנם למתן עדות מבלי שניתן טעם ענייני לכך ( עמ' 15 שורות 17-13 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18), חזקה כי עדותם היתה פועלת לחובת הנתבעת ותומכת בגרסת התובעת ( ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ [פורסם במאגרים]).

בשים לב לאמור, אני קובעת כי הסכם שכר הטרחה נחתם על ידי הנתבעת לאחר שהיתה לה שהות לבחון אותו, לאחר ששקלה שיקוליה ונועצה בקרוביה וגמרה בדעתה לחתום עליו תוך שהבינה תוכנו.

משקבעתי כי בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה מחייב, ושעה שבין הצדדים אין מחלוקת כי בשלב מסוים, התבקשה התובעת לחדול לייצג את הנתבעת, יש לבחון נסיבות בקשת הפסקת הייצוג, ובכלל זה להידרש להיקף השירות שניתן על ידי התובעת. בחינת נסיבות הפסקת הייצוג חיונית לשם הכרעה בשאלה האם בנסיבות מושא ענייננו זכאית התובעת לתשלום מלוא שכר הטרחה הקבוע בהסכם שכר הטרחה.
בע"א 136/92 ביניש-עדיאל-עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 124-126 (להלן: "הלכת ביניש-עדיאל") נקבע כי ככל שלא הוסכם במפורש אחרת, רשאי לקוח לחדול להיזקק לשירותי עורך הדין ובלבד שישולם שכר טרחה ראוי עבור השירות שניתן על ידי עורך הדין.
"(ג) בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו" (שם בעמ' 124).

לצד האמור, נקבע בע"א 8854/06 חיים קורפו, עו"ד ואח' נ' משה סורוצקין ואח' ( ניתן ביום 20.3.08- להלן: "הלכת קורפו"), כי אין לקרוא את שנקבע בהלכת ביניש – עדיאל "באופן שיאפשר לרוקן מתוכן את חובתם של מתקשרים בחוזה לקבלת שירותים משפטיים מעורך דין לנהוג בתום לב. אמנם, חוזה מסוג זה מבוסס על אמון הדדי, וברי כי מקום בו לקוח אינו מעוניין עוד בשירותיו של עורך הדין וסיבתו להפסקת החוזה הינה סיבה הוגנת, לא יטיל עליו בית המשפט לשלם לעורך דינו פיצויי ציפייה. זאת, מתוך הבנה כי יש לשמר את אותו יסוד אמון ולהבטיח כי ימשיך להתקיים ביחסים שבין עורכי דין לבין לקוחותיהם" (שם בעמ' 17).
עוד נקבע בהלכת קורפו כי:
"אמנם, יטען הטוען כי במקום בו לקוח מבקש להשתחרר מהסכם עם עורך דינו, אפילו הדבר אינו נובע מאי שביעות רצונו מתיפקודו של עורך הדין, הרי שממילא אבד יסוד האמון של אותו לקוח בעורך דינו. לנו נראה, כי פרשנות זו הינה הרחבה מוגזמת ולא רצויה של יסוד האמון עליו ראוי להגן. דעתנו היא כי כל עוד לא מועלות על ידי הלקוח טענות, המבוססות עובדתית, כי הוא אינו שבע רצון מהטיפול המקצועי הניתן לו על ידי עורך דינו, וכל עוד המטרה למענה שכר את עורך דינו עדיין קיימת, לא יוכל אותו לקוח להשתחרר מההסכם באופן חד צדדי מבלי שיחויב בפיצויי ציפייה, אלא אם יוכיח כי לולא השתחררות זו לא היה יכול, באמצעים סבירים, להגשים את אותה מטרה" ( שם בעמ' 19).

לא שוכנעתי כי ייצוג התובעת בענייננו הופסק מסיבה הוגנת ובכלל זה לא שוכנעתי כי טענות הנתבעת בדבר חוסר שביעות רצונה משירותי התובעת בוססו, וכי הוכיחה שלולא הפסקת הייצוג, לא היה נחתם הסכם הגירושין בסופו של יום.

ראשית אבהיר, כי הנתבעת אינה חולקת על כך כי התובעת ניסחה טיוטת הסכם גירושין. אכן, כטענת הנתבעת בהסכם שכר הטרחה נקבע, כי בעבור הכנת הסכם גירושין "כולל: יעוץ, משא ומתן עם הצד שכנגד, החלפת טיוטות, פגישות וליווי לדיון אישור הסכם" ישולם לתובעת הסך של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ ( ובסך הכל 8,190 ₪).
מעדות התובעת, שהותירה עלי רושם מהימן, עולה כי בנוסף לניסוח טיוטת הסכם הגירושין, הוחלפו תכתובות בינה לבין ב"כ בעלה לשעבר של הנתבעת ( התכתובות צורפו כנספח 3 לתצהיר התובעת), התקיימה פגישה בנוכחות הנתבעת, בעלה לשעבר ובאי כח הצדדים, והוחלפו מספר טיוטות של הסכם הגירושין ( עמ' 7 שורות 13-14 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18). אף הנתבעת בעדותה אשרה כי הועברה לעיונה טיוטת הסכם גירושין בה בוצעו תיקונים ( עמ' 2 שורות 13-19 לפרוטוקול הדיון מיום 9.7.17). כמו כן, אשרה כי התקיימה פגישה בה נכחו היא ובעלה לשעבר וכן באי כוחם ( עמ' 16 שורות 5-6 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18).

עוד עולה, כי התובעת הגיעה לבית המשפט לענייני משפחה לשם קביעת מועד לאישור טיוטת הסכם הגירושין ( סעיף 9 לתצהיר התובעת וכן עמ' 11 שורות 4-6 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18), כאשר הנתבעת בעצמה אישרה בעדותה כי בעלה לשעבר לא הסכים לחתום על ההסכם ( עמ' 16 שורות 23-27 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18) ומשכך לא התקיים דיון לאישור ההסכם בסופו של יום.
התובעת הבהירה כי "ליווי תמיד לוקחים אקסטרה. מדובר תמיד בהכנת טיוטה להסכם גירושין. הרי השלב שמגיע לאחר מכן של הגשת התביעה, אם מגיעים אליו, זה רק אם ההסכם לא מאושר" (עמ' 7 שורות 16-18 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18).
ובהמשך:
"ליווי לדיון אישור הסכם על פי הסעיף הזה, הליווי הוא לא הכרחי כשאני מנסחת הסכם. אבל אם היינו מגיעים לליווי לא הייתי לוקחת תשלום נוסף. זה מה שהסעיף אומר. כי הם בקשו לעשות הסכם שכולל הכל בלי שיהיו להם הוצאות" (עמ' 7 שורות 33-35 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18).
בהמשך אף הבהירה כי אישור הסכם הגירושין בבית המשפט הינו עניין פרוצדורלי כאשר בית המשפט בודק האם הצדדים חתמו על ההסכם באופן חופשי ולפיכך נוכחות באי הכח מיותרת ( עמ' 13 שורות 18-19 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18).
בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי, כטענת הנתבעת, לא היה מקום לתשלום מלוא הסך של 8,190 ₪ בגין הטיפול בהכנת טיוטת הסכם הגירושין, וזאת הגם שלא התקיים דיון לאישורו.

התובעת הצהירה כי לאחר שהוסבר לנתבעת כי אין אפשרות לאשר את טיוטת הסכם הגירושין וכי נוכח האמור קיים סיכון כי בעלה לשעבר יקדים ויגיש תביעות נגדה, הנתבעת התייעצה עם אביה ואשתו וביום 13.6.16 הודיעה לה, הן ישירות והן באמצעות אביה, כי היא מבקשת להגיש את התביעות בהתאם לסעיף 3 להסכם. עוד הצהירה, כי ביום 16.6.16 ( יום חמישי בשבוע) התבקשה על ידי אבי הנתבעת להכין את התביעות מתוך חשש כי בעלה לשעבר של הנתבעת יקדים להגיש תביעות מטעמו, כי ביום 18.6.16 ( במוצאי שבת) נפגשה עם הנתבעת והאחרונה קראה את התביעות, בוצעו תיקונים, הנתבעת חתמה על תצהירים, וביום 19.6.16 ( יום ראשון בשבוע) הוגשו התביעות למזונות ומשמורת לבית המשפט לענייני משפחה ( סעיפים 11-16 לתצהיר התובעת).

התובעת אמנם לא צרפה עותק מלא מהתביעות עצמן בשל חסיון עו"ד לקוח, תוך שבמעמד דיון ההוכחות הבהירה כי התביעות מצויות עימה וכי יכולה להציגן, אלא שב"כ הנתבעת התנגד להצגתן ( עמ' 10 שורות 32-34 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18). לצד האמור, צורפו כנספח 5 לתצהיר התובעת אסמכתאות אודות פתיחת התיקים ואף צורפה אסמכתא אודות תשלום האגרה בגין פתיחת התיקים האמורים ( נספח 7 לתצהיר התובעת), כאשר הנתבעת בעדותה אישרה כי האגרות שולמו בגין הגשת אותן תביעות ( עמ' 17 שורות 23-25 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18).

בהקשר זה, אבהיר, כי הנתבעת העידה כי לא ראתה את התביעות למזונות ומשמורת, אלא שמעדותה עולה כי היא לא מכחישה הגשתן ( עמ' 17 שורות 6-8 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18 ועמ' 18 שורות 13-14 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18), היא מאשרת שחתמה על תצהירים ( עמ' 2 שורות 16-22 לפרוטוקול הדיון מיום 9.7.17 ), ומאשרת שקראה את התביעות ( עמ' 17 שורות 16-18 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18).

בהינתן האמור, אני קובעת כי התביעות למזונות ומשמורת אכן הוכנו על ידי התובעת והוגשו על ידה לבית המשפט לענייני משפחה, והתובעת מלאה התחייבויותיה בהתאם להסכם שכר הטרחה עד לרגע הודעת הפסקת הייצוג ולא בכדי שילמה הנתבעת לתובעת סך של 10,000 ש"ח מתוך הסך הכולל של 20,000 בצירוף מע"מ, שסוכם שישולם עם הגשת התביעות.
התובעת אף צרפה עותק מסרונים שהוחלפו בינה לבין אבי הנתבעת ביום 5.7.16, שם נכתב, בין היתר, על ידי אבי הנתבעת, כי נותרה יתרה בסך של 10,000 ₪ לתשלום "נשאר עוד 10 אלף", כאשר התובעת השיבה "+המע"מ" ( נספח 8 לתצהיר התובעת).

באשר לטענות הנתבעת לפיהן התביעות למזונות ומשמורת הוגשו מתוך מטרה של התובעת להגישן לשם קבלת שכר טרחה נוסף, לא מצאתי בהן ממש.

כפי שפורט לעיל, הנתבעת עצמה אשרה בעדותה כי טיוטת הסכם הגירושין לא אושרה בשל כך שבעלה לשעבר סירב לחתום עליה. כן העידה, כי בפגישה המשותפת שהתקיימה בנוכחותה, בנוכחות בעלה לשעבר ובנוכחות באי כוחם, לא הושגה הסכמה מלאה ביחס למחלוקות שהיו בינה לבין בעלה לשעבר ( עמ' 16 שורות 7-12 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18).
לצד האמור, העידה כי "ת. לדעתי מהיום הראשון שהתחלנו תהליך ההסכם היא דחפה לשם. לשם העלות הכספית" ( עמ' 15 שורה 25 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18) אלא שלא צרפה כל ראיה לתמיכה באמור וזאת חרף הצהרתה כי " כאשר בני משפחתי ראו את מצבי הנפשי, הם ביקשו ממני לנתק את הקשר עם התובעת ולהעביר לטיפולו של עורך דין אחר את המו"מ מול בן זוגי ותוך זמן קצר, מאז אותו קשר עם עורך דין האחר, נחתם הסכם גירושין וכל המצב הנורא אליו נקלעתי בעטיה של התובעת, נגמר" ( סעיף 8 לתצהיר הנתבעת).
שעה שלשיטת הנתבעת עצמה בני משפחתה היו מעורבים בנסיבות הפסקת הייצוג, מצופה היה כי תובא עדות מי מהם אלא שהנתבעת נמנעה מלזמנם לעדות מבלי ליתן טעם ענייני לכך, ויש בכך משום חזקה כי עדותם היתה פועלת לחובת הנתבעת ותומכת בגרסת התובעת.
זאת ועוד, הנתבעת בעדותה העלתה טענות שכלל לא היה להן זכר בתצהירה. כך למשל, העידה כי נפגשה עם בעלה לשעבר ביחידת הסיוע, כי האחרון הסכים לחתום על הסכם וכי עת התקשרה לתובעת "והיא אמרה לי אל תחתמי" ( עמ' 16 שורות 14-18 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18). משנשאלה מדוע לא ראתה לפרט האמור בתצהירה, לא היה בפיה מענה ענייני. כך למשל, העידה כי התובעת אמרה לה כי בעלה לשעבר לא יתן לה גט ( עמ' 16 שורות 31-36 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18) – טענה שאף לה לא היה זכר בתצהיר הנתבעת ולא הובאה כל ראיה אחרת לתמיכה בה.
בהינתן האמור, לא מצאתי כי הנתבעת ביססה טענותיה לפיהן התובעת היא שגרמה לכך שבסופו של יום תוגשנה התביעות למזונות ומשמורת, וזאת מתוך כוונה כי ישולם לה שכר טרחה נוסף.

חיזוק לאמור, מוצאת אני בעדותה של התובעת, שהעידה כי " ת. קודם כל, לא היה לי שום אינטרס כספי שלא להגיע להסכם. המטרה שלי הייתה, להגיע לתוצאה הטובה ביותר בשבילה, בין אם זה בהסכם או הליך משפטי. אני רציתי תוצאה. במיוחד מדובר שם על סכום מזונות שהתעקשה עליו. עו"ד אחר אולי אומר גם ככה היא משלמת לי אז בוא נגיע להסכם, כל הסכם. אבל הרגשתי שיש התחמקות." ( עמ' 10 שורות 13-15 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18).

אוסיף, כי התובעת הצהירה כי גם לאחר הגשת התביעות לבית המשפט לענייני משפחה נעשה נסיון לסיים המחלוקת בפשרה, כי בעלה לשעבר של הנתבעת כתב תשובה לתביעות שהוגשו על ידי התובעת לבית הדין הרבני והדבר "הלחיץ את הנתבעת והיא בקשה לשוב ולנסות להגיע להסכם" ( סעיף 21 לתצהיר התובעת), כאשר חרף אי הסדרת מלוא התשלום המשיכה היא לסייע לנתבעת להגיע להסכם כולל עם בעלה לשעבר.

משנשאלה התובעת כיצד מסבירה את העובדה כי בסמוך לאחר שהתבקשה לחדול לייצג את הנתבעת, נחתם הסכם גירושין בין הנתבעת לבעלה לשעבר, מצאתי שתשובתה היתה בהירה ועניינית.
התובעת העידה כי ביום 25.7.16 ( מספר ימים עובר לבקשת הנתבעת כי התובעת תחדול לייצגה), הודיעה לה הנתבעת כי פנתה למשטרה כדי לבקש צו הרחקה נגד בעלה לשעבר ובאותו מעמד חשפה בפניה כי יש לה מאהב וכי היא חוששת כי העניין ייחשף, שעה שבעלה לשעבר לקח את הרכב בו היא השתמשה, ועת התברר לה כי הותקנו מכשירי האזנה ברכב ( עמ' 12 שורות 3-10 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18).

הנתבעת נשאלה אודות האמור בעדותה ולא התרשמתי כי תשובתה היתה בהירה וספונטנית:
"ש. מדוע הלכת למשטרה להגיש תלונה על גניבה?
ת. משום שזה נעשה ללא ידיעתי, פשוט לקחו אותו מתחת לבית שלי ללא כל ידיעתי. הוא היה בחזקתי וטיפלתי בו באופן שוטף. יתרה מכך, עוה"ד שלי אמרה לי מפורשות שאני כן אוכל לקבל כסף בעבור הרכב הזה, ואני הסתמכתי על המילה שלה.
ש. אבל כתבת שלא השגת אותה.
ת. כי היא לא ענתה לי לטלפון.
ש. אז היא אמרה לך לגשת למשטרה?
ת. היא אמרה לי שאני אוכל לקבל בסופו של יום איזשהו כסף או תמורה בעבור הרכב הזה. היא לא אמרה לי ללכת למשטרה. אבל הייתי כל כך אובדת עצות, אם היא הייתה עונה לי יכול להיות שלא הייתי עושה את זה" ( עמ' 18 שורות 3-12 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18).

עדות זו מחזקת טענת התובעת לפיה ממילא פניית הנתבעת למשטרה נעשתה עובר לנסיון הנתבעת ליצור עם התובעת קשר טלפוני ביום 29.7.16 ( סעיף 24 לתצהיר התובעת). בהינתן האמור, ונוכח הצהרת התובעת לפיה ממסרונים שהוחלפו בינה לבין הנתבעת באותו היום הבינה כי ממילא כבר נעשתה פניה למשטרה, וכי לא ענתה לשיחת הטלפון ביום שישי אחר הצהריים עת סעדה את דודתה שנפטרה זמן קצר לאחר מכן ( סעיף 24 לתצהיר התובעת), לא שוכנעתי כי נפל דופי בהתנהלות התובעת.

התובעת העידה כי ככל הנראה הנתבעת "כבר לא עמדה על הדרישות שלה. בנוסף, גם לצד השני אחרי שהיה לו עיכוב יציאה מהארץ והוגשו תביעות נגדו, יכול להיות שגם איפשהו הוא היה בשל להסכם" ( עמ' 12 שורות 13-15 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18).

עדות זו של התובעת לא נסתרה והיא אף מתיישבת עם העובדה שבסופו של יום נחתם הסכם גירושין ביום 8.8.16 – קרי כשבוע בלבד לאחר שהנתבעת בקשה מהתובעת לחדול לייצגה, ולא שלושה שבועות לאחר שהתובעת התבקשה לחדול לייצג את הנתבעת- כטענת הנתבעת בסעיף 3 ב. לתצהירה.
חיזוק נוסף לעדות התובעת מוצאת אני בדמיון הרב שבין טיוטת הסכם הגירושין לבין הסכם הגירושין שנחתם ביום 8.8.16. גם הנתבעת בעדותה העידה כי "בסופו של יום, ההסכם יכול להיות שדומה" ( עמ' 17 שורה 34 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18).

אוסיף, כי הנתבעת אף לא ראתה לזמן לעדות את עורך הדין שאת שירותיו שכרה תחת שירותי התובעת כדי לשפוך אור על נסיבות חתימת הסכם הגירושין ולחזק טענותיה בדבר מתן ייעוץ משפטי שגוי על ידי התובעת. זאת ועוד, הנתבעת נמנעה מצירוף הסכם שכר הטרחה שנחתם עם אותו עו"ד ממנו ניתן היה ללמוד אודות מהות והיקף השירות שסוכם כי יינתן לה על ידי עוה"ד. הימנעות זו יש בה משום חזקה לפיה אותה עדות היתה מחזקת טענות התובעת.

בשים לב למכלול האמור, אני קובעת כי טענות הנתבעת בדבר חוסר שביעות רצונה מטיפולה המקצועי של התובעת בעניינה לא בוססו, וכי ממילא לא הוכיחה כי הסכם הגירושין נחתם בסופו של יום אך בשל העובדה שייצוגה על ידי התובעת הופסק. כן אני קובעת, כי שעה שהסכם הגירושין נחתם לאחר הגשת התביעות למזונות ומשמורת, וזמן קצר מאוד לאחר הפסקת הייצוג על ידי הנתבעת, ובשים לב לדמיון בינו לבין טיוטת הסכם הגירושין שהכינה התובעת, הרי שאף אם לא נחתם בעת ייצוג הנתבעת על ידי התובעת, אין בכך כדי לאיין את העובדה שמלוא השירות שהתחייבה התובעת לספק לנתבעת ניתן לה.

כאמור לעיל, בסעיף 6 להסכם שכר הטרחה נקבע כי ככל שהנתבעת תבקש מכל סיבה שהיא להפסיק הייצוג המשפטי, היא תחויב "בשכר הטרחה הבסיסי במלואו".
את טענת הנתבעת לפיה " שכר הטרחה הבסיסי" הינו שכר הטרחה בסך של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ ( ובסך הכל 8,190 ₪) כקבוע בסעיף 2 להסכם שכר הטרחה, אני דוחה.
ההסכם אינו מגדיר מפורשות מהו " שכר הטרחה הבסיסי", אך מעיון בו עולה כי הלכה למעשה, הוא חולק לשניים. חלק אחד- ייצוג ביחס להסכם גירושין ללא נקיטת הליכים משפטיים. חלק שני- שנכנס לתוקפו ככל שהחלק הראשון לא מתממש, ועם הגשת כתבי התביעה שעניינם מזונות ומשמורת לבית המשפט לענייני משפחה.
כך בסעיף 3 להסכם נקבע כי "היה וההליך לא יסתיים בהסכם, אשלם לעו"ד לביא שכר טרחה נוסף בסך של 20,000 ₪ + מע"מ. סעיף זה יחול עם הגשת כתב/י הגנה ו/או הגשת תביע/ות ( שכר הטרחה בסעיף זה ישולם ב-3 תשלומים לכל היותר) בכל הכרוך להליך הגירושין בין הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני ולרבות סוגית משמורת ומזונות הקטינים".
התובעת העידה כי שכר הטרחה הבסיסי פירושו "שכ"ט על כל פעולה שנעשתה. שכ"ט בסיסי של ההסכם ויש שכ"ט בסיסי של התביעות למשל שהוא לא כולל הגשת כתבי טענות בנושאים שאינם משמורת ומזונות" ( עמ' 10 שורות 21-22 לפרוטוקול הדיון מיום 2.7.18).
מנוסח ההסכם, כמו גם מעדות התובעת, שוכנעתי כי עם כניסתו לתוקף של החלק השני – קרי, עם הגשת התביעות למזונות ומשמורת לבית המשפט לענייני משפחה, כל אחד מחלקי ההסכם הוא בסיס בפני עצמו וככל שהייצוג הופסק לאחר כניסתו לתוקף של החלק השני בהסכם, על הנתבעת לשלם את מלוא שכר הטרחה הקבוע בהסכם שכר הטרחה.
אוסיף, כי שוכנעתי כי הסכם שכר הטרחה נוסח כך מתוך הגינות כלפי הנתבעת ובין היתר כדי למנוע מצב בו, ככל שהייצוג יופסק במהלך החלק הראשון ( קרי- טרם הגשת התביעות לבית המשפט לענייני משפחה), תידרש הנתבעת לשלם את מלוא שכר הטרחה הקבוע בהסכם, לרבות שכר הטרחה בגין החלק השני.
זאת ועוד, אם כטענת הנתבעת " שכר הטרחה הבסיסי" הינו שכר הטרחה בגין החלק הראשון בלבד, מצופה היה כי תהיה התייחסות למצב בו כבר החל השלב השני ושולם שכר טרחה- קרי, שייקבע בהסכם מה גורל הכספים ששולמו מעבר לאלה ששולמו בגין השלב הראשון. לא בכדי, אין התייחסות כאמור בהסכם שכר הטרחה , שכן לא זה היה אומד דעת הצדדים.
תימוכין לאמור, מוצאת אני בעדות הנתבעת, ממנה שוכנעתי כי האמור לעיל הובן על ידה בעת חתימתה על הסכם שכר הטרחה. מעדותה עולה, כי לשיטתה אין היא חייבת בתשלום מלוא שכר הטרחה, מחמת שהיא סבורה כי די בשכר הטרחה ששולם על ידה ולא מחמת שהיה עליה לשלם רק את שכר הטרחה הקבוע בסעיף 2 להסכם שכר הטרחה: "רציתי לשלם לה עד השקל האחרון, ולעמוד בהתחייבות במלואה. יחד עם זאת, אם תשימי לב לכל הקבלות שמצורפות כאן, את תראי שהיא קיבלה כסף בטווח מסויים שהוא בהתאם לנורמה שהיא קבעה. העניין היה התשלום האחרון שזה 10,000 ₪ הנותרים" ( עמ' 20 שורות 16-18 לפרוטוקול). מן האמור עולה, כי לשיטת הנתבעת עצמה היא לא עמדה בהתחייבותה לשלם את מלוא שכר הטרחה כקבוע בהסכם שכר הטרחה.
האמור אף מתיישב עם תמלול שיחת טלפון בין התובעת לאשת אבי הנתבעת מיום 25.7.16 בה אומרת האחרונה: "דפנה, דפנה, הכל את תקבלי עד השקל האחרון עוד לפני החתימה. אין לך מה לדאוג. הכל בסדר." ( עמ' 6 לתמליל - נספח 11 לתצהיר התובעת) וכן עם תמלול שיחה טלפונית מיום 31.7.16 בין התובעת לנתבעת, ממנו עולה כי הסיבה בגינה לא שולם לתובעת מלוא שכר הטרחה היתה כי לנתבעת היה קושי לגייס את התמורה עת הנתבעת אומרת לתובעת: "שקל אין לי לתת לך" ( עמ' 8 לתמלול – נספח 13 לתצהיר התובעת).

נוכח האמור, אני דוחה טענת הנתבעת לפיה יש לפרש את " שכר הטרחה הבסיסי" בהתאם להסכם שכר הטרחה כשכר הטרחה שנקבע בסעיף 2 להסכם שכר הטרחה.

בהינתן מכלול האמור, אני קובעת כי שעה שהנתבעת הפרה את הסכם שכר הטרחה, וכי בהינתן הקבוע בסעיף 6 להסכם שכר הטרחה ובהתאם לקבוע בהלכת קורפו, זכאית התובעת לפיצוי בגין הנזק שנגרם לה כתוצאה מההפרה וזאת בהתאם לקבוע בסעיף 10 לחוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 בו נקבע כי "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה", קרי, כי התובעת זכאית לקבלת יתרת שכר הטרחה בהתאם לסעיף 3 להסכם שכר הטרחה בתוספת יתרת האגרה בה נשאה בגין הגשת צו ההגנה.

בהתאם, אני מקבלת את התביעה, מורה על שפעול הליכי ההוצאה לפועל ומחייבת את הנתבעת בהוצאות התובעת בסך של 1,000 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסך של 4,000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מעת המצאת פסק הדין לידי הנתבעת, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז- לוד תוך 45 ימים.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ט, 23 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דפנה לביא
נתבע: הודיה ישראלוב
שופט :
עורכי דין: