ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ראובן מסיקה נגד הראל חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד ה שופט אמיר ויצנבליט

התובע

ראובן מסיקה

נגד

הנתבעת

הראל חברה לביטוח בע"מ

בשם התובע: עו"ד אמיר עזר
בשם הנתבעת: עו"ד שי שחק ועו"ד ספי כהן

פסק דין

1. לפניי תביעה לתגמולי ביטוח בסך 708,993 ש"ח בשל נזקי שריפה למבנה.

2. התובע החזיק בשטח קרקע בנתניה שעליו ניצב בית פרטי שנבנה לפני עשרות שנים. למבנה היה גג אסבסט. ביום 7.7.2013 פרצה במקום שריפה שהסבה למבנה נזקים משמעותיים. כתוצאה מהשריפה ניזוק גם גג האסבסט. הנתבעת שילמה לתובע תגמולי ביטוח בסך 139,326 ש"ח המשקפים לטעמה את עלות השבת המצב לקדמותו, בין היתר על-ידי פירוק ופינוי לוחות האסבסט שניזוקו בהתאם לדרישות הדין והתקנת גג רעפים במקומם.

3. לפי הנטען בתביעה, תגמולי הביטוח שהתקבלו מן הנתבעת אינם משקפים את מלוא הנזק שנגרם למבנה מהשריפה. כמתואר בכתב התביעה, החלפת גג האסבסט בגג רעפים מצריכה קבלת היתר בנייה. על-פי הנטען, התובע פנה למחלקת הרישוי בעיריית נתניה, ולהפתעתו התברר לו כי אין אפשרות לקבל את היתר הבנייה הנדרש לשיקום הגג. זאת שכן לפי הנטען, המבנה נבנה לפני עשרות שנים בהתאם לקו הבניין שהותר בתב"ע שהייתה תקפה בעבר, במרחק של כ-4 מ' מגבולות המגרש. אלא שמאז התב"ע השתנתה, וכיום חובה לשמור על קו בניין של לפחות 8 מ' מגבולות המגרש. על-פי הטענה, מאחר שהמבנה אינו בנוי באופן התואם לתב"ע הנוכחית, לא ניתן לקבל היתר בנייה לשיקום גג המבנה ולא ניתן להשיב את מצב המבנה לקדמותו כפי שהיה קודם לשריפה. טעם נוסף המצוין בכתב התביעה לכך שלא ניתן היה להוציא היתר בניה לשיקום הגג הוא שהמבנה הפך למבנה מסוכן.

על-פי הנטען, בנסיבות אלו ולאחר שהתובע התייעץ עם גורמים שונים מטעמו, לא נותרה בידו ברירה אלא להרוס את המבנה כליל. משכך לעמדת התובע השריפה הסבה למבנה נזק מוחלט, באופן המקנה זכאות לתגמולי ביטוח בשיעור מלוא הכיסוי הביטוחי הנקוב בפוליסה. תגמולים אלו עומדים לשיטת התובע , לאחר הפחתת תגמולי הביטוח ששולמו, על סך 544,993 ש"ח. בנוסף עותר התובע לסעדים כספיים נוספים, שהם עלות הריסת המבנה ופינויו בסך 110,000 ש"ח, הפסד דמי שכירות בסך 24,000 ש"ח והוצאות בגין מומחים בסך 30,000 ש"ח.

4. הנתבעת אינה מכחישה את התחוללות השריפה ואת העובדה שזו הסבה למבנה נזקים משמעותיים. הנתבעת גם אינה חולקת על כך ששיקום הגג הצריך היתר בניה. אולם לטענתה אין לקבל את עמדת התובע כי הדבר הביא להכרח להרוס את המבנה, ולשיטתה היא שילמה לתובע את מלוא תגמולי הביטוח המגיעים לו. הנתבעת טוענת כי הריסת המבנה לא התחייבה על-ידי הרשויות הרלוונטיות, וככל שהתובע הרס את המבנה הוא עשה כן על דעת עצמו. לחלופין טוענת הנתבעת כי גם אם תתקבל גרסת התובע, טענתו היא לנזק תוצאתי שאינו מכוסה בפוליסה. כן טוענת הנתבעת כי תגמולי הביטוח הנתבעים על-ידי התובע הם בערכי כינון, אולם התובע אינו זכאי לכך מאחר שלא כונן את הנזק בפועל בתוך התקופה הקבועה בפוליסה.

5. יוער כי בחוות-דעת שמאית מאת השמאי אפרים משה שהוכנה לבקשת הנתבעת, צוין כי התרשמות השמאי הייתה ש המבנה אינו משמש למגורים מזה זמן רב, וכן צוין כי חוקר שריפות בדק ומצא שאספקת החשמל במבנה מנותקת וממצאיו הראשונים היו כי הגורם לשריפה הוא הצתה (חוות-הדעת צורפה לכתב התביעה). אולם הנתבעת לא עמדה על טענה זו ולא הכחישה את קרות מקרה הביטוח.

6. עוד יצוין כי קודם להגשת התביעה שלפניי הגיש התובע נגד הנתבעת תביעה על סך 194,000 ש"ח שבה תבע את תגמולי הביטוח שלטעמו מגיעים לו בהתבסס על חוות-דעת הנדסית מטעמו, מבלי שהעלה בה את טענותיו המועלות עתה בדבר ההכרח להרוס את המבנה כתוצאה מן השריפה (ת"א 44192-06-15; כתב התביעה הוגש כמוצג מ/1). על-פי הנטען על-ידי התובע בהליך זה, בעת שהגיש את תביעתו הקודמת הוא לא ידע שכתוצאה מן השריפה יש להרוס את המבנה (סעיף 10 לכתב התביעה בהליך דנא וסעיף 14 לתצהיר התובע). התביעה הקודמת נמחקה, ולאחר מכן הוגשה התביעה שלפניי.

ראיות הצדדים

7. מטעם התובע העידו התובע עצמו וכן מומחה מטעמו, מר יהונתן מרטין, שהוא על-פי הנטען בעל משרד לייעוץ ולתכנון הנדסי ובתוך כך עובד מול רשויות תכנון שונות. התובע גרס בתצהירו כי הפנייה למחלקת הרישוי בעיריית נתניה לבירור הסוגיות התכנוניות הנדרשות נעשתה באמצעות מר מרטין. מר מרטין הגיש מטעמו חוות-דעת ומסמך נוסף המהווה תוספת לחוות-הדעת. לגרסת מר מרטין בתוספת לחוות-דעתו, בעיריית נתניה קיים נוהל שלפיו טרם הגשת בקשה להיתר בנייה, נערכת פגישה עם אדריכל העיר על מנת לבחון את היתכנות קבלת הבקשה. זאת מאחר שהגשת בקשה להיתר בניה כרוכה בעלות של עשרות אלפי שקלים, ואין טעם לשאת בעלות זו אם הבקשה אינה צפויה להתקבל. לאור זאת מר מרטין קבע לדבריו פגישה עם אדריכל העיר באותה תקופה, מר אמיליו מיטרני. לגרסת מר מרטין, באותה פגישה אמר לו מר מיטרני, כי אין סיכוי לקבל את היתר הבנייה למבנה מאחר שהמבנה אינו תואם לתב"ע הקיימת ואינו בנוי בקו הבניין המתחייב על-פיה. מר מרטין הוסיף כי ב דק אפשרות להגיש בקשה להיתר חורג, אולם הוסבר לו שזו לא תתקבל וכי יש להרוס את המבנה. בנוסף גרס מר מרטין בחוות-דעתו המקורית , כי בביקור בעיריית נתניה מצא שהמבנה מיועד להריסה שכן כתוצאה מהשריפה הוא הפך למבנה מסוכן, וכי השריפה החלישה את יציבות המבנה.

8. מטעם הנתבעת הוגשה חוות-דעת מומחה מטעם המהנדס אביעד כרמלי שבה הוערכה עלות שיקום הגג, וכן תוספת לחוות-דעתו העוסקת בטענות התובע לגבי הצורך להרוס את המבנה בשל מגבלת קו הבניין. כן זימנה הנתבעת לעדות בעל-פה את מי שכיהן כאדריכל העיר, מר מיטרני, ואת האדריכל מר אילן אפשטיין שמשרדו ערך עבור התובע בקשה לאישור תב"ע נקודתית שאליה נדרש בהמשך.

מר כרמלי גרס בתוספת לחוות-דעתו כי ניתן לבקש הקלות בקשר לקווי בניין, ולעתים הרשויות נעתרות לבקשות שכאלו. זאת בעיקר כשהקלות אלו מבוקשות לשם תיקון נזקי שריפה ולא לצורך בנייה חדשה. והנה, מר כרמלי ציין בתוספת לחוות-דעתו כי בדק באתר האינטרנט של משרד הפנים ומצא כי התובע עצמו הגיש בקשה לאישור תב"ע נקודתית לגבי המקרקעין מושא התביעה, שבמסגרתה ביקש בין היתר לשנות את קו הבניין בשני צידי המגרש מ-8 מ' ל-4 מ' . לא זאת אף זאת, מסתבר שהבקשה הוגשה על-ידי התובע בשנת 2012, כלומר טרם פרוץ השריפה במקום, אושרה להפקדה על-ידי ועדת המשנה של הוועדה המקומית נתניה ביום 27.8.2014 ואושרה למתן תוקף בשנת 2016 (נספח 2 לחוות-דעתו של מר כרמלי ומוצגים מ/2 ו-מ/3 ). מר כרמלי צירף לתוספת לחוות-דעתו גם בקשה דומה שהוגשה על-ידי שכניו של התובע לשינוי קו הבניין בצידי המגרש מ-8 מ' ל-4 מ', ובקשה זו אושרה (להבנתי להפקדה) ביום 26.3.2008 (נספח 1 לחוות-הדעת).

אשר לעדות אדריכל העיר מר מיטרני, מן הראוי לציין כי בקדם המשפט מיום 16.1.2018 נשאל התובע על-ידי בית המשפט אילו ראיות יש בידו להוכחת עמדת הרשויות הרלוונטיות בדבר העדר האפשרות לקבל את היתר הבנייה הנדרש לשיקום הגג, ותשובת התובע הייתה שיביא לעדות את אדריכל העיר באותה תקופה, בין אם באמצעות תצהיר בין אם באמצעות זימונו לעדות בעל-פה (עמ' 3 שורות 23-21 ועמ' 3 שורה 29 עד עמ' 4 שורה 3 לפרוטוקול; וראו גם את אמירת התובע בדיון מיום 5.6.2018, עמ' 6 שורה 18 לפרוטוקול: "אנו נוכיח את התביעה שלנו ע"י אדריכל [ה]עיר. אני מניח שהוא לא ישקר כי אין לו אינטרס לא בשבילי ולא בשביל חברת הביטוח"). אלא שלבסוף התובע לא ביקש לזמן את מר מיטרני לעדות, ומשראתה זאת הנתבעת זימנה את מר מיטרני ל מתן עדות מטעמה.

דיון והכרעה

9. מצאתי כי דין התביעה להידחות.

10. בפתח הדיון וההכרעה נזכיר כי הנטל לשכנע בשיעור הנזק שנגרם כתוצאה ממקרה הביטוח מוטל על כתפי המבוטח (ראו, ירון אליאס דיני ביטוח 1406 (מהדורה שלישית 2016) ). עם זאת וכפי שיבואר להלן, בנסיבותיו של מקרה זה מכלול הראיות שהוצג מ וביל למסקנה כי דין טענותיו של התובע להידחות אף מבלי תלות בשאלה על מי מבעלי הדין מוטל נטל השכנוע.

א. בקשת התובע לאישור תב"ע נקודתית

11. בשלב הגשת הראיות נחשף כי התובע עצמו הגיש בקשה לאישור תב"ע נקודתית שבה, בין היתר, ישונו קווי הבניין בגבול הצפוני והדרומי של החלקה מ-8 מ' ל-4 מ' (נספח 2 לחוות-דעתו של מר כרמלי). על-פי האמור בבקשה לאישור התב"ע הנקודתית, "התכנית המוצעת הינה לבניית בית מגורים חד משפחתי ב-2 קומות עם מרתף" (עמ' 2 לבקשה). אחד מעיקרי התכנית הוא "שינוי קווי בניין" (סעיף 2.2 לבקשה). לצד שינוי קווי הבניין התבקשה על-ידי התובע גם ה גדלה של שטח הבניה העיקרי (עמ' 3 לבקשה). הבקשה הוכנה על-ידי משרד אפשטיין אדריכלים, וזאת כחלק מהתקשרות התובע עם אותו משרד מיום 20.2.2012 שכללה גם מתן שירותים נוספים, עבור שכר-טרחה בסך 55,000 ש"ח בתוספת מע"מ (מוצג מ/2). הבקשה הוגשה בשנת 2012 (ראו, מוצג מ/3 ועמ' 32-31 לפרוטוקול). מן האמור בבקשה עולה כי היא אושרה להפקדה על-ידי ועדת המשנה של הוועדה המקומית נתניה ביום 27.8.2014, ואושרה למתן תוקף בשנת 2016.

12. למען הסדר הטוב יצוין כי בבקשה לאישור התב"ע הנקודתית שהגיש התובע, השינוי בקו הבניין מ-8 מ' ל-4 מ' נעשה בגבול הצפוני והדרומי של החלקה, ולא בגבול המערבי והמזרחי (החלקה סמוכה לחוף הים וה גבול הצפוני והדרומי של החלקה כונה לעתים "צידי החלקה", בעוד שה גבול המזרחי של החלקה כונה לעתים "חזית החלקה" וה גבול המערבי כונה "עורף החלקה"). בדיון מיום 5.6.2018, שנערך לאחר הגשת הראיות, נשאל התובע על הבקשה שהגיש לאישור תב"ע נקודתית , וראשית השיב לכך בא-כוחו באומרו שבקשה זו לא פתרה את הקושי בקו הבניין בחזית ה חלקה (עמ' 5 שורות 13-11 לפרוטוקול). אול ם התובע עצמו הבהיר לאחר מכן כי הבעיה בקווי הבניין לאור מיקום המבנה הייתה בצידי החלקה ולא בחזית ובעורף החלקה (עמ' 5 שורות 19-17 לפרוטוקול), וכך גם המחיש התובע את הדבר באמצעות שרטוט שעשה בכתב ידו במהלך הדיון. גם מר מרטין אישר זאת בחקירתו הנגדית (עמ' 15 שורות 10-9 לפרוטוקול).

13. עובדה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענות התובע. זאת שכן טענתו המרכזית של התובע היא שלא ניתן היה לקבל היתר בנייה לשיקום הגג בהינתן הוראות התב"ע החלה כיום בנוגע לקווי הבניין, והנה, התובע הגיש בקשה לשינוי קווי הבניין בתב"ע באופן נקודתי ואף צלח בכך.

14. אותה התמונה עולה מן הבקשה לאישור תב"ע נקודתית שהגישו שכניו של התובע, שאושרה גם כן, וכללה הקטנה דומה של קווי הבניין בצידי המגרש מ-8 מ' ל-4 מ' (נספח 1 לחוות-דעתו של מר כרמלי). גם עניין זה מלמד שלא ניתן לאמץ את עמדת התובע שלפיה קווי הבניין בתב"ע החלה לא אפשרו לקבל היתר בניה כנדרש לשיקום הגג, שכן ניתן לפעול לשינוי נקודתי של התב"ע כפי שעשו התובע עצמו ושכניו.

15. אוסיף כי לא ניתן להקל ראש בכך שהתובע לא מצא לנכון לגלות מיוזמתו נושא מהותי זה אשר לאמיתו של דבר שומט את הקרקע תחת התביעה, בין אם בכתב התביעה בין אם בראיותיו. אם בכך לא די, טרם נחשפה הראיה האמורה התובע אף העלה טענות העומדות בסתירה לה. כך, בקדם המשפט הראשון טען התובע כדלקמן: "חברי [בא-כוח הנתבעת, א.ו.] אומר שהיינו צריכים להגיש בקשה להיתר חורג או שינוי תב"ע, מדובר בבקשות שעולות עשרות או מאות אלפי שקלים" (עמ' 1 שורות 21-20 לפרוטוקול). אולם התובע לא הוסיף וגילה שהוא כבר הגיש בקשה שכזו לשינוי התב"ע באופן נקודתי, שהוא כבר התקשר עם משרד אדריכלים בהסכם הכרוך בתשלום שכר-טרחה בסך עשרות אלפי שקלים – וכל זאת עוד קודם לשריפה וללא קשר אלי ה – ולא זאת אף זאת, התובע לא מצא לנכון לגלות שבקשתו אושרה.

16. יתרה מכך, בחקירתו הנגדית של מר מרטין, העד המומחה מטעם התובע, עלה כי מר מרטין לא היה מודע לבקשה שהגיש התובע לאישור תב"ע נקודתית, וגם לא היה מודע לבקשה הדומה שהגישו שכניו של התובע. כשהבקשה שהגיש התובע לאישור תב"ע נקודתית הוצגה למר מרטין בחקירתו הנגדית, השיב כי אינו מכיר את המסמך, ואישר כי המסמך לא הוצג לו לצורך הכנת חוות-דעתו. כשנשאל מר מרטין האם ביקש מן התובע לעיין בכל המסמכים הרלוונטיים לצורך הכנת חוות-דעתו, השיב, "לא ביקשתי". מר מרטין נשאל האם בהנחה שהתובע הגיש בקשה לאישור תב"ע נקודתית שבה ישונו קווי הבניין ושהבקשה אושרה, יש בכך כדי לשנות דבר ממסקנותיו בחוות-דעתו. מר מרטין השיב לכך, "אם שינו קווי בניין אז בוודאי". מר מרטין גם לא זכר אם הציע לתובע לנקוט בדרך זו (עיינו, עמ' 14-13 לפרוטוקול). כלומר, משהסתבר שהתובע פעל לשינוי קווי הבניין ואף הצליח בכך, חוות-דעתו של מר מרטין נותרה בלא שיש לה על מה שתסמוך.

הבקשה שהגיש התובע לאישור תב"ע נקודתית גם עומדת בסתירה למספר אמירות של מר מרטין בחוות-דעתו. טלו, למשל, את אמירתו של מר מרטין בתוספת לחוות-דעתו, כי "הגשת היתר בניה כרו[כה] בעלויות של עשרות אלפי שקלים ואין טעם להגיש בקשה לקבלת היתר בנייה שמראש אין לה סיכוי להתקבל". אולם, מר מרטין כלל לא היה מודע לכך ש עוד קודם לשריפה, התובע כבר התקשר עם משרד אדריכלים בהסכם שבו עבור עשרות אלפי שקלים בין היתר תוכן בקשה לאישור תב"ע נקודתית (שעל בסיסה ניתן לאחר מכן להוציא היתר בניה) , ושבקשה זו אושרה גם אושרה. אמירה נוספת של מר מרטין בתוספת לחוות-דעתו היא, "בדקתי אפשרות להגיש בקשה להיתר חורג אך הוסבר לי שלא יתקבל במקרה זה היתר חורג ויש להרוס את הבית". מובן שגם אמירה זו חסרת בסיס בהינתן העובדה, שאליה לא היה מודע מר מרטין, כי הוגשה בקשה לאישור תב"ע נקודתית הכוללת שינוי של קווי הבניין ושזו אושרה.

17. משנחשפה העובדה שהתובע ביקש לשנות את קווי הבניין ושבקשתו זו אושרה, ניסה התובע לעשות מספר מקצי שיפורים בגרסתו ובטענותיו. אין מקום להיענות לניסיונות אלו.

18. כך, התובע העלה טענה שלפיה המבנה אינו בנוי במרחק של 4 מ' מגבולות החלקה, כי אם פחות מכך, במרחק של 3 מ', ועל כן אין בבקשת התובע לאישור תב"ע נקודתית כדי ל שנות (עמ' 5 שורה 18 לפרוטוקול הדיון מיום 5.6.2018). בחקירתו הנגדית טען התובע כי המרחק של המבנה מגבול החלקה הוא של כמטר אחד או מטר וחצי (עמ' 20 שורות 21-20 לפרוטוקול). בדומה, התובע העלה טענה שלפיה בחלקה היה מבנה נוסף, והוא שהציב קושי מבחינת קו הבניין בחזית החלקה (עמ' 5 שורות 27-25 לפרוטוקול הדיון). יש לדחות טענות אלו. ראשית, הטענה כי מרחק המבנה מגבול החלקה הוא 3 מ' או מטר עד מטר וחצי עומדת בסתירה לנטען בכתב התביעה ובתצהיר התובע, שבהם נרשם שמרחק זה הוא כ-4 מ' (ראו, סעיפים 1(ב) ו-6 לכתב התביעה וסעיפים 3 ו-10 לתצהיר התובע). הטענה בדבר המבנה הנוסף בחלקה אינה נזכרת בכתב התביעה ובתצהיר התובע.

שנית, טענות אלו לא הוכחו, למשל באמצעות הגשת תשריט של המבנים המצויים בחלקה. יוער כי בדיון מיום 5.6.2018 הוצע על-ידי בית המשפט כי יוגש תשריט של המבנים על מנת לאמוד את המרחקים בינם לבין גבולות החלקה ועל מנת שחלילה לא למנוע מהתובע להציג ראיה שיתכן שיש בה כדי להביא לחקר האמת, אולם חרף ההזדמנות שניתנה לתובע הוא לא הגיש תשריט להוכחת טענותיו (ראו, עמ' 6 שורות 26-21 לפרוטוקול וההחלטה בתום הדיון, וכן ראו החלטות מימים 9.7.2018, 21.7.2018 ו-2.8.2018 שעניינן באי-הגשת התשריט, וכן ויתור התובע על הגשת תשריט שהובא על-ידי מר אפשטיין לדיון בעמ' 33 שורה 28 לפרוטוקול). עוד יצוין שמר מרטין הודה בחקירתו הנגדית שקיים תשריט שבו ניתן לבחון את מרחק המבנ ים מגבולות המגרש (עמ' 11 שורה 33 עד עמ' 12 שורה 4 לפרוטוקול), אולם חרף קיומו של המסמך הוא לא הוגש כראיה. שלישית, אף אם אניח כי יש ממש בטענותיו המאוחרות האמורות של התובע, אישור הבקשה שהגיש לשינוי קווי הבניין שומט את הקרקע גם תחתן. משנחשף כי עלה בידי התובע להקטין את קווי הבניין מ-8 מ' ל-4 מ' בצידי החלקה , אין מקום לקבוע שרשויות התכנון היו מסרבות לשינויים אחרים בקווי הבניין אילו היו נדרשות לכך.

19. ניסיון נוסף של התובע להתגבר על הראיות שנחשפו הוא בטענה כי ההליך הכרוך בבקשה לאישור תב"ע נקודתית אורך זמן רב מאוד וכרוך בעלויות רבות, ואין זה סביר לצפות מהמבוטח לנהוג באופן זה על מנת להקטין את נזקו (ראו, השאלות שנשאל מר מרטין בנושא בחקירתו החוזרת בעמ' 16-15 לפרוטוקול, שם העיד כי התהליך כולו אורך לפחות שנתיים; חקירתו הנגדית של מר אפשטיין בעמ' 34-33 לפרוטוקול; חקירתו הנגדית של מר כרמלי בעמ' 38 שורות 34-31 לפרוטוקול; וסיכומי התובע בעמ' 43 שורות 36-30 ועמ' 44 שורות 23-21 לפרוטוקול). ראשית, גם טענה זו לא נזכרה בכתב התביעה, והועלתה לאחר שנחשפה הבקשה שהגיש התובע לאישור התב"ע הנקודתית. די בכך על מנת לדחותה. שנית, התובע לא הניח תשתית עובדתית בדבר פרק הזמן הכרוך באישור תב"ע נקודתית ו העלויות הכרוכות בכך. זאת למעט תשובות כאלו ואחרות שניתנו בחקירות הנגדיות , והסכם שכר-הטרחה שנעשה בין התובע לבין משרד אפשטיין אדריכלים שכלל מתן שירותים נוספים ועל כן אינו יכול להוות ראיה לדבר (ויוער שהתובע אף התנגד להגשת המסמך, עמ' 31 לפרוטוקול ). שלישית, ממילא אין לנושא זה רלוונטיות לענייננו, שכן התובע נקט צעדים לאישור תב"ע נקודתית ונשא בעלויות הכרוכות בכך עוד קודם לשריפה. על כן, אין רלוונטיות לשאלה אם מדובר בצעדים סבירים המצופים מהמבוטח, שעה שהתברר שבענייננו המבוטח ממילא נקט צעדים אלו ללא קשר למקרה הביטוח ואף קודם להתרחשותו.

20. עוד שיפור עמדות שנעשה מצד התובע הוא בטענה שהועלתה בשלב הסיכומים, שלפיה היה על הנתבעת להסביר לתובע ולהדריך אותו בדבר הצעדים הנדרשים לשם שיקום הגג, וכי המומחה מטעם הנתבעת מר כרמלי התרשל בנושא (ראו, עמ' 43 שורות 20-14 לפרוטוקול והודעה מיום 29.11.2018). ראשית, טענה זו חורגת ממסגרת כתב התביעה. שנית, ממילא אין לנושא זה נפקות, שכן עוד קודם לשריפה נקט התובע צעדים לאישור תב"ע נקודתית שבה יוקטנו קווי הבניין, כך שהוא פעל בנושא בכוחות עצמו גם מבלי הסברים כאלו או אחרים מן הנתבעת. זאת ועוד, התובע התקשר לצורך זה עם משרד אדריכלים כבר בשנת 2012, כך שבמועד השריפה הוא כבר לווה בבעל מקצוע אשר פועל מטעמו מול רשויות התכנון.

21. טענה נוספת שהעלה התובע היא שהבקשה לאישור תב"ע נקודתית אינה נוגעת לענייננו, שכן בקשה זו עסקה בהקמת מבנה חדש ואחר במקום המבנה הקיים, ולא בשינוי קו בניין לצורך שיקומו של אותו המבנה שניזוק. בדומה, התובע טען בסיכומיו שהשכנים לא הגישו התנגדות לבקשה לאישור תב"ע נקודתית הכרוכה בבניית מבנה חדש, אך אולי היו מתנגדים לבקשה שכזו שהייתה מוגשת לצרכי שיקום הגג בלבד. אין מקום לקבל טענות אלו. משראינו כי בקשה להקטין את קווי הבניין אושרה גם אושרה, מובן שכבר אין לקבוע שבקשה העוסקת רק בשיקום הגג הייתה נדחית. אדרבא, בבקשה שהגיש התובע ושאושרה נכללו שינויים נוספים בתב"ע כגון הגדלת שטח הבנייה העיקרי. אם בקשה זו אושרה, אף ניתן לסבור שבקשה מצומצמת יותר לשינוי קווי הבניין בלבד לצורך שיקום גג שניזוק בשריפה הייתה מאושרת מכוח קל וחומר.

22. לסיכום עניין זה, בשלב הגשת הראיות נחשף שהתובע פעל לשינוי קווי הבניין בחלקה וצלח בכך. מדובר בנושא שהיה על התובע לגלותו לבית המשפט. עניין זה שומט את הקרקע תחת טענותיו. לטעמי די בכך כדי להביא לדחיית התביעה.

ב. חוות-דעתו ועדותו של מר מרטין

23. זה המקום להתייחס ביתר הרחבה לחוות-דעתו של מר מרטין, אשר מצאתי שיש לדחות את האמור בה.

24. ראשית, גרסתו של מר מרטין לא נתמכה בכל מסמך שהוא מזמן אמת, למשל, תיעוד של הפגישה הנטענת בינו לבין מר מיטרני או גורמים אחרים ברשויות הרלוונטיות, תרשומת שיחה, סיכום פגישה וכדומה. בחקירתו הנגדית העיד מר מרטין שאין לו מסמכים בנושא (עמ' 10 שורות 26-23 לפרוטוקול). גרסתו של מר מרטין מבוססת על זכרונו בלבד בדבר הבירורים שערך. גרסתו היא גם בעלת אופן כללי, ואין בפי מר מרטין גרסה ספציפית , למשל, לגבי מועד פגישתו הנטענת עם מר מיטרני. בחוות-דעתו המקורית גם טען מר מרטין בין היתר להתייעצות עם "מחלקת רישוי", מבלי שנקב בגורם ספציפי שעימו התייעץ. בחקירתו הנגדית הוסיף בשלב מסוים כי הוא נוהג לשוחח עם "פקחים" בעירייה, אולם כשנשאל על זהותם חזר בו והשיב שהתייעץ עם מר מיטרני בלבד (עמ' 12 שורה 29 עד עמ' 13 שורה 2 לפרוטוקול). אופי כללי זה של חוות-דעתו והעדר תמיכתה במסמך כלשהו מזמן אמת, מפחיתים ממשקלה.

25. שנית, קיים פער ואף שיפור בגרסה בין חוות-דעתו המקורית של מר מרטין שצורפה לכתב התביעה לבין התוספת לחוות-דעתו שהוגשה בשלב הגשת הראיות. בחוות-הדעת המקורית נכתב כי בהתאם לדרישות הדין ולאחר התייעצות עם מחלקת הרישוי בעירייה ועם אדריכל העיר, נמצא שעל התובע להגיש בקשה להחלפת גג האסבסט שניזוק בגג רעפים (ראו, העמוד הראשון לחוות-הדעת המקורית למטה). על כך למעשה אין חולק, וגם הנתבעת מסכימה ששיקום הגג מצריך היתר בניה. לאחר מכן הוסיף מר מרטין, כי "במקרה דנן ולאחר בדיקת מפת המדידה והתכנית החלה", ולאור שינוי שהיה בתב"ע לגבי קווי הבניין, לא ניתן לשקם את הגג (ראו, העמוד השני לחוות-דעתו המקורית ). כלומר, בחוות-דעתו המקורית לא גרס מר מרטין שנמסר לו על-ידי גורם כלשהו ברשויות כי לא ניתן לקבל היתר בניה לשיקום הגג. על-פי האמור בחוות-דעתו המקורית, כל שנמסר למר מרטין ממחלקת הרישוי ומאדריכל העיר הוא שקיים צורך בהיתר בניה לשם כך, דבר שכאמור אינו במחלוקת. אין בחוות-הדעת המקורית גרסה לגבי דברים שנמסרו למר מרטין על-ידי גורם כלשהו ברשויות בדבר ההיתכנות של בקשה להיתר בניה להתקבל, ודברים אלו מובאים בחוות-הדעת כמסקנה שהסיק מר מרטין בעצמו.

בשלב הגשת הראיות הגיש מר מרטין תוספת לחוות-דעתו שבה קיים שיפור לגרסתו. בתוספת זו ציין מר מרטין שבפגישה עם אדריכל העיר מר מיטרני, אמר לו מר מיטרני שאין סיכוי לבקשה להיתר בניה להתקבל לאור העובדה שהמבנה אינו תואם לתב"ע הקיימת. בתוספת לחוות-הדעת גם מצוין כי מר מרטין בדק אפשרות להגיש בקשה להיתר חורג, אולם הוסבר לו שבקשה כזו לא תתקבל. יצוין כי לגבי נושא אחרון זה בדבר בקשה להיתר חורג , אין זה ברור מן הכתוב מי הוא שהסביר זאת למר מרטין. לטעמי, הפער בין חוות-הדעת המקורית לבין התוספת לחוות-הדעת מפחית גם הוא ממשקל גרסתו של מר מרטין.

26. שלישית, גרסתו של מר מרטין לגבי פגישתו עם מר מיטרני מעוררת קושי עם סדר הדברים הכרונולוגי העולה מן התשתית הראייתית שהוצגה. להלן מספר מועדים רלוונטיים שעלו במשפט:

(א) בחודש יוני 2015 הגיש התובע את תביעתו הקודמת נגד הנתבעת, שבה לא העלה את טענתו המועלית עתה בדבר הצורך להרוס את המבנה כתוצאה מן השריפה. בכתב התביעה בהליך דנא ובתצהיר ו גרס התובע כי בעת הגשת התביעה הקודמת לא היה מודע לנושא זה (סעיף 10 לכתב התביעה וסעיף 14 לתצהיר התובע; התובע חזר על כך בסיכומיו, עמ' 48 שורות 23-19 לפרוטוקול).

(ב) מר מרטין העיד כי אינו זוכר במדויק את המועד שבו פנה אליו התובע לשם עריכת הבירורים ברשויות התכנון בקשר לשיקום הגג, אולם לגרסתו הדבר היה סמוך לאחר מועד השריפה, שארעה כזכור בחודש יולי 2013 (עמ' 9 שורות 32-31 לפרוטוקול; יצוין כי קודם לכן העיד מר מרטין שהתובע פנה אליו בנושא בשנת 2011 אולם מיד לאחר מכן תיקן עצמו בעניין, ראו שם, שורות 30-27 לפרוטוקול). מר מרטין הוסיף כי חזר לתובע עם תשובתו של מר מיטרני כחודש לאחר מכן (עמ' 10 שורות 11-8 לפרוטוקול).

(ג) מר מיטרני העיד שסיים את תפקידו כאדריכל העיר ביום 30.4.2014 (עמ' 24 שורות 10-9 לפרוטוקול).

ניתן לראות היטב כי המועדים האמורים אינם מתיישבים זה עם זה. אם נכונה טענת התובע שלפיה במועד הגשת תביעתו הקודמת לא היה מודע לצורך להרוס את המבנה בשל העדר האפשרות לקבל היתר בנייה לשיקום הגג, המסקנה היא שהבירור שערך התובע באמצעות מר מרטין נעשה לאחר מכן. ואכן, התובע העיד בחקירתו הנגדית כי הבירור שערך מר מרטין נעשה לאחר הגשת תביעתו הקודמת (עמ' 21 שורות 30-26 לפרוטוקול). אולם תחת הנחה זו, במועד שבו מר מרטין ערך את בירוריו עם אדריכל העיר מר מיטרני, מר מיטרני כבר לא החזיק בתפקידו בעירייה וניתן לתמוה הכיצד זה מר מרטין טוען שנפגש עימו. הדבר גם אינו עולה בקנה אחד עם עדותו של מר מרטין שלפיה הבירורים נעשו על-ידיו סמוך לאחר השריפה.

מנגד, אם נכונה טענת מר מרטין שלפיה ערך את הבירורים בעירייה סמוך לאחר מועד השריפה ושב לתובע עם תוצא ות בירוריו לאחר כחודש, המסקנה היא שאין אמת בטענת התובע שלפיה במועד הגשת התביעה הקודמת לא היה מודע לצורך להרוס את המבנה, ואף ניתן לתהות הכיצד נושא כל-כך מהותי לא נכלל בתביעה הקודמת.

כך או אחרת, ותוך שנוקט אני לשון עדינה, קיים קושי באימוץ הגרסה המוצגת לבית המשפט בדבר הפגישה בין מר מרטין לבין מר מיטרני.

27. רביעית, וכפי שכבר צוין, מר מרטין העיד שלא היה מודע לבקשה לאישור תב"ע נקודתית שהגיש התובע ושאושרה, בקשה הנוגעת ללב הנושאים הנדונים בחוות-דעתו. מר מרטין עצמו העיד כי נושא זה משליך על האמור בחוות-דעתו. מר מרטין גם העיד שלא ביקש מהתובע לעיין בכל המסמכים הרלוונטיים לצורך הכנת חוות-דעתו. כפי שנראה בהמשך, לתובע גם טענות לגבי היות המבנה מבנה מסוכן, אולם גם המסמך הרלוונטי בנושא זה לא היה בפני מר מרטין בעת שערך את חוות-דעתו. אין זה ברור כיצד ערך מר מרטין את הבירורים שערך ומה הייתה מידת יסודיותם, שעה שפרטים מהותיים כל-כך לא הי ו בידיעתו.

28. לאור האמור לעיל, מצאתי כי יש לדחות את האמור בחוות-דעתו של מר מרטין ולייחס לגרסתו משקל נמוך ביותר.

ג. עדויות נוספות

29. מר מיטרני, ששימש אדריכל העיר נתניה עד יום 30.3.2014, העיד במשפט מטעם הנתבעת. עדותו נמסרה בעל-פה וללא תצהיר, שכן הוא לא היה מעוניין ליתן תצהיר מקדים מטעמו (עמ' 24 שורות 13-11 לפרוטוקול). נזכור כי התובע טען בשלבים מוקדמים יותר של ההליך כי הוא יזמן בעצמו את מר מיטרני לעדות, ואף הוסיף כי באמצעותו תוכח תביעתו. התובע גם ציין כי הוא מניח שדבריו של מר מיטרני יהיו אמת שכן מדובר בעד נייטרלי. אלא שלבסוף מר מיטרני לא זומן לעדות על-ידי התובע כי אם על-ידי הצד שכנגד, וכפי שנראה להלן עדותו רחוקה מלתמוך בעמדת התובע.

30. מר מיטרני העיד שאינו זוכר כלל את עניינו של התובע, אף שיש לציין כי הוא זכר שמר מרטין היה מתייעץ עימו מעת לעת בעניינים שונים. מר מיטרני הכחיש את דבריו של מר מרטין בדבר קיומו של נוהל שלפיו יש להיפגש עימו טרם הגשת בקשה להיתר בניה. מר מיטרני אף הוסיף והכחיש כי היה קיים נוהג שכזה. מר מיטרני העיד כי אומנם לעתים היו מתייעצים עימו בנושאים תכנוניים, אולם לדבריו המענה שנתן אינו מחייב מאחר שבסופו של דבר ההכרעה נעשית על-ידי הוועדה המקומית (ראו, עמ' 26-24 לפרוטוקול).

31. באופן ממוקד יותר, מר מיטרני נשאל האם היה מייעץ שאין כל היתכנות לשינוי קווי בניין מ-8 מ' ל-4 מ' או למטר וחצי. מר מיטאני השיב: "הייתי אומר[] לו ללכת למחלקת אגף תב"עות ולהתייעץ על האפשרות להגיש תב"ע נקודתית לשינוי קווי הבניין, דבר שניתן לעשותו במסגרת וועדה מקומית" (עמ' 27 שורות 30-26 לפרוטוקול). זאת ועוד, כשנשאל מר מיטרני לגבי מקרה שבו מבוקש להוציא היתר בניה על מנת לשקם מבנה שנשרף ושנבנה על בסיס תב"ע קודמת, השיב שיתכן שבפנייה לייעוץ המשפטי היה הדבר מתאפשר על בסיס התב"ע הקודמת גם מבלי אישור תב"ע נקודתית. בלשונו, בהתחשב בנסיבות העניין והשריפה שארעה, "... יכול להיות שהיועצת המשפטית הייתה מאפשרת לעשות את התיקון מבלי לחייב לעשות תיקון תב"ע" (עמ' 28 שורות 21-20 לפרוטוקול).

32. בנוסף, מר מיטרני אישר בחקירתו הנגדית שבבקשה לאישור תב"ע נקודתית ניתן לבקש להקטין את קווי הבניין גם למטה מ-4 מ', ואפילו לאפס מטרים. מר מיטרני הוסיף והעיד שהדבר מקובל גם בשכונות של בתים פרטיים, כבענייננו (עמ' 30 שורות 10-4 ו-23-20 לפרוטוקול).

33. היינו, בסופו של יום מר מיטרני לא זומן לעדות על-ידי התובע, כי אם על-ידי הנתבעת, ועדותו אינה תומכת בגרסת התובע.

34. מר אפשטיין העיד במשפט מטעם הנתבעת. כזכור, משרדו של מר אפשטיין הוא שהגיש מטעם התובע בשנת 2012 את הבקשה לאישור התב"ע הנקודתית. מר אפשטיין העיד כי קו בניין של 8 מ' הוא רחב למדי, ולמעשה צמצם עד מאוד את השטח המותר לבנייה באותו אזור. על-פי עדותו כל השכנים שבנו באזור הגישו בקשה לשינוי קווי הבניין, והיה "ברור" (בלשונו) לוועדה המקומית כי יש להיעתר לבקשות אלו (ראו, עמ' 34 שורות 25-22 לפרוטוקול). גם עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם טענת התובע שלפיה קו הבניין בתב"ע החלה הביא להעדר אפשרות לשיקום הגג עד כדי הריסת המבנה. זאת שכן ככל הנראה וכפי העולה מעדותו של מר אפשטיין, כל מי שהיה מעוניין בבנייה באותו אזור ביקש להקטין את קווי הבניין לממדים סבירים יותר, ובקשות אלו אושרו.

ד. מבנה מסוכן

35. בכתב התביעה טען התובע כי התברר לו שאין אפשרות לקבל היתר בנייה לשיקום הגג גם מן הטעם שהמבנה הפך למבנה מסוכן (סעיף 6 לכתב התביעה). בחוות-דעתו של מר מרטין נרשם לעניין זה משפט בודד, והוא כי "בביקור שערכתי בעירייה מצאתי כי המבנה מיועד להריסה עקב היותו מבנה מסוכן כתוצאה מהשריפה וכי המבנה ניזוק ועקב השריפה החליש את יציבותו" (עמוד ראשון למטה לחוות-דעתו המקורית ). אין לקבל את טענות התובע גם בנושא זה.

36. התובע צירף לראיותיו מכתב מטעם עיריית נתניה מיום 21.8.2013 בדבר היות המבנה שנשרף מבנה מסוכן . מכתב זה לא הוגש באמצעות עורכו ועל כן אינו מהווה ראיה לתוכנו. למעלה מן הנדרש, אף אם אקבל את המכתב האמור כראיה לתוכנו, ממילא האמור בו אינו תומך בטענות התובע. במכתב זה נרשם, כי "המבנה הנ"ל נטוש פרוץ, נוצרו סדקים רבים בקירות חיצוניים של המבנה וכן עקב שריפה נפגע חלקו הצפוני של גג האסבסט". במכתב נרשם כי " כל האמור לעיל מהווה סכנה בטיחותית לחיי אדם ולשלום הציבור". כן נרשם במכתב כי על בעלי המקרקעין לחקור את סיבות הסדקים, "ולהציע את התיקון הדרוש בפועל, או לחילופין יש להרוס את המבנים הנטושים המסוכנים הנ"ל...".

כלומר, ראשית, ממכתב זה לא עולה שהיה הכרח להרוס את המבנה לאור מצבו. במכתב זה נרשם שיש להציע את התיקון הדרוש בפועל למבנה, ולחלופין – היינו, ככל שהליקויים לא יתוקנו – להרוס את המבנה. שנית, ממכתב זה לא עולה שמצבו המסוכן של המבנה נובע מן השריפה. במכתב זה מוזכרים "סדקים רבים" בקירות, אולם אין בפניי כל ראיה לקבוע שאלו נגרמו מן השריפה. כלומר, מכתב זה אינו תומך במשפט הבודד שהובא בחוות-דעתו של מר מרטין לעניין זה, שלפיו "...המבנה מיועד להריסה עקב היותו מבנה מסוכן כתוצאה מהשריפה וכי המבנה ניזוק ועקב השריפה החליש את יציבותו".

37. אוסיף כי גם בנושא זה יש לייחס משקל נמוך מאוד לאמור בחוות-דעתו של מר מרטין. בחקירתו הנגדית הודה מר מרטין כי למעשה לא ראה בעבר את מכתב העירייה מיום 21.8.2013 וכי זה מוצג לו לראשונה בחקירה הנגדית. מר מרטין הוסיף כי האמור בחוות-דעתו מבוסס על דברים שנאמרו לו בעירייה בעל-פה, ולאחר מחשבה נוספת הוסיף כי דבריו בוססו על ביקור שערך במ קרקעין. כשעומת בחקירתו הנגדית עם תשובותיו אלו ונשאל אם יש לו מסמך כלשהו המתעד בדיקה שערך למבנה, השיב, "אין לי שום דבר שקשור לנושא...". מר מרטין השיב לבסוף כי לטעמו כל שריפה מחלישה את המבנה וכי ניתן לראות זאת על-ידי קיומם של סדקים, אולם כשנשאל אם הוא יודע מה הגורם לסדקים השיב לכך בשלילה (עמ' 10 שורה 33 עד עמ' 11 שורה 32 לפרוטוקול) .

כלומר, גם בנושא זה האמור בחוות-דעתו של מר מרטין לא נסמך על כל תשתית עובדתית מהימנה שהיא. האמור בחוות-דעתו של מר מרטין לא נסמך על מכתבה של העירייה שכן זה לא היה בפניו בעת עריכתה. בחוות-דעתו של מר מרטין לא מפורט מה נאמר לו בעל-פה בעירייה ועל-ידי מי. אין תיעוד ואין ידיעה כלל מהן אותן בחינות שעשה מר מרטין בעצמו בביקורו במקום, ועניין זה אינו נזכר בחוות-דעתו. מר מרטין הפנה לבסוף בחקירתו לסדקים הקיימים במבנה, אולם הודה שאינו יודע מה הגורם להם.

38. מנגד, מר כרמלי העיד בחקירתו הנגדית כי הסדקים בבניין שצוינו במכתבה של העירייה לא נגרמו מהשריפה (עמ' 39 שורות 13-10 לפרוטוקול). מר כרמלי הוא מהנדס בהכשרתו, ויש ליתן משקל לעדותו בנושא זה.

39. משכך יש לדחות את טענות התובע גם בקשר להיות המבנה מבנה מסוכן.

ה. הסעדים בכתב התביעה וטענות נוספות

40. לאור האמור לעיל אין מקום לפסוק לטובת התובע את הסעד הכספי העיקרי שנתבע בכתב התביעה בדבר תגמולי ביטוח בשיעור מלוא הכיסוי הניתן בפוליסה. התובע כלל בתביעתו מספר סעדים כספיים נוספים, ולא מצאתי מקום להיעתר גם להם.

41. התובע כלל בכתב התביעה סעד כספי בדבר "עלות הריסת המבנה ופינויו, לרבות הטמנת אסבסט" בסך 110,000 ש"ח (סעיף 14(א) לכתב התביעה). אין מקום להיעתר לסעד זה. כאמור, התובע אינו זכאי לתגמולי ביטוח בקשר להריסת המבנה, שכן לא הוכח קשר סיבתי בין ההריסה לבין מקרה הביטוח. בנוסף, סעד כספי זה לא הוכח לגופו של עניין, והתובע הודה בחקירתו הנגדית שאין בידו ראיה לעלויות שבהן נשא בקשר להריסת המבנה (עמ' 23 שורות 14-13 לפרוטוקול; וראו גם סיכומי התובע שם נטען כי התובע לא מצא את החשבונית בנושא, עמ' 44 שורות 32-31 לפרוטוקול).

אשר לעלויות "הטמנת אסבסט", ראשית, לא הוצגה ראיה לעלויות אלו שבהן נשא התובע. התובע צרף לראיותיו כתב כמויות מאת המהנדס משה סיגורה שבה יש התייחסות לנושא זה, אולם המסמך לא נערך כחוות-דעת כדין ומר סיגורה לא העיד במשפט. שנית, לא מן הנמנע כי רכיב זה נכלל בתגמולי הביטוח שכבר קיבל התובע מן הנתבעת. לעניין אחרון זה יצוין כי בחוות-הדעת השמאית מאת השמאי אפרים משה שהוכנה לבקשת הנתבעת, ושעל בסיסה שולמו לתובע תגמולי הביטוח, נכללים רכיב ים המתייחס ים לפינוי לוחות האסבסט לאתר מורשה על-פי נהלי המשרד להגנת הסביבה (רכיב מס' 13 ואילך לטבלה בחוות-הדעת). גם חוות-דעתו של מר כרמלי כוללת רכיבים המתייחסים לנושא זה (ראו, רכיב מס' 11 ואילך בטבלה בחוות-דעתו). התובע לא פירש הכיצד הסעד הנתבע על-ידיו עולה בקנה אחד עם תגמולי הביטוח שכבר קיבל מן הנתבעת והאם קיים הפרש מסוים שלא שולם לו .

42. התובע תבע הפסד דמי שכירות בסך 24,000 ש"ח (סעיף 14(ב) לכתב התביעה). לא הובאה ראיה להוכחת נושא זה. אין ראיה לשיעור דמי השכירות הראויים במבנה, וגם אין ראיה לכך שהמבנה הושכר בפועל קודם לשריפה (למשל, על-ידי הצגת הסכם שכירות בתקופה הרלוונטית). התובע העיד בחקירה הנגדית כי המקום הושכר לקבלן שהוא חבר שלו (עמ' 22 שורות 11-6 לפרוטוקול), אולם לא הובאה ראיה לשכירות זו ולדמי שכירות שהתקבלו. למעלה מן הנדרש יוער כי בחוות-דעתו של כרמלי נרשם כי מבלי קשר לשריפה, הוא מצא שמצבו של המבנה בכי רע: מדרגות המבנה מפורקות, חלק גדול מהחלונות מפורקים, שבורים או ללא זיגוג, חלק מדלתות החדרים שבורות או מפורקות וחלק מגופי התאורה פורקו. ממצאיו אלו לא נסתרו בחקירתו הנגדית, וגם בשל כך אין מקום לפסוק לטובת התובע תגמולי ביטוח בגין הפס ד דמי שכירות.

43. בכתב התביעה נתבעות "עלויות מומחים" בסך 30,000 ש"ח (סעיף 14(ג) לכתב התביעה). בכתב התביעה לא מפורט באילו מומחים מדובר. ככל שכוונת התובע לעלויות מומחים שנשכרו לשם עשיית פעולות תכנוניות לצורך שיקום הגג, שיעורן לא הוכח ו התובע לא הציג ראיה לגביהן. יוער שבכתב כמויות שצורף לראיות התובע מאת מר סיגורה נכלל רכיב בדבר "ייעוץ וליווי הנדסי" בסך 11,115 ש"ח, אולם כתב הכמויות לא הוגש כחוות-דעת מומחה ומר סיגורה לא התייצב לעדות, וממילא סכום זה אינו תומך בסכום שנתבע בכתב התביעה. למעלה מן הנדרש, מומחי הנתבעת העריכו רכיב זה בסך 8,966 ש"ח, כך שיתכן שרכיב זה נכלל כמעט במלואו בתגמולי הביטוח ששולמו לתובע. מכל מקום, התובע הוא שהיה צריך להבהיר עניין זה והוא לא עשה כן.

יובהר שאין מקום לראות את שכר-הטרחה ששילם התובע למשרד אפשטיין אדריכלים כראיה לנושא זה (מוצג מ/2; כך טען התובע בסיכומיו, עמ' 44 שורות 11-9 לפרוטוקול). ראשית, התובע לא התייחס בכתב התביעה לנושא זה שהרי ההתקשרות בין התובע לבין משרד אפשטיין אדריכלים נחשפה על-ידי הנתבעת. שנית, הסכם שכר-הטרחה בין התובע לבין משרד אפשטיין אדריכלים הובא לדיון על-ידי מר אפשטיין ולבקשת הנתבעת, והתובע אף התנגד לה גשתו (עמ' 31 לפרוטוקול). מכאן שאף ניתן לתמוה על רצון התובע להתבסס על מסמך שהוגש על-ידי הצד שכנגד ושהוא עצמו התנגד לקבלתו כראיה. שלישית, ההתקשרות בין התובע לבין משרד אפשטיין אדריכלים נעשתה ביום 20.2.2012, היינו, קודם לשריפה. כלומר, אין קשר סיבתי בין הוצאה זו לבין נזקי השריפה ומדובר בהוצאה שעשה התובע ללא קשר אליה. רביעית, ההתקשרות בין התובע לבין משרד אפשטיין אדריכלים נעשתה לשם מתן שירותים הרחבים יותר מהגשת בקשה לאישור תב"ע נקודתית (ראו, הפירוט בסעיף 2 להסכם), כך שגם אין מקום לראות את התמורה הנקובה באותו הסכם כראיה לעלות ביצוע הפעולות התכנוניות הנדרשות לשיקום הגג. חמישית, מר מיטרני העיד שיתכן שניתן היה להביא לתוצאה המיוחלת בדבר שיקום הגג על-ידי הגשת בקשה להיתר בניה בלבד ללא בקשה לאישור תב"ע נקודתית ותוך עירוב הייעוץ המשפטי בעירייה, וככל שכך הדבר אין בפניי ראיה לעלותו של אפיק זה.

44. לאור תוצאה שאליה הגעתי, אין צורך להידרש לטענות נוספות שהעלתה הנתבעת בדבר נזק תוצאתי ובדבר פיצוי בערכי כינון מול שיפוי.

סוף דבר

45. מן הטעמים האמורים התביעה נדחית.

46. אשר להוצאות המשפט, בהתחשב בכך שהמשפט נוהל עד תום, ובשים לב לסכום התביעה, התובע יישא בשכר-טרחת בא-כוח הנתבעת בסך 70,000 ש"ח, וכן ישלם לנתבעת הוצאות משפט בקשר לשכר העדים.

ניתן להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק-הדין.

ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ט, 23 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ראובן מסיקה
נתבע: הראל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: